מלא משחקים מגניבים בסיקור משחקי מוצ"ש / דובי עופר

Here's how Damian Lillard's game winner sounded on the Chicago Bulls TV  broadcast | RSN

לילה נהדר מעבר לים! שמונה משחקים ובהם לילארד מעציב את הבולס על הבאזר, לברון והלהקה מנצחים סלטיקס בהרכב מלא, לאמלו בול מככב בניצחון שארלוט, ההיט מנצחים בשעה טובה, והווריירס מכים נמרצות בסאנס. תודה למי שהציע עזרה בסיקור, אבל כשמצד אחד לקום בקור של חמש אחרית לילה בערד, ומהצד השני עוד חצי שעה שינה… נו, התחת הקפוא הזה כבר יסתדר.

בא לכם קצת גריפינז לפני שמתחילים? לי כן.

חודש ינואר אמנם מסתיים היום, אבל לפני 22 שנה נולדה משפחת גריפין, בראשה פיטר גריפין, איש המשפחה, אשתו לויס, ילדיהם המתבגרים מג וכריס, התינוק הגאון סטואי וכלבם המדבר, שטויות, וכותב בריאן. לפני שנה הם סיכמו בדרכם את מחציתה הראשונה של עונת הNBA הקודמת. אל תחמיצו.

שיקגו בולס (11-7) 122 – פורטלנד טרייבלייזרס (8-10) 123

11.5 שניות לסיום. קובי ווייט על הקו, מדייק בשתיים ומשלים את המהפך. הבולס ביתרון 117-122, פלוס חמש עם הבאזר מעבר לפינה, אחרי רבע שלישי שבו פיגרו כבר ב-17 מול משחק ענק של הדיים, עם 38 נקודות עד רגע, ו15-6 מחוץ לקשת. הבלייזרס לוקחים פסק זמן. קובינגטון… מוצא את לילארד במרחק מגוחך מהקשת. אכן מגוחך. סוויש. 120-122, בולס, 6.2 שניות לבאזר. הבולס מוציאים כדור, הבלייזרס מסתערים, תוקעים את לוין בפינה, ביניים… טרנט מול לוין, הכדור מתגלגל, נחבט, עובר, נלקח, מגולגל בפנקו ועובר טיגון, מגיע ללילארד, בורח למרפק, על הקשת, קופץ, נופל, מרקאנן מלוא פינלנד מולו, לילארד טוען, דורך, משחרר רקטה, באנג! בלייזרס ווין, 122-123. מה עוד תרצו לדעת?

בלי מקולום, בלי נורקיץ', אחרי שני הפסדים צמודים ומרגיזים, לילארד לוקח את העניינים לידיים ומסרב בכל תוקף להפסיד עם מחצית שנייה נהדרת, מגיע ל-44, עם 9 אס' ו-5 ריב', כשלצידו קאנטר קולע 22 וקוטף 11. טרנט עם 18 סייע.

אצל המארחים המאוכזבים, שסופרים הפסד רביעי ברציפות, מרקאנן עם משחק מצוין של 31 נק', כולל 11-6 משלוש, לאבין קולע 26 עם 8-6 מחוץ לקשת, ומתוודע לעניין של הניקס בו, וקובי ווייט מוסיף 20 לטובת הבולס, שדייקו ב45-21 מרשימים משלוש, הובילו בקטיפות 35-43 ובסוכריות 20-31, אבל נפלו קורבן לשולף מאורגון.

מיאמי היט (12-7) 105 – סקרמנטו קינגס (11-8) 104

בא לכם עוד סיום מותח? קבלו. ההיט מארחים את הקינגס אחרי חמישה הפסדים רצופים, אבל הפעם עם הירו ובאטלר במדי המשחק המזעזעים שכה מאפיינים את הקבוצה מפלורידה, ומובילים ב-11, 80-91, דקה וחצי בתוך הרבע המכריע. פוקס לוקח את העניינים לידיים, צולף שמונה רצופות, כולל שתי רקטות, ואז מוצא את הולמס, דאנק, 90-91, 8 דקות לסיום. באטלר מצנן מהקו, נד נד, נד נד, היט עלה וקינגס קצת רד, בתוך שתי הדקות האחרונות, הילד משלוש משדך את הכדור לבוטום אוף דה נט, 1:44 לבאזר, קינגס בפלוס 1, 103-104… הירו מחטיא… סטראס מחטיא… פוקס מחטיא… אף אחד לא מעוניין לנצח פה חברים?? ג'ימי באקט כן. אחרי 25 נק' בשלושה רבעים באטלר מאבד אוויר ומוסיף ברביעי שלוש נקודות בלבד מהקו. אבל 44 שניות לסיום הוא נכנס לסל על כל העולם, ואחותו לא מספיקה להצטרף, אז ג'ימי קובר צמד, מעלה את ההיט ל-104-105, רובינסון חוסם את פוקס, אדבאיו את הניסיון האחרון של הולמס, ומיאמי מנצחים לראשונה מזה המון זמן… 104-105, הפרחים לג'ימי אבו ריילי.

30 נקודות לבאטלר, 8 אס' ו-7 ריב' היו החזרה המושלמת של באטלר, גם בלי סל מנצח, בעיקר כי במהלך המחצית הראשונה קלע את הנק' ה-10000 וקטף את הריב' ה-3000 בקריירה. ביג באם חגג את חזרת החברים עם 18 נק' ו-13 ריב', הירו תרם 15 ב-40 דקות מלאות, ורובינסון הוסיף 14 משלו.

בצד הקינגס של הדברים פוקס מוביל את הלהקה עם 30 ו-6 בריב' ואס'. הילד עם 18, כולל 13-6 משלוש, הגיע ל-85 משחקים ברצף עם שלשה, רק עוד 72 כאלה וייצמד לשיאו של סטף קארי. מארווין אני-עדיין-פה באגלי, השלישי, הוסיף 17 לזכות הקבוצה התשושה מסקרמנטו, ששיחקה בפעם השלישית תוך ארבעה לילות, והפסידה רק בנוכחי.

שארלוט הורנטס (11-9) 126 – מילווקי באקס (8-11) 114

האיילים הגיעו לצפון קרוליינה אחרי הפסד בניו אורלינס, וקיוו להתאושש על חשבון הצרעות, אבל נתקלו בלאמלו בול במשחק הטוב בקריירה הקצרה, שהמטיר עליהם 27, מסר 9, קטף 5 וחטף 4.

המארחים רצו ברבע השני 5-23, כל הדרך ליתרון 20, 31-51, לפני שהבאקס החזירו בריצה כל הדרך למינוס 2, 64-66. פאסט פורוורד, רבע רביעי, 6:25 לסיום, יאניס מעלה את האורחים לפלוס 1, 110-111. מכאן עד הבאזר מוסיפים היווני ולהקתו 4 בלבד, מול 16 של ההורנטס. 7 נקודות של בול, שתי שלשות ענקיות של גראהם, ודאבונטה מתכבד לקבוע מהקו את תוצאת המשחק, 114-126 נאה להורנטס.

לאמלו כאמור מוביל את הצרעות מהספסל עם 27, 9, 5, 4, ויצפה לתשובות בנוגע לפציעה של רוזייר, שיצא מדדה במחצית הראשונה ולא חזר. בהיעדרו במשחק הבא מול מיאמי בול צפוי לפתוח לראשונה. גורדון הייווארד קלע גם הוא 27, ומונק הוסיף 18 מהספסל.

במילווקי יאניס היה ענק על סביבתו עם 34 נק', 9 אס' ולא פחות מ-18 ריב' ענקיים, אבל מהקו דייק רק ב18-10. הולידיי חגג עם 21 ו-5 במסירות וקטיפות, ומידלטון 18. קונאטון עלה מהספסל עם 15 נק', כולן ב8-5 מחוץ לקשת.

ניו אורלינס פליקאנס (11-7) 112 – יוסטון רוקטס (8-10) 126

השקנאים אירחו את הרוקטס אחרי אותו ניצחון נאה על מילווקי, אבל הקבוצה מיוסטון הצליחה להאריך את הרצף לחמישה ניצחונות, והפעם בהובלת האקס של הפל'ס מלפני שנתיים, כריסטיאן ווד בעונה מצוינת, שקלע 27 נק', רובן המוחלט במחצית הראשונה אותה סיימו האורחים ביתרון 18, 57-75. רבע שני של לא פחות מ-48 נקודות, כולל 9-10 משלוש, השאיר מחצית שניה לפרוטוקול, כשהמארחים רצים 1-14 ברבע השלישי ומצליחים לצמק רק לשמונה, ובסיום רצים כדי לצמק למינוס 14 בסיום, 112-126.

הרקטה הראשית, כאמור, היה ווד עם 27 ו-9 ריב', ורק ניצן יודע כמה זה מצחיק מחדש כל פעם. לצידו אולדיפו 20, 7 אס' ו-6 ריב'. וול במשחק רגוע קלע 15 עם 9 אס', והרוקי טייט הוסיף 13, 9 ריב' ו-3 חטיפות.

ציון וויליאמסון היה השקנאי הראשי עם 26, ומעט מאחוריו מתעופפים אינגראם ובלדסו עם 15. הגארד שמוצע למכירה לאחרונה הוסיף 5 אס' ו-4 ריב', והפורוורד הפוך, 4 ו-5. סטיבן אדאמס שיחק 24 דקות, קלע 4, ויצא החוצה מדדה אחרי פציעה בשוק.

בוסטון סלטיקס (8-10) 95 – ל.א. לייקרס (6-15) 96

הלייקרס הגיעו אחרי שני הפסדים במסע המזרחי, עם לברון ודייויס בסימן שאלה, להתמודדות עם הסלטיקס בהרכבם החזק, כולל בראון, טייטום, קמבה, סמארט ות'ייס בחמישייה בפעם השנייה העונה בלבד.

בסופו של דבר הצמד המפחיד מל.א. שיחק, ודווקא מרכוס סמארט היה זה שבתחילת הרבע האחרון התנגש בהראל, ואז התקפל על הפארקט עם מה שנראה כמו מתיחה בשוק.

אחרי רבע ראשון צמוד הלייקרס פרצו קדימה, ו-7:04 למחצית הראל מדייק ומעלה את האורחים לפלוס 10, 31-41. המארחים מתעקשים על עמדתם, ולקראת סיום הרבע השלישי מחזירים ריצה משל עצמם, ופותחים את חלקו המכריע של המשחק ביתרון 7, 71-78. ואז קוזמה צולף, ולברון מדייק, הראל מתקן מקרוב, סמארט נפצע… ו-9:47 לסיום הורטון טאקר מעלה את האורחים ל79-78. שוב נדנדה… שיוויון 87 באמצע הרבע האחרון… לברון לוקח אחריות וצולף שלשה.. ואז עוד אחת! 85-91 לייקרס, 4:40 לבאזר האחרון. 1:40 לסיום לברון מוצא את שרודר לסל ועבירה, 89-96, ומכאן הסלטיקס מצליחים לצמק בשש נק' רצופות, לפני שקמבה במאמץ אחרון חוסם את דייויס, מחטיא אפשרות לניצחון בצד השני, וגם הטיפ של ת'ייס מסרב להיכנס. בסיום 95-96 לייקרס, והזהובים סגולים חוזרים לחייך.

דייויס עם 27 היה הלייקר הראשי, וקלע 18 ב-16 דק' במחצית הראשונה, והוסיף 14 ריב' במשחק כולו. לברון קלע 21 ומסר וקטף 7, והראל עלה היטב מהספסל עם 16 נק' ב10-8.

טייטום חגג את החזרה עם 30 ו-9 ריב', ומעט אחריו בראון עם 28. ת'ייס הוסיף 14, אבל קמבה טען הפעם רק לבנים במחסנית, ודייק ב12-1 בלבד ל4 נק'. 21-6 מחוץ לקשת כמעט הביאו את הירוקים לניצחון, אבל רק כמעט.

סן אנטוניו ספרס (11-7) 112 – ממפיס גריזליס (6-8) 126

הגריזלים הגיעו לטקסס אחרי נמנום חורף של 12 יום, עקב 5 משחקים שנדחו בעקבות סגל קצוץ קורונה, ונראו רעננים להפליא מול הספרס, שדווקא ציינו שלושה ניצחונות רצופים לפני הלילה. משעשע, אבל היה זה הניצחון השישי ברצף של הקבוצה מממפיס, מתוך 12 משחקים, שרק שישה מהם שוחקו. מתמטיקה של מגיפה… המארחים, מצידם, שמחו לקבל חזרה את דריק ווייט אחרי 14 משחקי היעדרות עקב פציעת בוהן.

אה, משחק. נכון. ובכן, הספרס הובילו 22-23 אחרי שבע וחצי דקות, ואז יצאו הגריזלים לריצה קצרה ומגושמת, הובילו 27-35 בסיום הרבע הראשון, ולא שמטו את היתרון עד הסיום, למרות ניסיונות כנים של המארחים לחזור למשחק. חמש דקות לסיום, ווייט בשלשה מצמק ל-105-110 ומעצבן את הדובים. ברוקס מגיב בשתי צליפות מדויקות מחוץ לקשת, מוראנט מוסיף שתיים, ו-3:28 לסיום מוצא את דיאנג לאלי הופ, 106-120, גיים אובר. מכאן מי מנוחות עד הסיום, ושם נקבע 112-129 ממפיס. ברוכים השבים לליגה.

מלטון עם 20 מהספסל הוביל את המנצחים, מוראנט עם 19 ו-11 אס' סייע. סלו מו קייל אנדרסון קלע 16, קטף 5 וחטף 3 מול האקסית. הגריזליס הרעננים דייקו ב35-17 מחוץ לקשת, 49% מרשימים.

ווייט עם 18 מהספסל הוביל 15 ספרס שכולם עלו לפרקט, 7 קלעו בספרות כפולות, ביניהם מאריי 15 (ו-7 אס, 4 ריב'), אולדריג' 14 והרוקי ג'ונסון וגיי 12 כ"א.

דאלאס מאבריקס (11-8) 105 – פיניקס סאנס (8-10) 111

הפסד חמישי ברצף למאבס, אם שאלתם איך מאייתים משבר, מול ניצחון נאה שני לסאנס, למי שחיפש במילון "מומנטום". וכל זה אחרי שהמארחים כבר הובילו ב-15 עם הגונג לאמצע הרבע השלישי, 59-74. חהחה וחוחו וחיחי ענו הסאנס, נאבקו וגירדו את דרכם חזרה, רדפו, השיגו ולבסוף חילקו שלל, כשדקתיים וחצי ברבע האחרון כריס פול משווה ל-87. בעוד אלה קולעים אלה משיבים, זה שלמעלה ועד למטה, ו-3:41 לסיום דונצ'יץ', קאולי סטיין, אלי הופ, שיוויון 96. אייטון… החטאות, חסימות, כריס פול שתיים… לוקה מחטיא, אייטון לא, ו-1:05 לסיום פול מוצא את קראודר מחוץ לקשת עם הדאגר. 96-105, ולוקה יכול רק לצמק. בשניות האחרונות CP3 קר רוח ארבע פעמים מהקו, משלים 16 נק' ברבע המכריע, ושלוש הנקודות חוזרות עם הסאנס לפיניקס. 105-111, המאבס חייבים שינוי.

פול עם 29, 12 אס' ו-4 חטיפות הנהיג בהיעדרו של בוקר, כשאייטון עם 18 ו-17 ריב' גדולים מקבל אקסטרה מוטיבציה מול העמית הסלובני מדראפט 2018. ברידג'ס וקראודר עם 14 לראש סייעו.

בהיעדרו של הלטבי שקיבל שנת יופי במשחק השני בB2B, לקח על עצמו דונצ'יץ' כמה שיותר, עם 29, 7 מסירות ו-8 קטיפות. הארדוויי ג'וניור ייצג את יוצאי הניקס הפעם עם 19. קאולי סטיין הוסיף 14, 9 ו-4 חסימות. 29-9 מחוץ לקשת לא הספיקו לניצחון.

גולדן סטייט ווריירס (9-11) 118 – דטרויט פיסטונס (15-5) 91

הפיסטונס הגיעו למפרץ אחרי ניצחון נאה על הלייקרס. הווריירס הנחיתו את הקבוצה מעיר המכוניות חזק על האספלט, והתאוששו מהמפלה מול הסאנס.

המארחים פתחח חזק, צלפו שלוש שלשות תוך שתיים וחצי דקות, עלו ל3-13, ומאז לא הביטו לאחור. 17-29 בסיום הרבע הראשון, 45-64 בירידה למחצית, ועוד שני רבעים על קרוז קונטרול לפרוטוקול, יו, עד 91-118 בסיום, וכולם חוזרים לביתם בשלום.

קארי עם 28 ו-7 אס' קיצץ עוד 6 שלשות בפער מריי אלן בראש קולעי השלשות ההיסטוריים, ולצידו פרח וויגינס עם 20 נאות, בתוך שטף המשחק. אוברה תרם 18 ו-וייזמן עלה מהספסל עם 11 ו-9 ריב'. הווריירס לא התקשו לדייק ב-47% מחוץ לקשת, עם 36-17, ולהפגין משחק קבוצתי לעילא, עם 34 אסיסטים על 47 סלי שדה.

אצל הפיסטונס הופיעו גראנט עם 18, וג'וש ג'קסון הצעיר ניצל את זמן הזבל ל-17 נק'. חוץ מהם, למעשה, דממה דקה, כשמקטינים לעשות אלינגטון עם 6-0 מהשדה ל…אפס נקודות ורוז 11-3 לשמונה. 25% משלוש, 38 מהשדה… אולי בפעם הבאה.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 66 תגובות

  1. בושה של שיפוט בבולס נגד בלייזרס. שני שחקנים מחבקים את לאבין, אחד מקדימה אחד מאחורה ושורקים ביניים?

  2. תודה דובי. סיקור מצוין וכיף לקריאה כרגיל.
    אם שאקיל אוניל היה משחק בליגה של היום הוא היה קולע איזה 30 למשחק, עם המון ריבאונדים, ולוקח יותר תארי MVP ממה שהוא לקח. בטח היו מאלצים אותו לעשות דיאטה ועובדים איתו על הובלת הכדור. בעצם – יאניס.
    *
    מינסוטה ויתרו על לאמלו בול כי כבר יש להם את דיאנג'לו ראסל, אנחנו ויתרנו עליו כי כבר היה לנו את דיאנג'לו ראסל. שארלוט שיחקו אותה. בסוף עוד נצטרך להפסיק לרדת על הניהול של ג'ורדן.
    *
    בערך מאז הפלייאוף אני משחק עם הרעיון שאם את הקבוצה מוביל שחקן שעושה ממוצע טריפל דאבל למשחק (ברמה של 30/10/10) אז יש סיכוי שיש לקבוצה בעיה – או בשחקן שדרש את הסמכויות או בהעדר הכישרון סביבו. זה יכול להביא קבוצה לפלייאוף (לפעמים) אבל הבעיה מחמירה ככל שמתקדמים.
    אני רוצה להריץ על זה בדיקה מתישהו. אם מישהו זורם עם לעזור לי עם מקורות נתונים שקל לסנן מהם ולהרים משהו ביחד – אשמח.

            1. מה פתאום?? בשביל הכיף

            2. אבל עדיין ספר ספר.
              אבל כמו Tell Tell לא כמו Book Book.

      1. לדעתי זה היה ככה גם לפני רק שפשוט היו קצת פחות דוגמאות…
        תמיד נחמד לעשות בדיקה.. ואז לפעמים מגלים שטעית, או שיש יוצאים מהכלל (לברון?)

    1. תן לי לעזור לך. זה לא הטריפל דאבלים. זה משהו אחר. ומי שסיקר את העניין הזה הוא דווקא יוטובר סופר מוכשר שאני אוהב וקוראים לו rusty bucks. הוא לא סיקר את השאלה שלך בדיוק, אבל הוא נתן את התשובה באותו סרטון.
      אין לי את הקישור, אז תצטרך לסמוך עליי כאן.
      העניין הוא כזה – יעילות מול אחוזי שימוש.
      אחת הסיבות שמרגיש שמשהו חסר לדאלאס, על אף שלוקה שחקן חלומי, היא העניין שבו הוא מייצר את הנקודות שלו. כמעט 90% או אפילו יותר מ90% מהזריקות של לוקה זה זריקות שהוא זורק מכדרור ולא מאסיסט. זו הסיבה שעל אף שהוא קלעי נהדר זה לא נראה כך באחוזים. זה פשוט הרבה יותר קשה לקלוע כשאתה עובד עבור הנקודות שלך וזה בא על חשבון הקבוצה גם, לא משנה כמה אסיסטים אתה מחלק.
      העניין הוא שכאשר אתה מייצר את רוב הנקודות שלך ושל הקבוצה שלך ואתה גם אתה השחקן המוביל והשימוש בך הוא בעננים, בשלבים המתקדמים כשההגנות מתהדקות כמו בפלייאוף או ברגעי הכרעה ברבעים אחרונים (דאלאס היו בתחתית שנה שעברה במשחקים צמודים בסוף), ההתקפה של הקבוצה שלך פשוט יותר צפוייה ויותר קלה לסגירה. החוכמה היא לגרום להגנה של היריבה תמיד תמיד לנחש.
      שלא תטעו, לוקה הוא אגדה מהלכת, אבל אם המערכת תמצא איך להשתמש בו גם ללא הכדור בידיו, יהיה קשה יותר לשמור אותו ואת דאלאס ולנצח אותם. ואתם תראו איך למעשה לוקה יראה אפילו יותר טוב. כן, אולי יהיו 3 אסיסטים פחות ואולי אפילו 2 נקודות פחות, אבל האחוזים יהיו דוראנטיים.
      זו הסיבה שהארדן, על אף היותו סקורר לתפארת, לא הצליח בשלבים המאוחרים בפלייאוף, הוא פשוט כמעט ולא קלע ללא הכדור. אולי רק קץ׳ אן שוט פשוטים. הוא קלע באחוזים מטורפים ורק אפשר היה לדמיין איזו קבוצה יוסטון יכלה להיות אם ההתקפה שלה לא הייתה חד-מיימדית כזו (אהמ אהה ד׳אנטוני, אהמ גם בפיניקס אהמ)
      דוגמא טובה נוספת היא של לא אחר מאשר מייקל ג׳ורדן שבעונות ללא האליפות לפני פיל ג׳קסון גם החזיק את הכדור רוב הזמן והכל עבר דרכו. התוצאה? ממוצעים דומים יותר ללברון עם המון נקודות, אבל 0 אליפויות. פיל הגיע, הנחיל משולשים, אחוז השימוש בג׳ורדן ירד, התחיל לנוע ללא הכדור, הנקודות ללא הכדור שקלע עלו, 3 אסיסטים פחות למשחק, 4 נקודות פחות, אחוזים גבוהים יותר, פחות חד ממדיות – התוצאה: 6 אליפויות, שושלת ומלך הכדורסל של כל הזמנים נולד.
      לסיכום, זה לא הטריפל דאבל. הטריפל דאבל זו רק התוצאה של אחוז שימוש גבוה של שחקן שקולע את רוב הנקודות שלו לבד. והתוצאה היא שהשחקן לא ממקסם את הפוטנציאל שלו ושל הקבוצה. יש תותחים כמו לוקה והארדן שזה מה שמונע וימנע מהם ללכת עד הסוף ויש גרועים כמו ווסטברוק שזה מה שמונע מהם להגיע לפלייאוף.

        1. אוייש נו, יעני רק העונה כי הוא פשוט ניהיה יותר גרוע. הפסיק להגיע לקו, מכאן גם היעילות ירדה. מה לעשות שהאטלתיות זה לא מה שהיה פעם.
          בעבר חוסר האפקטיביות שלו ללא הכדור מנע ממנו להיות כוכב משני ראוי ויעיל וזה למה דוראנט עזב אותו לבסוף. גם ג׳ורג׳ ראה איך זה מתפוצץ בפלייאוף.
          הוא פשוט לא אפקטיבי ללא הכדור. ואגב זה לא רק קליעה מרחוק. זה כולל גם חיתוכים, יציאה מחסימות בצורה נכונה (יש תוכניות אימון שלמות שעוסקות רק בעבודות רגלים ובקבלת כדור בסיטואציות מסויימות מחסימות וכו׳).
          בו זמנית הוא לא מספיק אפקטיבי כדי להיות כוכב ראשי שמחזיק בכדור רוב הזמן ושיקח אותך עד הסוף. וכרגע גם לא מספיק אפקטיבי ככוכב משני כדי לקחת אותך אפילו לפלייאוף במזרח.
          אבל ווסטברוק הוא רק דוגמא אחת מני כמה דוגמאות מגוונות של טריפל דאבל או פלרטוט איתו שמראה כמה לפעמים, על אף שזה נראה גדול, זה פשוט לא מספיק.
          עוד פעם העניין הוא לא הטריפל דאבל עצמו. העניין הוא אחוז שימוש מול יעילות של שחקן מוביל כזה או אחר, כאשר המערכת אובר נשענת עליו ועל הובלות הכדור שלו ונהיית צפוייה יותר התקפית. הטריפל דאבל של כוכב כזה או אחר היא רק אחת מהתוצאות הסטטיסטיות שזה מייצר – מספרים גדולים, אך לא יעילים מספיק כדי ללכת לאן שאתה מכוון, לכאורה.
          דוגמא נוספת היא סטיב נאש במערכת של ד׳אנטוני. החד ממדיות גמרה אותם מול קבוצות מתוחכמות והגנתיות כמו הספרס והמאבס בפלייאוף כי זה היה השילוב האולטימטיבי של אובר שימוש בנאש והישענות מוחלטת עליו.
          דווקא בעונות הבאות עם ג׳אנטרי עברנו את המשוכה מול הספרס (ונתנו פייט ללייקרס) כי אחוז השימוש בנאש ירד והמערכת לא רק נשענה על הפיק אן רול שלו עם אמרה. אפילו פופוביץ׳ הודה בסיום אותה הסדרה שמעבר לזה, שלהפתעתו, פיניקס היו נהדרים הגנתית, שהם הניעו כדור בצורה טובה ומתוחכמת יותר עם ניצול מיס מאצ׳ים כמו שצריך ועוד.
          גם נאש עצמו הודה עם השנים בפודקאסטים שונים שהרגיש שהיה צריך אולי דווקא לתפקד קצת יותר כמו סקורר ושוטר וקצת פחות בלנהל את המשחק, בדיעבד. הוא האמין שככה הוא והמערכת יכלו להיות דווקא אפקטיביים יותר. לא, הוא לא אמר שהוא רצה להיות קובי, אלא אולי יותר כמו ללילארד קצת (קצת). יעני לקלוע 21 ולא 18, אבל לחלק רק 8 אסיסטים ולא 11.
          אגב, גם סטוקטון הצליח להגיע לגמר כשהמערכת הפסיקה לבנות על 13 אסיסטים שלו, אלא ללכת על יותר סקורינג מצידו ולרדת ל9 אסיסטים. יוטה נתנו את הריצות הכי עמוקות בפלייאוף דווקא באותן עונות. חחח זה מצחיק כי גם בסטוקטון אותו ערוץ יוטוב נגע, אז אני די מצטט פה מהזכרון שלי.
          בקיצור הטריפל דאבל לוקח אותנו לנקודה עמוקה יותר בניתוח המספרים. יש איזה חתך אופטימלי, מסתבר, של סקוררים כאלה ואחרים של סלים שמגיעם מאסיסט וכאלה שלא. ואם הסקורר מצליח לייצר משהו כמו 65% סלים שלו ו35% ממסירה או משהו כזה או דומה (לא זוכר – שונא לזכור מספרים אוף), כנגד ה90%-10% המוגזמים של לוקה, הוא כנראה ייצר יותר נצחונות עבור הקבוצה שלו כי זה מעיד על התקפה מגוונת שבא סקורר דומננטי מצליח לייצר יותר נקודות קלות – קרי יותר יעילות לו ולמערכת.
          *** לא לתפוס אותי בלשון עם המספרים, זרמו עם הנרטיב.

          1. אני אוסיף ואחדד, כי אוהבים להתחכם פה ,זה שההסבר למעלה זו הסיבה לזה שה 25 5 5 של לנארד מייצרין יותר נצחונות, לכאורה, מה-30 10 10 של לוקה.
            יעני יכול להיות שאם לוקה יתפקד במערכת שגם משתמשת בו בצורה טובה ללא הכדור, תיהיה לנו עונה של 26 7 7, אבל באפקטיביות של 90 50 40 והתקפה קבוצתית יותר מתחכמת. ככה ניהים קבוצה טובה יותר ואפילו אלופה יותר.

  3. מסתבר שהתמונות של ג'ימי הכחוש, כמו גם הארדן בגרסת ביג מאמא, הן תוצר של זווית צילום בעייתית. ניכר שהוא עדיין לא 100% אבל הוא חזר ובגדול ולקח את המשחק על עצמו גם ברגעים הקריטיים. מקווה שזאת נקודת המפנה של העונה הזאת.

    מבחינה הגנתית המכונה עדיין חורקת, אבל זה משהו שדורש תיאום ופרקטיקה אז אפשר להבין את זה לאור הפציעות והקורונה מתחילת העונה.

    נ.ב: פוקס מול מיאמי תמיד נראה כמו ווייד על סטרואידים.

  4. שלום לך כריס פול – טוב שבאת.
    הצמד של דיים היה הזוי יותר מהצמד הקודם שלו.
    סמרט זו מתיחה בקרסול? אני כבר צירפתי אותו למועדון האכילס. זהנראה רע.

    1. ברור לך שזה הירידות שלי עליו, נכון?
      ורק שתדע שהוא סתם אוברייטד, כל הדור הזה של רכזים שמנהלים לכולם את המשחק נגמר כבר עם סטיב נאש וזו דרך בטוחה ללהפסיד המון משחקים וגם את הניהול כריס פול כבר לא עושה טוב.
      אם תרצה עוד, אני מוציא קבלות ומקבל העברות גם בביט. דבר איתי.

  5. תודה.
    1. אין ולא יהיה ווינר כמו לילארד.
    2. הווריירס היא הקבוצה היחידה שבשבילה אקום (אולי) לראות משחק
    3. יוטה הגיעה לשיא מוקדם מדי?
    4. הפליקנס זו תעלומה אחת גדולה וקבוצה פשוט לא מוצלחת
    5. קליפרס צוברת בשקט בשקט מומנטום.
    6. דאלאס עשתה שגיאה עצומה בפגרה כאשר לא התחזקה ב2-3 שחקנים משמעותיים. סיבוב ראשון בפלייאוף יהווה הישג עבורם וירידה מהשנה שעברה.
    7. סאן אנטוניו תיאבק עם ממפיס על כניסה לפלייאוף.
    8. מיאמעי תשתחל מהמקום ה6 לפלייאוף והולכת להיות לה סדרת סיבוב ראשון נגד הבאקס.

  6. דיים איזה סיקור! שאפו גדול בשם אגודת מעריצי טי.ג'יי.מקונל.
    אני כבר שנתיים דואג נמרצות לדאלאס ולא קונה את הבלוף שלהם. לוקה אדיר ושחקן היסטורי אבל חוץ ממנו הסגל פשוט לא מספיק טוב.
    עם כל הכבוד לטימי ויש הרבה כבוד העונה, סגל שבחלקים לא מעטים של העונה השחקן השני הבכיר שם הוא טימי הארדווי, הוא סגל רע.
    קטעים עם התמונה של הספרס-ממפיס. מוראנט נראה כמו בן הזקונים של אולדריג'.
    סקרמנטו נראים לא רע. הטריו פוקס-הילד-האליבורטון יכול לשחק ביחד כאשר הילד ב-3, האליבורטון ב-2 ופוקס 1. זה יתן להם הרבה גמישות. באגלי מתגבר על הפוסט טראומה מהשנים הראשונות ומתחיל להוות איום סביר בנוסף לראשון הולמס, ויש גם את בארנס. פלייאוף? עזבו אותי באמאשכ'ם. תנו להנות..
    בכלל האליבורטון נראה חתיכת סטיל של הדראפט. כרגע רק לאמלו בול נראה טוב ממנו אבל לאמלו נבחר הרבה יותר גבוה.
    קאנטר מתברר כהחתמה בינגו. בלעדיו הבלייזרס היו גמורים. הוא נותן דאבל דאבל ביום נתון מאז שעבר לחמישיה ויותר מזה – יש מצב שלראשונה בקריירה הוא מגיע לממוצע בלוק למשחק. עד היום הייתי בטוח שהסיכוי שזה יקרה הוא בערך הסיכוי שארדואן יזמין אותו לטקס הדלקת המשואות באנקרה.

    1. האליברטון לא גניבה, אלא תוצר העדפה מטומטמת של הניקס, שהעדיפו אתה יודע את מי על פניו.
      חוץ מהייז לדטרויט הבחירות מעליו די מוצדקות

      1. צריך לזכור כמה דברים
        .
        אם הניקס היו בוחרים את הליברטון הוא כנראה היה גרוע וטופין היה רוקי השנה + לא היו בוחרים את קוויקלי
        אם היו בוחרים את ברידג'ס במקום נוקס – כנ"ל
        אם היו בוחרים את אבדיה הוא כבר היה חוזר למכבי ת"א בסוף חוזה הרוקי

            1. עד השנה זה היה נכון לגמרי. איכשהו העונה נראה ששחקנים ממצים הרבה יותר מהפוטנציאל

            2. תגיד יא מכחיש אחרי כל הניסים שראית ממנחם כל השנים אתה לא מאמין בקללות?
              מה אתה רוצה שמנחם יהפוך לך את הנילוס לאדום?

      2. אם לשפוט לפי היכולות עד עכשיו הליבורטון היה צריך להיות בחירה מספר אחד. מי נבחר מעליו ומשחק יותר טוב? לדעתי הוא הרוח פלייר המושלם שתמיד צריך ממנו

  7. תודה דובי על עוד סיקור משובח.
    "הרקטה הראשית, כאמור, היה ווד עם 27 ו-9 ריב', ורק ניצן יודע כמה זה מצחיק מחדש כל פעם." – פיספסתי את הפואנטה, מבקש הסבר.
    שתי השלשות של ליליארד היו הזויות, בתכלס, סתם פוקסים 🙂
    היה משעשע לקרוא מה סמיילי כתב עליו כמה דקות לפני הפינאלה הגדולה (לא מבקר אותו, באותו פרק זמן הוא צדק)

  8. תודה דובי, לא יצא לי לראות הלילה כלום והסיקור שלך פשוט מעביר את הרגש מאחורי המשחקים כל פעם מחדש!
    כיף כיף כיף 🙂

  9. סיקור פגז. אשכרה הייתי במתח
    וליילארד… הו ליילארד….. לדעתי השחקן האהוב עלי בשנים האחרונות.
    פול פאואר והמון נשמה. יופי של שחקן.
    🙂

  10. תודה דובי.
    סיקור לא פחות ממדהים.
    מה שכן נראה לי שכל אלה שהתערבו לגבי בוסטון-אטלנטה אם יהיה כזה והימרו על בוסטון יכולים רק להתפלל שתהיה סדרה כזאת.
    איפה בוסטון ואיפה אטלנטה.
    בכלל חייב להגיד שלאור התגובות פה בעיקר של רזי,הייתי בטוח שנבוא לפרוק את העצבים ויהיה טיול קליל של איזה 20 הפרש,לתדהמתי בוסטון פשוט קבוצה טובה עד מעולה.

    1. ההוקס ינגבו את בוסטון. בקרוב הן יפגשו לסידרה של 3 משחקים ונראה תכף. הלוואי שנקבל את בוסטון בפלייאוף קניתי עכשיו
      למען האמת אני לא רואה בוסטון עוברת בסידרה את באקס פילי נטס. הם 50 50 בסידרה מול ההיט וההוקס לדעתי.
      סיכוי טוב שאם הם נשארים בסגל הנוכחי ויפגשו את מי שציינתי הם לא עוברים סיבוב. אני רק מניח את זה פה.

      1. לא יודע.
        ראיתי אותם ודי התרשמתי,במשחק שחוץ מ3 וחצי שחקנים שהיו טובים,הם שיחקו מצויין ,מספיק שווקר היה בסדר ולא גרוע כמו שהוא שיחק והם היו מנצחים בקלות

        1. הבעיה שהסגל שלהם שם להם תקרת זכוכית ברורה בפלייאוף, ווקר הוא גארד בינוני + במקרה הטוב שבפלייאוף סוגרים בקלות, מיאמי שנה שעברה ירדה עד לטבעת בהגנה על החסימה נגדו והוא עדיין לא קבר אותם מ3 כמו שעלית היו עושים, אין להם דרך לעצור גבוהיים, או להאט אותם בכלל

  11. השריקה לביניים בשיקגו ביזיונית כל כך. אפילו השחקנים של פורטלנד יודעים שניסו לעשות עבירה מהירה. שיפוט מגעיל שיכול להרוס עונה שלמה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט