הכי קרוב לדייגו /צפריר אוזדובה

מארדונה הנצחי הלך לעולמו. הספורטאי האלוהי הזה שהצליח לעשות ניסים בכדורגל כמו שמשה עשה במדבר. מותו של דייגו העציב את כולנו. גם מי שלא גדל עליו ראה לפחות 100 פעם את שער הסלאלום ממקסיקו 86. הוא לא היה הספורטאי הגדול בסגנון האמריקאי. שקונה את עולמו ואז לובש חליפה ועובר לעסקים. דייגו היה ונשאר איש של העם הנציג של האזרח הפשוט . הוא אף פעם לא היה עשיר, אלא עני עם כסף.

תמיד הערצתי את מראדונה בגלל אישיותו. אף פעם לא שפטתי אותו על חולשותיו. זה מה שהפך אותו למיוחד. כמו אל מיתולוגי. כל יכול ואז נופל במשהו שכל בן אנוש יכול ליפול. תמיד אמר את מה שחשב. יצא נגד כולם. האנגלים האמריקאים האיטלקים והכי חשוב נגד השחיתות של פיפא ונשיאה דאז ז'ואאו אבלנז'. מה שכולם ידעו וחשבו ואף אחד לא אמר. העריץ את פידל ונשא בגאווה קעקוע של צ'ה גווארה. דבר שעורר עליו ביקורת אך האם אפשר לשפוט אותו? מנקודת מבטו כארגנטינאי ודרום אמריקאי ארצות הברית והאנגלים גנבים ופידל הוא אגדה. (להזכירכם לפניו היה דיקטטור בחסות אמריקאית בשם באטיסטה).

בגיל 9 ישבתי לראות את המונדיאל הראשון שלי. משחק הפתיחה היה ארגנטינה נגד קאמרון. ואבא שלי הושיב אותי לידו ואמר לי "התכלת לבן הם שלנו, הם הטובים" וישר נשבתי בקסם של ארגנטינה. עד אותו משחק דייגו היה בשבילי רק שם תואר "חושב שהוא מראדונה" קראנו למישהו שניסה להעביר בלי למסור. ו עד היום זכור לי הסלאלום והבישול לקאניג'ה נגד ברזיל והבכי שלו בגמר (בצדק כי ארגנטינה נשדדה).

הדבר שהכי מסמל את דייגו מאותו מונדיאל היה מה שאמר לפני המשחק בחצי הגמר של ארגנטינה נגד איטליה שאמור היה להתרחש באצטדיון סן פאולו בנאפולי "האיטלקים זונחים אותכם 364 ימים בשנה ועכשיו צריכים אתכם, אני נאפוליטני 365 יום." בקריאה לאוהדי נאפולי לעודד אותו נגד איטליה. וזה עבד. כי דייגו עזר לנאפולי הענייה לכבוש את איטליה. עם 2 אליפויות וזכיה בגביע אופ"א. וזה שנאפולי הקטנה תנצח את יובנטוס העשירה זה שווה ערך לניצחון של ספרטקוס על הלגיונות הרומים. בלתי נתפס.

מה שייחד את דייגו זו התשוקה. בכדורגל ובחיים. מארדונה השחקן היחידי אי פעם שלקח מונדיאל "לבד". כשהוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל 86 עם שערים בישולים ומנהיגות. ולניצחון נפלא בגמר 3-2 על מערב גרמניה. הישג שאי אפשר לשחזר.

ב 2016 אני וחבר היינו בטיול כדורגל בארגנטינה. ביקרנו במונומנטל של הגדולה מכולם ריבר פלייט, איצטדיון הבומבונרה של בוקה, איצטדיון מרסלו ביילסה של ניוולס+ מתקן אימונים (בשביל מסי). ודווקא שישבתי לבד איזה ערב בבר בבואנוס איירס הרגשתי הכי קרוב שהייתי לדייגו. התברר לי שמראדונה לקוח קבוע שם והעובדים התגאו בתמונות איתו ואף סיפרו על נדיבותו ושהוא מזמין את כולם למשקאות. רגע דייגו הגדול הולך לבר ויושב עם כולם? לא היה קורה לפלה או ג'ורדן.

דייגו תודה על השמחה שמילאת אותי את ארגנטינה ואת כל אוהדי הספורט בעולם. תודה שנשארת ילד נצחי ולא השתנית. זה רק מעצים אותך.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  2. אהרון שדה

    27 נוב 2020 11:57:50

    נהדר .
    רק שמח שאני טיפה גדול ממך וראיתי אותו בלייב ב 86 זו חוויה שלא תישכח לילד שהיה אז בן 11 כמוני.

  4. מנחם לס

    27 נוב 2020 18:09:16

    תן לשחקן כזה את המחשבה והרצינות של בקנבאוור ויש לך שחקן שממש אין לתאר את הרמה שהיה מגיע אליה.
    מצד שני אולי רק עארס כמוהו חסר השכלה ומטורף, יכול היה להגיע למה שהגיע.

  11. הציפור הנדירה

    29 נוב 2020 11:48:57

    בתגובה לדברי שמעון שגימדאת מאדטנה לעומת מסי ורונאלדו: נאפולי זכתה בתאריך אליפות וגביע אירופי רק עם דייגו. ברצלונה וריאל זכות באליפויות גם לפני מסי ורונאלדו ויזכו ם אחריהם (ריאל זכתה בעונה האחרונה), ונבחרת ארגנטינה ב-86' הייתה עם פחות כוכבים גדולים מאשר זוכות רבות אחרות לפני ולמרות שער היד נגד אנגליה ארגנטינה הייתה אלופה ראויה וגם אם היה נפסל שערהיד לא בטח שאנגליה הייתה מנצחת והרמאות של השער הזה אינה יותר מהרמאות של פלר בגמר 90' שקיבל בעיטת עונשין מאחד עשר מטרים על עברה שלא הייתה בגלל הצלילה שלו ברחבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט