לקראת הפלייאוף שמתחיל עוד דקות ספורות, כל אחת מהקבוצות שהעפילו צריכה להתמודד עם כמה סימני שאלה סביב היכולת של הקבוצה להצליח גם בפלייאוף. עבור כל קבוצה אציג שאלה אחת ואציע דרך התמודדות עם אותה שאלה. נתחיל במזרח לפי הדירוג, ואחר כך נעבור למערב:

מזרח:

פילדלפיה: איך מביאים את אמביד לידי ביטוי?
אחרי עונת שיא של אמביד, הוא מגיע לפלייאוף בו תירוצים של עייפות וכושר בעייתי כבר לא יכולים להתקבל, בניגוד לכמה מהשנים הקודמות. לכן, דוק ריברס צריך למצוא את הדרך להביא את אמביד לידי ביטוי בכל פעם שהוא על הפרקט ולאפשר לו להגיע לשיא בדקות ההכרעה של משחקים. הפתרון כאן יכול להיות דקות מנוחה לאמביד בצורה שונה מהמקובל אצל רוב כוכבי הליגה, ואולי אפילו כמה דקות פחות מהרגיל כשיש על הספסל את דוויט שיתרום הגנתית.

ברוקלין: איך מחלקים את העבודה בין הכוכבים?
ב-2017 כל אחד מ-3 הכוכבים של ברוקלין יצא לדרך חדשה משלו על מנת להביא טבעת ככוכב ראשי. עכשיו דוראנט, הארדן וקיירי נמצאים ביחד עם המון כוח אש קבוצתי מצד אחד, אבל הרבה סימני שאלה סביב הבריאות שלהם וסביב חלוקת העבודה ביניהם. הפתרון כאן הוא לסמוך על מנהל המשחק הטוב ביותר בקבוצה הזאת – המאמן סטיב נאש, זאת מכיוון שראינו שההתקפה של ברוקלין הייתה טובה למרות כל ההיעדרויות, וגם כש-3 הכוכבים שיחקו יחד. הפרדת דקות בין הכוכבים כמובן מתבקשת, ולמצוא מי מבין שחקני המשנה מתאים ליד כל אחד או ליד כל צמד מהכוכבים.

מילווקי: איך ניתן לגוון את סגנון המשחק ההתקפי?
הבאקס יעמדו כבר בסיבוב הראשון למבחן בו כשלו בעונה שעברה, כשהשאלה היא האם הם למדו את הלקח ויעזרו לשחקנים שהם לא יאניס לבוא לידי ביטוי בהתקפה. זה נכון שגם היווני התקשה בסדרות שמילווקי הפסידו בהן, אבל הרבה מזה הוא תוצאה של תרומה מועטה מדי באספקטים אחרים של המשחק. הפתרון צריך להיות להביא שחקנים אחרים לידי ביטוי וגם לאפשר ליאניס עצמו לגוון קצת את סגנון המשחק, בעוד ששמירה על אותה שיטה עלולה להביא לתוצאה זהה לסדרה בעונה שעברה נגד מיאמי.

ניו-יורק ניקס: מי מספק נקודות על בסיס קבוע?
ההתקפה של הניקס היא החלשה ביותר מבין הקבוצות שהעפילו ישירות לפלייאוף (כלומר, לא דרך הפליי-אין), והסיבה העיקרית לכך היא שאין להם הרבה שחקנים שמייצרים נקודות על בסיס קבוע. כדי לא להיות תלויים מדי ברנדל, שעשוי להסתבך בפלייאוף הראשון שלו, ובדרק רוז, שקלע 14.6 בפלייאוף האחרון שלו ו-19 לפחות בכל פלייאוף קודם, הם יצטרכו גם אחרים שיבלטו. הפתרון הוא ללכת בשלב מוקדם לשחקנים האחרים שיכולים להיות מטרה – בארט וברקס בעיקר – ולאפשר לרנדל ורוז גם להגיע מוכנים יותר לקלאץ'.

אטלנטה: איך מייצרים קליעה מספיק טובה ל-3?
אטלנטה בחצי השני של העונה השתדרגה משמעותית בעיקר בקליעה של שחקני המשנה. טריי יאנג שיפר את ניהול המשחק שלו והקלעים האחרים ניצלו את זה לשיפור משמעותי בנתונים שלהם, ובמיוחד בוגדנוביץ'. ההגנה של הניקס צפויה להקשות על יאנג, והיכולת של הקלעים לדייק בהזדמנויות מבחוץ תהיה קריטית נגד ההגנה מולה קבוצות קלעו באחוזים הכי נמוכים לשלוש בעונה שעברה. הפתרון עובר דרך טריי יאנג והיכולת שלו לנהל נכון את המשחק.

מיאמי: האם דראגיץ' יכול לשחזר את הפלייאוף שעבר?
לפלייאוף שעבר מיאמי הגיעו עם שני כוכבים בדמות באטלר ואדבאיו, ופתאום מצאו את עצמם עם כוכב שלישי בדמות גוראן דראגיץ' שלפרקים היה השחקן הטוב ביותר במזרח בפלייאוף שעבר. אם הוא יצליח גם בפלייאוף הנוכחי להשתדרג משחקן שישי לשחקן מוביל, גם אם לא שחקן של 20 נקודות למשחק, הסיכוי של ההיט לשחזר את ההישג או לפחות לאיים לכיוונו יעלה משמעותית. הפתרון כאן הוא לתת לדראגיץ' מקום בחמישייה, בדומה לפלייאוף שעבר, ולתת לו את ההזדמנות לככב.

בוסטון: מי יכול להשלים מניין לרוטציה?
מבין הקבוצות שהגיעו רחוק בפלייאוף שעבר בוסטון היו אלה עם הסגל הקצר. מאז, הם ויתרו על היוורד בקיץ ובראון גמר את העונה, מה שמשאיר אותם עם סגל קצר מדי. השאלה היא מי מהשחקנים הצעירים יכול להתעלות ולתת תפוקה שתהיה שווה דקות קבועות, עכשיו ובעתיד. הפתרון כאן הוא להרחיב את הרוטציה בכל מיני הזדמנויות ולאפשר הרכבים מרובי מחליפים, ולא רוטציה של 7-8 שחקנים בלבד, לפחות עד שנמצאים השחקנים התורמים הנוספים.

וושינגטון: איך מייצרים קצב משחק מהיר?
וושינגטון היא הקבוצה ששיחקה בקצב הכי מהיר בליגה בפער משמעותי, מה שמאוד עזר לווסטברוק ושאר החברים לייצר חצי שני טוב לעונה ולהגיע לכאן. עכשיו השאלה היא איך אפשר לשמור על קצב משחק גבוה גם בפלייאוף, בו הקצב יורד באופן טבעי וקשה יותר לייצר התקפות מהירות. הפתרון הוא ללכת הרבה לווסטברוק שיודע להעלות את הקצב, אבל הוא יצטרך לשפר את קבלת ההחלטות שלו אחרי כמה פלייאופים שיש עליהם סימני שאלה מצידו.

מערב:

יוטה: איך מאפשרים לגובר לשמור על הצבע ולא להסתבך עם הגארדים?
רודי גובר הוא כבר כמה שנים מועמד קבוע לתואר שחקן ההגנה של העונה הסדירה, אבל בפלייאוף הוא מסתבך בשמירה אישית על כוכבי היריבות פעם אחר פעם. יוטה צריכים למצוא את הדרך לאפשר לגובר להביא את העזרה מהצבע בזמן שהאחרים יעשו את השמירה האישית. הפתרון הוא תכנית הגנה מתוחכמת יותר מחילופים אוטומטיים, ואולי אפילו הגנה אזורית נגד יריבות מסוימות.

פיניקס: כמה כריס פול מסוגל להחזיק?
הפלייאוף הזה יהיה ה-11 ברציפות של כריס פול, וה-13 בסך הכל בקריירה, אבל ב-3 מ-6 השנים האחרונות פול החמיץ משחקי פלייאוף בגלל פציעות. אני אמנם סבור שבוקר הוא השחקן הטוב והחשוב ביותר של פיניקס, אבל לבד הוא לא יסחוב את הסאנס רחוק והם צריכים את שני הכוכבים פעילים. הפתרון הוא לתת לפול דקות עם שחקני הספסל שיאפשרו לו לשמור על השחקנים הפחות טובים של היריבות, והרבה קמרון פיין שיוכל לנהל משחק ולאפשר לפול לנוח.

דנבר: מי מחזיק את הקו האחורי?
גם את הפלייאוף שעבר דנבר החלו עם מחסור רציני בקו האחורי ופיגור 3-1 מהיר, ואז גארי האריס ובארטון חזרו מפציעות וג'מאל מארי נכנס לכושר שיא. השנה אין את מארי וגאריס נמצא בדיוק איפה שהוא היה בפלייאוף שעבר – באורלנדו. הפתרון המרכזי הוא פקונדו קמפאצו, הגארד שפתח את העונה ביורוליג והפך לשחקן חמישייה בדנבר אחרי הפציעה של מארי והשתדרג ל-9.5 נקודות, 5.9 אסיסטים ו-1.8 חטיפות מאז. את הפלייאוף האחרון ביורוליג קמפאצו סיים עם 11.8 נקודות, 9.2 אסיסטים ו-2.6 חטיפות, ומאז הוא השתפר משמעותית כשחקן.

לוס אנג'לס קליפרס: מי מנהל את המשחק?
לכאורה התשובה הפשוטה היא רונדו שהגיע בדיוק למטרה הזאת, אבל הוא לא ישחק כל הזמן, והקליפרס יצטרכו למצוא מנהל משחק גם בדקות האחרות. פתרון אחד אפשרי הוא לעבור דרך קוואי בצורה מובהקת ולסמוך על השיפור המשמעותי שלו בתחום, אבל הפתרון שהכי נראה לי כרגע הוא לתת דקות לבאטום שיכול לפתור את הבעיה הזאת.

דאלאס: איך מביאים את פורזינגיס לידי ביטוי?
בשאלת פורזינגיס יש לדאלאס 3 אתגרים. הראשון והחשוב ביותר הוא איך שומרים עליו בריא, השני הוא באיזה אופן רוצים להביא אותו לידי ביטוי בהתקפה, והשלישי הוא איך מביאים את היתרונות שלו בהגנה בלי להפוך אותו לחור. אני אתמקד כאן בשאלה ההתקפית, ונדמה לי שהפתרון אליה הוא כמה שיותר דקות משותפות של לוקה ופורזינגיס בזמן שהגארדים, ובראשם ריצ'רדסון והארדווי, הם אלו שינהיגו את דקות המנוחה של לוקה.

פורטלנד: מי עושה הגנה?
ההגנה של הבלייזרס דורגה השנה 29, וכך ההתקפה הנהדרת שוב מתבזבזת וככה אי אפשר להגיע לכלום. עם זאת, בפעם הקודמת שהבלייזרס העפילו ישירות לפלייאוף ולא דרך הפליי-אין הם העפילו לגמר המערב, למרות שגם אז ההגנה בעונה הסדירה הייתה פחות מ-ממוצעת, ואז הגיע שיפור משמעותי בפלייאוף, כך שהבלייזרס זקוקים לשיפור דומה כדי להצליח העונה. הפתרון עובר דרך דקות רבות משותפות לחמישייה הפותחת של לילארד, מקולום, פאוול, קובינגטון ונורקיץ' שבדקות שלה יש לפורטלנד הגנה טובה, ובכלל דרך פאוול וקובינגטון, שיצטרכו למלא את תפקיד הארקלס-אמינו בעמדות 3-4 עם שדרוג התקפי.

לוס אנג'לס לייקרס: מי הצלע השלישית?
לברון ודיוויס חזרו לכושר, גם אם יש להם עוד לאן להשתפר, אבל השאלה היא מי יהיה השחקן השלישי שיתן תרומה קבועה, כאשר בפלייאוף שעבר זה היה רונדו שכעת משחק ביריבה העירונית. הפתרון המרכזי הוא יכולת טובה של שרודר, שהובא בדיוק לתפקיד הזה, אבל אני מאמין שאלכס קארוסו יכול וצריך להיות מניה בטוחה ולקבל מעמד ודקות בהתאם לכך.

ממפיס: איך מסייעים למוראנט להפוך לכוכב יציב?
הצוות המסייע טוב ועמוק וההגנה טובה בממפיס, וגם מוראנט מנהיג טוב, אבל לא מספיק יציב בקליעה. אם הוא יוכל לעשות את הצעד הזה שחסר לו ולהיות שחקן שנותן 20-25 דקות קבוע הגריזליס יוכלו להקשות הרבה יותר על יוטה. הפתרון הוא לתת למוראנט דקות בהרכבים עם הרבה קלעים יחסית למה שיש בממפיס, או עם אחד מבין טיוס ג'ונס ומלטון שיכולים לסייע בהובלת הכדור.