סיקור משחקי ליל יום ראשון / צוות הופס

שבעה משחקים הלילה מעבר לים, ובהם הבולס מנצחים את הנטס ללא הארדן (ודוראנט), הקליפרס לא מתקשים מול הלייקרס הפצועים, הסלטיקס אותו דבר מול ההורנטס, והגריזלים בפילדלפיה. ההוקס גוברים על הווריירס למרות חזרתו של קארי, והשקנאים מנצחים ביוסטון עם מטווח של לונזו בול. הנאגטס מגלים שבמג'יק כל צ'ומה אוקיקי אבל בסוף מתאוששים לניצחון ביתי. היום בצוות דובי, שקד ועידו.

ולפני 27 שנים, כמה סמלי, ב-5 באפריל 1994, מכריעים ההפרעה הדו קוטבית, ההרואין, האלכוהול ושאר השחקנים הרגילים את מוחו הגאוני והמסוכסך של קורט קוביין. הוא נוטל לידיו עט, נייר ורובה ציד, משרבט מילות פרידה, ומצטרף למועדון ה-27 ששר עם המלאכים. עדיף להישרף ולא להתפוגג, הוא מצטט את ניל יאנג, ולנו נותר רק להרכין ראש ולהתבאס לזכרו.

שיקגו בולס (28-20) 115 – ברוקלין נטס (16-34) 107

הנטס מגלים שללא הגנה החיים בלי דורנט והארדן קשים לא משנה כמה גריפינים ואולדריג'ים אתה מביא. הבולס מצד שני רושמים ניצחון ראשון בעידן ווצ'ביץ'.

אחרי שזאק לאבין קיבל את פניו של ווצ'ביץ לביתו החדש:

הפתיחה הייתה דווקא של האורחים כשהם עולים ל10-19 אבל הבולס מהר מאד התאוששו וסגרו את הפער כשדניאל תייס חוגג יום הולדת 29 עם שתי שלשות. הבולס המשיכו לחגוג מתחת לסל של הנטס במה שסימן על העתיד לבוא:

אבל הנטס עדיין היו במשחק לקראת המחצית כשקיירי ובלייק שיתפו פעולה יפה כדי לתת לנטס בפעם האחרונה הרגשה שהם במשחק:

מכאן הנטס ברחו ל46-57 במחצית. יתרון שאותו לא ישמטו עד לסיום.

ווצ'ביץ' דאג להגדיל את הפער ל54-71 באמצע הרבע השלישי ולנטס נותר רק לנסות ולמצמם מדי פעם את התוצאה. הם הצליחו לעשות קולות כאלה לקראת הסיום בעזרתו של ג'ף גרין

אבל זאק לאבין דאג לצנן את ההתלהבות ולשמור את הניצחון בשיקגו

הבולס קלעו ב-55% מהשדה כשלאבין מסיים עם 25 נקודות. ווצ'ביץ' במשחקו הביתי הראשון רשם 22 נקודות ו-13 ריבאעונדים שסטורנסקי היה יעיל להחריד עם 19 נקודות ב8 מ-10 מהשדה ו-11 אסיסטים.

קיירי אירווינג ניסה לשמור את הנטס במשחק ללא הצלחה עם 24 נקודות ו-15 אסיסטים. רוב העזרה שהוא קיבל הייתה מג'ף גרין שסיים עם 21 נקודות.

לוס אנג'לס קליפרס (18-33) 104 – לוס אנג'לס לייקרס (19-31) 86

הלייקרס ידעו שללא לברון ודיוויס הסיכוי שלהם קלוש והחליטו לא להמר עם דראמונד ומתיוס הפצועים כך שבהרכב מאד חסר זה לא היה אמור להיות כוחות. ובאמת לפני שהספקנו למצמץ כבר היה 2-13 לקליפרס ה"ביתיים". זה השאיר את הבמה לתאומים לבית מוריס לנצל את שאר הרבע לקרב שקול (למתעניינים – מרקוס ניצח את מרקיף 9-11) ולרונדו לחגוג דקות בכורה מבולגנות של איבודים וחטיפות עבור קבוצתו החדשה.

איבקה אפילו לא טרח להחליף את הפיג'מה

בשלב הזה נמאס למארחים לשחק עם הטרף ומוריס עזר להגדיל את הפער די מהר ל30-50 שלוש דקות למחצית מה שהשאיר לנו גארבג' טיים ארוך מאד וצפוי אף יותר עד לסיום.

שתי הקבוצות המשיכו לבלות את אחר הצהריים בנעימים עד לסיום כשכל הכוחות שבו בשלום לבסיסם כשאפילו רונדו מזכיר שמותר לו לקלוע:

מוק נוריס סיים בסוף עם 22 נקודות ו-7 ריבאונדים עבור הקליפרס כשקוואי לנארד עם משחק אפקטיבי רושם 19 נקודות, 10 ריבאונדים ו-8 אסיסטים. פול ג'ורג הוסיף 16 נקודות ולוק קנארד חימם את הידית מהספסל עם 15 משלו.

בצד המפסיד לא היה הרבה על מה לכתוב להורים בבית כשהמחליפים מונטרז הארל קולע 19 נקודות וטיילן הורטון טאקר מוסיף 16.

בוסטון סלטיקס (25-25) 116 – שארלוט הורנטס (24-25) 86

שתיים מהמתמודדות באזור הרותח של מקומות 8-4 במזרח נפגשו הלילה בבוסטון. ללא גורדון הייוורד (נקע), מאליק מונק (עקב) וכמובן לאמלו בול שגמר את העונה, הצליחו האורחים להוביל 9-18 במהלך הרבע הראשון, אבל אז עשה בראד סטיבנס נו נו נו לחניכיו, ואלה הידקו את ההגנה, ואחרי שפיגרו בנקודה בסיום הרבע הראשון, ניצחו את השני 17-33. מרכוס סמארט מצליח להשיג את הבאזר למחצית עם רק-עוד-שלשה-אחת-למזל-אדון-שופט, מעגל ל43-58, בואכה מחצית שנייה שהמשיכה בדיוק באותו כיוון. טייטום עושה סמארט בסיום הרבע השלישי כדי לקבוע 27-40 ברבע, 70-98 בסך הכל, וגוד נייט סוויט פרינס יעלו הנערים וישחקו לפנינו 12 דקות. בסיום 86-116 שאין עליו עוררין לזכות הסלטיקס, ורי שאפל לכל עסק הדירוגים לקראת הפלייאוף.

טייטום עם 22 ו-8 ריב' הוביל חמישייה קלטית בספרות כפולות, עם ג'יילן בראון שתרם 17, ורוברט וויליאמס בעוד משחק יעיל של 16 נק' ו-8 ריב'. פורנייה עלה היטב מהספסל עם 17 ו-6 אס' לזכות המנצחים, שירו לא פחות מ-54 פעם מחוץ לקשת, ופגעו ב-21.

אקס בוסטון טרי רוזייר היה הצרעה הראשית עם 22 נק', 7 ריב' ו-4 אס', אבל רק גראהם, 11 נק', 6 אס', וברידג'ס, 10 נק', טרחו להופיע לצידו. זה היה טו ליטל.

פילדלפיה 76' (16-34) 100 – ממפיס גריזליס (23-24) 116

ג'ו ג'ו אמביד החמיץ עשרה משחקים בגלל ברך כואבת, חזר וניצח את הטי-וולבס, ואז עלה הלילה שוב על אזרחי כשהגריזלים הגיעו לנהום ולשרוט בעיר האחווה. בלעדיו התקשו הסיקסרס למצוא תשובות ראויות למשחק מאוזן של האורחים ממפיס, ונוצחו.

אחרי שלוש וחצי דקות דקות מאוזנות כחכחו הדובים בגרונם ורצו 0-7 קטן כדי לבדוק את המיתרים. וכשאני אומר מיתרים, אתם הרי מיד צועקים דייווי גראהם! ואז אני אומר לכם קרוב… תנסו קצת יותר חדש… ואז אתם אומרים אה… ברט יאנש…. ואני אומר וואלה, איזה חכמים אתם היום, יש לכם חשק לנקודת בונוס, ואתם חושבים קצת ומנסים אולי… אנג'י? תאמינו לי, גאווה אתם. יאנש לוקח את המנגינה היפהפייה של גראהם, מעלה אותה בסולמות, מוריד אותה בנחשים, מסובב לה את המפתחות ועושה לה כל מיני דברים שעמית ידידי ישמח להסביר לכם מה הם, ובסוף יוצא לו הדבר היפהפה הבא. ובשביל אקסטרה בונוס, נסו לזהות כמה מלחינים מודרניים "שאבו השראה" מהלחן המקורי. יאללה, שלוש דקות וחזרנו למשחק.

שבנו אליכם מפילדלפיה, וכאן האורחים מממפיס מסיימים את הרבע הראשון ב22-29, ממשיכים מתון עם 20-23 בשני, לקראת פלוס 10 בהפסקה, ואז קלאץ', מורידים לשלישי, פול טרוטל קדימה ל29-45 בשלישי עם 11 נק' של גרייסון אלן, ו-74-102 עם עשר דקות לסיום, לקראת הגעתו של אוטו הזבל בסיום המשחק לפנות את השאריות, ואלמלא ברט יאנש שלמעלה הייתם שומעים עכשיו את הבילויים בשירם המתאים לסיטואציה. אבל העורכים מגבילים אותנו כאן, ולכן רק נציין שהצדדים נפרדים ב-100-116 גריזלים, מכובד אך הוגן.

דילון ברוקס היה האלפא גריזלי עם 17, ומעט אחת ג'ונאס וי עם 16 ו-12 ריב', וגרייסון אלן שסיים עם 15. כמו קלארק מהספסל. ביין ומלטון עלו גם הם מהספסל, עם 14 לראש, ל-50 נק' מרשימות מאת מחליפי ממפיס. מוראנט הרשה לעצמו להתרווח עם 8 נק', 10 אס' ו-5 ריב'.

האריס, 21, ומילטון, 14 מהספסל, היו הסיקסרס היחידים שראויים לציון, בהיעדרם של אמביד וטייריס מקסי. סימונס לא התגבר על חסרונו של הג'ואל, וקלע 7 בלבד בשישה ניסיונות מהשדה.

יוסטון רוקטס (36-13) 115 – ניו אורלינס פליקנס (27-22) 122

לונזו בול החמיץ שבעה משחקים בגלל ירך שנמתחה יתר על המידה. הלילה הוא חזר, ובגדול. כבר ברבע הראשון ניסה הלונזו לבית בול ארבע פעמים מחוץ לקשת, וצדק בכולן. זה הספיק ל-27-38 ברבע הראשון, יתרון שהספיק עד 7:37 לסיום הרבע השלישי, ואז, מפיגור 71-81, רצו המקומיים 0-9 וסגרו לנקודה. מכאן ואילך פינג פונג של זיג מפה וזג משם, ושש וחצי דקות לבאזר האחרון ברדלי נכנס לסל, ופתאום הרוקטס בפלוס 4, 100-104. ותסלחו לי רגע כי התרנגולות צועקות חמאס תביא ארוחת בוקר.

זה לא יפה, טוענים השקנאים וסופקים כנפיים. 0-10, ו-3:17 לסיום 104-110 לזכות האורחים. אוליניק במאמץ אחרון מצמק ל-109-113 עם שתיים וחצי דקות לסיום, אבל השלשה השמינית של לונזו במשחק עושה את זה 109-116, וסוגרת עניין. בסיום 115-122 פליקנס, והחברים מניו אורלינס רוצים פלייאוף!

ללא ציון ואינגראם פצועי המנוחה היה זה לונזו על הנקודות עם 27, כולל 15-8 מחוץ לקשת, ו-9 אס', ולצידו מסייעים בלדסו, 19, וג'יימס ג'ונסון עם 18, 7 ריב' ו-4 חסימות. 37-16 קבוצתיים משלוש היו 43% מרשימים, תודה רבה שהגעתם.

אוליניק עלה מספסל הרוקטס עם 26, והרוקי טייט עם 19 וכריסטיאן ווד עם 15 ו-12 ריב' עשו כל מה שיכלו, וזה לא הספיק. הרוקטס רושמים הפסד רביעי ברצף.

גולדן סטייט ווריורס(27-23) 111 – אטלנטה הוקס (24-26) 117

גולדן סטייט וורייורס פוגשת את אטלנטה הוקס במפגש מסקרן בין סטף לשחקן שמנסה להיות הכי דומה לו שאפשר טריי יאנג. ערב המשחק גולדן סטייט נמצאת במקום ה-10 במערב אחרי שהדרדרו מחוץ למיקום בפליאוף בזמן שסטף היה פצוע. מהצד השני אטלנטה שהתחזקה לאחרונה בלו וויליאמס נמצאת במקום ה-6 במזרח אחרי פתיחת עונה מגמגמת.

רבע הראשון עם סקור נמוך החל עם דאנק של וויזמן (8 נק' ברבע הראשון) מאסיסט של גרין, כאשר מהצד השני בוגדנוביץ' וקפלה פתחו את המשחק בצורה טובה. גולדן סטייט הצליחה להשאיר את אטלנטה על 38% מהשדה ברבע הראשון. 24-24

בפתיחת הרבע שני אטלנטה החלה להיכנס לקצב כאשר ריצת 7-0 נתנה לה יתרון מהיר בפתיחת הרבע. במהלך הרבע השני הווריורס כבר היו ב 1-10 ל-3. למרות הפתיחה הטובה של ההוקס גולדן סטייט הצליחה להפוך את התוצאה לקראת הירידה למחצית כאשר סטף קולע 19 נק' במחצית הראשונה. 59-57 גולדן סטייט

את המחצית השניה פתחו דווקא אוברה עם ליי-אפ ובוגדנוביץ' מהצד השני עם שתי שלשות שהעבירו את היתרון לצד האדום. משם סטף המשיך לנהל את ההצגה כאשר הוסיף עוד שלשה 0.2 ש' לסיום הרבע ונתן יתרון 82-79 לווריורס במשחק צמוד!

ברבע הרביעי סוף סוף הכדור התחיל להיכנס ללו וויליאמס אחרי שהתקשה במהלך המשחק אף המחליפים של גולדן סטייט נראו טוב וידעו לשמור על היתרון לאורך רוב הרבע (אחרי שספגו המון אש אחרי המשחק האומלל שלהם ללא סטף וגרין). 7:04 לסיום עוד שלשה של בוגדנוביץ' מחזירה את היתרון לאטלנטה. דקות ארוכות ללא סל העלו את סף הלחץ כאשר גולדן סטייט לא מצליחה להפוך את התוצאה ואסיסט של בוגדנוביץ' לקפלה נתן יתרון 112-106 0:40 לסיום שסגר את הסיפור עבור אטלנטה. תוצאת סיום 117-111 אטלנטה

קלעים:

אטלנטה הוקס:

קלינט קפלה 24 נק' 18 ריב', דנילו גלינארי 25 נק' 10 ריב', לו וויליאמס 15 נק' טרי יאנג 13 נק',בוגדאן בוגדנוביץ' 10 נק' (3-6 ל-3), קוין הארטר 10 נק'.

גולדן סטייט:

סטפן קרי 37 נק' 5 ריב' (3-12 ל-3), קייל אוברה 20 נק' 11 ריב', אנדרו וויגנס 16 נק' 5 ריב', דריימונד גרין 11 נק' 11 אס' 7 ריב'.

דנבר נאגטס (18-31) 119 – אורלנדו מג'יק( 33-17) 109

ראשון בערב 22:00 שעון ניו-יורק מפגש ראשון בין הנאגט הטרי ארון גורדון לבין האקסית אורלנדו מג'יק. אורלנדו של אחרי הבלאו-אוט ממוקמת במקום ה-13 במזרח כאשר ברור לכולם שלאחר הטריידים על גורדון, ווצ'ויץ' ופורניה מכוונת לקראת טנקינג. מהצד השני דנבר שבעונה טובה מנסה לשחזר את ההצלחה משנה שעברה ולהגיע לגמר המערב ואולי הפעם להצליח להגיע גם לגמר ה-NBA.

רבע ראשון צמוד נפתח באורלנדו כאשר ארון גורדון נחוש מההתחלה להראות לחבריו החדשים איך פותחים משחק באורלנדו כאשר קלע את כל 12 הנק' הראשונות עבור לדנבר, מהצד השני המפטון דאג לשמור את היתרון בצד של אורלנדו 29-23 אורלנדו.

ברבע השני שלשה של מו במבה המשיכה את המומנטום מהרבע הראשון. אורלנדו המשיכה ללחוץ על הדוושה כאשר סיימה את המחצית הראשונה בתוצאה 65-47 אורלנדו.

למחצית השניה דנבר הגיעה כבר יותר מרוכזת כאשר החמישיה הפותחת של דנבר הפכה את המומנטום וצמצמה את ההפרש ל 80-77 עם חטיפה של יוקיץ' ואסיסט לג'מאל מורי במתפרצת והוסיף עוד 2 מהקו. 0:20 לסיום המהפך הושלם, ג'מייקל גרין קלע 1-2 מהקו אבל לקח את הריבאונד והניח 2. טראנס רוס עם 2 נק' חשובות הרגיע וקבע את תוצאת הרבע 86-85 אורלנדו.

ברבע הרביעי אורלנדו הצליחה לבלום מעט את המומנטום של דנבר ולהשאיר את המשחק בידיים שלה לאורך רוב הרבע אך דקות טובות של יוקיץ' ומורי נתנו את היתרון לדנבר 101-100 4:49 לסיום. מכאן דנבר לא עצרה, שלשות של מורי ופורטר ג'וניור פתחו פער של 11 נק',  115-104 0:56 לסיום. תוצאת המשחק 119-109 דנבר נאגטס

קלעים:

דנבר נאגטס:

ארון גורדון 24 נק' 7 ריב', ג'מאל מורי 22 נק' 5 ריב' 4 אס', מייקל פורטר ג'וניור 20 נק' 12 ריב', ניקולה יוקיץ' 17 נק' 16 אס' 9 ריב'!, וויל בארטון 15 נק' 8 ריב' 4 אס'.

אורלנדו מג'יק:

צ'ומה אוקיקי 19 נק' 7 ריב' 5 אס', טראנס רוס 4 אס' 3 ריב', ג'יימס אניס 17 נק'  5 אס', וונדל קארטר 16 נק' 9 ריב' 4 אס', אר ג'יי המפטון 16 נק' 6 ריב' 4 אס'.

ולסיום, פתרון החידה השבועית – השיא הקודם של שלשות במחצית נקבע על ידי גולדן סטייט באוקטובר 2018, אז מתוך 17 השלשות במחצית 10 היו של קליי תומפסון, שקלע 4 נוספות במחצית השנייה וקבע שיא NBA של 14 שלשות במשחק בודד.

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. תנו לצ'ומה אוקיקי להוביל את אורלנדו והנה יש לכם פרזנטור לפלפל צ'ומה עבור הקהילה הטריפוליטאית בעיר ואף מעבר לכך……
    איזה סיקור מעולה… מבין כל חידודי המילים פול טרוטל קדימה לקח אצלי בגדול.
    THX
    🙂

  2. מוק נוריס אחד הגדולים שלך אבל היית צריך צ'אק נוריס ואז היה מושלם….
    בוסטון סגרו יפה אחרי שפתחו רע. קמבה חושך כרגיל, לא יודע מה קורה לו? מתאמן לפליאוף קמבה?
    יואל חיתול על החיוך של קמבה אולי זה יעזור?

  3. תודה על הסיקור.
    *
    מדכא הכיוון של ג"ס מאז האולסטאר.
    גם מדכא שהרוקי שלנו נכבה לו. אנחנו לא טובים עם סנטרים… בערך מאז שת'ורמונד עזב… אפילו היינו הקבוצה היחידה שלקחה אליפות בסבנטיז בלי סנטר שמישהו זוכר ממנו משהו – ואז קיבלנו את פאריש אבל שלחנו אותו לסלטיקס כי חשבנו שהוא "עצלן".
    נקווה שויצמן יישבור את הקללה. או שייברח מאיתנו כל עוד הוא יכול….
    *
    לפחות הסלטיקס ניצחו הלילה. את המחליפים של שארלוט

      1. הוא די שינה את השיטה העונה.
        יוקיץ' היה מתאים הרבה יותר מויצמן… אבל אולי גם איתו היינו מפשלים.
        סנטרים זה בעיה היסטורית איתנו… כמו שנבחרת אנגליה בכדורסל בסופו של דבר עוברת למסירות גבוהות לחלוצים בלי יכולת להתמסר בסבלנות או שלאיטלקים וליוונים יותר כואב לחטוף שער ממה שכיף להם להבקיע 2 – אנחנו אוהבים שחקנים שרצים מהר וקולעים מרחוק.
        *
        נראה לי שקר מנסה לשלב את ויצמן כפינישר – נגיד כמו ג'אבל מגי משודרג (בזמנו איתנו) או לחילופין קלינט קאפלה. הרבה פיק אנד רול וחדירות פנימה. זה לא הולך מדהים בינתיים.

      1. ומה אם לא היה הולך איתו?
        היו כל מיני טוקבקיסטים שהיו מתחילים להאשים את קר באנטישמיות או משהו…
        השאלה שמעניינת אותי זה אם לאמלו בול היה נדפק אצלנו או משגשג.

  4. ‏תןדה לצוות!
    .
    גראהם בפתיחת העונה – 14 נק' ב-34% 13 זריקות, 6.2 אס, 1.2 חטיפות ב-34 דקות.
    גראהם עם לאמלו בחמישיה – 12 נק' ב-42% מתוך 9 זריקות. 3.5 אס' 1.6 רב' 0.9 חט' ב-23 דקות.
    גראהם מאז הפציעה של לאמלו – 18.2 נק' 40% אחוז ב-13 זריקות 4.3 אס' 1.7 חטיפות ב-28 דקות

    המרוויח הגדול מהפציעה של בול?

  5. תודה רבה חברים, אחלה סיקור.
    .
    קיירי הזה הוא פשוט שחקן בושה, אם גריפין יתן לו אגרוף אתנדב לשמש כעד הגנה, "אין דרך לתקשר עם הבחור", אסביר לשופט הסקרן, ובלייק יצא זכאי.
    .
    שמח שהיוקיצ'ים התעוררו במחצית השנייה, כבר התחלתי לדאוג.

  6. תודה על הסיקור!
    הנטס חייבים את הארדן בשביל להיות רלוונטיים, בטח מול קבוצות טובות. אין להם הגנה.
    מחליפי הלייקרס ממשיכים להשתפשף, נסיון טוב, גם במחיר התוצאות.
    דנבר השתדרגו עם גורדון

  7. תודה לצוות ולקורט קוביין המופלא.
    לראשונה הלילה התחלתי לדאוג בשביל ברוקלין, אני הימרתי עליהם לאליפות קלילה מייד אחרי הטרייד על הארדן, אבל אפשר להתחיל לראות חולשות בטריו.
    1. קיירי אף פעם לא מביא נצחונות כשהוא לבד, וזה מפתיע לשחקן בקליבר שלו.
    2. הארדן כמה שהוא אדיר הוא פשוט חצי מהיכולת בפלייאוף.
    3. הפציעות והמנוחות התכופות של דוראנט מדאיגות וגם גורמות שלכך שלא יבוא בכושר מלא לפלייאוף
    4. אחרי גל ההחתמות האחרון הציפיות מהם הם ברמת ג"ס -לייקרס שאקובי, משחקים שלשה נסיכי התקפה בלי שום אמסטף או לוחם בהגנה, קבוצה שתבוא מולם בטירוף למשל מיאמי עם הבאטלרים ושות' יכולה לערער אותם ולהוציא אותם משיווי משקל.

    אגב סתם מעניין מה דעתכם, אם מנכים את בעיית הראש של קיירי, הוא מול ג'מאל מארי מדנבר, את מי הייתם לוקחים? נורא מוזר לי שאני אמביוולנטי לגבי זה. לכאורה קיירי מייצר הנקודות הכי קליל ומגוון בליגה עם רקורד פלייאוף וגמרים אדיר בלי לחשוב בכלל, אבל איכשהוא הראש מסמן לכיוון הקנדי.

    1. אלו נק חולשה שהיו קיימות תמיד ויהיו קיימות גם אם יזכו באליפות. למעט מה שאמרת עם הארדן. הוא לא חצי יכולת בפלייאוף אלא אולי 80% וזה גם מול קבוצות עילית אבל…זה שהוא היה לבד….עם דוראנט וקיירי זה סרט אחר לגמרי…אני צופה ניגוב מצידו.
      ברור שאני לוקח את גמאל מורי על פני קיירי, אצלי אין בכלל שאלה. קיירי שומר 2 רמות פחות טוב ממנו וגאמל הראה כבר 2 פלייאופים דברים קסומים.

      הכימיה היא בעייתית בגלל ההיעדרויות הממושכות וזה קרה לקליפרס עונה שעברה אבל רמת הכוכבים שם זה יותר ממה שהיה לקליפרס, דאנטוני מאמן עדיף על ריברס ולו. אבל זה יפתר תוך כדי תנועה, דוראנט עוד מעט יחזור ונקווה שיהיה בריא גם הארדן.

      בולדוגים של מיאמי? איזה בולדוג יש למיאמי חוץ מבאטלר? הם שלחו את קראודר שלפי דעתי זו הייתה טעות גדולה. אריזה זה פודל. אולדיפו שומר טוב אבל לעצור אחד מהביג 3 הוא לא מסוגל.
      לדעתי הנטס ינגבו את ההיט אם הביג 3 בריאים. למיאמי יש התקפה חלשה מאד.

      אם כבר בולדוגים התכוונת לפילי עם אמביד סימונס טייבול גרין דוויט שירביץ קצת בראש של דוראנט במקום בכדור "בטעות"…

      אני חושב שאם יש סיכוי קטן לקבוצה מזרחית מולם אלו רק פילי.

      את המזרח לדעתי הם יקחו די קל.

      בגמר זה כבר סיפור אחר מול השיקצה דיוויס והפרשים באפור. שם יש דיוויס שהוא נק החולשה הכי גדולה שלהם כמו אמביד אבל במקום טוביאס יש להם שיקצה על הראש עם הנרטיב של טבעת 5, התאגיד והכל וצוות השיפוט, שם הם יצטרכו להתעלות יותר מהרגיל וזה די פתוח.
      זה לא שלליקרס יהיה קל לעצור את הביג 3 שלהם…

      1. 1.הארדן בפלייאוף יורד משמעותית, לא נתווכח על האחוזים. אם דוראנט לא חוזר בכושר אדיר ואין סיבה להניח שיחזור כך, אז הם בבעיה, כי קיירי הוא לא באמת הראיה הכי טובה לכך היא שאתה מחליף אותו במארי שהוא לא טופ 20 בליגה. אז זה לא בדיוק ביג 3…

        2.מיאמי התככונתי לספולסטרה שבעיני הוא מאמן הגנה אדיר, באטלר יעשה צרות צרורות להארדן שכיום הוא המנוע של הקבוצה.
        3.דווקא מול הלייקרס יהיה קל לנטס אני לא רואה איך הלייקרס עוצרת את דוראנט מי ישמור עליו? לברון? קוז? מתיוס?

        1. מתי באטלר הצליח אי פעם לעצור את הארדן? הארדן ינגב אותו.
          רוצה להיזכר מה הארדן עשה לו בפעם האחרונה שהם נפגשו בפלייאוף? קרצוף
          אגב גם ג'ימי יודע בעצמו

          https://rocketswire.usatoday.com/2019/11/26/jimmy-butler-names-james-harden-as-nbas-most-unstoppable-player/

          מורי הוא טופ 20 בפלייאוף לא בעונה הסדירה 🙂
          הגמיל אגב הוא שחקן הקלאץ מס 1 בליגה לטעמי כדור אחרון אני רוצה אצלו.
          בלי קשר גם קיירי לא טופ 20 בליגה

          למה אתה קורא יורד משמעותית? הוא יורד בקטנה מן הסתם מביאים עליו דאבל טים כל הסידרה והגנות יותר חזקות מתמקדות בו….הקטע שהפעם את פי גי טאקר ודונאהל האוס מחליפים דוראנט וקיירי….ההגנות האלה שעשו עליו ביוסטון כבר לא אפשריות עליו 🙂

    2. דווקא במשחק הקודם, הנטס מעכו את הצרעות. ברוקלין של אתמול, היא קבוצה על הנייר, טובה פחות מהבולס של ווצ'ביץ' ולאבין. מותר להם להפסיד.

      1. ג'ף גרין – אחלה שחקן. אם היה לנטס עוד שחקנים מהסגנון שלו ועוד איזה קראודר כזה, הרבה סימני שאלה היו מתבררים.

    3. נכון לגבי קיירי. נאש נתן לו להשתלט על המשחק (אולי מחוסר ברירה) וזה נגמר עם הרבה אסיסטים, כמה זריקות מיותרות (שחלק נכנסו וזה מה שייראו בהיילייטס) והפסד. הוא מדהים כפינישר, off-guard – לא כרכז (בלי קשר לכמות האסיסטים שהוא מסר אתמול).
      *
      החולשה שלהם בצבע בהחלט בלטה ודוראנט לא ייפתור את זה. הוא שומר טוב אבל לא מאוד פיזי. קבוצות עם ביג-מנים דומיננטיים יעשו להם בעיות, ויש הרבה כאלו.
      בעצם, אחרי צפיה בהאריס ואירווינג שומרים אתמול אז הם צריכים לחשוש גם מגארדים.
      צד שני, הכוח אש שלהם אם כולם בריאים…

    4. אני מסכים עם שמעון – הארדן הוא לא 50% בפלייאוף, זו סטיגמה שנדבקה אליו. זה ההי ביוסטון כשכל העול ההתקפי היה עליו והוא לא עמד על הרגליים. כשיהיה לו את קיירי ודוראנט בריאים לידו הוא יפרח (וגם הם)

          1. אני חושב שיש שוני בטעמים.
            אתה אוהב הירו בול – אני מתעניין יותר באיך הקבוצה בנויה ומה התפקידים של אלה שתפקידם הוא לא לקלוע (דריימונד גרין) ופחות חשוב לי מי זכר האלפה על המגרש…

            1. תפקידם של אלה שלא יודעים לקלוע ידוע לעשות דברים אחרים אבל כן אני חובב הירו בול מושבע תמיד יעדיף קרוסאובר טוב על מסירה טובה 😎

            2. אני מת על קרוסאובר טוב… לא סתם אני מרגיש מבורך שיש לג"ס את סטף קרי. והתחלתי לאהוד בתקופת טים הארדוויי…
              אבל החיים הם לא רק היילייטס.

    1. השאלה ההגנתית מטרידה אותי בעיקר. פחות במהלך העונה ויותר בפלייאוף, שם ההגנות מתהדקות.
      שילוב של מארי פורטר גורדון ויוקיץ זה חמישיית הגנה חלשה

  8. 1. לא מפתיע אותי שקיירי לא מביא ניצחונות, הוא אף פעם לא היה כזה. קליבלנד לפני חזרת לברון הייתה פח אשפה. בוסטון ניצחה בזכות מערכת בריאה וגם ברוקלין בעונה שעברה הייתה טובה יותר בלעדיו.
    2. אולי העונה ככינור שני אפילו שלישי הוא ישחק שונה.
    3. מסכים
    4. קיירי

  9. מה קורה עם קוזמה? מילא שכאשר לברון ודיוויס שיחקו והוא היה כינור שני-שלישי אבל עכשיו?
    ציפיתי שבהיעדרם של התותחים הכבדים הוא יתעלה ויראה מה הוא שווה.
    .
    בעצם אולי זה מה שהוא שווה 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט