יחד עם הגשם, הימים האחרונים הביאו עימם גם את הידיעה על מעבר אפשרי של ג'יימס הארדן לברוקלין.
ואז עוד ידיעה.
ואז עוד ידיעה.
ולפני ששמנו לב, מצאנו את עצמנו מחפשים מחסה ממבול של ציוצי ווג' ושאמס שהסתכמו בהצפות, ארבע קבוצות, המון בחירות, ופח ירוק אחד משייט במורד הרחוב. סממנים של חורף.
כמו את בוא הגשם, גם את הטרייד הזה צפינו מראש. לא ידענו בדיוק מתי הוא יתרחש ומי יהיו המעורבות, אבל העזיבה של הארדן את יוסטון הייתה כתובה בכוכבים.
בשבועות שקדמו, עלו שמות קבוצות רבות כמועמדות פוטנציאליות. פילדלפיה בלטה מעל כולן בזכות האוצר הנכסף שאחזו בו, האבן הנדירה שבה חושקים כל מנהלי הליגה – הכוכב הצעיר. קבוצות אחרות היו במשחק גם, בין אם שאלו את השאלה פנימית, הרימו טלפון ליוסטון, או הגיעו לרמת שולחן המשא ומתן. במאמר שכתב בריאן ווינדהורסט עבור ESPN לפני כשבועיים, הוא פרט תזה שעיקרה הוא כזה: יש כ-14 קבוצות שרואות את עצמן טובות, וחסרות מהלך אמיץ אחד כדי לבדל את עצמן מהדבוקה הזו של טיר 2, אל עבר הטיר העליון, מחוזות הקונטנשן האמיתיים.
הוא לא טעה, והקבוצות עצמן כנ"ל. שלושה שבועות אל תוך הליגה וכולם עדיין מנסים להעריך את הפערים בין יוטה, פיניקס, פורטלנד, ודנבר, אם יש כאלו בכלל.
אז כשליל הטרייד חזר להתמקד בברוקלין ופילדלפיה, ה-Front Runners המקוריות, ספירת הטוויטר וקבוצות הפייסבוק (והוואצאפ, אם אתם חברים בכמה כאלו שסובבות NBA, שעדיין לא עשו את מעבר לסיגנל) התמלאו בדיונים.
מה עדיף? סימונס ומקסי, או חבילה יותר "שלמה" מברוקלין?
האם הארדן שווה את זה?
למה ברוקלין מוותרים על הכול?
ואז הטרייד קרה, והשמיים התבהרו, ואנחנו נותרנו עם פחות סימני שאלה לגבי מי עובר ולאן.
אך השאלות עצמן, נותרו בעינן.
מי המנצחת של הטרייד?
תרשו לי לקחת את זה מכאן, ואחרי הקדמה ארוכה וכותרת ספויילריסטית, אתם מבינים לאן זה הולך. שימוש ברעידת האדמה הגדולה, ובאפטר-שוקים שעתידים להגיע עד הדדליין, כדי לדבר קצת על הסקיל הנדרש אצל כל חובב כדורסל, מאוהד מזדמן ועד פרשן מזדקן – "איך לשפוט טריידים?"
הנה כמה נקודות.
מנצחים ומפסידים:
בקשה אישית, אם אפשר, בבקשה תוציאו המונח "לנצח טרייד" מהלקסיקון. (הערת צד: לבקש מכם להוציא דברים מהלקסיקון זה הדבר האהוב עלי. בעבר כתבתי טור על למה אוברייטד ואנדרייטד הם מושגים נוראיים, ומתישהו ייצא גם מאמר דומה על "גדולה", שאני שונא אף יותר. למעשה, אני שוקל לכתוב מילון הפוך לאוהדי כדורסל – המכיל רק מילים שצריך להחסיר).
לנצח ולהפסיד הן מילים המרמזות על כך שטרייד הוא מלחמה, בניגוד למה שהוא באמת – הסכם שלום. טרייד הוא ההבנה שיש בין שתי קבוצות, אמצעי למציאת מכנה משותף, המאפשר ווין-ווין. זה לא תמיד קורה, כן? ההיסטוריה מלאה בטריידים רעים, אך האקט עצמו הוא אף פעם לא קבוצה מול קבוצה, אלא כל קבוצה אל מול ההחלטות שלה עצמה (כולל ההחלטה לא לעשות את הטרייד – נדון על זה בהמשך).
השאלה "מי ניצחה את הטרייד?" מעצם ניסוחה מוציאה מסל האפשרויות את האופציה הקלאסית של "שתיהן". אופציה לא נדירה בכלל. או "אף אחת מהן" הנדירה קצת יותר.
האטמוספירה:
טעות נפוצה של שופטי טריידים היא לשים את הערך המתקבל אל מול הערך שניתן, כאשר נקודת הייחוס לכל ערך שכזה, מה שקובעת את שוויו, היא לפעמים טריידים מהעבר (במקרה הטוב), או פשוט מה שנראה בראש לאותו שופט (במקרה הרע). צריך לזכור שטריידים לא חיים בוואקום, הם מתרחשים בתוך האטמוספירה התמיד-משתנה של הליגה, ומושפעים ממנה.
לדוגמא: אם בעבר, נאמנות למועדון הייתה גבוהה יותר, אפשר להניח שטרייד על כוכב יהיה שווה יותר, מאחר ואפשר לחזות יותר שנים של אותו כוכב במועדון, גם ללא קשר לאורך החוזה. אפשר גם להניח מנגד, שקיצור חלונות הזמן של מועדונים יצר דווקא תגובת נגד, כזו של "שווה להמר". דוגמת מקרה קוואי לטורונטו או מקרה דייויס.
טרנד 'העצמת השחקן' הביא איתו אובר-חשיבות למיקום הקבוצה ומיתוגה. ברוקלין, שלא הייתה יעד פופולרי לפרי אייג'נטס בימי ניו ג'רזי העליזים, הנחיתה שני סופרסטארים רק על ידי בניית תדמית חדשה (והמעבר עזר). היא יכולה בתקופה זו להרגיש בנוח לתת בחירות עתידיות, שעבור קבוצות אחרות יהיו שוות יותר, כי הם בונים על כך שכל הצלחה שתבוא, תביא איתה את הפרי אייג'נט הבא. כנ"ל מקרה קליפרס.
כנ"ל מהפכת השלשות ואובדן הערך של ביגמנים מוגבלים. רוי היברט או אנדרו ביינום (גם פציעה) הפכו מאול-סטארים, לשחקני פרינג', למחוץ לליגה כמעט בין-לילה.
מטרות / הטיימליין:
כשחושבים טרייד של ווין-ווין, חושבים טיימליינים שונים של הקבוצות. קבוצה א' במוד של Shopping כי היא מאמינה שחסר לה X כדי להיות טובה, קבוצה ב' במוד Selling כי היא מבינה שהיא צריכה להמשיך הלאה ממה שלא עובד, ותחפש את מזלה בדרכים אחרות (דראפט או פרי אייג'נסי), ולא משנה אם היא הולכת לטנקינג ממושך או סתם ריבילד מקוצר.
אספקט חופף של הטיימליין הוא עניין המטרות, או השאלה "מה הקבוצה רוצה להשיג?". זה נשמע מוזר אבל לקבוצות שונות מטרות שונות, ואף לאותה קבוצה מטרות שונות בזמנים שונים. מטרה יכולה להיות "להתחרות על אליפות" או "לאסוף נכסים לעתיד", אבל אלו מטרות הקיצון שלא מכסות את כל הסקאלה. קבוצות שלא ראו פלייאוף הרבה זמן, או שנמצאות בשוק קטן, יכולות לעשות טריידים שאפילו ייפגעו בסיכויי האליפות שלהן, בתנאי שזה עשוי לעזור להן להגיע לפלייאוף ולנסות להביא תחושת הצלחה לעיר, לאוהדים ולמועדון.
אחרי הטרייד שהביא את בלייק לדטרויט, כתבתי על הבעיה של הקבוצה: עיר במשבר כלכלי, יציעים ריקים, חוסר עניין כללי בקבוצה. מבלי להתייחס להצלחה או כישלון של אותו מהלך, אם אתם כקהלל לא מבינים שאחת המטרות של הפיסטונס באותו טרייד הייתה להכניס עניין במועדון דרך הזרמת דם חדש שיודע לקפוץ ממש טוב ולהטביע הטבעות שמביאות צופים – אז איך אתם יכולים לשפוט אותו?
אשליית האפשרויות:
לטעמי, הדבר שהכי נעלם משופטי ומבקרי טריידים. אשליית האפשרויות היא שם שהמצאתי לתופעה מעניינת, שיש לה השלכות מגוונות.
לפעמים, אשליית האפשרויות גורמת לשופט להתעלם מהשאלה "מה עוד היה על השולחן?". במקרה כזה, השופט עשוי לומר משפט כמו "יוסטון היו יכולים להוציא יותר על הארדן", מבלי לדעת מה היו יכולים להוציא וממי, משל היו נוכחים בתדריכי הבוקר של רפאל סטון. זו נקודה חשובה כי הטרייד שבראש שלכם הוא כמעט תמיד טוב יותר מהטרייד על השולחן.
פעמים אחרות, אשליית האפשרויות גורמת להתעלמות מהאופציה הנוספת שקיימת אצל כל GM – לא לעשות את הטרייד. ל"לא לעשות כלום" יש מוניטין רע של אפתיות ופסיביות, אבל לא לעשות טרייד זו החלטה ככל החלטה, והיא בטוח שלא "החלטה שלא לקבל החלטה". ז'וזה מוריניו נוהג לומר שהמשחק מנוצח על ידי מי שעושה פחות טעויות. אולי הוא יודע משהו.
בהנחה שאת שאר האופציות על השולחן לעולם לא נדע עבור מרבית הטריידים, המינימום כדי להעריך האם המהלך היה נכון עבור המועדון או לא, דורש לשים את הטרייד אל מול ההחלטה שלא לעשות טרייד כלל.
בשלב זה, פקטרו פנימה את כל מה שאתם יודעים עד אותו רגע. אם נישאר בדוגמא של יוסטון, ונניח שהם לא העבירו את הארדן אז נסו לדמיין איך נראה החלון הבא:
מה יהיה השינוי בגיל של הארדן?
בשנים שנותרו בחוזה?
מה הסיכוי שייפצע?
מי השחקנים שמתפנים בשוק?
מי הקבוצות שיחפשו להתחזק ומה יש להן לתת?
וכו'.
האם עדיף להמתין? זה כבר אתם תגידו.
יש כל מיני היבטים לטריידים, וחשוב לשים לב לכולם. גם אז אתם תטעו לפעמים. לא נורא. מצאו נחמה בידיעה שאיפשהו שם יש אדם שמשלמים לו כסף רב כדי לקבל את ההחלטות האלו בדיוק, ויש לו משאבים רבים לסיוע והיוועצות. וגם הוא יפשל. הרבה.
תודה,
מסכים עם הרבה דברים למשל עם זה שאין מנצחת לטרייד, אלא זה הרבה פעמים ווין-ווין
למשל בטרייד המדובר האחרון, הנטס – ימים יגידו, אבל היו צריכים ללכת על זה, וגם קליבלנד נשכרים וגם יוסטון ואינדי
הקאבר של הארדן ל"אמריקה" של סיימון וגרפונקל (גם הקאבר של yes משובח!!) –
KD, I'm lost, I said though I knew he was sleeping
And I'm empty and aching and I don't know why
Counting the cars on the New Jersey Turnpike
They've all come to look for America
All come to look for America
All come to look for America
סורי אבל אני לא כזה מבין על מה הביקורת, יש הרבה טריידים שרושמים ששתי הקבוצות ניצחו או אף אחד מהן או שלא היו צריכים לעשות אותו או שזו קבוצה ששחקן כזה לא יגיע אליה מרצונו וכו' וכו'.
הסכמתי כל כך חזק עם הבקשה האישית שהמשכתי להסכים עם רוב שאר הפוסט (נגיד זה שאתה אומר שהשאלה מי ניצח בעייתית מאוד זה נכון, וגם ההשוואה היותר מדויקת-אך-עדיין-לא-מספיק להסכם שלום, אבל קצת הרסת לי כשחזרת אחורה עם הווין-ווין).
אפשר להירשם מעכשיו למילון?
אני חושב שבאופן כללי אנשים נוטים לשפוט דברים לפי "מי נדפק", בכל תחום כמעט מספורט דרך כלכלה ועד פוליטיקה. זה לא תמיד הגישה הנכונה, גם אם היא מביאה יותר טראפיק. אחלה טור
ברור לך אבל שאתה חייב עכשיו, כפיצוי, לשפוט מי ניצח את התגובות כן?
פוסט מצוין, ומעט אנדרייטד. תודה שגב
חלק גדול מניתוח טרייד זה להבין מה כל קבוצה רצתה להשיג בטרייד , אם יוסטון רצתה להוריד משכורות ולקבל בחירות דראפט אז הם עשו את ההחלטה הנכונה.
לפעמים גם צריך להבין אם הכל היה ביזנס או ענינים אישיים, במקרה הספיציפי הזה נראהנ די ברור שהבעלים של יוסטון לא רצה לעשות טרייד עם דריל מורי והכל היה בזבוז זמן.
לפילי הייתה עסקה עם סקרמנטו שבה סימונס הולך לסקרמנטו,באגלי ובחירות דראפט מהקינגס ליוסטון,טייבול ובחירות דראפט מפילי ליוסטון והארדן לפילי.
יוסטון העדיפו את ההצעה הפחות טובה של ברוקלין
ממש לא מסכים.
.
אם יוסטון היו רוצים להתנקם במישהו, אז הארדן כבר מזמן בראש רשימת השנואים לפני מורי, ובכל זאת שלחו אותו ליעד המועדף שלו.
יוסטון לקחו את ההצעה שהם ראו כיותר טובה עבורם.
לא יודע אם ההנחה שהיה להם באמת פרטנרית לטרייד של הארדן למקום שהוא לא רוצה להיות בו מציאותית.
הבנת הנקרא שלך, לפחות במה שנוגע לתגובות שלי, היא לא בשיא הכושר לאחרונה.
הנטס היו היעד המועדף על הארדן.
פילדלפיה הוספה לרשימה כשהוא הבין שהוא חייב להוסיף עוד קבוצות.
ובכל זאת יוסטון בחרו לשלוח אותו ליעד המועדף עליו.
הסיבה היחידה שדבר כזה קרה היא כי יוסטון רצו את ההצעה של הנטס יותר מזו של פילדלפיה – בין אם הם צדקו או לא.
אם נקמנות היתה מניעה אותם, אז הנקמנות כלפי הארדן היתה גוברת בהרבה על זו שכלפי מורי.
אחלה פוסט.
ולתוספת, בארקלי סיכם את הטרייד הזה בצורה מצוינת:
https://twitter.com/WorldWideWob/status/1349880274172182529
טריידים זה לא מלחמה – זה פוקר.
לדעתי זה נכון בלבל השני, כלומר אחרי שאתה יודע מה אתה צריך, צריך להסתיר את האינטרסים, ולהתמקח על המחיר. לדעתי חלק מהטריידים נכשלים עוד לפני כן, בלבל הראשון, כי הקבוצה לא מנתחת נכון את הצרכים שלה – הספרס עם הבחירה בדרוזן, בוסטון שלא הלכו על קוואי עבור חלק מהנכסים שלהם, ועוד.
תודה שגב. ישנם טריידים שונים עבור סיבות שונות: טריידים של 'חוסר ברירה' שהקבוצה יודעת למפרע שהיא המפסידה בטרייד (למשל לו אלסינדור ממילווקי ללייקרס או AD ללייקרס). . ישנם טריידים של הכרח כספי, סיום חוזה, תוכניות לזמן ארוך, 'התפרקות חבילה' (מה שקרה לבולס, או למיאמי היט) ועוד ועוד ועוד. לכל טרייד ישנה האנטומיה שלו.
דבר אחד אין דרך לשפוט, והוא כימיה. הדוגמא הטובה ביותר היא הטרייד האחרון של הארדן לנטס. זה עלול להיות הטרייד הטוב שייזכר לעד או הטרייד שייזכר לדראון עולם. הכל תלוי בכימיה שתתווצר מהתערובת של דוראנט-הארדן-אירוינג. אין שום נוסחה בעולם שיכולה לנבא 'מה יהיה'.
נכון מאוד.
דרך אגב אחד הדברים שאני מתחרט שלא צירפתי למאמר זה באמת את כשל מבחן התוצאה.
הטרייד של קוואי לטורונטו ייזכר כמהלך מדהים של מסאי בזכות האליפות, אבל אם דוראנט וקליי לא נפצעים בגמר/רגע לפני, האם זה עדיין ייזכר כך בזיכרון הקולקטיבי?
גם אם טורונטו היו מגיעים לגמר ומפסידים לווריורס בריאים הטרייד על קאווי היה הצלחה בדיעבד כי הוא לקח אותם צעד אחד רחוק יותר ממה שהם השיגו ב-25 שנות המועדון. כשלוקחים בחשבון שהמחיר היה דרוזן (ויקוב פולטל), שהספיק להוכיח מספיק שנים שהוא לא מספיק טוב לקחת אותם את אותו צעד קדימה, אין בעיניי שאלה שהטרייד היה מוצלח.
וכשרואים שהראפטורס נשארו תחרותיים ואיכותיים גם בלי קאווי, הדבר מקבל משנה תוקף.
💯+
'קרל אנטוני טואנס נמצא נושא את נגיף הקורונה. מאחל לו רק בריאות. הוא איבד את אמו, וס"ה 11 בני משפחה למחלה. אני מתפלל ממש לשלומו, ושאין במקרה שלו ומשפחתו מין גנים שמפריעים לנוגדני הגוף לפעול בכלכה.
שגב תודה רבה
מעורר מחשבה
מסוג המאמרים שניתן לקרוא רק בהופס .
טור מצויין, גם מבחינת הנושא והרעיונות, ובטח ברמת הכתיבה. תודה רבה