חם מהתנור: למרקוס אולדרידג' הודיע על פרישה

למרקוס אולדרידג', אחד הגבוהים המשמעותיים בליגה שני העשורים האחרונים, החליט להודיע על פרישה לאחר שהחמיץ את שני המשחקים האחרונים. הפורוורד חשף כי התמודד עם בעיות של קצב לב לא סדיר, והודיע כי למרות שהוא מרגיש טוב יותר עכשיו, הוא העדיף לתלות את הנעליים.

"אני כותב את המכתב הזה בלב כבד", אמר אולדרידג' במכתב שפרסם בחשבונות המדיה האישיים שלו. "במשחק האחרון שלי שיחקתי והתמודדתי עם בעיות בקצב הלב, ובאותו הלילה המצב החמיר והחל להדאיג אותי. בבוקר עדכנתי את הקבוצה והם עשו הכל כדי לקחת אותי לבית החולים להיבדק. אני אומנם מרגיש טוב יותר עכשיו, אבל מה שהרגשתי באותו הלילה היה אחד הרגעים המפחידים ביותר בחיי".

"לאור המצב, החלטתי לקחת החלטה קשה ולפרוש מכדורסל לאחר 15 שנים ב-NBA. עד עכשיו שמתי את הכדורסל במקום הראשון, ועכשיו זה הזמן לקחת צעד אחורה ולתת עדיפות לבריאות ולמשפחה שלי".

"אני מודה לכל מה שהמשחק הזה נתן לי: הזכרונות, העליות והמורדות והחברויות שאשמור לנצח. אני רוצה להודות לפורטלנד על שלקחו בחור צנום מטקסס ונתנו לו הזדמנות, הם תמיד ישארו בליבי. אני רוצה להודות לספרס שהכניסו אותי לתוך המשפחה, ונתנו לי חמש שנים נהדרות".

"אני גם רוצה להודות לברוקלין, אתם רציתם אותי בגללי. במשחק שמשתנה תדיר אתם ביקשתם שאבוא ואתרום רק כפי יכולתי, זה היה נחמד לשמוע. זה מצער שזה לא נמשך לאורך זמן, אבל זה בהחלט היה כיף להיות חלק מהארגון".

"אתם לעולם לא יודעים מתי משהו עלול להסתיים, אז תוודאו שאתם נהנים מכל יום. אני יכול לאמר בלב שלם שזה בדיוק מה שעשיתי".

"הנטס תומכים ב-100% בחלטה של למרקוס", הודיעו ברוקלין בהודעת הדובר, "אנחנו מעריכים מאוד את הערכים שהוא הביא איתו למועדון בתקופה הקצרה שהיה איתנו, אבל הבריאות שלו הרבה יותר חשובה מכדורסל".

"אנחנו יודעים שזאת לא החלטה קלה בשבילו, אבל הוא עשה את השיקולים הנכונים, ולאחר שהתייעץ אם אין ספור מומחים רפואיים, הוא קיבל את ההחלטה הנכונה ביותר בשבילו, בשביל משפחתו ובשביל החיים אחרי הכדורסל. אנחנו מאחלים ללמרקוס, קיה ומשפחתם בריאות ואושר בהמשך".

לפוסט הזה יש 108 תגובות

  1. איזה עצוב, קודם מארי עכשיו הוא. שחקן כל כך סימפטי, חבל שיסיים את הקריירה ללא טבעת. אבל קודם כל הבריאות, כסף עשה בכמות מכובדת במהלך הקריירה.

  2. אני חושב ששלושת השחקנים שפורטלנד השיגו בדראפט של 2006-2007 פרשו בגלל בעיות בריאות – גרג אודן, ברנדון רוי ועכשיו למרקוס אולדריג'. חבל עליהם, אולדריג' לפחות כמובן מתנחם בקריירת NBA מפוארת. חבל, כי היה לו עוד מה לתרום הן בעונה הנוכחית והן מעבר לה

  3. מכה לא פשוטה לברוקלין, לצערי זה היה צפוי ידעתי שיגמור את הקריירה ברגע שגיא כתב עליו אחת מהחתמות הבייאוט המשמעותיות של השנים האחרונות, יש באתר לא מעט מחסלי קריירות אבל אף אחד לא משתווה לזה מנשר.
    .
    אחלה שחקן היה אולדרג לא מתאים להיות פרנצייז פלייר לקונטנדרית אבל שחקן מצויין

  4. רק בריאות והמשך חיים שלווים שיהיה לו. יכול 'להתנחם' בקריירה ש90 מהשחקנים בליגה היו חולמים עליה. בעיות לב וכדורסל זה לא שילוב מומלץ, כנראה

  5. איזה טמטום הנתון שטום פרטיני, צייץ מטומטם דוויט הווארד רחוק שני נקודות מלהיכנס לרשימה הזאת, ומחר כנראה הוא יהיה השחקן היחיד בליגה עם 19000+ נקודות ו14000+ ריבאונדים.
    .
    די ברור שהמצב הבריאותי של אולדריג לא התיר לו אופציה לשחק הוא וויתר על כמה מיליונים כדי לקחת טבעת

  6. באמת חבל מאד ומפתיע מאד, אבל אין ברירה. באיזשהו מקום אני קצת רוצה עכשיו שברוקלין יקחו אליפות ויתנו לו טבעת, ובלי שום ציניות אני חושב שהפרישה שלו פוגעת בסיכויים שלהם.
    .
    בשורה התחתונה – אחלה שחקן, אחלה בן אדם, אחלה קריירה. כן ירבו.

  7. שחקן נהדר ואלגנטי עם הנשק הכי מקולל בעונה הסדירה אבל הכי אמין בפלייאוף- המידריינג' .
    בכל קבוצה אחרת הייתי מתבאס, בברוקלין כמו בגולדן סטייט שדוראנט נפצע אני שמח (לא מהפציעה חלילה), שהקבוצות החזירות כישרון רוצות עוד ועוד ולפחות הוא לא יהיה לעזרתם.
    בינתיים לברון נח את מנוחת המלך והנתינים נופלים כמו זבובים זבובים. חחחחחח

  8. תמיד שחקני מידריינג' לדורותיהם יותר אמינים ויציבים משחקנים שמתבססים על קליעה מחוץ לקשת.
    מייקל,קובי,נוביצקי,וויד,טוני פארקר,קוואיי,דוראנט ועוד תמיד שומרים על יציבות יחסית בין משחק למשחק בפלייאוף-, לעומת קרי ולילארד שהם מטובי המשליכים אי פעם שלא תמיד הם יציבים ממשחק למשחק וזה הסיבה שהם לא יהיו בטופ 5 אף פעם.
    גם פול ג'ורג' שאחוז הזריקות ל3 אצלו הוא גבוה מאוד נקלע לאי יציבות בפלייאוף וראינו זאת מאוד בפלייאוף האחרון.

      1. היה יום יפה, אחלה על האש, כל החבר'ה וכיף, למה להזכיר את המספר הזה?
        אני לא זוכר אם זה היה במשחק 6 או 7,לפי דעתי זה היה משחק 6 שבו קליי היה אדיר מדהים ומרטיט. אבל הכדורסל של גולדן בסדרה הזאת היה מזעזע,שיחקו חיובים, כשקליי משחק כמו אל זה גם עוזר.

  9. גם קובי ניגר במשחק 7 נגד בוסטון, זה יכול לקרות, אבל סטטיסטית שלשנים זה לא רק כישרון לקלוע מרחוק זה גם לתפוס יום, לעומת מידריינג' ושחקני צבע שהם יותר אמינים ומגיעים יותר לקו בעקביות.
    לדוגמא קרי שמתבסס על קליעה ל3 יכול לסיים משחק עם 3 מ14 ביום קר ו9 מ14 ביום לוהט– הבדל של 18 נק' בין יום קר ללוהט.
    ולעומת זאת דוראנט שיש לו כמובן את טווח השלוש אבל במהותו הוא לא שלשלן אלא שחקן מידרמיינג' שגם יכול להגיע לקו 7-8פעם בעקביות, טווח האחוזים מהשדה יהיה בין 60אחוז ביום לוהט לבין 40אחוז ביום חלש, זה פער הקצה שמתקבל על הדעת ולא צריך לשכוח שהעונשין של השחקנים שלא מתבססים על השלשות הוא די יציב וייתן להם עוד 5-6 נקודות לפחות כל משחק לא משנה באיזה. יום השחקן תופס.
    מקווה שזה עזר להבין את הבדלי היציבות בסגנונות.

    1. אתה מניח שזה נכון בעיקר לזורקי שלשות כשזה תקף באותה מידה גם לזריקות מיד ריינג'.
      יש לדוראנט מספיק משחקים מתחת ל-40% ולא מעט גם מתחת ל-30%. אותו דבר לכל אחד מהחבורה שתרצה. אתה אומר ששחקני מיד ריינג' הולכים לקו בקביעות? יותר כמו מי שנכנס לסל הולך לקו בקביעות. גם לסטךף יש כמעט 5 נקודות למשחק מהקו.
      אתה זורק אמירה שאין לה שום ביסוס.

  10. הבאתי את התזה שלי מבחינה מספרית, אבל אם אתה לא מקבל אותה יש לי תזה מבחינה אחרת.
    אין חולק על כך שסטף הוא השלשן הגדול בכל הזמנים בפער עצום על כל השאר.
    איך אתה מסביר 2 דברים מהותיים:
    1.השתתף ב5 גמרים, זכה ב3 ולא לקח mvp final לרפואה(לדוראנט משליך הלבנים לדבריך לוקח לו 2 מהזכויות).
    2.תסביר לי איך השלשן הטוב בהיסטוריה בפער לא מצליח להיחשב כאחד מהגדולים ביותר ששיחקו את המשחק?

    1. כי גם ריי אלן ורג'י מילר לא בכיוון להיחשב כחלק מהשחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק…
      סטף שחקן גדול, אבל הפיק שלו עדיין לא מספיק ארוך והוא לא מצליח להיות מספיק דומיננטי. באמת היו לא מעט דירוגים, ששמו אותו במקום מאוד גבוה.
      בגמרים, בגמר הראשון, לדעת רבים, הגיע לו והוא קצת נשדד, אח"כ, הגיוני שעם שחקן כמו דוראנט, הוא פחות יצטיין (גם קובי לא הצליח לקחת תחת שאק).

    2. ללא קשר לדיון,
      מוזר בעיני לשפוט שחקן כלשהו על FMVP.
      קרי היה נהדר ב-17', 18', 19.
      הוא לא זכה ב-17' ו-18' בפיינלס MVP בגלל ששיחק לצדו אחד קווין דוראנט.
      גם קובי והמיד ריינג' לא זכה ב-FMVP בעונות בהן הוא שיחק לצדו של שאק.
      ב-19'?
      קרי היה נהדר.
      הוא קלע יותר מקאוויי, ובאותו אחוז אפקטיבי (30 נק', 50% אפקטיבי).
      15' זו הדוגמה הטובה ביותר לעד כמה מיותר נתון ה-FMVP.
      קרי סיים את הסדרה עם 26 נק' ב-54.5% אפקטיבי.
      איגודאלה קלע 10 נק' פחות, ובושם צורה אי אפשר לטעון שתשומת הלב לה זכה איגודאלה קרובה לזו שמשך קרי.
      .
      השורה התחתונה?
      אני ממש לא נכנס לדיון השלשה מול המיד ריינג'.
      אני כן חושב שהפרמטרים בהם השתמשת במטרה לאשש את התזה הם פרמטרים בעייתיים.

  11. לצורך הדיון נזכיר רק את סטף שמזוהה עם שלשות ודוראנט שמזוהה עם חצי מרחק.
    לצורך הדיון אני יזרום איתך שבסדרת גמר ספציפית סטף ודוראנט יכולים לקלוע 28 באותם יעילות.
    אבל סטף יכול לקלוע במשחק אחד 40 ומשחק אחר 16,לעומת קיי די שיקלע ביום קליעה טוב 34 וביום רע 22.
    דרך אגב זה מה שקרה בדיוק בסדרת הגמר בסוויפ מול לברון.
    סטף ודוראנט היו מעולים אבל לסטף הייתה נפילה גדולה במשחק 3 שעלתה לו בתואר mvp final ואילו דוראנט היה עקבי בכל המשחקים ולכן שוב קטף את התואר מתחת האף של קרי המבואס.
    לסיכום שחקני שלוש נפיצים יותר אך קל יותר לכבות אותם בקשיחות במיוחד בפלייאוף לעומת שחקני צבע ומידריינג שהם יביאו את בערך הממוצע שלהם כל משחק ביציבות.

    1. רגע אז דוראנט לא יקלע פחות מ-20 בסדרה? מה זה אף פעם לא קרה. נו זה לא רציני. יש לך הנחה ואתה מניח מראש שהיא נכונה.
      או שתביא לזה ביסוס מעבר לסדרה או משחק או שנעזוב את זה כי ככה זה לא רציני.

      1. רק לשם חזרה להתחלת הדיון – דורנט הוא מכונת נקודות חד פעמית .אתה דיברת על אולדריג'. איפה הוא ואיפה אמינות של המידריינג' שלו?

    2. מה שקרה באותו גמר של הסוויפ כמו כל השושלת של הווריורס. היריבה התמקדה בסטף מה שהשאיר את KD הרבה יותר פנוי

  12. פיני, הכוונה שלי לשחקנים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק זה 20 הגדולים ולא, אלן ומילר לא מתקרבים לשם. הכוונה למייקל,קארים, נוביצקי,האקים שאק ועוד.
    עכשיו הזכרת שקובי לא לקח mvp final תחת שאק וזה נכון אבל שאק הוא לא שלשן ולכן הוא יציב במשחקו ומשחקו באותה תקופה הוא היה קצת יותר טוב מקובי ז"ל.

  13. קודם כל מבחינתי mvp final זה לא דרך עיקרית לשפוט שחקן, אלא עוד עובדה שמתבססת לאוסף של עובדות. מוגמרות.
    לגבי לברון ב2011 הסיבה לנפילתו היא נטו מנטלית ולא מקצועית וכולם יודעים זאת.
    מאז הוא התפקס מנטלית והפך לשחקן הטוב ביותר בסדרה שבה השתתף.
    אם אתם לא חושבים שלשחקני 3 אין יום רע יותר בתדירות יותר גבוהה משחקנים שפחות מתבססים על זה אז קשה לכם להבין את הטיעון שלי.

    1. אתה מחמיץ את הנקודה שהטענה לגבי הבדלים בתדירות הימים הרעים של שחקנים על פי התבססות המשחק שלהם על טווחי זריקה זה משהו שאם אתה באמת מאמין בו זה דבר שאתה יכול להדגים מספרית בקלות רבה, אבל אתה מתעקש לא לעשות זאת בשום צורה.

  14. למרקוס שחקן נפלא ..אם לא הקטע של קוואי לאונרד ,ס"א היו יכולים להגיע לגמרים ואולי לקחת טבעת..
    לצערו נאלץ לשחק עם רודי גיי ודמאר דרוזאן במקום.
    חבל שכך נקטעת קרירה אבל הוא יכול להסתכל אחורה בסיפוק גדול כי נתן הרבה עונות מעולות.
    מסוג השחקנים שאני אוהב….

  15. החלטה נבונה מאד מצדו. היו יותר מדי אירועים של שחורים אתלטים צעירים שסיימו את חייהם בגלל תופעות לב שעד היום לא מובנות לחלוטין. נותנים להן שמות כמו AHS, HCM, ACLS אבל תכלס – התופעה לא מובנת לחלוטין. למה דווקא שחורים? למה בגילאי 17 עד 30, 35? אולדרידג' כבר מגיע לקו העליון של הגיל, אבל ההחלטה שלו היא חובה ממש. (כמובן שייתכן שהוא סובל מתופעת לב אחרת לחלוטין).
    שיהיה בריא.

  16. Thog יש סטט של עונה של שחקן בפלייאוף אבל אין סטט מדוייק של משחק פלייאוף ומשחק עוקב שמשוחק ממש אחריו.
    מה שיש לי זה התודעה שאני ראיתי את השחקנים קוברי השלשות הגדולים ביותר לא פעם נחנקים במשחקים למרות שבתחומם הם הטובים ביותר בפער עצום.

  17. מצחיק אותי הדיבורים על הביצועים של דוראנט בגמרים. מה שהוא נתן בשני הגמרים, מבחינת יעילות מפחידה בשני צידי המגרש, זה ברמות של ההופעות הכי טובות שהיו בפלייאוף. בשני המקרים הfmvp היה שלו ללא שבריר של ספק.

  18. NBA בדם צודק ב-5000% סתם מתווכחים איתך לשם הויכוח. אליפויות מוכרעות על ידי אמני מידריינג׳ – למעט לברון שהוא חריג בכל דיון אבל הכריע אליפויות מתוך הצבע ובטח שלא מהשלוש. בקלאץ׳ חייבים קליעה אמינה שאפשר לייצר במקסימום שליטה ולבד – בלי עזרה (למעט חסימה). בירד, קארים, מג׳יק, מייקל, תומאס הראשון, דומארס, קובי, שאק, פיקס, גראנט, נוביצקי, ווייד, פארקר, דאנקן, דוראנט, קאוואי. כולם אמני מידריינג׳. כל אחד בדרכו.
    סטף הוא חריג ייחודי בכל קנה מידה. לצדו שיחק חריג היסטורי נוסף (קליי) וגם זה הספיק בקושי לאליפות אחת נגד מסלול פצוע (לא רק קליבלנד בגמר) ולגמר עם עזרה מהליגה שלא הרחיקה את גרין נגד אוק סיטי, ומשחק 6 ״מגוחך״ של קליי.

    1. "כולם יודעים שאני בעצם צודק אבל מתווכחים סתם כדי להיות שונים!" זו לא טקטיקת דיון עלובה, דמגוגית ומתנשאת. למה שתחשוב ככה?
      וזה עוד לפני שנכנסנו ל"טיעון" שלך.

  19. דוראנט שיחק בערך 140 משחקי פלייאוף בקריירה. יש לו 9 משחקים שבהם קלע פחות מ-20.
    סטף שיחק בערך 110 משחקי פלייאוף. יש לו כ-25 משחקים עם פחות מ-20 נקודות.
    מייקל שיחק מעל 170 משחקי פלייאוף עם 6 פעמים מתחת ל-20 נקודות.
    לברון שיחק כ-260 משחקי פלייאוף !!! יש לו כמעט 30 עם פחות מ-20 נקודות.
    דוראנט ומייקל מיד ריינג׳רים מובהקים. נראה שהם ספקי נקודות יותר אמינים.

    1. מה בין מה שכתבת לבין "קלע אמין"?
      .
      אתה מביא את ג'ורדן ודוראנט, 2 מגדולי הסקוררים (לטעמי, הכי גדולים) של המשחק כדוגמה?
      .
      תביא את משליכי המיד ריינג' שקלעו 20+ נקודות ובדרך הרסו לקבוצותיהם. קובי ב-04', ווסטברוק ב-12'.
      .
      קרי ולברון, להבדיל מדוראנט, הם מנהלי משחק. הם מסוגלים, ומצליחים, להביא ניצחונות גם בימים בהם הכדור לא נכנס (כבר שכחת את הדרך החופשית לסל שדוראנט קיבל כאשר שיחק לצידו של קרי?)

      1. אתה מתפזר חבר – נבא בדם כתב שהמידריינג׳ אמין בפלייאוף וגילרי שאל מה אמין בזה. בזה מתמקד הדיון, לא בניהול משחק.
        בלי קשר אם תפעיל את האלגוריתם של גילרי תמצא דיון דומה שהתנהל כאן בעבר וכבר אז נטען (בין השאר גם על ידי) שאליפויות משיגים במידריינג׳. אני לא חושב שזה קשור לתקופה (מאנו), זאת פשוט קליעה אמינה וטובה לקלאץ׳ והיא גם תלויה יותר במתקיף מכל קליעה אחרת. בחדירה אתה תלוי בשופט, כגבוה אתה תלוי במוסר או בדאבל טים, וכשלשן אתה תלוי ב״יום״ וגם קל יותר להגביל אותך. יש חריגים (סטף, קארים, שאק) אבל הכסף – בגדול – נמצא במיד. הדוגמה הכי עכשווית, לדעתי, זה אנתוני דייוויס.

      2. לקובי יש 200 משחקי פלייאוף עם 53 מתחת ל-20 לא מאוד אמין והוא אכן שנוי במחלוקת. לגבי ההשפעה על המשחקים – לא מדוייק. בשנת 2000 היו לו 10 משחקי פלייאוף עם מעט נקודות כולל 3 מתוך 5 בגמר נגד אינדיאנה (באחד שיחק ממש מעט). זה לא הפריע ללייקרס לקחת בהליכה.

        1. אני לא מצליח להבין איך כמות נקודות הופכת את המיד ריינג' לאמין.
          מהשוות נק' עם הן באחוזי ווסטברוק?
          .
          למעט יחידי סגולה, המיד ריינג' היא לא זריקה אמינה. דוראנט הוא אחד בדור.

          1. https://medium.com/the-sports-scientist/in-defense-of-the-mid-range-jumper-fb2272a9338c
            תקרא לא תצטער. ב-2018 ג״ס עם אחת ההתקפות היעילות בהיסטוריה זרקה הרבה מאוד מידריינג׳. כל 8 הגדולות באותה שנה בפלייאוף זרקו הרבה מידריינג׳. יש שם עוד. מעניין.
            לגבי ווסטברוק – עזוב אותו, בחייאת. מה הוא קשור לכאן?

            1. בהמשך אותו מאמר הוא משווה בין ליגה רגילה לפלייאוף – ומראה איך שם כשההגנות מתהדקות – המידריינג׳ מנצח. לא תמיד חייבים להתווכח (זה כולל גם אותך לחוס)

            2. זה ממש לא מה שזה מראה. מה גם שיש שם בחירה של מקרים ספציפיים ולא התייחסות כללית.
              אם כבר מה שזה מראה הוא שאפשר לנצח עם מידריינג'. לא משהו שמישהו כאן חולק עליו. זה בודאי לא מראה שמידריינג' זריקה אמינה יותר בפלייאוף. (אם אתה חושב שכן אז כדאי שתגיד איך ואיפה בדיוק).

            3. קראתי. מה שהוא מראה זה פחות או יותר –
              אם יש לך קאוויי או דוראנט,
              תזרוק מיד ריינג'.
              .
              שאלת כוח המשיכה עובדת ב-2 הכיוונים –
              האחוז המשופר של דוראנט כפונקציה של איכות הקלעים סביבו.
              הקורלציה הברורה בין אחוזי קאוויי לבין אחוזי חבריו.
              .
              השורה התחתונה?
              בניגוד לטיעון הדטרמניסטי שלך, קבוצות לקחו אליפויות גם בלי מיד ריינג' ככלי ההתקפי המרכזי.

            4. אוקיי. הולך צעד אחורה מהדטרמיניזם. עדיין – חושב שבקלאץ׳ – של העונה ושל משחקים מכריעים – המידריינג׳ הוכיח את עצמו בתור אחת האופציות הכי אמינות.

          2. אני אכנס לדיון המיד ריינג היא לא קליעה אמינה יותר, כשיש לך עילוי חד פעמי כמו דוראנט תזרוק כל היום. מה שכן זריקת המידריינג בפלייאוף נותנת להתקפה המון אופציות נוספות אחרי שסגנון המשחק הרגיל נחסם בפלייאוף, והופכת את השחקן להרבה יותר מסוכן ולא צפוי.
            .
            קוואי ב2019 מול הלוחמים היה הרבה יותר טוב מהארדן מול הלוחמים למרות שהסטטיסטיקה היא לטובתו של הארדן.

  20. מיי טו סנטס לדיון בעניין המידריינג':
    .
    א. נדמה לי שמתערבבות כאן תקופות – עד השנים האחרונות, (לא יודע בדיוק להצביע על הנקודה שבה הן התחילו – 2012? 2015? – נניח 2015 עם גולדן), לשלשות היה משקל נמוך יותר במשוואה, ביחס למידריינג' ולצבע, ולכן חשיבות המידריינג' הייתה גדולה. לית מאן דפליג שיכולת הקליעה מהמידריינג' הביאה את מייקל וקובי, למשל, להישגים, כך שהקישור בין המידריינג' לבין אליפויות, בעבר, נראה לי נכון אינטואיטיבית.
    בהחלט יכול להיות שמאז 2015 זה השתנה. כשיותר שחקנים זורקים יותר שלשות הסיכוי שהקבוצה תחווה יום רע מאד, או טוב מאד, משלוש, פוחת בגלל שקל יותר לסגת לממוצע במספרים גדולים. ברור שתמיד נזכור את המקרים החריגים (קליי משחק 6, יוסטון 27 החטאות, וכו') אבל הם כשלעצמם לא מעידים על חוסר יציבות.
    .
    ב. ככל שיש לך יותר כלים בהתקפה כך יהיה קשה יותר לשמור עליך, וכך תוכל להשתמש ביעילות רבה יותר בכלים שלך. אם אין לך מידריינג' ההגנה תידבק אליך גבוהה, ואם הצלחת לעבור את המגן יסתמכו על הצפיפות בצבע. אם יש לך מידריינג' יהיו יותר זהירים לא לאבד אותך מרגע שעברת את הקשת, ויצטרכו להביא עזרה מהירה יותר. הדברים באים אחד על חשבון השני, ולכן אם יש לך מידריינג', המשמעות היא שבפועל יהיה יותר קשה לשמור עליך גם כשאתה לוקח שלשה או חודר לצבע. במובן הזה, גם אם לא תרבה לנצל אותה, יכולת מידריינג' חשובה על מנת לשמש איום אמין לחלופה לזריקות אחרות.
    .
    ג – ב' נכון ברמה האישית וברמה הקבוצתית. צריך לשלב כלים ויכולות.
    .
    ד' – זה נכון לגבי כלים אחרים לא פחות מאשר לגבי המידריינג'. לברון סיגל זריקה משלוש לא בגלל שאין לו מידריינג' או צבע, אלא כי איום אמין בזריקה משלוש גם מקל עליו לשפר את התוצאות גם בזריקות אחרות.
    .
    ה' – להחמיץ ולהיות לא יציב במאני טיים אפשר גם מהמידריינג', ולא כולם היו מייקל, אז כאן נדרשים נתונים סטטיסטיים, וגם כאן עדיף שנבדיל בין התקופות – היום יותר קל לקלוע בנינוחות מהמידריינג' בגלל איום השלשות, ע"ע ב' דלעיל.

  21. כל אחד פה נותן טיעון מבחינת מספרית ואז השני מחזיר טיעון נגד בסטט, לא כל דבר צריך לרוץ לסטט.
    הטיעון הפשוט שלי אומר שלאורך ההיסטוריה שלשנים בחיים לא הובילו קבוצה לאליפות בכוחות עצמם מכיוון שזו הקליעה שהכי תלוייה ביום של שחקן.
    נגיד זריקה מהחצי הייתה שווה 15 נק', כל המשליכים הטובים היו לוקחים אותה 15 פעם במשחק אחד היה קולע 1מ 15 ביום סביר, ביום רע 0מ15 וביום לוהט 3 מ15.
    לקחתי דוגמת קיצון הזוייה כדי להסביר שסטיית התקן במרחקים אסורים גדולה יותר מכל זריקה אחרת מתוך הצבע, וההשלכות של סטייה היא עצומה.
    צ'ארלס בארקלי אמר וצדק שאי אפשר לקחת אליפות מהשלוש ואחרי שגולדן לקחו הם עקצו אותו.
    קרו כמה נסיבות שבגללן הם לקחו ואפילו קרי וחבריו יודעים זאת בליבם.
    בטיעוניי אני משתמש רק בשחקנים הטובים ביותר בכל קטגוריה: סטף-3,. דוראנט/נוביצקי-חצי מרחק,שאק-צבע.
    אתם לא יכולים לזרוק לי את ווסטברוק ונגרים אחרים כדי להפריך טענות כאלו.
    כולם פה יסכימו שמפלצות הצבע-האקים,קארים,שאק ואמני המידריינג' (מייקל,קובי,קוואיי,נוביצקי) טובים בפלייאוף לפחות כמו בעונה הסדירה ולעיתים אף יותר.
    קרי ולילארד אשפי ה3, מתפוצצים בעונה הסדירה עם ימים של 7-8-9 שלשות במשחק מדי כמה ימים, נראה אותם דופקים את השלשות האלה בפלייאוף האינטנסיבי.
    אשפי ה3 תמיד לא יפגינו יציבות כמו שחקני החצי והצבע וגם לעולם לא ייסחטו עונשין ביציבות כמו השחקנים הנ'"ל,
    מכיוון שקשה יותר לייצר מגע עם מגן רחוק מהסל.(מלבד הטעיות קליעה פה ושם).

    1. כשהטיעון שלך הוא סטטיסטי (ראה ערך אמינות ו'זריקה שתלויה ביום') אז הביטוי שלו צריך להיות סטטיסטי. כל השאר זה כבר ענין רגשי.
      ולמקרה ששכחת סטף הוא אומן מידריינג' לא פחות מכל האחרים שהזכרת.

      1. מסכים לגבי סטף – אומן מידריינג׳ שעושה זאת לא מעט עם פלואוטרים ולכן לא מקבל על כך מספיק הכרה. לכן גם הוא בגדולים ובמכריעים ביותר.

        1. הכרה? לפי התגובות כאן עוד יחשבו שסטפן המציא את קליעת השלוש.

          המגמה התחילה עוד לפני האליפות הראשונה של הווריורס ושקורי בכלל הגיע לליגה.
          ונראית בבירור בסגנון של הראן אנד גאן של הסאנס וגם באליפות החמישית של הספרס שהייתה בדיוק הפוך מהסגנון האפור שלהם.

    2. הבעיה של שחקנים מוכשרים כמו ווסטברוק,קורי ולילארד אף פעם לא הייתה בעונה הרגילה.

      לסטפן היו בהרכב לפחות 4 אולסטארים שיחפו על פציעה או
      היכולת הבינונית שלו בפלייאוף.
      כולל שני MVP כמו איגודלה ודורנט שיקחו פיקוד בגמר.

  22. נזכר מאוחר מדי.
    קריירה מפוספסת ביחס לכשרון הוא לא נופל מהרבה שחקנים שנכנסו להיכל
    והוא לא ראוי להכנס לשמה.
    -.
    בדומה לרוזן שהיה חייב לדרוש בייאאוט מיידי.
    המעבר לסן אנטוניו פשוט גמר מאותו מאולסטאר לשחקן מוגבל,
    חסר ביטחון בגלל פופוביץ' הגאון.

  23. סטף יודע לקלוע פלואוטרים מעולה, אבל אין לו חצי מרחק בפרצוף של שומר, הוא חייב לעשות הטעייה שתתן לו מרחק(גם מהשלוש זה אותו הדבר הוא מעדיף לרוב או להתרחק אחורה או לעשות הטעייה ולהרוויח מקום מהשומר).
    אמני חצי מרחק לוקחים זריקה תחת שמירה די הדוקה.
    אתה יודע מה נחכה כולנו לפלייאוף ונראה את לילי כריות בפעולה.

          1. המיד ריינג' הקצר שלו, בדרך כלל אחרי שהוא מקבל את הכדור הפוסט –
            תענוג צרוף (ואחוז יוצא מן הכלל).
            .
            רחוק יותר –
            לא באותו אזור חיוג כמו של בוקר ופול (בטופ של הליגה, הצמד).

  24. כריס פול אמן אבל הוא יותר שולט במשחק מאשר רק מתעסק הקליעה.
    שחקנים שהטיקט שלהם הוא 3 הם בבעיה שהם מתקררים, אין להם קליעה בטוחה אחרת.

  25. נסכים שלא להסכים.😄
    תודה לאולדריג' על הדיון המרתק שקרה בזכותו.
    אחלה שחקן שבעולם.
    חבל שלא המשיך עם לילארד ומקולום היו שלישייה מפחידה.

  26. חבל בשביל אולדריג', אחרי כמה שנים בזבל עם דרוזן וגיי, סוף סוף היה בקבוצה תחרותית שוב. אבל קודם כך הבריאות.
    לגבי הדיון פה- לא אכנס לזה יותר מדי כי אני לא מתמצא בנתונים אבל חייב להגיד אחרי כל הדיבורים כל רגע שמה עם המספרים ואיפה רואים בהם את הטענה, שבסוף כדורסל רואים בעיניים ויש דברים שרק ככה יודעים ולא כל טענה צריך להוכיח סטטיסטית לטעמי או אפשרי להוכיח אותה סטטיסטית כי זה משחק ולא סתם מספרים.

    1. יש 2 בעיות במראה העיניים, בעיקר כאשר מדובר בניסיון לטעון טענה שמהותה יעילות –
      .
      א. מידע חסר. לטעון שזריקה כזו עדיפה על אחרת רק על בסיס מראה עיניים דורש מהטוען נפח צפייה וזיכרון שאין באמת למי מאתנו כאן בהופס.
      ב. ההטיה קוגנטיבית שרובנו סובלים ממנה (זה נכון גם כאשר משתמשים בנתונים סטטיסטיים, אבל עם אלו אפשר לדון עניינית)

  27. תשובה לגילרי לגבי דוגמאות –
    אני מוציא את לברון מהדיון כי הוא לקח אליפויות בלי מידריינג׳ ובלי שלשות. הוא מיוחד. גם קרי הוא דוגמה ייחודית לאליפות עם שלשות. הוא וקליי זה משהו שלא יחזור (לחוד וביחד).
    ולעצם העניין:
    מייקל, תומאס את דומארס ובירד לקחו אליפויות עם מידריינג׳ (פקסון וקר זה בגלל האיום של מייקל מהמיד). מאלון איתגר את מייקל עם מידריינג׳, כך גם פיניקס של בארקלי וקיי ג׳יי. יואינג והאקים (כולל קלייד) היו לגמרי אמני מידריינג׳. אייברסון הגיע רחוק עם מידריינג׳ קטלני.
    קובי ושאק לקחו אליפויות בצבע. פירס וגארנט חיו במידריינג׳. על דוראנט וקאוואי אין ויכוח. האחרון שחיסל אליפות מהמידריינג׳ היה דייוויס.
    .
    נותרו השושלות של מיאמי וס״א. כאן אני חצוי. ווייד ובוש וכן טימי ופארקר היו אמני מידריינג׳ – אבל שתי השושלות הללו התבססו חזק על מעטפת של קליעה רצחנית מהשלוש: באטייה, אלן, מילר ומנגד מילס, בונר, גרין (אז היה יותר מדוייק מהיום). לכן הקבוצות האלו היו כל כך חזקות.
    עדיין – בקלאץ׳ הלכו פנימה (כולל מאנו). השלשה של אלן הייתה תוצאה של מקריות (ריב התקפה של בוש).
    היוצא מהכלל שתמיד יישאר שנוי במחלוקת זו יוסטון של הארדן ופול. לטעמי הקבוצה המיוחדת מכולן. בסופו של יום ה-0:27 הרג אותה. כל אחד יכול לקחת את זה לאן שירצה. מי מייחס את זה לחוסר מזל.

  28. אין שום בעיה ששחקני משנה מתבססים בעיקר על קליעה מבחוץ כי הם מרווחים לכוכבים.
    הבעיה היא שהכוכבים עצמם מתמכרים לשיטה וגורמים להתקפה להיות תלוייה ביום קליעה כזה או אחר.
    גם בשושלוץ של מיאמי וגם של הספרס לא משנה מה עשו שחקני המשנה הכי חשוב שוויד,דאנקןפארקר ולברון הכוכבים העיקריים לא נתונים לחסדי ימי ה3 הלא בטוחים

  29. שוט
    יש בעיה עם הספירת משחקים עם מתחת לעשרים נקודות כי הם לא קשורים לחוסר יציבות של זריקות משלוש.
    אם ניקח את קרי הוא קלע משלוש בפחות משלושים ושלוש אחוז ב34 משחקי פליאוף אבל רק 14 מתוכם גם קלע פחות מעשרים נקודות, כך ש11 מ25 המשחקים בהם קלע פחות מעשרים נקודות לא היו קשורים לחוסר יציבות בקליעה לשלוש שלו.
    אז 34 מתוך 124 מהווים 27.5 אחוז מהמשחקי פלייאוף בהם השלשה של קרי איכזבה אותו.
    כמות המשחקים של ג'ורדן בהם קלע פחות מ45% ל2 (וזה לא אומר מה הוא קלע מהמיד ריינג' באותו משחק אבל זה מה יש בלי לחפור מעבר למה שפנוי עבורי) הוא 51.
    אז 51 מתוך 179 מהווים 28.5 אחוז מהמשחקי פלייאוף בהם הזריקה לשתיים של גורדן איכזבה אותו.
    אם ניקח את החמישים אחוז אז זה מגיעה ל81 מתוך 179 ל 45 אחוז.
    ואם זה מעניין רק ב3 מתוך ה51 הוא קלע פחות מעשרים נקודות (ו4 מתוך ה81). אז גם כאן זה לא כאילו יש איזה קשר חזק בין החוסר הספק נקודות ולאיך הזריקה הולכת.
    אם יש איזה שחקן ספציפי נוסף שאתה רוצה שנבדוק אז אפשר לעשות זאת גם כן בקלות יחסית.

    1. תוג אני מניח שהתמונה יותר מורכבת ממה שהוצג והמיספרים שלך מראים את זה. בעיקר הם מראים כמה קרי קלעי מיוחד. אכן דרושה כאן חקירה סטטיסטית עמוקה שאין לי באמת יכולת לבצע אותה.

      1. אוקיי, אבל אז איפה הרלוונטיות של הטענה בדבר מיד ריינג' אמין אמורה לבוא לידי ביטוי אם השלשה של קרי יותר אמינה מהמיד של השחקנים עם המיד האמין?

        1. 1. קרי עילוי חד פעמי
          2. תבדוק סופי משחקים וקלאץ׳ בפלייאוף, או לחילופין דקות מתות/ריצות של היריב. יוסטון למשל לא ידעה לעצור את המפולת של 27:0 לא הכל בסטאט, יש גם דברים שקשורים להתפתחות של המשחק עצמו.

          1. קרי הוא המהפכה של לקלוע יותר מ10 נקודות למשחק מהשלוש כדרך חיים, לכן אין לנו מידע ארוך טווח על האם זה מקרה של עילוי חד פעמי או שמדובר במגמה משמעותית שמשנה את איך שהמשחק נראה. בעוד עשור לא ברור כמה אנשים יצטרפו ואיך זה יראה ואז נדע יותר, למרות שכרגע נראה ששחקנים נוספים עולים על העגלה. בינתיים טענות על מיד ריינג' אמין ושלשות לא הוא דיבור באוויר על בסיס תחושות ללא כיסוי בשטח.

            1. ולשם הבהרה, שמונה שנים אל תוך ההתחלה של המהפכה הזאת, אנחנו כרגע עם 10 שחקנים נוספים שמשתתפים בה העונה

    2. בלי קשר לדעתי צריך איכשהו לנרמל את כמות הזריקות של השניים כיוון שסביר להניח שג׳ורדן זרק מהשתיים הרבה יותר ממה שסטף זרק מהשלוש.
      שוב, מקבל את המורכבות ומסייג את האמירה הכללית, אם כי עדיין חושב שמידריינג׳ אמין (כמעט) הכרחי לאליפות. השנה יש כמה מידריינג׳רים קטלניים בקנה אז שווה לחכות. דווקא ליוטה חסר אחד כזה.

      1. לגבי נפח הזריקות זה אכן פקטור משמעותי שמציב את כל הרעיון מאחורי הדיון הזה בסימן שאלה אחד גדול. רוב ההסטוריה של הליגה לא היו פשוט מספיק שחקנים שזרקו לשלוש בנפח משמעותי.

  30. חבל על למרקוס.
    מיד רינג׳ אמין הכרחי לאליפות בדיוק כמו ששלשות אמינות הכרחיות וכמו שמשחק פנים הוא הכרחי. מהסיבה שברמות הגבוהות אין לך את הלוקסוס לוותר על שום כלי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט