תורת המספרים: תפילת שמונה עשרה

תורת המספרים: תפילת שמונה עשרה

בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

 "בגיר" פירושו – אדם בגיל שמונה עשרה ומעלה או אדם נשוי אף אם לא מלאו לו שמונה עשרה שנה (חוק האזרחות, תשי"ב-1952; תיקון מס' 4, תש"ם-1980)

המשחקים האולימפיים הראשונים שוחקו בשנת 1896 באתונה, יוון. הם נמשכו 9 ימים, והשתתפו בהם 241 ספורטאים (כולם גברים) ב43 תחרויות ב9 ענפי ספורט שונים. להגיד שנקבעו בהם שיאים אולימפיים יהיה מגוחך, מאחר וכל תוצאה היתה שיא אולימפי עד למשחקים הבאים שנערכו בשנת 1900 בפריז, אך באותם משחקים נרשם שיא אחד שלא נשבר עד היום, וככל הנראה לא יישבר לעולם. בתחרויות התעמלות הקרקע, השתתף במקצה המקבילים לקבוצות אתלט בשם דמיטריוס לונדראס, שיחד עם חבריו למועדון ה״אתניקוס גימנסתיקוס סילוגוס״ (לא היו אז נבחרות) זכה במקום השלישי בהתעמלות קרקע (לא חולקו אז מדליות מעבר למדליית כסף למקום הראשון). עד כמה שמקום שלישי באולימפידה הראשונה בהסטוריה הוא הישג מרשים, לא זה השיא שהציב דמיטריוס לונדראס, אלא עצם השתתפותו בתחרות. לונדראס נולד בשמיני לספטמבר 1885, וברגע השתתפותו בתחרות היה בן 10 שנים ו218 יום. המתחרה הצעיר ביותר באולימפידה אי פעם. שיא שלא נשבר עד היום, אלא שכמו שהאמריקנים אומרים Not for lack of trying.

למעשה ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים מלאה וגדושה בילדים משל היתה מפעל ייצור חולצות בבנגלה דש. ב1920 זכה נילס סקוגלונד השוודי במקום השני בתחרות הקפיצה למים כשהיה בן 14 שנה ו11 יום, וב1960 זכה קלאוס זרטה הגרמני במדליית הזהב בתחרות חתירה כשהזוכה היחיד הצעיר ביותר הוא קוסו קיטאמורה, יפני שב1932 הגיע ראשון בשחייה חופשית ל1500 מ׳ כשהוא אך בן 14 שנה ו309 יום. בנשים המצב גרוע יותר, והזוכות הצעירות ביותר במדליה כלשהיא הן לואיג׳יאנה ג׳יאבוטי, 11 שנה ו301 יום, אינס ורססי (12 שנה ו99 יום) וקרלה מרניוני (12 שנה ו269 יום) שזכו במדלית הכסף ב1928 בתחרות הקרב-רב בהתעמלות קרקע, כשהזוכה היחידה הצעירה ביותר היא אינגה סורנסן הדנית, 12 שנה ו24 יום שזכתה במדליית הארד בשחיית 200 חזה ב1936. הזוכות הצעירות ביותר בזהב הן דונה אליזבת׳ דה וורונה האמריקנית שזכתה במשחק 4X100 שליחים חופשי ב1960, 13 שנה ו129 יום, ומרג׳ורי גסטרינג, ארה״ב, קפיצה למים מ3 מטר, ב1936, בגיל 13 שנה ו268 יום.

סקיי בראון, 12. מתחביביה: ריקוד, חליל ולהתאמן בנבחרת בריטניה בסקייטבורד לאולימפיאדה

ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה

בעוד שאין הגבלה על הגיל המקסימלי בו אתלט יכול, רשאי ואמור להתחרות בו, הרי שבענפים רבים קיימת הגבלה על הגיל המינימלי. הNFL, ליגת הפוטבול, מגבילה את גיל השחקנים שלה לשלוש שנים לאחר שסיימו תיכון (בפועל 20-21). בNBA הגבלת הגיל היא 19, ובNHL 18. ליגת הבייסבול, הMLB, מציבה אף היא רף תחתון של גיל 18 לשחקנים אמריקניים, ו17 לשחקנים מחוץ לארה״ב. במשחקים האולימפיים אין הגבלת גיל, וכל ענף רשאי לקבוע את הנוהלים שלו. למשל, התאחדות ההתעמלות העולמית קבעה את גיל המינימום ל16, וכך מנעה הופעות עתידיות של ילדות בנות 12 ו13 בתחרויות אתלטיקה ובאולימפיאדה. בטניס, הגבלת הגיל היא שונה, גיל המינימום עומד על 14, אולם עד גיל 16 (17 לנשים), מוטלת על הטניסאים מגבלת השתתפות בתחרויות בוגרים, והם יכולים להשתתף במספר מוגבל של טורנירי בוגרים לפי גילם וסך הפרסים בטורניר. אם כי במקרה של הצטיינות יתרה ניתן להגדיל את כמות הטורנירים שטניסאי צעיר יכול להשתתף בו, זה עדיין לא מתקרב לכמות הטורנירים שמשתתף בהם טניסאי בוגר.

להגבלות הגיל יש מספר סיבות, חלקן ידוע ומוכר, וחלקן פחות מתוקשר. עד סביבות גיל 18 הגוף האנושי מצוי בתנופת התפתחות מסיבית, מערכות שלמות בגוף נבנות ומבשילות במהלך שני העשורים הראשונים לחיי האדם. העומס הממוקד שמתבקש מאימוני כושר מפרכים וההתמקצעות חסרת הפשרות הדרושה מאתלט עלולה לפגוע בתהליך הגדילה הטבעי של הגוף וליצור בעיות עתידיות. אמנם הגוף המתפתח מסוגל להתגבר מהר יותר על פציעות ושברים, אולם בשל תהליך ההתפתחות, פציעה או פגיעה בחלקים בגוף שמצויים בתהליך בניה עלול לפגוע בהם וליצור פגמים בהתפתחות הטבעית של הגוף. מעבר לכך הגוף המתפתח זקוק לאיזון רב בכל המערכות בגוף, והדגש על פיתוח שרירים מסויימים על חשבון אחרים במהלך משטר האימונים עלול לפגוע באיזון הזה. אימון גופני בנוי על תהליך של הרס ובניה, המאמץ הפיזי מייצר קרעים מיקרוסקופיים בתאי השריר, והגוף מתעל משאבים בכמות גבוהה לבנותם מחדש ובדרך זו נבנה הכושר הגופני העילי שדרוש לספורט תחרותי ברמה גבוהה. בתהליך ההתבגרות, תיעול המשאבים הזה בא על חשבון ההתפתחות של מערכות אחרות בגוף, בעיקר אלה המתפתחות בתהליך ההתבגרות המינית. לבסוף, הגוף המתבגר מייצר הורמונים בכמות גבוהה במטרה לאפשר לעצמו להתפתח ליצור המסוגל להתרבות, האופי של ספורט תחרותי מרמת האימון ועד לתחרות עצמה גורם לגוף לייצר יותר מההורמונים הדרושים לאתלט להצליח בתחרות על חשבון אלה הדרושים לו להתפתחות מינית בריאה (במיוחד בנשים). לכך ניתן להוסיף את התזונה שנועדה לבניית מסת שריר וחיזוק המערכות שמצויות תחת עומס רב שבאה על חשבון תזונה שדרושה לגוף לשם ההתפתחות הלא ספורטיבית שלו.

נאדיה קומנץ׳, 14. תחביביה: רקמה, שירה, והשגת הציון 10 בהתעמלות קרקע

ילד, של מי אתה?

היום אנחנו מצויים בעיצומו של תהליך ששם דגש פחות על תחרותיות והישגיות ויותר על הכללה והשתתפות. עם כל הבדיחות (המוצדקות בחלקן), צריך לזכור שהתהליך הזה בא בעקבות לקחים שנלמדו מדורות קודמים. האווירה של תחרותיות בקרב ילדים, שבה אחד או קבוצה שווים יותר וכל השאר נחותים מהם לא ממש יוצרת מקום בריא להתפתחות של ילדים. ישנה בעיה אינהרנטית בעידוד הצורך של ילדים להלחם על המקום שלהם בחברה, במיוחד במסגרות שבהן אין מסביבם תמיכה מבוגרת שמווסתת את האגרסיות של ילדים שעולמם המוסרי והחברתי טרם נבנה כיאות. היחס בין גורמי החינוך (מורים, גננות) לילדים במערכת חינוכית מודרנית יוצר מצב בו אין לגורם החינוכי יכולת להתערב בכל אינטראקציה בין הילדים ולפתור אותה באופן שלא יפגע באף אחד מהצדדים הללו. בסיטואציה הזו, עידוד תחרותיות ודרבונה עלול לגרום לפגיעה, בין אם פיזית או נפשית בילדים. בנוסף, המודעות היום לבעיות התפתחותיות היא הרבה יותר רחבה מאשר פעם. ילדים שפעם נחשבו למפריענים, עצלנים, בכיינים ושאר תארים מאובחנים היום כסובלים מהפרעות התפתחותיות, זמניות או קבועות, ועם האבחון גם ניתן לטפל בבעיות הללו ולהתאים להן את המסגרת החינוכית המתאימה.

מסגרת תחרותית, וחשוב לציין שהדגש פה הוא על תחרות מקצועית, כלומר לא שילוב של ילדים במסגרות ספורטיביות שכוללות תחרות, אישית או קבוצתית, אלא הפיכתם לספורטאים שמתחרים כדרך חיים, ומתפרנסים מהתחרות, פוגמת בכל הניואנסים שפירטתי לעיל. הראיה החד-ממדית של האתלט כיצור שמטרתו אחת: להביא את עצמו למקסימום יכולת במטרה להביס את יריביו, בין באופן ישיר, כמו בטניס, באופן בו הוא מתעלה עליהם, כמו בתחרות אתלטיקה או התעמלות, או באופן קבוצתי, כחלק מקבוצה או נבחרת, יוצרת עיוות של תמונת העולם של הילד בדיוק בנקודות שבהן תמונת העולם שלו עדיין אינה שלמה ובמובנים רבים תלויה באוויר. המתבגר עובר תהליך שבו גבולות העולם המוכר, עולם הילדות, נהרסים במטרה שהוא יוכל לבנות מסביבו את הגבולות והזהות שישרתו אותו בצאתו לעולם המבוגרים. הרבה ממה שמכונה ״מרד הנעורים״ סובב סביב הצורך הזה של המתבגר לבחון מחדש את הכללים והחוקים והנורמות שהכתיבו את חייו עד לרגע זה ולהגדירן מחדש, והפעם באופן עצמאי. לקיחת המתבגר הזה והפיכתו לספורטאי מקצועי פוגמת באופן אכזרי בתהליך הגדילה הטבעי שלו. הצורך להפוך נער או נערה לספורטאי שרואה למול עיניו רק את היעד עלול ליצור אצל הנער חוסר איזון מנטלי לא פחות מסוכן לו מהסכנה הפיזית שהאימונים והתחרויות עלולים לגרום לו.

טייגר וודס, 10. תחביבים, גולף ולהציץ לשכנה ש… גולף, זהו, רק גולף.

