דיון הופס ליום חמישי PM: אולי האמריקאים 'לא יודעים' איך לאמן NBA, אבל ה-ROVER זה עתה ביצע נחיתה היסטורית על המאדים! / מנחם לס

היום עליתי כמו שצריך על לויד פירס. לפי שמעון 90% משחקני ה-NBA הם נגרים, ו-67% ממאמני ה-NBA מפגרים בשכל.

אז הנה האמת: כמו שבפרימייר ליג משחקים השחקנים הטובים והחכמים ביותר בעולם ויש להם את המנג'רים הטובים בעולם – אותו דבר ב-NBA. כולנו חושבים שהאמריקאים מטומטמים ושהסינים והרוסית דופקים אותם כל הזמן. האמת? האמריקאים הם האומה החזקה בעולם, עם הכלכלה הגדולה בעולם, ועם הצבא החזק בעולם.

הם זזים לאט, מחליטים לאט, ויש להם נשיאים כמו טראמפ. אבל בסופו של דבר הכל מסתבר שהיה לטובה, אפילו הנשיא טראמפ, כי המטומטם הזה – מבלי לדעת או לתכנן – גרם לדבר ההכרחי ביותר בארה"ב בעולם המודרני: מפלגה שלישית, אמצעית, עם נטייה קטנה ימינה. זאת חובת ההווה.

בכדורסל ניסו כאן מאמן ישראלי, ניסו את מסינה. זה לא הולך. ה'אחים' לא מתקשרים איתם הם רגילים למאמנים אמריקאים מהעממי, התיכון, והקולג', והם מתפתחים להיות השחקנים הטובים בעולם.

אז הם לא צריכים איזה דוינצ'נקו או איבנקוצ'ביץ' שיגיע מסרביה, או איזה חור אחר, ויתחיל לדבר אליהם 'פילוסופיה של הגנה'. הם שומעים ולא מקשיבים כי הם בטוחים שהם יודעים מה הכי טוב פי עשר ממנו. אפילו את לויד פירס לא הייתי מחליף עם איזה ניקיטינה פרושצ'ינסקוביץ' מבלרוס שלמד הופס ב"המכון הלאומי הגבוה לכדורסל המודרני".

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 45 תגובות

    1. עדיין לא. הכלכלה האמריקאית עדיין בראש, ולדעתי תישאר בראש לעוד איזה חמש שנים אבל האמריקאים מתחילים לדבר עתה על לא לאפשר לזה לקרות, והכל תלוי בהם, לא בסינים.

  1. פופוביץ' אמריקאי שה'אחים' רוכשים לו כבוד. הוא מביא עוזרים מאירופה ועוזרת מכדורסל נשים בשביל להעשיר את הקבוצה שלו עם פילוסופיות המשחק שלהם.

    1. בלי קשר למה דעתי בנושא:
      1. פופוביץ' לא אירופאי וזה מה שקובע
      2. הספרס ופופ הם היוצאים מהכלל ברוב הדברים שקשורים להתנהלות הקבוצה עם השחקנים, מראש הם מחפשים אופי מסוים אצל השחקנים שלהם

      1. הדוגמא הכי טובה לכישלון.
        הוא מאמן כמו פופוביץ' שבעצם גמר כל סיכוי להתחרות בגלל היחסים עם קוואי.

        פופוביץ' ביחסי אנוש שלו הכשיל את כל הספרס לשנים הקרובות.
        לא רק שהם איבדו שחקן פרנצ'יז הם גם נסחבים בבינוניות של שחקנים עם חוזה גרוע כמו אלדריג'.

        1. יופי של דוגמה… המאמן הכי מצליח באן. בי. איי. בעשרים וחמש השנים האחרונות, שהצלחתו כאדם (ולא כמאמן דוגמטי ועקשן כפרד שהוא) עם מאנו ג'ינובילי, היא מופת, ממנו אתה מביא ראיה, בגלל הסיפור של לנארד, שלא ככ ברור מי הצד הצדיק ומי הצד הצודק.
          שאפו!

  2. לא מנחם 67% נגרים ו90 אחוז מהמאמנים כסילים 😎.
    המאמנים כסילים מוחלטים.
    כן הם לוקחים לפי קשרים.
    עכשיו יכול להיות שמאמן יודע טוב אבל השחקנים לא מקשיבים לו אבל הדברים שאני מדבר עליהם זה דברים שנובעים רק מהוראות מאמן ותרגול ואם הם חלשים בזה וכל היום נותנים קליר פאת מי אשם?
    אין הבדל בין גנטרי לון גנדי מנחם? עובדה שיש.
    מי אשם שהכוכב חוגג בלי בעיה?

    1. מה זה משנה מי אשם? אם אתה עכשיו הולך לבחור מאמן לקבוצה שלך אתה צריך לצאת מנקודת הנחה שהיחסים עם הכוכבים יותר חשובים מהדברים הטקטיים, לפחות בקבוצות הגדולות. לא אומר שזה צודק אלא שככה זה

      1. ברור לי. אני בטוח שיש מאמנים טובים שיש להם גם יחסים טובים וגם יודעים לנהל משחק.
        מנחם קצת הוציא דבריי מהקשרם אבל אני זורם איתו.
        אני לא מחפש למה ומה אלא רק אמרתי מה אני רואה מהמאמנים בליגה וזה תצוגות אימון נוראיות.
        אם מאמן יגיד לשחקן ללחוץ ויתרגל באימונים השחקן לא יקשיב לא?
        מה שאמי התכוונתי זה דברים שהמאמנים יכולים לעשות ולא עושים מבחירה.
        למשל תנועה בלי כדור מהכוכב שלך זה הכוכב לא יסכים כנראה ואין מה לעשות לא על זה דיברתי.

        1. את כל הדברים הבסיסיים האלה יודע כל מאמן תיכון כאןץ אם באירופה היו מאמנים עם סכוי להצליח כאן, הם מזמן היו כאן.
          מה שהאירופאים לא מבינים שבמקום תרגיל מסובך עם סכוי גדול גם לגניבת כדור וגם לכול לאן לזוז ואיפה לחסום, הארדן עושה בהטעיייה אחת ובסל, ולברון סתם בפריצה לסל כמו טנק. אתה רוצה 'תרגילים'? לך להסתכל על WNBA

          1. והיה להם יתרון גדול בצורת שני מנהלי משחק ברמה גבוהה. רונדו, ואני יודע שאתה לא מי יודע מה מחבב אותו (באנדרסטייטמנט…), אבל לברון הוא מנהל משחק מעולה ויודע לקרוא את המגרש לפניו בצורה מרשימה.
            נ.ב. הניצחון בסדרה על דנבר, לא קשור אליו (…)

    2. רוב מאמני התיכון בארה"ב יכולים ללמד הרבה כדורסל לכל מאמן יורוליג. השטויות שלך על זה שהם כסילים, תאמין לי שהם לא כסילים והם יכולים לתת לכל הישראלים כמוך שמחזיקים מעצמם כמבינים, שיעורים למתחילים

  3. בשונה מהעבר רוב הכוכבים בליגה הם במעמד גבוה מכל מאמן.
    גם ההשפעה על כל הפרנצ'יז ניכרת לפי האופי של הכוכב ולא לפי הפילוסופיה של המאמן..

    הדבר הכי חשוב למאמן בנבא הוא היחסים עם הכוכב של הקבוצה.
    כל השאר זה בונוס.

  4. מנחם עוד משהו שהאמריקאים רואים איזה איזורית או מאצאפזון הם מתלהבים מזה כאילו זה גאונות זה רואים כל משחק באירופה.
    איך כולם התלהבו שראו בוקס אנד וואן מנרס 😂😂😂

    זה מראה לך שהם כסילים

    1. כל מאמן תיכון כאן יכול להעביר קורס על בוקס אנד וואן לכל מאמני היורוליג, ולא רק זה. אגב, אותו דבר עוזרי נהמאמנים. אבל ב-NBA זה משחק ש סיכוויים, והסכוי הכי גדול זה לתת לטריי יאנג או קיירי אירוינג כדור ולבקש שתי נקודות (מסל, או מפאול). הם לא צריכים אף 'תרגיל אירופאי'.

    2. תגיד לי שימון, אם אתה יודע, מי המציא את המצ'אפ זון? ג'ים בונהיים מסירקיוז. מי המציא את הבוקס-אנד-וואן? סמית מצפון ראולינה. האמריקאים כולם יודעים מה זה מגיל 8 כשהם מתחילים כדורסל. אבל ככל שהרמה עולה – ההגנות האלה פחות אפקטיביות. וכשיש לך 5 סופר-כוכבים השמירה היחידה היא אישית עם סוויצ'ים ותפילה לאלוהים.

  5. לא יודע. אצל הרבה קבוצות לא רואים טבעת אצבע של מאמן או אפילו שיטת משחק מסודרת. ברור שלא כל הכוח בידי המאמן, אבל עדיין זה מצב מוזר בספורט קבוצתי.
    .
    לא יודע אם להנהלת הליגה יש יכולת או אינטרס להשפיע על זה. נראה לי שזה תלוי בעיקר בבעלים. נראה לי מוזר שמישהו כמו סטיב באלמר יתן למישהו כמו קוואי להגיד לו מה לעשות, אבל זה כנראה לא רחוק מהמציאות.
    .
    זה משאיר אותנו בעיקר עם העדפה אישית, עקרונית, וקשה לביסוס על תוצאות. אני הייתי הולך על המודל של הספרס, ושל גולדן סטייט, ולא על המודל של ברוקלין, אבל אין לי ממש איך להצדיק את זה.

    1. מיקי, שחקני ה-NBA הטובים ביותר לא צריכים משחק קבוצתי שרק מפריע להם. תן כדור לסטפן קרי, לברון, או דמיאן, והם עושים לבד באחוזים גבוהים יותר מכל תרגיל מסובך. משחק 'קבוצתי' הוא עבור שחקנים בינוניים שללא משחק קבוצתי לא ימצאו את הדרך לסל. אצל קיירי אירוינג זה בדיוק ההיפך.

      1. ברור… ג’ורדן לפני המשחק הקבוצתי של פיל ג’קסון ספר מלכות סלים ולא טבעות…
        כל כוכב צריך קבוצה טובה סביבו, אין מה לעשות… זה 5-על-5 ולא טניס של 1-על-1.
        .
        ההבדל הוא אם הכוכב עושה את האחרים טובים יותר. קארי ולברון ללא ספק גורמים לשחקנים סביבם להיות טובים יותר.

    1. הם כלל לא מטומטמים. הם עושים הכי טוב להם ולקבוצה: מסירה או שתיים ואז הכוכב מוצא דרך לשתי נקודות או פאול באחוז גבוה יותר מאשר כל יורוליג.

  6. האמת דוק, שאני לא יודע מה בדיוק קורה בNBA, אבל אני יודע מה קורה במקומות אחרים. אני עובד בהייטק, ותרשו לי לגלות לכם, שחלקים נכבדים, עצומים מהתחום שנקרא הייטק או מוציאים סכומי עתק, או מרווויחים סכומי עתק בגלל פשלות ניהוליות שמסתכמות באנשים הלא נכונים שמובאים לבצע פעולות לא נכונות ועושים שגיאות מפגרות שמצריכות להביא כל מני קונטרקטורים שעולים הון תועפות. וכל זה למה? כי מי שמקבל את ההחלטות לא מבין בתחום שלגביו הוא מקבל את ההחלטות. מנהל החברה הוא לרוב אדם שמתעסק בניהול. יש לו לרוב תואר בניהול, או במנהל עסקים, או בשיווק וניהול, או במשהו וניהול. הוא לא מבין בתכנות, הוא לא מבין בתוכנה, הוא לא מבין בהייטק. הוא יודע לעשות כסף ולנהל אנשים, אבל הוא לא מבין בהייטק. אז האנשים שהוא שוכר יכולים להיות אורים ותומים, ויכולים להיות ליצנים. אין לו דרך לדעת. אם הוא בחר אנשים טובים, יש סיכוי סביר שהם יצליחו למנוע חלק מהבעיות, לא תמיד, כי השפיץ לא יודע איך לנהל אותם נכון וכו'. אם הוא בחר אנשים לא טובים, החגיגה מתחילה. הם יביאו עובדים לא טובים וכן הלאה. וזה ממשיך לכל הכיוונים. אתה יכול להגיד "נכון, אני לא מבין בתחום" ולשכור חברת תוכנה שתנהל לך את הביזנס, ואז אחד משלוש, או שהם בונים על זה שאתה לא מבין ומנסים לחלוב אותך מכל הכיוונים, או שהם הגונים וטובים, או שהם מנוהלים על ידי אחד מאלה שכמוך, לא מבין בתחום, ועל כן הוא שכר אנשים לא טובים! שימו לב שכל החברות הגדולות, הוקמו ונוהלו, לפחות בהתחלה, על ידי אנשים עם ידע טכני, שידעו להביא לא שרלטנים לתפקידי מפתח ואלה המשיכו את ההיררכיה. וגם אז מדי פעם עולה למעלה איזה סטיב באלמר שיודע למכור רהיטים, אבל לא מבין במערכות הפעלה.
    *
    כל זה בא להגיד שבעלים של קבוצה, לרוב, מבין בניהול, מבין בהשקעות, מבין בכסף, מבין בשיווק או במשהו, אחרת מאיפה לו הכסף להיות בעלים של קבוצה. הוא מבין בכדורסל? ספק גדול. אז הוא שוכר ג'נרל מנג'ר. מאיפה לו מי זה ג'נרל מנג'ר טוב? מאיפה לו כלים לקבוע מי יכול להיות GM ומי לא? ונניח שהוא לא יודע ומביא "מנכ"ל ספורטיבי" או איך שקוראים לזה. אותו דבר, מאיפה לו מי מתאים לתחום? הביא president of basketball operations שלא שווה את המשכורת (היפה מאוד) שהוא מושך, חוזרים שוב, ההוא יביא לו GM ליצן, שיבחר מאמן ליצן וחוזר חלילה. אז מה עושים?
    אופציה ראשונה, מביאים מישהו עם "נסיון מוכח". למי שתוהה למה כל מני מנכ"לים של חברות שמביאים את החברה לפשיטת רגל מפוטרים והולכים לחברה אחרת ישר לתפקיד מנכ"ל, זו הסיבה. נסיון מוכח. לפעמים הנסיון באמת משקף ערך, לפעמים לא. גם להביא "שם" לא תמיד הולך. מי חשב שפיל ג'קסון יהיה GM טוב? אז מה אם כמנג'ר הוא צבר יותר טבעות מכל אחד אחר, מה לזה ולהיות GM? אז מי שבחר אותו הלך על שם ולא על תכל'ס. ואז המנכ"ל בלי מושג שבחרת הביא GM בלי מושג שוודאי יביא שחקנים לא טובים ומעליהם מאמן גרוע. זו הסיבה אגב שכל כך עפים בספורט על אנליטיקס. האנליטיקס מבטיח לכל בעל קבוצה שבלי להבין כלום, מכניסים נתונים למחשב והנה גם הGM הכי אהבל יודע את מי להביא ואת מי למנות ואיזה שחקנים לרכוש ואת מי לבחור בדראפט. והמנג'ר גם והוא לא צריך להבין בכלום, יש אנליטיקס, תגיד לשחקן לזרוק מפה, ולזה ללכת לשם ויאללה לפלייאוף.

    1. ארז, אני יודע למה אתה מתכוון, אבל איך שהוא בארה"ב המון אנשים מטומטמים, אבל בסוף כל מה שהאמריקאים עושים מסתדר הכי טוב בעולם. כך זה באינטרנט (הרוסים מעולים רק בלהתגנב לתוך סודות חברה ולגנוב כנמה שיכול – כמו הסינים), אבל האמריקאים הם-הם שמנצחים בשחייה באולימפיאדה אע"פ שאין שחייה בארה"ב, אותו דבר בא"ק, ובסך כל המדליות, ואותו דבר קורה בשפה האנגלית שהפכה לשפה השנייה של העולם, בקרוב מאד גם בטיפול בקורונה, ברוב ההמצאות הרפואיות, בג'ינסים, בהמבורגרים, בכוכבי קולנוע, בטיווי, וברוב הדברים. בהרבה דברים אחרים בעולם מעתיקים והופכים אפילו טובים יותר, אבל רק לזמן קצר עד שהאמריקאים מתעוררים. ארה"ב – לטוב או לרע, ועם המון אנשים שאנחנו הישראלים מחשיבים לאהבלים – היא מרכז העולם, מרכז החדשות ומגינת העולם החופשי – והכל עם כל הברדק כאן, חוסר יעילות משווע בהמון דברים, אבל כששריקת הסיום נשמעת, ארה"ב היא שוב בראש. מלחמת העולם השנייה היא הדוגמא הטובה ביותר למה שארה"ב IS ALL ABOUT: מתעוררים מאוחר, בתחילה בקושי זזים, אבל כשמתחילים לנוע אף כוח בעולם לא יעצור אותם.

      1. אנשים מטומטמים יש בכל העולם, צריך לפרק את מה שאתה מדבר עליו לכמה אלמנטים. דבר ראשון ההצלחה האמריקנית בספורט בכלל. מעבר לתרבות הספורט בארה"ב שהרבה מדינות יכולות להתקנא בה, יש גם רשת מאוד עניפה שבה כל אתלט, מגיל יסודי נמצא במסגרת ספורטיבית כלשהיא, מספיק שמישהי תצטיין בהתעמלות קרקע באיזה יסודי בוויצי'טה טקסס ובאותה שניה הרשת תאסוף אותה למסגרת מחוזית, ומשמה, אם היא באמת טובה, היא תגיע מהר מאוד למסגרת הלאומית. מצד שני, המסגרת הלאומית כל כך מצומצמת ואליטיסטית, שנמצאים שם (או היו שם פעם אחרונה שבדקתי) ממש טובי המאמנים במדינה, או בעולם, וכך אותן 20 נערות מקבלות את האימונים הכי טובים שיש, וזה גם יורד לכיוון הקולג'ים והתיכונים והרמה נשמרת עד לאותם מסגרות ראשוניות. ולאמריקנים יש גם מספיק כסף שאם אין שחייה בארה"ב, הם יכולים לשלוח את השחיינים שלהם להתאמן באוסטרליה או בגרמניה, לקבל שם אימונים ברמה הכי גבוהה בעולם, ואז ללכת ולנצח את האוסטרלים והגרמנים.
        זה בהנחה ובשפיץ של הפירמידה לא התנחלו אי אילו פונקציונריים כפי שציינתי בתגובה הקודמת שלי. למשל, למה ארה"ב לא פונקציה עולמית בקריקט? יש בארה"ב כמעט 3 מליון הודים ופקיסטנים, יותר מחצי מתושבי ניו זילנד. זו מסה מספיק קריטית ליצור לפחות נבחרת סבירה אם לא סבירה מאוד. זה לא יהיה ברמה של כדורגל, אבל זה יהיה. התשובה היא שהגוף שניהל את ענייני הקריקט בארה"ב, USACA, היה שילוב מדהים של חלמאות ושחיתות בו זמנית. הם הוחלפו בCricket USA לפני שנתיים ולך תדע מה יקרה מזה. אז הכל פונקציה של מה הארגון עושה. אני ב94 הסתכלתי על הסיפור הזה ואמרתי שתוך 20 שנה אלופת העולם בכדורגל תהיה מארה"ב כי אם תיקח את המסה של ילדים שמשחקים כדורגל שמה ותעשה חישוב פשוט, זו מעצמת כדורגל ברמה של ספרד. אלא שפה קרו שני דברים, הראשון הוא שעדיין הכסף הגדול לא בכדורגל, וככה הילד שמשחק כדורגל ביסודי, הולך בתיכון לשחק בייסבול או פוטבול או משהו אחר, והשני שלאמריקני אין את הצורך שיש לברזילאי או ארגנטינאי או אפילו פורטוגלי או הולנדי ללכת לשחק בספרד או אנגליה, וככה הMLS ממשיך להיות ליגה ברמה עולמית ב, והכוכבים שלו לא משחקים בליגת האלופות ובמפעלים דומים והתוצאה היא שארה"ב ממשיכה לדשדש. בנשים, איפה שהרמה הכללית נמוכה יותר והכדורגל העולמי די בחיתוליו, האמריקנים שולטים וזה לא קרוב בכלל.
        צריך גם לזכור שכדורסל, עם כל הכבוד, בטח ברמה של הNBA, הוא לא מפעל לייצור נשק גרעיני או חלליות. מספיק שאחראי הכושר לא אדיוט, ושכמה שחקנים יקחו מנהיגות, והעוזר מאמן חצי מוכשר וכל השאר זה היכולת והכשרון. אני חוזר ואומר וחוזר ואומר, יש פטישיזציה או סגידה למאמנים בעולם הספורט. נכון שGM גרוע ימלא את הקבוצה שלך בשחקנים גרועים. נכון שמנג'ר גרוע יבנה הרכבים לא טובים, אבל עדיין, אלה שחקנים גרועים במובן של "שחקני הכדורסל הטובים בעולם". גם השחקן המדורג 150 בעולם עדיין מדורג 150 בעולם. הוא אולי לא טוב כמו המדורגים 1-50, אבל יש עשרות אלפי שחקני כדורסל מקצועיים בעולם, ומליוני שחקנים בכלל. תמיד יש דוגמאות כמו קובי ואפילו ג'ורדן שלא נבחרו ראשונים בדראפט, אבל בואו נסתכל על מי שנבחרו, כולם לאותו רגע היו no-brainer. אז נכון שהGM של הרוקטס ב84 חשב "אנחנו צריכים סנטר" ולא "אנחנו צריכים לבחור את השחקן הכי טוב", אבל עדיין הוא בחר את אולאג'וון. ולברון היה ברור שייבחר ראשון בדראפט, ככה שלא משנה אם הGM באותו דראפט היה עילוי כדורסל או ליצן שליקק את דרכו לתפקיד, הבחירה היתה ברורה. אז שורה תחתונה, נכון שצריך גם GM טוב וגם מנג'ר טוב לבנות קבוצה לאליפות, אבל בשביל להתמודד כקבוצה טובה בNBA אפשר גם כשהGM אדיוט והבעלים חמור, ולו בזכות המסה הקריטית של שחקנים שיש להם.
        לגבי כל הדוגמאות האחרות שלך, זה דיון מעניין, אבל נשאיר אותו למקום אחר

  7. לצערי מעמד המאמן בליגה כבר הרבה שנים לא רלוונטי. המאמנים באים לשרת את השחקנים ובעיקר הכוכבים. איפה המאמנים של פעם שהייתה שיטה או הגנה (דבר שמצריך תיאום) או התקפה שבה כולם נוגעים בכדור. ומאמן חזק שכולם מקשיבים לו? ישר עולה לי פט ריילי. זה כבר כמעט ולא קורה. אז אולי המנהלים לא מטרידים את עצמם אם המאמן הוא מנהיג אלא אם השחקנים יקבלו אותו. האם מישהו כמו לארי בראון הגדול היה מצליח בליגה בכדורסל של היום? אחד שדגל בהגנה ובמשמעת? אם כן בטוח שלא בקבוצת כוכבים. ואם היה מאמן את הסיקסרס היום כמו שהליגה מתנהלת והיה מגיע לעימות עם אייברסון הוא היה נשלח הבייתה

  8. לא מסכים עם הזלזול הזה במאמני יורוליג. לא "כל מאמן תיכונים" יכול ללמד את מאמני היורוליג. כשרואים את יסודות הכדורסל של רוב השחקנים, מבינים שלא היה להם מאמן כ"כ טוב בתיכון. גם מאמן שיודע כדורסל, אבל לא מצליח להעביר את הידע לשחקנים איננו מאמן כדורסל טוב.
    מאמן טוב יהפוך קבוצה של שחקנים בינוניים לטובים, וקבוצה טובה למעולה…
    סטף קארי הוא דווקא דוגמא טובה למה כן צריך משחק קבוצתי, הוא הבין מזמן שתנועה ללא כדור מפנה אותו לזריקה.
    גם ה"אחים", לא יגיעו לכלום בלי מאמן טוב, אם יש קבוצה טובה הם יגיעו רחוק יותר (קיירי בלי לברון לא הגיע לפלייאוף.גם בבוסטון ובנטס בלי דוראנט – הקבוצות היו טובות יותר בלעדיו. )
    הניסיון עם הארופאים כשל גם מחוסר כבוד שקיבלו משחקנים, גם בגלל חוסר סבלנות לדרך ארוכה יותר. לא כי הם מבינים פחות כדורסל.

  9. אני חושב שפשוט יש פער גדול מאוד בתפישת תפקיד המאמן ואיך צריכה להיראות קבוצה, בין הכדורסל האמריקאי לכדורסל האירופי.
    באירופה, מעמד המאמן גבוה יותר, מאמנים דוגמת מסינה ואובראדוביץ מקבלים אוטוריטה מוחלטת. מסינה התגאה פעם שהוא שולט בכל מה שקורה במגרש, אוברדוביץ צרח לכוכב שלו, דאטומה "פאק יו". יש להם הרבה יותר זמן אימון (בפלייאוף הכדורסל האמריקאי עושה צעד לעמיתו מהיבשת הישנה), הם מבצעים התאמות על בסיס קבוע והכדורסל שם הרבה יותר קבוצתי.
    כמו כן, בארצות הברית יש משקל גבוה למי ש"צמח מתוך המערכת", דובר את השפה ויודע להסתחבק, יש לו את הניואנסים ויותר חי את האמריקאיות ואת הליגה.
    זה בהחלט יכול להסביר את הקושי של מאמנים מאירופה לתקוע יתד בתפקיד המאמן הראשי מאשר פרשנים, דוגמת סטיב קר ועוזרי מאמנים שצומחים מלמטה דוגמת נרס ובודנהולצר (לא יזיק שהם גם מצליחים, אבל מלכתחילה היה להם יותר סיכוי), מאשר מאמנים שהיו כוכבים באירופה ופתאום מקבלים מעמד אחר לגמרי בשרשרת המזון, לא מקבלים מספיק כבוד כשהם מנסים להנחיל את התורה שלהם ("ביטלתי את התרגיל של המאמן") והם לא מספיק חיים את התרבות והסגנון. אירופה שונה מאוד מאמריקה. נקודה.

  10. חלק מהמעמד של המאמנים באירופה הוא העדר הפונקציה של ג'נרל מנג'ר, שרווחת בארהב. עד לשנים האחרונות זה היה הרבה יותר חד, ומאמן גם גיבש את ההרכב ואת צורת המשחק של המועדון. בnba, עם הג'נרלים והכוח של הכוכבים, המאמנים מצטיירים לפעמים בתור מנהלי משמרת

  11. המאמן האמריקאי ב-nba יותר מתעסק בניהול אגואים ויש לו עוזרים לצד המקצועי. רמת הכשרון ב-nba גבוהה עשרות מונים מבאירופה, לכן סומכים על היכולת האישית.
    בדרך כלל יש תנועה בסיסית שמשם שמים את הכוכבים במקומות שנוח להם.
    .
    באירופה צריך לחפות על הכשרון ״הנחות״ ואתלטיות נמוכה יותר ולכן המאמנים מתעסקים יותר בטקטיקה וכד׳.
    מאמנים אקס יוגוסלבים יגיעו עם הגישה שלהם ב-nba ותוך שנייה יהיו עשרות ״מקרי ספריוול״… הגישה של המאמן הקשוח טובה לתיכונים (בובי נייט למשל) במקצוענים זה לא עובד (פיטינו בסלטיקס שרצה ללחוץ על כל המגרש כאילו הוא עדיין במכללות)

  12. בסד
    תודה מנחם.
    יש לאוהדים להשליך בעיות והפסדים על בעלים ומאמנים.
    לא תמיד זה ככה, וגבולות המאמן בתקופה הזו קצרים מאד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט