קובי / מנחם לס

 

אולי לכם נמאס לקרוא עליו.

לי לא נמאס לכתוב עליו.

אז אנחנו בבעייה.

למעשה אולי לא. איש לא מכריח אף אחד לקרוא עוד מאמר על קובי. אבל אחרי שהבוקר קראתי איזה מאמצים על-אנושיים ממש קובי עשה כדי לחזור לשחק, הרגשתי צורך לכתוב עליו מאמר נוסף, ולספר מה ששמעתי הבוקר בתכנית הראיונות שעשה עם עופרה וינפרי, וכן ראיונות עם כמה משחקני קבוצתו. אז הנה ספור בשני חלקים, סיפור הלפני חזרה, וסיפור החזרה.

סיפור ראשון: לפני החזרה

ברור שהוא אוייב. אבל  אוייב שאני מרגיש כבוד להתמודד נגדו. למה? כי מלהיות השחקן הכי מעצבן, מרגיז, מקציף, ושנוא, הוא הפך – ותאמינו לי שללקק את התחת של דדי הוא הדבר האחרון בעולם שברצוני לעשות – לממש שחקן שאני אוהב ומעריץ. הטרנפורמציה לגבי קובי לא התחילה היום עם הראיון עם עופרה. היא החלה כבר לפני כמה שנים כשלאט לאט הוא התרכך, נשמע בוגר יותר ויותר, ואז הוא נשאר עם תכונותיו החיוביות כשכל השלילה כאילו נוטפת ממנו וניזרקת לאיזה שהוא ביב שפכין.

דבר אחד ברור לחלוטין: קובי הוא הפייטר הגדול ביותר מכולם כעת חייה, והיחיד שהיה פייטר דפוק בראש כמוהו היה מייקל ג'ורדן. אני, שמכיר את רוב שחקני הפוטבול, בייסבול, והוקי הקרח של היום ושל העבר – וכן את רוב הספורטאים האמריקאים האחרים בכל מקצועות הספורט מגולף וטניס ועד א"ק ושחייה – מוכן להצהיר ששני האתלטים הלוחמים ותחרותיים מכולם הם מייקל ג'ורדן וקובי בריאנט. גם אצל מייקל וגם אצל קובי ייצר התחרות גרם למעשים שליליים במשך הקריירה. מייקל, לדעתי, לא הצליח למתן את ייצר התחרותיות שבו אף פעם. קובי כן הצליח. אחרי שטרוף התחרותיות שגרם למשבר עם שקיל אוניל התמתן, קובי הפך לשחקן קבוצה שחבריו לקבוצה לא יראים ממנו יותר. אז כיצד השתנתה הייראה מקובי? היא השתנתה להערצה.

קובי הפך לשחקן קבוצה שהיום חבריו לקבוצה מעריצים. אצל מייקל זה לא קרה: הייתי מספיק עם השיקגו בולס לדעת שאת מייקל שחקני הקבוצה אף פעם לא העריצו כאדם. הם העריצו אותו רק כאלוהים. לא היה שחקן בולס אחד שאי-פעם

אהב את מייקל.

עם קובי קרתה טרנספורמציה שלא האמנתי שתקרה אי-פעם: שחקני הקבוצה הצעירים

אוהבים ומעריצים את קובי!

 

קובי בילה את 8 החודשים האחרונים בהכנת גופו בן ה-35 השבע מ-18 עונות NBA חזרה למשחק שהוא כנראה אוהב יותר מכל שחקן אחר שאי פעם נולד, כולל מייקל. למייקל לא היתה בעייה לעזוב את הכדורסל כשנמאס לו, וכשהרגיש שהוא השיג הכל, ושהכל בא לו בקלות רבה מדי, ולנסות בייסבול. היכולים אתם לתאר לעצמכם את קובי עוזב את הכדורסל אי-פעם  מ-ר-צ-ו-נ-ו  ועובר לשחק בייסבול? נבר! אפילו לברון אמר כמה פעמים שמגרדת לו בראש המחשבה איזה ספליט-אנד הוא יכול היה להיות בפוטבול. קובי? ר-ק  ו-ר-ק  כדורסל.

עד שקראתי אתמול את המאמר ביו.אס.איי. טודיי על הקמבק של קובי, לא היה לי מושג כמה קשה הוא עבד כדי לחזור.  חברי קבוצתו שגדלו להעריץ אותו כילדים, ועתה הם חברי קבוצתו, סיפרו לסם אמיק שראיינם ספורים אפותאוזיים ממש עליו. הגלוריפיקציה וההאדרה באו ממקום של יראת כבוד אמיתית. צעירים שלא הכירו אותו הם מלאי התפעלות והוקרה על שהראה להם כוח רצון מהו. הם סוגדים לו ומאדירים אותו כפולחן לא מתוך הכנעה, אלא מתוך הפתעה מחלטת כיצד אדם בן 35 שהשיג הכל בכדורסל מוכן להקדיש את כל כולו – גוף ונפש – לחזור ליכולת משחק.

הבעייה עתה הקיימת בלייקרס היא עבור חברי קבוצתו הצעירים לקבלו כשחקן בקבוצה, ולא איזה מין ייצור מעולם אחר שהם מעדיפים לקנות כרטיס ולחזות בו משחק, מאשר לשחק איתו כאחד מחמישה אחרים בקבוצה. עד כדי כך ההאדרה והסגידה לקובי האדם שהם הכירו הקיץ, ולא הכירו למעשה עד עתה.

לשאול אותם על ה-RECOVERY שלו ועל ה-COMEBACK שלו זה למעשה שעור בכמה הם מעריכים ומכבדים אותו. מיקס אמר כשכשהוא ראה את כמות העבודה שקובי משקיע הוא הרגיש ממש נבוש: "אני אף פעם, בכל ימי חיי, לא עבדתי כל כך קשה. היו זמנים שממש רציתי שינוח; שיפסיק קצת. הרגשתי את הסבל והכאב, אבל הבנאדם לא וויתר אפילו פעם אחת. אני זוכר אימונים שבמקום להתרכז בעצמי, עיני היו מופנות כל הזמן לקובי שעבד כמו מטורף, וממש התחננתי כאילו עבורו שיפסיטק קצת, וינוח!".

פאו גאסול אמר בראיון שלראות את קובי עובד היה "TESTAMENT OF HIS UNPARALLELED WILL AND COMMITMENT". פאו תמיד מדבר כפרופסור, אבל הכוונה ברורה. הוא הוסיף: "קובי לא היה חוזר אילולא ידע שהוא יכול לחזור לרמה הגבוהה ביותר בכדורסל. הוא לא עבד 'כדי לחזור לשחק'. הוא  העביד את עצמו בפרך 'כדי לחזור לשחק ברמה הגבוהה ביותר הקיימת בכדורסל'. זה קובי. הוא לא היה חוזר אחרת. הכרתי אותו כמובן גם לפני זה. אבל תקופת האימונים הפיזיים כדי לחזור היתה 'INCREDIBLE' עבורי לחזות בה. אף פעם בכל ימי חיי לא ראיתי אדם עובד כה קשה!".

ניק יאנג מספר שהוא שיחק בקליבלנד היי כשחקן תיכון המעריץ את קובי. ההערצה גברה כשהוא החליט  לעשות את דרום קליפורניה ביתו המכללתי. "אבל המסע לסין לשני המשחקים נגד הווריורס גילה לתדהמתי בן אדם שלא חלמתי שהוא כזה. קובי תמיד היה הכוכב, הסטאר. בסין למדתי על קובי האדם. IT IS UNBELIEVABLE כמה קשה הוא עבד. ערב אחד אנחנו כולנו יושבים על המרפסת במלון, 'HANGING OUT' אחרי ארוחה דשנה, 'SHOOTING THE BREEZE', וסתם 'HAVING GOOD TIME', מאזינים למוסיקה טובה. פתאום קובי מופיע עם טרנינג ונעלי ריצה. הוא שואל 'למי בא לרוץ קצת?'. הוא יצא לריצה לבדו. הוא עשה ג'וגינג של שעתיים. מתי זה היה? מ-2 עד 4 לפנות בוקר, וכל שחקני הקבוצה הם עדים שאני לא מגזים!".

סקרה, הסנטר המחליף של הלייקרס, אומר: "אני הייתי בן 7 כשהקריירה של קובי החלה. כשהוא החל לרוץ בסין הסתכלתי עליו בתדהמה. לא ידעתי מה לחשוב ולא הבנתי בדיוק את הרגשתי. הנה הכוכב שהערצתי כל ימי חיי עובד כמו מתחיל. בוקר אחד התעוררתי ב-5 ולא יכולתי לחזור לישון. אז החלטתי לרדת לג'ים. זה היה ב-6 בבוקר.  את מי אני רואה שם אם לא את קובי מרים משקולות, עושה פוש אפס, מזיע עד תום. הוא אומר לי, "היי בוב. בוא הצטרף לאולד-מן!". וכך אנחנו מתאמנים שנינו לבדינו עד 7:30. זאת היתה חווייה שלא אשכח! הדבר הכי INSPIRING שקרה לי כשחקן כדורסל!".

האם הכל חלק?

ברור שלא. כבר בסין החלו ה-SETBACKS. בוקר אחד הוא היה כל כך STIFF שהוא בקושי הצליח לקום מהמיטה.

"אני יודע שיהיו לי סט-בקים. זה חלק מהריהביליטציה. השחקן שדברתי איתו הכי הרבה על כך היה דומיניק (וילקינס, מ.ל). רציתי לדעת ממנו מה לצפות בקשר להחזר הניתור. אני ריאליסטי לחלוטין. אין כאן ניסים. אחזור עם הכלים שיהיו לי. דומיניק אמר שהוא הצליח לחזור לרמה נאותה, כולל התעופפויות, אבל כמובן ששעון הגיל ממשיך לתקתק אף הוא!".

 

ספור שני: החזרה

איזה ציון הייתי נותן לקובי אחרי משחקו הראשון?

"I".

INCOMPLETE!

זה הציון שהכי אהבתי לתת כפרופסור לסטודנטים עצלנים שבא לי לקרוע אותם. סתם לתת "F"? מה איכפת להם? אבא משלם שכר לימוד, והעיקר שניפטרו מפרופסור לס, "THE CRAZY ISRAELI". אז יש "F" אחד. שיילך קיביני מאט הפרוספור עם המבטא המוזר.

אבל "I"?….

העסק רודף אחריהם לעולמי עולמים. ניתן לסיים B.A או M.A עם "F" אחד, ו-B.A אפילו עם יותר מ-"F" אחד. אבל אין לסיים את ה-B.A או M.A עם INCOMPLETE. יש להם עסק איתי עד שהם מסיימים את חובותיהם. היו לי בני זונות סטודנטים שחשבו שהם חכמים, ומשכתי אותם 5-6 שנים עד שסיימו בדיוק מה שרציתי. המסכנים לא ידעו עם איזה בנזונה פרופסור ישראלי יש להם עסק.

אז לקובי אני נותן "INCOMPLETE" אבל לא בגלל עצלנות או אי-מלוי חובה, אלא בגלל שפסק הדין עדיין לא ידוע.

הלילה נדע הרבה יותר.

אתמול, באל סגונדו, החור המכוער שהוא מגרש האימונים של הלייקרס, היה יום אימון רגיל. הטרוף של חזרתו של קובי עבר, ועתה כולם נשארו עם כדורסל נטו.

אז אחרי כל אמבטיות הקרח וסרטי המשחק, קובי נשאל לתת ציון למשחקו הראשון. ללא היסוס קל שבקלים הוא ענה:

 

"F"

 

אני לא מסכים איתו. הציון שלו הוא

 

"I"

 

נחכה ונראה.

 

הוא אמר: "זה לא היה גרוע כפי שחשבתי שיהיה נגד טורונטו – אני מתכוון לגיד האכילס – אבל הכדורסל עצמו היה מתחת לכל ביקורת!".

תראו, אחרי הידרות של 8 חודשים 2 מ-9 מהפארקט הוא לא דבר לכתוב עליו לדודה גיטה, אבל גם לא סוף העולם. אבל 8 איבודי הכדור הם כנראה מה שגרמו לו לתת לעצמו את ה-"F". "היו לנו כמה GOOD LOOKS ונתתי לחברי קבוצתי כמה GOOD LOOKS אז מבחינת FLOOR GAME זה לא היה כל כך רע", הוא אמר.

אז למה "F"?, הוא נשאל.

 

"אוקיי. D!", הוא ענה.

ה-HOME SCHOOLING ממשיך הערב נגד פיניקס. המבחן נימשך. כמו קריקט, זה מיבחן שיימשך ארבעה ימי משחק, ואז המבחן יסתיים ויגיעו החיים האמיתיים בליגה נגד רגליים צעירות בנות 23 ו-24 שכל העבר – או העתיד – של קובי מעניין אותם פילוסופית, אבל תכליס, הם רוצים לקבור אותו, ואת כל הבלק ממבה שלו כפי שהם רוצים לקבור כל אחד אחר. זה HUNGER GAMES ה-NBA הזה. לא לוקחים שבויים. כלב אוכל כלב, וקובי הוא סתם עוד אחד מהכלבים.

האם זה עניין של RUST ברגליים? האם זה עניין של החזרת הגמישות בברך, והחוזק בגיד? או זה עניין הרבה יותר חמור של גיל והיעדרות ארוכה? כל משחק מ-4-5 המשחקים יספק תשובה חלקית, ואז אהיה מוכן לשנות את ה-"I" ל…"C+"? ל-"B-"? ל-"A"?. כל עולם הכדורסל מתפלל עבור קובי שהכיוון יהיה למעלה, ל-"A" בו הוא חי בליגה 17-18 עונות, ולא יירד בהדרגה מטה.

צ'נינג פרי אמר הבוקר לספורטסנטר: "NOTHING AIN'T GOING TO SLOW HIM DOWN". שתי שגיאות דקדוק חמורות במשפט אחד, אבל הכוונה ברורה. השחקנים כה מעריכים ומעריצים אותו שכולם מצפים לקובי הגדול של פעם, וזה קצת לא פייר כי הסיכויים שזה יקרה הם לא גדולים. מוטב לצפות לקובי אחר: מעט יותר איטי, מעט פתות אקפלוסיבי; הרבה יותר מחושב ומרוכז.

הערב יש לו את גוראן דארג'יק בן ה-27 בשיא משחקו להתמודד נגדו: 17.7 נק', 6.4 אסיסטים, המוביל פיניקס מפתיעה ל-9-11, וגוראן שבאופיו לא עושה חשבון לאיש, ומשחק כאמריקאי לכל דבר. אחר כך ללייקרס יש מסע של ארבעה משחקי חוץ לאוקלהומה סיטי, שרלוט (שאלה: האם לדעתכם אהיה שם או לא, אף על פי שהבטחתי לזזקנה שהערב באטלנטה הוא המשחק האחרון שלי עד האול-סטאר?) אטלנטה, וממפיס. רק בסוף מסע הייסורים הזה ללייקרס ולקובי אהיה מוכן לתת לו את הציון הסופי לסמסטר הזה.

קובי אמר לאמיק דבר שנשמע לי מוזר: "למעשה הרגשתי יותר טוב נגד טורונטו משהרגשתי לפני הפציעה!"

?????

לא מאמינים? USA TODAY, דצמבר 10, עמוד 3C, שורה 5 מלמטה, מהקו המצויין את סוף הטור. זה מה שקובי אומר. שהוא מרגיש היום טוב יותר מאשר לפני הפציעה.

זה לא מה שעיני קלטו לפני סוף המחצית כשניסה להתרומם לפיידאוויי, וכךף רגלו השמאלית לא הצליחה ליצור את 'ההספק' הנחוץ להתרומם מעל היד החוסמת. אבל כמובן שמשחק אחד אינו די כדי להסיק שהוא מצא דרך נעימה להחליק אל תוך פנסייה עם 48.5 מיליון לשנתיים הבאות. לכן ה-"I" מחכה להפוך לציון שיינתן אחרי הערב, ואז 4 משחקי חוץ קשים.

אני מקווה רק שמייק ד'אנטוני לא יהרוס לקובי את הכל, כי באותו מאמר עם אמיק, ד'אנטוני אומר לו ש-"קובי הוא עדיין ה-CLOSER שלי".

(GOD HELP ME (AND BRYANT!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. דדי

    10 דצמ 2013 19:36:07

    כמעט מושלם מנחם.

    חוץ מהקטע על ללקק לי את התחת.
    מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שאצליח לישון עכשיו בלי סיוטים…

  3. Abe

    10 דצמ 2013 19:51:31

    Mel; when you feel like, yiou are the BEST, The best sports
    writer in Hrebrew

    So why not always writing like that?

    Whe "LE'ATZBEN OTANU" from time to time?

    I'm going to print and save this article/

    TODA

  9. מוש

    10 דצמ 2013 21:02:26

    כמובן שמאמר נהדר. הבעייה שישנה לי היא עם ריבוי המילים האנגליות במאמר. אני בטוח שאתה יודע לומר אותן בעברית, ולי זה מפריע שבאתר עברי, בשפה העברית, אתה מרגיש צורך להשתמש כל כך הרבה בלועזית.

  12. דבי הגלשנית

    10 דצמ 2013 21:14:20

    אני מסכימה אתך בד"כ, אבל עם הדוק זה נשמע טבעי. זה לא נקרא כאילו הוא "מכריח" אנגלית. אחרי 50 שנה של ארה"ב זה די מובן.
    לי זה לא מפריע במקרה שלו.

  16. גל אל-איי

    10 דצמ 2013 21:56:17

    מחרה-מחזיק אחרי שעיה (מומי: פתח מילון אם אתה לא מכיר את הביטוי).
    מל – מיאמי הולכים להסריח בעונה הרגילה, על הניקס חבל להשחית מילים. בטינסל טאון תמיד יש דרמה, אקשן, סלבס שלא לדברת על המעודדות שהן תמיד טופ-נאצ'.
    זה זמן טוב לצאת מהארון מנחם. סגול-זהוב זה הצבע שלך – יאללה וידוי!

  17. Mbk

    10 דצמ 2013 22:09:48

    מנחם יודע שמיאמי הולכת לחטוף הלילה כפי שלא חטפה מעולם
    זה מוריד לו את מצב הרוח ומשפר את הפוסטים שלו
    אגב , אם אני צריך להמר אז לבטח תגיע לחזות בלייקרס מול שארלוט שגופיה מספר 24 בצהוב סגול לגופך , לא לפני שתשיג תמונה עם מחמד נפשך פאו גאסול .

    1. מנחם לס

      10 דצמ 2013 22:29:58

      כבר הגשתי בקשה לאקרדיטציה ללייקרס ובשרלוט זה אוטומטי כי מרדית', האחראית על המדיה – צעירה בת 34-36 לדעתי, חתיכה מטמטמת שהצלחתי להדליק בכמה מבטים – דלוקה עלי, וכשהיא שומעת את קולי היא אוטומטי אומרת "TO WHICH GAME?".

      היא אמרה לי שהקול הסקסי עם המבטא הצרפתי שלי לא נותן לה מנוח ומרגוע, והיא רוצה שאבוא לכל משחק. אמרתי לה שחבל שהלייקרס לא באים לשחק כל ערב…

  20. מנחם לס

    10 דצמ 2013 22:32:36

    יאללה. זז לאטלנטה.
    תוך 35 דקות יהיה השלט שאני כה אוהב על גבול דרום קרולינה-ג'ורג'יה
    "WE'RE GLAD GEORGIA IS ON YOUR MIND"
    ואז שעה אחרי אחבק את טלי ושירה נכדותי, וב-6:30 אזוז לאולם לראות את ווסטברוק ודוראנט נופלים שדודים לקבוצת העל – אטלנטה האוקס.
    נשתמע יותר מאוחר.
    LIFE IS GOOD!

  21. מנחם לס

    10 דצמ 2013 22:46:07

    מחשבה אחרונה לפני שאני זז למכונית:

    האם החיים יותר מדי טובים לי? אמש שרלוט, בוקר וצהריים גרינוויל והעיזות שלי. הערב אטלנטה. זה הכל בגלל ה-NBA.

    אבל אלייה וקוץ בה (תבקשו הסבר ממומי): בגלל שהכל לחוץ והכל רץ, חשבתי פתאום שבגלל כל המשחקים והריצות הללו הזמן עובר לי יותר מדי מהר ולפני שאספיק להגיד "לברון ולא קובי הוא המלך האמיתי" כבר אהיה בן 80.

    אז אולי כדאי לקחת את הזקנה ולעבור לבית אבות שם אוכל לשתות תה ולהסתכל על השקיעה?

    ככה זה. בכל טוב יש גם חרא!

    להשתמע!

    1. מנחם לס

      11 דצמ 2013 17:04:01

      א. נכון.
      ב. מה היית עושה אילו סטודנט לא הגיש עבודת גמר? ישנן שתי אפשרויות:
      1. לתת לו "F"
      2. להיות 'טוב' ולא לתת לו "F" אלא במקום לתת לו 'הזדמנות לסיים'. עם ציון "I". (אולי לא סיים עבודת גמר כי החברה שלו עזבה אותו והוא היה דאון? לך תדע! תן למסכן הזדמנות שנייה!)

      בגלל שהייתי "חתיכת זבל", העדפתי את האפשרות השנייה.
      (אבל לך הייתי נותן "F" אוטומטי רק מלהסתכל על הפרצוף המכוער שלך!)

  26. Berch

    11 דצמ 2013 09:00:53

    מאמר מצויין
    לדעתי אין קשר בין לאהוד את הלייקרס (ואני לא, עוד מהימים של הקרבות נגד פילדלפיה) לבין להעריך את פועלו של אדם.
    קובי בריאנט באמת עשה טרנספורמציה מדהימה.
    לדעתי זה קרה אחרי משפט האונס. זו הייתה התחתית ומשם הוא התרומם.
    מעניין אם קובי זה קיצור של יעקב…. ??

    1. נתן גולד

      11 דצמ 2013 09:27:23

      קובי זה לא קיצור של יעקב אבל המקור של השם הוא יעקב והשם קובי כבר קיבל קיום משלו.
      כמו שמייק זה שם שמקורו מיכאל.

      2. מנחם לס

        11 דצמ 2013 17:06:45

        אני לא בטוח אם במקור הוא JACOB (קל כמובן לבדוק) אבל רציתי לציין שישנם כאלה הנקראים KOBE ב-"K" כשם, ולא "COBE" כקיצור של JACOB

  27. עומר

    11 דצמ 2013 13:36:52

    איזה מאמר! שאתה משקיע זה בהחלט מורגש, לא טריוויאלי בכלל שאתה עושה את כל זה בהתנדבות.

    אני לא אוהד לייקרס, ואף פעם לא אהבתי את קובי, פעם אפילו לא סבלתי אותו. אבל מהתקופה שפאו הגיע ללייקרס, התחלתי להתרשם ממנו. היום אפשר להגיד שאני מעריך אותו.

  28. Yinon Yavor

    11 דצמ 2013 19:25:17

    A question for Dedi, or other that can answer:

    Who pays the player while they're injured? Is there a difference if it's a 1-2 days injury or a season-ending injury? and if it is a long-term injury, what happens to the salary cap? Could the lakers sign someone just until Kobe returns on (theoretically) his salary? I think otherwise the equality in the league is damaged

  29. fantman

    11 דצמ 2013 20:06:51

    אם לחדד,
    ההורים של קובי היו ביפן, בעיר קובי, שמפורסמת בשל בשר הבקר שלה.
    (תנסו פעם קובי סטייק, אבל רק כשגארי יורופסקי לא באזור)
    והחליטו לקרוא לו על שם הבשר.
    סיפור די דבילי לדעתי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט