שבת בבסיס: איירוד מול ג'יטר בקרב על הגמר / יוני לב ארי

ה-30 באפריל 1998, יאנקי סטדיום. הניו יורק יאנקיז מארחים את הסיאטל מארינרס, לדו קרב בין שתיים מההתקפות הטובות בליגה. זה נגמר עם 8:9 דרמטי באינינג העשירי, אחרי שסיאטל איבדה שלוש פעמים יתרון, הום ראן של טים ריינס באינינג התשיעי השווה ל-8:8, וסינגל של טינו מרטינז, אקס מארינרס, הביא ליאנקיז את הניצחון באינינג העשירי ב-Walk Off Fashion.

איירוד במדי סיאטל, לצד ג'יטר (צילום: thesportsfanjournal.com)

המשחק הזה, שכלל שני הום ראנס של קן גריפי ג'וניור והום ראן בודד של אלכס רודריגז, טינו מרטינז, דרל סטרוברי וריינס כאמור, היה מיצג טיפוסי למשחקים של שתיים מקבוצות ההתקפה הטובות שידע המשחק, ובמקרה שיחקו בזמנים דומים, היאנקיז של 1998 וסיאטל של 1997. כעת השתיים האלה נאבקות ראש בראש על הכרטיס השני לגמר תחרות הקבוצה ההתקפית הטובה בכל הזמנים.

חצי גמר ראשון, הצד השמאלי של הבראקט: סיאטל מארינרס, 1997, נגד ניו יורק יאנקיז, 1998.

קטגוריה ראשונה: ראש בראש.

בשל העובדה שהשתיים שיחקו בטווח של שנתיים, ולא ממש השתנו בין 1997 ל-1998, נבחן מה הן עשו זו מול זו ראש בראש בין 1997 ל-1998. בעונה הראשונה סיאטל ניצחה את העונה הסדירה בין השתיים 4:7, כשהיא מנצחת גם בקטגוריית הריצות 60:62.

ב-1998 המצב התהפך, כשניו יורק ניצחה את הסדרה העונתית 3:8, עם הפרש ריצות מרשים של 64:71. בסך הכל בשנתיים האלה (הקבוצות לא נפגשו בפלייאוף ב-1997 או ב-1998) היאנקיז ניצחו את הסדרה הדו עונתית 10:12, עם יתרון בריצות 126:131. החבורה מניו יורק פותחת ב-0:1 גדול.

קטגוריה שניה: Position Players חברים בהיכל התהילה.

אז עכשיו, אחרי שנכנסו לפיגור, שחקני סיאטל Coming To Bat. למארינרס של 1997 היו שניים, אפשר להגיד שניים וחצי הול אוף פיימרים. קן גריפי ג'וניור ואדגר מרטינז, שמשלבים ביחד 939 דינגרס, נמצאים במקום של כבוד בקופרסטאון. המספרים של איירוד (696 הום ראנס, ממוצע חבטות 295. WAR של 117.5) בהחלט מצדיקים, אך כוכביות למיניהן שמרו אותו מחוץ לתחום, לפחות בינתיים. ראול איבאנייז, שפרש לפני שש שנים, העמיד קריירה יפה (272., 305 הום ראנס), אך בשלב זה לא מספיקה בכדי להיכנס לקופרסטאון.

אחד נכנס, השני עם כוכבית. גריפי ואיירוד (צילום: deadseriousness.com)

ליאנקיז של 1998, עם כל השמות המפוצצים, יש בסך הכל שני הול אוף פיימרים, כשרק אחד מהם היה שחקן משמעותי. דרק ג'יטר הוא הפוזישן פלייר הקבוע בליינאפ היחיד שנכנס לקופרסטאון, אמנם נכנס כמו ענק, אבל זה אחד בלבד. ריינס הוא השני, אך בגיל 38, עם חמישה הום ראנס בלבד, הוא כבר לא היה ממש משמעותי. סיאטל משווה, 1:1.

קטגוריה שלישית: סטטיסטיקה קבוצתית.

בתחום ההום ראנס, סיאטל של 1997 היתה מפלצת של כח, עם 264 דינגרס בסך הכל (הכי הרבה בליגה), 1.6 הום ראנס למשחק. כל אחד בליינאפ של המארינרס חבט בדאבל פיגרס, כשגריפי (56) וג'יי ביונר (40) היו הבולטים בחבורה.

מהסווינגס היפים במשחק. סטרוברי (צילום: Pinstripe Alley)

היאנקיז של 1998 הסתפקו ב-207 בלבד (מקום שביעי בליגה, אותה הובילה סיאטל), 1.3 למשחק, כשגם שם כולם חבטו בדאבל פיגרס (פלוס שיין ספנסר מהספסל עם 10), אך בלי מפלצות. ארבעה שחקנים חבטו 24 ומעלה – סטרוברי, אוניל, ברני וטינו. הקטגוריה הזו הולכת לסיאטל, בנקודות.

סיאטל הובילה את המייג'ורס גם בריצות, עם 925 כאלה, 5.7 למשחק! היה כיף להגיע לקינגדום ב-1997. אך גם בברונקס של 1998 היה אקשן, כשהיאנקיז הביאו 965 רצים הביתה, כמעט שישה למשחק! ג'יטר הגיע הביתה 127 פעמים, אפילו יותר מגריפי, וכך היאנקיז השוו את התוצאה של המשחקון הפנימי ל-1:1.

מפלצת התקפית. ביונר (צילום: pinterest.com.mx)

שובר השיוויון מגיע מה-Batting Avg., שם סיאטל השיגה ב-1997 ממוצע של 280., חמישי בליגה (היאנקיז היו במקום השלישי עם 287.), כשאדגר מרטינז יורה ל-330. מפלצתי. היאנקיז של 1998 לא עצרו עד שהם הגיעו לממוצע של 288. (מקום שלישי בליגה, סיאטל סיימה שישית עם 276.). ברני וויליאמס הצטיין עם 339., והוביל את היאנקיז לניצחון בקטגוריה – 1:2 ניו יורק.

קטגוריה רביעית: שתי מפלצות מול שתי מפלצות

עם כל הכבוד לאדגר מרטינז ולאיירוד של 1997, לסיאטל של העונה ההיא היה צמד אחר. קן גריפי ג'וניור כמובן, לצידו של ג'יי ביונר המפחיד. השניים, שחבטו ביחד 940 הום ראנס בקריירה, השיגו ב-1997 ממוצע חבטות משותף של 275. בלבד (גריפי חבט 304.), אך הטיסו 96 דינגרס, הביאו 256 רצים הביתה וסחטו 195 הולכות. אגב, ביונר אמנם חבט לממוצע נמוך, אך בשל ה-Walks הוא רשם OBP גבוה, והשניים הגיעו ביחד ל-382., בהחלט מרשים.

אוניל וברני. נתנו פייט (צילום: Sports Illustrated)

מהצד השני, היאנקיז העמידו את ברני וויליאמס ופול אוניל. במקרה יצא גם שמשתי הקבוצות נשלחו הסנטר פילדר והרייט פילדר. פוקס. הדואו מניו יורק חבט 327. מרשים, אך שלחו החוצה רק 50 הום ראנס, הביאו הביתה 213 רצים וסחטו 131 הולכות. ללא ספק, ביונר וגריפי גוברים על אוניל וברני – 2:2, יש לנו דרמה.

קטגוריה חמישית: רצפים מרשימים.

סיאטל פחות האמינה ב-ווינינג סטריקס, כשהמקסימום שהמארינרס השיגו היו ארבעה ניצחונות רצופים, דבר שקרה שש פעמים במהלך העונה (באחד המקרים היה מדובר גם בסוויפ על היאנקיז בברונקס).

רביעיית המחץ. ביונר, אדגר, גריפי ואיירוד (צילום: Lookout Landing)

היאנקיז, לעומת זאת, בכדי להגיע ל-114 ניצחונות, היו חייבים להרשים. פעמיים רצף של שמונה ניצחונות, פעמיים רצף של תשעה ורצף אחד של עשרה, שהגיע אחרי ארבעה ניצחונות והפסד, כך שלמעשה הם ניצחו 14 מ-15. 2:3 ליאנקיז, בקלות.

קטגוריה שישית: המשחקים הגדולים התקפית

סיאטל הגיעה לדאבל פיגרס בהתקפה 19 פעמים, כשהשיא עמד על 15 ריצות, פעמיים. ב-21 ביוני סיאטל הגיעה לטקסס, עוד קבוצה שאהבה התקפות, וחזרה משם עם 8:15 ענק, כולל תשע ריצות באינינג השביעי. כעבור שבועיים התארחו הג'איינטס בסיאטל, וחטפו שם 4:15, אחרי 1:9 באינינג השלישי.

היאנקיז של 1998 חוגגים אליפות, ועליה לגמר (צילום: silive.com)

החברה של ג'ו טורה מניו יורק השיגו לא פחות מ-27 (!!) משחקים של דאבל פיגרס, מספר מטורף, כששיא השיאים הגיע כבר במשחק השמיני של העונה, ניצחון 13:17 על אוקלנד, לאחר פיגור 5:0 באינינג השני. וכל ה-30 ריצות האלה – הגיעו עם הום ראן אחד משתי הקבוצות, של טינו מרטינז. תוסיפו עוד פעמיים 15 ריצות – 3:15 בטקסס ו-5:15 בבולטימור, ותקבלו ניצחון גם בקטגוריה הזו, 2:4 ליאנקיז, שעולים לגמר מול הג'איינטס של 1930 – בשבוע הבא!

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. טוף, הפעם צמוד עד גבה צמוד וסיכוי שבפעם הראשונה מאז המשחק הראשון נצטרך ללכת לשובר שוויון.
    בפעם הקודמת שפגשנו את סיאטל שוררתי בשבחו של קן גריפי ג׳וניור, הפעם יש לו פייט מעניין. דה קיד אמנם הוביל את האמריקן בראנס ב97 עם 125, אבל זה 2 פחות מדרק ג׳יטר של 98. הוא אמנם ״לוקח״ את ג׳יטר בקרב הסטרייקאאוטס, עם 121 מול 119 של ג׳יטר, אבל כמובן ששניהם קורסים מול העונה המדהימה שנתן ג׳יי בוהנר עם ה175 שלו. הומראנס היאנקיז לא ממש חבטו באותה עונה מסתבר, השיא שלהם הוא 28 (טינו מרטינז) אצל המארינרס 4 שחבטו 28 ומעלה, וכמובן גריפי ג׳וניור מוביל עם 56, כפול ממרטינז. ורק לסבר את האוזן על הדומיננטיות של גריפי ג׳וניור, הוא הולך בכוונה 23 פעמים, כשכל היאנקיז הולכו בכוונה 31 פעמים. גם הליכות רגילות יש למארינרס שניים בטריפל פיגרס מול נובלאוך שהלך 76 ביאנקיז.
    מה שמעניין זה שבאמת יש פה מצ׳ אפ חבל על הזמן, ולכן נלך ישר לממוצעים.
    *
    היאנקיז מובילים בראנס (88.556 מול 84.111) והיטס (145.667 מול 140.667), אבל המארינרס מובילים בהומראנס עם 26.222 מול 20.444 וכמובן שגם בסטרייקאאוטס 95.444 מול 90.556. הRBI והwalks כמעט זהים, יתרון קל ליאנקיז. היאנקיז גנבו פי שניים בסיסים. ברני וויליאמס מוביל את כל הרשימה בממוצע עם ה339 המרשים שלו, אבל בסופו של דבר ההפרש די צמוד עם יתרון ליאנקיז 287 מול 284. הסלאגינג של סיאטל מפרגן להם עם OPS של 0.871 מול 0.849 ובכמות הפעמים שBatted into double play, שוויון הזוי 12.778 (פול א׳וניל הוביל את הליגה האמריקנית עם 22 אבל ג׳יי בוהנר מוביל את הטבלה שלנו עם 23). היאנקיז גם חטפו יותר כדורים.
    *
    אז הולכים לשובר שוויון. מדד הסימפטיות? למארינרס יש את גריפי ג׳וניור, שזה תמיד מנצח, אבל ליאנקיז יש את דייוויד קון וכמובן דאריל סטרוברי. 1:0 יאנקיז. מישהו מהספסל? ליאנקיז יש את ג׳ו ג׳יררדי התופס המחליף וטים ריינז בDH, לסיאטל כלומה ומאומה. 2:0 יאנקיז, וזהו, היאנקיז עולים, אבל בקושי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט