פינת הכתב הצעיר (כיתה ח' מחוננים): אני שונא כדורסל / איל ספיר

 

אני שונא כדורסל/איל ספיר

כמובן שאני לא שונא כדורסל. אני אפילו יכול לומר שכדורסל הוא כל החיים שלי, או לפחות חלק ניכר. אם כך, למה בחרתי לקרוא לכתבה הראשונה והחגיגית שלי בשם כזה? משום שבסופו של יום, אם ניקח את הNBA, לכל אדם יש את הקבוצה שלו, 4-5 קבוצות שהוא אוהב, עוד 4-5 קבוצות שלא מעניינות אותו, ובסופו של יום, גם אם הוא לא מודה בכך- 15 קבוצות שהוא שונא. למה? כי ככה אנחנו.

בואו נשמע טיפה דעות חכמים.

ברוך שפינוזה: "שנאה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית". כלומר: אנו שונאים את מה שאנו חושבים שגורם לנו להרגיש עצב.

ספר בראשית (על דת בספורט- בפעם אחרת!) אומר בפרק ל"ז פסוק ד', שמקור השנאה נמצא כולו בקנאה "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בני יעקב).

חז"ל פיתחו את דברי התנ"ך שלב אחד קדימה ואמרו כי מקור השנאה נמצא בקנאה שבין אדם לאדם שלכאורה נעלה ממנו (על גזענות בספורט- בפעם אחרת!) "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל", ורבי עקיבא, שכידוע לכולם, עשה את המעבר מ"עם הארץ" ל"חכם", אמר מה חשב על החכמים בראשית חייו: "כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".

דרך אגב, ביד הגורל (או יד הוויקיפדיה) יצאו מעין יריבים מיתולגיים בנושא רגיש מאוד אלינו- אם כי לא קשור לכתבה.

אני מאוד מכבד את דעות החכמים, ולכן החלטתי לתת להם לעזור לי לחלק את סוגי השנאה בNBA.

סוג השנאה שמייצג את אותה היריבה המשובעת, הלייקרס, ההיט, הניקס, הסלטיקס ואלי בקרוב גם הת'אנדרס או הפייסרס. אותה שנאה היא שנאה אמיתית, שנאה להיטלר. כי יש הבדל, שנאה כזו היא לא שנאה טבעית. היא לא שנאה שילדים מכירים בגן. היא שנאה שאפשר להגדיר כמעין אפילה. רשעית. מנחם הגדיר זאת טוב מכולם, כשלהרגלו בקודש לא שמר שבויים והודה בלי שום בעיה שכשההיט זוכים באליפות הוא שמח ליומיים, שלושה. אבל כשהלייקרס מפסידה בסדרה, אוהה, אז יש חגיגה אמיתית, אז הוא יכול להכריז על יום חג למשך חודש ימים, כי אותה יריבה שנואה נכשלה, אותו היטלר נרצח, התאבד מה זה משנה- העיקר שמת.

עכשיו מגיעים לשנאה הטבעית. זו שנולדים איתה. זו לא השנאה לאדם אחר- שבתי הספר כל כך מנסים למנוע וכך רק גורמים לה להתפשט עוד יותר. זו שנאה למי שרוצים. שנאה לחבר מהעבודה שכבר 30 שנה יש בינכם תחרות סמויה כלשהי ואף אחד לא מנצח, שנאה למילווקי באקס בגלל שם משפחה מעצבן של איזשהו שחקן ששיחק שם פעם, שנאה לילד עם האף המחודד והגבות הבולטות והמשקפיים השבורים/ משופשפים/סתם מכוערים/איך שלא יגדיר אותן, והשיער החצי בלונדני חצי צבע של מה שיוצא בהפסקת שירותים בת שלושת רבעי שעה והאצבעות ה… טוב נו, קצת נסחפתי עם התיאורים, רק שאני לא אגלה פתאום שהוא איזה חובב NBA.

אז זהו. את דעות החכמים כבר שמענו- על אף שהאשך עוד לא הביע את דעתו (זה השלב בו אתה מסמיק), ועכשיו הגיע הזמן לתאכלס, או כמו שאמרה המורה שלי למדעים אולגה פולאק (אגדה מהלכת, על אף שידעה בערך 7 מילים בעברית, הצליחה לנפק מאות ציטוטים שיום אחד אני אתרגם לספר שיהפוך לרב מכר) "עכשיו סולו שלי". אז ליידיז אנד ג'נטלמן, היר ווי גו.

וידוי קטן, אני שונא את מיאמי היט, למעשה זוהי הקבוצה הראשונה שאני שונא בכל מאודי (ככה רושמים את זה?). תהליך השנאה התחיל כמו אצל רוב קוראי אתר, באותו ליל קיץ ארור ב2010, כאשר רוב המושג שלי בNBA  היה אני אוהב את קובי, אני שונא את לברון, אני לא מכיר את היתר. למעשה, עקבתי אחרי סדרת הגמר של 2010  (עד כמה שילד בן 10 יכול לעקוב אחרי סדרה… כן רועי- אתה חריג), אבל אני יכול לומר בלב שלם שמי שסללה את דרכי לNBA  הייתה קודם כל השנאה למיאמי, כאשר התחלתי לאהוד את הלייקרס בתזמון גרוע ברמה שלא הייתה את מביישת את האשים ת'אביט עולה לבלוק ביום רע.

POOR BABY…

את השנאה למיאמי היט יש לי בגנים, כאשר אני נושא את הנגיף של יאיר זעפרני- אותו נגיף שלא אומרים את שמו, אבל רק אציין שהוא גרם לי לאהוד את הפועל ירושלים, את ריאל מדריד בכדורגל (שוב, התזמון…), את רפאל נאדאל (שמתם לב שבתור אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה, הזמן בו הוא בילה בתור הפייבוריט הברור כמו פדרר במשך מאות שנים, וג'וקוביץ' בזמן האחרון, או שאולי לא. אני כבר לא בעניינים), ועוד לוזרים/ אנודרדוגים

למעשה, מומי היקר, התקופה היחידה בחיי בה אהדתי קבוצה מנצחת הייתה התקופה המקוללת בה אהבתי כדורגל ישראלי- ועוד את בית"ר, אבל היא הייתה ב2007-2008 פור גאד סייק! טוב. חדל מרמרת, נחזור למיאמי.

ובכן, ממרשמיי המרשימים גליתי נתונים מאוד חריגים לגבי מיאמי היט. מנחם, תקן אותי אם אני טועה- אבל במשך השנים, כאשר הסלטיקס של שנות ה60', הלייקרס והסלטיקס של ה80', הבולס של ה90' או הלייקרס והספרס של ה2000' הגיעו העירה- כל אוהדי הנמושה התורנית התחננו לרחמים מאלוהים  וקיוו לאיזה נס שישפיל את חבורת הבירונים זוללת התארים הזו. כיום המצב השונה. מיאמי היט של השנה היא אמנם רמה מעל הליגה, והשלמתי עם זה רק בשבועות האחרונים, וזה לא כיף, אבל אלו העובדות, כי כשבוש משחק כמו בוש- הוא מסוגל להביא קבוצה לפלייאוף. לגבי וויד ולברון מיותר לציין. כאשר השלישייה פועלת לסירוגין, כלומר: סטאר משחק משחק אחד ונח שניים, ההיט נמצאת בצמרת הליגה, וכאשר בפלייאוף כל החבר'ה ישחקו, ולברון שכבר הוכיח שהוא מסוגל לא לדרוך לכולם על הזנב כשהוא רוצה, ירצה, ההיט תהיה בלתי עצירה וכל מה שאני, דובי, אסי וk-700 נוכל לעשות זה ללכת לבכות בפינה, או לשים חומר משלשל בקוויאר של הקינג, על אף שיש לו בטח לפחות לשושה טועמים צמודים שמתחבאים בכיסו המלכותי.

וואו, לא ידעתי שאני מסוגל להימרח ככה בכתיבה. כל יום לומדים משהו חדש.

אז את העובדה שההיט היא אולי לא הסלטיקס, אבל ללא ספק שושלת מרשימה, כבר הוכחתי, ועכשיו אוכל הלגיע לנקודה סוף-סוף.

השאלה שאני מעלה היא למה לעזעזל, אם כל האוהדים יודעים את חוזקתה של ההיט הם ממשיכים לומר משפטים כמו "מיאמי סתם הומאים גרועים. אתה תראה מה רונדו המלך יעשה להם. רונדו הרבה יותר טוב מלברון (שנהגה על ידם Levron, וגורם לי לרצות להורג אותם עוד יותר)". "רונדו לא משחק" "הא וואלה אחי לא ידעתי אז ההוא מהפועל וועלק שכחתי איך קורעים  לו הוא חיה רעה הוא יזיין את מיאמי ההומאים האלו".

הדבר היחיד המכוער בלברון הן כפות רגליו! (מ.ל)

הגרסא שלי לסיפור, היא שכמו בהרבה תחומים שהחרדים לא מסכימים להודות בהם, חכמינו אולי חכמים, אבל כבר לא תקפים. היום הנגישות למידע כל כך גדולה, שגם אוהד הכדורסל הכי פחות מתמצא, כבר יודע להיכנס לאיזה וואן, לקרוא איזו שמועה על טרייד שכתב ניפח, ופום. הראש באוויר. פתאום אוהד לייקרס מאמין שמי יודע, אולי ברגע של שכרות סם פרסטי יסכים לטרייד של ניק יאנג על קווין דוראנט, או ג'יימס הארדן ופמלייתו בשביל קווין מרטין ופמלייתו. אנשים  כל כך סוגדים לאותן פנטזיות, ברמה שמגיעה לכך שאוהד קליפרס יוצא ואומר: "אנחנו לא פחות טובים מההיט. יש לנו את כריס פול ועוד מעט גם קווין לאב", בגלל איזה טרייד לא הגיוני שסימונס הציע.

אוהדים לא מפחדים יותר, כי אוהדים פחות תמימים (או אולי יותר תמימים. תלוי מאיפה מסתכלים). הם יודעים שגם לברון הוא בן אדם, שיכול להיפצע יום לפני המשחק. שגם ג'ו דומארס הוא בן אדם, שיכול ברגע של חולשה להסכים לטרייד של למרכוס אולדריג' ומו וויליאמס תמורת סרג' איבקה ורג'י ג'קסון. ובלי פחד, השנאה שווה הרבה יותר. כי תנו לי להוסיף הגיג משלי לפסקה הראשונה. "השנאה מבוססת על פחד של האחד מרעהו". בגלל זה אולי במשך שנים אנשים נמשכו לאנרדוגיות. על מנת שיהיה להם את מי לשנוא. אבל היום השנאה הגדולה כבר לא קיימת, כי הפחד כבר לא קיים.

נשארנו עם השנאה לבאקס. לעזעזל! עכשיו אני שונא אותם יותר.

בנושא אחר לגמרי. מדברים בזמן האחרון די הרבה על "הקהילה" של האתר. אני חושב שאם נקים ונטפח קבוצת what 'Sapp של HOOPS, זה יתרום רבות לקהילה הנבנית, כי פתאום אני לא רק אחליף טוקבקים עם רמי ק. אלא גם יהיה לי את המספר שלו ונוכל לקבוע לראות את משחק הערב בבר, וכאני אגלה שגם אני וגם יניב גרים באותה השכונה, יהיה לי הרבה יותר נוח לקבוע עם הקול האמיתי שלו למשחק אחד על אחד במגרש הקרוב, מאשר עם איזושהי דמות טוקבקיסטית שלו.

אם מישהו מעוניין להצטרף לקבוצה שירשום את מספר הטלפון שלו בתגובה, או ישלח אותו ל eyal1sapir@gmail.com

 

TOO BAD, איל. טוב שתלמד את אמיתיות החיים, ותתרגל למשברים כאלה כמה שיותר מהר! (מ.ל)

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. איל רדושקוביץ

    3 ינו 2014 03:02:48

    ברוך הבא איל.
    אחלה שם, עבד לי כמה עשרות שנים ועדיין סופר.
    אני לא בטוח שאני רוצה לצאת לבר עם קטינים, אבל רעיון טוב.

    סחתיין על הכתבה ועל ההעשרה… ישר כוח.

  2. מיכאל

    3 ינו 2014 07:42:09

    יופי של כתיבה איל.ישר כוח.
    טוב שנאה זה משהו טבעי אי אפשר לכמת אותו בדרך כלל באופן רציונלי. אבל זה נושא מעניין שנוגע לכל תחום בחיים שלנו.
    אני בחרתי לאהוב NBA ולא לאהוד שום קבוצה באופן מיוחד ולמרות זאת בכל משחק שאני רואה אני מוצא איזה פיבוריטית שאני מייחל לניצחונה.

  3. רועי ויינברג

    3 ינו 2014 07:52:15

    כתבה פנטסטית, ברוכים הבאים לצוות.

    בקשר לקבוצת וואטסאפ- אני אישית חושב שזה מיותר, עקב כך שגם לא כדאי לתת את מספר הטלפון שלך, וגם יש מספיק תקשורת פה. אם אתם רוצים לפתוח אז בהצלחה, אבל בתור סגן העורך אני לא חושב שזה כזה שימושי.

    בקשר לשנאה- אין קבוצות שאני שונא, חוץ מהלייקרס, אבל יש 10 קבוצות שאני יותר אוהד מהאחרות, בקטע הזה אני מסכים איתך.

  4. מנחם לס

    3 ינו 2014 07:56:46

    עם כל 'השנאה' שלי ללייקרס, אני כמובן לא 'שונא' אותה. אני לא שונא אף דבר בספורט מלבד רמאות. 'השנאה' שלי ללייקרס התחילה כי אז היא היתה היריבה היחידה של הסלטיקס בגמר (מהמערב) אז התחלתי 'לשנוא' אותה כבר במאמרי לחדשות הספורט בשנות ה-60, ומאז שה הפך ל'רפלקס מותנה' יותר משנאה.
    הדבר שאני ממש שונא זה לקום בבוקר, וכל העצמות כואבות ולוקח לי 5 דקות להתמתח וסוף סוף לקום מהמיטה.

  5. נתן גולד

    3 ינו 2014 08:21:06

    אני לא בטוח שזה שנאה. הספורט מתלבש על הצורך הגברי לחלק את העולם ללנו וצרינו לטוב ורע. אותו צורך, שגרם למלחמות במשך אלפי שנים מוחלף ברצון לראות את הקבוצה שלך מנצחת ואת הקבוצה האוייבת מפסידה. זה מה שהופך את הספורט לאחד הדברים החיוביים שצצו בעולם בעשרות השנים האחרונות. כי אם פעם גבר(או לפחות הרבה גברים) כדי להוכיח שהוא יותר טוב מהאחר היה יוצא למלחמה ומביס אותו בשדה הקרב. היום הוא בוחר לאהוד קבוצה שתספק את הרצון שלו להוכיח את עליונותו.
    לכן ניתן לראות דימיון רב בין אהדה לקבוצה לבין לאומיות למדינה. אני לא חושב שזה שנאה אמיתית זה החלוקה הטבעית שכל בן אדם עושה בין אני לאחר. אנשים מסויימים מעוניינים יותר בהצלחת האני ואנשים מסויימים מעוניינים יותר בכשלון האחר. זה נובע מאותו צורך אבולוציוני לשרוד ולפעול למען הישרדות הגנים שלך ומה שמייצג אותם, במקרה הזה הקבוצה שלך. מצד שני, גם שנאה מקורה באותו צורך אז לכן אני מבין את ההשוואה בין שניהם.

  6. דובי

    3 ינו 2014 08:35:17

    כבר כתבתי על יותם שלי, בן חמש אוהד דנבר.
    כל בוקר כשהילד קם בשש רואים את המשחקים של המערב. שאלה ראשונה שלו היא אם יש טובים ורעים.
    טובים זה הניקס, ממני, ודנבר שלו.
    רעים זה יריבי ניקס/דנבר ואינדיאנה בוסטון ומיאמי, בלי קשר ליריבה.

    ספורט זה אהבה שנאה ורגש.
    מי שרואה משחקים בלעדיהם יכול לראות מחשבים או רובוטים זורקים לסל.
    בלי אהבה שנאה ורגש אין ספורט.

  7. נתן

    3 ינו 2014 09:34:13

    קודם כל אחלה כתבה, רואים שאתה בן אדם חושב ואינטיליגנט.
    לגבי השנאה, מה שמעניין הוא שארגון כמו מיאמי לדוגמא, יכול להחליף את כל הסגל וההנהלה והבעלים ולא יישאר שם אף אחד חוץ מהשם. בנבא זה יותר קיצוני כי קבוצה כמו הלייקרס לדוגמא, יכולה להחליף גם את העיר בה היא משחקת. אז אתה אוהב או שונא מה? סמל? לוגו? אני פתרתי את הבעיה בכך שאני אוהב שחקנים ולא קבוצות, ואני אוהב את לברון, ומאד לא אוהב את קובי. אתה אומר שאתה אוהב את קובי ולדעתי זה בגלל שאתה לא מכיר את ההיסטוריה שלו, לא מכיר את ההתנהגות ואת הריבים עם ההנהלה והשחקנים והשנים הארוכות של השחצנות והאנוכיות. גם אני מעריך אותו כשחקן כדורסל שלם שעשה התקדמות משמעותית, אבל לאהוב אותו? צריך להיות בן אדם רע שלא מכיר את ההיסטוריה של המשחק בשביל זה. למה אתה לא אוהב את לברון? כי הוא יותר טוב מקובי והתחיל לככב בדיוק כשקובי חזר למרכז הבמה. כל הזמן משווים שחקנים לג'ורדן, אבל מה שמעניין לדעתי הוא שלברון מנסה לקחת את הדברים הטובים מג'ורדן ולא להיפך.
    חוץ מזה אחלה כתבה ובהצלחה וסליחה על החפירה

    1. איל

      3 ינו 2014 11:09:31

      אין לי שום סיבה לא לאהוב את לברון, אבל בתור מישהו שלא אוהב גם שחקנים כמו ג'ורדן, דאנקן וצ'מברליין כנראה שזה אותו הנגיף שהוזכר בכתבה.
      לגבי קובי, השחקן נוגד בערך את כל מה שאני מאמין בו גם מבחינת משחק וגם מבחינת התנהלות, אבל יש שתי סיבות שלא נותנות לי לשנוא אותו. אחת-הלייקרס, ושתיים- הוא ורק הוא הכניס את האימונים לאופנה, ואני מעריץ אותו על כך

  9. איל

    3 ינו 2014 11:01:36

    תודה לכולם על המחמאות. עכשיו כשאני כבר לר כל כך עייף אני רואה שוב את רעיון האוואטסאפ, והוא באמת נראה גרוע. נרד מזה

  10. etayle

    3 ינו 2014 12:35:23

    כתבה מעניינת.
    תאמת אני לא שונא אף קבוצה( אולי לא מחבב) יש כמה שאני אוהב( אוקלהומה /פורטלנד) בעיקר בגלל שחקנים. אין לי בעיה עם לברון לי הוא נראה אנושי ונחמד.
    רק את מסי אני לא מחבב וכנ"ל לברצלונה. תנחשו את מי אני אוהד?

  11. אשך טמיר המקורי

    3 ינו 2014 12:45:35

    לברון מכוער מכף רגל ועד ראש.
    זה גוש של כיעור זה.

    דעתי על שנאה (הסמקתי אבל אני לא יודע למה) – כדעת דובי ונתן גולד.
    אני, אגב, יותר נהנה לשנוא כמו שצריך מאשר לאהוב כמו שצריך.

    נ.ב: אייל פתיחה יפה ומעניינת, וגם יופי של תמונה (החציל במיונז בדיוק החליק לו מהיד, כנראה היה מעט חלקלק).
    המשך כך!

  12. דובי

    3 ינו 2014 15:43:08

    שנאה… רג'י מילר… מייקל ג'ורדן… ג'רמי לין. .. ועוד ועוד ועוד. … שנאה זה בריא.

    הכותב מאחל לרגי מילר חיים ארוכים מאןד במעמקי דוד שתן רותח

  15. ניב

    3 ינו 2014 16:09:57

    איל סחתיין , כתבת יפה ומעניין וגרמת לי לחשוב , שנאה היא הרגש שהכי קרוב לאהבה למרות ואולי בגלל שהם מנוגדים ( סתם תאוריה ) , אני כל כך שונא את מאימי אבל הסיבות לזה לא ממש משכנעות את עצמי, אולי בסתר ליבי אני אוהב אותם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט