'אלוהים אדירים, הוא נהדר'/ מארק קראם

מארק קראם (1932-2002) היה עיתוני ספורט, שהיה ידוע בסיקורו את ענף האגרוף. הוא כתב עבור SI בין השנים 1963-1977. בשנת 2005, התפרסם Ghost in Manilla שבו תאר את מערכת היחסים המורכבת בין מוחמד עלי וג'ו פרייז'ר לאורך תקופת היריבות המפורסמת ביניהם בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת.

המתרגם: אופיר נדב, בן 47, נשוי + 4, שגדל ביציע בעץ של מגרש ימק"א עליו השלום, ובגיל ההתבגרות, עבר למושבי הפלסטיק הנוחים יותר של אולם מלחה המיתולוגי. מדי פעם לוקח את הילדים לראות את הפועל משחקת בארנה או מתארחת קל"ב באולם של מכבי בראשון או בחולון.

רו"ח/כלכלן בהשכלתו, ובפועל עובד ברשות שוק הון בתחום ביטוחי משנה.

***************

הקדמה

בין מוחמד עלי וג'ו פרייז'ר שררה איבה עמוקה, מוחמד עלי בז לג'ו פרייז'ר, כינה אותו בשמות גנאי, והכינוי של הקרב השלישי שהתפרסם תחת השם ה-Thrilla in Manila, אומץ משיר שבו לעג עלי לגו' פרייז'ר לפני הקרב: ""It will be a killa and a thrilla and a chilla when I get the Gorilla in Manila", וזאת בנוסף לביטוי הגנאי בהם כינה את פרייז'ר Uncle Tom, Ignorant – כינוי לשחור 'מתחנף' ללבנים – בור, וכיו"ב.

הקרב במנילה מה-1.10.1975, היה הקרב השלישי שנערך ביניהם.

בקרב הראשון שנערך 8.3.1971 ניצח ג'ו פרייז'ר, לאחר 15 סיבובים, בהחלטת השופטים פה אחד, בתום 15 סיבובים.

בקרב השני שהתקיים ב-28.1.1974, ניצח מוחמד עלי גם כן בהחלטת שופטים, אם כי לא פה אחד, ולאחריו נטען כי אופן ניהול הקרב על ידי השופטים, ומעורבותם הביאה לניצחונו של מוחמד עלי בסיבוב ה-12, באופן שבסופו של דבר הביא לנצחונו בתום 15 סיבובים.

הקרב השלישי והמפורסם במנילה שבפיליפינים, נערך ב-1.10.1975, אליו הגיעו מוחמד עלי וג'ו פרייז'ר, כשהמתח ביניהם נמצא בשיא. ביל סימונס, במאמר שפרסם בשנת 2011 בגרנטלנד, לאחר פטירתו של פרייז'ר מסרטן הכבד, פתח את המאמר שלו בתיאור המתח ששרר ביניהם במשפט הבא: Once upon a time, on a sweltering night in the Philippines, Muhammad Ali and Joe Frazier tried to murder each other. This happened legally, which somehow made it OK."

קישור למאמר המקורי: https://www.si.com/boxing/2014/08/11/si-60-thrilla-manila-muhammad-ali-joe-frazier

קישור למאמר של ביל סימונס מ-Grantland:

Sports Book Hall of Fame: Ghosts of Manila

********************

Lawdy, Lawdy, He is Great!/ Mark Kram/ Sport Illustrated 1975

1 באוקטובר 1975

זה היה רק רגע שחלף על פני העיניים כמו הבהוב של אור וצל, אבל בעוד שנים רבות בעתיד, רגע זה ייחקק בזיכרון, כהבזק בהיר ומרגש לתמונת המציאות הקשה. ואם מוחמד עלי יכול היה להביט בעצמו, כמשקיף מהצד, מהי המציאות שהייתה נגלית לעיניו?

אימלדה מרקוס, הגברת הראשונה של הפיליפינים, לוותה אותו על פני השטיח האדום, במעלה גרם המדרגות המפותל, כאורח הכבוד בארמון מלאקנג. צלילי מוסיקה רכה נסחפו מהמרפסת כאשר אימלדה היפהפייה הדריכה את אלוף העולם במשקל כבד, שהגן על תוארו אל שולחן האוכל הארוך עליו ניצבה מנורת ענק מרשימה. השניים התלחשו, ואז היא נעצרה ומילאה את צלחת האוכל שלו, וכשהוא המתין הנרות שבמנורה הטילו אור מוזר על פניו של אדם שרק כמה שעות לפני כן שרד את האינקוויזיציה האולטימטיבית של עצמו ושל אומנותו.

מוחמד עלי, האקסיסטנציאליסט הכי מטורף, מגדולי הסוריאליסטים של זמננו, ששלט ביד רמה על כל סביבותיו, מעולם לא נראה כה פגיע ושברירי, כמלך מעורר רחמים, לאחר שהודח מכיסאו, וכל כך רחוק מהיקום שהיה נתון למרותו הבלעדית. הוא בקושי הצליח לאחוז במזלג ולהרים לאט לאט את האוכל עד לשפתו התחתונה, הוורודה ומתקלפת. העור על פניו היה כהה ומוכתם, ועיניו איבדו מקסמן וזוהרן. עינו הימנית שהייתה צבועה בסגול כהה, החלה להיסגר, כווילון כהה שהוסט אל מול האור המסנוור. הוא לעס את מזונו בכאב, ואז התרחק לפתע מהנרות, כאילו חדרה לתודעתו המסכה אשר עטה על פניו, ונשמע קול פנימי הלועג לו. הוא משך בכתפיו, והרגע נעלם.

בוילה ששכנה במרחק קילומטרים ספורים משם, בחדר שינה חשוך למחצה, שכב האיש שתמיד אתגר את עלי ועקב אחריו כזאב המגשש אחר טרפו. רק נשימתו הכבדה נשמעה, כשחבר ותיק התקרב ונעצר כשני צעדים לפני מיטתו.

ג'ו פרייז'ר הרים את עצמו להסתכל סביב "מי זה?" שאל, "מי זה? אני לא יכול לראות! אני לא יכול לראות! תדליק את האורות!" אור נוסף נדלק, אך פרייז'ר עדיין לא יכול היה לראות. סצנה בלתי נשכחת; האיש האציל והטוב ששוכב שם, ובו שרידים של להט שטרם נראה בזירה, תשוקה שנשאה אותו עד כה – ועכשיו בוודאי רחוק מדי. עיניו היו רק חרכים צרים, פניו נראו כאילו צוירו על ידי פרנציסקו דה גויה. "בנאדם, הכיתי אותו באגרופים שהיו מחריבים את חומות העיר," אמר פרייז'ר. "אלוהים אדירים, הוא אלוף גדול." ואז הוא הניח את ראשו לאחור על הכרית, ועד מהרה נשמעה שוב רק נשימה כבדה של שינה עמוקה המוטחת כגלים גדולים כנגד השקט.

מרחק הזמן עלול לשחוק את זיכרון הדרמה שהתרחשה באותו בוקר ארוך במנילה, אבל עבור כל מי שהיה שם בפועל, הפנים האלו, של שני המתאגרפים הכי טובים מאז ומעולם, שהתחרו בזירה בפעם השלישית, והותירו מיליוני צופים חסרי נשימה, יעלו בזיכרונם שוב ושוב… מוחמד עלי הבין את עוצמת הרגע כשתאר: "זה היה כמו מוות. הדבר הכי קרוב למות שאני מכיר".

המוות, לשיטתו של עלי למוות החל בערך בשעה 10:45 ב-1 באוקטובר במנילה. עד לאותו הרגע היחס שלו היה כמעט מזלזל. הוא פשוט לא הכיר בג'ו פרייז'ר כגבר או כלוחם, למרות הלקח המר שהעניק לו פרייז'ר בפגישתם הפראית הראשונה. האסתטיקה שלטה בכל מהלכיו ומסקנותיו של עלי; מה שעניין את עלי היה איך הגבר שמולו נראה וכיצד הוא מתנועע. על פי אמות המידה של עלי, ג'ו פרייז'ר גם לא היה גבר יפה וגם לא הייתה לו תדמית לוחם קשוח. לגישתו של עלי, פרייז'ר היה עלבון למושג יופי, הן ביחס ליופיו שלו עצמו כמו גם לתפיסתו ראוי שמתאגרף טוב צריך להתנועע. עלי לא שנא את פרייז'ר, אבל הוא הביט בו בבוז של אדם שלא יכול לשאת שום דבר שאינו שלמות גופנית ומקצועית.

ממש עד לרגע שהפעמון צלצל לסיום הסיבוב הראשון, עלי היה בטוח שפרייז'ר גמור, הוא היה משוכנע שפרייז'ר הוא לא יותר ממעטפת דקה, שיותר מדי אגרופים שהטיח בראשו הותירו את פרייז'ר במרחק של מכה אחת חזקה, שתפיל אותו כקופסת פח עם מספר עפרונות צבעוניים המתגלגלת מהשולחן אל הרצפה שמתחתיו..

"איזה סוג של אדם יכול לספוג את כל החבטות האלה בראש?" שאל את עצמו שוב ושוב.

הוא מעולם לא הצליח לגלות את התשובה. בסופו של דבר הוא פטר את הסיפור כשראה בפרייז'ר את ההתגלמות האנושית של טיפשות. לפני צלצול הפעמון עלי התבצר בפינה שלו, לעתים קרובות הסתכל למטה אל המנהל שלו, הרברט מוחמד, והחליף עמו מספר מילים ללא עניין מסוים. פעם אחת, עלי ראה בקבוק של מים מינרליים מול הרברט, ושאל אותו: "מה אתה מחזיק שם בבקבוק, הרברט? ג'ין! אתה לא צריך את כל זה. זה רק עוד יום עבודה. אני הולך לפוצץ את ראשו של הכושי הזה".

מעברה השני של הזירה, לבש ג'ו פרייז'ר מכנסיים שנראה כאילו נתפרו מאוברול עבודה של חוואי. הוא היה דרוך וקודר, התנודד מעלה ומטה כאילו ניסה להניע מנוע קר בתוכו. שנאה מעולם לא הייתה חלק ממנו, אבל ביטויים כמו "גורילה", "מכוער", "בור" – כל האכזריות הגלומה בגידופים האינסופיים של עלי – חצבו וחדרו לעומק נפשו. פרייז'ר לא רצה רק לנצח; הוא רצה לעקור את ליבו של עלי ואז למחוץ אותו לאט לאט בידיו. הוא הרהר באותו רגע, ימים ספורים קודם לכן, כשעלי ופרייז'ר יצאו מארמון מלקאנאנג, ביניהם צוות המלווה אותם, ופרייז'ר רכן לעבר עלי, ולחש לאיטו, "אני הולך להצליף בישבן שלך, בן תערובת".

קהל של 28,000 איש, עשה את דרכו לעבר הקולוסיאום הפיליפיני, בין אם בג'יפנים דחוסים ומיוזעים, במוניות קטנות וצפופות, בלימוזינות או באופניים שחוקים. שמש הבוקר היכתה, ואף אוושת רוח לא נשבה מים סין הדרומי. רחובות העיר הלכו והתרוקנו ככל שהתקרב מועד שידור ההתמודדות בטלוויזיה הציבורית. על אף שהקולוסיאום היה ממוזג, החום הכבד בזירה עצמה נכרך סביב הגוף כמו חבל רטוב כבד. גם הנשיא ורעייתו הושבו מבעוד מועד במקום השמור להם. הנשיא פרדיננד מרקוס, גבר שחום, צנום ונמוך, ורעייתו אימלדה, יפה ונינוחה כאילו היא ישובה במרפסת הארמון עם כוס התה המהביל שלה.

נאמן לתוכניתו, יהיר ומזלזל בערכו של היריב יותר מאי פעם, עלי פתח את הקרב כשהוא נטוע על עקביו במרכז הזירה, ידיו מצליפות קדימה ואחורה כמו בוכנות של מנוע ענק ומרהיב. עלי נראה גדול ורחב בהרבה ממה שהיה אי פעם, ומראה ההרס המהיר שהותיר לאחר כל מכה שהנחית, הותירו את הרושם שהוא נותר בלתי מנוצח.

פעם, לפני הרבה מאוד זמן, עלי היה מתנועע כציפור ססגונית להפליא הדואה על כנפי הרוח כשירה ייחודית של גוף האדם, אבל כעת, לאחר כל המהלומות הרבות שספג במהלך השנים, גופו של עלי השתנה, כאילו היה רתוק לאדמה, ומודע לפגיעותו. תנועות הריקוד יישמרו רק לאולם הנשפים; כעת הציד המכוער נמשך. פרייז'ר נראה עומד ללא הגנה, אל מול לוע התותח, והאקדח הגדול הרעים שוב ושוב.

בסיבוב הראשון, רגליו של פרייז'ר קרסו פעמיים-שלוש. בסיבוב השני הוא ספג את כל החבטות שעלי הטיח בו במלוא האכזריות שהוא הצליח להפיק מעצמו.

"הוא לא יקרא לך קליי יותר," בונדיני בראון, המעודד הצמוד של עלי, צעק בקול צרוד מהפינה.

עבור בונדיני, הקרב יוכרע בשאלה מי מבין שני היריבים יהיה הראשון שישדר חולשה, אבל שום חשש לא נרשם על פניו פרייז'ר. בסיבוב השלישי פרייז'ר נראה מתנודד פעמיים ונראה כאילו הוא עומד ליפול בכל רגע, כשמבטו נרתע מהאורות הבוהקים והזיעה שטפה את פניו. עלי היכה בפרייז'ר כרצונו, וכשהחליט לגוון, הוא תקע את זרועו השמאלית הארוכה בפניו של פרייז'ר. עלי לא היה מחזיק מעמד לו היה סופג בעצמו את מכותיו שלו…

השופט, איש עבודה נמרץ, לא עמד להתיר חיבוקים. ולכן בכל פעם שביקש להרוויח זמן, עלי היה צריך להשתמש בזרועו השמאלית הארוכה כדי לערער את שיווי משקלו של פרייז'ר.

רמז לשינוי הגיע בסיבוב הרביעי. נראה כי פרייז'ר מעלה את הקצב, חבטות המגל שלו החלו להגיע לטווח פגיעה כשהוא מחרחר ומקצר את המרחק בינו לבין עלי.

"אל תרחם עליו, אלוף!" צעקו מפינת הזירה של עלי.

עלי עדיין עמד מול יריבו, והצליף בראשו בזעם. אבל בסוף הסיבוב, כשהוא מרוגז מהשינוי אותו חש, הוא נעץ מבט בפרייז'ר והטיח לעברו: "אתה חתיכת אידיוט וטיפש!".

את כל הסיבוב החמישי עלי נלחם מהפינה שלו בזירה. פרייז'ר כיוון את חבטותיו לעבר גופו של עלי, מפגש כפפות האגרוף שלו שהלמו בכליותיו של עלי נשמע כמו רעם מתגלגל. "צא מהפינה הארורה," צעק אנג'לו דנדי, מאמנו של עלי. "תפסיק לשחק", צרח הרברט מוחמד, מסובב את ידיו ומוחה בעצבנות את המים המינרליים מפיו. האם הם ניבאו מה עוד מצפה להם?

הגיע הסיבוב השישי, והנה זה בא.

אותו רגע מיוחד שאתה תמיד מחפש כשג'ו פרייז'ר נמצא בקרב. זה אפיין את רוב הקרבות שלו: אתה יכול להגיע שוב ושוב לאותו מקום שומם וחשוך שבו ליבו של פרייז'ר פועם, אתה יכול להטיח אגרופים בכל צידי גופו, אתה יכול לראות את ראשו תלוי בכיכר העיר, אולי אפילו להאמין שהפעם הוא שלך, אבל אז לפתע אתה מגלה שלא כך המצב.

פעם נוספת התגלתה תבנית הפעולה שלו, כשפרייז'ר שחרר את כל הזעם האגור בתוכו, כל מה שהפך אותו למתאגרף מבריק במשקל כבד. עכשיו הוא היה קרוב לגופו של עלי, הולם באגרופיו בחזהו של עלי, המקום שהוא צריך להיות בו. "רוע פתאומי" הכינוי של הוו השמאלי שלו, שהיה כרטיס הביקור הישן שלו – פעל כמו בוכנה על ראשו של עלי. שני ווים שלו קרעו את לסתו של עלי, כאילו היו סכיני השוחט בבית המטבחיים, וגרמו לאימלדה מרקוס להשפיל את מבטה לעבר רגליה. בעלה הנשיא גם הוא התכווץ במקומו כאילו להב סכין ננעצה בגבו. נראה שרגליו של עלי חיפשו את אחיזתן ברצפה. הוא היה בבעיות קשות, והוא ידע שהוא נמצא בשטח הפקר.

בעתיד הרחוק, בין כלל הטענות שיועלו כנגד עלי, אף אחד לא יוכל לטעון כלפיו על היעדר אומץ, על כך שאינו יכול לחטוף אגרוף. הוא ספג את כל המהלומות הללו של פרייז'ר, ואז יצא לסיבוב השביעי ואמר לו:

"ג'ו פרייז'ר קשישא, חשבתי שאתה כבר גמור."

ג'ו השיב, "מישהו היטעה אותך, ילד יפה."

המתקפה של פרייז'ר נמשכה. בסוף הסיבוב העשירי זה היה מאבק שווה כוחות. עלי ישב על שרפרפו כמו גבר שמוכן לעלות על המוקד. ראשו היה מורכן, וכשהרים אותו, נגלו עיניו המתגלגלות בייסורים ותשישות.

-"תתעלה על עצמך, אלוף!" צעקו לעברו אנשי הצוות שבפינה.

–"תצלול שוב למעמקי הבאר ומצא שוב את הכוחות!" התחנן בונדיני, דמעות זולגות על פניו.

-"העולם צריך אותך, אלוף!".

בסיבוב ה-11 עלי נלכד בפינה של פרייז'ר, ומכה אחר מכה שוב הצליפו בפניו המעוותות, ורסיסי רוק אדומים ניתזו מפיו.

_"אלוהים ירחם!" בונדי התחלחל.

העולם עצר את נשימתו. אבל אז עלי צלל שוב לתוך עצמו, דולה מתוך תהומות נפשו את מהות קיומו, ואפילו מבקריו החמורים ביותר יצטרכו להודות שברגע זה חל השינוי שבו הילד-גבר הזה הפך לגבר. הוא התחיל להכות בפרייז'ר במכות ימניות ארוכות, דם החל לזלוג מפיו של פרייז'ר.

עכשיו, תבנית פניו של פרייז'ר החלה להיעלם; כמו איים אבודים שצצים מחדש מעל פני הים, עלו פתאום חבורות גדולות סביב עיניו, ובמיוחד סביב עינו השמאלית. מכותיו של פרייז'ר כמו איבדו את עוצמתן. "אלוהים אדירים," ילל אנג'לו דנדי. "'סתכל עליו, אלוף, אין לו טיפת אחת של כוח".

בסיבובים ה-13 וה-14, עלי השליך על פרייז'ר את אונקיות הנחישות האחרונות שנותרו בגופו. בסיבוב ה-13 הוא הטיס את מגן השיניים הספוג מדם של פרייז'ר לעבר שורת העיתונאים, מכה חזקה בימין, כמעט והפילה את פרייז'ר למרכז הזירה. פרייז'ר כבר לא היה מכווץ ודרוך. הוא ניצב ארוך וגבוה, אגרופיו שמוטים כלפי מטה, כשהפעמון צלצל לפתיחת הצליל לתחילת הסיבוב ה-14 , דנדי דחף את עלי קדימה ואמר: "הוא כולו שלך!"

והוא אכן היה. כשאגרופו של עלי הוטח בו ישירות, שוב ושוב – – – תשע פעמים רצופות.

פרייז'ר אפילו לא הרים את אגרופיו להתגונן, ובסוף הסיבוב השופט הפיליפיני נדרש ללוות אותו בדרכו הארוכה בחזרה לפינה שלו.

"ג'ו," אמר המנהל שלו, אדי פוטץ', "אני הולך לעצור את זה."

"לא, לא, אדי, אתה לא יכול לעשות לי את זה," התחנן פרייז'ר, לשונו הנפוחה בקושי הוציאה את המילים. הוא החל להתרומם.

"אתה לא יכולת לראות כלום בשני הסיבובים האחרונים," אמר פוטץ'. "מה גורם לך לחשוב שאתה הולך לראות משהו בסיבוב ה-15?"

"אני רוצה אותו, בוס, "אמר פרייז'ר.

"שב, בן," אמר פוטץ' והצמיד את ידו על כתפו של פרייזייר. "הכל נגמר, אף אחד לא ישכח את מה שעשית כאן היום."

וכך זה היה. פעם נוספת פרייז'ר לקח את בן האלים לגיהינום ובחזרה.

*****

לאחר הקרב אמר פוטץ' הטריינר של ג'ו: "עלי נלחם בחוכמה. הוא שמר את כוחותיו, כיבה את עצמו כשהיה צריך. בגלל מבנה גופו, הוא יכול היה להרשות לעצמו לעשות זאת. מה שמבחין בין שני הגברים האלה, זו בעיקר שאלה של אנטומיה. עלי היה גדול מדי, וכשמוסיפים את זרועותיו הארוכות האלה למשוואה… ובגלל זה ג'ו היה צריך ללחוץ כל הזמן, ולחץ זה גובה מחיר מגופו ונפשו של האדם."

דנדי, הטריינר של עלי, אמר: "הבחור שלי ספג הכול וביקש תוספת את כל מה שיש. לעולם לא נראה עוד אחד כמוהו."

*****

לעלי לקח הרבה זמן לפני שירד להתראיין לעיתונות, ואז הוא יכול רק לומר, "נמאס לי להיות כלי המשחק היחידי בזירה. תנו לחבר'ה אחרים להילחם. אולי לעולם לא תראה את עלי שוב בזירה."

*****

למחרת בבוקר, בסוויטה שלו עלי דיבר בשקט. "פעם שמעתי מישהו, ששאל רץ מרתון, מה עובר לו בראש בקילומטר או שניים האחרונים של המרוץ, הוא השיב שאתה שואל את עצמך למה אני בכלל עושה את זה? אתה כל כך עייף. המרתון שואב ממך כל כך הרבה כוחות נפשיים. זה משנה אותך. זה גורם לך להשתגע קצת." הוא הוסיף "זה מה שחשבתי לעצמי בסוף. למה אני עושה את זה? מה אני עושה פה נגד הגבר הפראי הזה? זה כל כך כואב. אני חייב להיות משוגע. אני תמיד יודע להוציא את הטוב ביותר מהגברים מולם אני נלחם, אבל ג'ו פרייז'ר, אני אגיד לעולם כרגע, הוציא את המיטב שבי. אני הולך לספר זאת לכולם, הוא חתיכת גבר, ושאלוהים יברך אותו."

הקרב המלא, למעוניינים: