If You Build It, They Will Come, אמר הקול הבלתי נשכח לריי קינסלה, קווין קוסטנר בשבילכם, בסרט האלמותי "שדה החלומות". והוא צדק. כדי שיקרה משהו, צריך קודם כל לבנות. עונת 2020 במייג'ור ליג בייסבול הגיעה השבוע לסיומה, עם אלופה טריה מכהנת, רגע אליו היו מעטים שהאמינו שנגיע.
לאחר שדברים החלו להירגע מעט בארה"ב, איפשהו באמצע מאי, וניתן היה לקיים משחקים ללא קהל, החל המו"מ המתיש בין הליגה, לבעלים ולנציגי השחקנים, אך במקום לחזור למגרש נאלצנו לחכות, ולחכות ולחכות. בסופו של דבר, רגע לפני שזה הפך לבלתי אפשרי, קיבלנו עונה סופר מקוצרת, 60 משחקים, חוקים מוזרים שנקווה שרובם לא יישארו איתנו, ולמרות כל החששות, ושתי התפרצויות (סיינט לואיס ומיאמי) העונה הגיעה לקצה. רק צריך להאמין…
אז עכשיו, אחרי שהלוס אנג'לס דודג'רס סוף סוף הורידו את הג'ונגל מהגב וחגגו אליפות ראשונה מאז 1988, אפשר לסכם את פוסט-סיזן 2020, ולחלק לכל מי שמגיע את מה שמגיע לו, גם אם לא מדובר בפרסים שווים במיוחד (:
המצטיין: קורי סיגר. ממוצע חבטות 328., שמונה הום ראנס (שני בליגה), הביא 20 רצים הביתה (ראשון), אפס טעויות בהגנה. כל זה סבבה. אבל מה שנותן לסיגר את התואר, זו העובדה שבכל פעם שהדודג'רס היו חייבים היט, הוא היה שם, וכמעט אף פעם לא אכזב. זהו הפלייאוף החמישי של השורט סטופ המוכשר, והראשון שבו הוא מציג יכולת נפלאה, ולא נעלם דווקא במאני טיים, כמו שקרה עד העונה.
ההפתעה: רנדי ארוזארנה. כשהחל חודש אוקטובר, רוב חובבי הבייסבול מחוץ לטמפה ביי לא ידעו כיצד לבטא את השם שלו. בתחילת ינואר, עוד לפני שהעולם השתגע, עבר ארוזארנה מסיינט לואיס, תמורת כלום בערך. בעונה הסדירה הוא שיחק טוב, אבל את תשומת הלב הוא תפס בפלייאוף, שם הוא הרים את משחק ההתקפה שלו חמש דרגות למעלה, כששאר הרייז די שקטים.
ממוצע חבטות מפלצתי של 377., לא פחות מעשרה הום ראנס (שבעה בעונה הסדירה), וערימה של אנרגיות שהטריפה את כל טמפה ביי, ויצרה תחושה במשחקים של הרייז שבעצם אולי יש שם קהל… עכשיו מבחן התוצאה על הכתפיים של רנדי הצעיר, האם זה היה מקרה?
הפספוס: אטלנטה. הברייבס הרגישו שהשנה זו השנה שלהם. קבוצה שמשלבת ותיקים (פרדי פרימן) וצעירים (רונאלד אקוניה), עם המון ביטחון עצמי (מקס פאריד), ערימה של אנרגיות (מרסל אוזונה), אז מה חסר? הגרוש לשקל.
הברייבס כבר הובילו 1:3 על הדודג'רס בסדרת גמר הנשיונל ליג, אך שם משהו השתבש. שלושה הפסדים רצופים שלחו את החבורה מג'ורג'יה שוב הביתה, והאליפות שטום גלאווין חגג לפני 25 שנה בדיוק, נראית כל כך רחוקה….
יש עתיד: הפאדרס. הקבוצה המגניבה של עונת 2020 הגיעה מסן דייגו. בהנהגת המרענן הרשמי של השנה, פרננדו טאטיס ג'וניור, נראה שנבנית בדרום קליפורניה קבוצה עם תקווה. עוד סטארטר טוב אחד, ומעט יותר ניסיון, והפאדרס בהחלט יכולים לאיים על ההגמוניה של האחות הגדולה מלוס אנג'לס. הניסיון שהחברה מסן דייגו רכשו בפלייאוף 2020 בהחלט יכול לסייע בהמשך.
כבר לא אותו הדבר: מסאהירו טנאקה. הסטארטר היפני בן ה-32 ידע תמיד להרים את המשחק שלו באוקטובר, וכשהיאנקיז היו חייבים ניצחון, הוא היה האיש לפנות אליו במאני טיים. השנה זה לא קרה. שני משחקים, ERA של 12.38, והרבה סימני שאלה לקראת הפגרה, כש"מאסה" מסיים חוזה.
קיבל את החותמת: קלייטון קרשואו. אם לשים את אוקטובר בצד, וזה דבר שלא עושים בדרך כלל בבייסבול, קרשואו הוא גדול הפיצ'רים בעשור האחרון. הדומיננטיות שלו במהלך העונה הסדירה בלתי ניתנת לערעור, דבר שהיה קשה להגיד על היכולת בפוסט סיזן. עד ש-2020 הגיעה.
קרשואו הופיע עד העונה ב-32 משחקי פלייאוף, כשב-שש עונות הוא הציג ERA גבוה מ-4, פעמיים אף מעל שבע. מאזן הניצחונות? 11:9. ואז הגיעה עונת הקורונה. קרשואו נראה היה מפוקס יותר, הציג ERA של 2.93, ניצח ארבעה משחקים (שניים מהם בוורלד סירייס), והכי חשוב – הוביל את הדודג'רס לאליפות לה חיכו ב-LA כל כך הרבה זמן…
מה יהיה איתם? מינסוטה טווינס. זה בסדר לא להצטיין, אפשר גם לא לזכות באליפויות. אבל להפסיד 18 משחקי פלייאוף ברציפות??? הטווינס, שכבר שתי עונות נחשבים לקבוצת ההתקפה מהטובות בליגה, נעצרו על שתי ריצות בשני ההפסדים ליוסטון, ונראה שהקוף שהיה אצל קרשואו עבר לגב של כל מיניאפוליס. אולי בעונה הבאה….
המנג'ר של הפלייאוף: קווין קאש. תסתכלו על הסגל של טמפה ביי. תסתכלו על הסגל של הקבוצה האהודה עליכם (אלא אם זו פיטסבורג, טקסס או דטרויט). את מי משחקני ההתקפה שלהם הייתם מחליפים בשלהם? כנראה כלום.
מה שקאש מוציא מהסגל שלו, זה פשוט לא יאמן. אז נכון, ההפסד במשחק השישי של הוורלד סירייס רשום עליו כנראה יותר מאשר על כל אחד אחר, אבל אם לא קאש הקבוצה הזו, לא רק שלא היתה מגיעה לוורלד סירייס, היא היתה נאבקת על הירידה עם הפיירטס. כבוד.
עשה את ההבדל – מוקי בטס. הדודג'רס של 2017, 2018 והעונה לא שונים במיוחד. פחות או יותר אותו סגל, שינוי לפה או לשם. אפילו אותו מנג'ר (דייב רוברטס). אך עד לעונה הזו הם תמיד נפלו במאני טיים. חשבו וחשבו שם, מה לעשות, ואז הם עלו על זה – נביא ווינר.
בטס, שחתום על האליפות של בוסטון ב-2018 לא פחות מאף אחד אחר, הביא איתו הכל: יכולת התקפית מגוונת מאוד, הגנה אדירה, אישיות, והמון אנרגיות. אך מעל לכל – ווינריות, ותחושה, שחלחלה לכל מקום בקלאב האוס – שאפשר לעשות את זה.
"ה" רגע. סיום משחק מספר 4, וורלד סירייס. הדודג'רס מוליכים 1:2 בסדרה, ו-6:7 במשחק. אינינג תשיעי, שני פסולים, שני רצים על הבסיסים, חובט שחקן מאוד לא מוכר בשם ברט פיליפס. סינגל קטן לסנטר פילד, עליו לא הצליח להשתלט הסנטר פילדר המחליף, כריס טיילור. לאחר שהתאפס על עצמו ושלח את הכדור לכיוון ה-Home Plate, התופס וויל סמית' פספס אותו, שני רצים הגיעו הביתה, המשחק הסתיים. אין יותר דרמה מזה…
השכיחה את העונה הסדירה: יוסטון אסטרוז. אלופת האמריקן ליג היוצאת נכנסה לעונה הזו עם חתיכת משקל כבד על הכתפיים, בעקבות פרשת הבאזרים וגניבת הסימנים. זה בא לידי ביטוי ביכולת סופר חלשה של רוב כוכבי הקבוצה, כשחוסה אלטובה מעל (או למעשה מתחת) כולם.
הגיע אוקטובר, יוסטון נכנסה לפלייאוף עם מאזן שלילי (דבר שנראה רק ב-2020), ופתאום האסטרוז נזכרו מה הם היו פעם. סוויפ על מינסוטה (טוב, לא חכמה), ניצחון בסדרה על אוקלנד (היא לא באמת קבוצה), וכמעט קאמבק מ-3:0 לניצחון על טמפה ביי. זה נגמר בהפסד במשחק השביעי, אך הקבוצה מטקסס בהחלט החזירה את הכבוד האבוד בפלייאוף מפתיע לטובה.
לא לעולם חוסן: מיאמי מארלינס. השנה היא 1997. המארלינס הצעירים (נוסדו ב-1993), אז עדיין פלורידה, עולים לפלייאוף לראשונה בתולדות המועדון. זה נגמר באליפות. 2003. שוב. המארלינס בפלייאוף. שוב. אליפות. 2020. שוב המארלינס, הפעם מיאמי, בפלייאוף. בפעם השלישית בתולדות המועדון. הפעם ההיסטוריה לא הספיקה כדי לייצר גם היסטריה, ולאחר שהדיחו את הקאבס, חטפו המארלינס סוויפ מאטלנטה. אז מסתבר שאפשר לעלות לפלייאוף ולא לזכות באליפות….
עד מתי אוקטובר 09': ניו יורק יאנקיז. אז הדודג'רס זכו באליפות, הרד סוקס מזמן לא בקללה, גם הקאבס חגגו ב-2016. אבל הפינסטרייפס מהברונקס כבר 11 עונות לא סיימו שנה עם חגיגה, וזה מאוד לא אופייני למועדון הכי מעוטר בספורט האמריקני (27 אליפויות).
בפגרה הביאו את גאריט קול וחשבו שהנה, נפתרו הבעיות. הם שכחו שם שלצידו של קול נמצאים כמה מהפיצ'רים הפציעים ביותר במשחק, כמו ג'יימס פאקסטון (כמעט לא שיחק) ולואיס סוורינו (לא שיחק בכלל, יחזור אולי ביולי). חייבים לעשות שם מיש מש ברוטיישן, ולייצר יציבות סביב קול, אם מישהו רוצה לעצור את הבצורת הארוכה הזו. אני, נגיד, רוצה (:
ארז
30 אוק 2020 14:29:47טוב יוני, כל כך מעולה שאני לא יכול להוסיף כלום. אבל הסמל שלי היה אומר שאין לא יכול, יש לא רוצה, אז טוב.
לגבי משחק 4, הקטע הכי מדהים בו הוא שהסיום הפסיכי האפיל על משחק שהיה פסיכי גם אם היה נגמר 7-6 לדודג׳רס. נתון אחד, בין התחתית של הרביעי לטופ של השמיני הושג לפחות ראן אחד בכל חצי אינינג, 8 ברציפות, זה גם גרם למשחק לנוע קדימה ואחורה, שבשלב מסויים כל צד העלה או השווה. וזה לא שהזורקים לא תפקדו ויעידו 19 סטרייק אאוטס שנרשמו במשחק.
לגבי קרשאו, מעבר לגישה שלי בכלל לכל הסיפור איתו, צריך להזכיר שבעונות קודמות הוא היה די יחיד בצריח, וחלק מהתצוגות הלא מוצלחות שלו היו מול האסהולס מיוסטון, שרימו כדי להשיג יתרונות מולו, אני לא חושב שזורק, ויהיה הטוב אשר יהיה, יכול להיות חסין מההשפעות האלה. אני עדיין חושב שהזוי שזורק ברמתו יתנהג ככה, וזה אולי מעיד על היכולת שלו לזרוק טוב וטוב מאוד למרות הקרוסלה שהסתובבה לו בראש, אבל באמת, קופים וג׳ינקסים וכאלה זה לא ברמה שהוא מסתובב בה.
כפי שאמרתי בפודקאסט, הברומטר שלי הוא מוקי בטס, ואני חושב שבמיוחד בעונה הזו ראינו את הכוח שיש לקבוצה עם השחקנים האלה. אקוניה, טאטיס, סוטו, בטס, מה שמכונה 5 tool player – הגנה, מהירות, זריקה, hit for average, slugging. בבייסבול המודרני החשיבות של שחקנים כאלה מתקרבת לחשיבות של זורקים מעולים. פעם היו לך שחקני הגנה, חובטים setters, סלאגרס, והשילוב הקבוצתי יצר את הכוח של קבוצה. עם העלייה של one true result, ויעידו השיאים שנשברים כל עונה של הומראנס וסטרייקאאוטס, קבוצה חפצת הצלחה חייבת את השחקנים האלה, אחת הבעיות של הרייז היתה שלא היה לה מישהו כזה, ארוזרינה תפקד כמעט לגמרי כDH, וכמעט כל התוצרת שלו היה one-run hr. זה מאפשר למאמנים לשים את השחקנים האלה בראש הorder, מה שמקנה להם מקסימום של at-bats, והם לא צריכים לדאוג לבאלאנס בכל הסגל, כי יש להם נקודה שחזקה בכל האזורים אז אפשר להתמקצע יותר בשאר התחנות, וזה משהו שמאוד בלט בעונה הנוכחית.
אור
30 אוק 2020 16:51:55כל מילה ארז. אני אוסיף לגבי בטס שהוא הביא במו רגליו לא מעט ראנס ע"י baserunning מופתי שרק הוא יכול לבצע במשחקים הכי צמודים וקריטיים שיש.
ארז
30 אוק 2020 21:43:40כן, זה הtool החמישי, מהירות.
אור
30 אוק 2020 21:45:15צודק, התכוונתי שהוא גם יודע לתכנן ולתזמן הכל בראש והביצוע המוצלח בזכות המהירות
ארז
30 אוק 2020 21:45:25האמת שזה לא בדיוק מהירות, אלא גם אינטליגנצית משחק, לקרוא את המהלך לפני שהוא קורה כדי לדעת מתי לתת זינוק, לאיפה לגלוש וכן הלאה, יש לו את זה על הבסיסים ובאאוטפילד מעבר לעובדה שהוא רץ כמו roadrunner.
שחר דלאל
31 אוק 2020 17:05:24מסכים מאוד ארז, שחקני ה-5 tool בליגה הולכים ונעלמים, מי שתדע למצוא אותם תהיה עם ידה על העליונה.
אור
30 אוק 2020 17:15:38תודה יוני וארז, אתייחס קצת לשני הפודקאסטים האחרונים שסופסוף יצא לי להשלים ובעיקר לסיפור הגדול ממשחק האליפות
.
קודם כל צריך לתת הרבה קרדיט לרייז, אמנם הפיצ'ינג שלהם מהתחלה ועד הסוף ברמה גבוהה (ניתן לראות איך שני פותחים עילית ובולפן טוב+ שווים יותר משני פותחים עילית ובולפן טוב+ אצל הדודג'רס) אבל אם מסתכלים על החובטים שלהם למעט ארוזרנה הם לא נראים כמו קבוצה שכמעט הגיעה למשחק 7 ב-WS והדיחה את היאנקיז ואת יוסטון אחרי שחזרו מפיגור 3-0. האמת היא שאם זו לא הייתה ריצה לאליפות אחרי 32 שנה הייתי מעדיף לראות מולנו את היאנקיז או יוסטון ולנסות לנצח אותן.
.
לגבי הסדרה של היאנקיז-דיבאקס, אני חושב שזה הבייסבול הראשון שראיתי (עוד לפני שבאמת התחלתי לעקוב) וזו באמת הייתה סדרה מופלאה, יוני קשה לי לתאר איך הרגשת באינינג האחרון של משחק אליפות כשדווקא עם מריאנו ריברה זה הפך לטראומה.. למזלך לא היו חסרות אליפויות של היאנקיז באותה תקופה
.
טוב, קווין קאש. לדעתי זו הייתה טעות קולוסאלית בזמן אמת שלא תישכח לו הרבה זמן, כמו שזוכרים את גריידי ליטל ופדרו (אולי קצת פחות). כולם יורדים על האנליטיקס ומוצאים שעיר אז אני אנסה להפריך כמה טענות ששמעתי בימים האחרונים ולהסביר איזו טעות קשה עשה קאש
.
לא רצו לראות חובטים בפעם השלישית – שטויות, בארבעה משחקים מתוך החמישה שקדמו למשחק 6 קאש השאיר את הפותח לסיבוב שלישי או חלק ממנו מול הדודג'רס, והמשחק הנותר היה משחק בולפן. באף אחד מהמשחקים האלה לא הגיש שחקן בצורה מופלאה כמו סנל במשחק 6 ודווקא באחד מהם קאש נתן לגלסנואו שהיה חלש להגיע ל-112 הגשות
.
כאמור, סנל היה מצוין ואתה במשחק הדחה, אין מחר. הגיש רק 73 הגשות עם שני היטס חלשים יחסית ו-9 סטרייקאאוטס, כאשר מול ה-1-2-3 בליינאפ של הדודג'רס הוא פסל 6 מ-6, כולם בסטרייקאאוט. בנוסף, היכולת שלו
.
להכניס במקום סנל את ראיין אנדרסון – אז מה אם היה מצוין כל העונה? ב-6 המשחקים האחרונים בפלייאוף הוא היה פשוט גרוע, נתן לפחות ראן אחד ולדודג'רס היה את המספר שלו. זה פשוט היה ברור כשמש שהוא הולך לחטוף ויעידו על כך החיוכים של בטס ודייב רוברטס ברגע שנעשה החילוף.
יותר מזה, בטס היה רע מאוד מול מגישים שמאליים (סנל) וטוב מאוד מול ימניים ובמיוחד פאסטבול (ראיין אנדרסון). החילוף הזה היה זוועתי גם עקב מי שהוחלף וגם זה שהחליף
.
בשורה התחתונה, האנליטיקס אשמים – שטויות. קודם כל זה בסה"כ tool אבל בעיקר כל דבר אנליטי הצביע פה נגד החילוף שקאש ביצע. לסנל אין ירידה במספרים בין הסיבוב השני לשלישי, הוא היה מצוין (ושמאלי) ואנדרסון רע (וימני). טעות קשה.
.
אמנם הדעה שלי גובשה עוד קודם אבל לקחתי הרבה מהנתונים מהסרטון הבא, למי שמעוניין: https://www.youtube.com/watch?v=7bSjWHFMFRU
.
יש אליפות!!!!
ארז
30 אוק 2020 21:41:25אור, אתה מדייק מאוד, וברור שלא הכל שחור ולבן, חלק מהרעיון של הפודקאסט הוא שאנחנו מנהלים שיחה והתרשמות ופחות מספרים ונתונים, וצריך לזכור ששנינו היינו תחת השפעת המהלך הזה והיה יותר חשוב להעביר את ההרגשה הזו מאשר לעבור על המספרים.
אתה אומר ״אנליטיקס זה רק כלי״, אני מסכים איתך במאתיים אחוז, אבל המשחק המודרני לא מסכים עם שנינו. תספור הומראנס. תספור גניבות בסיס, בניה של סגל, מיקום של שחקנים בהרכב ועל הדשא. האנליטיקס השתלטו על המשחק. וחלק מזה הוא שנוצרת תרבות של אובר מנג׳ינג, שבה כל זריקה יש לשחקנים הוראות איפה לעמוד, מה לעשות, איזה מהלך לבצע, מה לחבוט ואיך לרוץ. יכול להיות שהסיבה המדוייקת שבעטיה אץ רץ לו קווין קאש להחליף את סנל לא היתה שקפץ לו בדף ההנחיה, אבל עצם זה שזה קרה מלמד שהוא מתנהל בתפיסה של המנג׳ר יכול לשלוט בתוצאת המשחק בזכות החלפות ופעולות. האובר-מנג׳ינג כדרך חיים. וזה בא מהאנליטיקס. עם כל הירידות שלי על דאסטי בייקר, האיש עלה להחליף את הזורק והתופס אמר לו שלדעתו יש לו עוד אאוטס בקנה, ובייקר אמר בסדר וחזר לדאגאאוט. בחיים לא תראה את זה אצל קש.
ועוד דבר, שהגישה הזו כמו שיוני אמר יפה, הביאה את הרייז לוורלד סירייס, קבוצה חסרת מעוף, או ברק עם תקציב מהנמוכים בליגה. זה צועק מאניבול. יש בזה גם דברים יפים, הרעיון להכניס את הקלוזר באינינג שישי, שביעי, לא רק בתשיעי מאוד אהבתי אם כי קשה לי להאמין שיאומץ מאחר וקלוזרים מקבלים בונוס לפי סייבים ואין סייב באינינג שביעי. אבל הבעיה איתו היא שלמרות כל האובר מנג׳מנט שלו בסופו של דבר הוא לא עשה שום מהלך מנצח, ואני לא סופר את ההכנסה של פיליפס בגיים 4, כי זה היה פוקס של החיים, לא מהלך מתוכנן.
ועוד שני דברים, אחד זה שאולי לאורך הסדרה דברים התנהלו באופן מסויים, אנליטיקס זה לאורך קריירה, לא שלושה משחקים. זה שבטס התקשה מול שמאליים, או זה שאנדרסון היה גרוע בפלייאוף זה בדיוק מה שהקונספט של אנליטיקס אמור לפסול, כי הרי חובט יכול לחבוט 400 בפלייאוף ו150 בעונה או להפך, הרעיון הוא שלא הולכים עם מי שחם או מי שתפס יום או מי שנכנס לדאג אאוט באטרף, אלא מוציאים פלט ורואים, והולכים על זה גם אם כל בר דעת שעיניו בראשו באותו רגע צועק ״מה אתה עושה״.
דבר שני, שלא ציינתי בפודקאסט, לא סתם נבחרה התמונה של חוליו אוריאס, מעבר לרגע המדהים הזה. הוא מבחינתי תגלית מרעננת, זורק שיש לו איכויות של קלוזר, ואורך רוח של לונג רליבר. רוברטס השתמש בו יפה ובמקום וקיבל ממנו פשוט אינינג אחרי אינינג של שקט תעשייתי, והאמת שברגע שהוא נכנס היה לי ברור שהדודג׳רס נצחו את הסדרה.
אור
30 אוק 2020 21:48:41תודה ארז, ראשית אציין שהתגובה בסוף לא הייתה קשורה אליכם או לפודקאסט (חוץ מהדיבאקס) אלא להתלהמות נגד האנליטיקס ברשת מצד כל מיני פרשנים שמצאו מטרה נוחה. הם צודקים שצריך להרגיש את המשחק כמו שרשמתי אבל לא ש"אנליטיקס זה בולשיט" במילים אחרות
אור
30 אוק 2020 21:52:39שנית, מסכים איתך שהרייז מתנהלים באווירה של "אנליטיקס כדרך חיים", מה שהביא להחלפה התמוהה. מצד שני, האם זה כל כך רע? מה שזה אומר שברוב המקרים הם יעשו את המהלך הנכון ולא את הלא נכון. עכשיו הם וקבוצות אחרות ילמדו שאי אפשר לבצע רק את מה שרשום בדף. ומצטער אבל להכניס ספציפית את אנדרסון זו טיפשות של מאמן שלא קשורה לשום אנליטיקס
אור
30 אוק 2020 22:02:09ואחרון, בסה"כ אני מסכים עם כל מה שרשמת, צריך לדעת לשלב את הידע מהמספרים עם התחושה באותו משחק, הניסיון, היריב וכו'.
ספציפית אני הכי מסכים שאי אפשר להשליך מספרים גדולים על פעולה אחת במיוחד במשחק הדחה.
קאש כמו שרשמתי ניהל רע מאוד את הפיצ'ינג הפותח לאורך כל הסדרה ובסוף גם את המחליף.
.
אוריאס פשוט נהדר, הוא עבר מרליבר ללונג רליבר לפותח מהסוג שנותן בפלייאוף את האינינגס איפה שצריך וסגר בעיקר כי אף אחד לא נגע בו עד התשיעי. זה גם מה שקרה במשחק 7 מול אטלנטה כשהגיש 3 אינינגס אחרונים. שמח ששמת לב אליו
אור
30 אוק 2020 22:09:30אגב, משהו שנזכרתי בו, בעונה שעברה רוברטס הכניס את הרליבר השמאלי קולארק משחק אחרי משחק ברגע שעלה לחבוט חואן סוטו, ונחש מה – בכל הפעמים זה נגמר בסטרייקאאוטס. אז כן יש משמעות גדולה למספרים במצ'אפים כאלה שקשה לחובטים מול מגישים מסוימים והגשות מסוימות.
.
קח גם את בלינג'ר לדוגמה, הבחור לא יודע לחבוט בשום דבר שהוא לא פאסטבול, והטיפשים באטלנטה נתנו את הפאסבולס על מגש להעיף החוצה.
אור
30 אוק 2020 22:13:16אני אסכם בזה שבייסבול הוא המשחק הכי פחות קבוצתי שיש, אתה זה בעיקר המספרים שלך.. מי שלא יודע להשתמש בהם ותמיד ישלוף לפי הרגשה יהיה צודק הרבה פחות מזה שכן
ארז
31 אוק 2020 09:43:36שמת פה את האצבע על הנקודה הכי בעייתית מבחינתי בכל הדיון, בייסבול הוא דווקא משחק סופר קבוצתי. ראן הוא מהלך קבוצתי, אחד עולה על בסיס, שני מקדם, שלישי מביא הביתה. גראונדאאוט הוא מהלך קבוצתי, אחד זורק, אחד תופס, שלישי פוסל. זו בדיוק הסיבה שאנשי הסייברמטריקס המציאו את המונח Three true outcomes, מאחר ואלה שלושת המהלכים שאינם קבוצתיים. צוותי האימון עפו על זה, כי כל המהלכים הקבוצתיים גם מעלים את הסיכון, למשל כל הדרכים לקדם חובט לבסיס שני, גניבה, היט-אנד-ראן, סקריפייס, כולם מסוכנים מאוד ובסוף אתה עם ״כולה״ רץ על הבסיס השני, בעוד שאם החובט יתעסק בלחבוט הומראן, הרי שיש לנו 2 ראנס! תענוג. אז כל תפיסת הrisk-reward מעודדת חוסר קבוצתיות.
אלא שמצד שני, אפשר להבין אותם. נכון שאנחנו רואים את הברייבס והרדס באינינג ה11 עם 0-0 ותוהים מה עובר להם בראש, אבל מצד שני, זה מה שהביא את הרדס לפלייאוף. אנחנו רואים את המופע של קש ותופסים את הראש, אבל בזכות זה הוא שמה. ויותר מזה אני אגיד, הם גם ישארו שמה.
הסיבה פשוטה, הR&D של הקבוצה מוריד למנג׳ר שאם יעשו שיפט מול שחקן מסויים, זה יעלה את אחוזי הגראונדאאוט מ47% ל75%. במשחק הראשון הוא פוסל ככה פעמיים, ובמשחק השלישי עוד פעם אחת ואז באינינג השמיני חובט לאיפה שהבסיס השלישי עומד ברגיל והכדור מתגלגל לאאוטפילד ושני רצים מגיעים והקבוצה מפסידה והלכה הסדרה. מה יגידו למנג׳ר? למה עשית מה שאמרנו? עובדה, השיפט עצר 75%, המכונה עובדת. וכמובן שאם היה המנג׳ר הולך על הגנה ״רגילה״ ומפסיד, אז היו להנהלה כל הסיבות לצעוק עליו (וגם אם היה מנצח היה מקבל שטיפה). אותו כנ״ל סנל, מה יגידו לקש? למה עשית מה שהיה כתוב לך לעשות? היית צריך לא להקשיב לנו? למה אתה ממלא הוראות?
בסופו של דבר הR&D מוריד הנחיות, והמאמן פועל לפיהן, וכולם מבסוטים. ילך, כל הכבוד, לא ילך, לא ילך, אבל אף אחד גם לא ילך.
אור
30 אוק 2020 22:23:24אמנם פורמלי אבל חדשות טובות לארז, בעלי הקבוצות אישרו את מכירת המטס לידי סטיב כהן
ארז
31 אוק 2020 09:47:52פורמלי פורמלי, אבל את הנשמה הוציאו לי. התקשורת הניו יורקית לא מסוגלת בלי דרמות ואינטריגות ובלגנים ואם אין כאלה אז ממציאים, וככה עשו מדה בלאזיו דוקטור איוול ומג׳רי ריינסדורף פרופסור מוריארטי ושתו לי את הדם בקשית עד שבסוף זה הסתיים כמו שהיה ברור מלכתחילה, 26 בעד, הmayor חתם ויאללה, לעבודה.
אבל כן, חדשות טובות. המטס חוזרת להיות מועדון מתפקד.
אור
31 אוק 2020 11:45:49אם ככה יש כאלה שהצביעו נגד.. איזה מניאקים
ארז
31 אוק 2020 13:09:53כן, ריינסדורף והוויט סוקס הצביעו נגד, לגבי ארבעת האחרים אין לי מושג
שחר דלאל
31 אוק 2020 17:09:08בתור אוהד בולס אני יכול להגיד לך שכשריינסדורף הולך נגדך אתה בד"כ בצד הנכון.
ארז
31 אוק 2020 22:26:17אני לא יודע מה מעלותיו כבעלי הבולס, לפחות מהסדרה הוא יצא בסדר. כבעלי קבוצה אני זוכר לו את השותפות עם באד סליג להדיח את פיי וינסנט שאיים לפוצץ את הcollusion, ושבזכותו התמנה סליג לקומישיונר וכל הזבל שהבייסבול אכל מאז, אז אני לא מחסידיו גם בלי קשר.
אור
30 אוק 2020 22:29:26עוד חדשות מהליגה, טוני לה-רוסה בן ה-76 חוזר לאמן הוויט סוקס אחרי 34 שנה. מי אמר שאין דינוזאורים בעידן של אנליטיקס?
.
איי-ג'יי הינץ' חתם בטייגרס לאחר שסיים את ההשעייה בת השנה עקב פרשת הרמאות של האסטרוז
.
הרייז דחו את האופציה לעונה הבאה על מורטון וזונינו, למרות שהם היו מהשחקנים המשמעותיים ביותר בעלייה ל-WS. אין כסף כנראה..
ארז
31 אוק 2020 22:32:43בהחלט מעניין, לה רוסה בזמנו הוצג כאנטיתזה למאניבול, אבל מצד שני כמי שזוכר את החילופים האובססיביים שלו והניסויים שהוא עשה נראה לי שהוא דווקא ימצא את מקומו בעולם הבייסבול של היום
onetwo3
1 נוב 2020 01:03:21תודה רבה.
הרחבתם את הידיעה לכל אלו שלא מבינים הרבה בכדור בסיס.