קבוצה המנצחת ומתבגרת באותו זמן

שלב ההתבגרות של הפורטלנד בלייזרס התחיל הרבה לפני הנצחון אמש על אינדיאנה. התהליך החל בחלר השני של העונה שעברה, והמשיך בעוצמה מפליאה בחודש הראשון של עונה זאת. מה שמפחיד איתה היא העובדה שהיא נראית רעבה כאילו כל מה שקורה עכשיו הוא רק הכנה והקדמה לדבר האמיתי שיקרה ככל שהעונה תימשך.

בזמן שאני כותב מילים אלה אנח חוזה בדטרויט מובילה על מיאמי 78-63 לקראת סוף הרבע השלישי. מיאמי שוב משחקת ללא דוויין ווייד אבל לא זאת הבעייה. הבעייה היא שבבניין שלה, לעיני האולם הביתי היושב על מושביו כאילו הם בבית קברות, מיאמי משחקת ללא לב וללא חשק. כאילו שלא בא לה להילחם על כבודה כל משחק, ולהגן על תוארה – כאילו – בכל משחק כשכל נמושה רוצה לקבור אותה.

מיאמי נראית לי משועממת, וזאת בעייה כה רצינית שמה שהם זקוקים לו עכשיו הוא פסיכיאטר עם כמה זריקות אנרגיה בתחת, וגם פלפל חריף לא יזיק אם יכניסו להם בחור האחורי של הגוף.

הבלייזרס, מנגד, נראית כקבוצה חדשה שרק עולה לשחק מכדורסל NBA לראשונה.

17 חודשים אחרי שהבלייזרס הביאה את ניל אולשיי מהקליפרס אותה בנה להיות אחת מארבע או החמש הקבוצות הטובות בליגה, הוא הפך למנכ"ל של הבלייזרס, היושבת עתה על 12 נצחונות רצופים, כשהאחרון על אינדיאנה פייסרס, הנחשבת כמעט ללא יוצא מין הכלל כקבוצה הטובה ביקום.

12 נצחונות רצופים הוא דבר מיוחד במינו כי רצף כזה דורש משמעת, דבקות במטרה מבלי לאבד עשתונות, ואפילו HUMILITY, כדי שיימשך. אבל הם אחרי הכל רק 12 משחקים מ-82. זה מה שמאמנם טרי סטוטס מנסה להכניס לראשם. הוא מנסה להקטין בחשיבות הרצף ע"י שהוא אומר להם שהוא אפילו לא זוכר את התחלתו. אבל את העובדה הזאת אין להסתיר. אילו מישהו לחש בתחילת העונה על רצף של תריסר, היו מגחכים עליו. מה שטרי אומר לקבוצתו הוא דבר אחד: "LOOK AT THE NEXT GAME", ושום דבר אחר לא.

מי זה סטוטס? עוזר המאמן לשעבר של המבריקס, ומאמן ראשי לשעבר באטלנטה ומילווקי. הוא החליף את מאמן הבלייזרס הזמני קלב קנאלס באוגוסט 2012, ואת הפלא שעשה בבלייזרס העונה אתם יודעים כמוני.

ווסלי מת'יוס, הגארד המצויין, טוען שמה שעוזר לבלייזרס לא לבזבז יותר מדי זמן בהערצה עצמית הוא…חוסר הזמן. "עוד לפני שאתה מספיק וויל ברטון להתעורר וליהנות מפירות העבודה הטובה שאתה עושה, אתה כבר ניזרק למגרש אחר וכל הפרוצס צריך להתחיל מחדש. אין זמן להתגאות ולנפנף בנוצות גאווה".  ווסלי הוא ה-"RESIDENT UNDERDOG" כפי שאומרים כאן על שחקן שבא ללא סכוי, כמוהו, שחקן שלא ניבחר בדראפט ממרקט הקתולית בשנת 2009, אחד מששת הגארדים בקבוצה (האחרים כמובן דמיאן לילארד, מו ויליאמס, אירל ווטסון, סי ג'יי מקולם, ואירל קאאב). מספיק שיהיו ארבעה פוינט גארדים שיאמרו עליהם שהרביעי הוא כמו מכון שיזוף באילת; מזגן בחדר מתים, אך בינתיים סטוטס מסתדר עם המצד, וכמובן שפציעות למקקולום, מובעיות קטנות אחרות תמיד גרמו שהחמישה לא יהיו יותר מדי. לווסלי מת'יוס יש בינתיים את העונה הטובה ביותר מאז הגיע ל-NBA עם 16.6 נק' למשחק, וניהול משחק מצויין כשלילארד לא מנהלו. ווסלי גם יודע שמאומה לא מובטח: "המערב מלא בקבוצות טובות. עצם הגעה לפלייאוף יהיה מבצע קשה. זאת מטרתנו עתה, ואז נמשיך לחשוב על המטרה הבאה!".

האדם המבקש ודורש מכולם להירגע הוא למרקוס אלדרידג'. הוא היחיד שנותר מעונת 2007 והוא מתאר לצעירים בקבוצה כיצד ב-2007-08 הבלייזרס ניצחו 13 משחקים רצופים והיו מקום שני בליגה. אבל זה קרה בחצי הראשון של העונה. בסיום העונה הבלייזרס היתה 41-41, והחמיצה את הפלייאוף ב-9 משחקים (דנבר ניכנסה שמינית לפלייאוף עם רקורד של 32-50). אבל הוא רואה העונה קבוצה אחרת לחלוטין מאשר ב-2007: "אני לא אגיד מילה רעה אחת על הקבוצה מ-2007 כי היא היתה קרובה ללבי ומלאה בשחקנים שהיו גם אנשים יקרים. אבל עם הקבוצה הזאת המרגש אחר. כל אחד מוסר את האקסטרה פאס; כל אחד יודע ומכיר את תפקידו, יודע היכן לעמוד, ואיש לא מסתכל על נקודות. אף שחקן לא מנסה לעשות יותר מהמוטל עליו, ויותר מיכולתו. הקבוצה הזאת נותנת לי הרגשה טובה מאד!".

הוא ממשיך: "איט איז ג'אסט פליירס פליי פור איטש את'ר. כולם משחקים עבור כולם. PLAYERS SHOWING EVERY NIGHT AND MAKING BIG SHOTS. אני יודע שזה נשמע 'עייף' אבל המרגש הוא שאנחנו משפחה. אף פעם לא הרגשתי כך בשום קבוצת כדורסל אחרת!".