ספורטאי בנשמה / צפריר אוזדובה

לזכרו של אוהד אדות ז"ל.

שורה תחתונה הרביעי משמאל

אוהד אדות ז"ל היה חברי הקרוב ביותר. איש עדין טוב לב ונכון לעזור לכל אדם. עורך דין צנוע ואוהד שרוף של מכבי תל אביב שהתנהג במשחקים כמו ילד קטן. האיש ששירת בצנחנים והתנדב לכל משימה. אך כל זה השתנה ברגע שהיה מתחיל להתחרות.

בגיל 9 החל לשחק במכבי תל אביב כבלם. בגלל המחויבות שלו קיבל את סרט הקפטן. הוא שיחק במכבי עד גיל 17 ויצא לו לשחק עם שחקנים כמו טל בן חיים ואלי ביטון. לאחר מכן עבר לשחק שנה בנוער של בני יהודה ופרש בעקבות גיוסו לצנחנים.

אני והוא היינו חולים על תחרויות ולכן היינו מקפידים לשחק פעם בשבוע כדורסל, ופעם בשבוע כדורגל. איזה ספורטאי הוא היה? תחרותי, בכדורסל הוא היה כסחן כאילו סיים בהצטיינות קייטנה אצל גיא פניני. הוא לא היה גבוה אבל צלף בחצי מרחק סטייל קרל מאלון. נלחם על כל ריבאונד  בחור חזק שהקריב הכל על המגרש. בכדורגל היה משקר על כל פאול או אאוט וצועק עזוב לשחקני הקבוצה הנגדית. דופק גליץ' על אספלט בעיטות חזקות ומדויקות מרחוק וטראש טוק שלא היה מבייש את רג'י מילר שבאמת ידע להוציא אנשים משלוותם. לא להאמין שזה אותו בנאדם שרק בדרך למגרש קראתי לו חבר. הוא קרא לעצמו מכביסט, אני קראתי לו המתחרה הכי גדול שלי.

פעם שאלתי אותו על הרגע הכי גדול שלו בכדורגל והוא סיפר לי שבמשחק ליגה השוער שלהם הכשיל את השחקן התוקף והורחק. נגמרו להם החילופים, ככה שאין שוער על המגרש.  הוא התנדב להיכנס לשער, הימר ועצר את הפנדל לקול תשואות הקהל. זה היה מבחינתו הרגע הגדול שלו כספורטאי כי "כל אחד יכול להבקיע שער, וזה מדהים אבל להציל שער מהקו ואפילו יותר טוב להדוף פנדל זה משהו שאין שני לו."

כשגדלנו כולם העריצו את עטר, ברקוביץ, רביבו או נמני. באטיסטוטה רומאריו קאנטונה ושירר והא העריץ את נועם שוהם, אמיר שלח וקרלס פויול. מבחינתי הם היו שחקנים אפורים ומבחינתו שחקני נשמה שמחזיקים את הקבוצה. הערצתי את זה אצלו.

אוהד אדות היה ספורטאי בנשמה. ותמיד רצה לנצח בין עם ששיחק, צפה במכבי (כדורגל או כדורסל) או בבארסה אפילו בסוני היה מתחרפן בהפסד. זה כמובן המשיך גם בחייו הבוגרים שייצג לקוחות בבית משפט ותמיד "השאיר הכל על המגרש". לפחות שנינו הסכמנו על הלייקרס.

אם אני ריבר הוא היה חייב להיות בוקה

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. תודה צפריר, כואב שחבר הולך מאיתנו, והזכרונות נשארים, השמחות והעצב שחלקנו ביחד. חלקת לו הרבה כבוד פה, ואני חושב שכולנו יכולים להזדהות עם מה שכתבת, כאוהדי ספורט עם כל מה שכרוך בזה.

  2. משתתף בעצבך. זה לא קל.
    לא כתבת כלום על נסיבות לכתו. האם זה קרה עכשיו?
    בכל מקרה, לכל איש ספורטיבי ברמח איבריו (כמו שאוהד היה לפי מה שכתבת), זוהי דרך נהדרת להנציח אותו באתר שמקדש את הספורט והרוח הספורטיבית

  3. פוסט שנגע ללבי. עצוב. אני מכיר טיפוסים מסוגו. אחלה שבאחלה. אתה לא חייב לענות, אבל חבר צעיר כמוהו שהלך לעולמו? מה גרם ללכתו? שוב צפריר, אתה לא חייב לענות.

  4. דום לב. הגיע משום מקום. בלי היסטוריה של בעיות לב. באמת העולם הפסיד בחור זהב. אני רק יודע שיומיים לפני סיפר לי שהייתה לו סחרחורת בזמן דיון בבית משפט. מכאן ועד לאבד אותו. אך הפוסט נועד להזכיר שלא רק טרגדיה הייתה פה. אלא אדם. ואדם שחולה ספורט ושונא להפסיד. וכמה שהיה טוב ועדין שזה נוגע למגרש הוא יעשה הכל לנצח. כאילו יצא ממנו משהו אחר לגמרי. בצורה קיצונית. בכל אופן. שמעתי פעם שאתה מת פעמיים פעם אחת שהגוף מת ובפעם השנייה שמפסיקים להזכיר אותך. אני אדאג שכל עוד אני קיים הוא לא ימות לעולם!
    ותודה לכולם על התגובות החמות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט