האן.בי.איי תהפוך לתחרות חיובים. יש מה לעשות? / ינון בר שירה

ינון בר שירה, איש תאטרון ואחד ממנהלי עמוד הפייסבוק ג'אמפבול, מוציא ספר חדש בשם כדורסל מהעתיד שמנסה לחזות את ה-NBA בעוד חמש שנים מהיום. בספר יהיו מספר כותבים אורחים, כולל אחד מעורכי האתר וכותב ההקדמה רועי ויינברג. מוזמנים לתמוך בלחיצה כאן.

*

אנחנו נוטים לשכוח את זה, אבל הרבה משחקני הכדורסל הגדולים ביותר שיחקו משחק אחר, עם חוקים שונים לחלוטין. משחק בו היה ברור מאוד שהדרך היעילה והקלה ביותר לקלוע היא לתת למפלצת הגבוהה שם בצבע – להטבעה או קליעה מקרוב. עוד מימיה הראשונים של ה-NBA היא הייתה ליגה בה שולטים בעיקר הסנטרים.

השינוי הדרמטי ביותר נראה בהתחלה כמו סוג של בדיחה- נצייר קשת על המגרש ומי שקולע אחריה יזכה ב-3 נק'. מה שהחל בליגות קטנות ויחסית אזוטריות הגיע ב-1967 לליגת ה-ABA, המתחרה הישירה והמגניבה מאוד של ה-NBA. קומישינר ה-ABA ג'ורג' מייקן, הסביר שהעניין נועד לאפשר לנמוכים לקלוע יותר נקודות, לרווח את המשחק ולאפשר התקפה שלא נשענת רק על הגבוהים. 

המשחק אט אט השתנה ועם השנים נולדו קלעי שלוש מחוננים שעשו קריירות מזה אך למרות הרג'י מילרים והג'ון סטארקסים למינהם ואפילו למרות ההוא מהפרסומת של נייק ומ"ספייס ג'אם" עדיין הדבר החשוב ביותר לקבוצה עד אמצע העשור הראשון של שנות האלפיים היה סנטר דומיננטי.

אך בימינו אנו, זן חדש של אנליסטים השתלט על המשחק והופך את המשחק לתחרות שלשות. החנונים עם המשקפיים נוקמים בסנטר השרירי שכפכף אותם בתיכון- מסתבר שקבוצת NBA צריכה יותר אותם מאשר את ההוא שתקוע בצבע, צועק "תביאו לי את הכדור לפוסט" ומפריע לחבר'ה לזרוק לשלוש ולראסל ווסטברוק לקחת את עשרת הריבאונדים שהוא צריך בשביל טריפל דאבל.

בימים אלו אני עובד על ספרי "כדורסל מהעתיד", ספר שבוחן איך יראה הכדורסל העולמי בעוד חמש שנים. אחת השאלות החשובות ביותר שעלו בי עוד משלבי הכתיבה המוקדמים ביותר היא האם המשחק אותו ישחקו בעוד חמש שנים יזכיר בכלל את הכדורסל שאני גדלתי עליו. בעונת הפרישה של מייקל ג'ורדן (1997-98) קבוצות ה-NBA זרקו בממוצע 12.7 פעמים לשלוש. מאז כל שנה מספר הנסיונות גדל ולא נראית שום האטה באופק. בעונת 2015-2016,  עונת 73 הנצחונות של גולדן סטייט, ממוצע הזריקות לשלוש כבר היה כמעט כפול (24.1). השנה קבוצות הליגה זורקות בממוצע כבר 34.8 במשחק, 274% יותר מימי ג'ורדן.

אבל האם זה רע? המשחק גדל ומתפתח, כוכבים גדולים הפכו את השלשה לנשק יעיל וקטלני. מה שהאנאליסטים לוקחים בחשבון זה ששלוש נקודות שווה יותר משתיים.  הם פחות לוקחים בחשבון מה יפה לעין. כרגע אנחנו עדיין מאוזנים אך אם המגמה תימשך,"מהפכת השלשות" עלולה ליצור הרבה יותר בעיות:

א. הרבה יותר החטאות– שחקן שקלע 6-17 לשלוש (35%)  יעיל ממש כמו חבר שלו שקולע 8-17 (47%) מחצי מרחק. קלעי השלשות יהיה יעיל יותר עם 18 נק', קלעי החצי מרחק עם 16 נק'. אך את קלעי השלשות נראה מחטיא 11 פעם.

גם אם התוצאה פחות יעילה זה לא משנה את העובדה שיותר כיף לראות משחק בו יותר כדורים נכנסים לסל מאשר יוצאים ממנו. ריבוי השלשות מוביל להרבה יותר החטאות.

ב. יותר מזל משכל- שלשות זה הרבה יותר עניין של "יום" ושל "מזל" ולעתים קרובות מדי הקבוצה שניצחה היא פשוט הקבוצה שתפסה יום מחוץ לקשת. קבוצות חלשות יותר יכולות להפגיז ללא הכרה ואם זה נכנס… הכל פתוח.

ג. פחות גיוון– אחד האלמנטים הכי מעניינים בכדורסל הוא המפגש בין סגנונות שונים וקבוצות שמנסות לייצר נקודות בדרכים שונות. ככל שהמצב יקצין אנחנו עלולים לפגוש סגנון אחד בלבד ודרך אחת לגיטימית ויעילה להתקיף.

אז מה עושים? איך אפשר לעצור את המגמה בלי לחזור אחורה? האם זה ידרוש שינויים דרמטיים בחוקה?

מוזמנים לכתוב בתגובות איזה פתרון מתאים לדעתכם, או לחילופין לספר לי כמה אני "בומר" וכמה לא צריך לשנות שום דבר.

הרחקת הקו – קירק גולדסברי בספרו "ספרול-בול" הציע להתאים בין אחוזי השלשות בכל שנה לקו השלוש הקיים. בסוף כל שנה יראו מאיזה איזור קלעו השחקנים אחוז עם יעילות סביר. יהיה להם קל מדי ויזרקו יותר שלשות? שנה לאחר מכן הקו יורחק מעט בהתאם. יעילות השלשה תחזור לפרופורציות וכך נראה רק שחקנים שבאמת מצליחים להישאר יעילים במרחק הזה זורקים לשלוש. סטף קרי ודמיאן לילארד ימשיכו לזרוק, אך עבור השחקן הממוצע שאינו קלעי מדהים כיום, זו תיחשב זריקה רעה.

הבעיה עם ההצעה הזו- איך אפשר יהיה לעקוב אחרי אחוזים משלוש של שחקנים לאורך ההיסטוריה אם כל שנה משנים את הקו?

שינוי היחס– מה אם זריקת שלוש הייתה שווה 4 וזריקה ל-2 הייתה שווה 3? ככה השווי היחסי של שלשה יהיה יותר נמוך ויותר הגיוני ביחס לזריקת חצי מרחק.

הבעיה עם ההצעה הזו- אנחנו רגילים למשחק כדורסל עם שיטת ניקוד מסויימת. להחליף את כל השיטה ולבלבל את הקהל עם תוצאות 165-157 בסיום משחקים, רק יגרום לאוהדים לוותר על המשחק.

ביטול השלשות מהפינה– השלשה מהפינה היא הזריקה הקרובה ביותר והקלה ביותר לקלעי הליגה. קווין אהרנוביץ מ-ESPN הציע לבטל את השלשות משם לחלוטין. איך? פשוט לעשות קשת אמיתית, ביחס רגיל שלא הופכת לקו בסוף. השינוי ימנע לחלוטין את השחקנים שתקועים בפינות ללא תנועה, מחכים שכדור יגיע אליהם להפגזה אקראית.

אופצייה מעניינת פחות קיצונית היא להוסיף "חוק שלוש שניות" באזורי הפינות, מה שיצריך את השחקנים שתקועים בפינה לזוז ולא ליהשאר תקועים במקום

הבעיה עם ההצעה הזו- זה יאפשר להגנות להתכווץ הרבה יותר לחדירות וימנע מהלכים יפייפים של כוכבים שנכנסים לסל בעזרת הריווח הקיים.

הקטנת אזור הצבע– אזור הצבע וחוק ה-3 שניות נוצרו בשביל לעצור חלק מהדומיננטיות של הגבוהים. אם נקטין את האזור ונאפשר לסנטרים לחנות יותר קרוב לסל, האיום שלהם יהיה מוחשי בהרבה. זה יצריך את ההגנות להתאים את עצמן הרבה לאיום מבפנים ולהתקפות האופציה הזו תהיה הרבה יותר רלוונטית. 

הבעיה עם ההצעה הזו- לא ברור אם היא תצליח להוריד את כמות השלשות בצורה מהותית.

הגבלת כמות– מה עם לקבוצה היה מותר לקלוע "רק" 13 שלשות במשחק ואחרי השלשה הזו כל קליעה הייתה שווה 2 נק'? קבוצות היו צריכות לחשוב בצורה אסטרטגית, לגוון את ההתקפה מתי נכון לזרוק ולהשאיר לעצמם אפשרות לקליעה לשלוש בסיום המשחק.

הבעיה עם ההצעה הזו- לאוהד הממוצע זה צפוי להיות כאב ראש רציני לעקוב אחרי כמות השלשות הנקלעות על ידי קבוצתו ולא בטוח שאנחנו רוצים להגיע למצב ב"מאני טיים" ששלשה היא אפשרות.

*

לחצו כאן כדי לתמוך בספר

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  1. אני חושב ש אופנת הכדורסל נקבעת לפי זהות האלופה. כשדאנטוני התחיל סוג של סמול בול בפיניקס לא ממש התייחסו לזה ברצינות אלא אם זה היה בגישה של יוסטון ״לא נוכל לעשות את זה בדרך הטריוויאלית.״ הלייקרס באותם שנים שיחקה עם ביינום וגאסול והסלטיקס עם גראנט ו פרקינס. הן היו הקבוצות הבכירות.
    כמובן שאין רק סיבה אחת לשינוי אך לדעתי הראשונה היא גולדן סטייט ווריורס שהוכיחה שאפשר להפוך לאימפריה בלי סנטר דומיננטי עם כמה קלעי שלשות על המגרש מה שהפך את הדבר למהימן, מוכח, מביא תארים.
    סיבה נוספת ולא פחות חשובה היא היעדר סנטרים דומיננטים. אנשים נוטים לשכוח ששאק שיחק והיה בשיאו מנהלים עשו טריידים על ימין ועל שמאל לחפש מי יכול לשמור עליו? מכיוון שאף אחד לא יכל קבוצה בלי גבוהים דומיננטים לדוגמא הנטס ב 2002 קיבלו סוויפ קליל ושאקיל דפק 40 נק למשחק. האם מישהו יכול לטעון ששחקן כמו שאק היה פחות דומיננטי בכדורסל של היום? וזה לא רק שאק, חאכים, יואינג, רובינסון, דנקן אין מישהו שמתקרב ליכולות האלו.
    סיבה נוספת היא שינוי בחוקי הליגה. היום מגע הוא דבר חריג ויש יתרון לשחקן התוקף אפילו בזריקה מהשלוש.
    אסכם את טענתי. אם מחר מגיעה קבוצה שמשחקת הגנה טובה עם סנטר דומיננטי ותיקח 3 אליפויות הליגה תנסה להתיישר בעקבותיה. כי למרות הכל. עדיין הלייקרס לקחה אליפות עונה שעברה עם שני סנטרים בחמישייה. כמובן שמה שיכול לקרות וזה יהיה בעייתי לתקן זה ששחקנים כבר מגיל צעיר או יותר במכללות לא ילמדו לשחק כסנטרים קלאסים עם הגב לסל כסוג של מנהלי משחק. אבל זה עדיין יכול לבוא מאירופה ולהשפיע כמו ווצ׳ביץ ויוקיץ. אני שגדלתי על גבוהים דומיננטים מתגעגע לקרבות האימתנים בצבע. ועדיין מאמין שכמו שהכדורסל השתנה משנות ה 80 ל 90 אי אפשר לעצור את השינוי ועם זה קשה לצפות אותו.
    הרוקטס ספינת הדגל של האנליסטים נכשלה

    1. האופנה אכן נקבעת לפי זהות האלופה אך עדיין הייתי מנסה להתאים את החוקה בצורה מינורית על מנת להשפיע

  2. לא צריך לבטל כלום כיף לראות שלשות וזה מהנה לעין מי שלא יכול להסתגל שיגיד ביי ביי.
    לא הבנתי למה צריך לבטל את זה ובמה זה מפריע זה הרבה יותר נעים לעין מאיזה שיקצה ממרפק מישהו בפוסט.
    שלשות גם פחות מתבססות על שיפוט מאשר משחק בפנים ששם לשופטים יש עוד יותר כוח לשרוק אוויר ולהטות משחקים.

    אני הייתי מוסיף אפילו קשת 4 נק היה יותר מעניין ליד אזור הלוגו.

    מי שחזק בקליעה צריך להיות מתוגמל על זה.

    הבעיה בליגה זה לא השלשות אלא האיסור על ההגנה. שריקות אוויר בלי הכרה מוטה כוכבים בצורה ברוטלית.

    כמו שצפריר אמר מעליי סנטר טוב ידרוס היום גם ראה אמביד דיוויס יוקיץ

    1. ההגנה היום יותר מורכבת ויותר איכותית מפעם, איסור על אזורית שהיה בניינטיז היה מגביל הרבה יותר
      אני בעיקר הייתי מחפש דרכים להשפיע על הגיאומטריה של המגרש כדי ליצור גיוון. אני לא נגד שלשות, שלשות זה כיף.

  3. שוב שבת שלום
    חייב להגיד שעדיין נהנה ( מאד ) מכדורסל , למרות כל השינויים . מסכים עם כל הנקודות של שמעון . דבר אחד שהייתי מוסיף זה לתת 3 נקודות גם על דאנק . זה יחזיר לרלוונטיות את הגבוהים המסורתיים.

  4. יש לשלשות גם צדדים חיוביים, כמובן. אחד מהם הוא היכולת לסגור פער בזמן קצר, דבר שמשאיר את הצופה עירני (20 הפרש מול ליליארד או סטפ זה כבר לא סיפור גדול, אפילו אכדיה קלע תשע נק בפחות מדקה).
    דבר אחר הוא האספקט ה'שיוויוני' של השלשות, שהחזירו את הכוח לידיהם של הנמוכים יותר. כמו שרואים בשנים האחרונות, גם סנטרים יכולים ללמוד לקלוע שלשות, את סטפ אי אפשר ללמד לגבוה.
    מהצד השני, זה בהחלט פחות כיף לראות התקפה עם מסירה אחת ואז זריקה משלוש, במשך חמש התקפות רצופות.
    השתלטות השלשות היא אקציה שעוברת על הכדורסל, כשנגיע לשיא, בטח תחל ריאקציה. בכל מקרה, קשה להתנגד לאבולוציה של המשחק, נשאר לנו רק לשבת ולראות מה מתפתח פה.

    תודה על הפוסט המעניין, ובהצלחה עם הספר

    1. ועוד משהו (אני חושב לאט…): צריך להיזהר מצעדים וחוקים שנועדו למנוע את מה שאתה כך מתברר כהתפתחות טבעית במשחק. הדוגמא שעולה לי בראש היא איסור ההטבעות בליגת המכללות, מה שהיום נראה לנו כמו צעד אנכרוניסטי.

      1. מסכים עם הנקודה. לכן לא הייתי עוצר שלשות או מגביל אלא מנסה לייצר דרכים שונות לעודד אספקטים נוספים. תודה על התגובה

  5. תודה ינון. יחד עם זאת קשה לי להסכים אפילו עם נקודה בודדת כאן
    .
    לגבי ההחטאות והקליעות – כדורגל משוחק ולזכרוני ממוצע השערים הוא 3. יש מלא החטאות אבל כל שער זה הוסט של ריגוש.
    .
    לגבי המזל: לא חודע איך הגעת לזה. פעם בדקתי את סטיית התקן של זריקות מהשלוש לעומת סטיית תקן של זריקות שהן ח2 אבל לא באיזור הטבעת. לא היה הבדל מהותי בסטיית התקן (זה היה מדגם לא קטן)
    .
    פחות גיוון. קודם כל ממה שהשלמתימאת הכדורסל של שנות ה80 וה90 היום הוא הרבה יותר מגוון. הווריורס יוסטון של הארדן הקאבס של לברון, דאלס של לוקה הבאקס של יאניס כולן הסתמכו על שלשות אבל הסגנון כל כך שונה
    .
    קשה לי להבין איך בליגה שבה הגבוהים חזרו להיות דומיננטיים (יאניס, יוקיץ' דיוויס, אמביד) עדיין התחושה שלי כשכותבים בנוסטלגיה על כך שפעם היו סנטרים.
    .
    אם רוצים להחזיר את המיד-ריינג' לדעתי כדאי להוסיף קשת של 2.5 נקודות.

    1. אני לא מנסה לחזור לניינטיז אלא להתקדם. השלשה היא התפתחות חשובה מאוד אך שווה לחשוב על דרכים נוספות לייצר נקודות שיהיו יעילות מלבד שלשה, עונשין וליי אפ. לא התכוונץי להפוך הכל לתחרות מיד ריינג'ללא ריווח

      1. אבל אז כמו שעידו כותב, למה צריך דרכים שהן חיצוניות? מן הסתם השינוי יגיע מבפנים עם גאון שיפרוץ דרך לכולם…

  6. הדעה שלי היא שהשינוי צריך לבוא תמיד מבפנים ולא חיצונית דרך שינוי החוקים (כמובן שיש כמה שינויים שצריך לעשות בכל הנוגע לדרך ששורקים פאולים על מגע בזריקות שמאד הולך היום לטובת ההתקפה).
    לטעמי דווקא השלשה הכניסה גיוון למשחק כשלפני זה הקבוצות בשנות ה-70 וה-80 היו עסוקות בלהכניס כדור לפוסט כל התקפה.
    החדשות הטובות שאנחנו לקראת התייצבות. העלייה בקצב המשחק נעצרה כבר לפני שנתיים והשנה אנחנו לראשונה מזה כמה שנים רואים האטה משמעותית בקצב שבו מגבירים זריקת שלשות. להערכתי זה אומר שאנחנו על סף השינוי הבא. מה הוא יהיה? קשה להגיד. מה שבטוח הוא שהראשון שיצליח להביא חידוש מצליח ישר יזכה להרבה חקיינים וזה מה שיוביל את מגמת ה"כדורסל החדש" הבא.

    1. השינוי בנ.ב.א בא תמיד בד בבד עם שינוי חוקים.
      שעון הזריקות, הקטנת אזור הצבע, התרת שמירה אזורית, ביטול הנד צ'ק, כולם שינויים קריטיים שבאו בעקבות הבנת צורך

      1. זה נכון. אבל למה יש צורך?
        לא תמיד הם השיגו את האפקט הרצוי. למשל למה התירו איזורית ומה הייתה התוצאה?

  7. בהצלחה עם הספר!
    לא כל כך מסכים עם סעיף "קבוצה תופסת יום רע מהשלוש". במספרים גדולים (מספר המשחקים הנדגמים) הסטטיסטיקה מתיישרת.
    מאוד מסכים איתך לגבי כל נושא השלוש אבל את הנעשה אין להשיב – זה יישאר. הבעייה לדעתי היא לא רק צמצום תרומת הסנטר אלא בכלל הפגיעה במשחק הפנים. ויש לי גם פיתרון.
    הוא עלול להיראות לכם מוזר בקריאה ראשונה אבל יש לו המון יתרונות. ובתמצית: דאנק שווה שלוש נקודות.

  8. תודה ינון, ובהצלחה. עניין השלשה זה בעייה גדולה, ובכלל האנליטיקס שוברים את המשחק בכל הענפים. שינוי היחס זה לא רציני, אבל דווקא הרעיון של קשת אמיתית למנוע את השלשה מהפינות זה רעיון מעולה. הפינות תמיד נשארות קרובות לסל ביחס לקשת. להקטין או לבטל את הצבע סבבה בעיני, במיוחד שהיום מותר הגנה אזורית, אז אפשר להפטר מהספיח העודף הזה.
    ההצעה שלי שאני כבר לא זוכר איפה שמתי אותה היא פשוטה, מותר לקלוע שלשה כל עוד הכדור לא עבר את הקשת פנימה. ברגע שהכדור עבר את הקשת, לא משנה איך, למה וכמה, אין יותר שלוש נקודות משום זריקה. וגם הייתי מבטל את השלוש זריקות חופשיות בעבירה מחוץ לקשת, אם כבר, אבל זה פחות חשוב.

  9. הבעיה הגדולה (הענקית) בחדר היא השיפוט המזעזע, המוטה והלא מקצועי, שאין לו קשר למשחק הכדורסל.
    זה כולל חוקים הזויים, העדפת כוכבים וקבוצות, גישת השופטים, סירוס רגשות שחקנים, והעדפה מטורפת של התקפה על חשבון הגנה.
    ובעיקר שריקות אוויר או שריקה על כל מגע וחצי מגע במשחק שהוא נועד להיות משחק מגע (כאן יש שילוב של העדפת הכוכבים וההתקפה יחד עם תרבות ה-PC).
    המשחק גוסס בגלל זה ועוד ועוד צופים מתייאשים ומפסיקים לצפות, והשחקנים – פשוט מיואשים מהשריקות. כלומר, מי שטורח עדיין לנסות ולשמור (ללא תזוזה, עם ידיים למעלה, ועדיין נענשים בעבירה של אפם על מרפק השחקן המתקיף).
    כל זה – באשמתו הישירה והמכוונת של סילבר, שפשוט הרס את הליגה.

  10. הרעיון עם השינוי של הקשת לא רע בכלל, אבל אני לא חושב שצריך שינוי. יזרקו יותר שלשות כי אלה זריקות יותר טובות, גם היום יש כוכבים שמשיגים המון נקודות מהמיד-ריינג' וזה כנראה לא ישתנה. אולי, אם רוצים להכניס יותר "פיזיות" למשחק, אפשר להחזיר את ההאנד-צ'ק. גם ככה החוק הזה לא נאכף בכל פעם

  11. תודה. מעניין לקריאה. לא מסכים עם המסקנות והצורך בשינוי.
    אז שחקנים למדו לקלוע יותר טוב? אז מה?
    ואם הליגה תהיה פתוחה גם לשחקנים נמוכים יותר שעובדים קשה ויכולים לברוח משמירה ולצלוף מאיפה שבא להם – מה רע בזה?
    *
    הטופ 10 עדיין מורכב מהטבעות אתלטיות לפני הכל והרבה אנשים מחפשים בדיוק את זה.
    *
    לכל אחת מהאלופות האחרונות היו גבוהים שסיפקו הרבה כוח. וגם נמוכים למדו לשחק בפנים – ה"דרים שייק" של דונצ'יץ' זה אחד הדברים שהכי כיף לראות.
    *
    השלב הבא זה אולי שחקני הגנה סופר מהירים ומתואמים האחד עם השני כנגד חילופים. לפעמים צריך לתת לשחקנים לפתור את האתגרים של עצמם.

  12. תודה ובהצלחה עם הספר. אני מסכים עם הרבה דברים שנאמרו פה בתגובות וגם מבין את השיעמום מהתקפות של חמש שניות ושלשה. לדעתי החלק המעניין במהפכת השלשות היא ההזדהות של הקהל עם השחקנים הפחות פיזיים מה שהופך את המשחק פתוח להרבה אנשים ולא רק לאלים מפלצתיים ושריריים. הקסם והמשיכה הכי גדולים של הכדורגל הוא היכולות של אנשים רגילים ולא בהכרך אתלטים להגיע לטופ כמו דייגו מסי ועוד, הקהל מרגיש הזדהות עם האנשים הפשוטים וככה נשאר מחובר לספורט. הרי הקהל הוא המטרה נכון? השיפוט היום באמת נורא ואיום, ואני לא מאשים את השופטים חלילה גם הם בני אדם וכמו כולם גם הם טועים, לדוגמא קמבה ווקר קיבל אתמול עבירה על ליטוף בשיער של שחקן כלשהו, השופטים ראו הילוכים חוזרים ולא ביטלו את ההחלטה כשברור היה שקמבה לא נגע בראש של התוקף. מה המסר פה? אל תיגע כי ישרקו? אז אמביד עומד 20 פעם על הקו במשחק, יופי לו אבל באעסה לצופים. בפינת הקונספירציה היומית אני מאמין שסילבר עדיין צעיר ומושפע על ידי תאגידים שונים, שמחזיקים אותו בביצים עם מידע כלשהו עליו.

  13. אתה לגמרי צודק בזה שהנ.ב.א הפכה לתחרות חיובים.
    הפתרון הוא לגמרי לשנות את העדיפות המתימטית של הזריקה ל-3.

    יש מגוון רעיונות, למשל שזרעקות מעבר לקו שוות 3 נקודות רק ב-3 הדקות האחרונות של כל רבע (או חצי).

  14. הי ינון,
    כאחד שחי את שני עולמות הכדורסל יותר מכל ישראלי אחר, אני יכול לומר ללא היסוס שאהבתי את הכדורסל של אז יותר ממשחק הכדורסל של היום. צמיד נזהרתי לא לגדול להיות קשיש שיאמר 'אז הכל היה יותר טוב'. אני מאמין שאז היו הרבה יותר דברים טובים: למשל להיות ילד בשכונה כמו בת גלים כשהאונייה 'חיים ארלוזרוב' הפכה למגרש המשחקים משלנו, וששיחקנו כדורגל, הקפות, והוקי מהרגע שניגמר בית ספר עד החשיכה. היום זה סמארט-פון ומשחקי מחשב.
    קשה לו מר 'טוב יותר'. אולי המילה הנכונה זה 'שונה'.
    הכדורסל שתמיד הכי אהבתי היה הכדורסל הגברי, הלוחמני, עם יריבויות אמיתיות שהיו די קבועות וידועות: בשנים הראשונות שלי זה היה הסלטיקס נגד פילדלפיה עם צ'מברליין, ואז הלייקרס עם מווסט, ביילור מוהאחרים. יותר מאוחר זה היה לארי בירד נגד מג'יק ג'ונסון. מזרח נגד מערב. אנשי עבודה ועמל נגד השואו-טיים של הלייקרס. או שיקגו עם מייקל נגד אייזיה תומאס, וכמובן נגד כל העולם.
    היום אני לא יודע בדיוק את מי לאהוב ואת מי לשנוא.
    הכדורסל משתנה רק כתשובה לחוקי ה-NBA המשתנים, והחוקים משתנים כי השחקנים מכריחים את השינויים.
    הדוגמא הטובה ביותר היא מה שקרה לספורט הקרבות האישייים.
    אני הייתי בקרבות אגרוף על אליפויות העולם. קסיוס קליי נגד ליסטון. מוחמד עלי נגד פרייזר. שוגר ריי נגד האגלר. זה היה אז עולם הספורט במלואו: כתבות בעמוד הראשון של הספורט בניו יורק טיימס. אליפות העולם בכבד אז היה מאורע הספורט מס' 1 בעולם הספורט.

    ניום? UFC…MMA…ONE…ישנם איזה 10 ארגונים, וכל אחד עם השטיק שלו. אתה כבר לא בטוח מה מתוכנן ומבויים ומה אמיתי. האגרוף מת.
    זה בדיוק הדרך בה הכדורסל משתנה: אולי זה כבר יהיה אחרי כשיוסיפו זריקת 4 נקודות, וחוקים נוספים שהילדים והנוער מוכנים לקנות: נניח שני טרמבולינים לכל קבוצה תקועים בשני מקומות על המגרש שהקבוצה בוחרת בהם, וזה יאפשר לשחקן קבוצה לתת קפיצה על הטרמבולין (כמו בנו של כריס פול…) ולרחף 3 מטרים מעל כולם לסל של 7 נקודות.

    זה בוודאי יהיה הכדורסל בעוד 30 שנה כי הילדים והנוער לא מעוניינים יותר בגדורסל של היום (ואותו דבר קורה בבייסבול ובפוטבול). כל ענפי הספורט יחוייבו לגימיקים שהילדים והנוער מחפשים ורוצים – הם רואים זאת כל הזמן בסרטים ותכניות מלחמה – והכדורסל יהיה חייב להשתנות עם שינויי הטעם, העניין, והתאווה של הדורות הבאים.

    שוב: אני לא אומר "טוב יותר" או "רע יותר". אני רק אומר שונה יותר, ובהתאמה עם רוח ועניין האוכלוסייה.

    1. נקודות מעניינות מאוד
      בסוף ספורט הוא חלק מהתרבות וככזה הוא לרוב יתכתב עם רוח הדור והתקופה. אני גדלתי על הכדורסל בניינטיז ועדיין אוהב את הליגה של היום על המהירות התזזיתיות והחיים שבה.
      מאמין שעם שינויים נכונים הכדורסל יכול ללכת למקומות חיוביים ומרתקים

  15. ינון, סיבכת אותי לחלוטין עם התרומות. אני רוצה לתרום סכום צנוע לספר ואם אגיע באיזה שהוא יום ארצה, רועי ויינברג ישמור ספר עבורי. יש לך PAY-PAL? אני לא יודע כיצד להעביר לך את התרומה בצורה אחרת. אולי רועי יכול להסביר לי באימייל ל]פרטי שלי.

    1. הי מנחם, קודם כל תודה רבה! לכבוד הוא לי, בתור מי שגדל על הכתיבה שלך🙂
      בכל אופן אם אתה מתסבך דרך הדסטארט אז אפשר בהחלט לתרום בביט 0546738192 או Paypal למייל yinon.bar.shira@gmail.com
      (רק עדכן אותי או את רועי אם הסתדרת)
      תודה!

  16. קודם כל סחטיין גדול על הרעיון המקורי והיוזמה של לאגד מאמרים עליו בספר – כן ירבו 👍🏼👍🏼👍🏼
    .
    בעניין השלשות:
    .
    לא הייתי מבטל בשום מקרה.
    .
    הרעיון לא לכופף את הקשת נראה לי סביר בכל הקשור להפרש הנקודות, אבל אני לא יודע אם הוא יספיק כדי לשנות את סגנון המשחק – נראה לי שעדיין שחקנים ילכו לצדדים כדי לרווח את המשחק. שווה ניסוי בג'יליג או משהו כזה.
    .
    הרעיון לתת שתי זריקות על עבירה נראה לי מעולה. האחוז הממוצע משלוש העונה הוא 36.7, כלומר תוחלת של 1.1 נק' לזריקה משלוש. האחוז הממוצע מהעונשין הוא 77.8, כלומר תוחלת של 2.3 נק'. כלומר לשחקן ממוצע עדיף פי שתיים שיעשו עליו עבירה מאשר שיתנו לו לזרוק. זה הזוי, ובא לידי ביטוי בכל מיני מהלכי פייק הארדניים או סתם בכך שהשחקנים חוששים לשמור על השחקן שעולה לשלוש. אם נחליף את זה לשתי זריקות בלבד התוחלת תרד ל-1.56, עדיין יותר טוב מזריקה לשלוש, אבל הפרש פחות משמעותי ולכן נאפשר יותר הגנה ופחות מהלכי פייק והמשחק יתאזן קצת.

  17. אחלה טור ובהצלחה עם הספר.
    עבורי הפתרון מאוד פשוט….. קובעים קו של 4 נקודות ונותנים לדור הבא להתמודד עם הבעיה…..
    🤣

  18. תודה ינון. ההצעות לשיפור הן כולן הגיוניות אבל גם ההסתייגויות שמנית נכונות.
    מה לעשות? מי אמר שהסגנון של פעם יותר יפה?
    מי אמר שהמכוניות של היום יותר מכוערות מאלו של שנות ה-60 יענו ווינטאג' ?!
    יותר פשוט זה להסתגל למצב הקיים, מקסימום לקטר קצת אבל לא לשנות כלום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט