הקדמה של מנחם לס

זהו המצב קומראדים: נותחתי ניתוח גב שארך יותר זמן מהמצופה כי ככמעט כל העצבים היוצאים מעצב הסיאטי (אם שמעתים על 'סיאטיקה' אתם יודעים במה מדובר) בגב התחתון שתפקידם לגרות את האגן והרגליים לבצע תנועות היו מכוסים ב-DEBRIS ('זבל') שהצטבר משך הרבה מאד שנים גם בגלל השתתפות מוגזמת בספורט כבר מגיל צעיר מאד בנעלי ספורט שלא מספקות הגנה, ועל מגרשי ספורט שהיו לא הרבה יותר מחתיכת שטח אדמה או אספלט (אני לא היחיד כמובן, אבל לי קרה DAMAGE בעוד שלחברי ברוב המקרים הכל עבר בשלום. גם ג'וג'ינג יומי של 4.5 ק"מ עד 6 ק"מ משך 40 שנה באובססיה מטורפת על כבישים ומדרכות, בוודאי לא עזר. שוב, אני לא האדם היחיד בעולם עם אובססיה לריצת בוקר, אבל כנראה שמבנה גופי – ובעיקר כפות רגלי השטוחות כמעט ללא קימור – גרמו לי נזק שלאחרים הוא לא קורה: חולשה הולכת וגוברת בהרמת האגן (הדרישה הראשונה בביצוע צעד), ואז בהשקעת כוח נגד התנגדות (קרקע, כביש, מסלול ריצה). כדי להרים ולהזיז אצ מרכז כובד כלפי מעלה, וקדימה.

התוצאה הייתה קושי הולך וגובר בהליכה בגלל לחץ גובר בהתמדה על העצבים היוצאים מעמוד השדרה התחתון בעיקר מחוליות S1 עד L1, ולחץ זה על העצבים בצורה שהחליש האת יכולתם להעבור את ה-ACTION POTENTIAL – המסר הטעון חשמל מהחלק המוטורי של המוח לסיב השריר.

היו שתי אפשרויות: להשתיל דיסק חדש (3 דיסקיים) בין החוליות התחתונות שניפגעו משך שנים משחיקה (וכן דלקת פרקים), לנקות את כיסוי העצבים ביוצאים מעמוד השידרה, או להניח לדיסקים לתפקד כמה שנותר בהם לעוד כמה שנים, ולנקות רק את העצבים הלחוצים. השתלת דיסקים הוא ניתוח מסובך, די-חדיש, ויותר מסוכן שנימשך 8-9-10 שעות (ולעתים יותר) כשהחתכים הם קודם מהבטן ואז מהגב, והחלטתי ללכת רק על האפשרות השנייה ששלושה רופאים מנתחים האמינו שהיא תספיק. אבל 'ניקוי הזבל' (בעיקר קלציום דפוזידס, אבל לא רק) חייב להיות כמה שיותר מושלם, עד מעטפת נעצב, מבלי לפגוע בו. זוהי האומנות של מנתח מיומן.

נאמר לי שכבר אחרי הצעדים הראשונים אדע אם הטריק נעשה או לא.

מיד כשהתעוררתי בקשתי לקום וללכת כמה צעדים.

כבר בצעד ה-3 או ה-4 ידעתי שהניתוח הצליח. התחלתי לצחוק מרוב אושר. תוך חודש אתחיל ג'וג'ינג, אם ארצה (לא מומלץ, אבל אפשרות למתעקשים).

אבל עתה ישנם לי שבועיים בהם איני יכול לשבת. רק לעמוד וללכת לאט, או לשכב על הצד. לכן זאת הפעם הראשונה מאז הניתוח ביום חמישי שאני ניכנס לאתר.

מצאתי מאמר להכנסה מחבר יקר, מורה להתעמלות בוגר וינגייט, שאני זוכר עוד מלפני 12 שנה. הוא אוהד ספורט וותיק וגולש נאמן שביקש ממני להכניס מאמר שלו. אמרתי לו שרק אכניס תמונות, מבלי לערוך. וזה מה שאני עושה עתה.

הכל בעמידה ובכאבי גב רציניים. מנסה להמעיט במשככי כאבים ולוקח, בינתיים, רק כדור אחד ליום במקום אחד כל 4 שעות. זהו הדבר היחיד שאני עושה רק בגלל שרפי בן 70, והוא חבר וותיק. אני מקווה לחזור תוך שבועיים, אבל בכל מקרה לפני פתיחת הפלייאוף. עד אז אינני באתר כי אני לא אוהב לקרוא או לכתוב דרך הסלולרי, וגייל לא מסכימה לאחוז לי את הלאפטופ פתוח מול העיניים כשאני עומד. אומרת שהיא מצטערת, היא לא עבד שלי.

האלופה בהא הידיעה / הגולש הוותיק רפי עוז

(הפוסט ניכנס כפי שהוא ללא עריכה)

                                                                                  הכתבה ביום הששי הקודם בעתון 'הארץ' של עוזי דן הכותב על האליפות הראשונה של רד "מדליק סיגרי הניצחון" אאורבך, בעונת 1957, גררה אותי לנבור בנתונים מאותן שנים בהן שלטה הסלטיקס בסגנון פוטין ברוסיה/ משפחת באשאר בסוריה/ בינימין במדינה קטנה במזרח  התיכון, או ברמה העירונית- כצבי קרלינר ז"ל, בקרייתי ביאליק, משך 40 שנים!

או יבד"ל במוצקין השכנה חיים צורי, שנאחז בקרנות המזבח של משרדו מזה 28 שנה, ועוד ידו נטוייה! לעוללים שביניכם אזכיר שמעונת 1957 בואינו1969, מהלך י"ג שנה אספו ה"ירוקים/לבנים" קבוצת כדורגל של תארים, ולולא שני תקרים בלתי צפויים, היו מצליחים לחגוג בר מצווה! לא עניין של מה בכך, בעיקר עם נזכור,שגם האלופות/שולשלות המוצלחות אחריהם כגון שיקגו של מייקל "אלוהים" גורדן ועוזריו(שש), סאן אנטוניו של גרג פופוביץ, האדמירל רובינסון, דאנקן, פארקר, גינובילי ונוספים (בש),ישיבת גולדן סטייט הנהדרת ,אותה זוכרים גם תינוקות של בית רבם בזכות רבן קארי, הרבנית קליי, מרן גרין ותוספתייא דוראנט .

איתם שלוש ,ואגב, באמתחת מועדון גשר הזהב עוד שלוש אליפויות קודמות).   או דטרויט הרעה עם "שוברי העצמות" מהרון, סאלי, אדוארדס, רודמן, ביל "הקצב הראשי" לימביר והטיפה פחות מרושעים תומאס, דומארס ,אגוויר ואחרים (פעמיים), יוסטון שעפה פעמיים לחלל (…וטרם שבה משם) עם החלום אולאואגן, אינן מגיעות לקרסוליים של אותו שלטון ללא מיצרים של בוסטון , באותן 13 השנים!   

 כיפאנים, לא עלינו, שנכנסים ליער אאוקיגארה, שלמרגלות הפוגי,בכוונת תחילה- כדי להסתבך ולטעות ביער רווי העצים, ליטול במו ידיהם  את פתיל חייהם ולקפדו בסבך העצום ודל הסיכויים לשרוד בו,כך גם אני ניסיתי לטבוע בתוך הררי הנתונים/סטטיסטיקות של הבוסטון באותן שנים, ולנסות ללמוד מהם את סודה של אותה קבוצה גדולה,ומה הפך אותה לאימפריה, שלא נפלה מזו המונגולית של גינגס חאן,העותומנית של עשרות הסולטנים ומאות בשנים,הבריטית ועוד.

הנתונים של כל שחקן /שותף שהשפיע במידה כזו או אחרת על אותם הישיגים קבוצתיים, יכללו מספר אליפויות, סלים-לא כולל מ.ע.מ/ נקודות לשלוש, שעדיין לא נמנו באותם שנים ואתמקד רק בנתוני פלייאוף ולא של העונות הרגילות .   כפי שכבר כתבתי, רצף האליפויות "התפנצר" רק פעמיים: לראשונה ב1958 , בעונה שלאחר הזכייה הראשונה, כשביל ראסל נאלץ להדיר רגלייו  מהפרקט, כמעט כל העונה, דבר שמזכיר במקצת את חלומות האליפות הנוכחיים של דנבר,שפציעתו של מארי הפכו אותם לסיוטים, אלא עם כן קמפאצו ישכיל לקפוץ בהפתעה לנעליו הגדולות?!, ובשנית ב1967, בזמן שצה"לנו כבש עולם ומלואו, בדיוק כפי שצמברליין וחבר מריעיו מה-76, ובסיוע  מריעיהם ביציעים הצוהלים בעיר פעמון החירות ,עוללו לירוקים.

מי היו אלה שתרמו לאותו הישג ארוך-טווח נדיר זה?  מי היו  המשפיעים העיקריים לכך, שאפילו אימפריית המערב הקרוייה לייקרס ניגפה ומעדה מולם שוב ושוב , למרות שבשורותיהם כיכבו בין היתר גרי"הלוגו ושחקן העל" ווסט, אלגין ש"אפילו אמו לא ידעה  אם שמאלי או ימני ילדה אותו" ביילור הסופר- מוכשר ונוספים. 

   הנה שמות המשפיעים הבולטים ב"חצר המלוכה"של הסלטוקס באותן עונות של תהילה: ביל שרמן-שותף ל-4  אליפויות, בהן קלע עונותיים 21.1 ועונותיים 16.8 (זוכרים? -רק בפיילאוף) וכמעט ולא החטיא מהקו. שותף בכיר לשרמן באליפויות הראשונות היה בוב ה"הגה/עיניים והבינה החתולית" קוזי ,שאגר 6 אליפויות: 20.2, 16.0 ,16.7, 15.3, 19.5, ו14.1 ,אבל בעיקר "טונות" של מנהיגות ואסיסטים לחבריו, שהעניקו תמרורי השראה לסטוקטון היוטאי,קיד,נאש, מגיק גונסון ,פול,ביג או ונוספים. קוזי זכה בתואר ה"מלצר הראשי" במרוצת 8 עונות שני רק לסטוקטון. כששני עמודי תווך אלה פרשו משירות פעיל בדאונטאון, בתחילת שנות השישים עלו ותפסו את הגה הספינה צמד הג'ונסונים-סם וקייסי.הראשון קלעי מחונן ושותף לדיבריא אליפויות.שימו לב לקפיצה בממוצע נקודותיו ( פלייאוף), החל מהאליפות הרביעית, שממנה לא ירד מ20 נקודות, להוציא האליפות האחרונה:13.1, 8.2, 15.5,ואז 20.6, 23.8, 24.8, 28.6,23.2, 20.5ו16.8.

שותף לו קייסי "רק" עם ימי-מילה אליפויות (…שכחתי להזהירכם- שרצוי להיות מצויים בהגדה), שאחריהן, נוספו עוד לוחות הברית כמאמן. כן, של בוסטון הבירדית, מקייהלית,פארישית,איינגית ודי גגונסונית, אימפרייה לא קטנה ,בזכות עצמה.עיקר תרומתו לא תמיד באה לידי ביטוי בדפי הסטטיסטיקה, למשל, מספר נקודותיו כמעט ולא עלה  על הדו ספרתי, אך תרומתו כמוסר/מנהיג ומגן לא תסולא בפז! נעבור לשחקני הקו הקדמי: מגדלי האור המורים לאניות את פתח הכניסה לנמלים, כמגדלי הנקוק והמילניום המעטרים  והמגרדים אתה השחקים (60 קומות), של עיר מסיבת התה, שהובילה לעצמאות האומה האריקאית מכבלי הבריטיים, כמונו כמוהם. 

אחד מהם "פועל שחור"חירף היותו לבן-עור, אחד הנכון תמיד להקריב את גופו כדי להפחיד את היריב: ג'ים לוטושקוף שותף ל-4 אליפויות, ולביקורים רבים בחדרי מיון של יריביו. לא כוכב אבל שחקן חובה בכל אלופה ראוייה שהראה את הדרך לרמביס מהלייקרס, תורפ מיוסטון,אייברוני מה-76, גרין מהלייקרס, כמוהו גרין מהוויירוס, רודמן מהפיסטונס, דהבושר מהניקס,גראנט מהשיקגו ונוספים.

רבותי-לא רק ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אמשיך להלל וכעת את פרנק רמזי, שבאמתחתו ימי שבתא של אליפויות,כשבפלייאופים קלע מספר לא מבוטל של נקודות:9.1, 17.1, 18.1, 23.2,12.2, 8.3,ו6.2. החליף אותו בהצלחה לא פחותה דון נלסון עם אבות אליפויות (ומאוחר יותר הוסיף עוד צמד טבעות), בהן תרם:8.4, 12.5 ו12.4, לארי "המחונן" זיגפריד, רכז שצבר חומשי תורה אליפויות :1.8, 7.0, 12.2, 13.2ו11.1, ולא מעט "פינוקים" לחבריו החל מעונת 1964. לא אוכל שלא להזכיר שלישיית שחקני פינה נהדרים כסנדרס ששותף ל-8 אליפויות עם צרורות של סלים וכדורים חוזרים, וילי נאולס עם 3 טבעות, וביילי האול עם 2 אליפויות ב68 ו69 בהן תרם 18.1 ו15.0. 

את שלושת הדובדבנים, השארתי בכוונת תחילה לסוף. אגב הגדולה של הבוסטון באותן שנים מתבטאת גם בהפיכתם, באופן טבעי, של אחדים מכוכביה למאמנים, דבר שמעיד על ה"ראש הגדול" שהיו: קייסי גונס,שכבר הוזכר, ביל שרמן עם  טבעת אליפות בלייקרס של ווסט וצמברליין ב72, דון נלסון עם שנות אימון רבות במילווקי (תריסר) ,גולדן סטייט,דאלאס ופניקס ,תומי היינסון שהוסיף לעצמו 2 אליפויות עם הבוסטון ב74 ן76, וביל ראסל. 

הצלע הראשונה בשלישייה הגדולה היה היינסון עם ממוצע פלייאוף של כעשרה כדורים חוזרים ו:17.4,24.1,20.7, 19.7, 21.8,19.9, 22.9 ן12.7 בנקודות ששווים 8 אליפויות!הצלע השנייה גוני הבליצק, ששהחל דרכו כ"איש השישי" הקם מהספסל בכל עת ולכל תפקיד שידרש, ומיד הטביע את חותמו על כל משחק ו," הטביע" את יריביו, תוך הפגנת כושר גופני עילאי שהעמיד בסימן שאלה את קיומם של חוק צריכת החמצן המירבי,כשהיה מתרוצץ ומרוצץ, במורד ומעלה המגרשים , כאילו היה רוכב אופניים או מרתוניסט מהשורה הראשונה. מאוחר יותר, כשחלק משחקני ה"גל הראשון" פרשו, חבל היה לבזבז את יכולותיו המגוונות כשחקן ספסל, והוא הפך לשחקן חמישייה קבוע ובורג מרכזי בקבוצה. מה יכול להעיד יותר מ:18.5, 15.7, 11.8, 23.6, 25.9 ו25.4 בנקודות,אין ספור קרשים, בונבונים כמו גם חטיפות נוסח ברוני הפשע הסיציליאנים, ששווים 6 אליפויות….

ואחרון חביב- האחד שנמנע מלחלק חתימות לאוהדים, ואף לחברי קבוצתו ( כן. הסיבות לא נשתנו עם השנים: מחאה מול תופעות הגזענות נגד "אחיו" הכושים) , אבל חתום על11 אליפויות, השתיים האחרונות, בתפקיד הקשה של מאמן/שחקן, יורשו של רד אאורבך האגדי. יפה ניחשתם- ביל ראסל שמו. מדובר בשחקן ששינה את מושגי ההגנה בליגה: לא מדובר רק בממוצע פלייאוף של 24.9 קרשים,אלא גם על אין סוף גרימת שינויי זריקות של יריביו, למול מוטות הקונדור המאיימות שלו ( כן, צריך להתמצא גם בצפרות…), וחשוב לא פחות, הפיכת הרימבאונדים להוצאת מתפרצות קטלניות, שלעומתן "אפילו" אלה של הפועל קרית "אברהם טאובר" חיים שבהרכבם יואב אגם, צבי ברעם, מרקו פדרמן, האחים דני וציקי ענבר, יפתח הירש ונוספים,

מצאתי את אברהם טאובר!!!חבר וותיק, איש חנ"ג. מאמן כושר גופני. מורה להתעמלות. מאמן חכדורסל:

במגרש הפתוח, מול איצטדיון הכדורגל ב "דרך לים", שעדיין עומדים על תילם,  על חומותיו נשענתי בעמדי על מושב האופניים, נזהר שלא להפצע משברי הזכוכית שנעוצות בו,בכוונת תחילה, כאילו מדובר בכלא שאטה, ולא באתר בידור להמונים, "הרגישו " כרוח חמסין ,שעומדת לה במקומה, וגורמת לכל פעילות לעצור במקום. אוסיף את ממוצע נקודותיו של מי שנחשב, משום-מה, לשחקן התקפה בינוני: המספרים העידו כי ההיפך נכון :16.5, 13.1, 20.3, 22.4, 19.1, 18.5, 15.5, 13.9, 14.4,19.1, ו10.8- מספרים שחזהו של כל שחקן היה מתנפח מגאוה, לו היו שלו!   ואסיים עם מה שנותר בזכרוני, שמייצג דור שניזון מהעיתונות הכתובה: 

התעוררתי בבקרים לא לקריאת התרנגול, אלא לקריאת " חדשות הספורט" ,שקנה לי באדיקות אבי טרם צאתו לעבודה מדי יום ביומו, השאירו על אדן חלוני, ומיד קפצתי מהמיטה , ובלעתי בשקיקה כל מילה. לדוגמה :"כשחזיתי ( ואני מצטט מהזכרון בלבד) לראשונה בבוסטון- נשבתי מיד: כשבוב קוזי מסר לבן קבוצתו, שרץ אחריו, הייתי בטוח שמדובר בזיקית ולא בבן-אנוש. שראסל ניתר לשחקים, הייתי בטוח ששמו קפיצים לבנעליו. שהיינסון נלחם על כל כדור וכדור, הייתי בטוח שהוא חושב שאין מחר. שפרנק רמזי ביצע עוד עבירה אמנותית מבלי להלכד על ידי השופטים, הייתי בטוח שהם משוחדים.שסם גונס קלע וקלע מבלי להחטיא, הייתי בטוח שקוטרו של הסל -כגובהו של בניין ה"אמפייר סטייט בילדינג". נחשו מי כתב זאת, ועוד רבבות מילים, שנטעו בנו אהבה לספורט? לשמחתי מנחם ממשיך לכתוב עד עצם היום הזה- להנאת כולם!