ההיסטוריה מצטרפת לסיקור משחקי מוצ"ש / דובי עופר

Russell Westbrook has 21 boards, 24 assists as Wizards blast Pacers

שבעה משחקים הלילה מעבר לים, ובהם ראסל ווסטברוק עושה היסטוריה, משתווה לביג או, ולא זו אף זו – מנצח מהקו ומוסיף חסימה מכריעה מול הפייסרס. הסיקסרס חובטים בפיסטונס, ממפיס מנצחים את טורונטו בטמפה, ברוקלין מכריעים משחק מותח בדנבר, הג'אז הפצועים מנצחים בקלות את הרוקטס הפצועים עוד יותר, סטף קארי והווריירס מפליאים מכותיהם בת'אנדרז האומללים, ופורטלנד מנצחת בבית את הספרס. אבל לפני ההיסטוריה על הפרקט, היסטוריה של המוזיקה, השטן ומועדון ה-27.

אתמול, 8 במאי, לפני 110 שנים, בא לאוויר העולם בהייזלהרסט הקטנה שבמדינת מיסיסיפי התינוק רוברט לבית ג'ונסון. בצעירותו, החל רוברט לפרוט על גיטרה, אך ללא הצלחה מרובה. כעבור כמה שנים פגש את השטן בצומת ההייווייז 61 ו-49, ומכר לו את נשמתו תמורת כיוונון המיתרים היקר בהיסטוריה. מאז הקליט רוברט ג'ונסון כמה עשרות שירים, שכמה מענקי הבלוז והרוק טוענים שהיוו מקור השראה עבורם. אנחנו לא היינו באותה הצומת באותו הלילה ואיננו יכולים להישבע שאותו רוכל נודד אכן היה השטן, אבל כן יודעים שRJ היה האב המייסד של מועדון 27 המפואר, שחבריו האמנים נקטפו בדיוק בגיל זה מעלמא דשיקרא. בקטע הבא חוברים ענקי המיתר ברט יאנש וג'ון רנבורן, לביצוע Goodbye pork pie hat, שכתב צ'ארלס מינגוס לזכר ידידו… איבדתי אתכם. א קיצר א מיישע , רוברט ג'ונסון, תנוח נשמתך where ever she נחה, ולו רק פרטת בקרבנו עד 120.

אינדיאנה פייסרס (36-31) 132 – וושינגטון וויזארדס (36-32) 133

8 שניות לסיום ההארכה, הפייסרס ביתרון נקודה. ראסל ווסטברוק עם הכדור. באמתחתו כבר 31 נקודות, 19 ריבאונדים ו-15 אסיסטים. הוא השווה את שיא הטריפל דאבלים של ביג או. עכשיו הוא מחפש ניצחון ואת המקום התשיעי במזרח מול הפייסרס הצמודים לוויזארדס בטבלה. ראס מכדרר מול סאמנר, מתחיל כניסה, ונעצר. בשני הניסיונות הקודמים נבלם פעם אחת על ידי סאבוניס, ובפעם השנייה חסם אותו סאמנר. 15 אסיסטים כבר יש לו, אבל הפעם אין למי למסור. ברדלי ביל, אחרי 50 נקודות אדירות, 15 מהם ברבע הרביעי, נכנע לפציעה מתחילת הרבע השלישי שניות לסיום המועד החוקי ולא משחק בהארכה.

ראסל לא מוותר. נכנס שוב, עצירה, סיבוב, לאוורט מצטרף לסאמנר, טיקים ספורים לסיום… ווסטברוק זורק על שניהם. פאול! פאול? פאול… עם טיק בודד על השעון מתייצב הסטאטמן על הקו קר כמו הידיים של בנג'ן סטארק על הדישון (שם אתכם כסף שזה הוא) וקובר שתיים. הוויזארדס בפלוס אחד, עולים למקום התשיעי… אבל רגע, שנייה. אחת. טיים אאוט. הפייסרס מוציאים כדור… לאוורט משלוש… ומי זה שם מגיח מהשמיים הכחולים באינדיאנפוליס??? נו באמת… מי אם לא. ווסטברוק עם הבלוק, הוויזארדס עם הניצחון, ואי שם בוושינגטון במיטת חוליו מוחא דני שלנו כפיים. 132-133 וושינגטון. והחדשות הטובות? זה פרובבלי יהיה גם המשחק הראשון בפלייאין. אשששששש!

ברדלי ביל הדהים שוב עם 50 ב-39 דקות, ו-ווסטברוק, שמעתם עם טריפל דאבל 32 ברצף (דאבל דאבל, תיקנו אותי ובצדק. דאבל דאבל 32 ברצף…) , טריפל דאבל מס' 181 בקריירה, ועל כך אין עוררין, 33, 19, 15 משתווה במספר הטריפל דאבלים לאוסקר רוברטסון. האצ'ימורה מוסיף 13 וברטאנס עולה מהספסל עם 10. 19 הריב' של ווסטברוק היו כמעט שליש מה-60 של הוויזארדס.

סבוניס בצד השני עושה כמיטב יכולתו, וללא ברוגדון וטרנר, פצוע באצבע ובחוץ ללא הגבלת זמן, הליטאי קולע 30, וקוטף ומוסר 13. לאוורט לא טומן את ידו בשום מקום, קולע 35, קוטף 14 ומוסר 8, ושניהם מובילים חמישייה בספרות כפולות. הפסד בריבאונד 49-60, 29-7 משלוש, אבל 33 אסיסטים… עזבו סטטיסטיקות. הפסד בנקודה זה כואב….

פילדלפיה 76' (21-47) 118 – דטרויט פיסטונס (48-20) 104

רצף ההפסדים של קליבלנד מחד, והניצחון הבלתי צפוי על ממפיס מאידך, הביאו את מעמדם של הפיסטונס בתחתית המזרח להתערער. מנגד, המארחים מפילדלפיה קרובים מרחק נגיעה מהבטחת ראשות המזרח בסיום העונה, ומפגש עם קבוצה שתגיע לפלייאוף אחרי שני משחקי פלייאין מתישים. אין לנו התנגדות עקרונית ליזהר אשדות, אבל גם לא החשק לשמוע את הסכריניות שלו על הבוקר, ומצד שני הלילה הירח איננו. שורה תחתונה, בשלו התנאים להאזין לביצוע הנהדר של ערן צור, באקוסטי הפעם.

חזרה לפרקט, ושם מממשים שני הצדדים את תכניות המשחק בשלמות החל מהפתיחה. הסיקסרס, ללא סימונס וקארי, פותחים חזק, מובילים מהטיפ אוף אנד און, ודקה בתוך הרבע השני זה 17-39, וללא תכניות להשתנות בהמשך. הפיסטונס מנגד משתפים פעולה, קייסי שואב השראה מכתביהם של הוגים סוציאליסטיים מפורסמים, ומשתף את כל שחקניו עד האחרון, כשלא פחות מעשר בוכנות רואים פרקט למשך 20 דקות ומעלה. שורה תחתונה, הסיקסרס מנצחים 104-118, ופותחים פער שלושה וחצי משחקים על מילווקי וברוקלין. הפיסטונס ימשיכו לתלות יהבם בכדורי הלוטרי שיביאו ישועה.

אמביד קלע 29 ב-13-11 מהשדה, מקסי הוסיף 22 נאות, דווייט הווארד עלה מהספסל עם 19 ו-14 ריב', ות'ייבול קלע 2 וחטף 5.

בצד השני ביי וגראנט מובילים את האומללים עם 14 לראש, ואוקאפור קולע 4 ומזכיר שקאן יא מא קאן הוא נבחר שנה אחרי אמביד, עם התלבטות, האם יוכל לשחק לצד הרוקי הקמרוני הפצוע. אז ג'ליל פינה את המקום, אמביד החלים, והשאר היסטוריה.

טורונטו ראפטורס (41-27) 99 – ממפיס גריזליס (33-34) 109

הראפטורס כבר לא יגיעו העונה לפלייאוף, כמעט ובטוח להגיד, והלילה הם אירחו את הגריזלים שנלחמים בלוחמים על המקום השמיני במערב. וכשהווריירס צפויים לשפוך חמתם על אוקלהומה, הניצחון הזה היה מאסט עבור האורחים מממפיס. ומאסט שהיה, אכן כך היה.

אחרי שניים וחצי רבעים צמודים פתחו הגריזלים פער 12, 67-79, לקראת סיום הרבע השלישי. סיאקאם נכנע לכאבים בכתף ויצא, מוקדם יותר גם הוד נפצע באצבע ונטש, והניצחון נראה מונח בכיסם של האורחים. אבל היי, לא אלמן הרפטור. פלין וטרנט ג' פותחים חזק את הרבע האחרון, צולפים מבחוץ, ו-6:41 לבאזר האחרון המלאכי מצמק לנקודה בלבד, 86-87. קאמבק? לא היום… בתוך דקה מרעים מלטון שלוש פעמים מחוץ לקשת, ומגדיל לדו ספרתי, 86-96. עם חמש וחצי דקות על השעון, וללא ואנווליט, לאורי, בושה, אנונובי וכעת גם סיאקאם והוד, קאמבק נוסף פשוט גדול מדי על האורחים. 99-109 ממפיס, והשקט חוזר להיכל.

ג'יי ג'קסון ג'יי הוביל את המנצחים עם 20, ומתחת לסלים ביג ג'ונאס וי קלע 18 וקלט שאב אסף קטף 21 קרשים מול בירץ', הגבוה היחיד בסגל המארחים, שהוגדר סנטר לצורך העניין. סלו מו אנדרסון הוסיף 16 ומלטון, עם 4 שלשות ברבע האחרון כולל צרור השלוש הגיע ל-15, כולן מחוץ לקשת.

עבור הרפטורס המוכים והחבולים הספיק סיאקאם לקלוע 18, כמו טרנט. הרוקי פלין ניצל את הסיטואציה כדי ל-26 דקות על הפרקט, אותן ניצל ל-15 נק', 7 ריב' ו-3 אס'.

דנבר נאגטס (24-44) 119 – ברוקלין נטס (24-44) 125

וואי וואי וואי, מייקל פורטר ג'יי… 17 נק' ברבע הראשון, הנאגטס בפלוס 19, 43-62, 4:18 לסיום המחצית… איך אמר יודה ברקן על הנהג האומלל במונית? אנחנו עוד נחזור אליו….

הנטס אוספים את עצמם טוגת'ר עד המחצית, דוראנט, 16 נק', וקיירי, 13, מפעילים ידיות, אבל קמפאצו מראה את ערכו, ויוקיץ' הוא הMVP, אז 14 ו-13, 5, 5, שלהצמד בהתאמה, עם ה-21 של מפ"ג' עדיין משאירות פער נאה לזכות המארחים, 56-71 בירידה למחצית.

רבע שלישי, ותראו מה זה, יש עוד שחקנים בברוקלין… בלייק גריפין וג'ף גרין נזכרים שגם היו פעם, הנאגטס מאבדים אוויר, והאורחים מצמצמים ללא לאות. 33-41 ברבע, ול-12 הדקות האחרונות הצדדים יעלו כשהמארחים ביתרון 7, 97-104, אחרי שלשה של קיירי.

כדורסל כמו החיים, הוא עניין של מומנטום. אבל בכדורסל, לא כמו בחיים, אתה יכול להגיד בואנה רצתי 0-8! ואף אחד לא ירים גבה. וזה מה שג'ף גרין עושה! מ-100-108 הפורמר צ'מפיון מריץ את הנטס כמעט לבדו, ו-7:56 לסוף KD מצטרף ומשווה בשלשה… שוויון 108! תחזית עד הסיום… חםםםם…

פורטר ג'וניור מחזיר… ואז ג'ו האריס איז אין דה האוס! שלשה ליתרון ראשון של האורחים מאז שמיכאיל פרוחורוב היה שם שאמר משהו למישהו בברוקלין.

יוקיץ' מאבד.. קיירי מהקו עושה את זה פלוס 4, 112-116, עם 3:51 לסיום… היתכן שדווקא לנאגטס נגמר החמצן במייל היי סיטי?

הצדדים מחליפים מהלומות.. יוקיץ' מצמצם ל-1 מהקו, 119-120, עם דקה וחצי… ואז פאקו חוטף… יוקיץ' מול דוראנט.. הוק שוט… טבעת… טבעת…. איי… 21.6 שניות לסיום, נקודה לנטס, כדור שלהם. KD אייסמן על הקו, 119-122. טיים אאוט.. ביניים.. יוקיץ' נכנס… טבעת טבעת… אתם יודעים את ההמשך. טכנית, דוראנט… בלה בלה בלה ידה ידה ידה, ברוקלין מנצחים 119-125, קוטעים רצף הפסדים ושומרים את הסיקסרס במקום הראשון בהישג יד.

דוראנט עם 33 היה הנט הראשי, וצירף 11 ריב', 7 אס' ו-2 בחטיפות וחסימות. קיירי השלים צמד עם 31 וגריפין תרם 20 שכל כולן געגועים לעבר. ימשיך בקצב הזה ואולי, מי יודע… ג'ף גרין עלה מהספסל עם 15 נק' קלאץ' והנטס קלעו 31-16 משלוש באוויר הגבהים הדליל.

בצד הנאגטס של הדברים יוקיץ' בראש עם 29, 7 ריב' ו-6 אס', אבל גם שתי החטאות קריטיות בסיום. פורטר ג'וניור הוסיף 28 ופאקו קמפאצו 19 ו-5 אס'.

יוטה ג'אז (18-50) 124 – יוסטון רוקטס (52-16) 116

פייי יאאא… הג'אז בתקופה אדירה, אחרי ניצחון ענק על הנאגטס, מתקשים מול שברי הרוקטס… האורחים מיוסטון עולים ליתרון 7, 35-42, 3 דקות בתוך הרבע השני, אחרי שכבר פיגרו 7-22 חמש דקות בתוך המשחק… אבל היי, אומר לך עמיר לב, אל תדאגי. וכשגבע אלון מצרף לחריכה של יקירנו את הקול האלוהי והפריטה השמיימית, ובצד מתחבא בין הצללים ערן צור, איך אפשר שלא להאמין כשעמיר אומר את יודעת, העצב בא והולך… ועכשיו הוא בא…. רוצה לאמור לפעמים אני שמח, לפעמים מבואס… עכשיו מבואס, אז עזבי אותי באמא שלך. אל תדאגי, יוטה ינצחו. במחצית 60-66 למארחים.

רבע שלישי והג'אז, אינגלס, קלרקסון וגובר פותחים פער כצפוי, וקצת לפני גונג האמצע של הרבע קלרקסון משלוש עושה 69-88, ודי חברים, שימו טרוטלים על מינימום ובואו ננמנם עד הסיום. ושם זה 116-124, עם צמצום של האורחים לקראת הסוף ולשם הכבוד. הג'אז מגיעים ל-50 ניצחונות, מתבססים במקום הראשון במערב ובליגה, ומתפללים לחזרת הפצועים לקראת הפלייאוף.

ניאנג עם 24 הוביל את המנצחים, קלארקסון עלה מהספסל עם 21, גובר עם 13 ו-14 קרשים שלט מתחת לסלים מול האין קו קדמי של האורחים, ובוגדנוביץ' אמנם הצטנן ממשחק ה-48, אבל קלע בפעם השביעית ברצף 20+, והפעם 20 בדיוק.

בצד השני הרוקטס עושים את המינימום עם שמונה שחקנים פעילים בלבד, כמעט כרגיל, קיי מרט ג'וניור ותומאס קולעים 27 כ"א וג'פריס מצרף 17.

גולדן סטייט ווריירס (33-35) 136 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (47-21) 97

ובקארי ניישן עסקים כרגיל… הגמד המרושע אנלישד עם 24 נק' ברבע הראשון, 7-5 משלוש… והווריירס פותחים גם הם פלוס 19 מול האורחים האומללים מאוקלהומה. ואז, במחצית, זה כבר 25, 48-73, במשחק שצפוי למתוח את גבולות הסטטיסטיקה. קארי עם שלשה אחת בלבד ברבע השני, מסיים מחצית עם 27, ויקלע כמה שיחליט. גרין, וואו, עם 15.

פתיחת המחצית, שתיים וחצי דקות בתוכה יותם מדווח שדורט יצוא קצת תמע, נותן לקארי שני מטר, אז האיוול ספיריט עם העיניים הירוקות עוצר על הלוגו ומעניש. 48-83. גיים, סט, מאץ' קארי, והוא בלי שום ספק גיבור גיבור ילדותו, כמו שאורי מלמיליאן של שאנן סטרייט. 67-106 בסיום הרבע השלישי, והרביעי יוקדש למרדף אחרי שיאים, כי הווריירס צריכים להשוות 25, שיא המועדון בשלשות.

ברבע האחרון, כנהוג, מספר 30 נשאר על הספסל במקום לרדוף אחרי שיאים, והווריירס מסתדרים בלעדיו לניצחון 97-136, פותחים חצי משחק על ממפיס ומתקרבים שניים וחצי מהלייקרס במקום השביעי.

קארי נזקק ל-29 דקות בלבד כדי לקלוע 21-11 משלוש ל-49 נקודות. וויגינס מצרף 18, גרין 15 ו-13 אס', ומאלדר עולה מהספסל עם 16, כולל 8-4 משלוש, חלק מ-27 שלשות, שיא מועדון, מתוך 54 ניסיונות.

בצד השני רועם מיכאילצ'וק 17 פעם מהספסל, ודורט מוסיף 16. לוטרי… זעקו הרעמים… פגרה…

פורטלנד טרייל בלייזרס (29-39) 124 – סן אנטוניו ספרס (35-32) 102

ובאורגון הרחוקה, בינות ליערות, הבלייזרס מתעקשים לשמור על מקום 6, מעל הפלייאין, והספרס מנסים להדביק את הגריזלים במקום התשיעי. האורחים פותחים חזק ומובילים 4-13 אחרי 3 דקות, אבל המקומיים מתאפסים, שמים את הלילארד על און, ואז מעבירים את החוגה לקיל מוד, והדיים מחזיר את הבלייזרס חזרה לפריים. במחצית זה כבר 47-57, עם 21 נק' של מספר 0. מנגד דרוזן צובר 16 ומקווה ליותר עזרה מהחברים בחצי השני. ואני, ברשותכם או בלעדיה, הולך להכין סנדביצ'ים לילדים ולפנות את גופת הג'וק מסף הדלת. בינתיים, באדיבות התזכורת של אברי יקיר המערכת, אני משאיר אתכם בידיו האמונות של הנסיך לבית פרינס, שחובר לענקים נוספים לביצוע מה שהיה במקור של הביטלס, ואז של ג'ף הילי העיוור, או להיפך, לכו תדעו… ועכשיו הוא של פרינס. רק של פרינס. יאללה, ניפגש אחרי הפירסומות.

לאט אבל בטוח, עקב בצד אגודל, הבלייזרה פותחים את היתרון בהדרגה.מנצחים 28-33 את הרבע השלישי… ואז פותחים חזק את 12 הדקות המכריעות, ו-4:47 לסיום אלבי פוגע מבחוץ ל-88-114, לייטס אאוט. שובו אלינו לתוצאת הסיום. שהיא 102-124 שאין עליו עוררין לזכות המארחים, שעם ניצחון שלישי ברציפות מתרחקים מהלייקרס ונצמדים כדי חצי משחק מדאלאס במקום החמישי.

לילארד היה הבלייזר הראשי עם 30, 8 אס' ו-4 ריב'. מקולום המשנה עם 27, ושניהם 9-4 מחוץ לקשת. פאוול הוסיף 18 ונורקיץ' קלע 17, קטף 9 ומסר 5.

הספרס שמחו לאידו של ציון הפצוע, לא באמת, כי הפליקנס מביטים עליהם מלמטה ומקרוב, מרחק 2 משחקים. דרוזן קלע עבורם 20 ולוני ווקר 18. 30-8 משלוש היו תוצרת עלובה שלא הספיקה לניצחון חוץ.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 74 תגובות

  1. תודה רבה דובי על אחלה סיקור, שנותן כבוד לאיזור חיוג 08 (אתם 08 שמה בדרום דרום?),
    רק הערה קטנה, לדעתי זה הדאבל דאבל ה32 של ראס ברצף, לא הTD.
    את האמת השיא הזה פחות מרגש אותי, מרגיש כמו מרדף אחרי סטיסטיקה וכדו'.וגם בסיס 10 זה בסיס לא משהו, לדעתי בסיס 16 עדיף עליו, אבל מה אני מבין.

    וקרי פשוט מדהים, בהסתכלות לאחור נבכה(לפחות אני), על זה ששניים מהסקוררים הגדולים של המשחק, במקום לשחק זה נגד זה, שחקו זה עם זה.

  2. תודה דובי ותגיד תאמת, מהדברים שלך יכול להתפרש שלראס קודם כל היה חשוב להשוות את שיא הטריפל דאבלים של ביג אוורק אחרי זה ניצחון.
    לכל ההייטרים שחושבים שכל הריבאונד שהוא לוקח הוא גונב משחקנים של ווש, קיבלתם 4 ריבאונד התקפה. האם שחקני אינדי וויתרו לו על אותם ריבאונדים ככה שיכנס לסטט? IDTS!

  3. דובי, הבעיה העיקרית שלי עם הסיקורים שלך שהם כאלה משובחים ויש לי המון מה לומר בכל חלק וחלק….. אבל אז קורים 2 דברים:
    1. כל פסקה חדשה היא מוצלחת ואני שוכח את הגיגיי מהפסקה הקודמת.
    2. יש לאנשים חוסר חיבה לריחוף החולמני בו אני נמצא בקריאת המילים ולכן מוצאים לי משימות, בין אם זו אשתי, הבוס או הילדים.

    אנא ממך
    למען הרוב הדומם
    שנמך בבקשה את הסיקורים ותקל לי (ומאמין שלעוד רבים רבים אחרים) את החיים….
    בתודה מראש
    אנחנו
    🙂

  4. תודה רבה על הסיקור.
    סטף נותן משחקים לא מהעולם הזה, ראס שובר שיאים, שניהם לא ייקחו אליפות – כאילו חזרנו ל-2016…
    *
    ושוב אתה משחק אותה עם המוזיקה.
    גם רוברט ג'ונסון, גם פרינס… וגם הדג נחש שהיא אחת הלהקות הישראליות האהובות עליי. גם אתה עם טריפל דאבל כאן.
    רוברט ג'ונסון אגב היה מאוד פופולארי אצל אמני בלוז-רוק בריטים כמו אריק ג'ונסון. הוא הצליח בארה"ב אבל לפי מה שאני יודע לא צוין כמו מקור השפעה עצום בקרב אמני בלוז שחורים שבאו אחריו.
    אם להאמין לסיפור נוסף עליו הוא ייסד את מועדון גיל 27 אחרי שהורעל על ידי בעל קנאי שאשתו פלירטטה עם ג'ונסון ומהל רעל בויסקי שלו. רוב החברים הבאים במועדון הצטרפו בנסיבות משעממות הרבה יותר.

    1. הכל נכון, גם הלכאורה, אבל בעיניי השוס הגדול הם יאנש ורנבורן עושים צ'ארלי מינגוס.
      ועמיר לב עם גבע אלון, ברור. יש חלקים בשיר שהם מתמזגים שזה פשוט לשבת ולבכות. אחד השירים המיוחדים בביצוע שאין כמוהו.

      1. יאנש ורנבורן היה אכן מגניב.
        הקטע שדופק אותי בשיחות על מוזיקה מול רוב הישראלים הוא – שאני לא ממש אוהב אלטרנטיבי. בעיקר לא את אלה ששרים בקול נכאים וגם הקטע הזה מהניינטיז עם פירוקי האקורדים ואז פזמון עם דיסטורשן- זה לא היה משהו בזמנו ומאז זה כבר מוצה לחלוטין.
        וזה מצחיק כי ביום שישי הקשבתי ל"יחסי הציבור של המוות" בספוטיפיי ונורא נהנתי תוך כדי שאני חושב שיש שם כל כך הרבה קלישאות מהתקופה…

            1. הלך לטיפולים והשאיר אותי בלי תגובה. ולי הוא קורא המן. עד מתי רשעים יעלוזו.

            2. כי אתה לא משתטח אפס לרגליו.
              המן. וייזתא.

            3. לא אוהב מוזיקה כזו. לא רק אותו.
              ניגנתי כמה שבועות בלהקת קאברים שעשתה שירים כאלה ובאיזשהו שלב נשברתי. לשבת ולהקשיב לדברים האלה בריפיט כדי לנגן אותם באופן מדויק. זה היה נורא.

            4. המן!

      1. אני לא מדבר עליך – פשוט כותב בתגובות לסיקור המעולה שלך (כרגיל). מאותה סיבה הפסקתי לצפות בוושינגטון בערוץ 5 (מאז שאבדיה נפצע לא משדרים אותם) ועברתי לליג פאס – כמה אפשר לשמוע את ריגר גור וברק מלכלכים על ראס וביל?

        1. אני מאוד נזהר עם לפאר את ווסטברוק (כי אז הוא יבוא ויחריב כמה משחקים ואני אוכל את הכובע) אבל לא כל כך הגיוני ללכלך עליו כרגע. הוא עושה את שלו עם הטריפל דאבלים ולוושינגטון בהחלט הולך. שימשיך ככה.

  5. הטענות ל-2 העבירות בסיום על יוקיץ. תכלס דוראנט לא עשה עבירה אבל בליגה תמיד שורקים על זה בטח על הכנסת היד על הראש לאחר הזריקה. יוקיץ יכול לראות עצמו מקופח בהחלט. אבל זה דרג מול דרג זה בעיה לשופטים. אם זה למשל היה ג'ף גרין במקום דוראנט שם היו שורקים בטוח.

    לגבי קלקסטון במהלך השני לא נגע ביוקיץ ולא היה שום עבירה, הוא סתם בכה הגנה מצויינת שלו.
    קלקסטון הזה שחקן מצויין מאד אתלטי קופצני ומציק ליריב, גם קשוח סוג של נרלס נואל וכאלה אבל יכול להתפתח לשחקן נהדר בהגנה.

    העיקר דנבר הפסידו, זה מעולה לאמביד. חשוב לנפח סטט עכשיו על 4 הזבל שנשארו. הבאים בתור לחטוף ממנו אינדי, ביטאדזה הולך לסבול. חשוב שאמביד ינצח את כל ה4 שנותרו ויעמיד שם סטט של 30 ו40 נק. הבעיה שפילי תכלס הבטיחו מקום 1 ולא יכולים לתת לו לואד כי כבר החמיץ 20 משחקים ויאללה הMVP שלו. כמה הפסדים לג'וקר לא יזיקו. תודה לנטס על העבודה זה היה קשה.

    ראס היה מפלץ הריב שהוא לקח בהתקפה על 3 שחקני אינדי לפנתיאון של "ניפוח הסטט". ביל היה פסיכי אני מקווה שלא נפצע אחרת תם הטקס. שמרו עליו 5 שחקנים והוא פירפר אותם וחדר עליהם בלי הפסקה. הוא נפצע לקראת הסוף וחשבתי זה אבוד כי אין מי יעשה סל בווש ראס לא יודע לקלוע והאחרים יכולים לשחק בנס ציונה, לא יכולים לעבור קונוס אבל ראס לקח את זה על עצמו השחיל כמה נק וניצח לבד תכלס בלחימה אדירה.
    חבל שאבדיה שלנו פצוע ולא שותף לריצה הזאת.

    בארטנס זה הפח הכי גדול בליגה אני לוקח עליו את דריימונד בעיניים עצומות. כמה זריקות הוא מנגר, נזק מהלך, איזה שוד הוא הביא לווש. זה שחקן לקבוצה טובה שסתם עומד בלי שמירה ויכול לקלוע אבל אם יש עליו שומר הוא לא מתאים לנס ציונה או הפועל מגדל העמק, ואני לא מדבר על הגנה ובכלל ווש חוץ מראס וביל זרקו הכל בלי שומר בסביבה וניגרו בלי הכרה.
    היה נצחון גדול. ווש עכשיו 2 משחקים מול ההוקס ששני הקבוצות צריכות נצחונות כמו אוויר לנשימה יהיה אש.
    רזיאל היום מקווה שתעשו את העבודה ותנגבו את מיאמי
    צריך גם נצחון של המדדה על הניקס (סליחה דובי אני אוהב את הניקס אבל עד מקום 5 🙂

  6. סיקור נהדר, תודה.
    לגבי ווסטברוק – הוא כבר עשור מהכוכבים המובילים בליגה כשהוא בכושר טוב, אבל קבלת ההחלטות שלו מנעה ממנו להיות שחקן טוב יותר והמחסור בקליעה טובה מרחוק מנע ממנו להיות הרכז הכי טוב בליגה בשיאו, וכעת גם מעבר לזה.

  7. כבודו של ווסטברוק במקומו מונח , אני לא מזלזל במה שהוא עושה ולדעתי הוא עושה את זה פר אנד סקוור.
    אבל בשורה התחתונה מה שהוא עושה לא מוביל לנצחונות ברמה הקבוצתית ואם זה אי אפשר להתווכח

      1. באוק הוא עמד על 85%. הטריפלים זה לא הבעיה שלו אלא הקליעה שהייתה בינונית והדרדרה יותר ולא קיימת מה3 וכל השנים לא השכיל לשפר אותה. אם היה לו קליעה הוא היה פוטנציאל ראשמור. גם הכדרור שלו כמו שדה שוט אמר מאד חלש.
        בליגה הזאת לא לוקחים אליפות בלי קליעה אלא אם כן אתה מתחבר לסופרטים או שאתה שאק ויש לצדך קובי וויד ושופטים

  8. *אך עדיין ישנה מוזיקה הרבה יותר משובחת.
    https://kcm.fm/Live/

    ואין מבצע גדול יותר ונפלא יותר ממנו ואין מי שמשתווה אליו על כל יכולותיו עם הקול העשיר ושמחת החיים החסידית והכל:
    https://kcm.fm/Live/15
    ביצועים שלו לשירים ישראליים זכו להרבה יותר צפיות מאשר המבצעים (והמבצעות) המקוריים (והמקוריות) כמו עפרה חזה וירדנה ארזי.

  9. שני הקישורים מתגובה 14 הן דוגמאות לביצועים של אברהם פריד (שמו המקורי אברהם שבתאי הכהן פרידמן) לשירים של אחרים שיותר מרשימים מהמקור.
    שתי דוגמאות נוספות:
    https://m.youtube.com/watch?v=pI0BpIJFTEo
    https://m.youtube.com/watch?v=Z1J_7OB49-c

    הקישורים בשלוש התגובות האחרונות הובאו בתגובה אחת אך נכתבשהתגובה ממתינה לאישור, אזחילקתי לשלוש כדי שבכל תגובה יהיו שני קישורים.

          1. להקת פרחי טורונטו.
            ילדים שרים לאלוהים.
            עכשיו הילדים האלה כבר בני 40 +, כל אחד עם 6 ילדים +
            העיקר בריאות.

  10. סיקור נחמד.

    הטעות הכי גדולה בקריירה של ראסל ווסטברוק
    היא שהוא בחר בכדורסל במקום בפוטבול אמריקאי.
    איאפשר להתעלם מהעליונות הפיזית גם אם היא באה ברוב המקרים מול קבוצות שכבר עברו ממזמן לשלב טנקינג.

    1. נכון.
      יש עוד דוגמאות
      לברון למשל שלא הלך ישר לפוליטיקה במקום ללכלך את הכדורסל בכל מיני סופר טימס' ופוליטיזציה של המשחק.

  11. תודה דובי על עוד סיקור מליגת האלופות.
    אני לא אוהב את סגנון המשחק של ווסטברוק ואת היעילות הנמוכה שלו אבל לפעמים אי אפשר להתווכח עם ה body of work שלו והמספרים המצטברים שהם מרשימים. ובזמן האחרון הוא ממש מצליח להביא נצחונות במו ידיו אז שאפו.
    דנבר צריכה-חייבת לתת ליוקיץ להגיע טרי לרבע האחרון ולמאני טיים. לא ספרתי לו דקות משחק אתמול אבל בסוף הוא עשה הכל לבד והיה נראה לי שאין לו הרבה אוויר, לחפור מתחת לסל, למסור או לקלוע. אוקיי, עכשיו ספרתי לו והוא שיחק 37 דקות. אז מאלון בבקשה, לחלק את הדקות אחרת. בעיקר כשמארי לא בעסק.

    1. אתמול מרקוס האוורד (מי?) שיחק 13 דקות, כשבממוצע יש לו 3 דקות למשחק, ובול בול קיבול(בול) 12 דקות שהן מעל ה-4 הרגילות שלו. זה לא שיש כרגע על מי להפיל חלוקת דקות אחרת.

      1. אני קצת מרחם על היוקיץ' הזה, נדמה לי שהוא סיפר שעד לא מזמן הוא היה הותה 4-5 קולות ביום, לא? אז יש לזה מחיר 🙁
        חבל על הכישרון שלו, הוא כזה קלאמזי ולא אתלט, אין כמעט שום תנועה שלו שהיא יפה לעין, ועדיין הוא מצליח ב shear brain power לגבור על אויביו המרובים. אם היתה לו את האתלטיות של לברון/דוראנט הוא היה עושה לשניהם בי"ס

            1. ידעתי מה אני מחפש…

            2. חוץ מזה – אתה קלאמזי.

            3. באמת יש סיכוי שסובבתי את הקרסול תוך כדי הניסיון לחפש באינטרנט.

        1. יפה! אני אפילו זוכר את המהלך הזה.
          יש לו קורדינציה מעולה אבל איכשהו הוא קלאמזי. אולי קלאמזי זו לא המילה, הוא איטי, מגושם, אבל הכל מצליח לו. קצת כמו דונצ'יץ'. אם שניהם היו אתלטיים הם היו שוברים את הטבעת

  12. הפליי-אין הוא כישלון גדול בראשות אדם סילבר.
    האתגר הכי קשה כרגע יהיה לדרג את הקבוצות נגרים בליגה מאוקלהמה ועד דטרויט.

    בסוף הטורניר של הפליי-אין בכלל לא מעלה את הרמה של סיום העונה בנבא,
    מגביר סיכון לפציעות ונותן סיכוי לקבוצות שהסריחו ברוב העונה.

    1. באני, מה הלחץ?
      במידה ואתם אכן מסיימים בפליי אין אתם מקבלים משחק מול קבוצה שאתם אמורים לפרק לחלוטין, עם כל זה אתם עדיין חוסכים עשרה משחקים של עונה רגילה ואז אתם מקבלים קבוצה חסרת נסיון פליאוף בסיבוב הראשון?

  13. מעניין באיזה מיקום ראסל ווסטברוק סיים את העונה כאשר הוא עושה ממוצע טריפל דאבל עונתי.
    לדעתי בקושי גירד פלייאוף
    הנתון של 75% הצלחה במשחקים שבהם עשה טריפל זה נתון מדהים. כי התדמית שלו היא של אחד שמחפש סטטיסטיקה ולא נצחונות.
    הפתיע אותי

  14. בס"ד
    תודה רבה דובי, נפלא כרגיל.
    צריך להוציא חוק, לסטף מותר לשחק רק 2 רבעים בכל משחק, גם ככה הוא יקלע איזה 10 שלשות.
    מאד מעניין מתי המזוקן יחזור.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט