יומן קבוצה – בוסטון סלטיקס / גדי הלוי

יומן קבוצה – בוסטון סלטיקס / גדי הלוי

חודש עבר לו מאז תחילת העונה החדשה, והסלטיקס שלי יושבים על כס המלכות המזרחי (או קרוב אליו, תלוי מתי אתם קוראים). לקבוצה יש על הנייר יחסית מעט נקודות אור בהרכב, ומספר סימני שאלה לגבי הצורה שהקבוצה בנויה והדרך בה היא מתנהלת. אני, כאוהד, הייתי פסימי למדי לפני תחילת העונה, אבל מה בכל זאת גרם לבוסטון להצליח עד כה, ויותר חשוב: האם זה יכול להישאר כך?

התשובה, בקצרה, היא "לא ברור". נקודות האור עליהן דיברתי מקודם הן מן הסתם הצמד הפנטסטי טייטום ובראון, שמשחקים באותה רמה מאוד גבוהה שמצופה מהם, ומרקוס סמארט שממשיך להיות עצמו ותורם כסקורר שלישי (בלי קמבה ווקר כמובן), וכמגן הראשי על הרכז היריב. מעבר למצופה, פייטון פריטצ'ארד הוא חד משמעית ההפתעה הגדולה ביותר אצלם העונה. בדיעבד, זו בכלל לא הייתה אמורה להיות הפתעה: שחקן קולג' 4 שנים, מנהל משחק אדיר, קלעי על רמה ועומד על שלו בהגנה. בנתיים, הוא כיכב ביחידת הספסל של הסלטיקס ואני לא רואה סיבה שזה לא ימשיך ככה.

עם זאת, כאמור, נקודות האור הן מעטות. ברוסטר נשארו דניאל ת'ייס, שעדיין משחק טוב – אבל לא כמו ששיחק שנה שעברה, טריסטיאן ת'ומפסון המאכזב במעט, למרות שאני בעצמי לא לגמרי סגור על מה כן ציפיתי ממנו. בספסל יש את ג'ף טיג, שקולע באופן אבסורדי 47% מהשלשות שלו, ואת הצמד חמד, עמי ותמי, dumb and dumber, גראנט וויליאמס וסמי אוג'ליה. לפעמים, מדי כל כמה התקפות, או אפילו מדי כל כמה משחקים, הם לא לגמרי חסרי תועלת. אבל לרוב, אני יכול לדווח על כאב פיזי ונפשי שחוויתי עקף צפייה בהרכבים שכללו את השניים ביחד. בירור קצר: התלונות שלי על סמי וגראנט הן בעיקר על היכולות שלהם בהתקפה. בהגנה הם סולידיים ועקביים, כמו רוב שאר הקבוצה, שזה ממש לא מובן מאליו, אבל עדיין לא מספיק בשביל לחסות על הפגמים הברורים שכן קיימים.

זה מביא אותי לחשש הכי גדול שהיה לי בתחילת העונה, ואפילו עכשיו כשאני מסתכל על מה שעתיד לבוא (הפלייאוף, כמובן), והוא עומק הקבוצה (או יותר נכון, חוסר של). גם לאחר שקמבה ווקר יחזור מפציעה, ונגיד שיחזור ל-100% ויישאר בריא, אנחנו מסתכלים על ספסל שמסתמך לגמרי על רוקי שנבחר לקראת סוף הסיבוב הראשון, ועל היעילות הלא נורמטיבית של ג'ף טיג, שזה לא מזהיר בכלל בשביל קבוצה שרבים מצפים ממנה להתמודד ולהילחם על אליפות המזרח ואפילו על אליפות ה-NBA.

אני אהיה כנה אתכם. אני לא מצפה מבוסטון להגיע לאליפות. אני גם לא מצפה מהם להגיע לגמר המזרח. במזרח שהקבוצות הטובות ביותר בו הן או ממש עמוקות (מילווקי, אינדיאנה) או מפוצצות בכוכבים (ברוקלין כמובן), אני לא רואה חלון מספיק גדול בשביל שבוסטון, שלא נכנסת לאף אחת מהקטגוריות הללו, תשתחל פנימה אל הגמר האזורי אליו הגיעה השנה. בוסטון היא קבוצה שברגע נתון כלשהו יכולה להיות מהקבוצות הטובות בליגה. אבל גם, ברגע נתון אחר, היא יכולה להפסיד ב-30 לניו יורק ניקס. העובדה הזאת הופכת את ההצלחה של בוסטון למשחק מאוד מסוכן של רולטה רוסית. מתוך 12 המשחקים שבוסטון שיחקו עד היום, חצי מהם הסתיימו בהפרש של 5 נקודות או פחות. בוסטון ניצחו 4 מתוכם, ו-4 מתוך החצי השני. כאשר פורסים את זה על עונה רגילה שלמה ועל סדרות פלייאוף מול קבוצות חזקות אחרות, סיכויי ההצלחה צונחים.

בכל מקרה, העונה עוד ארוכה. הרבה מאוד יכול לקרות עד שדברים יתחילו באמת לשנות, ובנתיים אני מציע רק ליהנות מהכדורסל ולשים את הדאגות בצד. טייטום ובראון משחקים כמו שני סופרסטארים, בוסטון יושבים למעלה, וזהו יום טוב לאוהדי סלטיקס. לגבי מחר אני לא בטוח, אבל נגיע לשם כשנגיע. להנאתכם, השיא המוחלט של עונת ה-NBA עד כה:

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. תודה גדי,
    האמת שיש מקום לאופטימיות, הם בצמרת בלי שקמבה שיחק
    הספסל יותר טוב מבעבר, גם אוז'ליי נראה יותר כמו מחליף לגיטימי והתקדם
    פריצ'ארד זה בונוס גדול, ותומפסון וטיג תורמים יותר מקאנטר שלא שיחק הרבה בפלייאוף
    טייטום ובראון התקדמו, ויש גם את החריגת טרייד, יש מקום לאופטימיות

    1. מקווה שאתה צודק! יש לי הרגל (אולי קצת רע) להנמיך ציפיות מבוסטון. כנראה זה תוצר לוואי של להפסיד 3 גמרי מזרח ב4 שנים, אבל אתה צודק הפוטנציטל לגמרי שם.

  2. חמישייה מצויינת, 3 אל-סטארים (שאחד אול-NBA) אבל ספסל בעייתי.
    אין להם עומק/ספסל, וכמה שטאטום ובראון עשו את קפיצת המדרגה, כרגע בלי העומק זה לא ממש מספיק. קיוויתי שלנגפורד יראה איזו התקדמות, אבל הוא ממש לא רלוונטי. יש שם עוד כמה צעירים מוכשרים, אבל הם עדיין לא משופשפים.
    מאמין שטאטום ובראון יכולים לסחוב אותם עד לגמר המזרח, ואם עוד קצת מזל להגיע לגמר ואולי ללכת עד הסוף (אם הכוכבים יסתדרו).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט