יונתן צוברי הוא אחד ממנהלי "קהילת הכדורסל" בפייסבוק ואוהד NBA ותיק במיוחד.

*

ב-7 בפברואר 1974 נולד בדרום אפריקה אחד הספורטאים הקנדיים הגדולים בהיסטוריה, ואחד הרכזים הגדולים בליגת הכדורסל בגדולה בארה"ב. סטיבן 'סטיב' ג'ון נאש. חבר בהיכל התהילה של הכדורסל – מחזיק ב2 תארי MVP, 8  הופעות אולסטאר, 7 פעמים חבר בחמישיות העונה השונות ומי שהוביל את הליגה במשך 5 עונות במספר האסיסטים. ממוצעי הקריירה של נאש עומדים על 14.3 נקודות בנוסף ל-8.5 אסיסטים ב-49% מהשדה, 42.8% משלוש ו-90.4% מהעונשין.

אלו מספרים שאנחנו מכירים משחקנים שנבחרו בדראפט בחמישייה הראשונה ומעלה. מספרים מרשימים מאוד, בוודאי כשמדובר בבחירה ה-15, גם אם זה באחד הדראפטים הגדולים בהיסטוריה – דראפט 1996, אותו עוד נפגוש בהמשך הסדרה.

אביו של נאש היה שחקן כדורגל אנגלי. בילדותו, שיחק הרבה כדורגל ורק בגיל 13 החל סטיב לשחק ולהצטיין בכדורסל. למרות שהצטיין, הדרך לטופ של עולם הכדורסל לא נסללה בפניו מיד; לאחר שלא הצליח להעמיד ציונים טובים בבית ספר ציבורי העבירו אותו הוריו לבית ספר פרטי, שם שיחק בנבחרות הכדורגל, הרוגבי והכדורסל. בעונתו האחרונה בתיכון העמיד נאש ממוצעים קרובים לטריפל דאבל – 21.3 נקודות, 11.2 אסיסטים ו-9.1 ריבאונדים, באותה עונה הוביל סטיב את התיכון בו שיחק לזכייה באליפות האיזורית, כשהוא נבחר למצטיין העונה בליגה. באותה עונה היה צורך למצוא לסטיב מלגת כדורסל במכללות לעונה הבאה. ואכן, מאמנו שלח לכ30 מכללות מכתבים וקלטות של סטיב אך כל הבקשות נדחו. לבסוף גויס נאש למכללת סנט קלרה, בה הצטיין במשך 4 עונות והביא להצלחות קבוצתיות ברמה האיזורית, אך לא ברמה הגבוהה יותר. נאש סיים את עונותיו בסנט קלרה כאחד השחקנים הגדולים בתולדות המכללה ובעקבותיו, שחקנים בסנט קלרה לא ילבשו לעולם את מספרו- 11.

קריירת הNBA של נאש התחילה לאט ובחוסר יציבות, 'כתמונת מראה יפה לקריירת הכדורסל שלו עד הגעתו לליגה, כך החלה גם קריירת ה-NBA  לאט ובחוסר יציבות. שתי עונותיו הראשונות בפיניקס התבטאו בעליה במספר הדקות והקרדיט שקיבל, אך נאש עדיין לא בלט בצורה יוצאת דופן, מלבד אחוזים מרשימים בזריקות לשלוש.

בדראפט 1999 עבר נאש בטרייד לדאלאס ואז החל בפריחה המהירה והמפתיעה שלו. בדאלאס הראה נאש גרף שיפור מרשים מעונה לעונה כמעט בכל קטגוריה אפשרית, ולאחר 4 עונות נבחר לראשונה למשחק האולסטאר ולראשונה גם לאחת מחמישיות העונה. בין השנים 2002-2004 היו השנים הטובות של נאש בדאלאס הן מבחינה אישית עם הופעות באולסטאר ובחמישיות העונה, הן קבוצתית, עם הצלחות וריצות ארוכות בפלייאוף. עונתו האחרונה בדאלאס הייתה עונה של ירידה במספרים האישיים, ואיתו גם דאלאס כשלה בניסיונה לעבור את הסיבוב הראשון בפלייאוף. בסופה של עונת 2003-4 היה נאש שחקן חופשי, וקיבל הצעות מדאלאס ומפיניקס. מארק קיובן, הבעלים של דאלאס, רצה לשמור כסף עבור חוזה לדירק נוביצקי (גם אליו נחזור בהמשך הסדרה), ולכן הציע לנאש חוזה צנוע ביחס למעמדו. פיניקס, לעומת זאת, הציעה לנאש חוזה מפתה בהרבה. לאחר ניסיון של נאש להגדיל את הצעת החוזה בדאלאס וקבלת סירוב, חזר נאש לקבוצה שבחרה בו בדראפט והפעם מהדלת הראשית, עם שטיח אדום ומעמד של כוכב.

החזרה של נאש לפיניקס סימנה את תחילתו של אחת התקופות הטובות ביותר של המועדון מאז ימי צ'ארלס בארקלי. בעזרת נאש וחבריו היה המועדון קרוב יותר מאי פעם לשחזור ההצלחה (היחסית, מדובר על הפסד בגמר הNBA) של ימי בארקלי וימי ווסטפאל. במאמר מוסגר נוסיף שנראה שהגעה של רכז היסטורי אחר, כריס פול, מקרבת את פיניקס להישגים דומים בימים אלו, בעונת 2020-21.

לאחר ההקדמה ובניית הציפיות הגיע הזמן לספר על קבוצה בעלת חיים קצרים אך מעניינים מאוד. ב-2004 הגיע נאש לקבוצה עם בסיס צעיר, ומיד, בגיל 30, הפך לשחקן השלישי הכי מבוגר ומנוסה בסגל שממוצע הגיל בו היה 25.3. בתחילת העונה שלפני כן קודם מייק ד'אנתוני מעמדת העוזר לעמדת המאמן הראשי בגיל 52, וקיבל את ההזדמנות השנייה שלו בליגה בעמדת המאמן הראשי, כשההזדמנות הראשונה הייתה 50 משחקים לא מאוד מוצלחים בדנבר ב98-99. נראה שעבור ד'אנתוני הסתדרו כל הכוכבים ב2004 על מנת שיוכל לנסות ולהתחיל בהחלת דרך האימון הייחודית שלו על חבורה של שחקנים צעירים ואנרגטיים בניצוחו של רכז שמאיים בקליעה כמו גם במסירות חותכות מגרש. השילוב בין האיום המגוון של נאש והרגליים הצעירות של אמארה סטודמאייר שהציגו מהירות, זריזות ויכולת ניתור מרשימה – הרכיבו צמד פיק אנד רול מהגדולים שראינו בליגה. יחד עם קלעי השלשות קוונטין ריצ'רדסון וג'ו ג'ונסון ובעזרתו של שון מריון שתרם רבות בשני צידי המגרש, הקבוצה שנבנתה הרכיבה את הסערה המושלמת להצגה לעולם של 'התקפת ה7 שניות', שבבסיסה עמד הרעיון שעל השחקנים להגיע למצב של זריקה טובה לסל בתוך 7 שניות. הקבוצה העמידה את הרייטינג ההתקפי הגבוה בליגה בין 2004 ל2008 וזנחה מעט את הצד ההגנתי בזכות ההבנה שקבוצה שתקלע יותר נקודות – תנצח את המשחק, מה שהמשפטים האחרונים מראים לנו זו קבוצה שהקדימה את זמנה בכ-15 שנים.

הקבוצה בהרכבה המקורי מעונת 04-05 לא שרדה הרבה. כבר בעונה הבאה פציעות ומעברים של שחקנים שינו את המספרים על הגופיות, אך פילוסופית המשחק נשארה. ד'אנתוני אימן בפיניקס עד ל2008, במהלך 4 השנים האלו ניצחה הקבוצה 70.7% ממשחקיה בעונה הסדירה ו46.1% ממשחקיה בפלייאוף. בשנתיים הראשונות הפסידה הקבוצה פעמיים בגמר המערב ולאחר מכן הפסידה בסיבוב השני ולבסוף, בעונתו האחרונה של ד'אנתוני, הפסידה הקבוצה בסיבוב הראשון.

מבחינה אישית, נאש הציג באותה התקופה את המספרים הטובים בקריירה שלו: באותן 4 עונות העמיד שורה של 17.5 נקודות ו-11.2 אסיסטים ב34.8 דקות, עם יעילות ברמה היסטורית – 51.3% מהשדה ו-45.1% מ3 שהתחברו ל58.8% יעילות בזריקות מהשדה ו90.4% מהעונשין. את כל אלו קינח עם 2 תארי MVP רצופים של העונה הסדירה ב2005 ו2006 וכמובן הופעות באולסטאר ובחמישיית העונה.

בעונת 2008-09 אימן את הקבוצה טרי פורטר, אך השילוב בין מספר גבוה של שחקנים חדשים בקבוצה והורדת קצב המשחק באופן שלא התאים לאופי הקבוצה הביאו לפיטוריו ולמינויו של עוזרו, אלווין ג'נטרי, למאמן הראשי. ג'נטרי החזיר את הקבוצה לקצב מהיר, אך פיניקס לא הצליחה לצאת מהבור שכרתה לעצמה ונותרה מחוץ לפלייאוף. בעונה שלאחר מכן נראה היה שהסאנס חוזרים לימים היפים. הקבוצה שיחקה מהר וסיימה במקום השלישי במערב, ואף שחזרה את הישג השיא והפסידה בגמר המערב. אך תקוותם של האוהדים מאריזונה נכזבה מהר, עונת 2010-11 הייתה התרסקות מפוארת. כבר בקיץ עזבו 2 שחקנים מרכזיים – סטודמאייר וליאנדרו ברבוסה, שאר העונה התאפיינה בחילוף ובכישלון של חלקים נרחבים מהסגל ובתחילת הרצף, שעתיד להסתיים בעונה הנוכחית, של עשור ללא הופעת פלייאוף.

נאש, שכבר היה באמצע העשור הרביעי לחייו, חווה אף הוא ירידה הדרגתית ביכולת, וב4 השנים האחרונות שלו בפיניקס רשם 2 הופעות אולסטאר והעמיד 15 נקודות ו-10.7 אסיסטים ב32.9 דקות. באיזור האחוזים שמר נאש על רמה גבוהה, אך פחותה מהסטנדרט שהתרגלנו לראות: 50.6% מהשדה ו-41.7% מ3 שהתחברו ל56.4% יעילות בזריקות מהשדה ו92.1% מהעונשין. נאש לא היה הבעיה של פיניקס באותן שנים, אך הקבוצה הבינה כי היא מחזיקה בכוכב מתבגר שנמצא בירידה ושהגיע זמנה להתחיל תהליך של בניה מחדש (קריצה ל20-21). במקביל הבין נאש שבפיניקס הוא לא יצליח להגיע למטרה האולטימטיבית בצורתה של טבעת אליפות, ובקיץ, בהבנה משותפת חתם נאש על חוזה חדש בפיניקס ומיד עבר בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס.

הלייקרס ניסו לבנות באותה עונה קבוצה נוצצת עם קובי בראיינט, פאו גאסול, דוויט הווארד, אנטואן ג'יימיסון וכמובן – נאש, לאחר מספר משחקים הצטרף גם מייק ד'אנתוני מעמדת המאמן. הקבוצה סבלה ממכת פציעות של שחקנים מרכזיים וכן מחוסר כימיה בין הכוכבים, והפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בעונת 12-13.

בעונת 13-14 ללא אבק הכוכבים הכושל מהעונה הקודמת, אך גם תחת הנהגת ד'אנתוני, נכשלה הקבוצה לחלוטין בנסיונה להעפיל לפלייאוף. את הקריירה המרשימה שלו בליגה סיים נאש בקול ענות חלושה. בשתי עונותיו בלייקרס העמיד 11.4 נקודות ו6.4 אסיסטים ב29.8 דקות למשחק, גם בגילו המתקדם הצליח נאש לקלוע ב92.2% מהעונשין, 47.8% מהשדה ו-42.2% מ3 שיצרו 53.5% יעילות בזריקות מהשדה. סטיב נאש פרש בצורה רשמית ב2015, וב2018 נכנס להיכל התהילה של הכדורסל.

נאש סיים במקום ה16 בדירוג בחירות כל הזמנים, לאחר שהודח על ידי קארים עבדול-ג'באר (ניפגש בהמשך). לעומת זאת בדירוג שנות ה90 סיים במקום ה3 לאחר שהודח בחצי הגמר על ידי קובי בראיינט (ניפגש בהמשך גם כן). מה שמייחד את הבחירה בנאש ואת הדרך בה צריך לגשת אליה כשאנו מנסים לדרג אותה היסטורית, זו העובדה שנאש חזר לפיניקס רק לאחר שזו וויתרה עליו והוא הוכיח את עצמו בדאלאס. אין ספק שהעובדה ששחקן שזכה בשני תארי MVP, לא נבחר אפילו בלוטרי (ד"ש ליאניס) היא מרשימה בפני עצמה, אבל מה חלקה האמיתי של פיניקס בפיתוח הקריירה של נאש?

לדעתי, לא צריך להוריד לפיניקס נקודות על העובדה הזו כיוון שגם ביום הבחירה עצמו סטיב נאש היה שחקן אלמוני ממכללה שולית. אוהדי פיניקס שרקו בוז כשהודיעו על הבחירה בו. פיניקס היא זו שהימרה עליו עוד בשלב הדראפט ושמחה להחזיר אותו לשורותיה כשהיה שחקן מוכן. מערכת היחסים בין נאש לפיניקס הייתה הדדית – נאש קיבל מושכות לקבוצה שמתאימה במיוחד בשבילו והוציא מזה הצלחה אישית מרשימה ברמה ההיסטורית, ופיניקס קיבלה מנאש את אחת התקופות המוצלחות בתולדותיה וכדורסל יפה ושמח שגם היום כיף לראות. גם הקשר ביניהם הסתיים בצורה הדדית ומכבדת בהסכם החתימה על חוזה והעברה בטרייד.

ובכן, סטיבן "סטיב" ג'ון נאש, שנולד בדרום אפריקה, ליהטט על אדמת ארה"ב (ומעט בטורונטו ו-וונקובר) והיה לאחד הספורטאים הקנדיים הגדולים בכל הזמנים – נבחר בבחירה ה-15 בדראפט 1996, על ידי פיניקס סאנס. הוא חבר בלתי מעורער בהיכל התהילה של הכדורסל, אחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה של ליגת הNBA וחלק מרכזי בתהליך שעברה הליגה בתחילת המאה. שייך ללא שום ספק לרשימה של 16 בחירות הדראפט הגדולות בכל הזמנים.