ילד מזדקן, ילד מתקלקל, לומד את הפרנציפ רק אחרי שהוא נופל

כמובן שלא כולם סובלים, ולא כולם הופכים למבוגרים בעיתיים. נדיה קומאנץ׳ מתארת את ילדותה ונעוריה כטובים, ועם כל הקושי שעברה באימונים המפרכים ברומניה, היא מוקירה תודה לכל הדלתות שההצלחה שלה באולימפיאדה פתחה לה מאז. אבל קומאנץ׳ היא היוצא מהכלל. כמו שלא כל חברותיה לנבחרת, או רוב מתעמלות הקרקע בהיסטוריה ניחנו ביכולות המדהימות שלה, כך גם לא כולן ניחנו בחוסן המנטלי שאפשר לה להתעלות ולהפוך לאדם נורמטיבי לאחר שחדלה מלהיות מתעמלת. אלה שלא ניחנו בחוסן המנטלי הזה, או גרוע מכך, לא יצאו מהסיפור טוב. ובסופו של דבר הרי אין ממש צורך לשלוח ילדים לתחרויות אולימפיות, או בכלל. נכון שאם הנבחרת של מדינה מסויימת בנויה מילדות, זה יתן לאותה נבחרת יתרון בענפים שדורשים מהילדות ללכת על קורה שעוביה 10 ס״מ. אבל הפתרון פשוט, הגבלת גיל המתחרות ל16, ואולי אפילו 18, תמנע חוסר תחרותיות ותאפשר לכולם לשלוח נבחרת שפויה ונורמלית, ולא קרקס פרעושים אנושי. נכון שלמנוע מטניסאיות בנות 13 להתחרות כמו אלה בנות ה17 פוגע ביכולתן להשיג הישגים שיביאו להן כסף ותהילה. אלא שבפועל מי שייפגע מכך הן לא אותן טניסאיות, אתלטיות או מתעמלות אלא הסוכנים, ההורים והמאמנים שלהם, שכן האתלטים עצמם יוכלו ״להשלים״ את הפספוס תוך כשנתיים שלוש. אולי אין לאף ענף ספורט את הזכות למנוע ממי שיכול ללכת לצבא, או להצביע בבחירות, את הזכות להרוויח כסף ״כמו גדול״ מספורט, אבל אין לאף ענף ספורט את הזכות לקחת ילדים בני 13 ו14 ולזרוק אותם לעולם שזר להם ועלול לפגוע בהם לכל החיים.

מספר חזק: פייתון מאנינג

עוד שבוע, עוד קוורטרבק. ושוב מתחיל הדיון, מי הכי טוב, מי הכי הכי מכולם. אז דבר ראשון, בריידי, אי אפשר להתווכח עם ההישגים והשיאים והמספרים והנתונים. האיש עשה יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה. זהו. את הסיבות המטאפיזיות לכך שבעיני מונטנה הוא אחד הגדולים מכולם כבר שטחתי בטור קודם, והנה מגיע הבא בתור. הנה מגיע פייתון מאנינג וטענתו לכתר ה״טוב מכולם״ היא די דבילית, האמת. הסיבה שיש לכלול את פייתון מאנינג בדיון על מיהו הקוורטרבק הטוב בהיסטוריה היא, ואני יודע שזה טיעון קצת קונטרוברסלי, כי הוא הקוורטרבק הטוב בהיסטוריה. הסיבה שהוא צריך להיחשב האדם הכי טוב שאי פעם שיחק בתפקיד קוורטרבק בפוטבול היא כי הוא האדם הכי טוב שאי פעם שיחק בתפקיד קוורטרבק בפוטבול.

מאנינג בכתום. לפעמים כדי להיות הכי טוב צריך פשוט להיות הכי טוב.

עזבו את ההישגים של בריידי. יוגי ברה היה שחקן מצויין, אבל הוא לא גדול השחקנים בבייסבול אי פעם. ברה זכה כשחקן ב10 אליפויות. 3 יותר מבייב רות. 9 יותר מווילי מייז והאנק ארון, ו10 יותר מטד וויליאמס, טיי קוב או בארי בונדס. האבליצ׳ק, ההוא משבוע שעבר? 8 אליפויות. 2 יותר ממייקל ג׳ורדן, 3 יותר מדאנקן, מג׳יק או קובי, 4 יותר מלברון ו5 יותר מבירד. ווין גרצקי, גדול שחקני ההוקי הבלתי מעורער? 4 האליפויות שלו לא ממקמות אותו אפילו בין 50 הראשונים בהיסטוריה. אז נכון שלמאנינג יש ״רק״ שתי אליפויות, אבל זה לא אומר כלום על הכשרון שלו כשחקן. ג׳ורדן היה השחקן הטוב אי פעם גם לפני שזכה בטבעת, מסיבה אחת פשוטה: כי כל מי שראה אותו מיד הבין שמדובר בשחקן הכי טוב שהוא אי פעם ראה, וכי מאז אף שחקן אחר לא הפגין את היכולות האלה. אותו דבר גרצקי, אותו דבר רוג׳ר פדרר, אותו דבר טייגר וודס, אותו דבר כל ספורטאי אחר שאי פעם שיחק ושהיה הכי טוב אי פעם. זה נחמד שהוא גם מבקיע הכי הרבה שערים, או משיג הכי הרבה אליפויות, אבל זה לא רלוונטי לכלום. אפשר להגיד שמאנינג לא השיג תארים כמו בריידי, או לא הפך לname כמו מונטנה, או כל דבר שתגידו, והכל נכון, אבל כשרון לא מודדים בתארים. כשרון מודדים בעיניים, וכל מי שראה את מאנינג יודע שהוא ראה את הכשרון הכי טהור ששיחק בעמדה הזו. הוא ראה שחקן שכאילו נולד לתפקיד הזה וזו כל מהותו עלי אדמות. הוא ראה אדם שיודע להיות קוורטרבק כמו שסינטרה ידע לשיר.

קוורטרבק צריך להיות מסוגל לקרוא את המגרש, לנתח את ההגנה, לזהות את המהלכים שמולו, להוציא את המהלך הכי טוב שהוא יכול במצב הנתון, ואז לבצע אותו, להעביר את הכדור לרץ בנקודה האופטימלית או למסור אותו לשחקן הכי טוב באופן מדוייק שינחת לו בידיים בזמן שהוא רץ עם הגב למוסר. וכל זה צריך לקרות בזמן שכל המשחק זז לך מול העיניים במהירות וההגנה של היריב שועטת אליך בנסיון לקבור אותך חי, או לא חי, מה שהולך. אף אחד לא עשה את זה יותר טוב ממאנינג. אף אחד לא קרא הגנות ומהלכים טוב יותר ממנו, ואף אחד לא זרק יותר טוב ממנו. הוא השיג יותר יארדים במסירה, ויותר טאצ׳דאונים מכולם חוץ מבריידי, רק בפחות משחקים מבריידי, ולא בניו אינגלנד פטריוטס, אלא באינדיאנפוליס קולטס. אבל שוב, עזבו מספרים. תסתכלו על הבחור. השחקן היחיד בעשורים האחרונים שהמאמן שלו לא הכתיב לו מהלכים באוזניה כי אף מאמן לא היה יכול לקרוא את המשחק כמו מאנינג. נכון ששחקנים כמו פארב ומרינו ובריידי יכלו לעשות את זה, אבל לקח להם זמן להגיע לשם. מאנינג קרא את המשחק שלו מהרגע הראשון, ובלי לשלוף את קלף ה״אני טום בריידי ואתה לא תגיד לי מה לעשות״, אלא כי בשביל זה הביאו אותו. כמו שאתה לא מביא את מוצרט כדי שינגן כינור שני, אלא שילחין לך את כל הסימפוניה, ככה אתה מביא את מאנינג, לא כדי להכתיב לו, אלא כדי להציע, ושיבחר, ואז שיבצע. ואת זה, הוא עשה יותר טוב מכל שחקן אחר אי פעם.

לא מבינים מה זה השטויות האלה? אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות. בשבוע הבא: נה נה נה נה נה נה ניין-טין ניין-טין.

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. מעניין מאד, העניין עם הילדים, לפחות בזה התקדמנו עם השנים.
    .
    בעניין הכשרון מול ההישגים – עקרונית אני מסכים שאלה משתנים נפרדים, אבל:
    .
    א. אני מוצא ערך בשילוב שלהם כדי ל"קבל החלטה שלמה", בעיקר כאשר הפער, הכשרון או בהישגים, לא מכריע.
    .
    ב. חלק מהכשרון הוא גם היכולת להופיע במאני טיים באופן שמביא להישגים. אין דין שלשה של סת' קרי נגד אורלנדו בינואר, כדין שלשה של ריי אלן בשניה האחרונה של משחק מכריע בפיינלז. זה לא רק, אבל גם, סוג של כשרון. אז אם אתה שואל אותי מי צלף טוב יותר אני מצביע על אלן למרות שהאחוזים שלו, על פני הקריירה, נמוכים, קרוב לוודאי, מאלה של סת'.
    .
    ג. בהמשך לב', ובהקצנה – נדמה לי שזה היה קארים שאמר שהשחקן הכי טוב שראה אי פעם היה ארל דה-גואט מניגולט ששיחק במגרשים הפתוחים בניו יורק שמנחם סיפר לנו עליהם. חזקה על קארין שהוא יודע על מה הוא מדבר, ועדיין, להגיד על מניגולט שהוא השחקן הטוב ביותר אי פעם, מבלי ששיחק בנ.ב.א, נראה לי קצת מרוקן מתוכן את המושג "הטוב ביותר"
    .
    ד. גם לאורך הקריירה יש לדעתי משמעות כי אם אתה הכי טוב אבל לתקופה מאד קצרה זה לא אותו דבר. דוגמא להמחשה – אני לא בטוח שמישהו שיחק כדורסל יותר טוב מקרי של 2016, אבל הוא עשה את זה במשך עונה, לערך, לא כולל הפלייאוף, ולכן זה "לא אותו דבר". קארים אולי לא הבריק כמו קרי באף עונה, אבל שיחק ברמות הגבוהות ביותר 20 שנה. אם להמשיך את הטיעון הזה – אני ממש לא בטוח שראיתי תצוגה כמו זו של דרוזן נגד הפועל תל אביב ב- 88':
    .
    59 נקודות.
    10 ריבאונדים.
    7 אסיסטים.
    6 חטיפות.
    13 מ-18 לשתיים.
    6 מ-13 לשלוש.
    15 מ-15 מהעונשין.
    1 דראז'ן פטרוביץ'.
    .
    אז אפשר לטעון שבאותו ערב הוא היה השחקן הטוב ביותר בעולם, אבל גם אם זה נכון – זה היה רק לערב אחד.
    .
    ה. וכל זה בלי אף מילה על מאנינג/בריידי כי אני פשוט לא מבין בזה, אז במקרה הספציפי של הפוטבול יתכן שהתיזה שלך לא תהיה שנויה במחלוקת.

    1. הסר דאגה מלבך, זו תזה ששנוייה מאוד במחלוקת אצל חובבי פוטבול.
      שאמרת ״אין דין שלשה של סת' קרי נגד אורלנדו בינואר, כדין שלשה של ריי אלן בשניה האחרונה של משחק מכריע בפיינלז.״ אני חושב שנתת פה את הנקודה שמבחינתי היא העיקרית. אני חושב שאם לא מסתכלים על סלים/גולים/מהלכים/חבטות בפלייאוף באופן שונה, אז התמונה שנוצרת היא די אחידה, שחקנים לא נופלים ביכולת או מתעלים לאורך השנים, יש משחקים צמודים, יש תבוסות, יש קריסות ויש התעלויות במהלך העונה כמו בפלייאוף. ההבדל העיקרי הוא שבפלייאוף מבנה הסידרה משנה את אופי ההתכוננות לכל משחק, ומאחר ובפוטבול אין סדרות, גם זה הולך. כך שבעיני אין הבדל ברמת השחקן. ההבדל היחיד בין קארים שלא לוקח אליפויות לקארים שלוקח אליפויות הוא השחקנים ששחקו איתו ושהיו שווים אליפות, למאנינג לא היו את השחקנים האלה, לבריידי היו. מפה והלאה צריך לקוות שלא תהיה לאף אחד מהם נפילה רצינית, וכמובן צריך קצת מזל, והקבוצה העדיפה אמורה לנצח. זה לא תמיד קורה, ע״ע האליפות האחרונה של מאנינג או זו של בריידי, אבל זה חלק מהבעיה שמשחקים נוקאאוט, שזה עוד סיבה למה אליפויות בפוטבול הן לא קריטריון מוחלט.

    2. מאנו היקר, אל תיקח את זה אישית כמובן. אבל לפי דעתי יש בעיה של לנסות להפוך את השחקנים להכי גדולים על סמך מספרים. אני מבין את הצורך של זה(כדי שיהיה אפשר לנהל שיח הגיוני ומוגדר), אבל עדיין.
      זה כמו שקשה להתווכח על האשה היפה שראית, כי זה פשוט משהו שהסתכלת ואמרת "וואוו", אז בספורט זה היכולת לשדר גדולה. חמקמק, קשה, בלתי נתפס, גדולה.
      ככה זה שאתה רואה את פדרר, ככה זה שאתה רואה את מסי(הספורטאי הגדול בהיסטוריה) וכדו'.

      1. ברור ידידי, אנחנו פשוט מדברים, וטוב שכך.
        .
        בעניין המספרים – בוודאי שזה לא עומד בזכות עצמו (ע"ע קר, הורי, פטריק מקאו, מגי וכו'), אבל לדעתי כשמוסיפים את זה לכשרון נטו, זה יכול להוסיף משהו על היכולת של השחקן לא רק להיות טוב, אלא גם להיות טוב ברמות הגבוהות ביותר וברגעים המכריעים ביותר.
        .
        בנוגע לתפיסה הבלתי אמצעית של גדולה, אני כמובן מסכים איתך, ולכן, בין השאר מפיץ את גדולתו של בירד ברבים, כי זה משהו שנצרב בך, ובאלה שלא ראו לא. מה שכן – חסרונה של התפישה הזו הוא בסובייקטיביות הטוטלית שלה, אני למשל לא חושב שמסי הוא אפילו הכדורגלן הכי טוב בהיסטוריה, ואם אנחנו רק בסובייקטיבי, אפילו לא השחקן הטוב בדורו או אף בקבוצתו – הקסם של אינייסטה תפס אותי הרבה יותר. ואז הדיון כבר לגמרי מתפזר, שזה בסדר כמובן, אבל פחות רלבנטי לדעתי.

    3. מאנו כל מילה
      ולכן רק מוסיף שהאליפות הכי גדולה היא זו של נוביצקי בדאלאס….לא שהוא יותר גדול ממייקל אך בהחלט טוען לכתר האליפות הכי גדולה ששחקן בודד הביא.

  2. פעם גיל 18 היה הגיל של רשות להיכנס לבאר ולהזמין בירה או כוסית סקוטש. בתיכון צעירים היו מוכנים למכור נשמתם להיות בני 18. בשנות ה=-70 הגדילו את הסף ל-21. בנהיגה דווקא ירדו. פעם כיל 18 היה המינינמום לרשיון נהגות. היום זה ירד ל-17, ואפילו 16 בכמה מדינות.
    בישראל כמובן ח"י הוא הגיל בו אתה מתגייס וח"י נהוא התכשיט שיהודי ארה"ב עונדים הרבה יותר ממגן דוד.
    תודה ארז

  3. 18 הוא מספר הנודע בשמו "HARSHAD"
    הוא חמספר החשוב ביותר ביהדות, ואחרי היהדות בבודהיזם. 'הרשאד' הוא מספר שכשהוא מחולק ע"י הסכום של המספרים המרכיבים אותו, והתוצאה היא כמה INTEGERS הם המספרים המרכיבים אותו (1+8 זה 9, ואם תלחלק 18 ב-9 תקבל 2
    e

  4. 18 נקרא גם "COMPOSITE NUMBER" כי הוא מחולק ע"י 1,2,3,6, ו-9. מאחר ואם תחבר את ה-DIVIDERS שלו 3,6, ו-9 תקבל 18 הוא נקרא רק "SEMIPERFECT NUMBER". ה-PERFECT NUMBER היחיד הוא 6,
    כשסכום ה-DIVIDERS שלו שווים לו: 1+2+3=6

  5. תודה ארז, מרתק.
    .
    החזרת אותי כמה שנים אחורה עם הויכוחים האלה של מאנינג ובריידי, אני איתך אבל הבחור כבר מתחיל להישכח בעוד שבריידי רק ממשיך לאסוף טבעות. יש גם הטוענים שרודג'רס הוא הכי "טוב" בהיסטוריה (כיום יותר מאשר חסידי מאנינג) וכאלה שחושבים שמהומס הוא / יהיה כזה.
    .
    מציע שפינת השחקן של 29 ו-43 יהיו מוקדשים ללוחמי MMA מסוימים, נראה אם ישר עולה לך לראש למי אני מתכוון..

    1. אני ממחנה מאנינג, ולא רוג׳רס, אבל זה פחות היה חשוב מבחינת הדיון של מה יותר ״חשוב״ הכשרון לעומת ההצלחה.
      29 נשמע לי נורמגמדוב, 43 לא עולה לי אבל תן לי כמה דקות לחשוב

        1. אז בכלל עשית לי חיים קלים… איפה. היחיד שאני יודע שהשיג 46 נצחונות זה אליסטייר אוברים. אני חושב שסילבה נלחם 46 קרבות, אבל מן הסתם לא ניצח בכולם. נדמה לי שלדן סברן יש איזה 101 נצחונות 🙂
          האמת שאם יש פייטר אחד שמעניין אותי זה דווקא דמטריוס ג'ונסון, כי מבחינתי פה ה"סיפור"

            1. אה, הפכת אותי 🙂 צריך לעשות באמת טור הפוך, גיל מקסימום, אבל עוד חזון למועד.

            2. אם כבר הלכנו לשם, גם לג'ורג' פורמן יש קייס חזק

  6. תודה ארז, כיף גדול כמו תמיד!
    בנוגע לגיל 18,אני חושב שהגבלת הגיל זה בכללי יחס שהאוכלוסייה המודרנית נותנת כלפי ילדים, שיפור עצום ביחס להיסטוריה(נציין שזה בעיקר במדינות המפותחות). ילד אמור לחיות חיים "טבעיים יותר", אז מנסים למנוע מהם את המסחריות, הגועל נפש, והסחלה שיש בעולם הזה. צריך להבין שזה לחץ עצום על הילדים(כמו בכל המפורסמים), וממש קשה לגדול לתוך זה. לברון למשל מגיל 17 עם מצלמה בחיים(נראה לי גם לפני), זה חיים כמו המופע של טורמן, איך אדם גודל ככה ונשאר שפוי?

    עוד נקודה חשובה זה שיש יותר חשש של פגיעה וניצול של קטינים בעסקים כאלה(לא יודע מה היה הגיל של המתעמלות בנבחרת האמריקאית, אבל היו שם האשמוץ מאוד חמורות, ראיתי שאחד מבאנשים התאבד לא מזמן), וזה באמת מתכון לניצול ופגיעה עצומה בחלק מהמקצועות. (ובואו עולם שבו מנצלים קטינות מחנות פיצה עדיף שישאר ב 4chan). קיצר, תשמרו על הילדים שלכם.

    נכתב בצידו

    הביצועים של נדיה מדהימים, כמה רכות ואלגנטיות יש לה. תענוג לראות את זה.

    1. מי שהתאבד זה עוזרו של לארי נסאר (מי שהיה האשם העיקרי ונכלא ל-200 עד 300 השנים הקרובות) בעקבות 24 האשמות נגדו בבית משפט

    2. כן, לברון, וגם קומאנץ׳ הם היוצאים מהכלל המעידים על הכלל. אפילו טייגר וודס אפשר לראות עליו שמשהו לא הכי מסודר אצל הבחור בכל הנוגע לסקס ומכוניות. וכן, אפילו הדיוט כמוני שלא מבין כלום בהתעמלות קרקע לא יכול שלא לראות את השלמות של קומנצ׳, ולשמוע את השדר והקהל שמה עוצרים נשימה זה אקסטרה.

  7. תודה ארז 18 ח"י .
    הסוגייה מעניינת רק נציין שיש גם בעיות בהגבלת גיל הייתה בזמנו טענה נגד הסיניות בריו או בלונדון שהם מזייפות גיל ולמעשה צעירות בהרבה.

    אשר למינינג אני מבין מה אתה אומר ובכל זאת מסכים עם מאנו ואומר שבכלל יש כמה מדדי גדולה
    יש מהצד האסתטי
    יש מצד השיא בקריירה גם בפיק נמןך
    ויש מצד אורך הקריירה ובעיקר תפקוד במאני טיים
    מסי למשל הוא המוצרט של הכדורגל אבל יש לו אורך קריירה אדיר
    רונאלדו עם אורך קריירה גדול לפחות כרגע ממסי ובצד השני הוא לא כזה אסתטי אבל ווינר בלתי נגמר

    ה 18 הבולטים שלי
    3 ספורטאי על כאמור
    1. לריסה לטיננה המתעמלת שהשיגה 18 מדליות אולימפיאות 9 מזהב ושניהם שיא עד היום הזה

    2. אדוארס הבריטי שהיה לראשון לעבור את רף 18 מטרים בקפיצה משולשת והוא עד היום שיאן העולם

    3. מלדיני שזכה בגביע האלופות הראשון שלו ב 89 והאחרון ב 2007 פער של 18 שנה על פני 3 עשורים שונים שיא כל הזמנים .

    19 במדד כישלון אשתדל להרחיב מחר אבל אתן הכותרות עכשיו
    א. נבחרת ישראל כדורגל שמאז שהעפילה למונדיאל 70 שיחקה ב 19 טורנירי מוקדמות גביע העולם או יורו ובכולם נכשלה

    ב. 19 קבוצות זכו אמנם להגיע לגמר גביע האלופות רגל אך יצאו בידיים ריקות ואלו שמות
    ריימס , פיורנטינה , פרנקפורט , פרטיזן , פאו , אתלטיקו , לידס , סנט אטיין , מנשנגלדבך , ברוז , מאלמו , רומא , סמפדוריה , ולנסיה , לברקוזן ,מונאקו ,ארסנל , טוטנהאם ופ.ס.ז .

    ג. 19 הם גם מספר אלופות ישראל בכדורגל.
    נשתדל להרחיב מחר .

    1. כן, בכוונה לא נכנסתי לזיופים כי זה טיעון שלא רלוונטי, אם מישהו יגיד ״לא נגביל גיל מינימום כי אז כולם יזייפו״ אז זה לא רציני. למה לא נסיר את כל התמרורים כי ממילא כולם חותכים ולא עוצרים?
      ושוב אני אומר לך אהרון, עם הידע הזה אתה מתבזבז בתגובות 🙂

  8. משהו שרציתי להגיד, הטור הזה נכתב בסוף השבוע, ואיכשהו נוצר סוג של מטא-דיון כשמחברים עם השאלה של הדוק על לוקה ובירד ברמה של איך שופטים שחקן גדול ומה הקריטריונים. להגיד עוד 1000 משחקים כשלברון היה מועמד לפנתיאון כשעוד היה בתיכון? לספור אליפויות לשחקנים בספורט קבוצתי שלא תלויים בעצמם? יש המון שאלות כאלה, ואני שמח שככה בלי להתכוון יצא שהדיון הזה נפרש על פני כל השבוע.

  9. נהדר כרגיל.
    18 עבורי זה קודם כל עומרי כספי ב-NBA.
    אני בהחלט בצד שלך בדיון על פייטון מול בריידי, למרות שאם נדייק אני כבר בצד של מהומס.

    1. כן, הפואנטה לא היתה מאנינג אלא הדיון של כשרון מול הצלחה, "טוב" מול "גדול" וכל זה. כל אחד ומי שהוא רואה ככשרון הכי מיוחד. בעיני מאנינג היה pure ולכן אני רואה אותו כטוב מכולם. ה"גדול" זה בריידי, אבל ככשרון, אני חושב שהוא נופל ממאנינג.

  10. מכיוון שאין לי כח לויכוח המייגע הזה שבניגוד למשתמע ממך אין לו אף פעם תשובה חד משמעית בוא נדייק רק בעובדות. לא רק לבריידי יש יותר TD ויארדים מפייטון. גם לבריס שאף פעם לא ייחשב כמועמד לטוב אי פעם (אני עדיין לא מתאושש מזה שעוד היו כאלו ששאלו לפני שנתיים שלוש אם הוא HOF או לא).

    1. זה די מחזק את הטענה, לא? אם לבריס יש יותר יארדים ממאנינג ובריידי הרי שבסופו של דבר הסטטיסטיקה וההישגים הם לא חזות הכל. עוד דבר, אני לרגע לא טוען שיש פה תשובה חד משמעית. אני מביע את דעתי באופן נחרץ מאחר ובעיני זה ברור, זה אגב הסיבה שהדיון תמיד הולך למספרים כי מספרים הם לא סובייקטיבים. הסיבה שבחרתי בבריידי, מונטנה ועכשיו מאנינג היא כי מבחינת הישגים נטו, בריידי הוא העז הבלתי מעורער, מבחינת סטאר-קוואליטי, על המגרש, ומחוצה לו, והאופן שבו הוא הפך לשם שזוהה עם המשחק, שגם ילד בקנדה, ניו זילנד או ישראל הכיר, לא יהיה מישהו יותר גדול ממונטנה, ומבחינת כשרון נטו, ה"מוצרט" של המשחק, בעיני זה מאנינג. אלה שלושה אלמנטים שונים. בכדורסל למשל התמזל מזלנו וג'ורדן היה גם הכשרון הכי טוב (לדעתי), גם השם הכי גדול בעולם, וגם השיג שש אליפויות, והיה משיג עוד לפחות שלוש אם לא היה פורש ואם לא היו מפרקים לו את הקבוצה, ונגד קבוצות מעולות. בפוטבול זה לא קרה, ולכן יש לנו אפשרות לדון על הנושא. מבחינתי החלוקה ברורה. ואני גם לא חושב שהדיון מייגע, אחרת לא הייתי שם את השם שלי מעל ההצהרות האלה 🙂

      1. אין תשובה חד משמעית אף פעם. זה תמיד יהיה מאד מאד סובייקטיבי. לכן אני מראש לא נכנס לדיונים האלה (בעיקר לא עם עצמי).
        רק רציתי לדייק את העובדות.

        1. זה לצערי נכון מאוד, ולכן אותי יותר מעניין לנסות לבחון את גבולות הדיון, או כללי הדיון, בזה שהגדרתי גדול מול טוב, שם גדול מול כשרון וכן הלאה, זה אולי לא ישיג תוצאה (והרי אי אפשר להשיג תוצאה, כאילו שתשאל מה יותר יפה אדום או סגול), אבל לפחות נדע מה הקריטריונים ומה המשקל של כל אחד מהם. ואני חושב שהיו בתגובות עד עכשיו כמה וכמה נקודות מעולות בנושא.

            1. צודק, ורק מהתגובות קיבלתי מספר נקודות למחשבה.

  11. טוב הגיע הזמן להעריך ב 19
    בטעות כתבתי 19 אלופות בכדורגל התכוונתי למחזיקות גביע אך פספסתי סה"כ זכו 18 +4 שזכו לפני קום המדינה (את בית"ר תל אביב שייכתי בטעות לאחר קום המדינה)

    19 בסימן כישלונות

    תחילה כישלונות נבחרת ישראל להעפיל ממוקדמות מונדיאל או יורו

    1 1974 מוקדמות מונדיאל
    ישראל שיחקה בבית האסייתי
    את הבית המוקדם סיימה ראשונה לפני דרום קוריאה מלזיה ותאילנד במאזן 2 ניצחונות ותיקו
    בחצי הגמר האזורי גברה ישראל על יפן אך בגמר האזורי הפסידה לדרום קוריאה זו שישראל ניצחה בבית המוקדם והודחה מהמונדיאל
    מאזן כולל 3 ניצחונות תיקו והפסד ויחס 1-10

    2. מוקדמות מונדיאל 1978
    ישראל שיחקה בבית 2 האסייתי בשלב הבתים סיימה שנייה לדרום קוריאה לפני יפן וצפון קוריאה והודחה מאזנה 2 ניצחונות תיקו והפסד ויחס 3-5

    3. מוקדמות מונדיאל 1982
    ישראל מסיימת 5/5 בבית 6 האירופאי עם יחס של ניצחון 3 תיקו ו 4 הפסדים ויחס 10-6 ומודחת בבית סקוטלנד ,צפון אירלנד שבדיה ופורטוגל

    4 מוקדמות מונדיאל 1986
    ישראל משחקת באוקיאניה ומסיימת שנייה לאוסטרליה לפני ניו זינלנד וטיוון ומודחת מאזנה 3 ניצחונות תיקו ו 2 הפסדים ויחס 6-17

    5. מוקדמות מונדיאל 1990
    בבית המוקדם ישראל מסיימת ראשונה לפני אוסטרליה וניו זינלנד עם מאזן של ניצחון ו 3 תיקו ויחס 4-5
    בפליאוף ישראל מסיימת ב 0-0 בבית עם קולומביה לאחר שהפסידה שם 1-0 ומודחת
    מאזנה הכולל ניצחון 3 תיקו 1 הפסדים ויחס 5-5

    6 מוקדמות 1994
    ישראל חוזרת לאירופה ומסיימת אחרונה בבית 6 6/6 במאזן של ניצחון 3 תיקו 6 הפסדים ויחס 27-10

    7 מוקדמות יורו 1996
    לראשונה ישראל משחקת במוקדמות היורו ומסיימת 5/6 בבית 1 לאחר לאחר רומניה צרפת סלובקיה ופולין ולפני האזרים
    מאזנה 3 ניצחונות 3 תיקו 4 הפסדים ויחס 13-13

    8 מוקדמות מונדיאל 1998
    ישראל מסיימת שלישית בבית 5 אחרי בולגריה ורוסיה ולפני קפריסין ולוקסמבורג
    מאזן 4 ניצחונות תיקו 3 הפסדים ויחס של 7-9

    9 מוקדמות יורו 2000
    ישראל מסיימת כסגנית בית 6 לאחר ספרד ולפני אוסטריה קפריסין וסן מרינו מאזנה הכולל בבתים 4 ניצחונות תיקו 3 הפסדים ויחס 9-25
    בפליאוף הובסה 5-0 ו 3-0 מול דנמרק
    מאזנה הכולל 4 ניצחונות 1 תיקו 5 הפסדים ויחס 17-25

    10 מוקדמות מונדיאל 2002
    ישראל שלישית בבית 7 לאחר ספרד ואוסטריה ולפני בוסניה וליכטנשטיין מאזנה 3 ניצחונות 3 תיקו 2 הפסדים ויחס 7-11

    11 מוקדמות יורו 2004 ישראל שלישית בבית 1 לאחר צרפת וסלובניה ולפני קפריסין ומלטה
    מאזנה 2 ניצחונות 3 תיקו 3 הפסדים ויחס 11-9

    12 מוקדמות מונדיאל 2006
    ישראל שלישית בבית 4 אחרי צרפת שוויץ ולפני אירלנד קפריסין ואיי פרו
    מאזנה הכולל 4 ניצחונות 6 תיקו ללא הפסד ויחס 10-15

    13 מוקדמות יורו 2008
    ישראל מסיימת 4/7 בבית 5 אחרי קרואטיה ,רטסיה ואנגליה ולפני מקדוניה ,אסטוניה ואנדורה
    מאזנה הכולל 7 ניצחונות 2 תיקו 3 הפסדים ויחס 12-20

    14 מוקדמות מונדיאל 2010
    ישראל 4/6 בבית 2 אחרי שוויץ יוון ולטביה ולפני לוקסמבורג ומלודובה
    מאזן כולל 4 ניצחונות 4 תיקו 2 הפסדים ויחס 10-20

    15 מוקדמות יורו 2012
    ישראל 3/6 אחרי יוון קרואטיה ולפני לטביה גיאורגיה ומלטה
    מאזן כולל 5 ניצחונות 1 תיקו 4 הפסדים ויחס 11-13

    16 מוקדמות מונדיאל 2014
    ישראל 3/6 בבית 6 אחרי רוסיה ופורטוגל ולפני אזרביגין צפון אירלנד ולוקסמבורג
    מאזנה 3 ניצחונות 5 תיקו 2 הפסדים ויחס 14-19

    17 מוקדמות יורו 2016
    ישראל 4/6 בבית 2 אחרי בלגיה ווילס ובוסניה ולפני קפריסין ואנדורה
    מאזנה הכולל 4 ניצחונות 1 תיקו 5 הפסדים ויחס 14-16

    18 מוקדמות מונדיאל 2018
    ישראל 4/6 בבית 7 אחרי ספרד איטליה ואלבניה ולפני מקדוניה וליכטנשטיין
    מאזנה הכולל 4 ניצחונות ו 6 הפסדים ויחס 15-10

    19 מוקדמות יורו 2020
    ישראל מסיימת 5/6 אחרי פולין אוסטריה מקדוניה וסלובניה ולפני לטביה
    מאזנה הכולל 3 ניצחונות 2 תיקו 5 הפסדים ויחס 18-16

    סיכום נתונים כולל 0/19 הצלחות בעלייה לטורניר גדול
    ב 3 פעמים בלבד ישראל עוברת את שלב הבתים לפליאוף
    פעם אחת ישראל עוברת שלב בפליאוף אך דווקא בטורניר שהיה צריך לעבור 2 שלבים
    מאזן כולל 63 ניצחונות 52 תיקו 59 הפסדים ( 46 אחוזי הצלחה בשיטת 3 נק' לניצחון ) ויחס של 199-228 (1.14-1.31 )

  12. בס"ד
    שלום עליכם. תודה רבה.
    כמעט ולא ראיתי פוטבול, רק את בריידי, ואני מסכים שזה מאד קשור לשחקנים שאתה משחק איתם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט