בס"ד
דייגו ארמנדו מראדונה נפטר בעיני הגדול ביותר בכל הזמנים כמה נקודות עליו
אחרוג ממנהגי וארשום כמה דברים קצרים יחסית
אני בדרך כלל איש של מספרים אך דייגו לא היה איש של מספרים ולכן למי שמודד דברים רק על פי סט' לא יוכל להבין את גדולתו הענקית
שכן אם מודדים קריירה על פי אורך שנים הרי שלא ניתן להשוות אותו לשחקנים כמו רונאלדו ומסי ורבים אחרים.
אבל זה פן אחד למדוד גדולה
זה אולי מתאים לרוב השחקנים אבל ישנם כאלו בודדים מאד שיכולים להגיע לגדולות גם במיעוט שנים וכזה היה דייגו .
אני זוכר שלפני כמה שנים שבאתי לכתוב על הגדולים מכולם טען שמעון (הקוריוז) שדייגו בכלל לא ברמה של מסי הוא אמר כן כי הוא הסתכל מספרים
בסופו של יום שמעון קיבל את זה שדייגו כנראה היה משהו אחר מישהו הצליח להעביר לו את התחושה.
אני אנסה להסביר בקצרה את מה שלא ניתן להסבר למה הוא היה כזה גדול
- הכריזמה :
לאחרונה הראו את הרגעים הגדולים של דייגו לכבוד יום הולדתו ה 60 ואז הבנתי מה בעיקר היה בו שחסר יחסית במסי ובגדולים אחרים וזו הכריזמה.
כאשר דייגו אפילו היה עולה לחימום היית מרגיש את האנרגיות היית מרגיש חשמל באוויר משהו כמו ריצה של בולט בגמר אולימפי אלא שגמר אולימפי קורה פעם ב 4 שנים לאורך פחות מ 10 שניות ודייגו זה היה משהו ארוך ומתמשך .
אין היום מישהו שאפילו מתקרב לכך .
- הטורניר (השיא) .
1986 אמנם היה הטורניר הראשון שראיתי וככזה אתה זוכר אותו כנראה יותר מכל. ובכל זאת נער הייתי וגדלתי ואיני זוכר מישהו שמתקרב לגדולה בטורניר כפי שדייגו עשה במונדיאל 86 .
לפניו היה פלאטיני ביורו 84 או פלה 70 ואחרים אחריו היה ואן באסטן (88) רומאריו (94) רונאלדו (מברזיל 02) ואחרים אבל אף אחד לא התקרב לאבסולוטיות ההיא של דייגו 1986 יש לו שם רגעים בלתי נתפסים ממש .
לדייגו לא הייתה נבחרת גדולה הוא עשה אותה גדולה .
לעיתים נדירות יש כאלו בכדורסל שמצליחים להוביל קבוצה בינונית עד הסוף (האקים או נוביצקי ) אבל כדורסל זה 5/5 ובכדורגל זה 11/11 ונדירים מאד המקרים בהם שחקן אחד ללא קבוצת על יכול לקחת את הקבוצה /נבחרת עד הסוף אבל דייגו עשה זאת ולא פעם.
כמובן שבראש ובראשונה עם ארגנטינה 1986
בכדי להמחיש זאת בא קצת לעזרתי מגזין הפראנס פוטבול כאשר לפני כמה שבועות בחר פאנל של 110 שחקנים על פי תפקידים שמתוכם הוא יוכל לבחור את נבחרת העשור שתיבחר אגב בדצמבר.
ולכן לצורך מדד השוואתי לקחתי את הרשימה של הפראנס פוטבול וראיתי למשל שלנבחרת ארגנטינה 1986 היה נציג אחד בודד דייגו כמובן (בסגל היה גם פסארלה שאף הוא נבחר לאותו פאנל אך פסארלה לא שיחק כלל במונדיאל 86 ולא עזר לדייגו אפילו בדקת משחק בטורניר )
כל הנבחרות מטורניר 1958 ואילך הביאו כמה נציגים למעט דווקא ארגנטינה 78 אז פסארלה היה נציגה הבודד (אבל ארגנטינה דאז זכתה בגביע הרבה הודות לסיפור המפוקפק עם פרו והיא גם הייתה ביתית )
כאמור כל יתר הנבחרות שלקחו גביע עולם שיחקו עם כמה נציגים.
למשל לברזיל 58+62 היו 4 נציגים
ב 70 היו לה 6 נציגים
גרמניה 74 הייתה עם 5 נציגים
4 נציגים היו לצרפת 98 ,ברזיל 02 ואיטליה 06
לספרד 2010 היו 6 נציגים .
גם כמה מנבחרות היורו הגדולות הביאו כמה נציגים
למשל הולנד 88 (5) או איטליה 68 ,צרפת 00 עם 4 נציגים
לספרד 08 היו 5 נציגים וב 12 6
גם מי שהיו להם פחות נציגים התבוססו בעיקר על משחק קבוצתי ולא על כוכבים (בעיקר גרמניה)
בקיצור מקווה שהפואנטה הובנה דייגו שיחק עם שחקנים פחות טובים והוביל אותם עד הסוף
כמובן שגביע העולם זה השיא אבל הוא עשה זאת גם בליגה שהייתה אז החזקה בעולם עם קבוצה קטנה בשם נאפולי שלא זכתה בשום אליפות לפניו ובשום אליפות אחריו.
דייגו עשה עם הקבוצה הזו היסטוריה עם אליפות איטליה 87 כנגד קבוצות ושמות רבים בליגה שהייתה אז החזקה בעולם
ביתר שאת הוא עשה זאת ב .1990
כאשר במילאן של אז שיחקו למשל בארזי מלדיני ואן בסטן חוליט ורייקרד כולם חברי 110 הגדולים (ושמות גדולים אחרים )
ובאינטר של אז שיחקו ברגומי ברמה ומתיאוס מאותה הרשימה ועוד שמות על כזנגה וקלינסמן
נדמה לי שיהיה קשה מאד למצוא כדורגלן שכזה לקחת קבוצות מוגבלות עד הסוף ויותר מפעם אחת (את נאפולי הוא גם הצעיד לתואר האירופאי היחידי שלה מאז ומעולם גביע אופ"א 89 )
הרגע :
יש מעט מאד ספורטאים קבוצתיים שיכולים להכניס רגע היסטורי אחד גדול שזכור לפנתאון
ואן בסטן למשל עשה זאת בשער הוולה בגמר יורו 88 אם נפליג לארץ אז שארפ קנה את עולמו בסל ההוא בנס קובנה .
לדייגו היו שני רגעים כ"כ מנוגדים ובהפרש …רגע בודד אחד מהשני .
אני מדבר כמובן על רבע גמר מונדיאל 1986 מול אנגליה זה לא רק רבע גמר מונדיאל אלא מלחמת כדורגל של ממש בין מדינות שהיו במתיחות מדינית גדולה
סביב פלישת בריטניה לאיי פוקלנד ובהשפלת ארגנטינה במלחמה שנערכה 10 שבועות בין אפריל ליוני 82.
ככה שהמשחק הזה היה לא סתם משחק ואפילו לא סתם רבע גמר גביע עולם
היה זה גם מאץ אפ בין מי שיהיה שחקן הטורניר לבין מלך שערי הטורניר האנגלי לינקר.
והרגעים הללו היו כ"כ מנוגדים אחד מהשני ועם זאת הכי מייצגים שיש את דייגו הגדול.
מצד אחד השער ההוא ביד שמייצג את כל מה שממזרי וכל מה ששערורייתי בדייגו לאורך הקריירה שלו
אבל מצד שני לא עוברות "דקתיים" ודייגו מכניס את השער הגדול ביותר בתולדות הכדורגל בוודאי שבתולדות המונדיאל
עד היום מהדהד לי יורם ארבל ברקע "100 אחוז חוקי 1000 אחוז חוקי "
ואני זוכר היטב את הדיסוננס שבי בתור ילד בן 11 בין האהדה לארגנטינה לבין הקושי הגדול לקבל את המרמה של דייגו והשער השני פתר לי בתמימותי את הדילמה ואמרתי לעצמי אם יש שער ששווה 2 זה השער .
רגעים כ"כ מנוגדים אבל כ"כ מגדירים
נאפולי
מעטים האנשים שיכולים לשנות ככה קבוצת כדורגל ואפילו עיר .
על החוסר הישגים של המועדון לפני ואחרי דייגו כבר דיברנו
על כך שבלתי נתפס שאגדה שכזו מגיע לקבוצה שכזו נגיד רק שזה היה האיש .
על מסי אמרו תמיד המבקרים נראה אותו מצליח מחוץ לברצלונה כאשר אין לו שם צ'אבי /אנייסטה סווארס ושות .
דייגו הוא היה בדיוק הפוך מעטים זוכרים שהוא שיחק גם שנתיים בברצלונה אבל דייגו היה צריך את הדרייב את תחושת האנדרדוג את התחושה שכולם נגדו וכך בדיוק הצליח להוביל את ארגנטינה לא רק ב 86 אלא גם לגמר מונדיאל 90
ככזה חזר לקמבק אדיר ב 94 (עד שהסתבך עם הסמים)
וככזה הוא סחף אחריו עיר שלמה
עד כמה סחף ?
נספר את הסיפור הבא
איטליה אירחה את מונדיאל 1990
איטליה שיבצה את משחק חצי הגמר בנאפולי
רצה הגורל באופן בלתי צפוי שארגנטינה (שסיימה שלישית בבית המוקדם) תשחק בחצי הגמר מול איטליה
(אם ארגנטינה הייתה מסיימת 2 אז בהנחה שאיטליה הייתה ראשונה הם היו נפגשות ברבע הגמר ברומא ואם ארגנטינה הייתה מסיימת ראשונה היא הייתה יכולה לפגוש באיטליה רק בגמר ברומא או במפגש על המקום השלישי בברי)
בקיצור נאפולי אירחה את חצי הגמר בין איטליה לדייגו …דייגו ביקש ואוהדי נאפולי נענו ועודדו את דייגו וממילא את ארגנטינה ולא את איטליה .
איטליה אמנם הייתה פייבוריטית ברורה אך ארגנטינה הייתה זו שניצחה משער ניצחון בדו קרב פנדלים של הגדול מכולם .
יכול להיות שאני היחיד כאן שראה את שניהם (וגם את מסי במשחק אימון במיאמי). אני מחזיק בדעתי שאני הייתי בוחר ראשון נבפלה, בגלל המשחק השלם שלו. אבל ברור שהוא היה אחד מגדולי האייקונים.
יאמרו שאני בן דור מפונקים, מאונקים וחסריי מאבקים…
אבל בתכלס אף פעם לא כיבדתי אותו.
בזמני הוא היה הכדורגלן הדון, מלך עולם הכדורגל, הגבריות והפשע…
הדרך זה סמים, נשים ואוכל.
עוד הזדמן לי לצפות בו משחק חי בטלוויזיה בעשרות מקרים והוא אכן היה קשר מרכזי מאוד מחונן…
כאלה שנתן השראה לאדגר דווידס ואחרים…
במונדיאל 94' בארה"ב הוא עוד פתח בהרכב אבל גם שם, השתמש.
אבל מעולם לא כיבדתי אותו.
נולדתי הרבה אחריי…עם המדיה השופטת כאוני.
יהי זכרו ברוך בעיקר לאלו שאינם זוכרים.
בסד
שחקן ענק, טיפוס מאד מיוחד,
ןתזכרו שהוא גם פעל למען העניים.
תודה אהרון. ניכר שכתבת מדם ליבך.
עצוב על מותו של מראדונה הרבה בטרם עת.
בהיותי בן עשר, צפיתי בשידור ישיר במשחקה של ארגנטינה נגד יוון באליפות העולם ב-1994. באטיסטוטה הבקיע שלושער ודייגו, שהיה כבר אז בשלהי הקריירה, הוסיף שער אחד וחגג כשהצמיד את פניו אל המצלמה. במשחק אחר באותו הטורניר, נגד ניגריה המצוינת, מראדונה בישל (פעמיים, נדמה לי) לקלאודיו קאניג'ה, כשבאחת הפעמים עשה זאת בסגנונו המתוחכם, כאשר ניצל את חוסר מוכנותה של הנבחרת היריבה.
בהמשך הוא הושעה מהטורניר (התמונה המפורסמת עם האחות שמחזיקה את ידו) בעקבות ממצאים חיוביים של חומרים אסורים.
שמחתי בשבילו כשמונה למאמן הנבחרת ואימן אותה בזמן אליפות העולם ב-2010.
כואב את לכתו.
יש מעט מאד שחקנים בהיסטוריה שמשחקים בספורט קבוצתי ויכולים לבד לשנות את התוצאה. מראדונה הוא בראש הפירמידה.
…
דבר שני שנות השמונים זה שנות הכסאח. מגיני ענק שכל יעודם זה לשבור לך את הרגליים. אי אפשר להשוות בכלל את החוקים היום למה שהרגליים של מארדונה עברו. מסי לא היה שורד שם.
…
ב 86. נבחרת הולנד, צרפת וברזיל היו אולסטארים מעולם אחר. בגרמניה שיחקו דור השחקנים אגדי . אנגליה היתה בפיק. ומארדונה ניצח כמעט לבד בדריבלים את כל האגדות מטר אחר מטר של כסאח וגאונות.
…
היום רונאלדו ומסי משחקים לתוך שיטה, עם מארדונה זה תקח את הכדור ותביא לנו גול.
ואת כל זה הוא עשה שהוא מסטול
💯+
עידו מסכים עם כל מה שכתבת רק נציין שב 86 הולנד לא הגיעה למונדיאל ( עפה לבלגיה בפליאוף כשספגה 5 דק לסיום לאחר שהפסידה בראשון 1-0 הובילה בשני 0-2 עד שחטפה 5 דק לסיום).
right schifo!
was van basten active then?
היה שחקן אדיר וחרא של בנאדם. כל כך הרבה תענוג וכלכך הרבה צער נתן לנו דייגיטו
+100
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
כל מילה אהרון, תודה רבה.
.
נקודה נוספת על ההבדלים בין אז להיום בכדורגל האירופי – שחקנים כמו רונאלדו ומסי משחקים, כל הקריירה שלהם, בסופרטימז.
.
ב-90 אחוז מהמשחקים, לפחות, הקבוצה שלהם עולה על היריבה פי כמה וכמה – בכשרון של השחקנים, ברמת האימון, בגודל הסגל, באיכות המאמן, ועוד ועוד.
.
ופערים כאלה גורמים לכך שהמספרים שלהם ממריאים לרמות שבעבר לא ניתן בכלל היה להגיע אליהן.
.
מהצד השני – תוציא את מסי מברסה, או את רונאלדו מריאל/יובה, ועדיין תקבל קבוצה אדירה. היא אולי לא תצליח באותה מידה ברמות הגבוהות ביותר, מול סופרטימז אחרות, אבל מול 90 אחוז מהיריבות שלה, בליגה המקומית ובאירופה, היא תצליח יפה מאד.
.
תוציא את דייגו מארגנטינה 86' ותקבל את קמרון או שוודיה. היא לא הייתה עוברת את אנגליה, ובטח שלא את בלגיה וגרמניה. את השחקנים בנאפולי, למעט קראקה אף אחד בכלל לא זוכר…
.
בשנות ה-80 המצב היה שוויוני הרבה יותר, ההישגים היו נדירים יותר, על כל גול היית צריך להאבק מול שחקן מצוין ומול קבוצה מצוינת. זו רמת קושי אחרת לגמרי, ולכן ההשוואות הסטטיסטיות בין מראדונה, או פלטיני, או דינו זוף, לבין גיבורי ליגת האלופות, הן מופרכות לחלוטין. נכון שמסי, רונאלדו, קאקה, ואחרים הם שחקנים מעולים, והיסטוריים, אבל המספרים שלהם אולי מעידים על עליונותם על אחרים בתקופתם, ולא על עליונותם ביחס לשחקנים ששיחקו בתקופות אחרות.
לגמרי מאנו
כאשר כתבתי על סיכום העשור והתופעה המרכזית בכדורגל העולמי הוכחתי בכל 4 הליגות הגדולות (וזה נכון גם לצרפת) כי הפערים התרחבו מאד (תהליך שהחל כבר בעשור שקדם לעשור האחרון )
וזה בא לידי ביטוי בהרבה מאד פרמטרים אותם הבאתי אז
בשנות ה 80 ואף 90 הליגות היו צמודות מאד היו מספר קבוצות שהתחרו על תארים ואליפות לא הייתה משהו קל וזול שכזה.
כמובן גם ההגנות בוודאי באיטליה היו חזקות ולא רק חזקות אלא כסחניות
ולכן לא ניתן להשוות .
בדבר אחד אני משוכנע לא היה שחקן שהביא כזו כמות של תארים חשובים לקבוצות נחותות כמו דייגו
מסי הפך את בארסה לסופר טים אם כבר.
מנצסטר יונייטד ויובה היו סופר טים? איפה ומתי עם כריסטיאנו?
אהרון דיבר על הליגה האיטלקית כאילו אני לא יודע. הייתי חולה ליגה איטלקית. עד לפני עשור בערך היא הייתה הליגה הטובה בעולם אני אוהד נבחרת איטליה.
נאפולי של אז לא הייתה קבוצה פח. אגב הוא גם שיחק בבארסה לא הביא שם תארים.
לא לשכוח שייתכן שאז המאפיה קנו משחקים בשבילו והוא שיחק על ממריצים בטח כל הקריירה.
עליונות כמו שהייתה למסי איש לא התקרב אף פעם ולא יתקרב גם ב100 שנה הקרובות.
הכדורגל של אז היה הרבה פחות טוב היום הכל יותר מהיר השחקנים ככ הרבה יותר טובים. מסי בתקופה של מראדונה היה מכפיל את הסטט. מסי גם היה הרבה יותר טכני ממנו
ברצלונה בלי מסי ?
הייתה כזו (בערך) נבחרת ספרד של 10
6 שחקני ברצלונה בהרכב הפותח
( פויול פיקה בוסקטטס צאבי אנייסטה ופדרו לא כולל וויה שהגיע אח"כ) .
איך זה נגמר ?
עם גביע העולם .
ככה שברצלונה ללא מסי הייתה ענקית והייתה מנצחת הוא הביא לה את הברק ( כי נבחרת ספרד 10 הייתה נבחרת 0-1) הוא הביא לה את הסטייל הוא כמובן הביא לה הישגיות מופלאה
אלך איתך עוד צעד מבחינת אורך קריירה מה שמסי ורונאלדו עושים לה היה כאן אף פעם .
אפילו לא מתקרב.
אבל בשנות השיא של ברצלונה נניח 09-15
אם היית מוציא את מסי מברצלונה היא עדיין הייתה בטופ העולמי הגדול ביותר שיש ויכולה הייתה לזכות בכל תואר אפשרי .
לסבר את האוזן נזכיר את 2006 אז צאבי אנייסטה ומסי אמנם משחקים בקבוצה
אך בגמר מסי לא היה כלל בסגל בגלל פציעה
גם צאבי ואינייטסה לא בהרכב רק בספסל צאבי שחזר מפציעה כלל לא שיחק בגמר ההוא אינייסטה עלה במחצית וברצלונה לקחה את הצ'מפיון בנוסף לאליפות ספרד.
במילים אחרות מסי ( שאני ראיתי אותו משחק יותר מכל כדורגלן אחר אי פעם ואני חולה עליו)
היה מוקף בשנותיו הגדולות בשמות הבאים
רונאלדיניו ,דקו ,אטו , פויול , צאבי ,אנייסטה , זלאטן , הנרי , וייה , סווארס ,ניימאר ועוד רבים וטובים אך אלו בקנה מידה היסטורי
בנבחרת היה מוקף בריקלמה , דה מריה , מאסצארנו ( גם בברסה) , אגוארו , טבס ,קמביאסו ובעוד כמה שמות נוספים חביבים .
דייגו כאשר לקח את התארים עשה זאת עם נאפולי
שהשמות המוכרים שלה היו אלמאו וקארקה האחרון חלוץ נהדר אבל לא בלבל של אף אחד מאלו ששיחקו עם מסי .
דייגו לקח גביע ב 86 עם שמות שעמחציתם ללא אפילו ערך בווקיפדיה בעברית
השמות הבולטים יותר היו של רוג'רי ( בלם נהדר)
בורצגה וואלדנו ( נחמדים ) והמאמן הגדול בילארדו אבל באמת שאין מה להשוות זאת לחומר השחקנים של מסי .
בנוסף כפי שמאנו ואחרים ציינו הפציעות והכיסוחים היו לגמרי אחרים
הייתה נהוגה אז "שמירה אישית" זה משהו אחר ודייגו שיחק בתקופת הרנסס של הבלמים /שחקני הגנה איטלקים
בדור של בארזי מאלדיני קוסטקורטה ברגומי ורבים טובים אחרים .
זו לגמרי לא אותה רמת קושי .
ובפן הזה של לקחת קבוצה על הגב לא פעם ולא פעמיים דייגו הגדול מכולם .
תירוץ המאפיה בעייתי לאור 2 גביעי עולם
ככה שזה כמו טענות טראמפ לזיופים מותר לטעון צריך רק להוכיח .
מה זה בטופ העולמי גם סיטי ופסז וכולן בטופ העולמי. בלי מסי בארסה לא הייתה זוכה בכלום
ליגת האלופות היא התואר הכי חשוב ולדייגו יש בדיוק 0 כאלו.
הוא זכה בגביע עולם אחד לא ב-2. על המאפיה דיברתי בנאפולי לא במונדיאל. זכה במונדיאל יפה לו זה לא מספיק להיות הכי גדול
שמעון אם אני מצליח להבין את אהרון מה שהוא מנסה להסביר לך שהיום כל קבוצת על (ובזה אתה צודק יש כמה וכמה) מביאים את השחקנים הטובים בעולם, מתאימים את השיטה לשחקנים שלהם ויוצרים מעטפת מושלמת סביבם.בוא ניקח לדוגמא את מסי,אתה אומר ברצלונה זה מסי שזה לגיטימי אבל למה מסי לא מצליח עם נבחרת ארגנטינה,הרי גם בנבחרת היו לו שחקנים טובים עד מעולים?
אתה גם שוכח שבתקופה של מראדונה לא היה חוק בוסמןץובאיטליה למשל היה מותר 3 זרים בלבד זאת אומרת כל שאר הקבוצה היו איטלקים.ורוב האיטלקים הטובים לא בחרו לשחק בנפולי אלא במילאן,אינטר,יובנטוס,סמפדוריה בזמנו,קח שהיה הרבה יותר קשה לבנות את הקבוצה ולהתאים אותה בדיוק לשחקן כמו שברצלונה עשו עם מסי.
2 נקודות אחרונות.לגבי המאפיה בנפולי קשה לי להאמין שהם הצליחו להשפיע ברמת הארצית כי הדרום היה שנוא ומי ששלט בכדורגל .
האיטלקי(עד היום) זה קבוצות הצפון העשיר,קח שאם היו הטיות משחקים אז הם בטח היו לרעת נפולי.
לגבי התקופה של מראדונה בברצלונה אז חלק עיקרי מהתקופה הוא בכלל היה פצוע וזה כי שחקן בליגה שבר לו את הרגל בעבירה שאם היו מעיזים לעשות אותה למסי בימינו סביר להניח שהשחקן היה מורחק לכל החיים
יאללה יאללה, כמה טוני יש למסי וכמה לסונדהיים?
שמעון
1. אתה מתעלם מהעובדות ברצלונה כבר לקחה אלופות בלי מסי ב 06 מסי נפצע כבר בשמינית הגמר וברצלונה הייתה אלופה
גם ללא צאבי (שלא שיחק כלל בנוקאאוט).
2. הוכחתי לך שספרד 10 הייתה למעשה ברצלונה עם 7 שחקני הרכב של 2011 ואילך וספרד ההיא כמובן ללא מסי ( וגם ללא הנרי ) לקחה את גביע העולם כך שכל ההנחה שלך נופלת .
3. ליגת האלופות התואר הכי חשוב ?.
אז היום ניתן להתווכח על כך בעבר היה רק תואר אחד חשוב והוא גביע העולם (גם לפלה אין אלופות אגב וכן לא לרונאלדו השמן או רומאריו למשל ) ודייגו לקח אותו כמו גדול
לא רונאלדו ולא מסי התקרבו בכלל לתת טורניר כפי שהוא נתן ב 86 .
ובטח שלא לקחו את גביע העולם
בקיצור שמעון שוב אולי היום קצת שונה ( למרות שאני חותם לך שמסי מוותר על 3 גביעי אלופות בשביל גביע עולם אחד).
אבל בעידן דייגו גביע עולם היה התואר
4. בכלל גביע אלופות טרם עידן ליגת האלופות היה אמנם טורניר יוקרתי אבל די מקרי בשיטת נוקאאוט לאורך כל הדרך .
אז דיברו הליגות במיוחד האיטלקית
לקחת אז אליפות בנאפולי היה יותר קשה מכל אליפות כלשהי שהשיג מסי או רונאלדו
וגם גביע אופ"א לא היה הליגה האירופאית של היום
בקיצור אתה משליך מהעולם של היום על העולם של אתמול ובגלל זה אינך מצליח לקלוט את מה שכולם חושבים .
לא יודע מי זה כולם אבל רוב האנשים חושבים שמסי הגדול מכולם
מה שכן השער הגדול בכל הזמנים לדעתי זה שלו מול אנגליה עם הסלאלום
מדברים תמיד על זה שהוא הוביל נבחרת אפורה כמו ארגנטינה לזכייה במונדיאל של 1986. בוחרים אבל להתעלם מהאופן בו הוא עשה זאת – באמצעות רמאות. שחקן גדול באמת היה מצליח בזכות הכשרון שלו ולא בזכות רמאות. אבל אצל דייגו השניים היו כנראה בלתי נפרדים.
מצד שני, זאת אולי הסיבה למה הוא היה כל כך מיוחד – הכל היה מעורבב אצלו בפלונטר שפשוט בלתי ניתן לפתור. לפעמים היית תוהה איך כשרון כזה ענק הגיע לבנאדם כל כך מפוקפק… וזה לפעמים מה שמיוחד בספורט בכלל ובכדורגל בפרט
הרצאות שלו לא שונה מרמאות, גם של שחקנים גדולים כמו רונאלדו, שלמשל צוללים ברחבה גם אם לא נגעו בהם.
בכל הקשור לאופי שלו אני חושב כמו הדעה כאן לא אהבתי אותו כאדם ממש לא כוס התה שלי אך לפני שהכרתי אותו כאדם הכרתי אותו כשחקן וככזה היה גאון ייחודי
אבל אני שומע וקורא יותר ויותר על דייגו הרמאי
ועל כך ארצה להתייחס
ואני חושב שכמו המשפט הידוע "מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס"
הוא נכון גם לכדורגל בטח טרם עידן הוואר
כדורגל זה בסופו של יום משחק ובמשחק מותר "לשחק" גם עם האמת
עשו זאת לפניו (גילי לנדאו למשל ) ואחריו (הנרי וסווארס)
כל פעם שחלוץ "נופל" ברחבה וסוחט פנדל שלא הגיע לו זה בדיוק אותה רמייה ומרמה .
כולם זוכרים למשל את אותה היד המפורסמת ב 86 מעטים יותר ייזכרו שדייגו הפסיד את גמר 86 בגלל התחזות של רודי פלר שקיבל פנדל דקה 85 .
ככה שזה חלק "מהמשחק" בעיני
כיום התרבות השתנתה מהרגע ש VAR איתנו
הפסיד בגמר 90'! את 86' הוא כאמור ניצח…
תודה אהרון. קצת קשה לי עם מראדונה. כשראיתי כילד ב TV בלייב את שער ״יד האלוהים״ לא הבנתי איך הוא קפץ מעל הידיים של שילטון. הריצה שלו לקהל שיכנעה אותי באותנטיות של השער ורק אחכ הבנתי שמדובר בהצגה. מאז אני כבר לא איתו כי ההגינות בספורט יותר חשובה עבורי. את מה שהיה לו ברגליים אי אפשר לקחת ממנו, חבל שגם את מה שהיה לו בראש.
לא מבין מה הקטע עם כל ההתייחסות לאופי שלו או להתנהגות שלו , הוא היה בן אדם לטוב ולרע בדיוק כמו כל אחד אחר .
אף.אחד לא מושלם, כולם יודעים מי זה מייקל ג'ורדן שהיה טפלון לעומת מראדונה .
צריך להבדיל בין הצטיינותו של בן אדם בתחום מסוים מאופיו או מה שהוא מאמין בו .
שנות השמונים היו תקופה אחרת בכדורגל ולאנגלים הגיע לקבל את הגול ביד כי כל מה שהם עשו מרגע שעלו על המגרש זה לנסות לשבור למראדונה את הרגליים.
תודה אהרון.
קודם כל כיף סוף סוף להסכים איתך 🙂
גם בעייני הוא היה הגדול ביותר.מזכירים כל הזמן ובצדק את המשחק מול אנגליה ב86 אבל משחק חצי הגמר מול בלגיה באותו מונדיאל היה לא פחות גדול ואולי אפילו יותר.
בכלל זה בלתי אפשרי להסביר לאנשים את ההרגשה לצפות במראדונה,אתה לא יכלת להסיר ממנו את העיניים לרגע.
דיברת לגבי החימום אז יש קטע מדהים ששרון דויודביץ מדבר עליו(אפשר למצוא את זה בפייסבוק).הקטע המדובר זה משחק חצי גמר גביע אופא,נפולי נגד באירן מינכן המשחק בגרמניה,כולם לחוצים ומרוכזים,מראדונה עולה לחימום שבמערכת הקריזה יש את השיר live is life ומראדונה פשוט מתחיל לרקוד עם הכדור לצלילי השיר.קטע ענק
יניב תודה רבה!
מסכים מאד עם מה שכתבת מול בלגיה
גם מי שחושב שמסי הגדול מכולם הוא חושב כך ( לרוב) בהסתכלות לפי פרמטר של כל הקריירה וגם כי הזיכרון קצר .
הרוב המוחלט יגיד לך שאם הפרמטר לגדולה זה השיא אז השיא של דייגו היה גדול יותר
אף אחד לא מתקרב לשיא של מסי
אני עם שמעון פה.
כתבתי פה בהרחבה כבר לפני איזה 3-4 שנים למה מסי יותר גדול אבל אין לי אנרגיות לכתוב שוב באריכות.רק אגיד שזה ממש לא נכון שהשיא של מראדונה היה גדול משל מסי.מראדונה בעונת שיא היה מבקיע 18 גולים.מסי במשך עשור+ מבקיע 40-50 בעונה ברמה הכי גבוהה בעולם.גם השיא של מסי היה יותר גדול ובוודאות כפול 2-3 באורך.
מראדונה אבל סיפור יותר גדול ממסי
מסי אבל כבר בתחילת הירידה שלו עכשיו אבל היה לו 12-13שנה של שיא לעומת מראדונה שהיו לו 4-5 ואחר כך בא הקוקאין
ובניתוח קר למרות אי האהבה שלי ללברון,כשאני מנתח את זה קר בלי רגשות יש מצב שהוא גדול מג'ורדן
מייקל היה מעולה בכל גמר שבו השתתף ותמיד בא לעבוד בשני צדי המגרש והיה תחרותי יותר מכולם ומנהיג ווינר לא פחות מכל אחד אחר כולל לברון, אם לא יותר מכולם.
השאלה הכי חשובה נעה על הציר המשולש שבין "למי אכפת", "איך לעזאזל אפשר להשוות" ו"שמעון תמיד אומר שטויות בביטחון מוחלט על דברים שהוא לא מבין בהם ויותר חשוב לו להגיד 'נה, אני צודק' מאשר כל דבר אחר".
למי שאוהב כדורגל אכפת
אני לא תמיד מסכים עם שמעון.פה הוא צודק.
מראדונה הוא אישיות יותר מעניינת ממסי וזכה במונדיאל בתקופה שלשחקנים היה חשוב כדורגל נבחרות מה שהעצים את הקריירה שלו שהייתה טובה בעיקר ב 3-4 שנים בנאפולי
אני אוהב כדורגל. לא אכפת לי בשום צורה.
בכלל לא נכנס לויכוח מי יותר טוב/גדול היסטורית כי זה לא מעניין אותי בכלל. וספציפית לגבי שמעון זה לא משנה אם הוא צודק או לא, הוא ימשיך לכתוב וידרדר לשטויות הולכות וגדלות כל עוד יש מי שיתווכח איתו כי, שוב, חשוב לו יותר להגיד שהוא צודק מאשר האמת.
למי אכפת "מי גדול יותר"? למה יותר חשוב לכם לבוא להגיד "לא, קובי גדול יותר מלברון. חלילה, דאנקן עדיף על קובי. מי זה בכלל דאנקן מול שאקיל. פחחח, שאקיל, האקים לא רואה אותו" מאשר להנות משחקנים? אין באמת קונצנזוס לגבי מי יותר טוב וגם לא יהיה. בסופו של דבר כל השחקנים האלו מוערכים מאוד, גם על ידי השונאים אותם ואלו החושבים ששחקן ז' טוב יותר, אז למי אכפת באיזה דירוג שאין שום דרך להשוות ביניהם מי סובייקטיבית בן אדם אחד אחר חושב שהוא טוב יותר?
ואחד הדברים הבלתי נתפסים אצלו זאת העמידות. הוא היה קטן ומוצק, עם שתי רגליים חזקות כמו בטון, שגם מסוגלות לעבור כל אחד בדריבל של אמן, וגם כולם ניסו לשבור אותם ממש, ולא הצליחו. צירוף שלא ראיתי מאז.
כן בגלל זה הייתה לו כזו קריירה ארוכה.
הקצב מבילבאו מוסר דש
עידו הקריירה "הארוכה" שלו לא קשורה כלל לנאמר
הקצב מבילבאו אמנם קצר אחד מהן אבל ביחס לכמות הפגיעות זאביק צודק לגמרי
ברור כי אתה ישבת וספרת. ואורח החיים שלו בהחלט השפיע על אורך הקריירה למרות שבאמתלא פציעות על המגרש עשו את זה.
מצד שני הוא גם שיחק פחות משחקים.
מה יש לספור ?
הקריירה של דייגו נגמרה בגלל הקוקאין ולא בגלל הפציעות אלו עובדות .
מרקו ואן באסטן למשל עזב את הכדורגל בגלל פציעות גם קטש מהכדורסל .דייגו עזב את הכדורגל בגלל הקוקאין .
נכון פעם אחת בודדת הוא נפצע לתקופה ארוכה.
אבל דייגו היה השחקן המכוסח ביותר בהיסטוריה פר משחק רק היום קראתי שב 82 איטליה נכנסה לו ברגל 23 פעמים במהלך משחק בודד בגביע העולם וב 86 דרום קוריאה עשתה זאת 20 פעם ולכן בעיני זאביק צדק בכל מילה ( אגב זה נכון במידה רבה גם למסי )
מראדונה וג'ורדן
https://twitter.com/benny_wol/status/1331817592416329728?s=19
נדמה לי שיש כאן יותר מדי כאלו שמתייחסים למספרים
המצחיק אותי שמדובר כאן בין היתר בשמעון כאשר בכדורסל הוא טוען לא פעם שהמספרים הם לא חזות הכל.
אז אני איש של מספרים וככזה אני בהחלט חושב שאם מודדים אורך קריירה אז מה שמסי ורונאלדו עושים בדורונו הוא בלתי נתפס ביחס לעבר
ובכל זאת גאונות זו לא רק מספר.
כמו בעולם האמיתי שם יש כאלו שהטביעו חותם גם במיעוט שנים (הרצל למשל חי כולה 44 שנה להבדיל רבי נחמן מברסלב חי 38 שנה)
ככה ישנם גם ספורטאים שבמיעוט שנים יכולים להטביע חותם יותר מכל.
אז נכון שגדולתו של דייגו הייתה 4 שנים אבל ב 4 השנים הללו (86-90)
הוא היה יותר גדול מכל אחד אחר ומרוב האנשים ששיחקו קריירות שלמות (ושוב אלו לא 4 שנים בלעדיות שלו אלא הגדולות ביותר שלו )
פלה הגדול ביותר כי הוא הוביל בגיל 27 את ברזיל לזכייה בגביע העולמי אף שהתרופה הייתה פחות מקצוענית והוא היה עם כישרון גאוני לא פחות מדייגו.
פלה היה נהדר אבל הנרטיב של פלה שהוביל את ברזיל ל 3 גביעי עולם נכון חלקית ולא ממש מדויק
ב 58 הוא נבחר לצעיר המצטיין אבל לא לשחקן הטורניר .
ב 62 הוא כלל לא שיחק בנוקאאוט
ה 70 הוא נבחר לשחקן הטורניר אבל בוא ראה את האגדות ששיחקו איתו כמו הסנטוסים ,ג'רסון גורגיניו ועוד.
מה שדייגו עשה ב 86 פלה לא עשה באף טורניר בודד.
תוסיף לזה את העובדה שהוא לקח קבוצה קטנה לצמד אליפויות של הליגה הטובה בעולם ותבין שלא היה אנדרדוג כמוהו .
למרות שאת גדולת דייגו לא צריך ולא ניתן למדוד במספרים בכל זאת רציתי להתייחס לכמה מהטענות כולל הסט שהועלו כאן
עידן דיבר על הבקעות השערים של מסי ביחס לדייגו
אז מעבר לכך שדייגו היה יותר מס' 10 והיה בשלן אדיר (גם מסי) הרי שלהשוות את הליגות ואת התקופות זה כמעט בלתי אפשרי
אתן נתון אחד בשביל לסבר את האוזן
בשנת 87 עונת האליפות הראשונה של נאפולי באטיליה אנו מדברים על ליגה קשוחה מאד בה נכבשו 1.93 שערים ממוצע למשחק בעונת האליפות השנייה ב 90 נכבשו שם 2.25 ( בין לבין נכבשו שם 2.10 שערים ב 88 ו 2.11 ב 89 )
כאשר מסי לקח אליפות צ'מפיון עם ברצלונה נכבשו בלה ליגה 2.90 כפ בשנים הבאות 10-14 לא נכבשו פחות מ2.75
למשחק ורק מאז עזיבת רונאלדו את הליגה המספרים חוזרים לרדת מתחת ל 2.60 (2.59 ב 19 ו 2.48 ב 20)
ולכן לסבר את האוזן אם ניקח את ההפרש בכמות השערים בספרד בעונת הצ'מפיון הממשית הראשונה של מסי 2009 לעומת עונת האליפות הראשונה של דייגו בנאפולי נקבל הבדל של יותר מ 50 אחוז בהבקעת השערים של הליגה ככה ש 16 שערים של 87 הם שווה ערך ל 24 שערים ב 2009
אם תוסיפו לכך את העבודה שלדייגו לא היו שחקנים בלבל העולמי הגבוה איתו בנאפולי (אלמאו וקארקה) לעומת קשרים מסוגם של צ'אבי ואנייסטה בתקופת מסי ועוד חלוצים כאטו /זלאטן /הנרי /וייה /ניימאר וסווארס
אז תקבלו את ההבדל.
בשורה התחתונה דייגו היה שחקן פחות התקפי ממסי בליגה קשוחה בהרבה עם הגנות ברזל ללא שחקנים יוצרים לידו
ולכן מדד הבקעת השערים לחלוטין לא משקף.
אני לעומת זאת הבאתי מדד אחר שאני רוצה לפתח בו שיעיד על גדולתו של דייגו על פני כל כדורגלני תבל לטעמי
וזו איכות השחקנים שלידו לעומת איכות היריבות
בנאפולי הוא שיחק כאמור בליגה שהייתה אז החזקה מכולם עם יריבות חזקות מאד
יובה של פלטיני הייתה אלופת אירופה 85
מילאן תיקח 2 גביעי אלופות
אינטר לקחה אליפות אחת
סמפדוריה הייתה אז קבוצה שהגיעה פעמיים ברצף לגמר מחזיקות ואחרי עזיבת דייגו לקחה גם אליפות עם פילוקה ויאלי מנציני ולומברדו
גם רומא ופיורנטינה עשו בתקופה ההיא גמר אירופאי
במילים אחרות דייגו לקח קבוצות מוגבלות לתארים עם איכות יריבות חזקה מאד.
להשוות זאת למשל למסי /רונאלדו של ספרד זו בדיחה
שכן מסי /רונאלדו בפער שרק הולך ומתעצם מול כל קבוצה שלא ברצלונה /ריאל ולמעט הבלחה אחת של אתלטיקו אין ולא יכולה להיות להם מתחרה של ממש .
בשביל לסבר את האוזן אתן לכם כמה נתונים להבין זאת טוב יותר
מאז עליית מסי לגדולה בעונת 08-09
אז ראו מה הפער בין הראשונה לשלישית
בעונות 09-13 הם 5 עונות רצופות שבו ברצלונה וריאל סיימו 1-2
הנה הפער של האלופה מהקבוצה השלישית
09 17 נק
10 28 נק
11 23 נק
12 39 נק'
13 24 נק'
ממוצע לשנים אלו 26 נק ' (26.2 שזה 9 משחקים )
במילים אחרות לא באותה ליגה
אמנם אתלטיקו הציגה 2 עונות של תחרות ב 14 אז הדהימה עם אליפות ו ב 16 שדורגה שלישית 3 נק' מהאליפות
ב 15 הפער היה 16 וב 17 הפער 15 נק'
ב 18 אתלטיקו התברגה שנייה אך מרחק 14 נקודות מברצלונה ככה שהמסקנה היא רק שגם ריאל כבר לא הייתה יריבה
גם ב 2019 אתלטיקו סגנית אך פער 11
ואשתקד למרות חולשת ריאל וברצלונה עדיין הפער של ריאל היה 17 ושל ברסה הסגנית 12
בקיצור אין לכם חוסר תחרותיות גדול מזה
והנתונים הללו רלוונטים לכל ליגה
הנה לעומתם נתוני איטליה בחצי השני של שנות ה 80
86 פער 6 נק בין יובה האלופה לנאפולי השלישית שווה לפער 10 בשיטת 3 נק'
87 פער 4 נק' בין נאפולי הראשונה לאינטר השלישית שהיה נשאר 4 גם בשיטת 3 הנק'
88 פער 7 שהיה הופך ל 9 בין מילאן הראשונה לסמפדוריה השלישית
89 אנומליה אינטר קרעה את הליגה ושברה כל שיא אפשרי פער 12 ממילאן שהיה הופך ל 24
90 פער 7 שהיה הופך ל 12 בין נאפולי הראשונה לאינטר השלישית
בנבחרת ציינתי כבר שנבחרת ארגנטינה הייתה המוגבלת ביותר מבחינת שמות ולא זו בלבד אלא הייתה היחידה לשחק נגד 4 אלופות עולם בטורניר אחד ועוד 3 בנוקאאוט ברזיל 70 איטליה 82 וגרמניה 14 קיבלו 3 אלופות עולם בדרך כל היתר פחות .
אהרון
ראיתי עכשיו סירטונים של שיתופי הפעולה של מרדונה עם קאניג'ה ובאטיסטוטה. שניהם שחקנים נהדרים אבל השת"פ עם קאניגה היה כשדייגיטו היה בשיאו. עם באטיגול הוא כבר היה מעבר לשיא לטעמי. כבר היה פחות מהיר.
בכל מקרה, הטענה שלך שקיסחו אתמרדונה נכונה מאד. הפאולים שעשו עליו כל כך הרבה פעמים לא היו עוברים היום בלי אדום.
אולי בגלל מבנה הגוף הגוצי שלו הוא היה קצת פחות פציע, תראה מה קרה לרונלדיניו שהיה שחקן עם שליטה בכדור כמו מרדונה. אם לא היה נפצע כל הזמן בגלל הקיסוחים המזעזעים, יכול להיות שהיה בר השוואה היום למרדונה עם אליפויות עולם ועוד כמה גביעי אירופה בברצלונה.
וכן, אני יודע שקאניג'ה עוד לא שיחק בנבחרת של 1986.
תגובה אחרונה לשמעון ודומיו
קודם נציג את הטענות ואז נענה
1. יש לדייגו רק גביע עולם אחד
90 לא נחשב
2. אין לו שום גביע אלופות שבכלל יותר יוקרתי /נחשב מגביע אלופות
תשובות
1 א.. גביע עולם אחד זה יותר ממה שיש לקרויף רונאלדו ומסי ביחד
1.ב הגביע העולמי הזה הושג עם השחקנים הכי פחות טובים ביחס לכל אלופת עולם משנות ה 50 ועד שנותינו אנו תסתכלו על השמות ותבינו
1.ג הדרך של ארגנטינה לזכייה הייתה קשה יותר מכל אלופה לפניה או אחריה כשבדרך להנפת הגביע היא עברה 4 אלופות עולם לשעבר ( ב 7 מש) שכללו את איטליה , אורגוואי ,אנגליה וגרמניה
1.ד. בגביע עולם 90 ארגנטינה הגיעה "רק" לגמר מדהים אותי שהדבר לא נספר בכלל רק בגלל הפסד מפנדל ( שלא היה) בגמר .
ארגנטינה של אז (עם השוער גויאקוצאה הנהדר וכמובן קניג'ה בשיאו) הייתה מוגבלת מאד הפסידה לקמרון במשחק הפתיחה אך עם הגב אל הקיר ניצחה את ברה"מ/ חבר העמים שהייתה אז סגנית אלופת היבשת ובנוק אאוט עברה את ברזיל הגדולה (אלופת הקופה המכהנת דאז עם 3/3 בבתים) ואז את איטליה המארחת בחצי גמר המונדיאל נבחרת שלא ספגה שום שער עד ארגנטינה עם זנגה ברגומי בארזי מאלדיני באגיו ויאלי סקילצי דונדוני אנצלוטי ואחרים .
2. גביע אלופות
בואו נעשה סדר עד עצם היום גביע העולם יוקרתי מגביע האלופות אלא שהיום בדורונו אנו ניתן להתווכח איזה תואר יותר איכותי אבל וזו הטעות של שמעון ודומיו להשליך את ליגת האלופות של היום לעידן של דייגו זו חוסר הבנה מוחלט .
מעבר לעובדה הסמנטית שהיום זו ליגת אלופות ואז גביע אלופות הרי ששמעון שוכח כמה דברים בסיסיים .
הנה העיקריים שבהם .
1. אז בתקופת דייגו שיחקו בגביע האלופות רק אלופות הליגות ולא הסגניות ובטח לא מדורגות 3 ו 4 ולכן המאבק על התואר הזה היה בין 3 4 אלופות ליגות ולא פעם התחרות היותר קשה הייתה בתוך הליגות עצמן .( פעם אכתוב על כמה פעמים אלופת אירופה לא הייתה אלופת הליגה )
ככה שאם הייתה ליגה חזקה הרי שהיה לקבוצה יותר קשה לזכות באליפות הליגה מאשר באלופות ( ראה למשל נוטינגהאם עם אליפות אנגליה בודדת לעומת 2 תארי אלופות )
2. אנו מדברים בעידן טרם חוק בוסמן בו לקבוצה יכולת לשתף עד 3 -4 זרים בלבד מה שאומר שלרוב המוחלט אלופת היבשת לא הייתה יכולה לדגדג את אלופת העולם לנבחרות.
בתקופת דייגו לקחה למשל קבוצה כסטיווה בוקרשט את גביע האלופות וגם קבוצה כמו הכוכב האדום
היום הם לא היו יכולות כי היום הרמה עלתה בהרבה וברור לי לחלוטין שקבוצה כמו סטיווה לא הייתה יכולה לקחת אליפות איטליה דאז .
במילים אחרות אז הקושי בליגה כמו הליגה האיטלקית היה קשה בהרבה מהאלופות שהיה טורניר חלש בהרבה שבנוי על הרבה מקריות .
בנוסף כדאי להתייחס לעוד 2 נקודות בהקשר זה.
הראשונה שאת ליגת האלופות דהיום ניתן לקחת כל שנה מסי ורונאלדו יודעים שאם לא השנה אז שנה הבאה המקום מובטח שמינית הגמר מובטחת ולכן המסלול קל יחסית .
אבל גביע עולם הלחץ עולה אין גומלין אין שנה הבאה אולי אם תעבור מוקדמות תגיע לטורניר עוד 4 שנים ( ואז מוקדמות היו קשות יותר גם בגלל שמספר המשתתפות בטורניר היה נמוך יותר ).
הנקודה השנייה היא אנקדוטה על הזכייה של נאפולי בגביע אופ"א.
אני מניח שמסתכל על כך אחד כמו שמעון ואפילו לא טורח להעיף מבט שני על התואר הזה מדוע ? כי הוא אוטומטית מעיף מבט על הליגה האירופאית של היום ומשליך .
וזה בדיוק הכשל .
היום גביע האירופאית מוגדר כסוג ב כאשר כל טופ 4 מליגות הצמרת האחרופאית משחק באלופות .
אבל זה לא מה שהיה ב 89 שוב אז בתקופה ההיא רק אלופה שיחקה באלופות
משמע מקומות 2-4 שיחקו באופ"א ( לא כולל מחזיקות גביע ).
בנוסף בתקופה ההיא בניגוד להיום האלופות היו מתחלפות בתדירות גבוהה בהרבה משמע בהרבה מאד פעמים נציגות גביע אופ"א לשנה מסוימת הם האלופות של הליגה בסיום העונה ולא נציגת האלופות
לא עשיתי מחקר היסטורי ואולי יום אחד אעשה אבל אני משוכנע שאמצא כי רמת הקושי של גביע אופ"א הייתה גדולה משל גביע האלופות או מחזיקות דאז שכן רוב הפעמים מנציגות מפעל זה יצאו אלופות הליגות לסוף העונה ולא מהאלופות .
אז אני לא אומר שגביע אופ"א היה יוקרתי מהאלופות אך אני בהחלט שרמת הקושי לא נפלה מהאלופות
וכן שאז הליגה הייתה נחשבת יותר בניגוד גמור למצב היום
בתגובה זו אתייחס לעוד כמה דברים קטנים בכדי לסגור את הפינה
המספרים .
כמובן של מסי /רונאלדו גבוהים יותר
אבל לא ניתן להתעלם מהעובדות הבאות .
א. כיום כמות השערים רבה בהרבה ( הוכחתי למשל ש ב09 בספרד הובקעו 2.90 שערים למשחק לעומת 1.93 ב87 באיטליה זה יותר מ 50 אחוז ).
ב. דייגו שיחק בתפקיד פחות קדמי ממסי או רונאלדו הוא היה לוקח את הכדור מאחור והיה בשלן לפני שהיה סקורר
ג. מסי שיחק בעשור האחרון עם שחקני קישור והתקפה אגדיים מהטובים בעולם שכללו את צאבי אנייסטה ולפני כן דקו רונאלדיניו וכן את סווארס ניימאר זלאטן אטו וייה והנרי .
כל אחד אגדה בפני עצמו
רונאלדו שיחק עם קרוס בייל מודריץ בנזמה היגוואין גיגס סקולס רוני דיבלה ורבים אחרים
לדייגו היה בנאפולי את אלמאו וקארקה …
בקיצור אין מה להשוות
עוד נטען על הרמאות של דייגו
איני מתייחס לאופי אלא רק לרמאות נגד אנגליה.
ואני שואל ברצינות מה כבר ההבדל בין זה לבין מי שמתחזה לפנדל ?
והרי כמעט כולם מתחזים בפנדלים אז על מה ההצטדקות ?
דייגו עצמו שהרוויח את רבע הגמר מול אנגליה ברמאות הפסיד באותה רמאות את גמר 90 לאחר פנדל על פלר המתחזה.
בשורה התחתונה לא היה שחקן שהצליח להביא אנדרדוגיות מובהקות לכל כך הרבה תארים והישגים נחשבים
שכוללים
צמד אליפויות איטליה גביע אופא גביע עולם ועוד גמר עולמי ( וגם גביע איטליה )
הכל בפיק של 4 השנים הללו כולם בקבוצות אנדרדוג מובהקות .
ותמיד עם תקדים היסטורי כלשהו
ארגנטינה אמנם לקחה גביע עולם אך ביתי עם דייגו לראשונה הם לקחו תואר מחוץ לארגנטינה ולראשונה שיחקו בגמר עולמי בטורניר שנערך באירופה
את נאפולי מועדון שנוסד ב 1926
וקיים 94 שנה הוא הצעיד פעמיים לאליפות כאשר בלעדיו לא זכה בכלם לא לפני ולא אחרי
וכמובן לתואר היחיד של המועדון הזה באירופה .