העונה הסדירה כבר נגמרה, הפלייאוף והפליי-אין כבר יצאו לדרך, וזה הזמן לדירוג הרוקיז המסכם של כל העונה הסדירה. בניגוד לדירוגים הקודמים העונה, הפעם אין התייחסות לתקופה ספציפית אלא לעונה כולה כמכלול. על דני אבדיה נכתב בנפרד, ואני מניח שזה די ברור שהוא לא בטופ 10 של הרוקיז, ולכן הוא לא יוזכר כאן כלל.

ראויים לאזכור:

כל ה-3 שיוזכרו כאן לא נכנסו בגלל פחות משחקים באופן משמעותי מהטופ 10.

קניון מרטין ג'וניור (בחירה 52 – יוסטון) – 45 משחקים, 23.7 דקות, 9.3 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 56.4% אפקטיבי, 36.5% לשלוש, 71.4% מהקו העונה. במהלך רצף 20 ההפסדים הפך הבן של הבחירה הראשונה בדראפט 2000 לשחקן קבוע ברוטציה של יוסטון, ושמר על המעמד הזה עד לסוף העונה עם ממוצעים לא רעים בכלל, כולל 18.1 נקודות ו-8.4 ריבאונדים במאי.

ג'יימס וייסמן (בחירה 2 – גולדן סטייט) – 39 משחקים, 21.4 דקות, 11.5 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 0.7 אסיסטים, 53.5% אפקטיבי, 31.6% לשלוש, 62.8% מהקו העונה. הצליח לקלוע לא רע לאורך העונה ולפרקים הראה יכולת להשתלב בעתיד בשיטה של הווריורס, אבל גם שיחק רק חצי עונה בגלל פציעות וגם הקבוצה הצליחה יותר בלעדיו.

קול אנתוני (בחירה 15 – אורלנדו) – 47 משחקים, 27.1 דקות, 12.9 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים, 44.9% אפקטיבי, 33.7% לשלוש, 83.2% מהקו העונה. הפציעה של פולץ אפשרה לאנתוני להפוך לרכז הפותח של אורלנדו והוא עשה עבודה לא רעה עד שנפצע בעצמו וחזר לקבוצת טנקינג לתפארת אחרי הטרייד דדליין.

10: פטריק וויליאמס (שיקגו).

בחירה בדראפט: 4.
מספרים עונתיים: 71 משחקים, 27.9 דקות, 9.2 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 53.4% אפקטיבי, 39.1% לשלוש, 72.8% מהקו.
דירוג קודם: לא דורג.
דירוג שיא עונתי: 7.

אי של יציבות לאורך העונה. וויליאמס לא היה כוכב וכנראה גם לא יהיה, אבל שיקגו חיפשו שחקן סולידי שיפתח בעמדת הסמול-פורוורד בשנים הקרובות, ונראה שהם קיבלו אותה. וויליאמס מנצל את המבטים הפנויים שהוא מקבל לקליעה באחוזים לא רעים וההגנה שלו גם לא רעה, אם כי ליד זאק לאבין וקובי וויט ההגנה של כולם נראית טוב.

9. דזמונד ביין (ממפיס).

בחירה בדראפט: 30.
מספרים עונתיים: 68 משחקים, 22.3 דקות, 9.2 נקודות, 3.1 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 58.6% אפקטיבי, 43.2% לשלוש, 81.6% מהקו.
דירוג קודם: 10.
דירוג שיא עונתי: 6.

עוד אחד ברצף בחירות הדראפט המוצלחות של ממפיס, והפעם מהמקום האחרון של הסיבוב הראשון הגריזליס דגו קלעי ברמה גבוהה ביותר שנותן גם הגנה לא רעה ומהווה חלק משמעותי מהספסל המאוזן והעמוק ביותר בליגה. לא נותן הרבה מעבר לקליעה והגנה, אבל כרגע גם לא צריך, אם כי כמובן ישמחו לשיפור בתחומים אחרים בשנים הקרובות.

8: אייזק אוקורו (קליבלנד).

בחירה בדראפט: 5.
מספרים עונתיים: 67 משחקים, 32.4 דקות, 9.6 נקודות, 3.1 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 47.6% אפקטיבי, 29% לשלוש, 72.6% מהקו.
דירוג קודם: לא דורג.
דירוג שיא עונתי: 10.

הרוקי שקיבל הכי הרבה דקות בממוצע למשחק העונה, מה שמעיד בעיקר על הקבוצה שלו, אבל גם עליו ועל היכולת ההגנתית שלו שסייעה לו לקבל דקות ליד צמד הגארדים המרשים התקפית וגרוע הגנתית של סקסטון וגארלנד. הקליעה מחוץ לקשת הייתה רעה, אבל ההגנה כאמור הייתה זו שהעניקה לו את הדקות ובמכלול הוא גם הצליח לייצר נקודות באחוזים לא גרועים מדי.

7: תאו מאלדון (אוקלהומה).

בחירה בדראפט: 34.
מספרים עונתיים: 65 משחקים, 27.4 דקות, 10.1 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 45.4% אפקטיבי, 33.5% לשלוש, 74.8% מהקו.
דירוג קודם: 6.
דירוג שיא עונתי: 6.

אחד ממיליון כדורי פינג פונג של אוקלהומה הפך לגארד שהפך במהלך העונה מפרוייקט עתידי לשחקן ששווה דקות ונותן תפוקה, אם כי זה מגיע יחד עם מועמדות רצינית לתואר עץ הזהב, כפי שמראים האחוזים. אין ספק שמאלדון הרוויל מהנוכחות שלו בקבוצה שואפת הפסדים, אבל מבין השחקנים הצעירים הרבים של אוקלהומה הוא בלט ביכולת שלו לנצל את ההזדמנות כדי להשתפר כשחקן ולשפר את הסטטיסטיקות האישיות.

6: ג'יישון טייט (יוסטון).

בחירה בדראפט: לא נבחר ב-2018.
מספרים עונתיים: 70 משחקים, 29.2 דקות, 11.3 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 55.4% אפקטיבי, 30.8% לשלוש, 69.4% מהקו.
דירוג קודם: 4.
דירוג שיא עונתי: 4.

הסיפור הסנסציוני של תחילת העונה הוא טייט שהגיע משום מקום לסגל ולחמישייה של יוסטון והפך מהרגע הראשון לשחקן תורם ומשמעותי, עוד לפני הטרייד ששלח את הארדן לברוקלין. טייט שמר על מעמדו כשחקן משלים ראוי בעיקר בהגנה, אבל כזה שגם יודע לקלוע כשצריך, למרות אחוזים לא טובים לשלוש, ויקווה שהקבוצה תהיה טובה יותר בהמשך.

5: עמנואל קוויקלי (ניו-יורק ניקס).

בחירה בדראפט: 25.
מספרים עונתיים: 64 משחקים, 19.4 דקות, 11.4 נקודות, 2.1 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 49.7% אפקטיבי, 38.9% לשלוש, 89.1% מהקו.
דירוג קודם: 5.
דירוג שיא עונתי: 4.

מטבע הדברים, לרוב רוקיז מצליחים יותר בקבוצות פחות טובות. קוויקלי הוא הדוגמה לרוקי שמצליח דווקא בקבוצת פלייאוף, לה הוא העניק לאורך העונה קליעה משמעותית מהספסל, בעיקר כשמדובר בקבוצה שחזקה בעיקר בהגנה ופחות בהתקפה. קוויקלי הוא היחיד מהדירוג הזה שגם הבטיח את מקומו בפלייאוף בלי להזדקק לפליי-אין, מה שיתן לו הזדמנות לשדרג את מעמדו עוד יותר ביחס לצעירים האחרים.

4: סאדיק ביי (דטרויט).

בחירה בדראפט: 19.
מספרים עונתיים: 70 משחקים, 27.3 דקות, 12.2 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 53% אפקטיבי, 38% לשלוש, 84.4% מהקו.
דירוג קודם: 2.
דירוג שיא עונתי: 2.

דווקא הרוקי השלישי שדטרויט בחרו בדראפט האחרון הפך למשמעותי ביותר העונה, כאשר ביי ניצל את הכושר הבעייתי של בלייק גריפין, ואחר כך את שחרורו מהקבוצה, כדי להפוך לשחקן חמישייה ולפרקים אפילו שחקן מוביל אצל הפיסטונס. ביי הציג קליעה טובה מאוד עם הגנה לא רעה בכלל וייתכן מאוד שהוא יהיה גם בעתיד השחקן הכי משמעותי של דטרויט מדראפט 2020.

3: טייריס האליברטון (סקרמנטו).

בחירה בדראפט: 12.
מספרים עונתיים: 58 משחקים, 30.1 דקות, 13 נקודות, 3 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 56.9% אפקטיבי, 40.9% לשלוש, 85.7% מהקו.
דירוג קודם: 3.
דירוג שיא עונתי: 2.

בין 2 הראשונים היה מירוץ צמוד, וכך גם מהמקום הרביעי ומטה, ואילו במקום הזה היה לי די ברור מי הנבחר. האליברטון הדרדר במפתיע לבחירה ה-12 בדראפט והוכיח כבר מהרגע הראשון שהוא שווה יותר. השלישי בנקודות ושני באסיסטים למשחק מבין הרוקיז הצליח להיות שחקן משמעותי בסקרמנטו לאורך כל העונה, והפך להיות הסיבה הכי טובה לאופטימיות שם אחרי דיארון פוקס.

2: לאמלו בול (שארלוט).

בחירה בדראפט: 3.
מספרים עונתיים: 51 משחקים, 28.8 דקות, 15.7 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 50.4% אפקטיבי, 35.2% לשלוש, 75.8% מהקו.
דירוג קודם: לא דורג.
דירוג שיא עונתי: 1.

זה היה מירוץ צמוד בו אחד מהשחקנים בעיקר קלע יותר, והשני עשה את כל השאר טוב יותר, כולל הנהגת קבוצה טובה יותר, אבל אצלי לאמלו מפסיד בפוטו-פיניש בגלל הפציעה שלו שגרמה לו להיעדר מ-21 משחקים בזמן שהבא ברשימה שיחק את כל ה-72 העונה. עם זאת, במבט לעתיד אני חושב ששארלוט קיבלו את השחקן הטוב יותר ורואה הרבה אופטימיות לעתיד אצל ההורנטס, בעיקר על סמך מה שראינו ומה שאנו צפויים לראות בעתיד מלאמלו.

1: אנתוני אדוארדס (מינסוטה).

בחירה בדראפט: 1.
מספרים עונתיים: 72 משחקים, 32.1 דקות, 19.3 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 2.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 48.8% אפקטיבי, 32.9% לשלוש, 77.6% מהקו.
דירוג קודם: 1.
דירוג שיא עונתי: 1.

כאמור, זה היה מירוץ צמוד ביותר, אבל אדוארדס היה העמיד יותר ששיחק את כל המשחקים העונה, בניגוד ללאמלו שהחמיץ 21 משחקים. לכן, אדוארדס היה זה שהצליח להגיע ראשון ברגע האחרון מבחינתי. כמו כן, מאז ה-24/2 אדוארדס הגיע לדאבל-פיגרס בכל המשחקים, כלומר 40 האחרונים של העונה, ורשם בהם ממוצע של 23.5 נקודות ב-52.1% אפקטיבי ו-33.6% לשלוש, כך שלולא הפתיחה הרעה שלו זה היה פער גדול יותר לטובת הבחירה הראשונה.