יומן אינדיאנה (3) / רון טחן

 

 

אתמול ניבחר: "שחקן החודש"

המסע במערב הסתיים, ואנחנו עדיין עם המאזן הטוב בליגה,

אז מה היה לנו מאז הפעם שעברה? ובכן, לא מעט משחקים, לא מעט ניצחונות.

 את חודש נובמבר סיימנו בצורה נהדרת. לא אלאה אתכם ביותר מדי פרטים.

מול פילדלפיה המפתיעה עם הרוקי המלהיב MCW  (ששימו לב,כבר הספיק להחמיץ 10 משחקים העונה מתוך 25) אך נטולת ספנסר הוואז, רוי היברט עשה ככל העולה על רוחו בדרך לניצחון.

מול מינסוטה הלא יציבה (מה שבקצב הנוכחי יעלה לה בכרטיס לפלייאוף) ה"ג'ורג'ים" לקחו פיקוד והובילו לניצחון.

בעוד מול פילי ומינסוטה המשחקים נסגרו רק ברבע הרביעי, בשניים הבאים כח ההרתעה שיחק תפקיד בדרך לנצחונות קלילים.

שארלוט בחוץ, להפתעתי המוחלטת, היוותה יריבת אימון וקיבלה בראש החל מתחילת המשחק, ווושינגטון וג'ון וול,"הרכז הטוב בליגה" (לדבריו בלבד, אפילו בקבוצתו הוא לא המצטיין העונתי, אלא טרבור אריזה בעונת חוזה גדולה), שאילולא הפיאסקו בניקס נטס והקאבס היו אכזבת העונה שלי במזרח, נראו רע מאוד אבל לפחות חזו בעוד טריפל דאבל + מסירות מדהימות של לאנס סטיבנסון, כולל הדבר הזה:http://www.youtube.com/watch?v=zOZkU6_8Ezs

אוקיי, הטיול במזרח + האירוח למופת של הוולבס הסתיימו. הגיע הזמן לדבר האמיתי. המסע במערב.

 

מאוד חששתי ממסע החוץ הקשה הזה, וכאוהד ספורט פסימיסט (אני תמיד חושב שהקבוצה שלי עומדת להפסיד, מה לעשות, ראיתי יותר משחקים של נבחרות ישראל, ביום יום אני דווקא בסדר) כבר הכנתי את התירוצים לכל הפסד והפסד. בכל זאת, גם השנה, למרות שעל הנייר היה נראה שהמזרח התחזק, המערב הרבה, אבל הרבה יותר חזק. בנוסף, מלבד הנמושה שפותחת עם ריצ'ארד ג'פרסון (שמשחק בסדר גמור אבל זו לא הנקודה), הלו"ז "סידר" לנו דייטים גרועים יותר מ"דאבל דייט" ז"ל של רועי לוי ודנה מודן (למי שלא הכיר, תכנית שידוכים ששודרה בערוץ "ביפ") מול 4 המובילות במערב כולל שני back to back, אם כי גם מאזן של 5-0 היה מסתיים טוב יותר מהקטע הבא (מומלץ):http://www.youtube.com/watch?v=P36tQOSCKJs

אז מה עשינו שם?

רגע של הבהרה/חפירה – לא פעם שמעתי וקראתי תגובות של אנשים שמבקרים אוהדים שמכלילים גם את עצמם כחלק מהקבוצה, בנצחונות וגם בהפסדים כמובן, דוגמת "ניצחנו את לברון", "דוראנט הרג אותנו" , וכדומה. אז כן, ברור לכולם שבזמן שסטיבנסון נדחף ע"י וויד וווסט שם גוף כדי לחסום לג'ורג' אני בסה"כ אוכל קורנפלקס של שחקן שביעי http://www.youtube.com/watch?v=HuRuoWyWxL8 , אבל אני לא מכיר דרך אחרת. אני גם חושב שככה הכי כיף.

1.      100-105 על הקליפרס. אני מתוודה: אני אוהב את בלייק גריפין. אני חושב שהוא אחלה מס' 4, שזו עונתו הטובה ביותר בקריירה (בעונת הרוקי הוא אפילו לא ניסה לשמור ורק חיפש להטביע) ושכמעט בכל קבוצה אחרת, המספרים שלו היו גבוהים יותר. אז כן, הוא מופיע ביותר מדי פרסומות, הליגה שדדה את ג'אוויל מגי וסייעה לו לזכות בתחרות ההטבעות בשביל יחסי ציבור (אגב, ככל שישנו יותר את חוקי התחרות הזו, רק יהרסו אותה, למרות שאחרי שנה שעברה יהיה קשה להרים תחרות גרועה יותר… בטח השנה הזוכה ייבחר לפי כמות ה LIKE’S שיקבל בזמן אמת באתר מיוחד לתחרות בחסות חברה כלשהי) אבל הוא לא מתחזה סדרתי כמו שאומרים שהוא, הוא נלחם בשביל הקבוצה, ורוצה אליפות לא פחות מ 3 CP.

למזלנו, דיוויד ווסט ידע מתי להתעלות ולתת את משחקו הטוב ביותר השנה, ויחד עם היברט (שצייץ בטוויטר כי נצחונות טובים יותר מהטבעות בהקשר לתקציר המשחק שהבליט דווקא את הקליפרס) הקו הקדמי של הקליפרס חטף נוק אאוט, ויחד עם הצליפות של פול ג'ורג' סימנו W  ראשון במסע.

2.      הפסד 106-102 לפורטלנד. קשה לנצח שם באורגון. משחק פלייאוף לכל דבר עם צליפות מטורפות של פול ג'ורג' (שיא קריירה של 43 נק' ב 16 מ30 מהשדה כולל לא פחות מ 15 ניסיונות ל3), שהסתיים עם ניצחון מוצדק של פורטלנד עם עוד הצגה של ה MVP שלי עד עתה, למרקוס אולדריג' ולילארד המדהים. גם הפעם היה להיברט מה "לצייץ" כאשר החמיא לאדון אולדריג', וכתב לו בין היתר כי יתראו בגמר (יודעים משהו? הלוואי)

3.      ניצחון 88-95 – יוטה הייתה טובה, אבל גם כשהובילה והתקרבה לא היו יותר מדי ספקות לגבי זהות המנצחת.

4.      ניצחון ענק 100-111 על הספרס, והתוצאה משקרת.  תצוגה מופלאה של כולם מול סן אנטוניו, שלא ניצלה כמו שצריך את הקיץ וחייבת, אבל חייבת להתחזק עד פגרת האולסטאר אם היא רוצה להעפיל לגמר פעם נוספת http://www.hoops.co.il/?p=21482. במצב הנוכחי, לדעתי הם צריכים לגשש מחדש אצל קליבלנד בנוגע לורז'או, שהיה מועמד בכיר להגיע בטרייד לספרס אשתקד לפני שנפצע וגמר את העונה. בטח עכשיו כשיש להם את ביינום וטיילור זלר לאייש את העמדה. ובקשר לכשירות של ביינום, זה לא שורז'או ידוע כשחקן כשיר…

5.      תבוסה 118-94 לת'אנדר, שניצחו אותנו בכל רבע ועשו את מה שהבולס ופורטלנד הצליחו לעשות והרסו לנו את השטף ההתקפי ע"י הוצאתו מהמשחק של סטיבנסון. פול ג'ורג' הצליח לקלוע 32 נק', אבל מול עוד משחק לפנתיאון של דוראנט והצגה של ווסטברוק לא היה לנו סיכוי.

המסע במערב הסתיים בהצלחה יחסית. זה מתקבל על הדעת להפסיד לפורטלנד ולת'אנדר בחוץ, בטח כשמדובר בשני המקרים במשחק שני תוך יומיים. הגיע הזמן לחזור הביתה, ולפגוש שם את האלופה המכהנת.

הקהל הגיע מוכן, פול ג'ורג' הספיק להתבטא שקשה יותר לשמור על דוראנט מלברון (אני לא בטוח שהוא לא צודק) כאשר הסביר זאת בכך ש KD זז יותר ומשתמש בהרבה חסימות כדי להשתחרר לקליעות, ואני כבר פחדתי שלברון יחליט לשחק בצבע.

ההיט הגיעו בלי ביזלי ועדיין בלי גרג אודן, אבל עם דווין וויד. במחצית הראשונה לברון היה בשליטה משני צידי המגרש, אבל במחצית השנייה ג'ורג' נכנס לעניינים ועם רוי היברט והכוח של דיוויד ווסט אינדי ניצחה 84-90, שיפרה את המאזן הטוב בליגה ל 3-19 (0-10) בבית והגדילה את הפער מההיט בראשות המזרח.

פרנק ווגל אמר שלא צריך לצאת ביותר מדי הצהרות, אבל גם הוא יודע שמדובר בניצחון חשוב ושליחת מסר למיאמי, שמצידה לא התרגשה יותר מדי, ובטח מכינה נקמה למפגש הבא.

דני גריינג'ר ממשיך להתקדם בתהליך ההחלמה וצפוי לחזור תוך שבועיים. לאור כל שמועות הטריידים האחרונות + הטרייד הגדול הראשון ששלח את רודי גיי לקינגס, עתידו בצהוב אינו מובטח. עם זאת, אני חושב שכמו בשנה שעברה, גם הפעם ייתנו לו צ'אנס להיכנס בתור השחקן השישי, בטח כשסטיבנסון הוכיח כי מקומו בחמישייה. גם אם גריינג'ר שקולע 18 נק' לקריירה ייתן 10 לערב, זו תהיה תוספת משמעותית. הספסל נראה יותר טוב מבשנה שעברה, אבל עם תרומה התקפית של גריינג'ר הוא יתרום הרבה יותר התקפית, ואיתו על המגרש כאופציה התקפית, ג'ורג' יוכל לתת יותר אנרגיה בהגנה.

בשבוע הבא צפויים לנו 4 משחקים, כאשר מלבד הראשון, גם השבוע מדובר על משחקים לא קלים.

היום נארח את שארלוט, ולאור המפגש הקודם, אנו אמורים לנצח בלי בעיות.

ביום שני נארח את דטרויט הגדולה (פיזית), ואני כבר מחכה לראות כיצד ג'וש סמית מתכוון לעצור את פול ג'ורג', ומה דראמונד ומונרו יכולים לעשות מול היברט וווסט. לדעתי זה משחק שנזדקק בו לעוד תצוגת אול אראונד של סטיבנסון, שיזדקק לסייע בהגנה לג'ורג' היל על ג'ניגס המופרע שיכול לקלוע 3 שלשות ברצף על שמירה סתם כי בא לו, ושיקלע מבחוץ, כי יהיה קשה מאוד מבפנים.

ברביעי נצא לקרב חוזר מול מיאמי, שבטח תרצה לצנן את ההתלהבות מהפייסרס ותרצה להזכיר לכולם מי הקבוצה שצריך לנצח במזרח. ניצחון מאוד יפתיע אותי, מה גם שיש גבול לכמה רכיכתי יכול להיות כריס בוש ולברוח מכדורים חוזרים בפן יפגעו בו.

בשישי  יוסטון המתייצבת תגיע לביקור. הווארד מול היברט ווסט? מעניין מאוד. אחד יותר גדול ממנו, השני יותר חזק ממנו. במידה וטרנס ג'ונס לא יתעלה על עצמו ויצלוף מרחוק, אנחנו צריכים לקחת את המשחק הזה, עם כל הכבוד להארדן ול 30 נקודות שהוא יפציץ.

שיהיה לכולם סופשבוע נעים וחמים.

 
 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 11 תגובות

    1. נראה לי שהכוונה שהילברט יותר גדול ווסטברוק יותר חזק. השאלה האמיתית היא גריינגר זה שהוא יכול לתת 10 נקודות לפחות זה ברור העניין הוא האם הוא יסכים להיות השחקן השישי כי במידה וכן אז באמת אף אחד לא יוכל עצור את אינדי

      1. הכוונה היא אכן להיברט ודיוויד ווסט, תודה.

        גריינג'ר – הייתה לו כבר יותר משנה לצפות בנעשה בקבוצה ולתכנן יחד עם הצוות המקצועי כיצד הוא משתלב.
        הוא אף פעם לא נודע כשחקן עם אגו גדול במיוחד, וכמו שאמארה עולה מהספסל בניקס בלי בעיות במטרה באמת לעזור לקבוצה (שצריכה אותה נואשות), גם גריינג'ר יעשה את זה, רק נקווה שזה יעבוד יותר טוב מהניסיון הכושל והקצר בשנה שעברה.

  1. לגבי סא.
    בלינלי על ניל היה טרייד ענק אבל לא גיים צנג'ר. עם דאנקן שהתעורר בשבועיים האחרונים יכול להיות שיספיקו לסא בולי העץ בהתקפה ביינס ואיירס.
    ורזאו על מי? ספליטר? מילס? גרין?

    1. אכן בעיה מבחינת חוזית. לא נכנסתי שם מספיק לעומר.
      הטרייד האידיאלי כרגע לדעתי היה ורז'או תמורת ספליטר או מאנו אבל כמובן שזה לא בתכניות וגם אין קבוצה מפגרת מספיק לקחת את החוזים המופרכים הללו.

      יש בעצם שתי אופציות. אחת היא ורז'או תמורת דיאו, אהוב ליבו של פופ מאט בונר + דה קולו. השנייה היא דיאו + גרין + דה קולו.
      הסיכוי שזה ייצא לפועל נמוך מאוד.
      הספרס פשוט הימרו בגדול על מאנו וספליטר, וכמו שכבר דיסקסקנו בקצרה ביומן ס"א, כנראה ועשו טעות.

      בלינלי היה ההחתמה הכי טובה של הספרס הקיץ (חשבתי שהוא היה שחקן חופשי ושניל סיים חוזה) אבל זה לא יספיק לדעתי.

  2. אין ספק שאנידיאנה טובים! בעיקר מסקרן כי אי אפשר לדעת לאן ייקחו את זה (כי כולנו יודעים שלסיים ראשונים במזרח ולעוף סיבוב שני או גמר מזרח זה פחות מרשים)
    וכריס בוש הוא אחלה שחקן שעשו לו רצח אופי.

    1. לעוף בגמר מזרח נגד מיאמי זו לא בושה, אבל השנה אינדי לא תסתפק בכך.

      כריס בוש? בסופו של דבר בלעדיו ההיט לא היו זוכים באליפות אשתקד, אבל יחסית למה שהוא יכול לעשות, 14 נק' ורק 6 ריבאונדים למשחק זה לא מספיק, בטח כשוויד משחק פחות כדי לשמור על הגוף.

    1. בהתחלה חשבתי שזה גאונות צרופה לעשות כזה דבר. התיאום והדיוק הנדרש בשביל לעשות את זה בתזמון המושלם הדהים אותי. אבל אז ראיתי איך עשו את הסרטון הזה והתאכזבתי. כנראה שככה הדברים עובדים היום. שום דבר לא אמיתי. הכול ערוך ומופק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט