דוקטור ג'ימי ומיסטר באטלר / דרור פישר

"אני לא מניאק כמו שכולם חושבים שאני".

הדרך הטובה ביותר לתאר את המיתוס הסובב סביב ג'ימי באטלר היא שיחה על הנובלה המפורסמת של רוברט לואיס סטיבנסון, "המקרה המוזר של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד", שיצא לאור בשנת 1886. הנובלה מספרת על דוקטור חביב למדי ונעים הליכות בשם ג'קיל, שיוצא מנקודת הנחה שלכל אדם יש טוב ורע ומנסה למגר את הרע בדרכים רפואיות. הוא מצליח לפתח סם שמדחיק זמנית את האישיות הטובה ומבצע את הניסוי בו על עצמו. בתוך רגע הוא הופך לאדם רשע בשם "מיסטר הייד" וכל הרע שבאישיותו נחשף. נגיע מאוחר יותר למה קרה בהמשך, אבל אפשר לראות קווי דמיון.

הדעות על ג'ימי באטלר תמיד היו שנויות במחלוקת: מצד אחד הוא שחקן מעולה, שפספס רק פלייאוף אחד בכל תשע שנותיו בליגה והיה משמעותי ברובם, ומצד שני עבר בטריידים בקצב מסחרר וזכה לתדמית של רעל בחדר ההלבשה, לרוב כי הוא טען שהשחקנים/מאמנים סביבו לא עושים את העבודה שלהם בצורה שהוא רוצה. אז למה הוא כזה שנוי במחלוקת? יצאנו למסע בעקבות דוקטור ג'ימי ומיסטר באטלר.

דוקטור ג'ימי

"הכי חשוב זה הביטחון. אני צובר יותר ויותר ביטחון כשאני עושה מה שאני רוצה על המגרש, בין אם זה לזרוק שלשה, ספרינט לסל או שליטה בכדור. אני בטוח בעצמי כי ביצעתי את זה ואני הולך לעשות על המגרש בדיוק אותו דבר"

יחסית למי שגדל ברחובות טקסס, ג'ימי מצטייר כאדם אחראי וצנוע. הילד שעבר לגדול בספות של חברים בגלל המראה שלו הצליח לסיים תיכון ולסיים ארבע שנים בקולג', כאשר השנתיים הראשונות היו במכללת טיילר ג'וניור הקטנה והשלישית בתור מחליפו של ווסלי מתיוז באוניברסיטת מרקט. ג'ימי ידע להישאר עם הראש למעלה וגם עם הרגליים על הקרקע, ביצע את המיטב בכל שלב בקריירה עד שבמהרה הפך לבחירת סיבוב ראשון ב-2011 ולתואר השחקן המשתפר של עונת 2014/15.

"אני משחק עם הלב שלי בכל מהלך, זה הכל"

בכל מקום בו דרך, הוא השאיר את החותמת שלו: בשיקגו הוא שבר שיא מועדון בו החזיק מייקל ג'ורדן, כאשר קלע 40 נקודות במחצית השנייה של משחק מול טורונטו. את מינסוטה הוא הוליך לפלייאוף, לראשונה מאז עונת הmvp של קווין גארנט ב2004. בפילדלפיה הוא היה רחוק סל אחד של טורונטו מלהביא אותם לגמר המזרח ואת מיאמי, שנה אחרי, הביא כבר לגמר הnba.

"זה מה ששחקנים של חוזה מקסימום עושים…. אני שמח שהוא איתנו, ושמח שהוא המנהיג של הקבוצה". (על באם אדבאיו)

ג'ימי הוא שחקן של קבוצה, ומתיימר להיות כזה. כבר בתקופתו בשיקגו הוא אמר שהוא לא מאמין שהוא "הפנים של הפרנצ'ייז", אלא שהוא רק רוצה להיות חלק מהקבוצה ולעזור לה לנצח. במינסוטה הוא הקפיד לעזור לכוכבים הצעירים, קרל אנטוני טאונס ואנדרו וויגינס, ולנסות לגרום להם להיות טובים יותר עם מוסר עבודה גבוה יותר. בפילדלפיה הוא היה חלק מרביעייה מרשימה שהוביל אותה מאחורי הקלעים, ובמיאמי, רק לפני כמה ימים, פורסם שהוא סירב לקחת חלק באולסטאר בלי חברו לקבוצה באם אדבאיו.

"אני עובד מאוד קשה. כל אימון ובכל משחק אני מאתגר את הגוף שלי עד קצה גבול היכולת. זאת התשוקה שלי, זה מה שאני מביא למשחק".

כל אוהד רוצה לשמוע מהאולסטאר שלו מילים כאלו, וזה מה שמביא דוקטור ג'ימי. אחראי, לידר, אחד שרוצה להיות חלק מקבוצה ולהביא תרבות של עבודה קשה ואימונים. לכאורה, החלום הרטוב של כל פרנצ'ייז. רק אולי בתוך כל זה, מסתתר הצד הרע – מיסטר באטלר.

מיסטר באטלר

"אני תמיד אומר את מה שאני חושב. בין אם זה על משהו שקורה בעולם או על מגרש הכדורסל, או שאני רואה שמישהו עושה משהו לא נכון".

באטלר הוא צרה צרורה. אף אחד לא עובר 4 קבוצות ב-4 שנים סתם ככה, אלא אם קוראים לך טרבור אריזה. הוא נחשב לרעל בחדר ההלבשה בשיקגו ומינסוטה משום שלא הצליח להתמודד עם התסכול שלו מהקבוצה, עם ובלי מאמנו האהוב תום ת'יבודו. בפילדלפיה הוא נחשב לסוס השחור של הקבוצה, ולא הפסיק להתלונן בפני מאמנו, ברט בראון, שלא משתמשים בו כמו שצריך ושהוא יעזוב אם לא יקרה כרצונו. קשה מאוד למועדון להחזיק שחקן כזה בלי לענות על כל רצונותיו.

"שמרתי עליו באימון, ומאוחר יותר הוא אמר לי שהוא עצבני מזה ששמו שחקן לבן לשמור עליו" (ג'יי ג'יי רדיק על באטלר)

באטלר הוא אדם בלי מסננת. הוא ירה את כל מה שיושב לו בראש באותו הרגע בלי מעצורים. אם מישהו מעצבן אותו, הוא יצא עליו ב200 קמ"ש גם אם זה באמצע משחק (תשאלו את טיג'יי וורן). הוא יעשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, כולל צעקות וקללות על כל השחקנים והצוות המקצועי.

"נהגתי להגיד לברט (בראון) 'היי, אולי נערבב וגם אני אשלוט ואוביל את ההתקפות קצת?', הוא ביטל אותי, ולדעתי זה לא היה הדבר הנכון ביותר לעשות"

לבאטלר נוצרה תדמית של אחד שמוותר כשהוא לא מצליח להשפיע על הקבוצה שלו בדרך שבה הוא רוצה. בשיקגו הוא הפך לפרסונה נון גארטה שרק עושה רע לצעירים המבטיחים ולשאר הכוכבים, במינסוטה נמאס לו אחרי עונה להיות חלק מתהליך בבנייה וכשעבר לקונטנדרית, הוא עזב כי שיטת המשחק לא הייתה לטעמו. רק לאחרונה במיאמי הוא מצא קבוצה ושיטה שהוא אוהב, אחרי מסע נדודים ארוך.

*

ג'ימי באטלר הוא לא השחקן שרוב האוהדים ירצו בקבוצה שלהם, אבל בהחלט אחד שאף אחד לא רוצה לפגוש. הוא יכול לשחק 47 דקות בגמר הnba ולנצח, אבל עדיין אין עליו קונצנזוס בליגה כאולסטאר. יש לו לב ונשמה גדולים כלכך שקשה לא להתאהב בו, אבל הוא זכור בתור אחד הנבלים הגדולים יותר בליגה. אפשר פשוט לראות את הראיון שקרה ישר אחרי האימון המפורסם במינסוטה כדי להבין למה הוא כל כך חביב, וגם כל כך רשע.

כאשר הוא נבחר בבחירה ה30 בדראפט 2011, הוא אמר כי "כל החיים פקפקו בי, גם אמא שלי. בתיכון אמרו לי שאני נמוך ואיטי מדי כדי לשחק כדורסל. הם לא הכירו את הסיפור שלי. אם היו מכירים, הם היו יודעים שהכל אפשרי". הוא גדל לתוך מציאות של פקפוק ומציאת הרע בו, החל מאביו שנטש אותו בילדותו ואימו שסילקה אותו מהבית בגלל מי שהוא. בעשור האחרון גם התקשורת והאוהדים נטו להתסכל ולהבליט את הרע בו, ולא שמו לב שמאחורי מיסטר באטלר, עדיין מסתתר לו דוקטור ג'קיל החביב.

בהמשך הנובלה, מיסטר הייד משתלט אט אט על דוקטור ג'קיל, עד שהוא כבר לא מצליח לשמור על עצמו מפני הרוע. במקרה שלנו, דוקטור ג'ימי משתלט אט אט על מיסטר באטלר, ולנו נותר רק לקוות שימשיך כך.

"לא הכל שמח ונוצץ, אבל חיוך יכול להגיע רחוק מאוד. תראו אהבה, תהיו סבלניים, והעולם יהיה מקום הרבה יותר טוב".

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. רועי ויינברג

    2 מרץ 2021 08:46:13

    טור מעולה. אני חושב שיש ניגוד בין שני הצדדים של באטלר, אבל במקביל הוא שומר על אותו קו. תראו כמה משחקי פלייאוף היו לשיקגו ומינסוטה מאז שהוא עזב או ניצחונות פלייאוף בפילדלפיה. בכל המקרים, מבחינת כדורסל, הוא צדק. גם אם זה לא עובר בדרך הכי נחמדה בעולם

  2. צ'יקו

    2 מרץ 2021 09:11:58

    תודה דרור! מצוין!
    אהבתי את ההשואה לסיפור של דר גקיל.
    .
    אני לא חושב שיש אוהד כדורסל שחושב שג'ימי אינו אולסטאר. השאלה אם הוא סופרסטאר (ועד כה הוא מוכיח שכן).
    אי כניסתו לאולסטאר נובעת מהיעדרו בעשרה משחקים בעקבות קוביד.
    .
    שיקגו של עונתו האחרונה הייתה מתסכלת יכולה לנצח בכל יום נתון כל קבוצה וגם להפסיד לכל קבוצה. המאמן שם היה נוראי והוא גם פוטר חצי עונה אחרי שעזב.
    .
    את מינסוטה הוא הוביל למקום שלישי בזמן האולסטאר ואז נפצע והם צנחו לקרב בערב האחרון של העונה. וויגנס נשאר בלוף, וטאונס לא מצליח להתרומם.
    .
    דיברת על הפלייאוף – בשנותיו בשיקגו הוא שיחק 48 דקות ברב המשחקים בפלייאוף. וגם בגמר בעונה שעברה בגלל הפצועים הוא עלה ושיחק 48 דקות.
    אני מניח שכל מאמן וכל קבוצה עם שאיפות אליפות הייתה רוצה אותו בסגל שלה.

    1. דרור פישר

      2 מרץ 2021 10:16:51

      תודה צ'יקו!
      לדעתי, בגלל הרצון שלו להיות חלק מקבוצה ולהתרחק קצת מהפרונט, הוא גם לא יהיה סופרסטאר. במיאמי יש מערכת שעובדת הרבה מאוד שנים ביחד עם שיטה ואימונים שבאטלר אוהב, ולכן הוא לוקח צעד אחורה בכל הקטע הזה. אני רואה אותו במיאמי בתור דמאר דרוזן משופר. אם העונה של דרוזן לא הספיקה לו, לא יודע אם באטלר כן היה מצליח להיכנס

  3. Ljos

    2 מרץ 2021 09:54:54

    אני חושב שתיארת נכון את באטלר. קסם של בחור ושחקן מעולה כשהכל הולך כמו שהוא רוצה, דיווה רעיל חובב punching down כשלא מתאים לו.
    .
    כשסבא שלי עוד היה בחיים הייתה לו מטפלת. אבל ההורים שלי רצו להחליף אותה במטפלת זרה, כזו שמדברת בשפה שלו וגם זולה יותר. הם סידרו את כל העניינים, והחדשה הייתה אמורה להגיע ביום כלשהו. אבל הם לא היו מוכנים לספר למטפלת הוותיקה שהיא מוחלפת. "אם נספר לה היא תפסיק לעבוד כמו שצריך". זה תמיד מצחיק אותי כשאנשים שחולמים שהם בורגנים קטנים חושבים ב-elite panic. רק שעה לסיום המשמרת האחרונה שלה הם הודיעו לה שהחל ממיר אין לה עבודה. אז את השעה האחרונה של המשמרת האישה הענייה שהעתיד הכלכלי שלה נמשך מתחת לרגליה עשתה טלפונים בניסיון לראות מה האופציות שלה. ההורים שלי ישר פנו אליי עם אצבע מונפת "אתה רואה? אמרנו לך שהיא תפסיק לעבוד כמו שצריך!".
    אז מינסוטה. הקבוצה מכרה את העתיד ורוב ההווה שלה בשביל סיכוי פלייאוף איתו וסביבו, ובקושי השיגה אחד (פציעות הן חלק מהחיים בקבוצה שעושה מה שמינסוטה עשתה אז). ואז הוא נטש בטונים צורמים כשהוא כועס על ת'יבודו וההנהלה אבל מרביץ לשחקנים. וויגינס מראה העונה איך תחת קבוצה חיובית אפשר להוציא ממנו דברים יפים. הוא עושה אפינג הגנה. הגנה טובה. אבל יש את אלה שבאים עם האצבע המונפת ואומרים "אתם רואים? אמרנו לכם שבלי באטלר הם יפסיקו לעבוד!".

    1. דרור פישר

      2 מרץ 2021 10:20:07

      זה הכל עניין של ניהול כושל ותרבות כושלת. באטלר רצה לעזוב ולהתמודד על אליפות ובמינסוטה מרחו אותו קיץ שלם עד שהגיע לפיצוץ, שאני מאמין שהיה מגיע גם ככה.
      מאמין שאם הוא היה מצליח להביא את התרבות שלו ולהשריש אותה שם, מינסוטה הייתה יכולה להיות כוח עולה במערב

      1. Ljos

        2 מרץ 2021 10:41:42

        הבעיה זה על מי הוא יצא. הוא לא יצא על מי שמרח אותו ומנע ממנו לעבור.
        שחקן אחד זה לא תרבות. היו שם גם ת'יבודו וטאג' שיביאו את שיקגו למינסוטה. הם הביאו אותה, רק שיש לה גם סיכוי לצדדים מאוד לא נעימים (יש מי שהוא אני שיקרא לה רעילים) שהתפוצצו בסוף.

    2. צ'יקו

      2 מרץ 2021 10:38:48

      מינסוטה עשתה טעות קריטית אחת שהיא נתנה לוויגנס ולקא"ט חוזי מקסימום בלי שהם באמת הוכיחו שמגיע להם.
      הקריסה של מינסוטה כבר בתקופת הפציעה של באטלר הכעיסה אותו. אי המחוייבות שלהם הגנתית שברה את רוחו.
      אני לא חכם בדיעבד. אני טענתי זאת מתחילת הדרך, הוולבס ויתרו על העתיד שלהם תמורת באטלר אך לא בנו סביבו…

      1. Ljos

        2 מרץ 2021 10:48:06

        וויגינס מראה העונה מחוייבות הגנתית. זה אומר שפשוט "התרבות" של באטלר לא הצליחה להגיע אליו? למה לא הצליחה?
        הקריסה בלעדיו זה כי זו שיטת המשחק והשחיקה של ת'יבס.
        לא באמת הייתה להם אפשרות לא לתת להם חוזי מקס. הם לחלוטין בנו סביבו. טאונס למשל לא קיבל באמת הזדמנויות לשחק את המשחק שלו תחת ת'יבס. הכל סבב סביב באטלר.
        באטלר היחיד אי פעם שהתלונן על המחוייבות של טאונס, וגם זה רק כשהוא כבר רצה ללכת. כלומר – punch down על שחקן "נמוך" ממנו בהיררכיה. זכותו לרצות לעבור, לא צריך לפגוע במי שלא קשור. בפעם השנייה בקריירה שלו.

        1. טריי זריקה מחשידה

          2 מרץ 2021 18:30:57

          וויגינס מראה חרטא סתם מנפחים שהוא בגולדן סטייט.
          ברמות הגבוהות הוא מנוגב. הוא אותו שחקן שהיה במיני פשוט ממס 1 עבר להיות מס 3 או 4 אז פחות נדרש ממנו התקפה אז יש לו כוח יותר להגנה למיניסוטה אין סטף קרי 😂😂
          איזה שיפור חל בו? מזכיר לי את "השיפור" של דוראנט עם קרי וקליי 😂😂😂

            2. golan

              2 מרץ 2021 22:30:47

              כל מילה !

      1. דרור פישר

        3 מרץ 2021 00:24:00

        הרבה מהרצון של מישהו לשחק טוב מגיע מארגון שהוא טוב. לא יודע אם קרי במינסוטה היה נותן את אותם מספרים או הופך לשחקן היסטורי כמו שהוא היום. כשיש מישהו עם סיפור חיים כמו של באטלר, זה מוסיף למוטיבציה שלו להיות טוב בכל יום ולעבוד קשה גם אם אתה משחק בצפרירים חולון. אם אתה מגיע מהמקום של וויגינס, שחקן שגדל בבית טוב עם הורים אתלטים משהו פצצה וכישרון מולד, לא יודע כמה מוטיבציה תהיה לך להשתפר בשביל ארגון שמכוון מטה. לא סתם אומרים שארגון טוב מביא הצלחות.

  4. Yp

    2 מרץ 2021 11:15:34

    צהריים טובים לכולם
    קודם כל תודה לדרור על פוסט מעולה .
    התופעה של עובד מעולה שלוקה ביחסים בין אישיים מאד נפוצה בהיטק , ופחות נפוצה בענפים אחרים . היחס של המעסיק משתנה בהתאמה לענף . בהיטק , ברוב המקרים , יעשו מאמץ מאד גדול כדי להכיל עובד כזה , רק במקרים מאד קיצוניים יעדיפו שהעובד יעזב . אני חושב שזה מה שמאפיין את הקריירה של באטלר . במיאמי , הערך העליון של ההנהלה ( אריסון וריילי ) אלו ההישגים של הקבוצה , והם נתנו לו את המפתחות כשהם יודעים היטב את הבעייתיות של הענין וזה מן הסתם משתלם להם הענק . לגבי שיקגו שמעתי עוד את קראוס בראיון בשנות ה-90 מודה שכל אליפות גרמה להם להפסיד כסף וזה הפסיק להיות משתלם . מה הערך העליון של מינסוטה ? לא באמת מרגיש לי שיש להם איזשהוא ענין בהישגים ספורטיביים . לגבי פילי ? אני מניח שאם מורי וריברס היו שם בזמן אמת , גם באטלר היה שם . בסופו של דבר באטלר מתאים לקבוצה הישגית ולא למפעל הסתדרותי .
    בנימה אישית : מאד אוהב את השחקן הזה מאז פרץ בשיקגו , מבחינתי בהחלט ב-15 הטובים ביותר .

    1. אוהד ס"א

      2 מרץ 2021 11:55:21

      זה מעניין מאד מה שאתה אומר, כי אני מת על שחקנים כאלה ולא מסוגל לסבול קולגות כאלו.
      אני חושב על עצמי עם מאמן כמו בראון שנסע פשוט נגד כיוון התנועה, מפיק מהפוטנציאל של הקבוצה שלו תפוקה שלילית (תראו איך מאמן לא מבריק במיוחד כמו דוק שם את פילי במקום הראשון במזרח והופך את אמביד לחיה שהוא תמיד היה יכול להיות).
      או תיבודו שמתעקש בכל פעם מחדש להפיל את הסלע בראש ההר לאחר שהעלה אותה במאמצים כל כך קשים (רוטציה רחבה, מה כל כך מסובך בזה?)
      האם אותי זה לא היה מחרפן? מייאש? מה הייתי מוכן לעשות כדי לצאת מארגון כזה?

      1. Yp

        2 מרץ 2021 15:41:52

        אהלן . הענין הוא שבחור כזה פשוט לא מתאים לתפקד במערכת לא הישגית , זה גורם לצד הרע להשתלט , כי הוא מנסה לאלץ מערכת להיות הישגית למרות שאין לה ענין בזה וזה מתבטא בעיקר בהתנהגות מכוערת כלפי כלפי כל מי שנראה בעיניו שותף לחדלון הזה. במערכת הישגית כמו מיאמי יש מתאם בין השאיפות הארגוניות והשאיפות האישיות שלו כך שהצד הטוב שלו מנצח . אני כן חושב שמיני עשו שגיאה ( מיני רבות ) עם החוזים של קאט וויגינס . ברגע שהכסף שלהם הובטח , ההצלחה המקצועית שכל כך חשובה לספורטאים אחרים כנראה לא בוערת להם בעצמות . אני זוכר בשנות השמונים ראיון עם דייב קורזין ,הסנטר של שיקגו בתחילת הקריירה של מייקל . שאלו אותו איך הוא בתור ותיק מקבל שילד כזה מוביל אותו ולמעשה השתלט על הקבוצה . מה שהוא בערך ענה , זה שבזכות הילד הזה יש למשפחה שלו ארוחת צהריים יום יום ולכן הוא מקבל את זה באהבה .
        אם היה לצעירי מיני. איזשהוא תמריץ שמעודד הישגיות , אני חושב שגם סיפור באטלר היה שונה .

    2. Ljos

      2 מרץ 2021 12:53:47

      מבטיח לך שבכל מקום עבודה ובכל ענף בעולם הקפיטליסטי יש כמות מכובדת של עובדים נרקסיסטיים (אני לא טוען שבאטלר כזה. מתייחס לנקודה שלך על עובדים בלי יחסי אנוש) שמנצלים את "היכולת" שלהם לדחות ביקורת בכל דרך אפשרית, ולכן גם הודפים כל אחריות שיש להם כדי לקפוץ שלבים בטיפוס במעלה הפירמידה (שמאופיינת בכך שבכל שלב יש המוני משובים וביקורות, שאדם נורמלי נרתע מהם) ולפגוע בסובבים אותם.

      1. Yp

        2 מרץ 2021 15:51:02

        אהלן . מזמן לא עניתי לך על משהו , משתדל לשמור על שתיקה . מה שרציתי להגיד זה שלארגון הישגי יש העדפה לעובדים הישגיים ומוצאים פתרונות יצירתיים לבעיות בין אישיות . ככל שהארגון פחות הישגי ככה מתגברת החשיבות של שקט תעשייתי ולמעשה עובד הישגי הוא נטל ולא נכס . מה שתיבס לא הבין זה שלא הוא ולא באטלר יכולים לשנות את התרבות של הארגון הזה , זה חייב לבוא מלמעלה . לא העובד אמור להעיר לעובדים אחרים על תפקוד לקוי , זה התפקיד של ההנהלה והבעלים .

        1. Ljos

          2 מרץ 2021 16:00:42

          אני מרגיש שבשביל לענות לך אני צריך לצטט את בערך כל הספר "מכונת הארגון" של יהודה שנהב ולשאול אותך מיליון שאלות מנחות על מה זה עובד הישגי וכאלה כדי לנסות למוטט כמה תפיסות אליטיסטיות, אבל אין לי באמת סבלנות לכל זה.

          1. Yp

            2 מרץ 2021 16:29:19

            לא מכיר את הספר .
            בהיטק עובד נחשב הישגי אם הצלחת הפרוייקט בו הוא מעורב חשובה לו לא פחות מהשורה התחתונה והוא מתנהג בהתאם
            ( למשל מסכים לבצע משימות שלא הוסכם עליהן בתחילת הפרוייקט שלדעת ההנהלה חיוניות להצלחת הפרוייקט )

            1. Yp

              2 מרץ 2021 16:31:29

              וכמובן שבדרך כלל יש תמריץ שמותנה בהצלחת הפרוייקט כדי שרוב העובדים יהיו הישגיים .

            2. Ljos

              2 מרץ 2021 16:36:38

              כדאי, הוא על איך תרבות הניהול התפתחה כדי למנוע פוליטיזציה של מקום העבודה בעזרת ולהחליש את כוח העובדים.
              אז אתה מתכוון להגיד "עובד שמסכים לניצול ללא תמורה"? כי זו הדוגמא שנתת. ואיך זה קשור ל"עובדים בלי יחסי אנוש" ומי משלם את מחיר הפגיעה הסביבתית שלהם?
              רגע, לא. אמרתי שאין לי סבלנות. לא נכנס לזה.

            3. Ljos

              2 מרץ 2021 16:38:01

              אם יש תמריץ, אז איך הישגי ולא פשוט מישהו שיעשה הכל תמורת כסף שלא בטוח ששווה את מה שאנחנו דורשים ממנו תוך כדי ביוש מי שחושב אחרת כי זו הדרך שלנו לשלוט בעוב… לא משנה. לא תודה.

            1. Ljos

              2 מרץ 2021 18:46:09

              Step right up, step right up
              מחזה כזה ראיתם רק כל יום כאן: שרפרף נלחם באנשי קש!
              האם הוא יצליח לזכור שהוא גם מעת ולא ינסה לשרוף אותם? האם הוא עד כדי כך נעלב כשמדברים בסביבה שלו על נושאים שאין לו מושג בהם כי הוא הרעיב את עצמו מנטאלית במשך כל כך הרבה זמן? בואו נגלה, פה באתר בכל תגובה שנייה.

      2. טריי זריקה מחשידה

        2 מרץ 2021 18:25:44

        לחוס אני מבין שיש לך בעיות עם אנשים דומיננטים וצעקניים אבל אתם צריכים אחד כזה בדנבר.
        באטלר התייחס לרפי ההבנה בבולס ובמיני בהתאם.
        עצם זה שקאט וויגינס הסכימו להיות מושפלים על ידו שהוא עם הקבוצה השלישית מראה על איזה אפסים הם וחסרי אופי ובטנש חושבים לוני טאונס יוביל משהו לאנשהו 😂😂😂😂
        מי שתופס מעצמו כוכב היה מנגב לבאטלר את הצורה על המגרש. הוא שם מראה לארגונים הרקובים האלה בפנים שהפסדים שם לא מפריע להם.
        הוא שם ליצור כמו ברט בראון את המראה מול הפנים לאוסטרלי הסתום הזה

  7. thejanitor

    2 מרץ 2021 17:57:05

    חברים אתם מפספסים בענק את הבחור, לא דוקטור ולא מיסטר, גבר גבר, ווינר שבא לעבוד קשה ולנצח וזה מה שהוא מצפה מחבריו לקבוצה, זה הכל. לא אשמתו שהוא נתקע עם קאט, ואחרי זה עם מאמן העונה (not) ברט בראונוש.
    .
    מצורף הראיון המלא שלו עם גיי גיי רדיק, שעה של שיחה בה הוא מדבר בין היתר גם על מינסוטה וגם על פילדלפיה, אחרי שצפיתי זה הבנתי שהסטיגמה שיש עליו פשוט מוטעית מהיסוד, והלכתי וחיפשתי כל ראיון שהיה איתו שניתן למצוא ביוטיוב. לדעתי האישית אין בו שום מיסטר באטלר, הוא אך ורק דוקטור באקטס.
    .
    https://www.youtube.com/watch?v=HrGv50kR7A4

    3. דרור פישר

      3 מרץ 2021 00:28:32

      מסכים עם כל מילה. קראתי את התמליל של הראיון בהכנה של המאמר והשתמשתי בו כדי לקבל ידע על מה שבאמת היה שם, ולראיה הבאתי את הראיון שהתבצע ישר אחרי אותו אימון. מיסטר באטלר קיים בגלל התקשורת. אני בטוח שבאחד על אחד הוא קסם של אדם, אבל הדרך שבה הוא הוצג בתקשורת בשנים האחרונות היא של נבל, ומכאן נוצר מיסטר באטלר

  8. טריי זריקה מחשידה

    2 מרץ 2021 18:20:43

    טור טוב מאד.
    ברט בראון הוא אחד מרםי ההבנה הגדולים בהיסטוריה הוא הסיבה שלפילי אין טבעת כבר היום.
    הקבוצה ההיא הייתה מפלצת והיום עם מאמן נורמלי יותר הם יכלו לרמוס רק תארו לכם את באטלר בקבוצה הנוכחית של פילי הגנה של אמביד באטלר וסימונס בפלייאוף.
    פשוט הנהלת פחונים שהרגה את הקבוצה. ברט בראון הוה צריך להיות מפוטר לפני 3 שנים באותו הפלייאוף מול בוסטון שהתעקש על סימונס למרות שמקונל ניגב שם ופילי נראו הרבה יותר טוב שם הבנתי באיזה רפה הבנה מדובר מיד.
    זה היה ברור שגימי עזב בגלל הדביל הזה. אני אומר תודה שאמביד עוד נשאר ולא ביקש טרייד

  9. Berch

    2 מרץ 2021 21:02:51

    טור משובח
    מת על ג'ימי באטלר עוד מההתחלה בשיקאגו. איך שמחתי כשהגיע לפילי ואיך התעצבתי כשעזב.
    שמח בשבילו שמסתדר במיאמי. בדיוק הטיפוס שפט ריילי יאהב.
    באטלר. באתי לשרת
    😎

  10. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    2 מרץ 2021 21:49:49

    פוסט מצוין ומעניין מאד, גם בלי קשר לכדורסל. תודה רבה דרור.
    .
    אני מניח שהוא לא מושלם, ואפשר בהחלט לייחס חלק מהקיצוניות שלו לחוויותיו כילד ונער, (לדעתי נכון גם לגבי לברון).
    .
    בדיון למעלה בין yp לליוש, אני חושב ששניכם צודקים. יש חארות שנתלים באינטרס הארגוני כדי להצדיק התנהגות מבישה וקידום עצמי, ויש ארגונים, ועובדים, שלא באמת רוצים להצליח אלא רק שיהיה שקט, נוחות ו…קידום עצמי או לפחות שמירה על התנאים. אלה גם אלה יכולים להוציא מהדעת. לא באמת יודע אם ג'ימי הוא מהסוג הראשון, לא באמת יודע אם קאט ווויגנס מהסוג השני. בגדול, עד מיאמי חשבתי שג'ימי בעייתי, אני שמח שמצא את מקומו. בגדול עד גולדן סטייט חשבתי שוויגנס בעייתי, מקווה שמצא את מקומו. בנוגע לקאט לא יודע. אם יעשה הגנה זה כבר יהיה טוב. לא יודע אם זה יקרה במיני, אבל אם יעזוב יתכן שנוכל להפריד משתנים ולחוות דעה יותר מבוססת.

  11. golan

    2 מרץ 2021 22:43:09

    פוסט מעולה.
    אני חושב שהוא פשוט מתבאס ששחקנים אחרים לא משקיעים כמוהו ונראה שלא כ"כ אכפת להם.
    ויגינס וקאט הם כאלה – עושים את המינימום, היו אמורים לטרוף את הליגה ולא עולים לפלייאוף במשך שנים.
    אבל בגלל שהם כוכבים והוא לא ממש עדין בבחירת המילים הם נעלבו, כשהוא עזב הם הבטיחו שהוא לא יחסר להם, ושוב לא היהו בפליאוף.
    לגביי ברט בראון כולם ראו שהשימוש שלו בשחקנים לא נכון, אז בגלל אגו הוא לא יקבל עצות משחקן שרוצה לנצח ומבין בזה.
    נראה לי שרוב האוהדים שרוצים לנצח היו שמחים לקבל אותו בקבוצה שלהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט