כדור בראש: 2013 היא לא השנה של כריסטיאנו רונאלדו

יוחאי ברזילאי

כהערת פתיחה נציין, כי הפוסט הזה יעסוק בנושא רגיש ורווי אמוציות, ברור לכולנו שקריאת תיגר על האינטרסים של כריסטיאנו רונאלדו היא מתכון לתגובות קשות מצד אלו שלא יחבבו את הדברים ("כתב נכבד, כבר מהכותרת הבנתי שאין לך טיפת מושג בכדורגל, רונאלדו מלךךך, ואתה סתם קנאי. על החתום: חיים תורג'מן") לכן כדאי להבהיר מייד כי אין ויכוח שכריסטיאנו רונאלדו הוא שחקן ענק, מצוי בחודש וחצי האחרון במומנטום הטוב בקריירה, ובכללי מתמודד ראוי לתואר השחקן הטוב בעולם כיום. מן הראוי לבקש מן השולפים האוטומטיים לבחון את הדברים לגופם, השגות ענייניות תתקבלנה בברכה, אבל חיסכו את ההשמצות. יאללה, נתחיל.

1.

ההצגה שסיפק השבוע כריסטיאנו במדי נבחרת פורטוגל שעלתה לגביע העולם על חשבון שבדיה ועשרת שחקניה האפורים גרמה לנדב יעקובי לטעון בשידור חי כי 'אם רונאלדו לא ייקח השנה את כדור הזהב של פיפ"א' (פרס הכדורגלן המצטיין בתבל לשנת 2013, למי שזוכר) זו תהיה "שערוריה". ובטוויטר צייץ ריו פרדיננד, איש חוליית ההגנה של היונייטד, משהו בסגנון "נגמרו התירוצים, אם רונאלדו לא זוכה השנה, ספ בלאטר הוכיח שהוא שולט", קצת עילג המתורגמן של גוגל  אבל העיקרון מובן.

ובכן וקודם כל, היה מצופה מאנשים שמבינים כדורגל להסתייג מההכתרות הגורפות האלו, המשחק של רונאלדו היה טוב ללא עוררין אבל הסיכום של ההופעה הזו היא 3 שערים באחד על אחד מול שוער אומלל ובלמים  שנותרו בחצי המגרש השני, המצטיין של המשחק (שלפי ההיגיון של יעקובי מכריע לזכייה בכדור הזהב) הוא דווקא זלאטן איבהימוביץ' המפלצתי שכבש צמד מול בונקר פורטוגלי חסר בושה ועם מינימום סיוע מחבריו לנבחרת, הנחותה משמעותית מיריבתה גם כך. שורה תחתונה: בניגוד לטירוף שאחז את תקשורת הספורט, אין למשחק הספציפי הזה שום תרומה לדיון, פשוט כי מדובר בעוד משחק טוב של רונאלדו – לא יותר, משהו שהוא היה חייב לעשות ושכל חלוץ בטופ העולמי (כולל פדרו רודריגז מברצלונה לדוגמא) היה עושה. בכלל, אם אני רונאלדו הייתי ממעט לנופף בקמפיין המוקדמות של המונדיאל כמקור ליוקרה, שרן ייני, זוכרים?

2.

 עוד דבר שלכאורה מובן מאליו הוא, שגם הופעה יוצאת דופן של רונאלדו לא מזכה בכדור הזהב, (אולי כדור זהב לליאו מסי על השואו מול מילאן בעונה שעברה, יעקובי?) שכמובן ניתן על יכולת לאורך שנה קלנדרית שלמה. מקובל להתחשב בשני שיקולים בבחירת הזוכה: יכולת אישית פנטסטית בקנה מידה עולמי מחד, ומעורבות משמעותית בהצלחה הקבוצתית מנגד, מה שנקרא אצלנו "סחב את הקבוצה על הגב".

מתוך 22 מועמדים, הפיינליסטים הברורים לפרס הם שלושה: ליונל מסי, כריסטיאנו רונלדו, ופרנק 'סקאר-פייס' ריברי, קשר באיירן מינכן (שאגב הציג גם הוא ביום שלישי משחק נהדר מול אוקראינה, שבו צרפת הפכה פיגור 2 לניצחון 0:3 ). כשבוחנים מגבוה את הנתונים הסטטיסטיים לעונה הקודמת (שימו לב, עונת 12/13, כן?) מגלים שפרנק ריברי, כמתחייב מתפקידו, מבשל יותר מאשר כובש (16 על 23 בהתאמה), בנקודה הזו אין לו סיכוי להתחרות ברונאלדו (62 בתוספת 14 אסיסטים) ובמסי המפלצתי (75 על 18 בכל המסגרות).

יש להודות שהפתיחה המסחררת של כריסטיאנו רונאלדו לעונה החדשה מהווה בשבילו יתרון מסוים – בפרט ביחס לליאו מסי ביש המזל – ובהתחשב בזיכרון קצר הטווח של חלק מהאנשים ובמומנטום הנהדר, הרי שהמועמדות של הדוכס ממדריד נראית בכיוון הנכון. ברור שקמפיין מסיבי מצד כל המי-ומי בספרד המלוכנית (בשילוב סיוע חסר תקדים מצד פיפ"א – מייד הפרטים) לעולם לא מזיק. הקומדיה היא, שלאחר שכבר הודיע לפני שבוע כי יחרים את הטקס – שכל כך איכזב אותו בפעמים הקודמות – הבין כריסטיאנו שסיכוייו משופרים משמעותית ולקח צעד אחורה ("לא יכול להבטיח שלא אגיע, נראה מה יהיה, זה לא תלוי רק בי" וכולי. וודי אלן הוא לא, זה ברור). 

מה הטיעון לזכות פרנק ריברי? באיירן מינכן כזכור רשמה הישג מדהים בעונה הקודמת כאשר זכתה באליפות הבונדסליגה ובגביע הגרמני תוך דומיננטיות מוחלטת, ושיא השיאים: המסע המופלא לזכייה בגביע ליגת האלופות של אירופה (ברצלונה, אפס, שבע). אם צריך לבחור שחקן אחד בולט מן המכונה הבווארית, מקובל לטעון שזהו ריברי. והאיש די בטוח בעצמו – הוא הודיע שאישתו כבר פינתה מקום בארון לכדור הזהב.

3.

הטיעון הבא שיוצג יהיה קצת מהפכני ומבחינה מסויימת משול לדריכה בשדה מוקשים, אבל הוא ליבו של הפוסט ויאמר באופן ברור לחלוטין: כריסטיאנו רונאלדו בהחלט לא זכאי לכדור הזהב 2013, למרות הכושר הנפלא שלו כעת ולמרות המספרים האישיים המצויינים בעונה החולפת. הנקודה היא, שלא רק שריאל מדריד כשלה באופן די מוחץ בהשגת מטרותיה בעונה שעברה, בה יצאה מתמונת האליפות בשלב מוקדם וגם הפסידה את הגביע ליריבה העירונית, אלא שרונאלדו נושא בחלק לא מבוטל מהאשמה, ובאופן ישיר.

אולי קצת קשה להיזכר בעונה הרעה של ריאל, היכולת הירודה והחיכוכים של המאמן חוזה מוריניו עם מחצית מחדר ההלבשה ועם האוהדים, אבל את רונאלדו ה'עצוב' כולם זוכרים. במשך שבועות מספר שררה אי-בהירות קשה לגבי המשך דרכו של הכוכב במדריד, בזה אחר זה הגיעו רמזים על רצונו לעזוב את מדריד עוד באותה עונה, וריאל – בכיכובו – צללה באופן מביש. פער 8 מבארסה תוך 4 מחזורים ופער 18 במחזור ה22 (שבו רונאלדו, כאילו בהתאמה, כבש שער עצמי לראשונה בקריירה הבוגרת.) בסופו של דבר נמצא הפתרון ונחתם חוזה ענק שהשאיר את CR7 שמח ומאושר. במבט לאחור קשה להבין את ההתרחשויות: האם היכולת החלשה הייתה טקטיקה של משא ומתן על חוזה, או אולי רונאלדו היה רע כמו ריאל כולה ולא באופן מכוון. אבל לטעמי אין הבדל, יש חוסר טעם ואי הגינות ספורטיבית בנתינת כדור הזהב לכדורגלן שלחלוטין לא מיצה את היכולת הבסיסית שלו באותה שנה ובמישרין החטיא את המטרה הבסיסית של הקבוצה – אליפות הליגה. ובל נשכח כי מדובר באותו סגל שקרע את לה-ליגה בעונה הקודמת עם אליפות של 100 נקודות פלוס מודריץ' ואסיין.

4.

השורה התחתונה אם כן די ברורה, פרס כדורגלן השנה בעולם לא אמור לשכון בארון התארים העמוס (אומנם בפחות תארים קבוצתיים ממה שניתן לצפות) של כריסטיאנו. כאן נכנסת פיפ"א עם פארסה משונה וחסרת תקדים. ההצבעה שבאופן מסורתי מסתיימת ב15 לחודש (הרי לישישים של פיפ"א לוקח חודש לספור כשש מאות קולות)  הוארכה השנה עד ה29. לא זו בלבד אלא שכל המצביעים – אלו שכבר הצביעו בהצבעה שלמעשה כבר הסתיימה – יוכלו לרענן את הצבעתם מחדש. אין מה לומר על ספ בלאטר: האשמאי הזקן עושה ככל יכולתו להתפייס עם רונאלדו וספרד ופורטוגל אחרי תקרית הג'ל המבישה, שבה חיווה דעתו המלומדת על מידת ההשקעה של הכוכב במוצרי טיפוח לשיער. לזה כנראה התכוון בן-יהודה במילה שחיתות.

ועדיין המירוץ רחוק מלהיות סגור, אם כי לפי דיווח של ה'אס' ממדריד סוכנויות ההימורים מעניקות יתרון לרונאלדו על פני היריבים. היינו ווגאס כבר החליטה (כמובן שהעובדה כי פרנק ריברי שבר צלע וייעדר ממשחק העונה בבונדסליגה נגד בורוסיה דורטמונד – שבת 19:30 – מנטרלת ממנו את האפשרות להשפיע על מועמדותו בכהוא זה. מה שמשאיר פתח להערות ארסיות על כך שרונאלדו מנצח רק כשמתחריו פצועים) אבל השאלה המעניינת בעיני היא זו: מי העיתונאי מישראל בעל זכות ההצבעה לכדור הזהב? כולי תקווה שאין המדובר בנדב יעקובי.