סיקור משחקי מוצ"ש / דובי עופר

Greg Anthony had a wholesome reaction to seeing Cole hit game-winner

לא פחות מעשרה משחקים הלילה מעבר לים, ובהם דרמות, תבוסות מרות, כוכבים שזורחים וסלי ניצחון… מוזמנים להצטרף אלינו והתענוג מובטח, אבל לפני הכדורסל נקדיש כמה דקות להיסטוריה.

היום, 2 במאי, מציינים הבהאים שבינינו את יומו האחרון של חג הרידוואן, הפסטיבל המציין את פתיחת התנבאותו של בהאא אללה, המוסלמי שייסד את הדת הבהאית. יש הרבה מה להעריך בדת הבהאית שמאמינה בחיפוש אחר האמת באופן שמשלב בין הדת למדע, דוגלת בשוויון בין גברים ונשים, מסתייגת מדעות קדומות ואמונות טפלות ומטיפה לאי נשיאת נשק ולוחמה. אלה, יחד עם חתירתה להכרה באספרנטו כשפה עולמית והגנים המהממים המעטרים נתח נכבד מהכרמל שלנו, הופכים את הדת הבהאית לכזו שכל אחד, בעצם, יכול לחבב. לוח השנה בן 19 החודשים של הבהאים הופך אותם לאנשים שמקדשים את האוטונומיה על פני ההיגיון, ומזכה אותם במחיאות כפיים מלאות הערכה אפילו מהפסטפריאניסטים, חסידיה האדוקים של מפלצת הפסטה המעופפת.

ומאחר ורידוואן משמעותו גן עדן, וידוע שלכל גן עדן יש מדרגות, ביקשנו מג'ימי פייג' לתת את הגרסה שלו לשיר המתבקש. הפעם, סייגנו, בלי רוברט פלאנט, ג'ון בונהם וג'ון פול ג'ונס, צפליני הברזל המקוריים, אלא בחברת צמד הענקים אריק קלפטון וג'ף בק. 11 דקות שלמות הוקצו לג'ימי לצורך העניין, והוא ניצל אותן במלואן. חג שמח בהאיז!

שארלוט הורנטס (32-31) 107 – דטרויט פיסטונס (45-19) 94

ההורנטס, הנאחזים בחוזקה במקום השמיני במזרח, אירחו את הפיסטונס וקיבלו הלילה שתי גלולות עידוד משמחות עם חזרתם של למלו בול, אחרי חודש וחצי בחוץ, ומליק מונק, 15 משחקים על אזרחי. בול חזר היישר לחמישייה במקומו של דבונטה גראהם דאוב הברך, מליק עלה מהספסל, טרי רוזייר שחרר נצרות לפול אוטומט, מיילס רידג'ס ריחף, והצרעות עקצו את דרכן ליתרון 19, 36-55, לקראת המחצית. זה היה כל הבופר שנדרש כדי להשאיר את הפיסטונס מאחור עד הסיום, למרות מאמץ כנה שהוביל פרנק ג'קסון האורח במשחק מצוין, במהלכו צומק הפער עד מינוס 3, 80-83, בתחילת הרבע האחרון. בדקות הבאות הוביל רוזייר את המארחים לריצת 0-13, שכיבתה את האורות סופית במגרש בשארלוט. בסיום 94-107, ההורנטס נשארים צמודים למיאמי שבמקום השביעי, הפיסטונס מחזקים את האחיזה במקום האחרון במזרח.

רוזייר סיים עם 29 עבור המנצחים, כולל 15-8 פנסטיות מחוץ לקשת, ברידג'ס הוסיף 27 למרות שנפצע בכתף במהלך המשחק, וחזר, וושינגטון תרם 16 והפצועים החוזרים קלעו 11 כל אחד, כשלמלו מוסיף 8 אס' ו-7 ריב'.

הפיסטונס השאירו בחוץ כל שחקן שבקורות החיים שלו רשום "ניסיון", וכך קיבל פרנק ג'קסון את תואר זקן השבט להיום, עקב שנתו השלישית בליגה. ג'קסון הנהן בכובד ראש 25 פעם, ולצידו צבר סאדיק ביי שעות ים על הפרקט עם 22 נק', 7 ריב' ו-5 אס'. קיליאן הייז קלע 10 ומסר וקטף 6, ואייזיאה סטיוארט אסף מהקרשים שני כדורים בלבד, כחלק מהפסד הפיסטונס בריבאונד 43-54. והשאלה היחידה שנשארה פתוחה בדטרויט היא קייד קאנינגהם או אוון מובלי.

הורנטס הן צרעות, וצרעות עוקצות. כמו דבורה, מחד, אבל מאידך גם כמו קקטוס, צפע ודבור. המממ. תראו איזה הומור יש לחיים, שמציבים לך בחירה בין זמזום הדבורה של רימסקי קורסקוב לבין קרקור הסטטיק בקקטוס, ואז גורמים לך ללכת דווקא על המכנה המשותף הנמוך. רק כי הוא יותר עוקצניניני בקיצוני וזה ברור וגם כי הוא אומר לייקרס אז הוא מתלבש בול. עכשיו תראו, חלקכם מרגישים בצדק ששני הפרחחים האלה הם לא סוגה עילית. סבבה עם זה, ואחרי שתנקו את פירורי ההתנשאות בטח תרצו להוציא מהראש את "אני קקטוס, אני צפע, אני דבור" ובמהלך היום גם להפסיק לעשות תנועות של רובוט עם הראש והידיים. בהצלחה עם זה חברים. זה הקטע שלהם אתם מבינים, הם קקטוס הם צפע הם דבור.

יוסטון רוקטס (48-16) 87 – גולדן סטייט ווריירס (32-32) 113

הווריירס מתקשים לשמור על יציבות גם בהשראת העונה ההתקפית ההזויה של סטף קארי, והלילה התארחו ביוסטון למשחק שהיה מלא בחריקות וקשיי שילוב בהילוך שלישי, במשך 26 וחצי דקות. הרוקטס, האחרונים במערב ובליגה, שמרו על כבודם ב-24 הדקות הראשונות, עד כדי יתרון דו ספרתי, 38-49, במהלך המחצית הראשונה. שתיים וחצי דקות במחצית השנייה וג'שון טייט הרוקי עושה את זה 53-59. הרקטות זוקרות חזה בגאווה ומזמינות מופע. זיגי מגיע והוא כידוע משיח מצורע שעושה אהבה רק עם האגו. זה נשמע טוב, גם אם לא מובן…

אבל אז נחתו העכבישים ממאדים. אנדרו וויגינס היה הצ'וק עם שש נקודות, וכשהמנוע כבר היה חם הגיע סטף קארי. אחרי מחצית ראשונה פושרת של 10-2 מחוץ לקשת הוסיף הצלף מהמפרץ עד סוף הרבע 21 נקודות, כולל חמש שלשות משבעה ניסיונות. ריצת 0-24 בהתקפה, סל שדה יחיד של הרוקטס ב-7:43 הדקות הראשונות של המחצית, בהגנה. זה מה שהיה שם, כשקארי נותן את הטון והפיצוצים לפנים, ושאר החברים תורמים כל אחד כרצונו לפי רוחב לבו ועומק כיסיו. הווריירס מנצחים את הרבע השלישי 12-39 והנה שחור רץ לחפש את השלטר ("שחור", חשוב להבהיר, קריצה, הוא לא אף אחת מהדמויות האמיתיות בסיפור מהלילה, אלא האפסנאי המיתולוגי של הפועל ת"א, שעשה לו לתחביב להוריד את מתג התאורה באולם הישן באוסישקין, זצ"ל, בכל פעם שדרשו זאת הנסיבות). הלילה דלקו האורות עד הסיום, ושם הבהבו הנוריות 87-113, ווריירס. הלוחמים נצמדים לספרס במקום ה-13 במערב, הרוקטס שוקעים עוד חצי זרת לכיוון ראשות הלוטרי.

מאדימאי שיביט רק בשורה התחתונה יראה שסטף קארי קלע הלילה לא יותר מ-30, כולל 17-7 שגרתיים מהשלוש. ארצני שהשקיע וקרא יודע מה התרחש ברבע השלישי. וויגינס הוסיף משחק של 20 נק' לעונה מצויינת, ומאלדר ופול חיזקו מהספסל את טענתם למקום בסגל של העונה הבאה עם 17 נק' לראש. מאלדר גם צלף 7-5 מחוץ לקשת. גרין קלע 9, מסר 8 וקטף 11. חואן טוסקנו על עבד על חוזה המשך עם 6 נק', 6 ריב', 4 אס', 4 חט' ולא פחות מ-5 חסימות, ותודה ליותם שהפנה לכך את תשומת הלב. מפי עוללים ויונקים… אריק פסקל, מספרים, מתקרב לחזרה לפרקט אחרי שהחמיץ 14 משחקים בגלל מתיחה.

את הרוקטס הוביל קווין פורטר, ג'וניור, עם 16 בלבד, אחרי משחק היובל, וכמוהו קלע גם קניון מרטין, ג'וניור. טייט הוסיף 14 חיוכים עגומים.

אטלנטה הוקס (30-35) 108 – שיקגו בולס (38-26) 97

"הוקס" מסתבר משמעותו קרציות ולאו דווקא ניצים כפי שנהוג לחשוב. הלילה אירחו הקרציות מאטלנטה את השוורים משיקגו, ניצחו, והתקרבו כדי משחק אחד אל הניקס במקום הרביעי במזרח. הבולס רחוקים שלושה וחצי משחקים מהמקום העשירי במזרח, ועם שמונה משחקים שנותרו להם עד סיום העונה הולכת ודועכת התקווה לפלייאין בשיקגו.

אחרי מחצית ראשונה צמודה אותה סיימו בפער 9 נאה, העלה תד יאנג את האורחים ליתרון שיא במשחק, 54-65. וזו הייתה הפעם האחרונה שהשוורים נראו על הפרקט בארבע הדקות הבאות. הקרציות בראשות קאפלה ובתמיכה בלתי מסויגת של טריי יאנג ובוגדנוביץ' רצו 0-17, וכשיאנג, תד, הצליח לקלוע בפעם הבאה ההפרש ירד ל-15, אבל המשחק כבר היה גמור. קאפלה המשיך לשפוך חמתו, השוורים ניסו להחזיר אבל הצליחו רק לצמק לפער סביר בסיום הרבע, 75-82. 12-28 ניצחו המארחים את הרבע השלישי, שתדעו, ואת האחרון 22-26. חכמים יבינו שהרבע הרביעי התנהל על מי מנוחות, עם זיג מפה וזג משם, ובסך הכל ללא שינוי ניכר במזג האוויר. בסיום 97-108 סולידי לזכות ההוקס, שנשארים חצי צעד לפני הסלטיקס שבמקום השישי וההיט בשביעי.

טריי יאנג להטט 33 פעם לזכות המנצחים, קאפלה 20 וקטף 11 בלבד, 3.6 פחות ממה שהוא רגיל, ובוגי בוגדנוביץ' הוסיף 15.

יאנג, תד, שכבר פגשנו למעלה סיים עם 20 נק', 9 אס' ו-7 ריב', אבל חוץ מהרוקי פטריק וויליאמס שסייע 19 פעם, לא זכה ליותר מדי תמיכה מהחברים. 24-6 מחוץ לקשת היו המופע שלנו להערב, ואיפה מחיאות הכפיים.

ולכם, ניצים שהם עלוקות, אני מתכבד להגיש את הגרסה העברית של התקווה שש לשיר הידוע אוהבים אותך ג'וליוס רנדל!

קליבלנד קאבלירס (43-21) 107 – מיאמי היט (30-34) 124

ההיט צפו מקליבלנד בקרציות מנצחים, ולא התכוונו בשום אופן להניח למקום החמישי להתרחק מדי מהישג ידם. כל שעמד בינם לבין ניצחון היו הקאבס המארחים, שהערימו קשיים במשך רבע וחצי, כשהתוצאה הייתה שוויון 50. ההיט התנערו והגדילו צעדים, ירדו להפסקה ביתרון 60-69, זה מתחרז, תבדקו, ולא הורידו את הסיר מהאש עד שהגיעו לפלוס 18, 68-86. מכאן מי מנוחות בשארית המשחק, ובסיום 107-124. ההיט עם ניצחון שני ברצף, הקאבס יורדים חפויי ראש כבר שש פעמים.

נאן עם 22 הוביל שישה היט בספרות כפולות, רובינסון הוסיף 20, סטראס עלה מהספסל עם 17 ואדבאיו העביר כרטיס עם 13 נק', 10 ריב', 6 אס' ו-4 חטיפות.

הקאבס נאלצו להסתדר ללא דריוס גארלנד שנפצע מול וושינגטון, ובהיעדרו לקחו את המושכות סקסטון וקווין לאב בהופעת אורח נדירה עם 25 כל אחד. צדי אוסמן הרשים עם 15 נק', 11 אס' ו-7 ריב'.

אורלנדו מג'יק (44-20) 112 – ממפיס גריזליס (33-30) 111

האם סל ניצחון הוא דרמטי אם הוא לא משנה שיט לקבוצה לזכותה הוא נקלע? תלוי את מי שואלים. קול אנתוני למשל יגיד לכם שכן, ודאי וברור.

עם 7 טיקים על השעון ובפיגור 2 קיבל הבן של גרג אנתוני את הכדור על הקשת, כידרר, הטעה, חילק שלל, ואז ירה טיל קרקע ביטול ניצחון היישר אל הפוני של הגריזלים. סל ניצחון שני בקריירה הקצרה של מייטי קול, ומי יודע, אולי המג'יק מצאו מנהיג שיוציא אותם מהביצה. אבל לא העונה.

הבאנג של אנתוני היה החותמת האחרונה על חזרה של המארחים, כל הדרך מפיגור 20, 57-77, באמצע הרבע השלישי, אחרי שהמשחק היה עד אז בשליטה מוחלטת של האורחים ממפיס. ואחרי שנראו ד' אמות בפנים, פתאום התחשק למארחים לפתוח לרגע את דלת הקסמים, והם התחילו לגרד את דרכם חזרה. עקב בצד אגודל, שלשה לצד כניסה, סטופ בהגנה ואחריו הצלחה, דווין בייקון… צ'ייסון רנדל… שחקנים שלא הייתם מתעכבים על שמם בימים כתיקונם, התחילו לחזור למשחק. 76-85 בסוף הרבע השלישי… ממפיס מחזירים לדו ספרתי… בייקון מתעקש, ואגנר מצטרף… מורנט לא מוותר… טילמן מגדיל ל-7, 95-102 עם 4:48 לסיום… אנתוני מצמק לשלוש מהקו עם 2:21 על השעון… מוראנט שלשה.. המפטון וואגנר צולפים חזרה ושוויון עם דקה ורבע לסיום! ואז ברוקס עושה את זה פלוס 2 ממפיס עם 7 שניות על השעון… ואז מגיע קול. ובום! "זה הבית שלי!!" צורח אנתוני ליציעים הכמעט ריקים.. "הבית שלי!!" או אולי "זה השיט שלי!", או "שרה שרה שיר שמח מאדאפאקאז!!"לכו תדעו… אבל זה נגמר, 111-112. משנה? לא כל כך. כיף? מאוד!

עם 26 נק', 8 ריב', 6 אס' ו-3 חט' מול ג'א מוראנט הראה קול אנתוני שיש בו הרבה יותר מבאזר ביטר. מו ואגנר כבר מחכה שהאח פרנץ יגיע לליגה, והפעם מחא כפיים בהתרגשות 25 פעם. דווין בייקון הוסיף 23 והמפטון עשה עלייה מניו זילנד עם 18 נק', 7 ריב' ו-5 אס'. 25-11 מחוץ לקשת היו 44% מרשימים.

בצד הגריזלי של הדברים נסוגים הממפיסאים חצי צעד לאחור לכיוון הווריירס והספרס הנוגסות בעקביהם, למרות 23 נק' של ברוקס ו-16 ריב' של ג'ונאס וי, חלק מניצחון מוחלט של האורחים מתחת לסלים, 37-55. לפעמים, ואנחנו מגיעים ללקח אז תרשמו, חשוב להגן היטב גם על הקשת.

מינסוטה טימברוולבס (45-20) 136 – ניו אורלינס פליקנס (35-29) 140

זוכרים שדיברנו על דרמות שמתרחשות ואף אחד לא שם ביער כדי להתרגש? אז דיאנג'לו ראסל החטיא שלשה 3 שניות לסיום המועד החוקי והמשחק בין הפליקנס והטימברוולבס הלך להארכה. ואני נזכר בקסטה של פול ווינטר שהייתה לי בשנות השמונים ומציע מאה שקל למי שעובר את השיר הבא מתחילתו ועד סופו. כתובת למשלוח התיעוד המנצח – הרצל 25 חולון, דלת ירוקה עם דגל התכלת, לבן וירוק של בוכרה.

ואחרי משחק צמוד כמעט לכל אורכו, שבו התקשו שתי הקבוצות לפתוח פער וגם להחזיק בו, הספיקה לפליקנס ריצת 0-5 קטנה באדיבות ציון ובלדסו כדי להפוך פיגור 2 ליתרון 127-130. ראסל צימק, בצד השני לונזו בול ומפתיע מכך ציון היו קרי רוח על הקו, והפליקנס מנצחים 136-140 ושומרים את הפלייאין בטווח ראייה, שלושה משחקים מעליהם.

וויליאמסון הוביל את הפליקנס עם 37 נק', 9 ריב' ו-8 אס', ואם להאמין ליותם הוציא בעבירות לא פחות משלושה שחקנים. 15 זריקות עונשין של התפלץ מעידות שיש סיכוי סביר שהילד שוב צדק. לונזו בול חגג את שובו של אחיו למגרשים עם משחק מצוין של 33 נק', 11 ריב', 8 אס' ו-3 חט', והיה ענק מחוץ לקשת עם 17-8. בלדסו הוסיף 16 ועזר לאורחים להתגבר על ערב מצמרר של אינגרם, עם 17-4 מהשדה ל-14 נק'.

בקרב הזאבים השמיע אדוארדס 29 טיעונים לתואר רוקי העונה, וגם קטף, 9, ומסר, 6. לצידו קלע טאונס 28 וקטף 14, וריקי רוביו חטף 6. די-לו וריד עלו מהספסל עם 17 לראש.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (42-21) 95 – אינדיאנה פייסרס (33-30) 152

במשחק שהוקדש מתחילתו לחובבי הסנאף והסטטיסטיקה, צמד סטיות שלא מספיק פעמים כוללים באותו סל, התארחו הפייסרס באוקלהומה. את מה שהתרחש שם לא ראתה, לא צפתה ולא שיערה גם שפחה חרופה על המים. 42 נק' ברבע הראשון קלעו הפייסרס ו-40 בשני, 82 נק' ב-24 דקות מול 46 בלבד של המארחים הנדיבים. סאבוניס עם טריפל דאבל כבר במחצית, ואת 24 הדקות הבאות שיחקו הצדדים רק כי באמת חייבים. זה נגמר בהפרש קולוסאלי, 95-152, לא לפני שהפייסרס פתחו הפרש 67, עם 4 ורבע דקות על השעון. הזוי ומביך גם לקבוצה עם השלט פירוק על הראש. עוד שתי נק' והיינו משווים כאן את שיא הספיגה, של אותה אוקלהומה לפני שנתיים מול סן אנטוניו.

מקדרמוט הוביל את הפייסרס עם שיא קריירה של 31 נק', כולל 8-6 משלוש. סבוניס הצטרף לווסטברוק ויוקיץ' ברשימת המטרפלדאבלים עד המחצית וסיים עם 26 נק', 19 ריב' ו-14 אס'. לאוורט מחא לו כפיים 25 פעם. הפייסרס קלעו מהשלוש ב64% לא הגיוניים, 33-21, ומסרו 41 אס'.

בצד המובך הופיע רק מוזס בראון עם 16. 38-8 מחוץ לקשת היו רק קצה הקרחון של העליבות.

דאלאס מאבריקס (27-36) 125 – וושינגטון וויזארדס (35-29) 124

עוד משחק, עוד דרמה, עוד סטטיסטיקה…. לוקה דונצ'יץ' כבר מזמן לא הגיע לטריפל דאבל, והעניין הזה נסגר מוקדם יחסית. ושיא הקריירה שלו, 19 אס', נראה מה זה לא אסתטי כאילו? מספר ראשוני כזה… אז 9 שניות לסיום הבחין הסלובני בשחקן פנוי על הקשת, ותוך פחות ממה שלוקח לכם להגיד דוריאן פיני סמית הגיע לוקה ל-20 בונבונים והמאבס ל-125. ברדלי ביל ניסה להחמיץ את החלב עם 2.6 שניות לסיום, אבל השלשה החופשית שלו לא מצאה רשת, ולוקה קוטף ריבאונד ומפריח את הכדור גבוה גבוה, 124-125, המאבס משתווים במאזן ללייקרס, ועוברים למקום החמישי, והמכובד, במערב. צופים מהצד בעצב, הניקס שלהם שייכת השנה בחירת הדראפט של הטקסאנים. גו לייקרס, אנחנו אומרים.

המאבס כבר הובילו ב-18 במחצית השנייה, ואז פיגרו ב-8 בתחילת הרביעי, לפני שהצליחו לחזור למשחק, לנדנדה שנמשכה בארבע הדקות האחרונות ונגמרה רק בפגיון של פיני סמית.

המאבס הסתדרו שוב, תכינו את הלסת, בלי פורזינגיס, בפעם ה-23 העונה, והפעם ברך. דונצ'יץ' חיפה היטב עם 31 נק', 12 ריב' וכאמור שיא קריירה 20 אס'. פיני סמית הגיע ל-22, כולל 9-6 מחוץ לקשת, וקליבר 17, 9-5. טימי ג'וניור עלה מהספסל עם 16.

לצד המפסיד לא הספיקה התעלות של ווסטברוק, שקלע 42, קטף 10 ומסר 9. ברדלי ביל הוסיף 29 והאצ'ימורה הזכיר את אבדיה הפצוע עם ח"י נקודות. הוויזארדס קלעו ב-19-6 בלבד מחוץ לקשת.

יוטה ג'אז (18-46) 106 – טורונטו רפטורס (38-26) 102

דונובן מיטשל בחוץ עד הודעה חדשה, ההמסטרינג של מייק קונלי מנטרל את הרכז הוותיק משחק שלישי ברציפות, והג'אז עדיין לא מוותרים על פסגת הליגה. הקבוצה מסולט לייק סיטי חוזרת ועוקפת הלילה את הסאנס, אחרי שבתום משחק צמוד היא מכריעה את הרפטורס מטמפה ומנצחת 102-106.

חמש וחצי דקות לסיום ואנווליט מצמק לשתיים, 96-98. בוגדנוביץ' מהצד השני פוגע בשלשה. פלין פוגע מצד אחד, גובר בשני, החטאות ואיבודים ליד שני השערים ו-42 שניות לסיום ואנווליט מחוץ לקשת עם תקווה אחרונה לאורחים, 100-103. קלארקסון מחטיא… גובר מתקן מעל כולם, אנונובי מצמק שוב לשלוש עם 16 טיקים… אבל עוברות שבע שניות לפני שפלין לוכד את אינגלס בפאול, ומספיקה אחת של האוסטרלי מהקו כדי לקבוע 102-106. ללא פסקי זמן לא מצליחים הרפטורס לקלוע, והג'אז חוזרים לנצח אחרי ההפסד ללייקרס.

גם במגרש ביוטה זורח בוגדנוביץ', עם 34 כולל 11-6 מחוץ לקשת. את כליו נושאים אינגלס וקלארקסון מהספסל עם 15 כ"א. הג'אז שיתפו את הכדור 20 פעם בלבד, ולעומת זאת איבדו אותו 20 לעומת 10 של הרפטורס, אבל דייקו ב18-15 מהקו לעומת 9-6 צנומים של האורחים. וזה, אמר פרוסט, מה שעשה את כל ההבדל.

ואנווליט עם 30, 7 אס' ו-6 ריב' עשה כמיטב יכולתו, ולצדו אנונובי ובירץ עם 17 לראש. הקם הוסיף גם 10 ריב' ו-6 אס', ויקווה להישאר עם הרפטורס גם בשנה הבאה. עם 3 משחקים מאחורי וושינגטון במקום העשירי, נראה שהרפטורס יראו את הפלייאין העונה בטיוי.

וקלטו את קלארקסון עושה ג'ורדן….

לוס אנג'לס קליפרס (22-43) 104 – דנבר נאגטס (21-43) 110

ולסיום, המיין איבנט של הערב. הנאגטס הפצועים, עם רשימת מושבתים משמעותית, הגיעו לל.א. לקרב ראש בראש על המקום השלישי במערב. ללא האריס, ללא מוריס, ללא כלום… חוץ מאיזה יוקיץ'… ופורטר ג'וניור בכושר אדיר… ועם פאקו קמפאצו רגוע על ההגה ודוזייר מתי שרק צריך… ולמרות שקוואי ופול ג'ורג' הועילו להופיע יחד, ולמרות הסטייפלס סנטר, הנאגטס יוצאים עם ידם על העליונה וחולפים על פני המארחים. שאפו.

הקליפרס אמנם פתחו חזק, ואחרי ארבע דקות כבר הובילו בדו ספרתי, 7-18, אבל אז נדמו לארבע דקות, וממול לקחו יוקיץ' ופורטר ג' את היוזמה, ועלו ל-17-18. זיג זג ונדנד וג'מייקל גרין צולף שלשה מול האקסית, והנאגטס יורדים אחרי 12 דקות ביתרון נקודה, 27-28. ברבע השני שוב נדנדה, לפני שהרזרבות של האורחים פותחים פער 8, 36-44, עם 6:33 למחצית. יתרון שביר, אבל נשמר עד שרג'י ג'קסון חותך ומעלה את הקליפרס ל-57-56, שתיים וחצי דקות אחרי ההפסקה. קמפאצו מחזיר את יתרון לאורחים, ואז יוקיץ' לוקח אחריות, קולע שמונה רצופות, ומעלה את הנאגטס ל57-65, יתרון שהקליפרס לא מצליחים לסגור עד הסיום. הנאגטס מנצחים 104-110, וכרגע המקום השלישי במערב שלהם.

הג'וקר עם 30 נק', 14 ריב' ו-7 אס' היה הנאגט הראשי, , ולצדו פורטר ג'וניור ממשיך לזרוח עם 25, 7, 5, מאותם סוגים. דוזייר עם 16 היה בדיוק ההשלמה שהצמד האמור חיפש.

בצד השני פול ג'ורג' עם 20 וקוואי 16, 6 אס' ו-5 ריב' היו דוגמה חיוורת לצמד סופרסטארים. לא הועילה גם הופעה טובה של רונדו, שעלה מהספסל עם 18 נק', ו-5 בריב' ואס'. לצידו עלה גם דמארקוס קאזינס שעם 16 נק' הראה שיש לו עדיין כמה טיפות במיכל.

כה אמר מאו – מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד, וסיקור מחזור של עשרה משחקים נחתם במפצח האגוזים. מעטים מדי בינינו מכירים את האופוס ה-71, ריח של פלוץ פתחתי חלון, של פיוטר (ט)צ'ייקובסקי (אופוס זה כולה שם מתנשא למספר סידורי. "האופוס ה-71 של צ'ייקובסקי" היא היצירה ה-71 של הרוסי הסופר מוכשר ופרודוקטיבי, הידוע גם בכינויו 80-PT, על שם שמונים אופוסוסיו). אבל שמעו, והפעם ברצינות. בלי להיות מיסיונרי מדי, אלה בסך הכל 21 וחצי דקות, שחלקים נרחבים מהן הם קטעים יפהפיים ומוכרים שכבר המון זמן אם לא יותר שאלתם את עצמכם מאיפה הם מוכרים לכם ומי הגאון שכתב אותם. כן, יש משקאות שגורמים לי להיות רגשני ומגזימני. תתמודדו. אז אם קקטוס עדיין תקוע לכם, הנה הזדמנות טו פלאש איט אאוט דה קלאסיק וויי.

עצוב, אבל נכון, נוהם בדרכו הנוגה גאלבאדראך צנד'באאטאר, הסולן נגן הגרון של להקת ההו המונגולית, המנגנת ושרה בסגנון ההו המונגולי.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 69 תגובות

  1. דנבר עשו הלילה צעד משמעותי בדרך להבטחת המקום השלישי במערב:
    הניצחון הבטיח את שובר השוויון שלהם מול הקליפרס במקרה של שיוויון במאזן.
    .
    לטעמי, מקום שלישי במערב מבטיח ליוקיץ' את הזכייה ב-MVP. ובצדק.
    .
    תודה, דובי.

      1. בוא,
        מה קורה כאשר חושבים על כך, מבלי לשלוף מהשרוול נרטיב שלא קשור לכלום:
        .
        מאזן. כרגע, לדנבר מאזן טוב משל פילדלפיה. רק להזכיר:
        אתה זה שתמיד כתבת קלילות השגת מאזן בקונפרנס המזרחי.
        .
        סטטיסטיקה. יתרון קל (מאוד) ליוקיץ'.
        יוקיץ': 31 PER. אמביד:29.8 PER.
        (בשאר המדדים היתרון של יוקיץ' גדול בהרבה)
        .
        משחקים. אמביד שיחק ב-44 משחקים. יוקיץ' ב-63.
        .
        ואז יש את הנרטיב, ובראשו הפציעה של מורי שבעקבותיה דנבר לא מורידים את הרגל מהגז.
        .
        השורה התחתונה?
        כרגיל, אתה שולף מהשרוול.
        ההוכחה?
        אין לך את האומץ לעמוד מאחורי מילותיך,
        ולהתערב על זהות הזוכה ב-MVP.
        .
        (במקום סמיילי צוחק,בוכה, או סתם חחחח ,
        תדמיין אימוג'י של שפן…)

      1. זה נכון,
        אבל
        א. הקליפרס לא נראים משהו כרגע (3 הפסדים רצופים)
        ב. דנבר דווקא נראים לא רע (9 ניצחונות מ-10)
        ג. דנבר יכולים להפסיד משחק 1 יותר מהקליפרס עד לסיומה של העונה, ועדיין להקדים אותם במאזן.

  2. בקליפרס אי אפשר אפילו לצפות הקבוצה הכי משעממת בליגה ופריכים מנטלית יותר מבייגלה. הם הולכים הביתה סיב 1. המדדה נחלש הלואד לא עושה לו טוב. הטרייד על רונדו רק החליש אותם.

    סקוטי ברוקס הראה כמה הוא המאמן הכי גרוע בליגה למרות שיש לו מתחרים חזקים מאד.
    רבע 3 ווש כל התקפה עם דאבל טים על לוקה בחצי מגרש שלו הוא ישר מוסר היתר במאבס לא ככ יודעים מה לעשות כי זה לא מצב קליעה ווש רצים ועולים ליתרון.
    אני ידעתי שברבע האחרון ברוקסי הטמבל יוריד את הדאבל טים והתרעתי על זה בבלוג החי מה נראה חכם ברוקסי עשה?
    לא רק שהוריד דאבל טים יודעים את מי הוא שם על לוקה?…השומר האגדי דיוויס בארטנס בוגר בהיס פופ להגנה….
    מה לוקה עשה? כמה סלים כמה אס נכנס לזון המאבס עברו להוביל מזל שברוקסי שם לב שהוא בפיגור הוריד את המגבת הלטבית ובמקומו שם את המגבת ראס על הלוקה 😂😂
    איך זה נגמר? כולם יודעים בשלשה של דוריאן הנגר הזה.
    לאורך רוב המשחק ראס עשה מלוקה קונוס עד שהוא הכניס מיד ריינגים הם הפסידו ואפילו טריפל לא היה😐 סעוד הדונציק התפנק עם טריפל שכל מסירה נחשבה לאס😂😂

    פרסטי חם על קייד

    1. תסביר לי איך שחקן של 40 אחוז משלוש נחשב אצלך לנגר? אני מניח שכל מי שלא אולסטאר שבר הוא בהכרח נגר? או שיש קריטריונים אחרים?

        1. סקרן.
          .
          הקריטריונים לאולסטאר שבר כבר מוכרים היטב, צריך 5 היילייטס בממוצע לשבוע, 50 אלף חודשיים על חשפניות, וכמובן סטטיקטיקה אישית שעומדת ביחס הפוך להישגי הקבוצה.
          .
          לגבי הקריטריונים לנגר אני עדיין לא סגור, חשבתי זה מעמד ששמור לשחקנים נוסח ורזאו נואה וטריסטן

          1. הקריטריונים לאולסטאר שב״ר זה הקריטריונים שנתנה הליגה שבנתה את משחק האולסטאר והתכוונה ל24 השחקנים הטובים בעולם שיעלו על המגרש, לפני שנכנס כל הזבל הפוליטי כמו גרין ״חוזה סופר מקס לפי הטנ״ש״.
            .
            גייסון קיד היה סופרסטאר בליגה וחבר קבוע בשב״ר

            1. האמת שלא הוגן עבורך שהשטויות של שימון מיוחסים גם אליך, מעכשיו לא אומר יותר שבר

          2. הקריטריונים לנגר פשוטים מאוד,
            שחקן בלי יכולת יצירת נקודות גבוהה או יכולת קליעה, לדוגמה רודי גובר גרין או סימונס חוזה מקס לפי הטנ״ש ו56 אפקטיבי…
            אפקטיבי לבד ממש לא מספר את כל הסיפור.
            .
            דניס סמית ממש לא עונה לקטגוריה של נגר. דרך אגב אנא הפרידו את התגובות של שמעון ממוסד שב״ר, שמעו בתקופה האחרונה הצטרף לדה שוט וזורק בלוקים.

      1. שמעון התחלת לצערי לזרוק אירבולס בלי הפסקה ואפילו לסל אתה לא מגיע לצערי, למרות שאני כמו שאקיל של האתר ולרוב מקבל טריפל טים כי באחד על אחד אני מנגב אין לי דרך להגן על השטויות שאתה כותב.
        .
        הMVP השנה של יוקיץ. הדבר היחיד שחמוץ בכל הפרס הזה ששינו את הנרטיב כדי שיתאים ליוקיץ בעוד להארדן משנים את הנרטיב פעם אחר פעם שהפרס יוענק למישהו אחר. הארדן ב2015 לקח קבוצה הרבה פחות כשרונית ועמוקה למאזן הרבה יותר מרשים ולא זכה בתואר.

        1. חחחח גדול אתה ברוך, אתה באמת שאקיל אפילו יש לך איירבולים מהעונשין לפעמים (אייטון, פופ),
          אבל הפעם אתה צודק, אי אפשר להגן על שמעון בעניין של ג'ואל-אני-חור-בהגנה-אמביד. שמעון הוא ה-MTV של האתר כבר כמה שנים יונונימוס, טנ"ש רוצים תואר משולב כמו סטוקטון את מאלון והשנה פופו נותן פייט, אבל לתת MVP לאמביד עם ה-43 המשחקים שלו, אחרי שברח ממילווקי והקבוצה בלעדיו שומרת יותר טוב – זאת בדיחה.
          מבין כל המועמדים, ליוקיץ' המאזן הכי טוב, סטאט טוב והכי חשוב – הוא שיחק הכי הרבה משחקים. אין כאן ויכוח.
          .
          לא צפיתי הלילה בווש והפקרתי אותם להפסד כואב. לשיקאגו וטורונטו לוחות קשים מאוד, אין להן סיכוי לחזור למקום 10. הקרב יהיה מול אינדיאנה, ואולי אפילו שארלוט. המשחק הבא בבית נגד אינדי הוא על חצי-קופה. בינתיים הכל לפי התכנית, פילי יסיימו ראשונים ויקבלו את ראס בטירוף וביל עוד יותר בטירוף על "מלך הסלים" שברח לו. אני מבין לליבו, זה בדיוק כמו שקרה לי בליגת הבת של האנ בי איי – ליגת "היי סל".

            1. מתוך ויקיפדיה-
              .
              בעונת 1970/1971 התמודד טייכנר על תואר מלך הסלים. ערב המחזור האחרון הוליך את טבלת מלך הסלים מרק טורנשיין, שחקן הפועל תל אביב עם 571 נקודות, ואילו טייכנר היה במקום השני עם 563 נקודות. כלומר שמונה נקודות פחות. במחזור האחרון לעונה, במשחקה של הפועל תל אביב נגד מכבי רמת גן, קלע טורנשיין 45 נקודות ובסיום המשחק חגג עם חבריו את תואר מלך הסלים. במקביל אירחה הפועל ניר דוד את הפועל גבעת ברנר. טייכנר, למרבה ההפתעה, סיים את המשחק עם שיא ליגה חדש של 54 נקודות, ובכך זכה בתואר מלך הסלים, כאשר עבר את טורנשיין בנקודה (!)

            2. חחח + 100
              גדול !!!
              כשמגיעים קרוב לתואר אישי יש את הקטע הזה שאתה שואל את עצמך "למה לוותר? למה שהשני לא יוותר?" זה מאוד טריוויאלי אצל אנשים תחרותיים. בכל ליגה בכל רמה. זה שמולך ישמח מאוד אם תוותר.

  3. 57 הפרש לפייסרס זה מטורף. הם עצמם חטפו תבוסה לא מזמן, לא? מעניין מה האנדר אובר הגדול ביותר בעונה אחת (נצחון הכי גבוה ותבוסה הכי גדולה לקבוצה מסויימת).
    תודה רבה על הסיקור המשובח

    1. היי זה לא כל כך גרוע – כבר היה 67 הפרש ברביעי. הם התחילו לצמצם עוד רבע או שניים הם היו חוזרים למשחק.

  4. תודה דובי מצויין כרגיל, הפציעה של מארי עשתה רק טוב לפורטר גוניור הילד הזה בלתי עציר (וכמו שאמרתי אחרי הפציעה הוא ייתן הרבה משחקים של 25+ נקודות) ,הוא קולע מתי שהוא רוצה על מי שהוא רוצה, הוא שחקן חכם כמות התנועה והחיתוכים שהוא עושה היא פשוט מדהימה בין השחקנים הטובים בליגה ללא כדור, והשילוב שלו עם הגאון הסרבי פשוט פנטנסטי (וMVP מגיע לו העונה והעובדה שהוא לבן עם עיניים כחולות ושמנמן לא מזיקה).

    אין הרבה שחקנים בליגה בגובה שלו עם האתלטיות והסקיל שלו+ קליעה חלקה כמו תחת של תינוק. שמעון תוך שנתיים הוא נכנס לאחת החמישיות אין פה שאלה בכלל, נשאר לו לשפר את ההגנה ורק שיהיה בריא.
    .
    דנבר בריאה לדעתי הם הקבוצה המסוכנת במערב, הכוח אש שלהם פשוט אדיר, ואם מארי יחזור וינצל את הפוטנציאל שלו, לא אתפלא אם אליפות 1 2 או3 יגיעו לקולרדו, כאוהד לייקרס דנבר היא הקבוצה שאני הכי מפחד ממנה למזלנו יש לנו את פוסטר& בראדרס.
    .
    אין חדש תחת השמש ופורזינגס פצוע כרגיל, חייבים להגיד את האמת דוני נלסון עשה עבודה גרועה בבניית הסגל סביב דונציץ ומרק קיובן צריך להביא לו את הפתקית הוורדה למרות הקשר ארוך הטווח הקיים ביניהם (כמעט 24 שנה במועדון),
    בדומה לבריפורד מהספרס הייתרון של נלסון בלזהות את הפוטנציאל בשוק הבינלאומי נעלם והיום כל קבוצה מבינה את זה, בכל הקשור לבניית קבוצה וסגל הם פשוט נוראים בשנים האחרונות ונראה שאבד עליהם הכלח, אני לא מסוגל לחשוב על טרייד טוב או חוזה טוב שהוא ביצע/חתם בשנתיים האחרונות והוא גם בזבז את האפשרות להביא אולסטאר אמיתי וחוזה מקס נוסף ליד דונציץ והגופה של פורזינגס שחלון ההזדמנויות היה קטן. לזכותו יש לציין שדוני נלסון המליץ לבחור ביאניס ונדחה על ידי קיובן.

    1. MPJ היה מצויין עוד לפני הפציעה של מורי רק שלאחריה הוא נאלץ לקחת הרבה יותר עליו. מה שמרשים שזה לא פגע בשום דבר ביכולת שלו לייצר נקודות ביעילות מדהימה.

  5. תודה רבה ליותם על הסיקור המעולה, ולדובי שהשלים איפה שצריך 😉
    .
    כל הכבוד לדנבר. התחילו חלש, עשו טרייד, נפצעו, וממשיכים בכל הכח. מחיאות כפיים!!!.
    .
    ממפיס בעטו בדלי… והשקנאים ממשיכים במדיניות מזגזגת… אז העסק בפלייאין במערב נהיה מותח יותר ויותר. גם בחלקו העליון, אגב, כשהלייקרס מרחק מיקום בודד, וניצחון בודד, מפורטלנד. יהיה שמח.

    1. ויש רק קבוצה אחת שנשארו לה 10 משחקים ב-15 ימים שנותרו לסוף העונה. באופן מקרי או שלא לקבוצה הזו יש גם רק יריבה אחת עם מאזן שלילי מתוך העשרה ושישה מפגשים נגד ארבע הקבוצות המובילות בליגה (2 הראשונות בכל קונפרנס אם נדייק). מעניין מי יכולה להיות הקבוצה הזו….

  6. דובי – ממש מעולה.
    כיף הבחירות המוזיקליות. בואי, צ'ייקובסקי והגרסה המגניבה לSad but True. יש וריאציות לשירה עם אוברטונים כאלה גם בשירה אירופאית, שכוללות פחות גראולינג. לא יודע איך הם כולם עושים את זה.
    *
    לגבי ג'ימי פייג' בלייב – הסולו הזה ידוע לשמצה ונחשב לאחד מרגעי השפל המפורסמים בהרבה הופעות לייב שג'ימי פייג' הצליח לחרב. יש טענה שהמבטים שג'ף בק וקלפטון מחליפים ביניהם הם של מבוכה.
    *
    סטטיק שר שם שיש לו הרבה הייטרים אבל הוא סופר גביעים כמו הלייקרס.
    לא הגעתי לסוף השיר אבל המשפט גרם לי לחייך.

  7. מעולה תודה רבה, אהבתי את הגיוון בדרך שהצגת את הסטטיסטיקה.
    רציתי להצטרף לדיון פה ואז ראיתי טנש שבר וכל מיני דברים מוזרים אז נשארתי בחוץ..
    רק אוסיף שאין ספק שיוקיץ' המועמד המוביל ובצדק לMVP, מקווה שיזכה מגיע לו.

  8. מדהים שגם בדיוני האלופה וגם בדיוני ה MVP יש התעלמות מוחלטת ממובילות הליגה (יוטה ופיניקס).
    לדעתי זה משקף את החשיבות הנמוכה שיש לעונה הסדירה

    1. אתה צריך לחזור עשור אחרונית (דאלאס 2011) בשביל למצוא אלופה שהיא לא בטופ 4 בליגה (לדאלאס היה המאזן ה-5 בטיבו בליגה בעונת האליפות),
      ולהמשיך עד ליוסטון 95' בשביל למצוא את הקודמת.
      זה יוצא 28 מ-30.
      28 מ-30 האלופות האחרונות מחזיקות מאזן טופ 4 בליגה.

      1. מה לדעתך הסיכויים של יוטה או פיניקס לקחת אליפות? לי לפחות נראה שהם לא המובילות מבחינת סיכויים.
        אותו הדבר לגבי MVP. פעם MVP היה מהמדורגות 1-2. פתאום אף אחד לא סופר את השחקנים של יוטה או פיניקס

        1. אבל לפעמים לקבוצה עם המאזן הכי טוב אין את השחקן "הכי טוב".
          ג"ס של דוראנט וקרי יצה בלי תארי MVP שלהם. לפיסטונס היה המאזן הכי טוב בליגה בהפרש ניכר ב1989 ולא יצא מהם MVP. בטח יש עוד דוגמאות…

          1. אם הקבוצה עם המאזן הכי טוב מאוזנת ואין לה כוכב בולט, אז בוחרים מהקבוצה השנייה הכי טובה.
            אבל מצב כזה שבו שתי הקבוצות עם המאזן הכי טוב לא מועמדות לאליפות ואף שחקן שלהן לא מועמד ל MVP. אני לפחות לא זוכר מצב כזה.
            זה כאילו אף אחד לא מאמין שהמאזנים שלהן משקפים את הרמה האמיתית של השחקנים שלהן

            1. אין ספק שהשנה יוצאת דופן.
              .
              זה לא אומר שמי מהצמד לא תהפוך בעתיד לקונטנדרית –
              דטרויט 04' הפכו לקונטנדרים עת הגיע לקבוצה בטרייד ראשיד וואלאס.
              וואלאס, לפני הגיעו, איבד המון מהמוניטין שלו. בדטרויט הוא התברר כפיסה החסרה בקונטנדרית
              (מסע שהסתיים עם אליפות + פיינלס שהסתיים בהפסד במשחק 7)
              .
              הקונטנדרית עליה אני מצביע, דרך אגב, היא יוטה. איזון נדיר של הגנה והתקפה, אם סופרסטאר (מיצ'ל) וקאסט שחקנים נהדר שמשלב לצידו ניסיון וכישרון.

            2. לגבי דונובן מיצל
              יכול להיות שייתן פלייאוף ויידי כזה שייגמר באליפות. אבח הסיכויים נמוכים למרות הדמיון בסגנון המשחק ביניהם.
              לדעתי כדי להיות קונטנדרים צריכים עוד כוכב.

            3. עדיין הייתי מהמר על הנטס והלייקרס לפני שאר הקבוצות בעיקר בהנחה שהן יהיו בריאות וייתפסו קצב (עד כמה זו הנחה סבירה?). יש סיבה ברורה להניח שיוטה או פניקס לא יכולות לגבור על שתי אלו? מה לגבי על מילווקי ופילדלפיה?

            4. אם הנטס זוכים באליפות זה יהיה מאורע היסטורי.
              קבוצה עם הגנה חלשה כל כך לא זכתה מעולם באליפות.
              .
              הלייקרס, עליהם כתבתי בעבר שהם המעומדים שלי,
              פשוט מציגים התקפה חלשה מדי. יכול להיות שלברון ודייויס יחזרו לכושר בזמן,
              ולצדם פופ או מי מהאחרים יתעלו. אני סקפטי.
              .
              העונה, לדעתי, הכל פתוח. יותר מאי פעם.

            5. מסכים. כל מה שאני אומר זה שלמרות שלא הייתי מהמר נגד שתי אלו – לחשוב שפניקס ויוטה מחוץ למרוץ זה זלזול מוגזם בהן.

            6. לא מסכים, וזה הבעיה עם סטטיסטיקה בלבד שגיא חוטא לה פעם אחר פעם.
              .
              הלייקרס של קובי ושאק לקחה את אחת האליפויות הכי דומיננטיות בהיסטוריה הם היו באותה עונה מקום 22 בדפנסיב רייטינג, הנטס כרגע ממוקמים במקום ה26 שהבדל בינם לבין ההגנה ה22 בטיבה בליגה כיום
              הוא 0.6 נקודות ל100 פושיזונים (ממש לא משמעותי).
              . מה שדומה זה ששני הקבוצות מחזיקות באופנסיב רייטינג של המקום ה1 בליגה והסקוררים הטובים בליגה לאותה תקופת זמן.
              .
              (ההתקפות והגנות+ הבנת המשחק ובחירת הזריקות שונות לחלוטין לכן אני לא משווה דפנסיב ואופנסיב רייטינג).
              .

              זאת גם הסיבה שאני לא מתרגש משבירת שיאי הנקודות והיעילות של ההתקפה עונה אחר עונה, השנה יש 6 קבוצות ששברו את שיא האופנסיב רייטינג שהוגדר שנה שעברה על ידי דאלאס עברו את רף ה116נקודות ל100 פושיזונים. עדיין אני לא חושב שקיים אדם בעולם שיגיד שהתקפה של יוטה או פורטלנד טובה ומסוכנת יותר מזאת של גולדן סטייט עם קרי קליי ודוראנט.

            7. זאת גם הסיבה שאני לא מתרגש משבירת שיאי הנקודות והיעילות של ההתקפה עונה אחר עונה, השנה יש 6 קבוצות ששברו את שיא האופנסיב רייטינג שהוגדר שנה שעברה על ידי דאלאס עברו את רף ה116נקודות ל100 פושיזונים. עדיין אני לא חושב שקיים אדם בעולם שיגיד שהתקפה של יוטה או פורטלנד טובה ומסוכנת יותר מזאת של גולדן סטייט עם קרי קליי ודוראנט * למרות הסטטיטסיקה

            8. בלשון ההמעטה, ברוך, בחשת קצת בסטטיסטיקה.
              .
              זה משעשע להתלונן על מי שנעזרים בסטטיסטיקה בשביל לחזק נימוק, ואז להציג תמונה כל כך חלקית…
              .
              אז בבקשה, התמונה המלאה:
              .
              הלייקרס של שאק וקובי.
              ב-00', הייתה להם ההגנה מס' 1 בליגה.
              ב-01', הייתה להם ההגנה ה-22 בליגה.
              ב-02' ההגנה דורגה במקום ה-7.
              .
              אז מה קרה?
              באליפות אכן זכתה קבוצה עם הגנה כל כך גרועה?
              בדקת איך תפקדה ההגנה שלהם בפלייאוף?
              .
              לא מסובך לבדוק ולגלות שבפלייאוף אותה קבוצה שדורגה במקום ה-22, קפצה למקום הראשון עם שיפור של 10 נק' ל-100 פוזשנים (הבדל פסיכי).
              .
              עכשיו, 2 שאלות צריכות להישאל.
              1. אתה חושב שהנטס מסוגלים להציג את ההגנה מס' 1 בפלייאוף (מה שעשו אותם הלייקרס)?
              2. יש לך דוגמה נוספת לקבוצה עם הגנה חלשה שזכתה באליפות?

            9. תודה על המענה ותמיד כיף לנהל איתך דיון, את התשובה אני אחלק לכמה חלקים.
              .
              הלייקרס של 1999-2000 הציגה את ההגנה הטובה בליגה בעונה הרגילה , ירדה לדירוג של המקום ה13 בפלייאוף, עדיין לקחה אליפות.
              .
              בהתאם לשאלות שלך, לא אין לי דוגמא נוספת לקבוצה שלקחה אליפות לפני עם הגנה כל כך חלשה (הנתונים מוגבלים לתחילת שנות ה2000), עם זאת לא קיים גם דוגמא בהיסטוריה להתקפה כל כך קטלנית ומגוונת מדובר ב3 שחקני הבידודים הטובים בליגה שני סופרסטארים וצוות מסייע עמוק.
              .
              2. הנטס ממש לא צריכים או מסוגלים להגיע להגנה הטובה בליגה כל מה שהם צריכים לעשות זה להגיע להגנה טופ 10 בפלייאוף (הפער בדפנסיב רייטינג הוא 2 נקודות ל100 פושיזונים בסף הכל), ולהישען על ההתקפה. אתה צריך לזכור שזוהי קבוצה חדשה ופצועה שכמעט לא שיחקה ביחד בעונה ארוכה חסרת משמעות.
              אבל הם הראו העונה לפרקים מאוד בודדים שהם מסוגלים להאט בטיפה את היריבה ולקבור אותה דרך ההתקפה. בפלייאוף אם הם בריאים וזה אם גדול מאוד הם הפייבוריטים הברורים

            10. אין לי ויכוח אתך –
              הנטס בהחלט קונטנדרים. מה שהם עושים עם הרכב חסר, זה פשוט מעורר השתאות.
              כך שאני לא התווכחתי עד כה עם מי שדעתו היא שהם בדרכם לזכות באליפות.
              .
              הפואנטה שלי היא זו –
              מה יהיה כאשר הם יפגשו בהגנה חזקה, משחק אחרי משחק?
              האם ההגנה שלהם תהיה מסוגלת לכסות על הירידה (שאולי תגיע) בתפוקה ההתקפית?
              .
              כאמור,
              הניחוש שלי הוא שהם לא זוכים באליפות.

    2. מצד אחד תואר האמ וי פי נהוג להצמיד לשחקן מאחת הקבוצות שמובילות את הליגה, מצד שני נהוג גם לשקול רק שחקנים שעלו לדיון כבר בשנים קודמות, כלומר נדיר ששחקן זוכה בפרס בפעם הראשונה שהוא בכלל קונטנדר, מכאן לדעתי נובע הדיסוננס הזה שאתה מצביע עליו.
      .
      אם שנה הבאה יוטה או פיניקס ימשיכו להיות טופ 2, אז אני מאמין שמיטצל ובוקר יהיו front runners לתואר. זו גם הסיבה שיוקיץ קונטנדר ראשי השנה.

      1. יכול להיות. אבל כמו שרשמתי למעלה, לדעתי נובע מהערכה בחסר של המאזנים. כלאמר מעריכים שהקבוצות חלשות יותר ולכן גם המאזנים לא משקפים. זה דומה למה שרשמת פשוט ברמת הקבוצה ולאו דוקא השחקנים

    3. בסופו של דבר ובנוסף למה שאמרו גיא והשרת – לא חייב להיות קשר בין הקבוצה הטובה ביותר לקבוצה עם השחקן הטוב ביותר. וזה גם אם נניח שה-MVP מנסה לקבוע מי השחקן הטוב ביותר, מה שאני די בטוח שלא נכון.

    1. עוד בתחילת העונה,
      סוכנויות ההימורים נתנו למהמרים על דובי יחס של בזוקה
      (על כל 100 דולר שמהמרים על זכייה של דובי, מקבלים 100 + עטיפה של מסטיק בזוקה…)

  9. רמת הסיקורים של דובי זה פרי אהבתם של יוקיץ' וצ'ארלס אוקלי- יצירת אמנות מתובלת בעבודה קשה וקשיחות, עם קריצות לניקס. צריך לקחת את הזמן ולהעמיק כדי להעריך.
    תודה על הסיקור
    מדהים שאינדיאנה היא זו שניפקה סטטיסטיקות של 2k
    בכל מקרה, הניצחון הזה לא מעלה ולא מוריד-אני לא רואה איך אנחנו מטפסים למקום 6, לאור הפציעות. בפלייאין ננוחם (איפה רציתם שננוחם, בדראפט?)

  10. בס"ד
    תודה רבה דובי.
    נפלא כרגיל, ואהבתי את הקלאסית. בהצלחה לניקס.
    מגיע להם לעבור סיבוב בפלייאוף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט