ה-17 באוקטובר 2000. יאנקי סטדיום. הניו יורק יאנקיז מארחים את הסיאטל מארינרס למשחק השישי בסדרת גמר האמריקן ליג, ביתרון 2:3 בסדרה. המטס מחכים בוורלד סירייס, וניצחון יביא אותנו לסאבוויי סירייס חלומי. האורחים מובילים 3:4 באינינג השביעי, קרובים לסחוט משחק שביעי, או אז הגיע דייויד ג'אסטיס, אחד השחקנים עם הסווינג היפה ביותר שראיתי, והטיס 3 ראן הום ראן. היאנקיז המשיכו ל-7:9 ענק, בדרך לניצחון בוורלד סירייס 1:4 על המטס.
מדוע פתאום עכשיו נזכרתי בכל זה? כי הדרך היחידה שאני יכול לעבור את התקופה הקשה ביותר בשנה, היא צפייה במשחקי עבר. אז בשבת שעברה התענגתי על ההום ראן של ג'אסטיס, ועל משחק שכלל את כוכבי הקבוצה האהובה מאז, דרק ג'יטר, מריאנו ריברה, אורלנדו "אל דוקה" הרננדס, טינו מרטינז, ברני וויליאמס, פול אוניל ועוד.
איזו מן שלווה ולא עושים שום דבר…
כל אוהד ספורט, לא משנה באיזה ענף, יודע שהתקופה הקשה ביותר שעוברת עליו במהלך השנה היא הפגרה. בספורט האמריקני, להבדיל מבאירופה הפגרה הארוכה, כיוון שהעונה מאוד עמוסה. בייסבול, NBA והוקי מציגים פגרה בת חצי שנה פחות או יותר, בעוד שמכבי ת"א בכדורגל מסיימת עונה בסוף מאי ותוך חודש מתחילה באימונים לעונה הבאה.
עונת הבייסבול מסתיימת בסוף אוקטובר (לקבוצות שהגיעו לפלייאוף, לרוב הליגה היא מסתיימת בסוף ספטמבר). חודש נובמבר עוד עובר קליל, עם השובע שנשאר לאחר עונה שלמה, לא עונת קורונה. דצמבר מתחיל להיות קשה, אבל הזיכרונות מהעונה עדיין בראש, כך שגם החודש הזה איכשהו מצליח לחלוף.
הבעיה מתחילה בינואר. חודשיים כבר עברו, ולאנשים עם דימנציה כמוני הזיכרון כבר לא עובד והעונה החולפת תויקה ונעלמה. והעונה הבאה עדיין ממש רחוקה, כשלפני חודש מארס לא נזרוק אף כדור. גם אז, אגב, מדובר במשחקי אימון בלבד, שאנחנו מתרגשים מאוד לקראתם, אך אחרי שני אינינגים חוסר המשמעות שלהם גורם לזפזופ. המשחק האמיתי מתחיל באפריל, מאוד מאוד רחוק מאיתנו בינואר.
איזו מן שלווה ועוד שבוע עבר…
אז איך עוברים את התקופה הקשה הזו? איך מגשרים על המרחק מהעונה הרגילה ועל החלל שנותר בליבנו נטול המשחק הכל כך אהוב עלינו? קודם כל, חשוב להדגיש: לא, לא מתרגלים לזה. זה לא שאחרי עשר פגרות, פתאום קל יותר, והתקופה הזו עוברת מהר. הקושי היה קושי באותה הרמה ב-1999, ב-2009 וב-2019. וכנראה שיהיה גם ב-2029 וב-2039. בהנחה שארה"ב עדיין תתקיים במתכונתה הנוכחית, ולא תפורק לשתי מדינות עד אז…
אז האלמנט הראשון שעוזר להעביר את הזמן הוא: שמועות, החתמות וטריידים. אך בבייסבול של השנים האחרונות, נוצר טרנד חדש: מחכים, מחכים, מחכים. לגודו? למשיח? לא ברור למי. אבל מחכים. כבר כמה שנים טובות שהמלפפונים החמים לא חותמים בחודשיים הראשונים של הפגרה, ויש לא מעט שמות גדולים שעדיין פנויים גם בתחילת האימונים, תופעה שלא היתה פעם, והולכת ומתחזקת.
מעבר לעובדה שבעיני הטרנד הזה פוגע בבייסבול, ומייצר תקופה ארוכה מדי שהענף לא מעניין אף אחד, זה באופן מאוד אגואיסטי מקשה על ההתמודדות שלי עם הפגרה. תחתימו מישהו, תשלחו מישהו בטרייד, ולא איזה שחקן נוער מהפועל אשדוד, אלא שם אמיתי. ככה יהיה על מה לדבר, יהיה מה לשמוע בפודקאסט, אבל לא. בבייסבול החליטו שעד אמצע ינואר לא יקרה כלום.
אז דווקא אמש (יום חמישי) סוף סוף נפל דבר, ופרנסיסקו לינדור, השורט סטופ הנפלא של קליבלנד והמלפפון המעניין ביותר בפגרה הזו, עבר לניו יורק מטס של סטיב כהן (מזל טוב, ארז!). עכשיו יש בליבי תקווה שבשבוע הקרוב יתחילו ליפול שאר חלקי הדומינו, די.ג'יי למהיו, ג'ורג' ספרינגר, טרוור באוור וג'יי.טי ריאמולטו, וסוף סוף יהיה קצת על מה לדבר.
אין הווה בלי עבר
צפייה במשחקי עבר היא בהחלט דרך נפלאה להעביר את הזמן. אבל זה לא כזה פשוט, לפחות בעיני. צריך למצוא משחקים, שברור לך שהקבוצה שלך ניצחה (מה, נבזבז שלוש שעות ובסוף גם נפסיד?), אם אפשר משחק בית (ליהנות מהקהל, זוכרים שפעם היה דבר כזה? קהל?), וכזה שאתה לא מספיק זוכר מה היה שם, כדי בכל זאת ליהנות מאלמנט ההפתעה ולו במעט (והנה הדימנציה הופכת ממשהו שלילי לחיובית).
וכך, בערך פעם בשבוע, מוקרן פה בבית משחק מעונה אחת, איפשהו בין 1996 ל-2009 (השנים היותר טובות של היאנקיז), והדיכאון מהתקופה נטולת הבייסבול עובר, ולו לכמה שעות. למחרת, לרוב, הוא כבר חוזר. וורלד סירייס 2000: גיים 1, המשחק של טימו פרז ופול אוניל. המשחק השביעי מול בוסטון ב-2003, פדרו מרטינז וארון בון. וולרד סירייס 1998: גיים 1, הקאמבק של טינו מרטינז וצ'אק נאבלק. וורלד סירייס 2009: גיים 6, האליפות האחרונה. הסדרה מול אוקלנד ב-2001, הפליפ של ג'יטר. ואפילו משחק הוויילד קארד מול מינסוטה ב-2017, זיכרון יחסית חדש.
שיטת החלוקה של האמריקנים
להבדיל מאירופה, כאן חודשי הקיץ הם לרוב חודשי הפגרה, ובמהלך שאר השנה משחקים גם כדורגל וגם כדורסל, בארה"ב מחלקים את העונה סביב ענפי חורף וענפי קיץ, מה שעוזר לאוהדי הספורט המגוונים יותר להשלים את החסר. הבייסבול משוחק בין אפריל לאוקטובר, ה-NBA מתחיל בסוף אוקטובר ורץ עד הקיץ, עם ההוקי במקביל, והפוטבול מתחיל בספטמבר ורץ עד ינואר, כשבתקופה הזו הוא ללא ספק מלך הביצה. לאחר שנגמר הפוטבול, הכדורסל וההוקי תופסים את רוב הכותרות, ומאפריל הבייסבול נכנס לעניינים, בקיץ יש לו את כל הבמה, ובאוקטובר הוא העיקר.
אבל מה עושה אוהד ניו יורקי מסכן, שהניקס שלו לא שווים כלום כבר 20 שנה? אז נכון, השנה זה התחיל טוב, ואני אפילו שוקל להתחיל לצפות, אבל עד כה, אם הייתי צריך לבחור בין משחק של הניקס מאתמול בלילה, או משחק של הניקס מול אינדיאנה או מיאמי ב-1996, לא היה לי ספק, וכך אני מוצא את עצמי צופה במשחק עבר של הניקס גם בזמן עונת ה-NBA, אין תעודת עניות גדולה מזו לקבוצה מהמדיסון סקוור גארדן.
נכון, יש שיאמרו שזו תעודת עניות לי כאוהד. אתה אוהד? צפה בהם גם אם הם פחות טובים. מודה, מהניקס התייאשתי, ולא הוכחתי נאמנות אמיתית. אבל יש לי מספיק קבוצות חלשות בחיים לעקוב אחריהן (אני גם אוהד ארסנל בעוונותי), כך שלהעביר שעתיים בצפייה בתבוסה ידועה מראש? פחות בא לי. שימו לי את ג'ון סטארקס וצ'ארלס אוקלי הולכים מכות ויורקים דם עבורי ועבור האוהדים בגארדן, הרבה יותר בא לי…
העולם הווירטואלי
לפני כמה שנים ניסיתי לחזור קצת לשנות הנערות שלי, וקניתי XBOX ופלייסטיישן, כדי להעביר את הפגרה. בניתי ליאנקיז קבוצת חלומות, עשיתי טריידים, הכל מושלם. מה שכחתי? שלפעמים מפסידים, ואני, כאוהד, מתקשה להתמודד עם הפסדים. כשזה קורה במציאות, זה מה יש. אבל לשחק מול המחשב ולהפסיד? כי הסווינג שלי לא היה טוב? או הפאסט בול שלי נפל באמצע הפלייט? הבנתי שאין לי את הכלים להתמודד עם זה, והקונסולות אופנסו For Good.
אז מה השורה התחתונה? חוץ מלסמן איקסים בלוח השנה, אין הרבה מה לעשות. תקופת הפגרה, התקופה הקשה ביותר על אוהד הספורט, תישאר פה לנצח. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה – רק ככה אנחנו מגיעים לעונה החדשה מלאי אנרגיות ורצון לראות בייסבול. אבל בחייאת דינקום – תחתימו כבר מישהו!!!
אור
8 ינו 2021 16:23:35מצוין יוני. העיכוב בהחתמות הוא לכאורה הדרך של הקבוצות לשתף פעולה ולהוריד את המחירים של שחקנים שדורשים חוזים מוגזמים, לפחות זה מה שכנראה היה נכון לפני שנתיים, השנה יש גם בעיות כספיות עקב הקורונה שלא תורמות למצב.
.
צריך להעריך את המטס שהחליטו לא לחכות לחורף הבא בו יהיו מלא שורטסטופס אימתניים בשוק החופשי ולא לחסוך על הפרוספקטים שלהם ולא לפחד מהברייבס המצוינים שמובילים את הדויז'ן בשביל לשפר את הקבוצה ולנצח כאן ועכשיו.
יניב ש.
8 ינו 2021 18:44:12גם הברייבס לא מבזבזים זמן, ומחזקים עוד יותר את רוטציית המגישים שלהם.
אור
8 ינו 2021 16:28:53מצד שני הייתי אומר שקליבלנד פשוט זרקו salary וקיבלו ממש מעט בתמורה, הפרוספקטים לא מדורגים והחוזה של קראסקו הוא אפילו זול יחסית למה שהוא יודע לעשות
ארז
9 ינו 2021 10:36:09אלה החיים בתחתית. רבע מהתקציב שלהם הלך ללינדור.
אור
8 ינו 2021 19:18:29טומי לסורדה, המנג'ר האגדי והאיש שהכי מזוהה עם הדודג'רס, נפטר מהתקף לב בגיל 93. בתור מנג'ר זכה ב-2 אליפויות במשך 21 שנה והיה במועדון בתפקידים שונים במשך יותר מ-40 שנה.
יוני לב ארי
8 ינו 2021 20:39:40עושה רושם ש-2020 ממשיכה גם ב-2021…
אור
8 ינו 2021 22:39:50אשמח אם תספר עליו קצת בפוסט הבא
יוני לב ארי
8 ינו 2021 23:05:52תפסיק לגנוב רעיונות (:
אור
8 ינו 2021 23:08:21חחח, הנה רעיון – סיפורים מצחיקים שקשורים אליו, הבנתי שיש הרבה 🙂
אור
8 ינו 2021 23:09:59זה אחד הגדולים.. חכה לסוף
.
https://mobile.twitter.com/chicken__puppet/status/1347613254185439232/photo/1
ארז
9 ינו 2021 10:31:44אירוני שהמפרסם מכונה ״chicken puppet״. ולא ארחיב.
אור
9 ינו 2021 14:00:21חחח, לא שמתי לב
אור
8 ינו 2021 22:34:42עובד לשעבר באיינג'לס מאשים פיצ'רים ביניהם ורלאנדר וגרט קול בשימוש בחומר לא חוקי, יכול להיות כלום ויכול להיות שזה רציני. מה שמצחיק שבשנים האחרונות הרוטציה בקבוצה בה עבד תמיד היחתה בתחתית הליגה
.
https://sports.yahoo.com/fired-angels-employee-says-gerrit-cole-justin-verlander-and-others-used-his-illegal-pitching-substance-193107171.html
ארז
9 ינו 2021 10:30:00צריך רק להדגיש, ״חומר לא חוקי״ לא סמים וכזה, אלא משהו שהם מרחו על היד, שזה אגב כמו להגיד מים רטובים, אין ״חומר חוקי״ שמותר למרוח על היד פרט לresin שזו אבקה. אפילו זיעה חייבים לנגב מיד על החולצה. מה שאותי מעניין פה זה האופן שבו האנשים האלה רצים לתקשורת ״כך רימינו את הליגה״, לא שאני טוען שצריך להיות פה איזה קוד שתיקה, אבל איזו חלמאות זו לקחת מישהו שאחראי על רמייה (לכאורה, כמובן) ולא לדאוג שיסתום את הפה? ואחרי זה הם מסבירים שמה שכאב להם זה שהשחקנים מקבלים מליונים וכבוד ותארים ופרסים וקרדיט והוא, מי ש״עשה אותם״ לא, אז הנה, עכשיו הוא מקבל פרסום. וכל פעם אותו סיפור, לא הגיע הזמן שהרמאים ילמדו כבר את הטריק?
אור
9 ינו 2021 13:59:56אתה צודק שהייתי צריך לציין את מהות העבירה
שחר דלאל
9 ינו 2021 00:13:06מסכים מאוד עם הגישה לגבי העונה כולה. ה-MLB חייבים לסגל לעצמם אורח חיים של שנה שלמה ולא רק בעונה.
כן, זה (כביכול) עדיין מרגש כשמגיעים לאימוני האביב, אבל כדי לשמור על עניין צריך לעורר חדשות 12 חודשים בשנה. ה-NFL כמובן זאת הדוגמה המושלמת, אבל גם ל-NBA יש לו"ז מצוין עם הדראפט-פרי אג'יינטס-ליגת הקיץ.
בעבר ניסו לעשות את זה עם ה-Arizona Fall League אבל 30 שנה הוכיחו שזה לא באמת מושך את האוהד הממוצע, והעובדה שהקבוצות לא מעוררות עניין רק מחמירה את זה…
ארז
9 ינו 2021 10:24:17טוב, זה אולי יהיה חומר לפוסט שלם, כי אני צריך להסביר את עצמי ככותב באתר ספורט, אבל ב-ג-ד-ו-ל אני לא מסכים עם הגישה הזו. אחת הסיבות שהפסקתי לקרוא עיתוני ספורט היתה שיום אחד ישבתי והגעתי למסקנה שאם על 90 דקות משחק (כדורגל) מקשקשים 6 וחצי ימים, היחס הזה לא בשבילי. וכשאני מדבר על מקשקשים זה כמובן הניתוחים והניתוחים של הניתוחים, והתגובות, והתגובות לתגובות ואז השמועות להרכב, והפרסומים, והתגובות לשמועות, והניתוחים של הפרסומים, והתחזיות, והפרשנות לתחזיות, וזה ממשיך עד לרגע הבעיטה הראשונה, וכמובן תוך כדי המשחק, שהוא בפועל הסיבה שהתכנסנו פה. אז עונת המלפפונים זה אותו דבר רק א-ר-ו-ך. אז הייתי שמח שהיו לי יותר עניינים להתעניין בהם, אבל להגיד שזה שאין לנו החתמות חודשיים פוגע בענף? שאלה יהיו הבעיות שלנו בחיים. יש לבייסבול המודרני קונטיינר של בעיות מאשר זה שספרינגר או ריאלמוטו עוד לא חתמו. דווקא זה שבאוור עדיין בסימן שאלה הופך את המופע שלו ליותר מרתק וכל מילה או קריצה (או כובע) שהוא שם ביוטיוב שלו מנותח כאילו התפרסם ספר חדש בתנ״ך.
סה״כ ה״בעייה״ פה היא בעיקרה נובעת מהמציאות. המטס סגרו עם לינדור וקראקס, והם כרגע (על פי הערכות, כל הסכומים עוד לא פורסמו) +180 מליון דולר משכורות, שזה -30 מליון מתחת לluxury tax של הליגה. החתמה של או ספרינגר או באוור תסגור את הסיפור מבחינת המס (שסטיב כהן אמר שהוא מעדיף לא לעבור את הרף בעונה הראשונה). וזה לא רק המטס, כל השחקנים הגדולים (כלומר הקבוצות מניו יורק, קליפורניה, שיקגו והנאשיונלס), נמצאים על אזור ה200 מליון, וגם אלה שמתחת לרף הזה, למשל הבלו ג׳ייס (עם כ70 מליון דולר) בדיונים עם ספירנגר, זה די אומר שאם הוא אצלהם אז נגמר הסיפור, ואם לא, אז ״מתפנים״ להם עשר-עשרים מליון דולר. כנ״ל כל השאר, למשל האינדיאנס שעכשיו יש להם המון אוויר בתקציב לרפד לעצמם את המצפון על הטרייד הזה. אז אי אפשר לבוא לקבוצות ולדרוש מהם לזרז הליכים. אנחנו לא מדברים פה על פינטס, באוור דורש עשרות מליונים, יש משא ומתן, ״לזרז״ אומר שאו הוא יצטרך לוותר על 5 מליון, או שהקבוצה תצטרך להוציא עוד 5 מליון. זה לא ״תעשה לי הנחה על המלון הזה למה הוא לא טרי״, זה המון כסף גם במונחים של הליגה.
ואני אגיד יותר מזה, אין לי מספרים, אבל אם מישהו חושב שהעניין בענף נגרם מזה שבעונת המלפפונים מופרחים כל מני ברווזים לתקשורת, אז לא, נכון שהחתמה גדולה מביאה מנויים, אבל שמועות נעלמות כשם שצצו. אם רוצים לעורר עניין אז צריך לשחק. אפשר למשל לקיים אירועים לא מחייבים (כלומר לא תחרותיים), סטייל הומראן דרבי וכאלה, כל מני תחרויות למינהן. למי שתוהה מה מחזיק את האמריקני הממוצע 10 חודשים כשליגת הפוטבול נודמת, אז צריך להזכיר שהספורט ה״לאומי״ הוא לא הNFL אלא פוטבול הקולג׳ים, שמשגע את האמריקנים כל השנה, וזה לא ברמות של מליונר זה קיבל עוד מליון, אלא דברים שקורים אצלהם בבית, בעיר, במחוז. ויש כמובן את הליטל ליג ודברים דומים.
אגב, זה לא נגמר פה, mlb.tv למשל, נודם בזמן הפגרה, למה לא להפגיז בספיישלים, משחקי עבר, סיקורי סדרות גדולות, ריאיונות? את ESPN ושאר הרשתות אני לא מאשים, הם יש להם ספורט בלי עין הרע כל שניה, אבל מה שערוץ הבית של הMLB נותן זו בדיחה. חצי שעה על ״ההומראנים הגדולים של הפוסטסיזן״? זה יש לי ביוטיוב. תביאו דברים יותר עמוקים, ראינו כמה באז עשתה הסידרה על ג׳ורדן, אז קדימה, לייצר באז.
שחר דלאל
9 ינו 2021 16:18:55הבעיות האינהרנטיות של הבייסבול בארה"ב הוא חוסר העניין של הדור הצעיר. אפשר למנות אין ספור בעיות למה הגענו לשם, בראשם זמן המשחק, שעות המשחק, אנגייג'מנט נמוך של הכוכבים וכו'. אבל בסוף בשורה התחתונה האוהד רוצה שיהיה לו קשר עם הקבוצה, וכשזה לא קורה נוצר חור שמשהו אחר ממלא. "המשהו" הזה יכול להיות דבר חולף – ללכת לסרט או הצגה במקום – אבל "המשהו" יכול להפוך למשהו קבוע ואז אנחנו רואים פחות אוהדים ביציעים (זה קורה בלי קשר, אבל זה חמור יותר בבייסבול מבכל ענף אחר – בטח לאור הצמיחה של ה-MLS שמתחרה על אותה משבצת).
אני מסכים איתך שהדברים שיש לעשות גדולים יותר מהחתמה כזאת או אחרת, אבל בסוף אנחנו חוזרים לעניין ה"אינגייג'מנט". ה-MLB לא מקדיש לזה מחשבה כלל (למה להזיז את הדראפט לאולסטאר ולא לפגרה? למה להעלים 42 קבוצות מיינורס מקהילות שיגדלו את דור האוהדים העתידי? למה לא לשנות קצת את המודל של היכל התהילה כדי לעורר יותר עניין?). אז כן יש דברים גדולים יותר שניתן לעשות, אבל גם הדברים הקטנים משפיעים, וכשאתה מסתכל על ליגות אחרות אתה לא מצליח להבין למה אי אפשר ללמוד ממה שהם עושים…
ארז
10 ינו 2021 10:47:49אני איתך, בדיוק אלה הדברים שצריך לעשות, דראפט, יותר עניין במיינורס ובקולג׳ים, טקסים, דברים, זה יוצר באז וככה המלפפונים משתלבים בכל הדיסקוס על הליגה, שפשוט הולכת לישון מנובמבר עד פברואר.
למה לא לומדים? זה כמו שאני אשאל למה בכדורגל השעון מנוהל על ידי שופט יחיד שרץ איתו ורק הוא יודע מה קורה עם הזמן ולא כמו בכל ענף נורמלי, יש לענפי ספורט תפיסה מעוותת של אמצעי ומטרה. פעם הליגה היתה מתנהלת כולה בין אפריל לספטמבר, הכל, פותחים את המשרדים במרץ, סוגרים בנובמבר. אז כל האירועים וכל המסביב וכל הדברים נקבעו במהלך העונה. וכשאתה הnational pastime אתה גם לא סובל מדממת האלחוט שנוצרת מנובמבר עד מרץ. האוהדים חזרו תמיד. השתנו הזמנים, עכשיו פתאום ״נוצרה מסורת של קיום הדראפט ב…״ ו״הלגאסי של ההול או פיים מביא לצורך לקיים את הטקס ב…״ וכו וכו. גם את קיצוצי המיינורס מסבירים ש״יש צורך לספק לאוהדים רמה איכותית מסויימת״ או שקרכלשהו שכזה במקום להבין שרוב אמריקה לא חייה בשיקגו/ניו יורק/לוס אנג׳לס ובלי בייסבול מקומי הם מאבדים את הקהל שלהם שהולך לראות פוטבול קולג׳ים ויחד איתו הילדים שהולכים לשחק כדורגל ביסודי, כדורסל בתיכון ופוטבול בקולג׳. סביר להניח שזה יקרה כי מה שלא הולך בטוב הולך ברע, אבל זה יחייב שינוי קונספציה.