לזה אני קורא אוהד: אריק, אשתו החמודה (בהריון?), והבת המתוקה

***********************

הקדמה של מנחם לס:  לכל בעלי היומנים של הקבוצות – אין יותר 'יומני אליפות'. ישנם רק 'יומנים'. זה יאפשר לכתבים כמו אלעד רבין ואפלטון לכתוב יומנים, ולא לתרץ את היעדרם ב-"מאחר ואין סכוי לאליפות, אין יומן!". אז עכשיו יומן יכול להופיע שרובו ככולו רפש וקקי כמו יומנו הבא של אלעד רבין. אז הוצאתי את המילה אליפות מגולש מתנדב חדש, אריק חשין, שילווה את הקבוצה (שאני מאד מחבב!) מעיר המכוניות לטוב או לרע עד סוף העונה!

****************

יומן דטרויט/ חזרה לרלוונטיות

אריק חשין

לקרוא לזה יומן אליפות יהיה יהירות. זה יומן חזרה לרלוונטיות.  בתור אוהד פיסטונס מאז ומתמיד השנה שוב יש סיבה לוותר על שעות שינה.  יש התרגשות שהשנה הפיסטונס חוזרים לשחק – דיטרויט בסקאאאטטבוללל!

אחרי התלבטות אם יש לי זמן ואם זה באמת בשבילי מנסה את כוחי בלכתוב (בעברית) את יומן חזרה לרלוונטיות של הפיסטונס.  אני אוהד גאה שגם בשנים הקשות ממשיך ללוות את הקבוצה.  שלא כמו הדוק שמחליף קבוצות כל עשור מאז שהתחלתי לצפות בכדור הקופץ  אני אוהד של הפיסטונס.  זה התחיל בתור ילד בימים של הbad boys, המשיך בתקווה של אחד בשם Grant Hill  שבעונות הראשונות של הליגה הראה ניצוצות של משהו באמת מיוחד.  ואז Joe D השחקן ההוגן ביותר של הליגה (אומר הרבה לאחד שהיה ב Bad Boys) שעל שמו יש את הגביע של נהדר שמהעזיבה של הכוכב Grant Hill    הצליח לבנות קבוצה נהדרת שזכתה באליפות (ובערך 5 דקות מעוד אליפות) והגיע לגמר ה  NBA Sportsmanship Award הוכיח שהוא לא רק שחקן חכם, ששייך לגדולים ביותר בהיכל התהילה, אלא גם GM  המזרח 6 שנים רצופות.  מה ש Joe D עשה שבאמת שבה את ליבי זה לבחור שחקנים שהיה להם מה להוכיח וקבוצה ללא כוכב זוהר אחד או שתיים. ואח"כ הגיעו כמה שנים קשות… בעיקר בגלל שווליאם דווידסון הלך לעולמו (זצ"ל) והיתה שאלה של מי בעל הבית. אבל גם כמה טעויות של דומארס בחוזים הזויים (בעיקר נטישה של השיטה של להביא שחקנים שיש להם מה להוכיח – החתימה של בן גורדון…).  אבל לא משנה כל זה מאחורינו.  יש בעלים חדשים (שנולד בארץ הקודש) ובצורה יפה וחכמה דומארס חוזר לעצמו ובונה קבוצה נהדרת.

אז סוף כל סוף הנה הגיעה שנת "החזרה רלוונטיות".  שנה שמזכירה לי מאוד את שנת 2001-2002 של הפיסטונס.  שנה שבא הם עשו מהפך מ32-50 ל50-32. אז אולי השנה לא יהיה כזה מהפך – להפוך 27 נצחונות ל 55 זה לא הגיוני בעליל, אבל אם הפיסטונס יצליחו לחזור לייצר מאזן של בערך .500 אז זה התהליך הנכון.  וכמובן לחוזר לפלייאוף.

אחרי 10 משחקים נשברתי והחלטתי שאני צריך לכתוב את היומן הזה.  אם אני כבר גם ככה קם בשעות משונות של הלילה ורכשתי את הleague pass אז למה לא לכתוב על החוויות?  שיהיה משהו להראות לילדים…למרות שהמאזן הוא לא בדיוק כמו שדמיינתי אבל יש ניצוצות והבוכנות מתחילות לעבוד.  עוד קצת שימון ושיפשוף ואני מאמין שהמכונה תתחיל לצבור נצחונות.

קודם כל כיף לראות את הפיסטונס משחקים.  לראות את דורמנד שולטטטט בצבע. לראות את מנרו יציב ומגוון. J-Smooth  פשוט עושה הכל על המגרש.  אם היה ספק שאפשר לשחק עם ה 3 הגדולים ביחד אני חושב שהוא נעלם.  ג'ניניגס עדיין לומד.  הוא לא התחיל את העונה אבל מאז שהוא כן משחק אפילו ב8 משחקים הראשונים שלו אני רואה שינוי.  במשחק הראשון הוא זרק קודם, כך גם בשני, אבל במשחקים האחרונים הוא התחיל למסור.  התחיל לראות משחק.  יש לו ממי ללמוד Joe D  למעלה, ושני המאמנים מוריס צ'יקס וצ'ונסי Big Shot בילאפס. עמדת ה guard  השני גם לא היתה יציבה עד כה, אבל סה"כ הפיסטונס הראו עומק בכך שגם שצ'ונסי לא פותח, ובינואם פצוע, יש את KCP שיכול בהחלט לפתוח.  והפתעה גדולה עד כה היא סטאקי. הוא עולה מהספסל ומשחק נכון וטוב.  הלוואי שימשיך כך.  אחרי אכזבה גדולה ממנו עד כה בקריירה הוא הופך להיות השחקן שדומארס ציפה לו ואולי הוא בדיוק במקום הנכון שדומארס רוצה אותו – שחקן שיש לו מה להוכיח. 

אבל הכי כיף לראות זה את ה3 הגדולים. וואו!  החוסר אנוכיות שלהם, המסירות בפנים, הריבאונד, הגגות, היכולת של דרמנד לרוץ, המלחמה והחוכמה של j-smooth והיציבות של מנרו פשוט תענוג.

אז המאזן בזמן כתיבת שורות אלו הוא 4-6 וכרגע דיטריוט 7 במזרח.  ניצחון מתוק על ניו יורק הלילה אחרי הטעם המר של המשחק באל איי.  ועכשיו מצפה ל back to back   נגד אטלנטה. יהיה מעניין לראות את j-smooth נגד קבוצתו לשעבר. איזה כיף שהפיסטונס שוב רלוונטיים.

כמו הקבוצה הגדולה של הפיסטונס מאמצע ה2000 צריך לבנות לאט ונכון.  זה לא יומן אליפות זה יומן סיבוב ראשון בפלייאוף.  אני פותח שמפנייה אם הפיסטונס מגיעים לסיבוב הראשון ומשחקים כמו שצריך (בוא נגיד הפסד של 4-2 בסידרה יהיה מכובד).  ואז כל שנה מטפסים בסולם עד שינוי נוסף של שם הרחוב של הפאלס בהולבורן היילס.

טוב אז הנה, כתבתי פוסט ראשון ביומן.  מזל שהבוס שלי לא קורא עברית…