"היהלום" שכרגע משחק ברמה של פחם גולמי הגיע העירה. למזלנו (לטוב ולרע) ובעל כורחנו, נאלצנו להפוך לצופי ותומכי הווישנגטון וייזארדס. אולי באיזהשהו מקום הפרובנציליות ממני והלאה אבל עוד באמת מוקדם. ניסיתי לעקוב אחרי שלושת החודשים הראשונים שלו בליגה, לייצר תובנות ולנסות לתת פרשנות.

אני מאמין שבתור "הילד של כולנו", ציפינו וקיוינו להתחלה קצת יותר טובה של קריירת הליגה אבל לצד הביקורת נדמה לי שיש לקחת דברים בפרופורציות אמריקאיות ולא ישראליות ולהשאר אופטימי.

אודה ולא אבוש שראיתי למעלה מתשעים אחוז מהמשחקים של אבדיה בשלוש שנים האחרונות,כולל הליגה לנוער בישראל ואליפויות אירופה בקיץ. אין ספק שלא רק שהוא הפוטנציאל והכשרון הכי גדול שאי פעם צמח בישראל, הוא גם זכה לסט כישורים שלא צמח במחוזותינו/תכם , כאשר אחת התכונות הבולטות במשחקו והתנהלותו הוא הבטחון העצמי והסוואג שאני לא ראיתי מכדורסלן ישראלי כבר הרבה זמן. זה היה מאוד בולט בכל המסגרות שהוא שיחק בהן עד היום ורופד בשלל תארים שהצדיקו את הגישה.

שמתי לב , במשחקי החזרה אחרי פגרת הקורונה של הקבוצה שהוא מרוחק מהקבוצה במהלך המשחקים, יושב על הכיסא בצד כשהוא לא משחק ,לא משתתף בפסקי זמן ובסך הכל נראה די כבוי. היה נדמה לי שהרוקי וול הגיע מוקדם מהצפוי, על אף שוול כבר לא בקבוצה ושאולי יש פה קשיי התאקלמות מנטליים עמוקים.

במשחק פה בפורטלנד התרחש ההפך הגמור: דני ייצר סיטואציה וקרבה עם רוב חברי הסגל כולל שחקנים,מאמנים ונלווים. הוא היה חברותי,בעל שמחת חיים, דקלם שירי ראפ שהתנגנו ברקע ונראה אינגייג'ייד בכל האינטאקציות שבהם השתתף. שמתי לב שזה גם חזר אחרי כך במשחקים נוספים, בראיונות למדיה הישראלית והאמריקאית. הוא מדבר אנגלית ברמה גבוהה מאוד וניכר שהוא סופג וחי את התרבות האמריקאית ואת התרבות של שחקני הליגה. לדעתי, הוא פשוט צעיר ומתנהג כמו צעיר .מה שכן,הסרתי חשש מאי התאמה על רקע מידלאיסטרניות יתר.

מבחינה מקצועית יש המון נסיבות מקלות לסיטואציה :

1.קורונה- להבדיל מישראל, בארה"ב לא הוטל עוצר או סגר בשום שלב וכל הוראות הבריאות הם בגדר המלצות שמצופה מאנשים נורמטיבים לכבד במרחב הציבורי. למרות זאת, חייו של שחקן בליגה מאוד מוגבלים והוא בעצם לא יכול להנות מסטארדומו בחיים. אין יציאות,אין מפגשים והשחקנים (במיוחד אם אתה רוקי ממדינה אחרת שעדיין לא מבין את הקודים ההתנהגותיים באמריקה) די כלואים בבירוקרטיה הקואופרטיבית של הליגה. מהבית לאימון או למסע עם הקבוצה וחזרה הביתה. כצעיר שרק עכשיו עבר למדינה אחרת,מלווה באמא ישראלית זאת יכולה להיות שגרה בעייתית ובמיוחד כאשר זה מתנגש באמוציות של הגשמת חלום חייך.

2.מחנה אימון והכנה לעונה- לא התקיים בנוהל הרגיל ולדעתי הייתה פה השפעה עצומה על הכניסה למסגרת. זה כולל בראש ובראשונה אלמנטיים מקצועיים כמו תרגול, הכרת המאמן והחברים לקבוצה, הבנת המסגרת המקצועית, בניית בטחון והשתפשפות בהווי הקבוצתי על ומחוץ לפרקט.

3.שיטת המשחק וראסל- אחד המוסרים הגדולים בהיסטוריה ( בואו לא נריב על ההגדרה ונסכים על זה שהוא מייצר סטטיסטיקה של אסיסטים). ראסל הוא שחקן שמחפש בעיקר את המסירה מהפיק אנד רול דרך האמצע. במהלכים הללו דני לרוב עומד בפינה ותפקידו לחכות למסירה או להזדמנות אך ורק אם השומר שלו הלך לעזור והוא נשאר פנוי. לרוב הכדור בכלל לא יגיע אליו ונדמה שאסור לו בפקודה לזוז מהבלטה ולחתוך לכיוון הסל. לא נדמה שלברוקס יש איזהשהו אינטרס לשנות את העניין ולערב את דני בהתקפה דרך הגברת תנועה ,חסימות פלייר וגלגול או אפילו יוזמה של מהלכים. ראסל וביל כל כך דומיננטים שקשה לצפות למשהו אחר.

4. וושינגטון וויזארדס-מה את רוצה/מצפה מעצמך העונה ? קלירלי הטרייד על ראסל לא הביא את הקבוצה להיות כוח משמעותי ואפילו לא קבוצה של 500. שני הול אוף פיימרים כנראה לא מספיק אפילו להבטיח פלייאוף במזרח . הכסא של ברוקס מתנדנד עד מתנדנד מאוד ואין ספק שאם אין פלייאוף הוא יוחלף בסוף העונה. הוא גם התחמק ומתחמק משאלות על מימוש הפוטנציאל של דני כמו גם של האצ'ימורה ומסביר שהם יצטרכו ללמוד ולהקדם דרך אימונים ועצות ולא דרך הגברת תפקידם על המגרש. החוזה הבעייתי של ווסטברוק תקף גם לעונה הבאה אז אין יותר מדי אופציות באמת על השולחן. ומכאן אבל גם מגיעה האופטימיות הקבוצתית והאישית :

בתרחיש אחד הקבוצה חוזרת להפסיד בסיטונות מה שאולי יעזיב את ברוקס מוקדם ו/או ייתן סיבה כן לתת צ'אנס לצעירים ( בראון,בונגה,ואגנר ומאתיוז) ואז יעלה אולי היוסג' של דני ותינתן לו האופציה להוביל כדור אחרי ריבאונד, לנוע ללא כדור בהתקפה ואולי אפילו לשחק פיק אנד רול עם הכדור או כחוסם.

בתרחיש האופטימי השני הקבוצה נלחמת על הזכות להכנס לפלייאוף דרך מקומות 7-10 ודני זוכה להיות חלק מקבוצה שיש לה על מה להלחם בשיניים,מרוויח חוויה להמשך הקריירה ואולי גם דקות פלייאוף.  ברור שהוא לא חושש מהמעמד ואולי רק צריך מעמד יותר גבוה להיות חלק ממנו.  אז גם הסוואג יחזור. חשוב לזכור שמה שעולה מהר גם יורד מהר. את הכסף סופרים לקראת סוף חוזה הרוקי וצפייה לחוזה גדול ראשון וזה יגיע רק עוד שנתיים שלוש ובשביל זה צריך סבלנות. האמונה/רצון/צפייה שדני יהפך לשחקן של 15,5,5 עוד בהחלט קיימת. עוד לא אבדיה תקוותנו !