חמישה משחקים הלילה מעבר לים, מחזור צנוע יחסית שמשאיר לנו שפע זמן להעלות זיכרונות, להגג הגיגים, להקשיב למוזיקה, וכל זאת לצד הציון המתבקש של הניצחון המרשים של הסאנס על הסיקסרס, הנטס בסן פרנסיסקו, והג'אז על מיאמי ביוטה. הההוקס המשיכו לצלוע, והפעם בבית מול הפייסרס, והניקס כמעט שכחתי, ווינק ווינק, ניצחו את הרוקטס בבית, עם ציון דרך מרשים של איש הברזל מחולון, פי ג'יי טאקר. ולכל הרכים הנולדים, ובעיקר לרכות הנולדות היום, אתמול וגם שלשום, אושר, בריאות ושפע אהבה וצמיחה, מהיום ולתמיד.
אבל כרגיל, לפני הכדורסל, מזל טוב.
בזמן שבעולם הטריוויאלי מציינים את יום האהבה, אנחנו נבחר לאחל מזל טוב לנשיא המיתולוגי של ארגון המשאיות האמריקאי, ג'ימי הופה (Hoffa, למי שהתבלבל עד כה). אולי בעיניכם הנהגת ארגון המשאיות היא פוזיציה שמתאימה רק לדפרי"ם הקיצוניים בתיכון, אבל במשך קרוב לעשור וחצי, עד שהורשע במיני טובין בשנת 1967, היה הופה אחד האנשים החזקים בארצות הברית, ויש האומרים ממליך המלכים של האומה האמריקאית. מי שסייע רבות לעלייתו של ג'ון פ. קנדי לשלטון, ואז נבגד, לטענתו, כשJFK מינה לתובע הכללי את אחיו בובי, שרדף את ראשי המאפייה, עד שנרצח כמו אחיו הנשיא… בואו נקצר. ג'ימי הופה היה כל מה שמזכ"ל הסתדרות וראש ארגון מורים ישראלי תמיד חלם להיות, ועשה את זה תקופה ארוכה. יום בהיר אחד בסוף חודש יולי 1975, במקום להגיע לפגישה עם ראשי המאפיה שהייתה אמורה לעסוק בחזרתו למרכז הבמה, הופה פשוט נעלם. כמה וכמה רוצחים שכירים לקחו את האחריות על מותו, המפורסם בהם הוא פרנק "האירי" שירן, שסביב דמותו סובב סרטו של סקורסזה. האם שירן? אולי המתנקש קוקלינסקי? או שג'ימי הופה עדיין מריץ שורות עם אלביס בבר אלמוני כלשהו אי שם ברחבי המיד ווסט? אנחנו נהיה האחרונים להמר. נבקש רק מבתו ברברה אן, השופטת ולימים היועצת המשפטית של מיזורי (כאן מקומך לגחך מר גורל), ובנו ג'יימס פיליפ, נשיא ארגון המשאיות האמריקאי, למסור לאבא ד"ש חם ומזל טוב בכל מקום בו הוא נמצא. לנו נשארו רק אל פצ'ינו עצבני על הקנדי'ז כמו שרק ג'ימי הופה ידע להיות, ומולו דה נירו, כלומר האירי שירן, שמעז להפנות לבוס הכועס את הגב. וכל זה תחת שרביטו של סקורסזה. האמת, יכול להיות יותר גרוע.
פיניקס סאנס (9-16) 120 – פילדלפיה 76' (9-18) 111
המובילה הגאה של המזרח ממשיכה לקבל שיעורי משחק במערב, ואחרי ההפסד בפורטלנד הגיעו הסיקסרס לאריזונה והשלימו 2-0 במסע עד כה. הסאנס מצידם, אחרי שזללו אייל בארוחה הקודמת, רושמים ניצחון שני ברציפות על צמרת האזור האחר.
במחצית הראשונה היה זה דווקא ספסל המארחים שהחזיק את הדגל עד שיצטרפו המובילים. 29 מתוך 53 של הסאנס קלעו המחליפים, מובלים בידי התריסר של דריו שאריץ', שלא היה שמח ממנו לראות אור שמש אחרי 13 משחקים בחוץ עקב שילוב משבית של עקב וקוביד. האורחים מצידם היו אדיבים מספיק בבית של אחרים כדי לקלוע אותה כמות בעצמם, לפני ששאריץ' וחבורתו אמרו לעונג היה לנו, והעבירו את המקל לקקטוס הראשי שימשיך מאיפה שהשאירו לו.
16 נקודות צלף דוין בוּקר, שימו לב לשורוק, ברבע השלישי הצמוד ושלוש דקות לסופו פצח בסולו, קלע שבע נקודות שוברות שוויון, וקבע כי את הרבע המכריע יתחילו המקומיים ביתרון 5, 86-81, יו.
זוכרים את המחליפים, שרו המקומיים. שתי שלשות של קראודר ושאריץ' בפתיחת הרבע המכריע עושות את זה דו ספרתי, ומשם הדרך סלולה. הסאנס ממשיכים לשחק שקול מול 13 חיצים מייד אין אמביד ב-12 הדקות האחרונות, ולא מתרגשים גם כשג'ו ג'ו מצמק לחמש, 97-102, עם 5:38 לבאזר. כריס פול ובוקר משיבים שש פעמים על האתגר, ומשם הסיקסרס רואים רק גב מתרחק בתוך עננת אבק ועננת עורבים חגה ממעל, מצפה לגלות מי יישאר לבד באמצע המדבר. פיניקס מנצחת 111-120, ומבססת את אחיזתה במקום הרביעי במערב. תכל'ס, מרשים.
36 נקודות צולף המיין מן בוקר עבור המנצחים, כשמאחוריו מוחאים כפיים כריס פול 18 פעם (עם 10 בונבונים ו-8 קרשים), שאריץ' מגיע ל-12 וחוטף 4 פעמים מידיהם של חבריו לשעבר, ואייטון ומור מהספסל צוברים 11 כל אחד.
אצל הסיקסרס המאוכזבים אמביד מעל כולם עם 35, סימונס והאריס 18 לראש וסת' קארי וגרין עם 10 כ"א משלימים חמישייה בספרות כפולות.
אטלנטה הוקס (15-11) 113 – אינדיאנה פייסרס (13-14) 125
אח שלי, שחולק איתי DNA, ילדות בנהריה ואהבה לקבוצה היסטוריקלי מחורבנת, מתעקש להמשיך לכנות את דאג מקדרמוט "דאגי" ולהזכיר את ימיו כצלף עליון במכללה. אני זוכר ממנו בעיקר עונה בינונית ב-MSG במדים הנכונים, ושהוא לבן. הלילה התארח מקדרמוט באטלנטה אצל ההוקס החסרים (האנטר – ברך, בוגדנוביץ' – גם, רונדו – איי איי הגב וכריס דאן – קרסול) והמקרטעים (שני הפסדים רצופים ו-6 מתוך שבעת המשחקים האחרונים), הלך עם חבריו לחבק את מאמנו לשעבר וכיום העוזר של פירס באטלנטה, נייט מקמילן, ואז עלה לפרקט הראה לניצים מאיפה משתין הדאגי.
ודווקא המקומיים לקחו את ההובלה ברבע השלישי, ופתחו את הרבע המכריע ביתרון 84-87, ועוד הגדילו והרחיבו ל84-91, עם 10:47 למקלחות. אבל אז שינסו הפייסרס מותניים, הזעיקו לעזרה את ארון, הבנימין לבית הולידיי, שקלע 13 ברבע האחרון והוביל את האורחים ל-41 נקודות ב-12 הדקות המכריעות, ולניצחון משכנע, 113-125.
26 נקודות הספיקו לדאגי מקדרמוט לא רק בשביל לזכות באזכור משפחתי אנקדוטלי בפיסקה הראשונה, אלא גם, מינורי, להוביל את קלעי הפייסרס. מיילס טרנר, שהפסדתי כמה ג'ובות בהימור עליו כסנטר העתיד בליגה, המשיך להראות יכולת עם 19 נק' ועשר פעמים ניקוי קרש. ברוגדון עם 18, 8 אס' ו-6 אסיסטים הנהיג, ו-18 היו גם לארון הולידיי, גיבור הרבע השלישי. אחיו הבכור שלו, ג'סטין, שחולק איתו DNA וילדות בראסטון, לואיזיאנה, קלע 15.
השווייצרי הוביל את ההוקס עם 24 ו-10 קרשים, ולא שר א-קאפלה, עם גאלינארי שעלה מהספסל לקלוע 20, ורדיש את קולינס שהוסיפו ח"י לראש. אבל כשטריי יאנג לא זורק כלל לשלוש ומסתפק ב-15, גם 14 בונבונים שלו לא מספיקים.
ניו יורק ניקס (15-13) 121 – יוסטון רוקטס (15-11) 99
הידעתם שהניקס במקום השמיני במזרח? הקבוצה מניו יורק מנצחת זו הפעם השנייה בשני לילות, אתמול אכזבו מול הבן היקיר לנו דני, והפעם מנחילים הפסד חמישי ברצף לרוקטס.
מיטצ'ל רובינסון אכזב את ת'יבודו והוציא מהרופא המילואימניק בחר"פ גימלים ללא הגבלת זמן על יד שבורה. במקומו נאלץ ת'יבס להעלות בחמישייה את נרלנס נואל, פעם בחירת לוטרי גבוהה והיום המחליף של הבחירה ה-36. ואם זה לא תירוץ לשמוע את שמוליק קראוס בהופעה, אז ביום רביעי השבוע לא יירד שלג בירושלים. תסתייגו משמוליק כבן אדם, זכותכם. אבל כמוזיקאי לא קמו לנו הרבה כמוהו. אז ב-17 בפברואר, כשעולם המוזיקה יציין 8 שנים לפטירתו של קראוס, אני אעסוק ביציאה מבידוד קורונה ולא אפגש אתכם. לכן, ברשותה של קבוצתי, הצלחתי להכניס אותו כאן, ולו בכוח מהכניסה הצדדית של הבמה. תודה שמוליק קראוס, על נכסי צאן ברזל של המוזיקה הישראלית.
כדורסל עכשיו. על הפרקט הובילו הרוקטס 4-8 אחרי שלוש דקות, ומאז לא נודעו עקבותיהם. טוב אולי זאת הגזמה מוטת אהדה. האורחים, ללא אולדיפו וכריסטיאן ווד, נשארו בטווח ראייה מרוחק במשך רוב המשחק, למרות 18-2 מזעזעים משלוש במחצית הראשונה, ואפילו צמצמו לחמש, 74-79, עם 3:40 לסיום הרבע השלישי. אבל אז יצאו הניקס לריצת 1-11, ספרתי פעמיים הפעם, שהסתיימה עם שלשה של הבן היקיר לי קוויקלי ב-75-90, דקה בתוך הרבע האחרון, ואמרה Voila Tout לציפיות האורחים לצאת מהגארדן עם ניצחון. הניקס, אולי קבוצת ההגנה הטובה בליגה, משמחים את האיש על הקווים ושומרים את הרוקטס מתחת למאה נקודות, מגיעים בעצמם ל-121, ואוספים W מספר 13 העונה.
ג'וליוס רנדל הוביל את הניקס עם 22 ו-9 ריב', ואותו מספר צלף גם עמנואל קוויקלי מהספסל, כולל 6-4 מחוץ לקשת ו-4-4 מהקו, המשך ל-94% שלו משם העונה. דרק רוז המשיך לעלות עם הינוקא כמחליף, וקלע לצדו 16. 15 של פייטון השלימו 53 נקודות של שלישיית רכזי הניקס, הפתעה משמחת מול קטסטרופת דנק סמיליקינה שהסתמנה בתחילת העונה.
הרוקטס מפסידים בפעם החמישית ברציפות מאז איבדו את כריסטיאן ווד. 26 נקודות של וול ו-24 של גורדון לא הספיקו כשהאורחים קולעים 43-8 בלבד משלוש ו-37% אומללים מהשדה. פי ג'יי טאקר אמנם לא קלע ב-31 דקות על הפרקט, אבל ציין את משחקו ה-267 ברצף במדי הרוקטס. ומי בכלל זוכר אותו לוקח אליפות ביד אליהו, עם חולון של מיקי דורסמן והסל המדהים של מאליק דיקסון ב-2008… אני זוכר, כמובן, מהיציע, עם יותם בבטן בחודש השישי, אבל זאת הרי הייתה שאלה רטורית. כבוד לאיש הברזל, פי ג'יי טאקר.
גולדן סטייט ווריירס (13-14) 117 – ברוקלין נטס (12-16) 134
בפעם הקודמת שקווין דוראנט פגש את חבריו לשעבר, הוא אירח אותם בביתו החדש שבברוקלין, קלע 22 וניצח חד משמעית. הלילה הסתפק הדוראנטולה ב-20, אבל הניצחון שוב היה ללא עוררין, ושלו.
הווריירס, למרות חסרונם של כל הסנטרים הזמינים להם, אוחזים עדיין בכרטיס הפלייאוף האחרון, אבל לא הצליחו להוות תחרות לטריו הכוכבים מברוקלין, בהנהגת 16 האסיסטים של ג'יימס הארדן, לצד 19 נק', 8-5 משלוש, 8 ריב' ואפילו 3 חטיפות. אירווינג עם 23 הוביל את הנטס, שאחרי תחילת משחק צמודה פתחו מבערים, ניצחו את המחצית הראשונה 51-66, ואת הרבע השלישי 31-42, וכיבו את האורות על המשחק ותקוות הווריירס לניצחון בשלב מוקדם. הסטיבים קר ונאש שמרו את הכוכבים על הפרקט עד שלוש ורבע דקות לסיום, ורק אז, ביתרון 110-131 לנטס, העלו את המחליפים. בסיום 117-134, הניצחון הולך לברוקלין, שמביטה קדימה ולמעלה, מי יודע עד לאן.
קיירי עם 23 הוביל את הנטס, שמבקרים לראשונה בצ'ייס סנטר, אחרי שהביקור הקודם בעונה שעברה בוטל עקב הכניסה לבועה. דוראנט כבר אמרנו, סייע עם 20, ועל ה-19, 16, 8, 3 של הארדן גם כבר דיברנו. ברוס בראון חייך לצד הטריו 18 פעם, וג'ו האריס צלף 15 כדי להשכיח את היעדרותו של דיאנדרה ג'ורדן, "עקב עניינים משפחתיים", הסביר נאש.
בצד הווריירס של הדברים קארי "מסתפק" ב-27 עם 9-2 מחוץ לקשת, אחרי רצף הופעות סף אנושיות במשחקים הקודמים. הצמד וויגינס ו-אוברה חולק 34, ודריימונד גרין מספק שורה אופיינית של 6 נק', 7 ריב' ו-8 אס', למרות שסובב ברך במחצית הראשונה.
יוטה ג'אז (5-22) 112 – מיאמי היט (15-11) 94
מובילת הליגה אירחה הלילה בסולט לייק סיטי את פיינאליסטית העונה הקודמת, והסבירה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שהעונה פני הדברים שונים. עם ניצחון שביעי רצוף, ו-18 מתוך ה-19 האחרונים, הג'אז נראים כמו הדבר האמיתי, בינתיים. מנגד, רצף ארבעת הניצחונות של ההיט נחתך.
הג'אז הובילו בתחילת המחצית השנייה ביתרון צנום של 5, 42-47, אבל אז הידקו את הטבעת, ובמשך שש ורבע הדקות הראשונות של המחצית חנקו את האורחים ממיאמי על אפס עגול, גם הפעם ספרתי ואפילו פעמיים, וכשטיילר הירו הצליח סוף סוף לקלוע התוצאה כבר הייתה 44-63, והמשחק גמור. 15-31 לזכות הג'אז הייתה התוצאה ברבע השלישי, והרבע האחרון כבר שוחק לפרוטוקול. בסיום 94-112, הג'אז מתבססים בצמרת, ההיט ממשיכים לל.א. למשחק מול הקליפרס מחרתיים.
דונובן מיטשל ניצל את חסרונם של בראדלי ודראגיץ' הפצועים במיאמי וקלע 26, למרות 12-3 צנומים מחוץ לקשת. בוגדנוביץ' עם 19, גובר עם 16 נק', 12 ריב' ו-3 חסימות וניאנג עם 14 ו-5 אס' מהספסל עזרו לג'אז להתגבר על היעדרותו זה המשחק הרביעי ברצף של מייק קונלי הפצוע. רויס אוניל ביקש למסור שלמרות שקלע רק 8, הרי שליקט 7, מסר 4 וחטף וחסם 3, ולכן גם לו מניות בניצחון. אז וואלה. 46-12 משלוש היו בהחלט נתון שהמנצחים היו חייבים להתאמץ כדי להתגבר עליו.
נאן עם 23 היה ההיט החם היחיד, ולצידו פשרו (מלשון פושרים כאילו?) באטלר וסטראס עם 15 לראש. הג'ימי גם קטף 8 ומסר 5, אבל לא הספיק הפעם.
פתאום הפילי not so special.
הספסל לא תרם הלילה. בעיה רצינית להמשך. למרות שמילטון לא שיחק.
והיי how about those knicks?? ממש משמח מה שקורה שם. רנדל אקס לייקרס מככב. רוז בינתיים נראה כמו תוספת נכונה ומשמעותית. ולכל המודאגים קויקלי לא נפגע ואף השתפר מאז הגעת רוז. לעומת זה ריברס יצא מהרוטציה. כל הקרדיט לטיבודו כמובן. שהבולס בלעדיו רואים ניצחונות רק שצופים בריקוד האחרון.
ניקס זה טיבס שמכניס בהם עבודה קשה.
אולי יש פחות כישרון אבל יש קשיחות.
מאמין שיגיעו לפליאוף השנה בזכות מאמן מצוין.
מה אתה מתעסק בפילי? אין לך איזה ראיון של הדושבג העלוב לצפות בו ולרייר עליו? את האלופה החלשה בהיסטוריה פילי ניצחה בקלילות, נתראה בהמשך
איך הלייקרס האלופה החלשה בהיסטוריה אם הם אפילו לא הכי חלשים בשנתיים האחרונות?
(או שאתה מכחיש את הפליאוף לפני שנתיים, 4 קפיצות על הטבעת והבייתה).
אם אותי שלחת לרייר על ראיונות כנראה קצת פספסת
הוא התכוון לפרנמי שלו (get a room guys).
אם כבר ג'ימי הופה באתר ספורט אז אחת השמועות המפורסמות על מקום מנוחתו הייתה האנדזון המערבי בג'ייאנטס סטדיום. לקארדינלס היה איזה עשור שלא הצליחו לנצח שם ותמיד האשימו את רוחו של ג'מי הופה שמגינה על אנדזון. לי זה נראה קשור יותר לעליבות של הקארדס באותה תקופה אבל שיהיה – מאז שהג'ייאנטס עברו למטלייף הרבה יותר קל לשחק נגדם וג'ימי שומר רק על החניה…
בוקר הלילה עם משחק אדיר. התחיל רע אבל אז התעלל בגרין ואחר כך בסימונס. כבונוס סיים גם עם שני איבודים בלבד.
"2 איבודים בלבד"?
לג'ורדן היו 2.7 איבודים למשחק ממוצע קריירה
הגענו למצב טוב אם בוקר מוזכר בקונטקסט של ג'ורדן.
:-)))))
לגמרי!
לא שיחקו אז הגנה כמו שמשחקים היום אז שחקנים היו מאבדים פחות.
🙂
האמת שזה ממש לא נכון ולפני שעידו הולך והורג אותי אז אני די בטוח שהאיבודים למשחק בליגה די ירדו מאז… אבל זה איכשהו התבקש.
היום רושמים אסיסט גם על מסירה 45 דקות לפני הסל.
מי יודע איך סופרים איבודים
דווקא באיבודים זה פחות נתון למניפולציה – יותר ניתן להטות למי לרשום את האיבוד.
אם בניינטיז פחות שרקו על עבירות חלשות אז התוצאה היא כנראה שזה היה מביא ליותר איבודים. גם הגנה באמצעות הנד-צ'ק כנראה היתה גורמת לגארדים לאבד קצת יותר.
מצד שני, קצב המשחק עלה בהדרגה אז כנראה שזה קצת מגביר איבודים… בסוף מתאזנים על ירידה קלה יכל להיות הפוך…
כן…עוד מיתוס. לך לך לבדוק.
https://www.basketball-reference.com/leagues/NBA_stats_per_game.html
וכן – אז היו הרבה הרבה יותר איבודים.
איבדתי אותך ב"לא שיחקו אז הגנה כמו שמשחקים היום"
אשלח לך מיקום דרך הווטסאפ. אפילו זה יותר טוב בימינו…
שמוליק קראוס בלייב קלאסיקה. פילי פשוט לא עמוקים מספיק ואפשר לראות את זה בחלוקת הדקות. שים אצלם את קראודר ועוד איזה מוריס וזה יהיה הרבה יותר מוצלח. בוקר נתן שואו, אייטון לא באזור החיוג של אמביד.
הג׳אז פשוט משחקים נהדר
והניקס הפתעת העונה… תודה דובי
סיקור מופלא ומענג, תודה רבה דוביהו.
.
במצב העניינים הנוכחי אנחנו מול הקליפרס בסיבוב הראשון, אבל אני מתחיל לתהות האם זה לא עדיף לנו על הסאנס. פופ עוד מסוגל למצוא איזו דרך לקלקל את המשחק של הקליפרס, ולהביא למצב שבו קוואי לבד לא מנצח אותנו, אבל אצל פיניקס זה נראה לי יותר מסובך.
.
יוטה נראים לי טו גוד טו בי צ'רו, או לפחות טו ארלי – קשה לי להאמין שהם יוכלו להמשיך ככה לאורך זמן, אבל כך גם חשבתי על גולדן סטייט 2015, אז לך תדע איזה סיפור מתפתח כאן.
מסכים עם הנקודה שלך לגבי הספרס , אבל אני חושב שזה מוקדם מדי לחשוב על יריבות בסיבוב הראשון, קודם צריך לתפוס מרחק בטוח מהמקום התשיעי ולטרגט את המקום השישי כמטרה שלנו (שהשנה נהפך לחשוב מאוד כי לא צריך לעבור פליי- אין דרכו)
מסכים לגמרי. סתם אני מפנטז.
תודה על הסיקור המשובח.
*
עדיין לא מבין את קווין דוראנט. עזב את הווריירס כדי להראות שהוא לא צריך סופר-טים כדי לקחת אליפות.
הוסיף את ג'יימס הארדן.
נו-שוין. שיהיה לו בהצלחה.
*
שני המשחקים האחרונים שראיתי כללו את פילי. לראות אותם זה מדכא ומשעמם כמו סדרות גנריות של נטפליקס. הבמאי (או המאמן) חסר מעוף, השחקנים מתנהגים כאילו לא רוצים להיות שם, אתה לא רוצה לראות אותם, אבל איכשהו מסתכלים כי זה מה שמצאת.
מזל שהלילה פניקס היו בצד השני.
*
חשבתם שאולסטאר בימי קורונה זה מספיק מדכא? דוראנט ואמביד באותה חמישיה. מזכירים לכולם שהם לא באים לשום מקום כדי להנות.
מה יש לא להבין את דוראנט? הוא הולך לאן שבא לו ומחפש איפה שיהיה לו כיף.
נפצע, ידע שהולך לשבת שנה בחוץ, והעדיף לעשות את זה בניו יורק, ואז נפלה לו לידיים הזדמנות לחלוק אחריות עם סופרסטאר נוסף, ולא רק עם אחד, אז הוא אמר בכיף למה לא.
ראית פעם את הפרצוף של דוראנט? הוא לא נראה כמו מישהו שמזהה כיף גם אם שמים מכל כיף שלט ניאונים שכתוב עליו "כיף" ועם חץ שמראה לו איפה בדיוק הכיף נמצא.
בכל מקרה, כשהוא היה אצלנו הוא היה רב עם עיתונאים בטוויטר שאמרו עליו שהוא לא מספיק גדול ואפילו יצר לעצמו פרופילים פיקטיביים כדי להמליץ על עצמו. פתאום הוא רוצה כיף? יופי. אני בעד. גישה נכונה. פשוט לא הסתדר לי עם הבנאדם עד היום.
אני חושב שזה יותר עניין שלא משנה מה הוא יעשה בגולדן סטייט תמיד הוא יהיה בקבוצה של סטף.לעומת זה בברוקלין למרות שיש את קיירי והארדן הקבוצה בגדול היא שלו הוא הסופרסטאר מספר אחד שם.מה עוד שכפי שדובי כתב שהוא הגיע לשם זה היה רק הוא וקיירי
פלוס ברוקלין היא פח עם כוכבים
אחלה סיקור דובי
ואם כבר שאלת אז אני זוכר את הערב המופלא ביד אליהו עם זריקת הניצחון של מאליק דיקסון האליל.
וטאקר… הו טאקר… ההיית או חלמתי חלום….. משוש נפשי מאז.
אני הייתי עם הבת הגדולה שלי, הייתה אז בת 10, ולא אשכח לעולם את הבכי שלה, אותי מנסה לומר לה שזה עוד לא נגמר… ואז… הסל…..
הדמעות הפכו לדמעות של גיל מלוות בקפיצות אקסטזה.
לא ידעתי שהיית באולם. פעם הבאה תן סימן, נאכל קצת גרעינים יחד
🙂
גם אני הייתי שם. איזה שחקן דיקסון היה. פשוט התחבר להם הכל בעונה ההיא
יכול להיות שאח שלך רואה את השידור עם הסטרים של השדרים של אינדיאנה. הם תמיד קוראים למקדרמוט "דאגי" וגם אותי אישית זה משגע כל פעם מחדש.
לסגנון של סקורזה אף פעם לא התחברתי, בעיני הוא הבמאי הכי אוברייטד בהוליווד אולי אי פעם וחוץ מנהג מונית אני לא חושב שאהבתי סרט אחד שלו. בכל זאת נתתי הזדמנות וישר התחרטתי, איך הוא מוציא מאל פאצ'ינו כזאת הופעה עלובה רק הוא יודע.
ושמוליק קראוס המנוח הוא אגדה כל עוד הוא באולפן או על הבמה, ולא מחוצה להם. יופי של הופעה.
אני אוהב את סקורסזי אבל זה סרט משעמם ואוברייטד ברמות
תומך.
גם אחרי שלוש וחצי שעות, עדיין חיכיתי שהסרט יתחיל.
זה שעמום מוות בקושי החזקתי עיניים פקוחות.
לסקורזה יש אחלה סרטים זה לא ביניהם
שמעון יש לי המלצה פגז בשבילך על סדרה.
עוד שלושה פרקים אני מסיים אותה ואכתוב לך. מפחד שמישהו יכתוב ספוילר
שווה לך אולי לראות את סדרת הסרטים על הבלוז שנקראת במפתיע the Blues
במאי ענק וספציפית זה סרט מעולה
תודה דובי אחלה סיקור.
הזמן עובר מהר – אם לפני שנתיים ג״ס היו מעלים את גרין על טיל אחרי שפתח פה על דוראנט – קיידי היה עדיין שם ואז היינו רואים מערב פרוע על אמת – קרב ישיר מספר 5 לברון נגד המפרץ.
אבל לא הסתכלו שם מספיק רחוק קדימה ועכשיו קרי הגאון יבזבז את שארית הקריירה שלו בקבוצה ״נחמדה״. מציע לו להרים טלפון למסי.
אם יתנו לקיידי לשחק – הוא יהיה MVP (אבל לא נותנים לו)
נו נו… לדעתי גרין היה רק הטריגר של דוראנט לעזוב. הוא שכיר חרב, היה מוצא סיבה אחרת לעזוב
דוראנט היה נשאר אם היו מתייחסים אליו בכבוד הראוי.
לצערם של הלוחמים – התייחסו אליו כל הזמן בתור שכיר חרב. מילא סטף הנסיך (די בצדק) – אבל גרין? הנגר הטרמפיסט? עשו ממנו פרנצ'אייז. בהצלחה להם איתו 🙂 את הגמרים בשנים הבאות יראו בטלוויזיה.
אין לי טענות לסטף, חו"ח בינו ובין דוראנט היו מאבקי אגו טבעיים ובריאים. הם ידעו לשים אותם בצד ברגעי האמת. היה לי חבל כשנפרדו דרכיהם.
כל מילה דה שוט, לא הגיוני שביץ יצעק על דוראנט, שירקבו איתו
Elitism is a typical aspect of any reactionary ideology, insofar as it is fundamentally aristocratic, and aristocratic and militaristic elitism cruelly implies contempt for the weak… (The leader) knows that his force is based upon the weakness of the masses; they are so weak as to need and deserve a ruler. Since the group is hierarchically organized, every subordinate leader despises his own underlings, and each of them despises his inferiors. This reinforces the sense of mass elitism.
חבריקו אתה מאבד את זה…
כל מה שאמרתי הוא, כדברייך, "ממש ככה".
בס"ד
תודה דובי.
נפלא כרגיל, פתיחה מצויינת לשבוע.
לא להאמין כמה אוהדי חולון יש באתר, וכמה מהם, כולל אני, היינו שם כשזה קרה, האליפות המתוקה.
אני זוכר שלקראת הסוף מכבי עלו ליתרון 7 עם הגנה חונקת, אוהדי חולון שתקו,
ואני עוד צעקתי ועודדתי, האמנתי שנעשה זאת.
הסל של דיקסון לווה בשנייה של שתיקה דרמטית…..
ואז התפוצצות. משהו שדומה לאי ביקיני אחרי ניסוי בפצצת מימן
אינדיאנה נתנו תצוגת קלאץ' ברבע הרביעי, בו טאטאו את ההוקס 41-26.
מיילס טרנר הנפיק את אחד הבלוקים היותר מעניינים שנראו העונה בליגה. https://www.espn.com/video/clip/_/id/30895371
Jazz are head and shoulder above the rest
אבל בפלייאוף הם יפלו מול הלייקרס
לפי איך שזה נראה הלייקרס ויוטה יפגשו רק בגמר המערב, הפסד מכובד שם מול הלייקרס של לברון ודיוויס זה לגיטימי לגמרי לכל קבוצה בליגה.
אפילו שהעונה אני באמת מאמינה שאפשר ללכת עד הסוף.
מה אכפת לי, זה לא עולה לי כסף (רק דמעות).
You have a bet
If you win I'll change my avatar to a couch
If I win you have to change your avatar to tennis ball
For one year!
Are we on???
GAME ON!
יפה! אז עכשיו צריך לייקרס יוטה בגמר המערב, ולייקרס פילי בפיינלז בשביל צפריר וספיישל. יהיה שמייח!🥳
סיקור מעולה, ושמוליק אפילו יותר (ובקשר להתנהגותו מחוץ לבמה, צריך לזכור שמדובר באדם עם בעיות אמיתיות, שראוי גם לחמלה. לא מדובר באיזה חלאת זמר מפורסם ששולח את אביו לאסוף לו ילדות או משהו, כן?)
איך הזמן עובר מהר כשנהנים…
דובי, אתה ה'עז' של הסיקורים… יכול להעביר שיעורים בנושא.
תודה ידידי, לך ולכל מי שמחמיא
ותודה לכל מי שקורא ומעיר ומאיר….
תודה לכל הנמצאים…
לאכזי הניקס רק שמונה אס' יחדנכשהמוביל בארט עם חמישה.
*לרכזי הניקס רק שמונה אס' יחד כשהמוביל הוא בארט עם חמישה.
הקבוצה בסך הכל מסרה 21 אסיסטים, למרות שרובינסון פצוע והוא שחקן מטרה מרכזי.
הגארדים של הניקס חותכים וקולעים והקבוצה כולה משתפת ומוסרת. ככה נראה המשחק של הניקס העונה ומבחינתי זה הולך לגמרי. בארט ורנדל מוסרים יחד קרוב לתשעה אסיסטים למשחק, וזה משקף לגמרי ותקין לגמרי.
תודה דובי, הסיקורים שלך הם כיף אמיתי!
.
פיניקס טובים העונה. ממש טובים.
ההגנה שלהם נראית טוב מאוד וככל שהזמן עובר נראה שגם התקפית הם משתפרים.
יפה לראות שלאחרונה הם הולכים נגד הטרנד בליגה ומשחקים בעיקר על זריקות מיד ריינג' וחדירות לסל ופחות שלשות.
רק חבל שלא מנצלים את אייטון יותר אפילו שכנראה לילד יש בעיית אופי שרק הוא יכול לתקן.
.
22-5.
מדהים מה שיוטה עושה העונה, היא לא סתם מנצחת היא ממש מפרקת קבוצות אחת אחרי השנייה.
אם נניח לרגע את ההפסד לדנבר בצד, מתוך ה18 הנצחונות האחרונים 16 היו בספרות כפולות כשכמעט כולם גם היו גמורים כבר בתחילת הרבע הרביעי.
היכולת של יוטה להעלות הילוך ברבע השלישי היא מרשימה מאוד בעיניי, זה בלט לאחרונה ממש במשחק מול בוסטון ואתמול מול מיאמי כשהריצות שבסוף הובילו לניצחון הגיעו בתחילת – אמצע הרבע השלישי.
ההגנה מצויינת ומגיע לרויס אוניל המון המון קרדיט על זה, הוא כל לילה שומר על הכוכבים ותמיד מספק את הסחורה.
אפילו את יאניס הוא הצליח לעצור כמעט לגמרי למשך מחצית וקצת (ושם כבר המשחק היה גמור), שלא לדבר על מה שהוא עשה אתמול לבאטלר.
לא מדברים עליו הרבה, אבל בעונה הרביעית שלו בליגה (אותו דראפט עם מיטשל) הוא שיפר כל אספקט במשחק שלו.
הוא קולע יותר באחוזים טובים יותר, הוא נהיה ריבאונדר מצויין עם כמעט 7 למשחק, הוא מוסר יותר טוב וההגנה שלו שווה מקום בחמישיית ההגנה השנייה לפחות (מקווה שיקבל את הכבוד הזה אם ימשיך ככה ולא יתעלמו ממנו כמו שנוהגים לעשות לשחקנים של יוטה).
השיפור שלו משמעותי בעיקר מול דאבל טים – בפלייאוף למשל דנבר הייתה מהמרת עליו הרבה ומשאירה אותו פנוי כדי לעצור את מיטשל ואל אף שהוא קלע מצויין גם בפלייאוף (45% ל3), לא היה לו ביטחון והוא הרבה פעמים וויתר על הזריקה.
העונה הוא עם ביטחון עצמי גבוהה בהרבה (כנראה גם בעקבות שלושה שבועות שהתאמן ביחד עם מיטשל במיאמי). אף אחת לא תשאיר אותו פנוי כל עוד הוא קולע באחוזים האלא וכששאר החמישיה מורכבת מקונלי, בוגי ומיטשל פשוט אין מישהו אחר להשאיר פנוי (ובאמת בקושי רואים קבוצות מנסות דאבל טים מול יוטה).
חפרתי קצת, אבל מה אני אעשה, קצת התלהבות של אוהדת, פעם ראשונה שבאמת יש לי סיבה 🙂
בא נצטרף לנרניה(מותר בין המבחנים)
חצי גמר בין יוטה לפיניקס ובין הלייקרס לקליפרס נשמע חלום.
מצד אחד קבוצות צעירות, מאוזונות וסימפטיות ומצד שני יוטה ופיניקס(סתם סתם).
הולך להיות מעניין העונה, זה בטוח.
Your x-factor is coach that have great read on the game and adupt in half time.
Second is Mike Conley, top 3 player in BB-iq
Pleasure to watch
שמוליק קראוס קלאסיקה אמיתית, איזה ביצוע נהדר בכזה נונשלט..
בלי להיות שיפוטי כלפי חומרים נרקוטיים, יש לי תחושה שכמה מהם עשו מאמץ משותף כדי לאפשר את המופע
דובי, תודה על סקירה נוספת שקוראים אותה בכיף.
רק בינך לביני, ג'ימי הופה קבור באצטדיון הג'איינטס ברת'רפורד, מעבר לנהר ההודסון. אומרים שהוא נישפך עם כמה עשרות אלפי טונות של מלט לבניית קירות האצטדיון הענק כדי להבטיח שהוא נמצא במקום שממנו לא יוכל לצאת לעולם.
עד כמה שדבר כזה הוא רומנטיקה, יום האהבה אחרי הכל, הרגשתי שהכי רומנטי להשאיר את הסוף פתוח….
פינת ג"ס. אעשה את זה קצר. ג"ס לא תשאר בהרכב הזה עד הפליאוף. קרי פלוס גרין שווים מקום בפלי אין. הצוות הנוכחי לא יביא אותם לסיבוב השני. אין סיבה שלא לנסות שינויים. ויסמן לא הולך לשום מקום למעט מילווקי ולא הוא לא ילך לשם.
הכי סביר להעביר את אוברה
גרין לא שווה לא פליי אוף/אין/אאוט. שחקן של 5 נק אתה עושה כאילו זה מישהו חשוב חח
הוא פח זבל שלא שווה שקל ולא תקבלו עליו כלום משום קבוצה
בס"ד
לניקס יש עודף גארדים, יש מצב….