מעורב 'עתיד הכדורסל' בהופס ליום ב' / מנחם לס

1.הקדמה

בשלושת הימים האחרונים הופיעו באתר פוסטים שהרבה מהמכנה המשותף שלהם היה 'הכדורסל של היום', ו-'עתיד הכדורסל'.

אני לא פסימי כפי שכמה מהגולשים נשמעו, אבל גם לי ישנן לי טענות על הכדורסל של היום בהשוואה לזה של כדורסל העבר. אני מנסה לחשוב על עתיד הכדורסל, כנראה כשכבר לא אהיה עד לשינויים הגדולים שלדעתי יקרו כי הרי לא ייתכן שהעולם כולו ישתנה בעוד שהכדורסל יישאר אותו משחק. ההוכחה החותכת ביותר לכך הוא העניין הפוחת והולך של הילדים והנוער בכדורסל ה-NBA.

אחד הדברים שאני נזהר מהם ביותר הוא לא לאבד את הרלוונטיות שלי. אני בעל אתר 'צעיר', וממשיך לכתוב באותו פורום בו כותבים כתבים יקרים שאני מניח שגילם הממוצע הוא בערך 40 שנה מתחתי, וכמה מאנשי הצוות החשובים ביותר הם בשנות העשרים שלהם. אני מודע לעובדה שאני בא מדור אחר, דור חדש שעבורו העולם הדיגיטלי הוא דבר שהוא נולד גדל אתו, והוא 'מרגיש' אתו טוב וטבעי, כשלעומתו עלי ללמוד דברים חדשים ודברים לא באים לי באופן טבעי. (ואני יודע כעובדה שאני מסתדר הרבה יותר טוב בעולם הדיגיטלי והאינטרנטי מחברי בני גילי).

אתן לכם דוגמא: לפני כמה דקות בקשתי מגוגל כמה מילים מעולם הסטרימינג כדי לראות מה אני מכיר ומה לא. אחת המילים שראיתי, שאני מכיר, אבל לא בטוח מה היא מייצגת, ובקיצור מה היא, היא SPOTIFY. אני בטוח שכל ילד או ילדה בגיל 14 יודעים מה זה SPOTIFY. אני לא. אם אכנס לגוגל ואקרא, אני בטוח שאבין מה קראתי, אבל כנראה אשכח תוך יום-יומיים. הצעירים בני ה-14? זה חלק מחייהם.

אני מנסה להישאר רלוונטי ולהיות בקשר עם מה שהולך – ואפילו בטכנולוגיה – למלא את צרכי. אבל תעודה הלידה לא משקרת ואני קשיש לעומתכם.

אין כל יתרון בלהיות זקן מלבד תווי חנייה. מצד שני, אני כנראה אחד הישראלים האחרונים במדיה שחי את השינויים בכדורסל, כשהכדורסל היחיד שאינני מכיר הוא הכדורסל העתיק ממש, הכדורסל ששלטו בו יהודים נמוכים מניו יורק.

2. הכדורסל העתיק הפך לכדורסל המודרני בערך עם הגיעי לארה"ב

השינוי הגדול בכדורסל חל ממש כשהגעתי למנהטן ב-1961. קח או תן 4-6 שנים, זאת הייתה התקופה שהופיעו בה שחקנים כבוב פטיט, ביל ראסל, בוב קוזי, ומיד אחריהם אלג'ין ביילור, אוסקאר רוברטסון, וג'רי ווסט, והכדורסל עשה את הקפיצה הגדולה ביותר שלו קדימה. בגדול.

המשחק הראשון שראיתי ב-1961 בין הניקס לסלטיקס – אילו שוחק היום לעינכם – לא הייתם רואים מין 'ענתיקה'. הייתם רואים כדורסל די דומה להיום מלבד כמובן זריקות השלוש. כמובן שהיו עוד הבדלים קטנים באתלטיות של השחקנים, בגילם (אז הניקס והסלטיקס היו בוודאי מבוגרים מקבוצות היום באיזה 3 שנים ממוצע, אם לא 4), ובאינדיבידואלית של שחקני היום לעומת אז.

השחקנים של היום יותר אתלטים ומשחקם יותר מהיר, אבל ל'ג'מפינג ג'ו (גרין) מהניקס היה ניתור דומה למנתרים המעולים ביותר של היום, ומגן כמו ביל ראסל היה אוצר לכל קבוצה היום, בדיוק כפי שהיה אז. הם לא היחידים: אלג'ין ביילור, אוסקאר רוברטסון, ג'רי ווסט – ועוד – היו יכולים לשחק היום בדיוק כפי שהיו אז, אבל כמובן היה עליהם ללמוד לקבור שלשות (דבר שווסט ידע לקלוע כבר בתיכון) , דבר שהיו עושים נדי בקלות כי הם היו עילויי כדורסל.

3. הכדורסל שאהבתי ביותר


הכדורסל המועדף עלי ביותר מאז הגעתי הנה היה הכדורסל הגברי, הלוחמני, עם יריבויות אמיתיות שהיו די קבועות וידועות: בשנות ה-80, וקצת פחות ממנו את הכדורסל של שנות ה-90. בשנים הראשונות שלי זה היה הסלטיקס עם ראסל נגד פילדלפיה עם צ'מברליין, ואז הלייקרס עם ווסט, ביילור ושות' נגד הניקס של וולט פרייזר, וויליס ריד, ודייב דבושר, ואז הכדורסל שנהניתי ממנו יותר מהאחרים עד היום היו שנות ה-80 ואז ה-90 עם לארי בירד נגד מג'יק ג'ונסון – מזרח נגד מערב. אנשי עבודה ועמל נגד השואו-טיים של הלייקרס, ומייד אחריהם שיקגו עם מייקל נגד אייזיה תומאס, וכמובן נגד כל העולם.

אני לא אומר שזה היה כדורסל טוב יותר או טוב פחות. הוא היה כדורסל שונה. השופטים נתנו לאנשים לשחק. מספר הפאולים היה חצי מאשר הוא היום. ראית מלחמת כדורסל אבי מלחמה שהיו בה גם כדורסל וגם פיזיות. אני הייתי מעורב בו הרבה יותר רגשית מאשר היום.. כמובן שאז הייתי גם בן 45 ו-50. הכדורסל תפס אז מקום ראשי בעולם הספורט שלי. אני מאמין שאותו תהליך קרה גם בישראל: אני זוכר עד היום משחקי כדורסל בין לארי ומג'יק בפלייאוף כשביליתי בישראל כשהמקום היחיד לראותם היה על מסך גדול במלון הילטון ב-3 לפנות בוקר, והיינו שם – מאות ישראלים – כולנו עומדים, חוזים בתמונה לא חדה במיוחד, וכולנו צורחים כמשוגעים. היום זה לא היה קורה. לא כי הכדורסל הוא פחות טוב, אלא בגלל שהעולם השתנה.

הימניים מנצחים 1-4 בסדרת הטוב מ-7

מה שאין יותר היום שהיה אז היא הרגש, השיגעון. אז – רק לפני 40 ו-30 שנה – הייתה התאווה, התלהבות, השתוקקות, והתרגשות אין קץ.

4. חוסר התשוקה והתאווה למשחק הם לא כי המשחק היה אחר. זה כי האנשים היו אחרים והעולם היה אחר

לי ישנן עובדות להוכיח שאז הכדורסל (ואני בטוח ששאר משחקי וענפי הספורט) עניין יותר, הלהיב יותר, והיה פופולרי יותר:

*בשנת 1987, ואז ב-1988, וב-1990 מאמרי אגרוף וכדורסל שלי כיסו את שער המגזין של 'ידיעות אחרונות' '7-ימים' שלוש פעמים. במגזין עצמו הופיעו 5 כתבות שלי. מתי לאחרונה ראיתם מאמר במגזין '7-ימים' שכולו אשכרה ספורט?(ואז ידיעות היה עיתון ששלט לחלוטין במדיה הישראלית עם תפוצה של 400,000 ואוכלוסיית ישראל אז הייתה בוודאי לא יותר מ-4 מיליון).

*בשנים 1994 עד 1998 עיתון 'מעריב' נתן לי פעם בשבוע 'כפולת NBA': שני עמודים במוסף הספורט של העיתון – הכול סיפורי NBA (החומר היה די דומה ל'מעורב' שלי באתר). היום? איזה כתב יבקש שני עמודים בשבוע קודש ל-NBA? עורך העיתון היה זורק אותו ממשרדו בבעיטה.

*בקיץ של 1994 גייל ואני שכרנו בית על החוף בבית-ינאי. הקיץ די משעמם בספורט אז החלטתי לנסות 'חידון NBA' ב'מעריב'. אז האינטרנט רק נולד ולא היה 'גוגל' או כל מנוע חיפוש אחר. החידונים שלי ניתנו ביום רביעי. ביום ששי אני מקבל צילצול למהר לבית הדואר בבית-ינאי. הגיעו באותו יום כ-1,200 מכתבים. מנהל הדואר יצא מדעתו. תארו לכם היום מופיע איזה חידון NBA שאת תשובותיו אין למצוא באינטרנט, (או איזה אתגר מסוג אחר), ושכדי לענות עליו חייבים לכתוב את התשובה על דף נייר, מעטפה, ובול, ומציאת תיבת דואר לשלשול המכתב.

בבית מימין התגוררנו גייל ואני שני קייצים רצופים בשנות ה-90. את הייוטנות שלי ניהל גארי בוק, היום מאמן הכדורגל של אונ' אדלפי, והאחד שהקייטנות עברו אליו כשעברנו לפלורידה. אביו היה המנג'ר של מנצ'סטר סיטי בשנות ה-50

בשום פנים ואופן לא הייתי מקבל יותר מעשר תשובות!

החידונים של אז נמשכו כמה שבועות. כל יום רביעי חידון, וכל יום ששי הליכה לבית הדואר בבית ינאי לאסוף כמה מאות מכתבים עם תשובות לחידון ה-NBA. נוצרה אז מלחמה של ממש בין המובילים. המנצח היה ערן הוזיאס מנתניה (אביו היה שחקן כדורגל מעולה במכבי נתניה בשנות ה-50 המוקדמות) כשכל שבוע המלחמה בינו לבין ערן סורוקרה – ילד בן 12 מחולון שהגיע שני – הייתה מלחמת גוג ומגוג, ראש בראש עד סרט הגמר. היה עוד קרב שבעולם הספורט של אז דיברו עליו: הקרב בין "ישיבת ירדן" מבני ברק בראשות אסי שלם (שהפך לכתב נאמן של האתר עד שלפני 3 שנים פרש אחרי תרומה מצוינת משך 7-8 שנים) לבין "מועצת החכמים של גבעת חיים (מאוחד)'", וחס וחלילה אם שכחתי להוסיף 'מאוחד'. WELL… הדתיים דפקו שוב ושוב את הקיבוצניקים.

היום היו לועגים עלי אפילו אם הייתי מנסה לעשות חידון או להציע אתגר בעתון, אם הייתי ממשיך לכתוב.

*אני משוכנע שמגפת הקורונה גרמה אף היא לאיבוד עניין לאחרונה, במיוחד כשהמשחקים הם ללא קהל, וכך יום אחד הנטס היא הקבוצה הגדולה שאיש לא יוכל לה, ויום שני היא מפסידה ללייקרס ללא לברון ו-AD ב-25 נקודות. אבל בנוסף לקורונה ישנה לי עוד דוגמא בין אז להיום, כש-"אז" הוא רק בן 10-12 שנה: אחד התענוגות הגדולים שלי הוא לגלות צעירים שאני קולט את עניינים, הידע שלהם, וצורת הכתיבה שלהם, ועוזר להם להתפתח. כמה מכוכבי המדיה בישראל היום היו צעירים בעיתון 'חדשות' כשאני הגעתי, ועזרתי להם לגדול ולהתפתח עד למעמדם היום. ערן סורוקה הוא עוד דוגמא, ועתה רועי ויינברג שלנו שמיניתי לסגן עורך כשהיה ילד בן 10 והיום הוא עורך ב-ONE ואחד מיורשי אתר הופס החשובים ביותר.

מתחילת בעלותי של האתר עודדתי – והעורכים האחרים עזרו לי – צעירים לכתוב לנו במדור שפתחנו – 'פינת הגולש הצעיר'. מי שזוכר, היה לנו מאמר אחד לשבוע מילד, או צעיר מהתיכון. לעתים יותר ממאמר אחד לשבוע.

הילדים והצעירים די נעלמו מהאתר. רותם אלרן היה אחד האחרונים. גם גדי הלוי. שניהם חברי צוות היום. אני כבר לא זוכר מתי היה לנו מאמר ל'פינת הגולש הצעיר'.

ב-10-12 השנים האחרונות הקפיצה בסושיאל מדיה, בעולם הדיגיטלי, באינטרנט, בבינה המלאכותית (ALEXA במטבח, ו-SIRI של גוגל היום בכל ה-IPHONES), ברובוטים, ברמת משחקי המחשב' (מה שקרה ב-PLAYSTATION ועוד). ה-3D. העברת הכספים בלחיצה על הסמרטפון (VENMO), STREAMING, SPOTIFY…אפשר להשתגע.

לצעירים הכל בא טבעי, או זה מה שהם לומדים בבתי הסםר. שירה נכדתי בת ה-15 (עוד שבועיים) הייתה אצלנו לארוחת ששי בערב. הפכתי את יום ששי בערב לארוחת שבת מסורתית עם חלה, נרות, קידוש, "לכה דודי…" ואז גפילטה פיש, וארוחת שבת כראוי. לפתע שירה אומרת "חם יותר מדי בדירה…". ואז, "לא נורא. בקרוב יהיה לכם TESLA!". אני שואל אותה מה זה TESLA והיא עונה לי שזו שיטה לאגור EXCESSIVE ENERGY בבית, ואז להשתמש בה כשצריך. אנרגיה באפס תשלום. היא גם לומדת על CRISPR, השיטה שכבר קיימת אבל עדיין לא ברמה שימושית, וכשאני שואל להסבר היא עונה לי שזו השיטה לעשות EDITING בגנים, וכשישנם בהם פגעים שיביאו סרטן ומחלות איומות אחרות, יוכלו לעצב את הגנים כראוי וכך ימנעו מחלות.

בסדר, היא עדיין משחקת טניס ונהנית, אבל כשאמרתי לה שיש גמר של MIAMI OPEN זה כבר לא עניין אותה.

מה שמעניין אותה הוא ה-JET PACK, וקורס שהיא עומדת לההתחיל ואז, כשתעבור את כל הבחינות הדרושות, היא תצא למסע אווירי של 30 דקות בג'ט פאק שייקח אותה עד לגובה של 3 ק"מ ממרכז JET PACK בהרי ג'ורג'יה. זאת תהיה מתנת סיום התיכון שלה כשתהיה בת 17.5.

************

דוגמא לאתגר שנתתי במעריב ב-1998:

הרכב את נבחרת הפועל חולון של כל הזמנים (חמישייה ו-7 שחקני ספסל)

א) על טהרת הישראלים

ב) ישראלים וזרים

ג) זרים בלבד

האם אתגר כזה היה עובר גם היום? אולי אצל כמה מכם. אבל אתם עכברי כדורסל עם קבלות, ולא קוראי 'מעריב' משנות ה-90!

***********

5. כדורסל העתיד

השינויים לקראת כדורסל העתיד כבר החלו. השינויים בחוקי ה-NBA מטרתם להעדיף התקפה ולהקשות על ההגנה. המטרה? להפוך את הכדורסל ליותר ויותר משחק של ייצורים עליונים, להטוטנים. לעשות ממשחק הכדורסל יותר 'פנטסיה' כי זה העתיד: EXTREME ACTION…SCI-FIC…HORROR…

אני לא יודע אם בארץ פתחו כבר את בתי הקולנוע. כאן הם ניפתחו לפני שבועיים. ליד ביתי ישנו מרכז של 20 בתי קולנוע, כולם כמובן בבניין אחד. עברתי על הסרטים. 15 מהם אני מגדיר כ-FANTASY, ANIMATED, SCI-FI ו-HORROR. שני סרטי ילדים, סרט אחד EXTREME COMEDY, סרט הודי, ורק סרט אחד הייתי מגדיר כ-נורמלי'. נורמלי לאנשים נורמליים ס"ה, בני 25 עד 70,שזה הקהל שהולך לכדורסל.

כדורסל הוא אחרי הכול צורת בידור. אם בקולנוע אנשים מעדיפים סרטים שהם "פנטסי" http://a.mktgcdn.com/p/i5kkE6F79OODCqv7bJ6JnACW9529BfRsZMXokrL4xr8/575×575.jpg זה בדיוק מה שהם יעדיפו בספורט. זה למה מספר הצופים בירידה בכל ענפי הספורט (עוד לפני הקורונה, ואפילו עתה כשעונת הבייסבול נפתחה, והאיצטדיונים פתוחים לאוהדים רעבים).

הדרוג של העדפת הצופים בשאלון לצופי סרטים בבתי הקולנוע, בבית בטיווי דרך HBO, נטפיקס, או סטרימינג היה: EXTREME ACTION. ואז FANTASY, ו ANIMATED ואז HORROR ו-SCI-FIC ומסיימים קומדיה, סרטים ביוגרפיים, ורק אחרון LIFE STORIES.

אדם סילבר יודע את הדרוג הזה בע"פ. הוא יודע שילדים ונוער כמעט לא הולכים למשחקים, ומעטים רואים משחקים בטיווי. הוא (ויועציו ב-NBA) חשבו ששינוי החוקים לטובת ההתקפה, ומשחק הסמול-בול והשלשות יענו על דרישות האוכלוסייה. 

הדוגמא הטובה ביותר של כיצד הטעם והעדיפות של הקהל משנה ספורט שלפ היא המהפכה שקרתה בקרבות האישייים.

פעם הכל היה אגרוף. התאבקות מקצוענית הייתה קומדיה ולא יותר.
אני הייתי בקרבות אגרוף על אליפויות העולם. קסיוס קליי נגד ליסטון. מוחמד עלי נגד פרייזר. שוגר ריי נגד האגלר. זה היה אז עולם הספורט במלואו: כתבות בעמוד הראשון של הספורט בניו יורק טיימס. ואפילו ב'ידיעות' (הקרב בין שוגר-ריי להאגלר בשער של 7-ימים'!). אליפות העולם בכבד אז היה מאורע הספורט מס' 1 בעולם הספורט.
ידעתי בע"פ את שמות כל אליפי העולם בכל המשקולות. היום? אני לא מסוגל לקרוא בשם אף מתאגרף אחד. אפילו לא אחד!

היום?האגרוף מת. מה נשאר? ה- UFC…MMA…ONE…ועוד איזה 6-10 ארגוני קרבות אישיים בצפון אמריקה בלבד!

למה? כי הם מספקים את ה-FANTASY. את ה-HORROR. את ה-EXTREME ACTION, וכן, את ה-SHOW.


זה בדיוק הדרך בה הכדורסל משתנה: אולי זה כבר יהיה אחרי כשיוסיפו זריקת 4 נקודות, וחוקים נוספים שהילדים והנוער מוכנים לקנות: נניח שני טרמבולינים לכל קבוצה תקועים בשני מקומות על המגרש שהקבוצה בוחרת בהם, וזה יאפשר לשחקן קבוצה לתת קפיצה על הטרמבולין (כמו בנו של כריס פול…) ולרחף 3 מטרים מעל כולם לסל של 7 נקודות.

זה בוודאי יהיה הכדורסל בעוד 30 שנה כי הילדים והנוער לא מעוניינים יותר בגדורסל של היום (ואותו דבר קורה בבייסבול ובפוטבול). כל ענפי הספורט יחוייבו לגימיקים שהילדים והנוער מחפשים ורוצים – הם רואים זאת כל הזמן בסרטים ותכניות מלחמה – והכדורסל יהיה חייב להשתנות עם שינויי הטעם, העניין, והתאווה של הדורות הבאים.

צעירי היום רוצים CROSS DIMENSIONAL…הם רוצים EXTREME SPORTS. טרמפולינה עם שחקן מעופף לסל, ואולי מגן המנתר מטרמפולינה הגנתית מתעופף לעצרו, ושחקני המתקיף המעופף והמגן המעופף??? מוטב שיתפסו אותם בנחיתה למטה או ש…

מה שקורה לילדיכם, או האחים הקטנים שלכם הוא שמשחקי וידאו מסוג פורטנייט, ומשחקי ספורט אלקטרונים הדורשים פעולה אקסטרימית, והרפתקאות מעולם אחר מפתחים בהם רגשות של טייס קרב על סטרואידים. הם מפתחים מחשבה שהיא GAMEFUL MINDSET.

ניתור של ארון גורדון או זאק לויין עם 360 מעלות לא יעשה זאת יותר.

זה יהיה אחרי, אבל רובכם – אני מאמין – עוד תהיו כאן כשזה יקרה. אז בינתיים בואו ננסה ליהנות ממה שיש, כל זמן שיש

6. פינת החי

אין SIBLINGS (אחים ואחיות) נאמנים אחד לשני בעולם החי כמו במשפחות הנמרים

הידיעה הזאת הגיעה מ- Kenya's Samburu National Reserve

אחרי מחקר של שנים שנעשה ע"י סטודנטים 'בהמשכים' מאונ' קמברידג' המסקנה היתה שמכל חיות הבר שנילמדו, הנאמנות והקשר בין נמרים שהם SIBLINGS (אחים ואחיות) הוא העמוק והארוך ביותר. רוב חיות הבר האחרות לא מראות קשר מיוחד לאחים או אחריות אחרי שהם עוזבים את אמא ואבא ומתחילים לחיות חיים עצמאיים.

ה-BLUE HORN של פלורידה נבחרה בעוף מס' 1 ביכולת ה-ADOPTATION שלו למים וליבשה

לבלו הורן הזה ממש לא משנה אם הוא במים או על היבשה. ליד ביתי בג'ופיטר, פלורידה, BLUE HORNS שרצו נון-סטופ באגם מלאכותי מול הבית, ואז בפארק הצמוד לאגם.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 76 תגובות

  1. תודה מנחם פנטסטי, אני זוכר את הכדורסל של שנות ה70 זה היה זבל כימי לעומת הרמה היום האבולוציה השפיעה על המשחק כל כל השחקנים היום הרבה יותר אתלטים טכניים… צריך לזכור גם שהכדורסל נהיה אונברסלי וסכומי הכסף הזויים ולכן גם יותר כישרון זורם לענף.
    .
    התקופה שהכי אהבתי זה היה שנות ה80 אני מתגעגע למגע לפיזיות למלחמה, היום מה שנהיה מהכדורסל בחסות סילבר זה זבל כימי שבלתי ניתן לצפיייה.
    .
    הייתרון הכל כך בוהק להתקפה והמרדף אחרי סטטיסטיקות בחסות החוקים הרס את כל משחק ההגנה ובעצם הפך את ההגנה למילה אסורה, כמות שריקות האוויר שנשרקת זה לא יאמן, היום לא מעט שחקנים מחפשים את העבירה הקלה מאשר את הזריקה לסל ומסכן השומר שחקן תוקף קפץ אליו ועוד מקבל זריקות עונשין כבונוס. תוסיף לכך את הפרסומות ההזויות ויוצא שמשחק כדורסל עורך כ3 שעות.
    .
    לצערי הענף שכל כך אהבתי הפך למאוד שבלוני הומגני ומשעמם

  2. מסכים איתך מנחם אין את הפשן של פעם לא רק אצל האוהדים אלא בעיקר אצל השחקנים כולם עסוקים בלואד ולשחק כמה שפחות מתבכיינים על כל דבר.
    סילבר הפך את הליגה למוצר צריכה לילדים קטנים אולי עם החוקים האלה אבל לא מצאתי אדם אחד שאוהב את החוקים ואת ביטול ההגנה בכל שיחה זה מה שכולם אומרים.
    רק היום ראיתי כבר כמה שריקות הזייה נכנסתי דקה ומשהו לסיום למאבס ספרס אני רואה את לוקה זורק גאמפ על המגן ומקבל 2 זריקות בלי שנגעו בו בכלל אחכ בראפס ניקס ברקס המסכן קיבל 2 עבירות אוויר על לאורי
    1 על זה שהוא שמר באגרסיביות והשני לאורי פשוט החליק לידו והלך ל2 זריקות.
    היום אין כמעט מלחמות במשחקים כולם חברים של כולם השיקצה הפך את כולם לחברים ועובדים שלו שלא ישמרו עליו חזק.
    גם צריך.לצמצם פסקי זמן יש יותר מידי אבל צריך כסף מהפרסומות אז בלתי אפשרי.
    כמו כן הליגה הפכה למפלגה פוליטית

    לגבי הילדים של היום יש מצב אתה צודק הילד הקטן שלי מתקשה לראות משחק שלם מאבד עניין מהר מאד
    לפעמים אני מראה לו תרגילים שקבוצות מריצות אחרי 5 כאלה הוא רוצה ללכת.
    אבל אם אני מראה לו דאנקים וקרוסאוברים הוא יכול לראות 3 שעות ןלבקש עוד 😂😂

    1. אולי תשלח מכתב ל סילבר ? ובכלל קומישנר זה סוג של דיקטטור? הוא יהיה שם לכל החיים. אולי אחת הסיבות שילדים לא רוצים לראות המשחק הוא שכולם נהיו עם הפרעות קשב וחסרי סבלנות בגלל הסמארטפונים. עכשיו הכדורסל הרכרוכי של היום רק מגביר להם את הסבל בגלל כל העצירות וההליכות לקו. אני שרואה שהשופטים עוצרים את המשחק ל 10 דק בשביל אאוט מסוגל לכבות. הם יבדקו 10 דק אאוט ואז ישרקו בלי מצפון על איזה פאול מטופש בזריקה

  3. מנחם תודה רבה, שני דברים בכל זאת לא השתנו בכלל.
    הכתיבה שלך הייתה ונשארה הדרך הכי טובה להתחיל את היום בכיף, והלייקרס היו ונשארו גועל נפש טוטאלי.
    רק בריאות דוק

  4. נקודה אחת ששכחת היא האהבה לקבוצה.
    קבוצה, כשמה, היא קיבוץ של שחקנים שפעם היית לומד להכיר ולהזדהות.
    כיום, עם המעבר של שחקנים בין קבוצות (שפעם היה דרמה אם זה היה קורה בכלל והיום זו ידיעה קטנה במדור הספורט) לא ניתן לפתח אהבה ארוכת זמן לשחקן.
    והתהליך גם הפוך. מה אתה עושה כששחקן שנוא ממש מהיריבה המיתולוגית בא לשחק אצלכם ?
    אצלי גיא פניני הוא דוגמא טובה.
    ומי יכול בכלל לעקוב כשהסגל משתנה בקצב מהיר, לפעמים כמה פעמים במהלך העונה…..
    אם אני בתור אבא לא יכול לספר לילדים על מעללי השחקנים או אפילו איך קוראים לכולם קשה להנחיל אהבה לקבוצה.
    אז יש אוהדים. אבל עוצמת הרגש קטנה.
    בגלל זה ליילארד הוא נכס לפורטלנד. הקביעות שלו בונה קהל.
    אחלה טור מנחם. אחלה יום 🙏

  5. גם אני מעדיף את הכדורסל של שנות השמונים, רק שאצלי הוא הראשון שנחשפתי אליו, כך שאני לא יכול לנתק את זה מהנוסטלגיה.
    הכל משתנה, ומה שלא, כמו הכריש ומערכת היחסים של וודי אלן (עוד אחד שהיה צריך להשתנות…), פשוט מת. כל מה שאנחנו מפילים היום על סילבר, נאמר גם על קודמו בתפקיד שטרן. אני לא יודע מה יועיל לכדורסל, אבל אני מבין את הדחיפות שלהם. בארץ, ונראה לי שגם באירופה, הוא רק מאבד קהל ורלוונטיות.

  6. חמשייה של סטף קוואי לברון קיידי ודייויס מנצחת את מייקל מגיק לארי ואיזה שני גבוהים שתבחר מהתמונה. זה כי בכל ספורט יש אבולוציה, בניגוד לוויסקי חדש יותר זה טוב יותר בכדורסל, אין מה לעשות. הסיכוי היחידי של צד ימין זה לאמלל את סטף בתור שומר ורק טוחנים אותו, מצד שני צד שמאל יכולים בחוקים המודרנים לשמור איזורית ולהשאיר את סטף בחוץ מפריע לזריקות מ-3 וכל מהלך חילוף הגנתי משאיר אותו עם התפקיד ההגנתי היחידי שהוא סביר בו מול הגודל של מייקל ומגיק וזה לתת להם לזרוק משלוש, ואם הוא גורר אותם לתחרות שלשות…

  7. תודה מנחם.
    אהבתי את ההגדרה של הכדורסל של פעם "לא יותר טוב, אלא שונה" או בפראפראזה על יופיה של תל אביב – "יש יותר טובים ממנו אבל אין טובים כמותו".
    כנראה שהשחקנים היום קלעים יותר טובים ואולי גם יותר אתלטים. זה לא משנה את העובדה שבכדורסל של היום חסר משהו שקשה להגדירו – תבלין חשק, מלח אינטנסיביות ופלפל של יריבות.
    השיפוט של היום, עם הריפליי סנטר, שריקות האוויר, העבירה לשלוש אחרי חסימה, האנד וואן הבלתי נראה, הוא נוראי. הוא מעצבן. השריקות המאוסות לטובת כוכבים כמו לילארד ובוקר (לא יכול לשכוח איך נכנס בגרוגרת של היווארד עם המרפק וקיבל 3 זריקות, אפילו אחרי שהשופטים הלכו לבדוק בהילוך החוזר).
    העובדה שה-nba הפכה לתנועה פוליטית לטעמי זה זוועה. לשים מדבקות של blm על הפרקט. די. שיעשו וידברו ויפרסמו, כל אחד כאינדבידואל, לא כליגה. זה מגוחך לראות את בויאן מריאנוביץ' עם חולצת built by black history.
    .
    מה שנותר מבחינתי הוא לעודד את דנבר ויוטה. אם קבוצה כזו תיקח אליפות מול נניח הנטס בגמר ה-nba, זו תהיה ברכה. או אולי בעצם היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

    1. אין לי מושג מי אמר את זה על תל אביב, אולי הוא לא חי שמה ו/או לא יצא את גבולותיה.
      ההפיכה של הNBA לפוליטית, זה לדעתי תגובת נגד למצב ששרר במשך שנים שהמשחק היה מנויילן ומכובס פוליטית, ושחקנים שמרו על הפה שלהם ולא העזו להגיד כלום, כי התפיסה היתה שגם רפובליקנים קונים סניקרס. היום התפיסה היא שמוערות פוליטית מושכת כותרות, אז נותנים להם וכשנותנים, לוקחים. קפוץ קדימה 10 שנים ויהיה משהו אחר לגמרי.

      1. מתוך שירו של אלתרמן "נשבעתי, עיניי" יש משפט "ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה" שהוא כתב, לכאורה, לא על בחורה אלא על תל אביב (או בכלל על פתח תקווה..).
        דווקא פעם היה נדמה שהשחקנים הביאו את התרבות שלהם למגרשים, כל אחד את שלו, בלי אחידות ובלי חובת יישור השורות. לי אישית מפריע הצורך הזה לערבב את זה על הפרקט או על כל חולצות השחקנים. אין לי בעיה אם זה היה אינדיבדואלי, ההפך- זה היה יותר אותנטי.

        1. לא יודע, מג'יק ובירד לא דיברו על פוליטיקה ולא על המצב בשכונות. קארים לא היתה ברירה, כולם ידעו שהוא מוסלמי, אבל הס היה מלדבר על אומת האיסלם ושאר נושאים כאלה, אפילו הבד בויז מדטרויט לא הזכירו את הקריסה הכלכלית של העיר ממנה באו שהובילה בין השאר למה שאנחנו רואים היום בארה"ב. היה שקט תעשייתי בהוראה מלמעלה. אפשר לראות איך נלחמו באייברסון על כל צעד על דברים שהיום נראים מגוחכים בגלל שעוד נאחזו בטיוח כל מה שהריח מפוליטיקה.אולי בשנות השישים לא היתה דרך להתעלם מהמצב, בטח לפני זה, אבל מסוף שנות השבעים ולמשך תקופה די ארוכה התדמית היתה נקיה ומצוחצחת, בין השאר כדי למכור את הליגה שהיה לה אימג' לא הכי נקי באותה תקופה.

        2. רק לחדד, זה שנותנים להם לשים כתובות על חולצות זה לא מתוך איזה התעוררות פוליטית ורצון לתקן, אלא כי זה נתפס על ידי הליגה כגימיק שיווקי שידבר אל הצעירים של היום. אני לא סובל את זה, גם כי זה ציני, וגם כי זה צבוע. מי שבאמת רוצה לשנות שישקיע את המליונים שלו בפיתוח של צעירים בשכונות העוני, לא ישים כתובת על החולצה.

    2. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח צודק מצחיק לראות את בובאן ולוקה החמוד עם החולצות האלה.
      לגבי אליפות כל עוד השיקצה לא לוקח אני מבסוט 🙂
      אם הוא עף כמה שיותר מוקדם מבסוט עוד יותר

  8. אולי אתה צודק בנוגע לכדורסל בדור החדש, אבל בתור מישהו שגילו די קרוב לנכדה שלך שירה, אני הכי אוהב לראות כדורסל קבוצתי, עם מוסרים חכמים כמו מאנו, בירד, מג'יק, נאש ואחרים, וכאלו יהיו בכל עידן ובכל תקופה. זאת אותה הסיבה שאני אוהד סן אנטוניו כבר כמה שנים. מסכים שסילבר הורס את הכדורסל, אבל הוא לא יכול להרוס את ההנאה שבכדורסל קבוצתי ויפה

  9. מעולה דוק, אם כי צובט בלב. מה שאתה מתאר זה משהו שאני רואה across the board. בבייסבול המשחק הפך לאיטי ומשעמם על חשבון האקשן והטקטיקה ומנסים בכוח להפוך אותו ליותר קצר על ידי כל מני חוקים מגוכחים. הקריקט נהיה בדיחה עצובה וכתבתי על זה כבר כמה טורים. אפילו הMMA של היום כבר לא מרגש כמו זה של פעם. לגבי האגרוף, אני מסכים שהענף כבר לא פופולרי כשהיה. על עלי-פרייז'ר עשו סרטים, לא יעשו סרט על פיורי נגד ג'ונסון. גם זה שהקרבות היום מופסקים ברגע שאחד הצדדים נחתך או חצי דקה לא מתגונן זה קצת פוגע בענף, וכמובן שזה שכל הקרבות גג 12 סיבובים גם לא עשה טוב. מבחינתי אבל, כל הדברים האלה הפכו את הענף להרבה יותר ספורט וכחובב אגרוף אני חושב שבהרבה קרבות הרמה לא נופלת מזו שהיתה פעם, ויש עדיין מתאגרפים גדולים ברמה של השמות של פעם, אבל פופולרית זה לא עובד, בגלל שהviolence level ירד וגם כי יש המון תוכן לחובבי ספורט, ולא כמו פעם שהיה קרב אחד גדול פעם ב…
    לגבי החידון, שתדע, שזה מה שגרם לי להבין שאני, עם כל האהבה שלי לספורט בכלל ולכדורסל, צריך ללכת לחפש את עצמי במחוזות אחרים, ברגע שהבנתי מה תנאי הסף של "עכברי כדורסל" והבנתי שאני לא בליגה הזו. וגם לא בליגה שמתחת לזו. אז במובן מסויים החידונים שלך הרגו אותי כאוהד כדורסל! טוב, אף פעם לא הייתי אוהד כדורסל ברמה גבוהה, אבל זה רק הוכיח לי עד כמה. היום כמובן זה לא חוכמה, כל אחד יכול ללכת ולמצוא מי היה הסנטר של איזה תיכון בפילדלפיה כשצ'ארלס בארקלי היה בדרך לניו יורק ועצר לאכול איזה פילי צ'יז סנדביץ ב1993 בדיינר מול התיכון. פעם זה היה ברמה של "אין לי מושג איך מתחילים אפילו לענות על זה…"
    וזה גם מביא אותי לעניין נוסף, השערים והעמודים שקיבלת בעיתונות, למי שלא היה אז מפאת גילו, צריך להבין שלא היה לחובב הספורט הישראלי שום דרך להגיע לדברים האלה בלי הכתבות של הדוק. זה לא שודר ברדיו או בטלוויזיה, ואינטרנט היה מדע בדיוני. הדרך היחידה שלי אז לקבל מידע על מה שקורה בעולם הספורט היתה לפתוח את המוסף ולקרוא. היום משחקים משודרים בטלוויזיה, ומה שלא אפשר לעשות מנוי באינטרנט, וכמובן שכל המידע זמין לכל דורש. בזמנו כל מני נדב יעקבי, עפר שלח, אבי מלר ורונן דורפן עשו שם בגלל שהם היו מנויים על המון מגזינים ועיתונים בעולם והיה להם סטוק של אינפורמציה שפשוט לא היה זמין לאף אחד. היום שימו אחד כזה פרשן, ותוך דקה אפשר לעבור על כל מה שהוא אומר ולעשות fact checking מייד ועוד להוסיף כהנה וכהנה דברים שהוא פספס. מצד שני, ברגע שיש לך המון מהכל וזמין, הערך של כל דבר יורד. כשיש לך מאות משחקים,עשרות קרבות ואלפי ידיעות בכל רגע זמינות לך, הערך של איזה משחק מסויים או קרב מסויים יורד. לא כלכלית כמובן, אבל בהחלט מבחינת הפופולריות של כל אלמנט כזה.

    1. +1
      מה שאתה מתאר עם אנשים כמו מנחם לס או עופר שלח ואחרים הוא מה שקורה בבתי ספר ואוניברסיטאות – המורה שפעם היה מקור הידע הבלעדי כבר לא צריך להביא עובדות אלא לנתח ולהסביר אותן.
      ולצערנו אף אחד לא עושה את זה, לרוב פשוט כי הם לא יודעים.

      1. אני שם את הדוק בצד, לא כי הוא הבוס פה, אלא כי הוא תמיד הביא ערך מוסף, לא רק את המה אלא גם את הלמה והאיך. לא מספיק להגיד "הבולס ניצחו בגארדן" אלא תביא את החוויה, את ההרגשה, את האוהד ביציע. זה הוא תמיד עשה. להגיד "סטף קארי עולה לשחק עם 43 אחוזים מהשלוש" נו יופי, תגיד מה זה אומר, למה זה טוב או לא, איך זה משנה את יחסי הכוחות במגרש, מה הצופים חושבים על זה. כשלקורא אין מושג מי זה סטף קארי, אז אפשר לזרוק את זה וכולם יגידו וואו. כתבי הספורט הבאמת גדולים, והדוק בהחלט אחד כזה, מביאים את הבנאדם, את התרומה שלו, את היכולת, את החשיבות, את זה שכשיש לך ידית כזו יציבה אתה יכול להיות יותר הרפתקני בהתקפה, הרבה דברים. זה מזכיר לי את יואב קוטנר של שנות השמונים "ג'יינס אדיקשן הוקמו בשנת 1985, מנגנים שם הסולן פארי פארל והגיטריסט דייב נבארו ואלבום הבכורה שלהם מכר מליון עותקים" נו, ו…? אז באייטיז זה היה די והותר, היום זה בדיחה.

        1. נכון. הייתי מדייק ואומר שמה שמנחם הביא ומביא זה לא האיך, לא דברים כמו X ו-O, אלא צבע.
          מי הבן אדם, מאיפה הוא בא, הקשרים מחוץ לספורט, מפעיל את הדימיון, זורק ספקולציות וכל מה שסופר טוב נותן.
          כמו שעופר שלח מביא את ההקשר התרבותי המלא ומגמות ארוכות טווח להרבה דברים שהוא מנתח.

    2. מסכים מאוד לגבי האיגרוף. הרמה לא נופלת משנות ה-70 וה-80 (רק בשבת היה קרב אליפות נהדר במשקל קל-כבד), רק החשיבות החברתית של הספורט (אגב, אנחנו רואים את זה כמעט בכל הענפים: בייסבול שלט חצי מאה, כשפוטבול לא היה רלוונטי מחוץ לקולג'. היום אנשים לא יאמינו לך שזה היה ככה).
      עם זאת, אם יש יוצא מהכלל אחד הוא טייסון פיורי, הבנאדם הוא תופעה תרבותית בכל רמ"ח איבריו. עם נפילה לאשפתות וקימה מחדש כל פעם, בעוד הוא מייצג את אחד המיעוטים הכי לא מתוקשרים בעולם. אגדה עוד בחייו.

      1. כן, וגם AJ מתאגף מעולה, סוג של בהפוכה מה שהיינו רואים המתאגרף השחור שהגיע מהרחוב והלבן מהמעמד היותר גבוה. בגלל זה זה לדעתי הקרב שיעשה הכי הרבה באז, ויהיה הכי קרוב לקרבות הגדולים של פעם.

      2. דוגמא מצוינת. אתה כותב טייסון פיורי, ואני מתאר לעצמי ש-95% מהגולשים באתר לא שמעו עליו..
        אם באייטיז היית כותב מייק טייסון – אין אחד שלא שמע עליו, גם מי שלא ראה אגרוף מימיו..

        1. מסכים.
          עם זאת, אל תשכח שמדובר בספורטאי שמגיע ממיעוט אירי ולא בספורטאי אמריקאי. ההשפעה שיש לו בבריטניה זהה להשפעה שהיתה/ יש לאחים קליצ'קו באוקראינה/ רוסיה.
          (אגב, באופן כללי ההשפעה של איגרוף בבריטניה גבוהה לאין שיעור ביחס לעולם, אולי רק הפיליפינים – מסיבות מובנות – מצליחים להתקרב אליהם)

        2. אני מכיר אותו כי פעם קראתי שהוא חוגג עם קוק וחשפניות זהו מעולם לא ראיתי אותו חוץ מזה 😂😂
          אגרוף תמיד היה משעמם אותי הם כל שנייה מתחבקים שם על החבלים

          פעם פשוט היה פחות פיתויים ודברים חהתלהב מהם
          לא היה אינטרנט בכל בית לא היה פלאפון לא היה פלייסטיישן וכל מיני משחקי מציאות מדומה
          אז!היה זמן לראות את זה והיה פרומושן חזק גם לקרבות והציבור היה יותר נאיבי.

          היום אתה רוצה הכל כאן ועכשיו ומהר יש המון אופציות.
          אם אני יכול לראות את אנגנו פותח את הצורה למיוציץ למה שאראה 2 מתאגרפים מתחבקים על החבלים 😂😂
          יותר מהיר יותר אקשן

          למה לראות 3 שעות משחק שיש תקציר של 12 דק.
          אין סיבה באמת אם אתה לא מכור אנחנו פה מכורים אבל תכלס אין לראות כמעט עונה סדירה כולם בלואד עייפים שריקות הזייה ומשחקים מכורים בהתאם לרייטינג ולנרטיב
          מוכרים סיפורי בדיות.
          כל שנייה יש פסק זמן שבלי קשר לפסקי הזמן הרגילים יש עצירות צאלנגים וכו אז!בשביל מה פסקי זמן ככ הרבה?

          אהבתי את הslamball משעמם לצפייה אבל בטוח כיף לשחק חח

        3. אין וויכוח, אני אומר שבמגבלות של החשיפה של האגרוף היום, זה קרב שיכול למשוך את כל מי שמתעניין ולהביא גם כאלה שלא. כמו שהיה מקגרגור-מייוות'ר, גם אנשים שלא רואים MMA או איגרוף צפו בקרב

    3. תודה ארז. כמובן שאתה צודק. כם הכתיבה חייבת הייתה להשתנות מכתיבת צבע על המשחקים, לכתיבה שצריך להיזהר שהיא לא ב-ESPMץ או לפחות לנסות להיכנס לעומקים יותר גדולים. אני מקווה שהאהבה והתשוקה שלנו בספורט לא יוכלו להעביר לוורדפרס אוטומטי וכך אולי נשרוד…

  10. תודה מנחם.
    אהבתי את הכדורסל של אז – אבל מהכדורסל העכשוי אני נהנה יותר. אם כבר, הוא יותר מזכיר את הכדורסל של השואוטיים לייקרס לפני שהמרביצים מדטרויט והקשוחים משיקגו השתלטו.
    אני זוכר חוברת כחולה מהניינטיז. לא זוכר אם זה יית אתה או ירון טלפז שדיבר על זה שהחזון של דייויד סטרן זה קבוצות עם כוכב אחד ושכל שנה מישהו אחר ייקח אליפות. החלק של האליפויות לא קרה אבל באיזשהו שלב המודל הפך ל"כוכב וכמה עוזרים שוליים סביבו". אלג'ואן באליפות הראשונה של יוסטון ואייברסון בפילדלפיה הגיעו עם זה רחוק, היו גם טורונטו של וינס קרטר ואורלנדו של מקגריידי… ואני בטח לא זוכר כמה אחרים.
    *
    וכמובן שהליגה הפכה גם לחממה לשחקנים אלימים וחסרי גבולות אייברסון, ספריוול, ארטסט… הם היו מלאי זעם, תשוקה, קשיחות ואותנטיות – כמו כל דבר שאוהבים בניינטיז. זה היה גרוע. מה שיש היום זה אחלה תיקון.
    *
    הימניים בתמונה מפסידים 4-2.

  11. מסכים עם כול מילה. אבל אין טעם להתרפק על העבר כי אלו ימים אחרים וכדורסל אחר. לדעתי האישית שני דברים הורסים את הכדורסל היום. הראשון זאת הסתמכות היתר על קליעות מ 3 נקודות. שחקנים מעדיפים זריקה מ 3 על מסירה חכמה פנימה או לפינות. הדבר השני הם המחירים השערורייתיים שגובות הקבוצות עבור כרטיס כניסה למשחק בודד. הדבר גורם לכך שרק אנשים עשירים או אלה שהפרוטה מצויה בכיסם יכולים לקנות כרטיס. עמך ימשיך לצפות ב NBA בטלוויזיה.

  12. מעבר לכל הסיבות שצויינו כאן אני חושב שמה שמנהלי הליגה לא ממש מפנימים זה שהספורט מתנהל בקצב שונה מהעולם
    ואוהדי הספורט מכורים לעולם הזה מכיוון שהוא מציע משהו אחר.
    הוא לא צריך לפנות לצעירים "בכוח". דווקא הייחודיות שלו הוא זה מה שימשוך את כלל האוכלוסיה אליו ולא זה שהספורט יצעד לכיוון האינסטגרם והטיקטוק כי אז הוא מאבד מהייחודיות שלו ומוקד המשיכה.

    1. זה דבר ידוע, צריך לזכור שמנהלי הקבוצות והליגה לא באים מכדורסל, אלא מעסקים ושיווק. הם מבינים בהופס כמו שאלן אייברסון מבין בלשרטט מודל עסקי, והתוצאות בהתאם.

    2. המספרים דווקא אומרים אחרת.
      יש ירידה דרסטית בכמות הצופים בכל הענפים, בעיקר בגלל שיש "עודף" של דברים לעשות בשעת הפנאי. כמו אמר פעם הבן של מנכ"ל NBC, כשניסה להקים ליגת פוטבול באביב: "התחרות שלי היא לא מול ה-NBA או הבייסבול, התחרות שלי היא מול בתי הקולנוע והמועדונים".
      אם ניקח לדוגמה את האתלטיקה, אז המצב שם אפילו יותר חמור, כשממוצע הגילאים של הצופים הוא בין 50 ל-60 – אשכרה ענף שהולך ונעלם.
      .
      האם יש פתרון? אני לא יודע, אבל רעיונות כמו ליגת ה-FCF שמנחם דיבר עליה לפני כשבועיים היא צעד בכיוון.

  13. מצוין מנחם. כמו שארז כתב למעלה וכמו ברוח סתיו של אריק איינשטיין "בכל זאת זה צובט בלב". גם אני זוכר לטובה את האייטיז ובירד נגד מג'יק, אבל מבחינתי סוף האייטיז – תחילת הניינטיז היו חוויה ולא רק בגלל הבאד-בויז ו – MJ אלא בגלל המלחמות הקולוסליות בליגה, הניקס והפייסרס, הניקס וההיט (איפה אפשר לראות היום מאמן כמן ג'ף ואן גנדי תלוי על רגל של שחקן כמו אלונזו), הבולס נגד הסאנס ונגד הג'אז בגמר. שחקנים כמו אוקלי, אנתוני מייסון והדייוויסים בפייסרס שלא היו מצליחים שים סל מחוץ לצבע היו סחורה חמה, גארדים כמו אריק סנואו בפילי וצ'רלי וורד בניקס היו שחקני חמישיה שהיום לא היו נכנסים לג'י ליג. מדהים השינוי שקרה. לגבי המצב היום אני חושב שהכי חשוב להפסיק עם שריקות האוויר שהרסו כל חלקה טובה בליגה היום. זה פשוט נורא לראות את זה וממש מוציא את החשק לראות אפילו שחקנים גדולים כמו הארדן דונציץ וכאלה.

      1. לא חושב שזה מה שהמגיבים מנסים להציג.
        יותר ההיפך, דווקא בגלל שיש יותר כשרון בליגה אין צורך להאט אותו, לעצור אותו באינספוף פסקי זמן והחלטות שופטים ופאולים מיותרים, אין צורך לתת יתרון משמעותי לסופרסטארים בשריקות, אין צורך לשרוק עבירות מגן כשהן למעשה תוקף, אין צורך לתת להתקפה יתרון כ"כ משמעותי.
        גם הגנה, חסימות, מאבק על הריבאונד, חפירה על עמדות הן חלק מהמשחק.
        המשחק הפך להיות פלסטי מדי, מאוד מאוד טכני, מאוד רובוטי, בלי רגשות. וכשזה המוצר אז הוא מתחרה בשאר המוצרים הטכנולוגיים ושם אין לו סיכוי.

        1. רק שזה לא נכון. ממוצע העבירות למשחק עומד סביב ה-20 בעשור האחרון. הוא עמד על 22-23 בעשור ה"קסום" של שנות התשעים. לא ידוע לי על זה שהוסיפו יותר פסקי זמן ממה שהיו בעבר.
          אולי הפריחה של הכישרון היא דווקא כי יש פחות אפשרות לעשות עבירות קטנות מלוכלכות וליצור מגע מיותר? אתה יודע איך אומרים… כשהביל ליימבירים רועמים המוזות שותקות.

          1. ממוצע העבירות בשנות ה 90 היה גבוה יותר אולי כי אז באמת היו עושים הגנה.
            בשנים האחרונות אין באמת הגנה והמספר דומה לשנות ה90 כי חצי מהם עבירות דמה.
            אל תשכח שהיום יש ריוויו לכל המהלכים מעוררי המחלוקת.

            שחקנים מראש לא מתאמצים ולכן לא ממש עושים עבירות כי הם יודעים שאין טעם.

            1. הטענה שלך הייתה שיש "אינספוף פסקי זמן והחלטות שופטים ופאולים מיותרים".הראתי לך שדווקא יש פחות פאולים. אז המשחק בעצם לא הואט.
              לגבי השריקות בכל זאת – אולי שיעור העבירות היה גבוה יותר כי יותר משחק היה באמת מתחת לסל? זורקים כיום הרבה יותר שלשות (פי יותר משלוש). אולי העובדה ששחקנים נדרשים להיות פחות מלוכלכים גם עזרה? מה רע בזה?

  14. תודה רבה מנחם,
    כמה נקודות ברשותך על דבריך:
    1. כמו שתיארת חלק "בעייתי" ברייטניג, זה שהנוער פשוט פחות רואים ספורט, הם מעדיפים לשחק PUBG (משחק מדהים, אם כי לפעמים עולה על העצבים) או פיפא, או בכלל לראות איזה משהו בנטפליקס. בכללי אחד הסיבות שנכנס הרבה יותר כסף לספורט הוא לאו דווקא בגלל שיש יותר צופים בספורט, אלא שספורט זה אחד הדברים הבודדים שאנשים עוד רואים בלייב, ולכן זה אחד המקומות היחידים שמפרסמים מרגישים בנח לשפוך שם כסף (כי בינינו, מי למעט אבא שלי יושב 3 דקות ורואה פרסומות בנינג'ה ישראל).
    הNBA מנסה להרים את הקצב וכדו' בכדי להתחרות בזה, לא חושב שזה מצליח במיוחד.
    2. עוד נקודה(לפחות בעיניי ואולי יותר מוטה מהשאר), זה שבניגוד לכדורגל ששם הדיבור עוד רומנטי (גם שם כתבים כמו דסקל, מנסים להפוך הכל למספרים), הNBA הפכה לליגה של "סאחים", תכתוב פה מי שחקן יותר טוב קרי או קיירי, ומיד יפציצו אותך במלא נתונים על אפקטיבי, אחוז הגנתי, ומי קולע יותר טוב אחרי חסימה מהזווית של ה20 מעלות מהסל על רגל אחת.
    חלק מחוויה כאוהד ספורט זה לשבת עם חברים ולהתווכח על מי יותר טוב, בספונטניות בלי להיות עם יד על גוגל ואתרים מפוקפקים,
    הסאחיזם הזה מוציא את הריגוש מהאהדה ולכן פחות אנשים באים לענף.

  15. יש כמה שינויים, חלקם אבולוציוניים ולא ניתנים לשינוי או שליטה ובחלקם אפשר למצוא אשמים.
    זה שהיום השחקנים קלעים טובים הרבה יותר, אתלטים יותר, יותר בכושר, יודעים לבצע מגוון של פעולות שפעם היו שייכים לשחקן עמדה ספציפי, יודעים לכדרר בשתי הידיים ולקלוע וללכת לפוסט ולמסור וזה רק טיפה בים כמה שעובדים היום על הכישורים

    1. לדוגמה, הנבחרת של היום, הייתה עושה קציצות מהנבחרת של שנות התשעים.
      מצד שני, השינוי בשריקות לעבירות, בעקבות ההשתוללות של רון ארטסט במשחק המפורסם מול דטרויט, שהפך את הליגה לבית המלוכה הבריטי, עם שופטים הזויים (זוכרים את ג'ואי קרופורד ששרק טכנית לטימי, כי הוא חייך על הספסל?) ושריקות שלא מהענף, גרמו להגנות להיראות לפעמים כבדיחה.
      המעבר של לברון ג'יימס להיט, שמיסחר מאוד את כל עניין השחקנים וגרם לאיבוד הזהות של "שחקן של מועדון" (לא שאין דבר כזה, אבל זה כבר נתפש אחרת) וההליכה הבלתי פוסקת למסכי הוידאו שעוצרת את המשחק ומוציאה את הנשמה, כל זה הורס את חווית הצפייה של האוהד הממוצע.
      גם נקודה שהעלו בעניין הקהל האמריקאי העשיר של נקניקיות ובירה, עקב המחירים הגבוהים. תסתכלו משחק של פנאתינייקוס, או של הכוכב האדום, או אפילו פה בארץ, אוהדי הפועל חולון, מכבי והפועל ת"א ותראו מה זה קהל…

  16. זה נשמע פה בעיקר כמו פעם היו שחקנים מוגבלים כל כך בליגה שיכולת לדמיין שאתה מסוגל לשחק בה ויותר להזדהות איתם והיום זה כבר לא קיים.
    בסופו של דבר אנחנו מקבלים היום כדורסל יותר טוב ברמת היעילות והביצועיות ואולי ההעדפות האסתטיות של איך כדורסל אמור להראות פוגעות בהנאה של צופים אבל הקבוצות בסופו של דבר עולות כדי לנצח משחקים ולא ניתן לעשות זאת היום באותה צורת משחק כמו לפני עשר, עשרים ושלושים שנה.

  17. בנוגע לכדורסל עם טרמפולינות, זה כבר קיים. זה נקרא slamball. יצא לי להיתקל בזה בתוכנית שנקראת one tree hill. קטע לדוגמה:
    https://m.youtube.com/watch?v=Sqvtz4GRmhU
    אין לי מושג עד כמה הספורט הזה נפוץ

    דרך אגב, אני סופר ממליץ על התוכנית. מדובר על סדרה בעלת 8 (או אולי תשע) עונות אשר עוקבת אחרי תיכון one tree hill כאשר הנפשות הפועלות בחלקן הן שחקני כדורסל (לא slamball, זה היה חלק קטן בתוכנית)

  18. בנוגע לכדורסל עם טרמפולינות, זה כבר קיים. זה נקרא slamball. יצא לי להיתקל בזה בתוכנית שנקראת one tree hill. קטע לדוגמה:
    https://m.youtube.com/watch?v=Sqvtz4GRmhU
    אין לי מושג עד כמה הספורט הזה נפוץ

    דרך אגב, אני סופר ממליץ על התוכנית. מדובר על סדרה בעלת 8 (או אולי תשע) עונות אשר עוקבת אחרי תיכון one tree hill כאשר הנפשות הפועלות בחלקן הן שחקני כדורסל (לא slamball, זה היה חלק קטן בתוכנית). יש לא מעט קטעי כדורסל. הסדרה בעונותיה הראשונות מזכירה את הסרט coach carter ובעיני היא חובה לצפיה עבור חובבי כדורסל. לצערי הרסו את הסדרה בעונות האחרונות כשכבר כמעט לא היו קטעי כדורסל.

    עוד תוכנית חדשה ובעיני הרבה פחות מומלצת היא:
    Last chance u: basketball
    מדובר בסדרה דוקומנטרית שעוקבת אחרי מכללת מזרח לוס אנג'לס. בעיני הרבה פחות מומלצת.

    היו פה בעבר פוסטים על סרטי ספורט מומלצים. למישהו יש קישור אליהם?

    יש סדרות ספורט שאתם ממליצים עליהן?

    אני מציין שהעונה הראשונה של one tree hill היתה נהדרת. הפרק הראשון מעולה כאשר היו אחריו כמה פרקים פחות טובים אבל אחרי זה היו פרקים מעולים. אני לא מצליח להכניס את החלק הזה של התגובה באזור שבו כתבתי על התוכנית (כנראה משהו בס

    1. "מגרש ביתי" (שמה העברי של one tree hill) הייתה די גרועה אפילו בעונותיה הראשונות. למרות שזו הייתה סדרה 'גברית' כביכול בגלל הכדורסל, הדמויות של הבנות היו כתובות יותר טוב והשחקניות שלהן היו גם הרבה יותר טובות משחקנים של הבנים.

      1. אני חושב שזה בעיני המתבונן. בעיני, העונות הראשונות היו נהדרות.
        יש לך סדרות ספורט אחרות שאתה ממליץ עליהן?

          1. תודה. נתתי מבט קטן וראיתי שזה פוטבול (פחות מתחבר), אבל אשקול בכל זאת עקב ההמלצה החמה.
            One tree hill אולי היתה הסדרה הכי טובה שראיתי (העונות הראשונות בלבד) לא בסדרות ספורט אלא בכלל. מפתיע שלא אהבת.

            1. אם עד כדי כך אהבת את מגרש ביתי ואתה בקטע של דרמות נעורים בלי ספורט, אז נראה לי שאתה תאהב סדרות כמו דוסון קריק ו the o.c

  19. כנראה משהו בסמארטפון או בדפדפן שאני משתמש בו.

    אני בדרך כלל לא מגיב. רציתי לשאול מספר שאלות:
    1. האם יש אופציית התחברות לאתר שאינה נמצאת בתחתית העמוד אלא בחלק העליון של העמוד?.

    2. האם אני יכול לראות תגובות שלי או תגובות שנכתבו אלי?

    ביקשתי אם אפשר לסדר את התגיות של מאמרים מתורגמים וראיתי שהיתה תגובה אלי ורציתי להודות למי שהגיב אך אני לא את הכתבה שבה רשמנו. אני חושב שזה היה עידו גילרי, אך לא בטוח. אז תודה למי שסייע

    1. היי, כרגע התשובה לשתי השאלות היא לא.
      אבל אתה יכול להישאר מחובר או כשאתה רוצה להגיב פשוט ללחוץ על הקישור כשהוא אומר לך שצריך להיות מחובר כדי להגיב.
      לא זכורה לי פעם אחת שהייתי צריך את הקישור למטה…

      1. תודה מנחם ועידו

        הדפדפן שלי מוגדר כך שהוא לא שומר היסטוריה, כך שאני צריך להתחבר כל פעם מחדש, אבל לא נורא 🙂
        נגלול עד למטה

  20. אני מסכים עם הרוב אבל צריך גם להשים הפרדה.
    בסה"כ יש כאן כמה נושאים מופרדים שמחברים את כל התמונה.

    חוקי השיפוט- המשחק שונה בתקופת סילבר בעיקר בגלל החוקים ואיאפשר להשוות את זה למשחק בעבר.
    מדע והתפתחות אבולוציונית- הידע של כל התזונה ושיטת האימונים היום נותנת יתרון לרוב
    השחקנים שהם אתלטים בליגה. שחקנים בשנות ה-90 אפילו חלק מהמובילים, לא היו יכולים להכנס לליגה עם אותם נתונים פיזיים ויכולת קליעה.
    איאפשר להשוות בין יוסיין בולט לג'ונסון.
    איאפשר להשוות בין לברון לג'ורדן.

  21. החלטות ביזנס
    העדיפות של הליגה היא לעשות כסף גם אם זה אומר לפגוע בתחרותיות,בכשירות וביריבות בתוך המשחק.
    האהדה יורדת וכך גם היריבות בין השחקנים שבאים לליגה בשביל החוזה מקסימום.

    אחת מההחלטות היא קיום משחק האולסטאר באמצע מגפה עולמית. החלטה שהלכה נגד לברון ושאר שחקנים מובילים.

    1. לא הצלחתי למצוא קטע טוב מהתוכנית של ה-slamball, אבל זה היה סביר.

      בכל אופן, מאוד ממליץ על התוכנית (בכך העונות הראשונות זה כדורסל רגיל).

        1. סורי. לא ראיתי שיש קטע וידאו דרך הסמארטפון (יש לי איזה addon שאמור לחסום חלק מהדברים כדי שאתרים יעלו מהר יותר).
          אני עכשיו על המחשב ורואה שיש.

          אז הוא התכוון לקטע שלך 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט