נדב, תודה על הפוסט. אבל מאחר ואני לא עורך אותו, מישהו אחר יצטרך. אולי יהיה גולש באתר שיתנדב להיות העורך שלך? אתה איתנו באתר מגיל 8 (אחיו הגדול יניב היה איש צוות ומסקר) ועתה היום תלמיד יכון. אפילו את אמך החמודה פגשתי. השיפור בכתיבתך הוא גדול, אך עדיין לא הגעת לבאר המים. אני מעוניין שתמשיך לכתוב, אבל המאמרים חייבים לעבור דרך מישהו שיערוך אותם לפני שהם נישלחים אלי. הסתכל למשל על המשפט הראשון! הוא ארוך כאורך הגלות. יש בו הרבה בשר, אבל הוא צריך היה להיכתב בשלושה משפטים.
וכמובן יש "בגלל שני הסיבות האלה" כשצריך להיות "בגלל שתי הסיבות הללו", וכו' (אל תתבייש! אני עכשיו עוזר לך לבגרות, ועוד לא נולד מורה טוב כמוני!). אז נחכה שמתנדב יגיב למאמר – נקווה אוהד שיקגו כמוך אך זאת לא חובה! – והוא יהיה מדריך העברית שלך, כי על החומר עצמו אתה שולט מצויין!
***********************
יומן הבולס (2): חלום בשלב התנפצות?
זה התחיל בתור יומן לעבר האליפות אחרי כל כך הרבה זמן , ובליבי באמת האמנתי שהשנה זה יקרה, השנה האליפות תגיע , רוז יוכתר כמלך החדש של הבולס לאחר אלוהים והכל יקרה בצורה מושלמת תוך כדי שבועטים במיאמי בחצי גמר בסוויפ , כן זה היה החלום , לראות את לברון בוכה ועוזב את מיאמי בבושת פנים בזמן שרוז צוחק כל הדרך לתואר (לייקרס, קליבנד, לא באמת אכפת לי, אני אשאיר למנחם לריב אתכם לאן ), אבל במקום זה רוז החליט לנפץ לי את הפנטזיה המתוקה ולהחזיר אותי לעולם עצוב של מציאות.
בלי רוז ראינו מה אנחנו שווים , פלייאוף במקרה טוב ולעוף סיבוב ראשון-שני , לא בשביל זה אני חיכיתי שנה שלמה!
אבל אין מה לעשות ,מציאות לחוד ודמיון לחוד , אני אפילו לא רוצה לדבר על המשחק המדהים שהיה מול ניו אורלינס, ההפסד הזה היה כל כך כואב, אני עדיין סובל מחוסר שינה, לא מספיק שקמתי הם גם לא רצו לתת לי לישון עם כל כך הרבה הארכות.
ובעצם בגלל שני הסיבות האלה( רוז וההפסד האכזרי ביותר), אין לי מאיפה למצוא כוח נפשי ולהגיד לכל האוהדים שנמצאים שם " זה בסדר! אנחנו יכולים להוציא משהו מהעונה הזאת !" התסכול גובר על האופטימיות נכון לרגע זה.
וכל מה שנשאר לי לעשות בשביל להתגבר על תחושת התסכול הזאתי היא להיזכר בתקופה יפה יותר, ואני לא מדבר על תקופת מייקל , אני מדבר על התקופה והסיבה האמתית שבגללה אני אוהד הבולס.
אולי העכברים הוותיקים פה זוכרים , אבל היה פה פעם פורום פעיל ועצבני בעל דיונים מעמיקים , אפילו עמרי כספי וניקולס באטום(שרק נחשב הבטחה גדולה) שעושה מצווה בNBA עכשיו התארחו וענו על שאלות, ובתוך כל הפורום הזה היה פנטזי , לא פנטזי כמו של יאהו , פנטזי עם תוכנה ומספרים .
אח שלי היה כתב וגולש פעיל באתר אז, אני הייתי קטן, כיתה ד' במידה וזיכרוני לא משעשע בי ,שיחקתי כדורסל אבל NBA מבחינתי הייתה בעיקר שמועה, ואז יניב(אחי הגדול ) החליט להכניס אותי לתוך העולם המופלא של הפנטזי ( שהעביר לי חלק גדול מהילדות עד שנעלם בשביל הפנטזי של יאהו כיום) והקבוצה הראשונה שקיבלתי הייתה לא אחרת משיקאגו בולס, לא ידעתי דבר על ההוא ששמו מייקל , כל מה שידעתי שיש לי בקבוצה איזה אחד שהתחשמל(וואלס) ועוד איזה בן גורדון אחד, לא משהו מיוחד(שעד עכשיו הוא אחד השחקנים האוהבים אלי ואני בוכה בשבילו שהוא רואה 0 דק' משחק בשארלוט ) , משם הדרך הייתה קצרה ביותר לאוהד את שיקאגו, התחברתי לקבוצה הגרועה הזאתי מעומק ליבי , ואז שגילתי שהיא הייתה האימפריה והשחקן הטוב ביותר דרך שם , האהבה שלי כלפיה רק התחזקה, לאחר עונה גם רוז הגיע בדיוק בזמן שהמחושמל עזב ונתן עונת רוקי מופלאה של 16.8 נק' ו6.3 אס' והוא נכנס לי ישר ללב על חשבונו של המחושמל, וזה פחות או יותר כל מה שהייתי צריך בשביל לקבל את הסם שנקרא שיקאגו בולס ישירות לתוכי.
וזה בעצם הסיפור שלי , הדרך הלא ממש שגרתית שהתחלתי לאוהד את שיקאגו, ואני רק מקווה ששנה הבאה רוז לא יפצע ונחלום על האליפות המתוקה אחרי כל כך הרבה זמן.
נדב, סליחה, טעיתי. אני בטוח שגם אמך חמודה, אבל היה זה אריה שאת אימו פקשתי (כי היא רצתה לבדוק אותי!)כשהוא התחייב לכתוב, ומאז נעלם
נדב,קודם כל תמשיך לכתוב ותיקח את ההערות של מנחם כביקורת בונה.
לעצם העניין אכן קשים חייו של אוהד שיקגו ובכלל שיקגו צריכים לקבל החלטה לאן ממשיכים עכשיו,האם שוב מחכים לרוז בתקווה ששוב הוא לא יפצע או מתחילים מחדש,לדעתי לא יהיה להם אומץ להתחיל מהתחלה,האמת שאם שיקגו היו במערב אז אולי הם היו יכולים להתפלל לאלילת המזל שתיתן להם בחירת דראפט גבוהה(כמו סן אנטוניו שניצלו פציעה של רובינסון לקחת את דאנקן בדראפט)אבל גם בזה אין לכם מזל ואתם במזרח החלש זאת אומרת שתגיעו לפליאוף.
דבר אחרון אהבתי את הדרך בא הפכת להיות אוהד שיקגו 🙂
בקשר לבן גורדון – אל תדאג.
הוא מסיים חוזה גדול השנה, ולדעתי הוא יעבור בטרייד לפני הפגרה.
קשה להאמין שמדובר באותו שחקן שהלך ראש בראש מול ריי אלן באותה סדרה ענקית נגד הסלטיקס.
אם אני אערוך את הטורים המצוינים של נדב הוא יופתע לגלות יכול אדם לבוא לברך ולמצוא עצמו מקלל…. מדהים איך שינויים זעירים וליטושים קטנים יכולים להפוך טור הלל על הבולס לרשימה שתאדיר לנצח את שם האימפריה השוכנת על גדת ההאדסון.
GO KNICKS!
נדב, זה כתוב מצויין.
לעומת מנחם, לדעתי משפטים ארוכים זה אחלה, במיוחד בעולם הטקסטים והקיצורים, אז פאק איט עם המורה ללשון והעיקר תמשיך לכתוב.
אולי חסרות כמה נקודות במשפט האחרון, אם תקרא אותו בקול אתה תדע איפה לשים אותן.
"זכרוני משעשע בי" צ"ל "זכרוני מתעתע בי".
לגבי שיקגו- באמת ליבי איתך ועם כל האוהדים המסכנים שכבר ציפו וקיוו להגיע לשמים וקיבלו עוד כאפה שתכריח את שיקגו להיכנס לכמה שנים של בנייה מחדש.
אפלטון, אני מנסה להפוך את נדב למנדלי מוכר ספרים (אתה יודע מי הוא? בקיבוצים אולי לא מלמדים עליו), אז אנא אל תפריע. הפוסט טוב מאד עם צורך לעריכה לשונית, אבל – דחילק – אני מנסה לעזור כי הצעיר לפני בחירת בגרות בספרות!
תגידו תודה. גם עם רוז לא הייתם מגיעים לשום מקום אולי עוברים סיבוב .
אתם יותר טובים ממיאמי ??? לברון טוב מרוז ,אתם יותר טובים מאינדי ?פול לא נופל מרוז . וגם ברוקלין(אם לעזאזל יתחברו) ודיטרויט ואולי וושינגטון לא נופלות ממכם .
עשיתם את רוז ג'ורדן הוא חזר נחמד אבל לא כזה קלטני שיוכל לעשות שינוי ולהפוך קבוצה בינונית(שאם היית במערב פליאוף היה הישג) לקונדיטורית אם כל הכבוד הוא עדיין לא לברוןן ג'יימס 🙂
איש לא יכול לנבא מה היה קורה אם..בעיני אף קבוצה לא מסוגלת להגיע רחוק אם תקח לה את הפרנצ'ייז פלייר. ועכשיו צריך להיות מספיק אמיץ ןלבנות מחדש בלי אדון ברכיים מחרסינה ומזל של נבחרת ישראל בכדורגל ששמו דרק רוז.
מפתיע ומעודד לגלות שיש עוד אוהדים חדשים לשיקאגו בארץ , כאלו שלא התחילו בזמן ג'ורדן, או רק בגלל שג'ורדן היה שם, כל הכבוד!
אני התחלתי בתור אוהד הצלחות אחרי שראיתי את ג'ורדן מנצח את כולם. כילד\נער לקום עם אבא ב5 בבוקר ולראות את משחקי הפלייאוף של ג'ורדן, אין הרבה חוויות כאלו, במיוחד אחרי שכבר ידעת שאתה רואה משחקים שיהפכו להיסטוריה.
מאז ג'ורדן הקבוצה נפלה חזק, עד שבאה הסדרה המדהימה מול הסלטיקס, וההרגשה שהנה הגיע סוף סוף מישהו מיוחד שוב לשיקאגו…
כמובן שעם המזל של שיקאגו, זה לא יכל להמשך 🙁
האמת שמאז הסדרה הזאת שהפסדנו, לא הייתה שוב סדרה קסומה (גם לא זאת מול הנטס שנה שעברה). את הסדרות שהיינו פיבוריטים בהם ניצחנו, ולמיאמי הפסדנו בקלות מידי.
כרגע אין לי מושג מה שיקאגו צריכה לעשות, הייתי אפילו מציע לעשות פיצוץ, להיפטר מכל החוזים המעיקים, ולקוות להצלחה בדראפט החזק של השנה… בקיצר אני מיואש!!
אולי הפוסט הבא ביומן יהיה מה אני הייתי עושה ברגע זה בקבוצה
הפוסט נהדר ומזכיר לי את ההתאהבות שלי בלייקרס. לגבי ה"עורך", אני אמנם בכיתה ח', אבל לא זכור לי מתי העברית שלי תוקנה בפעם האחרונה (ברור שעכשיו מישהו ימצא טעות…) ואני עונה למיילים מהר
לא מחזיק משיקגו ולא מחזיק מרוז כשחקן שיכול לקחת קבוצה על הגב לטבעת- אני לא אוהב רכזים שהם אופציה 1 בהתקפה ומחזיקים את הכדור יותר מדי זמן.
האמת אני גם לא משתגע על כריס פול עקב כמות הזמן העצומה שהכדור אצלו ביד אבל הוא מנהל משחק מעולה.
אני חושב שעמדת הרכז עברה שינוי קטן מבחינת התפיסה בשנים האחרונות ורכזי "אור הזרקורים" לא יכולים לקחת קבוצה עד הסוף.
אבל ניגע בעניין הזה בפעם אחרת..
מכל הדברים שהכי עצבנו אותי בשיקגו בזמן האחרון, ועצבנו אותי הרבה דברים- הדבר שהכי הרתיח אותי זה נייט רובינסון. למה ?? למה לתת לו ללכת???
לפני שנתיים כמדומני כתבתי מאמר על שיקגו ובו "ירדתי" חזק על פקסון וטענתי שהוא מפספס את הרכבת.
אז כל מה שאמרתי אז אני מעלה בריבוע.