הלייקרס עולים ל-1-3 בסדרת הגמר עם הצגה הגנתית / עמיחי קטן

משחק מספר 4 של סדרת הגמר של עונת 2020 התאפיין בעיקר בהגנה המשובחת של 2 הקבוצות. כל אחת מהן הצליחה לבלום את רוב נקודות החוזקה של היריבה, וכך קיבלנו משחק עם סקור נמוך, אבל גם צמוד ודרמטי במידה, וללא אף יתרון דו-ספרתי בשום שלב במשחק. מתי דבר כזה קרה לאחרונה?

הלייקרס הצליחו להוביל ביתרון קטן כמעט בכל המשחק ונדמה היה שבכל פעם שמיאמי מתקרבים מגיעה ההגנה ובולמת אותם, ומייצרת ללייקרס איצה קטנה שמחזירה יתרון מסוים. גם ההגנה של מיאמי הייתה טובה מאוד, אבל היא זו שנשברה ראשונה בדקות ההכרעה ודווקא KCP ורונדו היו אלה שפרצו את החומה.

מיאמי היט – לוס אנג'לס לייקרס 96- 102 (1-3 ללייקרס בסדרה):

באם אדבאיו חגג את החזרה שלו מהפציעה עם 2 הנקודות הראשונות במשחק, אבל KCP מצא את דיוויס ל-2 משלו ואחר כך תרם שלשה משלו והביא ללייקרס יתרון שהחזיק רגעים בודדים לפני שבאטלר הגיב במהלך 3 נקודות משלו. קולדוול-פופ קלע עוד 2, אבל הפעם היה זה תור הירו לקבוע שוב שוויון, אחרי 4 דקות של משחק, והפעם דאנקן רובינסון הוסיף שלשה שהעניקה להיט יתרון 3, ושוב היתרון החזיק לרגעים בודדים, בגלל שלשה נוספת של קולדוול-פופ. הירו תרם עוד 2, ואנחנו קיבלנו פסק זמן ראשון כשמיאמי ביתרון 12- 10 אחרי 5:30 של משחק.

הלייקרס חזרו עם שלשה של גרין ודאנק מהירים של לברון, אליהם רובינסון הגיב בליי-אפ וצימק ל-15- 14. דיוויס המשיך להיות מצוין הגנתית עם 2 חסימות רצופות, וביניהן סל בצד השני, בזמן שהמחליפים השונים החלו לבקר על הפרקט וקוזמה קלע בניסיון הראשון, אבל באטלר הגיב וצימק ל-3. KCP הגיע כבר ל-10 אישיות מצד אחד, ובאטלר ל-7 מהצד השני ופסק זמן נוסף נלקח כשהלייקרס ביתרון 21- 18.

באטלר חזר עם עוד 2 ולברון נשלח לקו ודייק פעם אחת מהצד השני. אדבאיו עשה עבירת תוקף, שהייתה השנייה שלו, וההיט עברו להרכב נמוך יותר שהתקשה התקפית, בזמן שקוזמה תפר שלשה וקארוסו הוסיף 2, מה שהעלה את הלייקרס ליתרון 7. באטלר סגר את הרבע בסל נוסף שהעמיד אותו כבר עם 11 נקודות ב-5/5 מהשדה, ובסיום הרבע הראשון הלייקרס ביתרון 27- 22, כאשר קולדוול-פופ מוביל את הלייקרס עם 10, אבל דיוויס רק עם 4 ולברון עם 3 נקודות ואיבודים, יחד עם 4 אסיסטים. אצל ההיט אדבאיו עדיין בתהליך התאקלמות עם 2 נקודות, 2 עבירות ו-2 איבודים.

הרבע השני נפתח עם עבירה של קוזמה על ניסיון שלשה של רובינסון, שדייק בכל 3 הכדורים, ובינתיים קראודר ומרקיף מוריס שוחחו ביניהם באופן שהתקרב קצת לאלימות. את איגי בהגנה על לברון ואת קנדריק נאן מחוץ לקשת ואדבאיו בצבע זה לא עניין, ורק קארוסו עצר פתיחת רבע של 8- 0 של ההיט, גם זה רק לרגע, לפני ששלשה של איגודלה קבעה 33- 29 למיאמי, ופסק זמן מהיר של הלייקרס. אפשר לקרוא לזה גם 11- 2 להיט ב-2 דקות המנוחה הראשונות של דיוויס.

קארוסו נחסם והתלונן על עבירה. לאחר מכן הוא קיבל טכנית, אותה רובינסון דייק מהקו, ומיד אחרי החטאות של מיאמי ל-3 לברון יצא למתפרצת וסיים בסל ועבירה שצימקה ל-2, ומיד אדבאיו הגיב באותו המטבע, אבל החטיא מהקו. לברון הגיב ב-2, אבל אדבאיו עשה זאת שוב, ולקח על עצמו גם את המהלך הבא בו הוא סחט עבירה והלך לקו, שם כדור אחד מדויק העלה את מיאמי ל-39- 34. לברון רשם איבוד מספר 4, אבל הפעם מיאמי לא הצליחו לנצל את זה. ועכשיו דיוויס נכנס אחרי 4:40 דקות מנוחה, כשבמהלכה ההיט מובילים 17- 7.

הניסיון הראשון למצוא את דיוויס הסתיים באיבוד נוסף של לברון שירד לספסל, ומכאן הלייקרס יצאו ל-5 נקודות רצופות עם 2 של דיוויס ושלשה של מרקיף מוריס, ומיאמי לקחו פסק זמן בשוויון 39. באטלר חזר עם 2 כדורים מהקו, אחרי עבירה גבולית של דיוויס, שהגיב ב-2 משלו אחרי אסיסט מצוין של רונדו, שהוסיף גם אסיסט לגרין, והיתרון שוב שלה הלייקרס לשניות בודדות, עד לשלשה של נאן. דני גרין הגיב בשלשה משלו, והלייקרס שוב ביתרון 46- 44, והירו צימק עם 1/2 מהקו.

החטאות של לברון ומוריס הביאו לניסיון זריקה של הירו שהסתיים בחוץ לזכות ההיט, אבל פרנק ווגל הגיב בצ'אלנג', כאשר כבר בהילוך חוזר ראשון ניתן היה לזהות שההחלטה של השופטים תשתנה. רונדו החטיא פעמיים מתחת לסל, אבל עבירת תוקף של באטלר החזירה ללייקרס את הכדורף והפעם קארוסו תפר שלשה. קראודר החטיא מהצד השני, אבל הירו דייק בריבאונד ההתקפה, בזמן שקארוסו נפגע במהלך, מה שמנע ללייקרס לנצל את השניות הבודדות שנותרו. במחצית 49- 47 ללייקרס.

את הלייקרס הוביל במחצית KCP עם אותן 10 נקודות מהרבע הראשון, לברון, גרין ודיוויס עם 8 נקודות כל אחד, אם כי לברון הוסיף גם 5 איבודים, וקארוסו עם 7. את מיאמי הוביל באטלר עם 13, אבל 0/2 מהשדה ברבע השני אחרי 5/5 בראשון, אדבאיו ורובינסון עם 9 נקודות כל אחד, והירו עם 7 ב-3/10 מהשדה. מבחינה קבוצתית הלייקרס עם 7/16 לשלוש לעומת 4/15 של מיאמי, אבל ההיט עם 9/12 מהעונשין לעומת 2/3 של לברון והלייקרס. הלייקרס גם עם 9 איבודים לעומת 6 של מיאמי ומובילים 23- 20 בריבאונד.

אדבאיו פתח את המחצית עם סל שקבע שוויון ומיד מצא את באטלר שהלך לקו ודייק 1/2 כדי לסדר להיט יתרון. הירו הוסיף עוד 2 בפלואוטר משוגע, אבל מוריס קבע שוויון 52 בשלשה, רגע לפני שאדבאיו הגיב עם 2 מהקו. לברון תפר שלשה ממרחק אסור וזה העיר את הלייקרס שיצאו לשני סלים קלים של גרין ולברון, וריצת 7- 0 שהעניקה להם יתרון 59- 54, מה ששלח את ספולסטרה לקחת פסק זמן. קראודר מיד חזר עם שלשה, אבל לברון הגיב באחת משלו ואחרי זה ב-1/2 מהקו. הפעם רובינסון תפר מחוץ לקשת, ובתגובה לזה דיוויס מאבד נעל ולוקח פסק זמן לפני שיאבד גם את הכדור.

הפעם לברון חזר מהפסק זמן עם איבוד וקראודר יצא למתפרצת והלך לקו, שם הוא דייק פעמיים ונקודה בלבד יתרון ללייקרס, אבל דיוויס הגיב ב-2. באטלר חטף ודייק פעמיים מהקו, אבל קוזמה החזיר בשלשה ואחריו גם דיוויס. אוליניק דייק פעמיים מהקו ואחרי החטאה של רונדו מחוץ לקשת גם רובינסון דייק פעמיים מהקו ואוליניק שם עוד 2 במתפרצת שהשלימו ריצת 6- 0 של מיאמי. דיוויס זכה להיות בשני מהלייקרס שהולך לקו, אחרי לברון, והוא זכה לשני ביקורים בדקה האחרונה של הרבע, מה שהחזיר ללייקרס יתרון 5 בסוף הרבע. 75- 70.

באטלר פתח את הרבע עם סל שדה ראשון מאז הרבע הראשון, וקוזמה הגיב עם 1/2 מהקו. הירו תפר שלשה והוריד לנקודה, אבל מוריס סחט עבירה מאוליניק בשלשה ודייק בכל 3 הכדורים ולברון שם עוד 2, מה ששלח את ספולסטרה לפסק זמן ראשון של הרבע שיש בו יותר מדי כאלה. מאבק של דיוויס וקארוסו על ריבאונד התקפה הוביל להתנגשות ביניהם, שהשאירה את דיוויס על הריצפה, והירו ניצל את זה לשלשה שצימקה ל-3. הלייקרס לקחו פסק זמן משלהם כדי להקים את דיוויס מהשלשה ולאפשר לו להתאושש.

דיוויס בא להוכיח שהוא התאושש ומיד עלה לדאנק מרשים, אבל רובינסון הגיב בשלשה הרבה הרבה יותר מרשימה ומיד באטלר קבע שוויון 83. לברון הגיב בחדירה טובה ומהלך 3 נקודות ואחרי זה עוד 2/2 מהקו. אדבאיו הגיב ב-2, ולברון הראה בחירת זריקות מזעזעת, אבל רונדו דאג לריבאונדים בהתקפה ולעוד ביקור של לברון מהקו עם 2/2. הירו לא בחר זריקות טובות יותר, אבל קלע מיד-ריינג' קשה וצימק ל-90- 87. הפעם מיאמי הצליחו לקחת ריבאונד בהגנה אחרי ההחטאות של הלייקרס, וספולסטרה לקח פסק זמן, קצת פחות מ-4 דקות לסיום.

הירו המשיך ברבע האחרון המצוין שלו והלך לקו, אבל דייק רק ב-1/2 מהקו וצימק ל-2. לברון המשיך להחטיא מ-3, אבל באטלר עשה הפעם אותו דבר, וקולדוול-פופ הגיב בשלשה שהקפיצה את ההפרש ל-5. ההיט לא הספיקו לזרוק בזמן ו-KCP שם 2 נוספות ושוב 7 הפרש. רובינסון החטיא זריקה קשה, אבל הריבאונד התגלגל לידיים של מיאמי וקראודר תפר שלשה משלו. 95- 91 ללייקרס 1:37 לסיום. רונדו הגיב בסל קל והירו החטיא זריקה קשה ושלשה של דיוויס סגרה עניין.

באטלר שם 2 לא מספיק מהירות ודיוויס איבד, אבל תיקן עם חסימה על באטלר ועכשיו ניתן רשמית לסגור עניין. הירו עוד הספיק לתפור שלשה, אבל כשיש רק שנייה לסיום וההפרש עומד על 6, גם קבוצה עיקשת כמו ההיט נאלצת לוותר. בסיום – 102- 96 ללייקרס שעולים ל-3- 1 בסדרה ויקוו לסגור את הסדרה ולהתחיל את הקפות שמחת תורה המסורתיות.

לברון היה זה שהוביל את קלעי הלייקרס עם 28 נקודות, 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, בעיקר בזכות 10/12 מפתיעים מהעונשין, אחריו ברשימת הקלעים, ומעליו בשקלול כולל של המשחק, בעיקר בזכות ההגנה, היה דיוויס עם 22 נקודות, 9 ריבאונדים ו-4 אסיסטים וחסימות. אליהם חשוב להוסיף את קולדוול-פופ שקלע 15 עם 5 אסיסטים, כולל 2 סלי קלאץ' קריטיים, דני גרין הוסיף 10, ורונדו קלע 2 בלבד, אבל אחראי ל-2 הסלים הכי חשובים במשחק.

אצל מיאמי באטלר היה, כצפוי, הקלעי המוביל עם 22, יחד עם 10 קרשים, 9 מתנות לחברים ו-3 גניבות מהיריבים, אבל קצת נעלם אחרי 11 נקודות ברבע הראשון. הירו היה הגיבור של ההיט ברבע האחרון, כרגיל, עם 21 נקודות, מתוכן 12 ברבע האחרון, דאנקן רובינסון ירה 17 חיצים ואדבאיו חזר מהפציעה עם 15 ו-7 קרשים.

הלייקרס דייקו 11/12 מקו העונשין ברבע האחרון, לעומת 1/2 של מיאמי, וזכו גם ביתרון 42- 39 בריבאונדים ו-25- 18 באסיסטים. הלייקרס אמנם איבדו את הכדור 15 פעמים, לעומת 11 של מיאמי, אבל זכו ביתרון 15- 13 בנקודות כתוצאה מאיבודים, ככה שגם הנתון הזה לא ממש עוזר להיט. עוד נתון מכריע לזכות הלייקרס הוא יתרון 27- 13 של הנקודות מהספסל, כאשר אצל הלייקרס רק קארוסו, קוזמה ולברון היו בפלוס מינוס שלילי, בעוד אצל מיאמי רק רובינסון, אדבאיו וקראודר היו חיוביים.

ובנימה אישית – סיכוי סביר שמדובר בסיקור האחרון שלי העונה, ובכך אני מסיים את עונת הרוקי האישית שלי כחבר בצוות הכתבים של האתר. אמנם בתקופת החגים האחוז האפקטיבי שלי מעט נפגע, אבל לאורך השנה וקצת האחרונות השלכתי כאן כתבות מחוץ לקשת בטרו שוטינג די גבוה, כך שייתכן שיש מי שנפגע ממשהו שכתבתי, לא הבין, או סתם חושב שאני רפה הבנה. אם יש מישהו כזה – אני רוצה לנצל במה זו כדי להתנצל בפניו ולאחל לכולנו המשך גמר איכותי ופגרה נעימה ומלאת "פרויקט הופס" למיניהם.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 202 תגובות

  1. תודה חיים. אם זאת עונת רוקי אז היית משהו כמו ג'ה מוראנט או דונובן מיטשל בעונת הרוקי שלו – נכס עצום מהשנייה הראשונה ולא אחד שנראה כאילו הוא רק מנסה למצוא את המקום שלו. מקווה שיהיו עוד הרבה עונות כאלה.
    .
    אי אפשר לראות את הלייקרס מאבדים 3-1. למרות זאת יש נקודה שבולטת כבר עכשיו לקראת המשחק החמישי, לפני שנכנסים למצב של דראגיץ' ואדביו לפני אותו משחק: האיבודים. הלייקרס במשחקים 3-4 וגם במשחק השלישי נגד דנבר איבדו הרבה כדורים בשלב מוקדם ולא הצליחו להשתלט על המשחק. הם ירצו להמנע מזה, בין אם באמצעות הכנסת רונדו לחמישייה במקום דני גרין האנמי או משחק יותר אחראי של לברון.
    .
    במשחק החמישי נגד פורטלנד הוא קלע 36 נקודות ב-14 מ-19 מהשדה עם 10 ריב' ו-10 אס', הלייקרס ניצחו ב-9.
    במשחק החמישי נגד יוסטון הוא קלע 29 נקודות (9 מ-18 מהשדה) עם 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים ב-31 דקות. הלייקרס ניצחו ב-23.
    במשחק החמישי נגד דנבר הוא קלע 38 נקודות (15 מ-25 מהשדה) עם 16 ריבאונדים ו-10 אסיסטים. הלייקרס ניצחו ב-10.
    .
    זה אולי היה הסיפור של המשחק הזה – היכולת של לברון לעלות שלב אחד קדימה ולעשות את ההבדל במשחק בין 2 קבוצות הגנה נהדרות. למיאמי אין את זה כשסוגרים לג'ימי באטלר את הצבע ויש יותר מדי שחקנים בלי ניסיון ברמות הגבוהות.

    1. תודה.
      לברון העלה הילוך בזמנים מסוימים ותרם נקודות חשובות, אבל לא תרם התקפית ב-6 הדקות האחרונות בכלל, ואז באו KCP, רונדו ודיוויס וטיפלו במשחק. דיוויס היה זה שהנהיג את ההגנה שעשתה את הניצחון, וזה שתפר את הסל הקריטי שסגר עניין, וזה במשחק שהוא לא קיבל מספיק כדורים. אצלי הוא המצטיין של היום.

      1. לא ברור לי מהיכן זה מגיע.
        ב-6 הדקות האחרונות היו ללברון 9 נק', 2 אסיסטים (ל-2 השלשות של פופ), ורב' התקפה אחריו סחט עבירה ששלחה אותו לעונשין ל-2 נק' קריטיות.

  2. תודה רבה חיים, אחלה סיקור לאחלה משחק.
    .
    מיאמי קצרים מדי לרמה הזו. איפושהו ברבע השלישי נגמרו להם האנרגיות בגוף ורמת החמצן במח ירדה – קיבלו המון החלטות שגויות. באטלר נראה פחות אינטנסיבי מבמשחק הקודם, הירו עשה שטויות בשביל גדוד, ואדאביו קצת נעלם. נאן נראה לא קשור לרמות האלה. יכול להיות שהיה מקום לתת יותר דקות לאיגי, שעושה הגנה הרבה יותר טוב מהירו ורובינסון ואולי גם היה מכניס כמה זריקות ומשפר את קבלת ההחלטות. עם דראגיץ' בריא המשחק הזה יכול היה להיות של מיאמי. גם ספולסטרה לא הבריק היום. לא יודע מה בדיוק צריך לשנות שם, אולי אדאביו ישתפר אחרי עוד כמה ימים של מנוחה, אולי דראגיץ' יוכל לשחק קצת, אולי הירו ובאטלר ינוחו קצת ויתאפסו. העסק עדיין לא סגור.
    .
    משחק מוזר מאד של הלייקרס. במחצית הראשונה הסתובבו שלוש קבוצות על הפרקט – מיאמי, לברון, ושאר הלייקרס. שיתוף הפעולה בהתקפה בין שתי הקבוצות האחרונות היה מינימאלי, מה שבלט בעיקר בגלל שקבוצת לברון הייתה איומה. תקלה חמורה, ונדירה, של הלייקרס. לא יודע איך הם הגיעו למצב הזה, אבל משהו השתנה בהפסקה ובמחצית השנייה כבר התחילו לשלב כוחות. אם זה אירוע חד פעמי הסדרה גמורה. אם זה חוזר שוב מיאמי עוד מסוגלים לזכות בטבעת – אי אפשר לנצח ברמות האלה עם פיצול בתוך הקבוצה, ולברון של המחצית הראשונה היה אחד השחקנים הגרועים על הפרקט.
    .
    מי שהחזיקו את הלייקרס במשחק היו ההגנה, פופ, עם הקליעות, רונדו בניהול משחק של קבוצת הלייקרס-בלי-לברון, וקרוסו עם מהלכים קטנים שעושים את ההבדל. ושוב, אם לברון ממשיך ככה, הסדרה תלויה בהם לחלוטין, כבר ראינו מה קורה לקבוצת הגנה אימתנית מלוס אנג'לס בלי פוינט גארד כשהיא מובילה 1-3.
    .
    אנתוני דייויס שחקן מצוין.

    1. מיאמי בלי דראגיץ' וכשהכדור לא אצל אדבאיו היא לא קבוצה חכמה במיוחד בהתקפה, וראו את זה בבירור. הבעיה היא שהמשחק ה"חכם" לא עובד בכלל, והשטויות עובדות לפעמים, כמו הירו ברבע האחרון.
      אני לא רואה את הלייקרס קורסים, בעיקר כי מיאמי היא לא קבוצה שדורסת, והיא לא עשתה את זה אף פעם בפלייאוף הנוכחי. במשחקים הצמודים והקשוחים שההיט שואפים אליהם יש עדיפות ללייקרס.

      1. מיאמי בלי דראגיץ' וכשהכדור לא אצל אדבאיו היא לא קבוצה חכמה במיוחד בהתקפה – הגדרה מושלמת. לכן לדעתי היה צריך להעלות את איגי.
        .
        בנוגע ללייקרס – מסכים, אם הם יפסידו זה לא בגלל מיאמי, אלא בגלל איך שהם נראו במחצית הראשונה, וחלקים מהשניה – לברון לא נראה כלברון והם לא נראו כקבוצה.

        1. ספולסטרה ראה שבאטלר לא יכול לחדור לסל כי השומר שלו עובר מתחת לחסימה ונתקע, והוא לא רצה עוד אחד כזה על הפרקט. מה שהיה חסר לו לדעתי זה מי שיקלע יותר מאשר מי שימסור.

      2. צריך לתת קרדיט להגנה של הלייקרס
        במשחקים 2 ו 3 מיאמי קלעה ב 50 אחוז מהשדה
        זה לא משהו שקבוצה טיפשה עושה, בטח שלא מול הלייקרס
        להגיד על מיאמי טיפשה… נו שווין
        הפוסל במומו פוסל

        1. מיאמי לא טיפשה מה שכן מיאמי היום דאגה לפספס כל הזדמנות למומנטום במשחק שהיה ומול לברון ודיוויס (והיום גם kcp ורונדו) זה עלה להם ביוקר

  3. אחלה סיקור ואחלה תגובות. מאיפה היכולת של דייויס בנוסף לכל היתרונות שלו לקבור שלשות על הבאזר? ורסטיליות שאני לא זוכר כמוה

  4. 56-0 ללייקרס אחריי יתרון ברגע ה-3
    זה מעיד על קבוצה חזקה מנטלית ועל מאמן שיודע להביא את הקבוצה טוב מאוד לרבע האחרון
    מאז 2016 היה רק משחק אחד ש 2 הקבוצות קלעו מתחת ל 100, הלילה היינו קרובים מאוד לקבל את המשחק ה 2.
    ההגנה של דיוויס על באטלר עשתה את ההבדל בסוף המשחק.
    מיאמי איבדה את הסדרה בחוסר היכולת שלה לקלוע מדאון טאון, ההגנה של הלייקרס ברבע האחרון השאירה למיאמי כדורים על סוף שעון.
    עוד 1 למנייאק
    לברון יפסיד את גיים 5
    ירשום הופעה 260 וייקח את גיים 6
    FMVP ושיא הופעות לשחקן בפלייאוף

    1. יש מצב שהמאמן הוא הכוכב הראשי של הניצחון. גם בהחלטה ללכת עם דיוויס על באטלר ובהגנה על השלשות, וגם בחוסן המנטלי של הקבוצה.
      אם יש מישהו שמסוגל להפסיד רק כדי לשבור שיא של כמות משחקים – לברון.

      1. בנוגע לווגל – בהחלט מגיע לו ח"ח על השיקום הקבוצתי במחצית השניה, אבל מה שקרה במחצית הראשונה לא יכול שלא להיזקף גם לחובתו. לא זוכר דבר כזה, בשלב כזה, מקבוצה שאינה של ראסל ווסטברוק, לא זוכר דבר כזה מקבוצת לברון. מחזה מבעית.

            1. ?
              המחצית הראשונה הייתה אחת הכי קבוצתיות שלהם בשני הצדדים.

            2. מבחינת זה שדיוויס ולברון לא התעקשו על זריקות מול העזרה הקבועה של מיאמי והניעו כדור לשחקני המשנה.

            3. ואם אתה רוצה שני נתונים:
              לברון ודיוויס 15 זריקות , כל השאר 29.
              20 סלים – 16 אסיסטים.

            4. אני כמובן מאמין לך שהמספרים מדויקים, אבל כשלעצמם, הם לא מספיקים כדי להוכיח משחק קבוצתי.
              .
              אם לתת דוגמא מוקצנת – אם בשמונה הדקות הראשונות לברון היה לוקח 15 זריקות, בין הדקות 8-16 דייויס היה לוקח 15 זריקות, ובין 16 ל-24 שאר הקבוצה הייתה לוקחת 29 זריקות, עדיין זה היה נחשב משחק קבוצתי? לטעמי לא.
              .
              אז ברור שזה לא המקרה הלילה, אבל לדעתי לברון היה כמעט לא מחובר לשאר הקבוצה במחצית הראשונה, באופן שאני לא זוכר כמותו אצלו.

            5. אני אחזיר אליך את השאלה שלך – על מה מבוססת הקביעה הזו?

            6. על מה שראיתי במשחק – התקשורת בין לברון לשאר לא זרמה, היה נראה לי שהם לא מבינים מה הוא רוצה מהם, בעוד שמהלכים שהתקיימו בלעדיו נראו זורמים יותר. הוא היה צבא זר וידידותי. סוג של ראסל ווסטברוק.

            7. אני ראיתי משחק אחר כנראה…
              כן היו לו כמה איבודים לא קשורים אבל זה גם היה במשחק הקודם.

            8. מה, שוב לחצת על הלינק הלא נכון? איזה משחק ראית?
              אה, הבנתי מה קרה… לגבוה של הצהובים קראו זיזיץ'?
              טוב, לא משנה, לפני המשחק הבא אשלח לך את הלינק הנכון, שלא תפספסו ונהיה מסונכרנים
              😉 🙂

        1. במחצית הראשונה KCP הוביל את הלייקרס עם 10
          לברון ו AD היו עם 8 כל אחד
          הלייקרס קיבלו 31 נקודות מהצוות המסייע, אני קונה את זה בכל מחצית
          במחצית ה-2 לברון לקח את זה על על עצמו
          הוא היה מאוזן ויציב מהעונשים
          עם 9 נקודות ב 3 ו 9 נקודות ב 4

  5. תודה חיים.
    אני מחכה להסבר הפסיכולוגי של דה שוט על מהלכי הלילה.
    מי נזף במי, מי הסתכל על מי עקום, ולמה. כל העסק, לא להחסיר פרט.
    למען הסר ספק אני לא חושב שכל מה שהוא אמר זה שטויות, בטוח שגם לברון וגם דיוויס מאוד רוצים את הפאמב, פשוט אי אפשר לדעת אם ההסברים נכונים או לא.

  6. תודה חיים, אחלה סיקור.
    הכל עובד לפי הנירטיב.
    .
    באמצע משחק 2 הכל היה גמור, הרוח של מיאמי אבדה, דיוויס השתלט על הסדרה.
    ואז לברון נכנס לפעולה.
    הוא רצה FMVP והוא יצא לעבודה.
    כיבה את דיוויס, עקף אותו בנקודות, ידע מה המחיר – והרים את האגרופים מול הפנים, כמו מתאגרף בהגנה.
    לפני משחק 3 כתבתי בפריוויו שיהיה "דו קרב באו קיי קארל" מישהו יגבר, מישהו יתקפל.
    במשחק 3 אנטוני התקפל. תצוגה איומה עלתה לו בתואר האישי. על הדרך – הלך המשחק – אבל לברון היה מוכן לשלם את המחיר הזה.
    במשחק 4 מאנו דה מאן נכנס לתמונה עם ההגדרה הכי יפה למה שראינו: לברון נפרד מהקבוצה.
    אבל לברון בישל את זה וגם אכל את זה בכיף. הוא כאילו אמר לחברים "תודה לכם שהבאתם אותי עד הלום – מכאן אני ממשיך לבד.
    הלייקרס נראו הערב כמו אוסף של שחקנים שכל אחד עושה את המוטל עליו הכי טוב שהוא יכול, כולל המאמנים (ווגל עם הצ'אלאנג', קיד עם האייפד). כל אחד עשה את העבודה שלו כמו מקצוען.
    לא ראינו יותר את האחווה והחברות, לא את החגיגות וההתלהבות המזוייפת על הספסל, תנועת המשקפיים של סמית', הריקודים המביכים של מיגדלי התאו-סתומים. כלום. קבוצה כבויה כקבוצה – אבל מחוייבת עד הסוף כיחידים.
    וזה בסדר מבחינת לברון. הוא לא בגיל או במעמד שחשובה לו החברות. אל תחפשו כאן בננה כי לא תמצאו.
    לברון תמיד היה פרש בודד, סלף-מייד-קורפריישן, הילד מאקרון, האיש שהרים עיר.
    הוא כבר לא המנהיג הרוחני, הוא הדיקטטור המוציא לפועל. השחקנים לא טיפשים, כל מי ששיחק אי פעם יודע שהסקוררים המובילים יודעים בכל דקה במשחק כמה בדיוק הם קלעו, וכמה קלעו החברים שלהם. השחקנים והמאמנים בלייקרס יודעים בדיוק מה לברון עשה במשחק 2. זה לא נעים, זה מכוער, אבל זה העסק. אם אתה לא יכול לסבול את החום – צא מהמטבח. זאת תהיה טעות פאטאלית לשפוט את לברון בקנה המידה "המוסרי" שלנו. אלה חוקי המשחק, והוא הכי טוב.
    אז נכון, זה הלך קשה כי מיאמי קיבלו אמונה בעצמם, וזה יהיה קשה גם במשחק הבא; ונכון, דיוויס יותר טוב וכל העולם רואה את זה. אבל דיוויס מיצמץ ולברון – שהתחיל היום נורא עם 8 בחצי הראשון ו-5 אבודים – ידע לא ליפול. הוא חזר בחצי השני עם הרבה זריקות והרבה נקודות, ידע אפילו לחכות לפאול הקטן בסוף כדי להוסיף עוד 2 מהקו, ניקה את הלוח בהגנה (8 ריב', אף אחד לא דיבר על זה) ושם את עצמו חזק בדיון על ה-FMVP.
    הכל לפי הנירטיב.
    רק נס יחזיר את מיאמי לסדרה.
    קצת פחות מנס ייתן לדיוויס את ה-FMVP.
    בקאנטאביוס קולדוול פופ ננוחם.
    🙂

    1. תודה לך דה שוט יקר.
      בחצי הראשון יש משהו בדבריך. החצי השני היה בדיוק הפוך.
      כולם שיחקו יחד ונלחמו כמו אריות, בעיקר בהגנה. ברבע האחרון לברון נלחם כמו אריה, חדר לסל והנהיג את כולם (עם כמה טעויות דביליות של עייפות).

            1. העולמצחיק אז צוחקים.
              החתול והעכבר זה קלסיקה, נחס (מינוס כ') סון ברזל.

  7. תודה על סיקור זריז וממצה, חיים.
    .
    אישית, היה כיף לצפות במשחק הלילה. ההיט משחקים נהדר, כאשר הם עושים כל שביכולתם להאט את לברון ודייויס, גם אם המשמעות היא פריחתו של הפופ.
    במחצית הראשונה ההגנה שלהם התרכזה בלנסות למנוע מדייויס ולברון לבל כדירים בפוסט, ובכך גם גזלו מהם אנרגיות מיותרות, וגם שיבשו את התקפת הלייקרס.
    במחצית השנייה הלייקרס התחילו לנצל את אותו ריכוז מאמץ בשביל להשיג יותר רב' התקפה, ובשביל לתקוף את הצבע במקום להסתפק בניסיונות מה-3 (פופ, רונדו, גרין, כולם קלעו סלים בחדירות + כמה אסיסטים באותן ניסיונות).
    .
    לברון של המחצית הראשונה אכן היה אנמי להחריד. זה של המחצית ה-2 הזכיר את גרסאות 16' – 18'. הוא היה חזק מכולם, נחוש מכולם
    (8 נק' בראשונה, 20 בשנייה, 5 איבודי כדור במחצית הראשונה, איבוד בודד במחצית ה-2).
    .
    דייויס?
    חיית הגנה. משחק ענק שלו, כאשר היכןולת שלו לכסות הן את הצבע, והן שחקני חוץ הופכת את הגנת הלייקרס למה שהיא.
    .
    באטלר. לטעמי, בפיינלס הזה הפך לאחד השחקנים המשמעותיים בליגה. אני כותב לא פעם על "קללת באטלר". כמובן שאלו שטויות. התרומה שלו גם במחצית בה הזריקות לא נכנסו, היא אדירה. הן בצד ההגנתי, אבל בעיקר בניהול המשחק. בתחום זה, הוא מציג את הקפיצה המשמעותית ביותר, כזו שמבדילה בינו לבין שחקני כנף מצטיינים אחרים (ג'ורג', לדוגמה).

        1. אתה רשע מקצועי,
          הלמדים או בשמם המקצועי ה-ללל הקדושים,
          בעד לתת את הגביעון לקופיף ולגמור עם הWWE ,
          שיקח את הגביע וידחוף אותו לעכוז השחור שלו,
          יבכה מאושר,ויספר כמה הוא טוב ומטיב

  8. נקודה שמפריעה לי בהתקפה של מיאמי – באטלר הוא הכוכב של הקבוצה, אז המטרה צריכה להיות שהאחרים יעזרו לו להגיע למצבים שהוא ואהב ולא הפוך שהוא עוזר לאחרים להגיע למצבים שהם אוהבים. קצת יותר לפנות לבאטלר אפשרויות חדירה ולהרחיק ממנו את דיוויס – והוא מצליח למצוא את עצמו יותר בהתקפה.

  9. ראיתי כבר הלילה אבל לא קלטתי שאדי פון (וואן) היילן הלך לעולמו. רק עכשיו נפל האסימון.
    עוד יום עצוב לחובבי המוסיקה ובעיקר לזו של שנות השבעים ותחילת השמונים המופלאות.
    https://www.israelhayom.co.il/article/807339
    אדי שהלך בסרטן היה גיטריסט בחסד. כשעוד יכולתי להבחין בניואנסים של הגיטרה שלו הוא היה אחד מ 10 הגיטריסטים הכי טובים ביחד עם הנדריקס, פייג', ריצארדס, אייס הווארד ואחרים
    בדייויד לי רות' ננוחם.

  10. תודה חיים
    היה משחק מעולה וכמה שדרגיץ היה חסר למיאמי
    אבל המחצית השניה של הלייקרס הייתה מדהימה
    אני לא חלק מתאוריית הקונספרציה וכו אבל לברון קיבל המון כבוד מהשופטים (זכור לי מהלך זהה שלו ושל בטלאר שלברון יצא נקי ובטלאר עם תוקף ועוד כמה שאיקות גבולויות)
    לא חושב שזה מה שהכריע לא מאמין בקונספרציות אבל קצת ביאס אותי

  11. דיוויס אגדה
    מקבילה הגנתית ל40 נקודות
    ממש בלט איך כל פעם שהוא יצא מיאמי התחילו לרוץ
    פלוס מינוס של 17, הגבוה במשחק

  12. דה שוט יקר, רק עכשיו קראתי את הדיאלוג טנ"ש שכתבת בתחילת בלוג החי של הלילה.
    מצוין, יש לך את זה!
    כתוב יותר פוסטים כאלה הומוריסטים (וקצת פחות פסיכולוגיה לא מבוססת 🙂 )

    1. עגל יקר אני מבין את ההסתייגות מהפסיכולוגיה. לגיטימי בעיני. אבל לא הבנתי איפה ראית שם הומוריסטי? 🙂
      .
      גילרי – לקח לי חצי שעה להבין איך מכינים את זה. אני כזה אולדסקול 🤦‍♂️

  13. המהלך של המשחק – דיוויס על באטלר. לא עצר אותו לגמרי, אבל שיבש לו את הכניסה לסל ואת ניהול המשחק.
    שתי הקבוצות החליטו לעבור מתחת לחסימות, ולתת לג'יימס ולבאטלר את האפשרות לזרוק, הסקור מראה את התוצאה.
    לברון בחצי ראשון נוראי, כולל הגנה לא טובה, כנראה שמר כח לסוף.
    הבידודים של לברון בסיום זה דבר מכוער לצפייה, אבל כנראה שזה עובד, הוא עושה את זה עשר שנים.
    מיאמי לא מספיק מוכשרת, קצת מזכירה לי את פילי של לפני שנתיים כששחקני ההתקפה המוכשרים היחידים הם רובינסון/הירו (אז היה רדיק), מה יהיה ג'ימי? אם קוואי למד לקלוע, גם אתה יכול.

    1. לגמרי – ווגל שיחק אותה.
      מה שכן ההיט נכשלו בלנצל את העובדה שאת אדביו שמרו או מוריס או לברון . נראה לי במשחק הבא ילכו עליו הפנים הרבה יותר.

  14. חיים, סיקור מצויין, רק טיפה יותר תשתדל לא להקטין את לברון (קשה בהתחלה, תהיה הכחשה אחר כך כעס, עצבות מסוימת ואז קבלה).
    .
    בואו, מיאמי קבוצה נחמדה ולא רעה בכלל עם חבר'ה חביבים – הירו, רובינסון, אוליניק, אדבאיו.
    לחשוב שיכלו לקחת אליפות ע"ח הלייקרס שניגבו את המערב, ועוד בלי דראגיץ' (או עם נאן ברוטציה) זה לא רציני.
    סחתיין על הניצחון במשחק השלישי וכל הכבוד על התחרותיות עד הסוף ברביעי, אבל ביום שישי זה נגמר-
    ברכות ללייקרס על אליפות ראויה וללברון על ה-fmvp

    1. כל אליפות היא ראויה, ודיוויס צריך לקבל FMVP, אלא אם יקרה משהו יוצא דופן בהמשך.
      הפער לא גדול מאוד, אבל דיוויס פשוט שחקן טוב יותר שהיה הטוב ביותר משחקני הלייקרס בכל אחד מהניצחונות שלהם בסדרה הזאת.

      1. דייויס אחרי משחק 3 לא יכול לקבל הצטיינות בסדרה.
        במשחק היום לברון היה טוב לפחות כמו דייויס, שהיה טוב מאד אף הוא
        הממוצעים של לברון לא רחוקים מטריפל דאבל עם 28-30 נק'

        1. אין כזה דבר לא יכול – ואפשר להסתכל על זוכי עבר כמו קוואי ואיגי למשל. אפשר לטעון שלברון שומר על יותר יציבות, ולכן הוא המועמד הראוי, וזה טיעון שאני יכול לקבל, למרות שגם עם זה אני לא אסכים.

            1. משחק חושך של 4 נקודות ב-1/13 מהשדה אולי, וגם אז אני לא אסכים אם בשקלול אם השאר זה נראה טוב. משחק של 11 ב-3/16 מהשדה – רק אם השני מפגיז איזה 43 נקודות. משחק של 15 ב-6/9 מהשדה כשהשני נותן 25 – זה לא פער כזה משמעותי בכלל.

            2. בלי קשר לשני 🙂
              הוא היה נזק במשחק הזה, הרג אותם לגמרי, קורה

      1. "לברון היה זה שהוביל את קלעי הלייקרס עם 28 נקודות, 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, בעיקר בזכות 10/12 מפתיעים מהעונשין, אחריו ברשימת הקלעים, ומעליו בשקלול כולל של המשחק, בעיקר בזכות ההגנה, היה דיוויס עם 22 נקודות, 9 ריבאונדים ו-4 אסיסטים וחסימות".

        1. 1. 83% מהעונשין זה מפתיע אצל שחקן שבקושי מגיע ל-73% לאורך הקריירה.
          2. אני עומד מאחורי האמירה שדיוויס היה טוב יותר. היום בפרט ולאורך רוב הסדרה בכלל.

            1. יכול להיות שלא לגמרי דייקתי כשרשמתי את זה תוך כדי משחק, אבל ב-6 הדקות האחרונות הוא היה עם 0/3 מהשדה ו-2 אסיסטים.

            2. רשמת את זה הבוקר, בתגובות לפוסט הסיקור. הקטע הזה של להוריד כמה שניות לצורך מצג נתונים נוח יותר?
              זה מה שמוציא שם רע לסטטיסטיקאים.
              .
              תדייק –
              ב-6 הדקות האחרונות היו לו 2 החטאות מהשלוש, 6 קלעות מדויקות מהעונשין. שניות קודם לאותן 6 דקות, היו לו סל ועבירה אחריה הוא הוסיף נקודה נוספת.
              .
              לא ברור לי הצורך לשנמך. לברון היה דומיננטי מאוד ברבע האחרון. אותן קליעות עונשין הגיעו אחרי משחק אסרטיבי בצבע. הוא הרוויח ביושר כל אחת מהן.

            3. את המשפט "לא תרם כלל התקפית" כתבתי תוך כדי הסיקור. את ה-0/3 מהשדה רשמתי בתגובה (אני מודה שהיא מעט קטנונית), והיחס צריך להיות בהתאם.
              הצורך לשנמך נובע מכך שיש הגדלה שהיא לטעמי גדולה מדי, ואני רואה צורך לשנמך כדי להוביל למקום שנראה לי נכון. אני משתדל לעשות את זה תוך הקפדה על "משחק הוגן" ועל העובדות לאשורן.

            4. אתה משנמך בהחלט, אבל לא נורא, אף אחד לא אובייקטיבי בצורה מושלמת

            5. א. אתה צודק, אני טעיתי. זה אכן 0 מ-3 מטווח השלוש באותו פרק זמן.
              .
              ב. אני מתחייחס לתגובה שכתבת לרועי ב-07:21 בבוקר (תגובה 1.1)
              .
              ג. לשנמך שחקן כלשהו רק גורם לטיעון שלך בעד שחקן אחר לעבור מסך כ-"בעייתי".
              .
              למה לא לכתוב –
              "לטעמי דייויס הוא ה-FMVP. שלשות קלאצ'? יש. הגנה אדירה? יש. נק' באחוזים אדירים למרות העובדה שהוא היעד מס' 1 של ההגנה? יש."
              .
              אלו סיבות מספיק טובות בשביעל לבחור בדייויס. לא צריך לצבוע את המציאות בצבעים אחרים על מנת לנמק נק'.

            6. ב. הייתי עדיין בתוך החשיבה של הסיקור וערכתי אותו תוך כדי – בהסתכלות בדיעבד – בחרתי בניסוח מוגזם, ואולי היה עדיף לי לומר משהו בסגנון של "הצוות המסייע ודיוויס היו אלה שהכריעו בקלאץ'" לי להזכיר את לברון.

              ג. עקרונית אני מקבל את הטיעון, אבל כך הוא טיבן של מחלוקות ודיונים, ובמקרה של לברון נדמה לי שהוא כל כך שנוי במחלוקת שקל לאנשים להפריד. זה לא סותר את זה שאין לי ספק שיש לי מה לשפר בתחום.

              כדי לומר על מישהו שהוא הכי טוב לא מספיק להראות שהוא טוב, אלא גם להראות שהוא טוב יותר מאחרים.

      2. אני לא מכיר הסתמכות מוחלטת רק על עובדות. כל דבר שאומר הוא פרשנות שלי לעובדות, ולכן לא אובייקטיבי ב-100%. זה לא סותר את זה שאני עומד מאחורי מה שאני אומר וחושב שאני צודק. מוזמנים להתווכח על העובדות ועל הפרשנות שלהן, אבל אין טעם להתווכח על הפרשן (במקרה הזה אני)

    2. אני לגמרי איתך פאני.
      חיים – מה זאת אומרת היה יותר טוב בניצחונות? ההפסד לגמרי עליו. אי אפשר לקבל FMVP עם תצוגה כמו במשחק 3. לברון יציב כל הסדרה, שם מיספרים על הלוח. הערב התחיל רע ויכול היה להיקלע למשחק כמו של דיוויס ב-3, ובמקום זה חפר 20 נק' בחצי השני, חלק מהן חשובות מאוד.

          1. אני לא ראיתי את משחק 2 וגם לא ראיתי תקציר מאוד מפורט, אבל ההתרשמות שלי הייתה שלברון תרם מעט יותר התקפית,, והגנתית הפער ביניהם הוא עצום.

            1. חיים לברון היה אדיר היום, הפרס של הפיינל MVP זה פרס שיש בו המון פוליטיקה , לא בהכרח השחקן הטוב ביותר באלופה מקבל את הפרס, קארים וקרי למדו את זה על בשרם האישי, אני לא אשכח איך מג’יק קיבל את הפרס אחרי משחק 42 הנקודות כסנטר שהענק קארים פצוע,כולם שכחו שקארים זה שסחב אותנו למשחק 6 והיה השחקן הטוב בפער בסדרה

            2. אמרתי את זה בהרבה תגובות – לדעתי דיוויס עדיף וצריך לקבל את הפרס, אבל מי שיקבל אותו בפועל זה לברון.
              מבחינתי זה פרס כמעט חסר חשיבות לחלוטין.

            1. חחח אם הוא היה רואה מישהו מהשחקנים עושה פעולה אחת שאולי נראית לו שהוא מנסה לקדם את עצמו בקמפיין – הוא היה מושיב אותו עד סוף המשחק. מניסיון (מר) 🙂

            2. פספסת, "היא לא מעניין"..

    3. גיא אתה כזה משטרת מחשבות שזה משהו.
      1. חיים סיקר נגד לברון – אז מה? זאת הרוח בסיקורים כאן (וגם בקדימונים), המסקרים לא מנסים לשמור על אובייקטיביות. אני יכול להביא כאן 100 דוגמאות. גם עידן התרעם על כך לפני כמה זמן. אם רוצים לעבור לסיקור פסבדו-אובייקטיבי – אז כולם.
      2. חיים חשב שדייוויס היה טוב ולברון פישל בסוף. או קיי. אפשר להגיד לו שלדעתך הוא טועה, אבל כאן נכנסים אלוהי-המיספרים והמילה המזוויעה הזאת "עובדות". בכותרת של מנחם יש אפילו את המילה המגוחכת הזאת "אמת". מה זה השטויות האלה? הוא כתב 6 דקות, הסל היה לפני, גם כמה שניות – אז זאת עובדה או לא?
      3. כל המיספרים שאתה וכל אנשי המיספרים מביאים כאן כל הזמן הם בדיחה עצובה. הם לא אומרים כלום! אף אחד לא מתייחס להם בזמן אמת. זה טוב רק לפרשנות בדיעבד. חיים פעל לפי מראה עיניים, גם מאנו בוויכוח עם גילרי למעלה. כדורסל זה רק מראה עיניים – למיספרים אין שום חשיבות.
      4. באטלר היה טוב אתמול? היו לו מיספרים טובים. הוא היה על הפנים! קלע 14 מה-22 שלו עד אמצע הרבע השני ונעלם. לא הצליח לשים נקודות על דיוויס. החברים שלו סחבו אותו חצי משחק. זאת דוגמה אחת מתוך אלף.
      5. כשאתה מביא את המיספרים כל מיני מסומאים כאן חושבים שאלה "עובדות" אבל אין להם כאמור שום ערך. אין להם השפעה על העולם. חצי מהאנשים בפורום חשבו שדייוויס היה טוב מלברון הערב, חלק חשבו שלברון חירב את המשחק בסוף. אני חשבתי כמוך – אבל אני לא חושב שאלה "עובדות". זה שאפשר לכמת במדוייק את המיספרים ולהכניס אותם לוויכוח – בניגוד למראה עיניים – לא אומר שהם מראים משהו.
      6. קח תרגיל מחשבתי: נסה להביע את עצמך על פני חמש שורות, מבלי לשלב בטקסט ולו גם ספרה אחת בודדת.
      🙂

      1. בבקשה:
        .
        קראת את התגובה שלי שלשום על לברון? כתבתי את זה כמו שזה. בלי לנסות וליצור מצג שווא.
        .
        עם במספרים עסקינן, טעיתי היום בלא מעט מהם. הסייפא, נותרה כפי שהיא –
        לשנמך לצורך הגדלת מישהו אחר, על זה אני בוחר להגיב. אם קראת תגובה או יותר שלי בעבר, יש מצב שראתי איך אני מגיב בצורה זהה ל-פרו.
        .
        לא התייחסתי לסיקור. התייחסתי לתגובה שחיים כתב לרועי. לא ברור לי –
        לחיים, לך, לשמעון, או לברוך, מותר להגיב והתייחס למגיבים, ולי אוסר? או שזה כך רק כאשר אני בוחר להוסיף לתגובתי נמוק מספרי/עובדתי?
        .
        בדיחה עצובה?
        לא יודע עם "עצובה, היא המילה הנכונה, אבל "בדיחה, לחלוטין כן.
        הבדיחה שהיא "לברון מייבש את (השלם את החסר)"
        הבדיחה שהיא "החטיא בגלל צבע הנעליים"
        הבדיחה שהיא, טוב, אתה מבין לאן אני חותר…
        .
        בדיחה עצובה?
        הקטע בו להכריז משהו ללא סימוכין, או ניסיון לנימוק הגיוני, נתפס כתקין בהשוואה לניסיון לנמק (מה שכן, אני לחלוטין מודה שהניסיון לנמק לא הופך טיעון לעובדתי. אבל זה עדיף על הכרזות נטולות בסיס)
        .
        (ספרתי יותר מחמש שורות, ואפילו ספרה אחת לא נכנסה לתגובה…)

        1. "ללא סימוכין" כי אצלך סימוכין זה רק מיספרים. יש עוד סוגים של "סימוכין"
          ברור שמותר לך להתייחס למגיבים, זה כל הכיף, אבל כל הטרמינולוגיה הזאת של "עובדות" ו-"אמת" שזה בעצם סטטיסטיקה – היא מאוד טוטאליטרית (ברמה של הדיון, לא בחיים חחח) לזה גם התכוונתי כשאמרתי "משטרת מחשבות". יש איזשהו פטישיזם כאן באתר למיספרים, ומי שיוצא נגד המיספרים מיד מוקע אל הצלב. זה לא רק אתה וגילרי, זה רבים אחרים, זאת רוח האתר. אם מישהו רוצה להיראות כאן חכם, הוא מיד מביא ערימה של מיספרים וטבלאות וזהו.
          כן – יש נירטיב – אין לי כוח ויכולת לתת כאן הרצאה על המפנה הלשוני והולדת המטה-נאראטיבים בשנות ה-70 של המאה הקודמת. במשפט אחד: נירטיבים מעניקים משמעות לאירועים.
          כן – יש פסיכולוגיה – לא צריך להיות דוקטור כדי להבין פרצופים של ילד, גם לא של שחקן כדורסל.
          כן – יש משמעות לדרך שבה שחקן בוחר להופיע למשחק.
          ואם אתה חושב שאני טועה – אז אולי תנסה להשיב בלי מיספרים. הנירטיב של הייבוש לא טוב או מיותר כי… הפסיכולוגיה לא מתאימה כי… אין משמעות לצבע הנעליים כי…
          אבל טיעונים "שמחזיקים מים" כאן באתר, הם רק כאלה עם מיספרים.
          .
          ראה בפוסט של מנחם את דברי על באטלר הערב.

          1. צ"ל נרטיב ולא נירטיב
            אם כבר אתה מתקן אז תתקן.
            או שתסביר למה אתה תמיד כותב נירטיב
            ואל תדליק אצלנו את ה OCD
            🙂

          2. כן, יש פסיכולוגיה. וגם יש פסיכולוגיה בגרוש.
            .
            כן, יש נרטיב. (!!!!)
            .
            כן, יש משמעות לדרך ששחקן בוחר ל… באמת? באמת?? פסיכולוגיה בגרוש, כבר כתבתי?
            .
            אחרון –
            מוקע על צלב. מילים חזקות.
            אם תצטרך עזרה לרדת
            (מהצלב, או מהעץ. או שזה צלב מעץ? מה פרויד היה אומר על זה? מה הוא היה אומר על זה אם היה עני מרוד, והיו נותנים לו גרוש?),
            אני מוכן להגיע
            (אבל רק אחרי הסגר, ורק בשביל לגבות חובות…)

          3. ועוד משהו לגבי מספרים – אלה עובדות ועם עובדות לא ניתן להתווכח.
            אבל – לא צריך לקחת את זה לכיוון הזה בכלל, העובדות נועדו לתמוך או לאשש "תיאוריה" מסוימת. כדי לתמוך או להפריך לא מספיק לצעוק חזק כמו שמעון אלא צריך להיעזר בנתונים כמו שטנ"ש עושים.
            זה לא בא על חשבון פסיכולוגיה לגיטימית, אם נניח דיוויס עושה פרצוף כועס או צועק על לברון, ברור שיש לכך משמעות. אבל אם דיוויס ממצמץ פעמיים אולי זה לא כזה משמעותי, וגו'
            🙂

            1. ואם דייוויס עושה פרצוף כועס ואז מסביר בדיוק למה (שהוא כעס על טעויות של לברון בהגנה) ועדיין דה שוט מתעלם מזה וטוען אחרת?
              ואם דוראנט לא מקבל כדור פעמיים בהתקפה ברצף, ומראים שזה בגלל דברים שההגנה עשתה, ודה שוט עדיין מתעקש שזה כי ווסט אמר פעם שגולדן סטייט התמודדה עם דברים רציניים ונחשף שהוא מדבר על חשש לדלקת קרום המוח, ועדיין דה שוט מתעקש שיום אחד נגלה שהוא צדק והיו קרבות אגו על ה-FMVP?

            2. שכחת את הנעליים הזרחניות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

            3. הנעליים הזרחניות זה אחד השוסים.
              איך לעזאזל אפשר לשחק כדורסל וגם להיות בעל סטייל?
              אבל אני לא זוכר אם נכנסתי לעומק הגזענות האפשרית של ההטפלות שלו לנעליים.

            4. אוקיי …
              איך זה גזעני?
              אני חושב שאתה קצת נסחף. זה בעיקר לא קשור לכלום.

            5. אני מציע לעזוב את הנעליים, זה סתם קוריוז ולא עיקר הטענות של דה שוט.

            6. תשובה לגיא עגל ולגוס,
              מיספרים אינם עובדות. אתם כל כך מקובעים שזה כמו לדבר לקיר.
              חיים כתב שלברון היה ללא סלי שדה בשש הדקות האחרונות.
              גיא הזכיר לו שהיה סל ועבירה 6:08 לסיום, ולכן "הוא מוציא שם רע לסטטיסטיקאים" בגלל כמה שניות.
              אז מי צודק?
              תיאוריית הנעליים שלי שעושים הכל כדי להגחיך אותה כאן, מחזיקה מים יותר מהרבה נתונים סטטיסטיים אחרים. גם אם יש בה חריגות, הם בתחום ההגיוני. הרי אם שחקן עם אחוזים גרועים לשלוש – הוא עדיין יכול פתאום לקלוע משם, לא? רונדו קלעי טוב או לא? אז אני טוען שנעליים צבעוניות מעידות על היסח הדעת, וגם אם לפעמים שחקן עם נעליים זרחניות כן קולע – התיאוריה פוגעת לא פחות מהרבה נתונים סטטיסטיים מסורתיים (בטח שהרבה יותר ממד ה +-).
              אלה רק דוגמאות.
              המיספרים הם סתם, הם כלום, הם לא אומרים שום דבר, ווסטברוק עם מיספרים איומים הגיע לגמרים כי היה לו את דוראנט. פול הגיע פעם אחת לגמר איזורי. מה מנע מווסטברוק טבעות? ההחטאות? אולי הפציעה בברך? אולי ההתעלות החד-פעמית של קליי במשחק 6? מי יודע לומר? אף אחד.
              עייפתי. אני באמת נכנע, זה ויכוח שלא יוכרע.
              רק הערה קטנה לסיום – לגוס – על מאבקי האגו כתבתי שנה לפני ש-ווסט דיבר על מה שדיבר – ולא דיברתי על ה-FMVP אלא עוד הרבה קודם לכן, חודשים. אתה לפחות לא משליך עלי מיספרים, אבל הבעיה איתך שיש לך תגובה פבלובית. נסה לשחרר, לא תצטער.
              אה עגל – צודק – נרטיב, אם כבר אז נאראטיב, אבל אני משום מה משתמש בצירה, אז נירטיב. אבל אעדכן אציל ברשימות. השפה העברית היא אחד הדברים שאני בכי אוהב בעולם הזה.

            7. די עם הדמגוגיה\ דה שוט.
              לכתוב משפט כזה:
              "לא תרם התקפית ב-6 הדקות האחרונות בכלל"
              כאשר כמה שניות לפני גבול 6 הדקות לברון קלע סל שדה + עונשין, זה לא מצג חלקי?
              .
              לכתוב משפט כזה:
              ,לא תרם התקפית ב-6 הדקות האחרונות בכלל"
              כאשר לברון קלע 9 ומסר ל5 (14 בסך הכל) נקודות מ-19 נק' אחרונות של הלייקרס במשחק,
              אז ציון עובדתי לא הולם משפט כזה. באמת?
              מה הייתי צריך לכתוב?
              משהו כמו –
              "תגיד אתה עיוור?! יש לו נעליים אפורות! הוא בריכוז שיא!"
              .
              זה היה עדיף?

            8. ושוב דה שוט אתה משאיר אותי ללא מילים…
              נראה לי שאתה פשוט לא מבין מה זה עובדות. אבל במחשבה שניה זה כבר לא מפתיע.
              אתה יכול להתווכח על הפרשנות של העובדות (שזה פחות או יותר מה שחיים אומר).
              וכבר הסברתי לך – כדי שתיאוריה או מחשבה "יחזיקו מים" צריך לבחון אותם כן מה לעשות בצורה כמותית כלשהיא. אז אתה תנפנף את זה כמיספרים חסרי משמעות. אבל אתה לא מציע שום דרך אחרת.
              קח למשל את התיאוריה שלך על הנעליים (לא אור זה לא קוריוז – הוא ממש חושב שזה אמיתי). זה משהו שאפשר לבדוק. כשאתה בא ומציין רק את המקרים שמתאימים לך זו בדיוק הבעיה.
              באותה מידה יכולתי להגיד שלדיוויס היה משחק רע מכיוון שלא סיפקו לו את הסמים שלו בזמן. הנה לך תיאוריה יותר טובה מתיאורית הייבוש (ומגוחכת פי עשר).

            9. אני מבקש גיא ללברון היו נעלי כתום-קיא הלילה (רק לחשוב איזה משחק היה נותן עם נעליים רציניות).

            10. אור תודה לך אבל גילרי צודק – אני לא מתחבא עם הנעליים – זאת הייתה שליפה מהמותן ברגע שראיתי את הצבעוניות בסדרה בין מיאמי לבוסטון, ואז ראיתי שבכל המשחקים של מיאמי ובוסטון, וגם של מיאמי בגמר – זה פגע. הרבה יותר מאחוזי השלוש של רונדו, או מדד ה +-. ואם פה ושם זה לא פגע – אז מה? זה יכול לנבא כי זה הגיוני. ומותר להחריג כוכבי על, למרות שגם אצלם הייתה התאמה. אתה רוצה לבדוק? אתה מוזמן. לי אין כוח. אני מבטיח לך שאצל קראודר זה הבדל של עשרות אחוזים!
              .
              גיא – על הכל אפשר להתווכח. מה לברון תרם בשש האחרונות בתחום הנקודות? 4 בלבד. 2 עונשין הוא קלע בשניות האחרונות כי מיאמי רצו לעצור שעון, וזה היה סתם. את הסל ופאול הוא קלע לפני שהתחילו ה-6 דקות. או שפתאום 6:08 זה בתוך ה-6. מה אני בא להגיד לך? המיספרים זה כלום.
              מאנו העיר הערה כל כך יפה על הניתוק של לברון – אבל גילרי ביטל אותה כי המיספרים לא אישרו. אז בשביל מה לראות את המשחק – בואו נשב כולנו ונבהה בבוקס-סקור במשך 3 שעות, ונקשיב ברקע ל-ואן גנדי, עם נגיעות של שימי ריגר.

            11. BS דה שוט. כל פעם שמציינים משהו שהתרחש הלכה למעשה (תוריד את ה-2 האחרונות, זה עדיין 7 נק' של לברון + 5 של פופ ממסירות של לברון, מתוך 17 הנק' האחרונות של הלייקרס. אלו עדיין 4 פוזשנים בקלאץ' אותם הלייקרס סיימו עם נק' במשחק בו ההגנות שלטו)
              אתה קופץ על טיעון "בוקס סקור, בוקס סקור, בוקס סקוררררר".
              .
              לא BS, סתם דמגוגיה ספורטיבית מהזן הזול.

            12. אז דה שוט – לי תמיד יש כח לבדוק ובדקתי – אתה מדבר שטויות. קראודר קלע והחטיא אם נעליים רגילות וצבעוניות. ככה גם עם כל שחקן שתבחר בערך. אני אפילו יכולתי להביא מספרים אבל – זה לא מגיע לך כי "זה רק מספרים" ובסופו של יום אתה תגיד שזה "מחזיק מים" ושום דבר לא ישנה את זה.
              אחר כך אתה עוד בא וקורא לגיא דמגוג…
              יאללה לך תכתוב לנו עוד פוסט מהבונקרים של טנ"ש לפחות זה היה מוצלח. רק הפעם תשלח את זה לפרסום אצל אחד מאיתנו.

            13. גילרי – מקבל – אין יותר נעליים בלי מיספרים. כשיהיו לי – אדבר. בעיקרון השארתי את זה לבלוג החי אבל גיא כל הזמן מכה בי עם זה. מבקש להחריג את הבלוג החי (מה אכפת לך? אתה ממילא לא נכנס לשם)
              .
              גיא – שמע אתה משהו!
              אז הנה לך נתונים:
              ב-6:00 הדקות האחרונות של המשחק – לברון קלע 4 נקודות מהעונשין ומסר אסיסט אחד לקליעה גדולה של פופ. האסיסט היה מסירה פשוטה ימינה במעבר. כן – הוא מסר עוד אסיסט – אבל זה היה בגלל שסופרים אסיסט גם למי שמסר לשחקן שאחר כך מכדרר וחודר – כי זה שפופ עשה. לא קשור ללברון.
              הוא הוסיף 2 נק' מהקו כשהמשחק היה גמור 10 שניות לסיום.
              כל זה מתוך 16 נקודות ש-ל"א קלעו באותן 6:00 דקות.
              אם תלך לקלאץ' לפי הליגה – קרי 5:00 דקות – אז "מצבו" של ג'יימס עוד יותר גרוע, כי הוא קלע שם רק 2 נקודות כשהמשחק היה חי.
              בתאכלס – בקלאץ' שניצח את המשחק נקלעו 10 נקודות – אף אחת מהן לא של לברון.
              אין בעיה לסדר את המספרים איך שרוצים. עוד לא הבנת את זה?
              🙂

            14. דה שוט הטענה צריכים להיות מבוססת הגיון יקירי , ברור שמספרים לא מספרים הכל (אחרי זה טאונס היה סופרסטאר בליגה), וכמובן יש פענוח של נתונים ושימוש בהם (שגיא עושה לא מעט פעמים על ידי לקיחת מדד חלקי בשביל להוכיח טענה).

            15. דה שוט, אם אתה רץ לבוקס סקור, תעשה את זה כמו שצריך.
              רוצה 5 דקות אחרונות? סבבה.
              .
              5 דקות לסיום. ההפרש הוא 3 ללייקרס. לברון מחטיא שלשה ארוכה, פופ עם רב' ההתקפה, הכדור מגיע לדייויס שמחיט גם הוא.
              .
              4:37 לסיום. עכשיו לא כל רב' ההתקפה נולדו שווים. הכדור שהגיע לידי פופ, ונרשם כרב' שלו, הגיע כתוצאה ממאבק של רונדו על הרב' כתוצאה מרב' ארוך אחרי שלשה. רב' ההתקפה שלברון לקח, נובע מתפיסת מקום כאשר הוא קלט שדייויס הולך לזרוק. הוא החזיק על הגב את קראודר, לקח את הרב'ף וחטף עבירה מכובדת שמנעה 2 קלות. 2 נק' מקו העונשין.
              .
              3:05 לסיום. 2 הפרש ללייקרס, הכדור של מיאמי. באטלר מחמיץ ניסיון קליעה. גם לא כל רב' ההגנה נולדו שווים. במקרה הזה, המאבק על רב' ההגנה היה לברון מול אדאביו. המהלך התחיל עם חסימה של אדאביו שהשאירה את לברון על באטלר. באטלר הסתפק הניסיון שלשה, ולברון הסתובב לכיוון הצבע בניסיון להגיע לרב' ההגנה. בוקס אאוט מוצלח על אדאביו השאיר את רב' ההגנה בידיו של לברון.
              בהתקפות הקודמות, הלייקרס סחטו את השעון. הפעם? 3:04 לסיום הרב' בידיו של לברון. 6 שניות אחר כך סל של פופ.
              מה השתנה הלילה הזה?
              מי שצופה מספיק במשחקי הלייקרס יודע שהם מסוגלים לפרקים לצאת להתקפת בזק אחרי רב' ההגנה. לברון יוצא במהירות קדימה כאשר הוא יודע שאדאביו וקראודר שלפני רגע ניסו להגיע לרב' ההתקפה, מאחוריו. באטלר מלווה אותו, ובצד ימין פופ ומוריס מתקדמים במהירות על מנת לתפוס עמדות. בצד ימין, רונדו (דייויס מאחור). לברון שנראה כמי שבדרכו לצבע, בעוד שבאטלר עם הפנים עליו, "מכריח" את 2 הגארדים (דנקן והירו) להמתין לו לפני הצבע, מה שמותיר את פופ פנוי על קו ה-3 בפינה השמאלית. אחת הזריקות המשתלמות בכדורסל. בפעם האלף העונה, פופ מקבל את הכדור בדיוק בתזמון הנכון, ועולה לשלשה פנויה לגמרי שהופכת יתרון של 2 ליתרון של 5.
              .
              אז מתוך 9 נק' קלאצ' במשחק (5 דקות אחרונות, הפרש של עד 5 נק') לברון קלע 2, ומסר אסיסט לשלשה. וזה כאשר אני לא סופר את ההמשכיות הבאמת מרשימה שנספרה לאותו אסיסט שני לפופ.
              .
              לטעמי, אותם 2 רב' (הגנה והתקפה), אותה התקפת מעבר מהירה שהסתיימה בשלשה של פופ,
              הם ההגדרה של קלאצ'. לדעת לקבל את ההחלטות הנכונות במאני טיים.
              .
              זה מה שהתרחש הלכה למעשה,
              לא הריצה השרירותית שלך לבוקס סקור.

            16. + 1 גיא
              לברון היה טוב בחצי השני וגם בקלאץ',
              כפי שציינת היה אחראי למעט נקודות בפועל, אבל היה חשוב,
              זכור לי היטב שהתרשמתי מאוד בזמן אמת מהסגירה שלו לריבאונד על אדבאיו – זה מסוג הדברים היפים שכיף לראות, ששחקנים גדולים יודעים להתעלות ולעשות אותם בזמנים החשובים.

          4. אור – ראה ערך התגובה של דה שוט. "מחזיקה מים יותר מהרבה נתונים סטטיסטיים אחרים. גם אם יש בה חריגות, הם בתחום ההגיוני.". הוא אומר מדי פעם שהיא קוריוז רק כדי להוריד מהאש כי הוא יוצא מגוחך מדי, אבל הוא כל הזמן חוזר ואומר שהוא מאמין בכל השטויות שהוא אומר.
            .
            עידו – אמרתי גזענות אפשרית. יכול להיות גם גילנות ויכול להיות גם שקשור לכלום. כריכה של עצלנות/חוסר אכפתיות/תשומת לב עם הרהבתנות המיוחסת לקהילת מיעוטים מודרים (או צעירים) הם דברים שקורים, אבל בעיקר ניסיתי לרמוז שאפשר להחזיר לדה שוט בשיטה שלו – אם עכשיו אני בכל פוסט אתחיל שרשור עצום על כמה הדעות שלו גזעניות על סמך זה, זה אולי יתקרב למה שהוא עושה.
            .
            דה שוט – כן, כתבת את זה לפני. וופי דו, הדעות המטופשות שלך התחילו עוד קודם (זה עדיין לא אומר שצדקת, אתה מבין? רק כי צעקת מוקדם יותר לא אומר כלום). ועדיין קפצת על הדברים של ווסט כאילו מצאת הוכחת ניצחת שצדקת. ולא. טעית בכל שלב ואתה עדיין מסרב להודות בכך – להיפך, אתה ממשיך ומנסה להגביר את תיאוריית הקונספירציה שלך. אני מאוד משוחרר, כשיש איזושהי נגיעה למציאות, משהו שייתכן ויקרה. אצלך אין. אתה סתם זורק תחושות בטן שמבוססות על האגו המנופח שלך וראיית העולם הדושית שלך. אתה תיאוריית קונספירציה מהלכת.

            1. טוב.
              אין שום משמעות לצבעי הנעליים.
              לא היו מאבקי אגו בין דוראנט וסטף קרי.
              סתם אמרתי את זה כי אני גזען.
              עכשיו לפחות אני לא יוצא מגוחך
              🙂

            2. אבל אני אתן לך את זה לגוס – למרות שאתה פבלובי ברמה לא נחמדה ולא מגיע לך – יש משהו באמירה שלך על גזענות. תחליף את זה אולי בשמרנות, אפילו שוביניזם (לא כלפי נשים) – משהו באמת מפריע לי בנעליים הצבעוניות, שקשור לחוסר הסובלנות שלי וליכולת להסתגל לדור הצעיר של השחקנים. הצבעוניות בנעליים שלהם מטרידה אותי כי היא מסמלת את האופי של הדור – שלנו – הקשישים – קצת קשה להסתגל אליו.
              תראה מה זה,
              יצא לך
              🙂
              (מציע שתפרוש בשיא)

            3. אתה יודע שאפשר להיות מנומס ועדיין לא מכבד בעליל, נכון? בערך כמו שאתה עושה כל כך הרבה פעמים. אני לא מתעקש לשים מסיכה של נחמדות כשלא צריך כדי להעמיד פנים שאני בסדר. כשאני נחמד, אני באמת מתכוון להיות נחמד.
              .
              עידו – I rest my case.

            4. וואלה. חייב להגיד שלא ראיתי את זה, אבל לפחות הוא לא מסתתר.

            5. עידו ליוס, הוא בהחלט un-curiozed it בתגובה ההיא. לוקח בחזרה

            6. אור אני מתנצל 🙂
              רק כדי להשלים את התמונה – כי אני באמת התכוונתי כשאמרתי שזה רק לבלוג החי (שם מותר הכל, כמעט…) – תראו את התסרוקת של דווייט האווארד היום! מישהו באמת חשב שהוא יכול לשחק טוב עם תסרוקת כזאת? זה היה המשחק הכי גרוע שלו בבועה.
              יאללה,
              ממלא פי מים,
              נהייתי ווליום שוטר כמו לפני 30 שנה, חייב לשפר קצת את האחוז האפקטיבי.
              אין עוד תסרוקות ונעליים עד שבת לפנות בוקר – גיא – כבר כתבתי לך את זה ולא זכור לי איפה אז אחזור על זה:
              to beer or not to beer – that is the question

            7. אבל פרשתי בשיא אבל. מה הווארד.

      2. למספרים ולעובדות יש משקל גדול
        זה לא עניין של חלק התרשמו ככה וחלק התרשמו ככה
        זה מתחיל מהנתונים
        אחרת איך אתה בולם פייק ניוז?
        מוציאים איזו ידיעה (נגיד בפוליטיקה) שאין לה קשר למציאות, חלק מתרמים ככה וחלק מתרשמים ככה…
        מאד טוב למצוא עוגן בעובדות

        1. נכנסת כאן לנושא גדול – הפייק ניוז – קצת גדול עלי בשלב זה. ראה דברי לגיא – אנשים כאן לא מאמינים שאפשר לדבר על כדורסל בלי מיספרים. זה כמו בפרק של "חברים" שהחייט של ג'ואי שנים ממשמש להם את הביצים והוא ואבא שלו חושבים שככה צריך להיות, עד שצ'נדלר פוקח את עיניהם ומסביר להם מה באמת קורה שם, ואז ג'ואי אומר לאבא שלו בטלפון:
          i'm telling you dad this is not how they measure pants

            1. דיבורים לא עולים לאף אחד כסף.

            2. + 11
              בדיוק

          1. אפשר לדבר בכיף, אבל אם רוצים למשל לומר איך שחקן מסוים היה, אז המספרים הם חלק גדול מהעניין (גם אם לא חזות הכל כמובן).
            ויתרה מזאת בדיון שחלק מהאנשים מעמיקים בו של האם שחקן א היה יותר טוב היום משחקן ב

            1. אני לא מסכים איתך פה, סטטיסטיקה יש לה משמעות אבל להשוות שחקנים ואיך הם שיחקו בגלל סטטיסטיקה יבשה של נקודות ואסיסטים רחוקה מלספר על היכולת של שחקן).
              הדוגמא הטובה ביותר היא קרי אם הייתה מסתכל אך ורק על הסטטיסטיקה שלו היה אפשר לחשוב שהוא מנהל משחק בינוני הוא לא מוסר הרבה אסיסטים היחס בין האסיסטים לאיבודים הוא גבוה, אבל כל מי שצפה בו יודע שמדובר במנהל משחק ובמוסר ברמה הגבוהה ביותר.
              .
              לסיכום צריך לצפות במשחק לנצח אותו דרך העין האנושית ורק אז לחבר עליו את הסטטיסטיקות כדי לקבל תמונת מצב

            2. מסכים, צריך גם וגם, אבל אי אפשר להתעלם מהמספרים

    4. פאני הכל בגללך – תראה איזה שרשור – תהיה קצת יותר אחראי בתגובות שלך
      (ד"א, אני חושב שזה הניצחון הראשון של איזשהו הימור שלי השנה – בקלאץ'. עכשיו כל הכסף (טוב בירה) על המשחק הבא. לחץ לחץ…)

      1. תשמע, וחיים יכול להגיב על זה, אני חושב שחיים הוא הומר רציני של קובי ולכן הוא מאוד מוטה ביחס ללברון.
        עכשיו, ללברון הלילה היה משחק בו הוא סיים ראשון בנקודות, באסיסטים ובריבאונדים.
        לבוא ולכתוב שדיוויס מעליו בשקלול הכולל של המשחק זה לא רציני, ושנינו יודעים זאת כי צפינו במשחק.
        אגב, חיים כותב מדהים, אחד הטובים כאן.
        רק שהצורך שלו לשנמך את לברון בשביל איזושהי אג'נדה ביחס לקובי זה מגוחך.

        1. גם אני לא ידעתי על קובי. אבל חיים לא היחידי כאן שחשב שדיוויס היה טוב מלברון. כל עוד המסקרים וכותבי הקדימונים כאן לא מחוייבים לאיזה שהוא סטאנדארט של אובייקטיביות – אז זה לגיטימי. תראה למשל את הרקוויאם של דור למיאמי בתחילת הסדרה. ולא חסרות דוגמאות. לדעתי לברון היה טוב מדיוויס, אבל זה צמוד ובהחלט פתוח לוויכוח.

          1. מי עוד חשב שדיוויס היה עדיף על לברון הלילה בשקלול הכולל? (השאלה לא רלבנטית לחברי ללל ובני משפחותיהם)

            1. זה לא משנה, זו דעה לגיטימת לחלוטין. אבל זה לא רבלנטי לעובדת ניסיונות ההקטנה האינסופיים של כל ההייטרים שלו בדומה לניסיונות ההאדרה המצחיקים לא פחות של ההומרים.

            2. תבדוק בבלוג החי, אני משתדל לא להתקרב לשם כשאני מפוכח…
              🙂

            3. זו דעה לגיטימית כשאין אג'נדה, אחרת זה לא רציני.
              וברור שאנשים כותבים פה בהתנדבות וזה לא הניו יורק טיימס או הוושינגטון פוסט או הארץ או ישראל היום ש… וואלה, באתי לכתוב ש"אין להם אג'נדה וצריכים לשמור על נייטרליות בניגוד לכאן" אבל איפה הם ואיפה הנייטרליות.
              אתם יודעים מי נייטרלי? מי שמת.
              ב"לפרק את הארי" הארי בלוק מספר לחברו שמשהו אצלו לא בסדר- כל אישה שהוא פוגש הוא חושב איך זה יהיה לשכב איתה. "האם נשיא ארצות הברית רוצה לדפוק כל אחת שהוא פוגש? או.קיי דוגמא רעה.."

            4. אני חושב שהאופי של האתר שלנו מאפשר לכותבים להכניס את האג'נדה שלהם גם בסיקורים ופריוויים מבלי שזה יהפוך להיות הדבר המרכזי. בדיוק כמו שלכולם יש את האפשרות לצלוב אותם אחר כך בתגובות…

        2. אני חושב שהאופי של האתר שלנו מאפשר לכותבים להכניס את האג'נדה שלהם גם בסיקורים ופריוויים מבלי שזה יהפוך להיות הדבר המרכזי. בדיוק כמו שלכולם יש את האפשרות לצלוב אותם אחר כך בתגובות…

            1. אתה עושה לברון?
              נסחפת קלות.

            2. יש כאן קרוב ל-200 תגובות, כאשר רובן עוסקות בי וביחס שלי ללברון, ואני כתבתי כשליש או רבע מהתגובות כאן. ספרתי וזה יוצא 50.

            3. רוב התגובות עוסקות בך….וואלה.

            4. כמו שאמרתי – תיארתי תחושה. אחרי ספירה התברר לי שטעיתי כמותית, אבל גם 50 מתוך 200 זה הרבה, וזה בלי לספור את התגובות שלי.

              למה הזכרתי את זה – להראות את מה שאתה אמרת – כותב יכול להכניס את האג'נדה שלו (וכן עשיתי מאמץ שהיא תהיה רק בתגובות ולא בסיקור עצמו) – ואחרים יכולים להגיב לו.

            5. ואם אתה רוצה להיכנס לדקויות – אפשר בהחלט לומר שאני "התחלתי".

            6. וזה בסדר גמור חיים.

            7. כן בהחלט. תמיד טוב שיש כאן באתר מי שיוריד אותי בכל פעם שאני קצת מגזים לכיוון מסוים

        3. 1. קובי הוא השחקן האהוב עלי ב-NBA.
          2. אני לא אוהב את לברון.
          3. יכול להיות שזה מושפע במידה מסוימת מ-2 הסעיפים הקודמים, אבל לא במודע או במכוון – בדירוג ההיסטורי שלי קובי שני לג'ורדן ולברון מאחוריהם ומאחורי עוד כמה (אני לא נכנס לזה, ולא מתכוון לדון בזה עכשיו. רק מציין את עמדתי בנושא).
          4. שוב סביר שאני מושפע מדעותיי האישיות, אבל אני משתדל למעט בכך ככל הניתן, ולנסות לבחון דברים מנקודת מבט אובייקטיבית ככל הניתן, בעיקר בפוסטים (בעיקר אחרי שנפלתי בזה בפוסטים הראשונים שפרסמתי כאן באוגוסט שעבר), אבל גם בתגובות. עד כמה אני מצליח? – נתון לשיפותכם.
          5. מכיוון שאני לא היחיד שחושב כך, והיו כאן גם כאלה שלא חשודים בהיטריות של לברון שהסכימו איתי, כנראה שדעתי בנושא הזה היא רצינית והגיונית, גם אם אתה כמובן לא חייב להסכים.

          לעצמי אני יכול להגיד שלברון שחקן פחות טוב מכספי אם זה יעשה לי טוב, אבל זה לא עובד. ניסיתי את זה. כאן ובכל מקום שבו אני מדבר עם אחרים אני משתדל להיות אובייקטיבי במגבלות האפשר.

          נ.ב. תודה על המחמאות.

          1. חיים, אתה בסך הכל אוהד טיפוסי של קובי.
            לקובי אין את הנתונים האישיים, ואין את התארים האישיים להתמודד עם לברון.
            קשה מאד לראות איך השיאים של השחקן האהוב עליך נשברים ע"י לברון שנה אחרי שנה, ועכשיו עם הלייקרס בכלל, לקח לו.
            ממה שקראתי אצלך, אתה מאד לא אובייקטיבי כלפי לברון.

  15. סיכום המשחק-
    כמו במשחק מספר שלוש לברון התחיל להסתבך, אבל הפעם לליקרס היו שלושה ווינרים-
    רונדו + דיוויס + קייסיפי

  16. ראיתי רק תקציר מורחב של חצי שעה, אבל משחק לחימה מרשים.
    ההגנה על באטלר שודרגה עם דייויס וקצת לברון ומוריס
    קוזמה שם כמה צליפות וגם קארוסו, ובעיקר פופ בסוף
    לברון נתן מחצית שניה טובה מאד, הוא מסתגל תוך כדי תנועה להיות סוג של רכז בחצי משרה שמתחלק עם רונדו, ובשאר הזמן הוא פורוורד שמתחיל בקשת ה 3.
    הירו ודאנקן נכנסו לעניינים, יועיל להם בהמשך

  17. לא צוין שרונדו קטף שבעה כ"ח ומסר חמישה אס'.

    אצל שתי הקבוצות שמונה שחקנים קלעו.
    בארבעת המובילים (שהם גם הקלעים בדו ספרתי) שיוויון 75.
    בארבעת הנוספים 21-27 ללייקרס.

  18. מיאמי ול.א. קבוצות הגנה מדהימות
    מיאמי מנעו כדור מדייויס
    מנעו ברוב המשחק חדירות מלברון
    זה ההבדל בין MVP לשחקן מעולה.
    היכולת של לברון למרות שההגנה התמקדה בו לקחת את המשחק עליו ברגעים קריטיים. גם אסיסטים, גם סחיטת עבירות
    לדייויס יש יכולת לעשות את זה והוא עוד ילמד איך עושים את זה בפועל.
    בנוסף משחק מעולה של שחקני המשנה – עשו את מה שמצופה מהם – אבל היו משחקים שהם לא שם
    אותי אישית מיאמי מאוד מפתיעים ביכולת במיוחד אחרי המשחק הראשון ולמרות שיכול להגמר 4-1

    1. אני לא מסכים בכלל.
      הלייקרס הגיעו לזריקות פנויות מה3 ואם היו קולעים אותן, היה נגמר 30 הפרש.
      אני מדבר איתך על זריקות ממש אבל ממש פנויות, מהפינה או מהטופ אוף דה קי.
      מיאמי מהצד השני הגיעו לזריקות מאוד מאוד מאוד קשות, בתנועה וסיבוב של רובינסון בעיקר.
      .
      גם לברון יודע שב2020 שלשה פנויה זה לא משהו שמוותרים עליו, הוא, רונדו שואר מובילי הכדור ימצאו את חברי הקבוצה של הם איפה שצריך.

      1. הגיעו לזריקות פנויות כי לקחו להם את הצבע. וגם זה לא קרה המון.
        להשאיר את לברון או דיוויס באחד על אחד זה מה שההגנה צריכה לקחת.
        דבל טים אפקטיבי עם רוטציות יחסית מהירות מנעו מהלייקרס את מה שהיו רוצים לעשות

  19. מיאמי נקלעו לסיטואציה.
    קבוצה כלשהי היתה צריכה לעלות מהמזרח וזה הם. בוסטון כנראה לא היתה עושה יותר טוב כי לה בכלל יש מאץ' אפ חלש מאוד עם דייויס.
    .
    מיאמי לא שיחקה כדורסל טוב, היא שיחקה טוב במגבלות ההרכבים הגרועים שספולסטרה העלה. אבל הכדורסל היה גרוע. לא חדרו מספיק לסל, באטלר לא זרק מספיק ולא מספיק מ3 אחרי שדייויס התחיל לחכות לו בצבע.
    .
    לברון כרגיל מביא את התפוקה אבל דייויס הגיע עם הסלים הקשים, עם ההליכה לקו בריאקציה הזויה לליטוף שקיבל מאיגודלה ומיד ריינג'ים קשים.
    הוא נותן משהו שאין לאף קבוצה בליגה וגם לא היה ללברון עד היום – יכולת לייצר נקודות בטוחות וסטופ הגנתי בטוח ונקי, מול כל שומר ומול כל תוקף.
    .
    ב2020 אתה לא יכול לשחק עם 2 שחקנים שאין להם קליעה מ3. זה יותר מדי. ואם שואלים אותי – זו הסיבה היחידה שמיאמי הפסידה.
    כשמוביל הכדור שלך לא מוכן אפילו להסתכל על זריקה מ3, כל המשחק הופך להיות צפוי מדי.
    כשמוסיפים את קלעי ה3 הכי טוב שלך שלא מסוגל להוריד כדור לרצפה (או לשמור), אז עוד ועוד מגבלות מתווספות.
    .
    הירו היה בהירו בול חסר מעצורים. כמות הנקודות שלו לא רלוונטית, הוא עשה ככ הרבה שטויות ושיחק הירו בול עם עצמו. ככ הרבה החטאות במהלכים שאין להם קשר לכדורסל. והשמירה………. אוי ואבוי שככה 6"6 שומר על שחקנים.
    .
    קנדריק נאן לא יכול לשחק יותר מ3 דקות. הריבאונד שקארוסו לקח לו מהידיים היה נקודת המפנה במשחק, בסדרה וכנראה בכלל.

      1. זה הגיוני אם אתה מסתכל על השלשות הפנויות שמיאמי מאפשרת ללייקרס ושם אולי בוסטון יותר טובים.
        אבל זה לא לוקח בחשבון את המאץ אפ הקטסטרופלי שיש להם עם דייויס. היחיד שיכול להתקרב אליו הוא בראון והוא גם השומר היחיד על לברון. pick your poison.
        .
        במצב רגיל כשבאם לוקח את דייויס, מיאמי יכולים להסתדר עם איזורית בשאר השמירות, לא התעמקתי לגבי האם הם ביצעו את זה.

        1. זה שאין להם גבוה על דייויס זה ברור, אני חשבתי דווקא על סמארט שיכול להציק לו ועל השמירה הקבוצתית שיש להם שעדיפה על זו של מיאמי. בגדול דייויס היה חוגג עליהם אבל כקבוצה היה להם צ'אנס יותר טוב לנצח לפי דעתי. אגב מיאמי לא כאלה רחוקים מהלייקרס בסופו של דבר, הגמר לא כזה חד צדדי וצריך לזכור שהיו חסרים להם שני שחקני מפתח בהתקפה ובהגנה, בהתחשב בזה מיאמי נותנת הכל ולא מקבלת בראש

          1. איזה שני שחקני מפתח היו חסרים להם? דראגיץ ומשחק 1 של אדאביו ? הלייקרס קבוצה הרבה אבל הרבה יותר מוכשרת

            1. אדאביו לא שיחק כמעט בסדרה אם לא שמת לב

            2. מה זה לא שיחק הוא לא שיחק אתמול לא שיחק במשחק הראשון?
              .
              הוא לא שיחק שני משחקים בסדרה בהם התוצאה הינה 1-1, בשני הפסדים בסדרה הוא שיחק

    1. ניתוח טוב טולילה, אני חושב דומה לך, מיאמי איכשהו השיגו מוקדם את המיספר של מילווקי ועברו את המזרח.

      1. איזה בושות עשית לי עם השרשור למעלה. כמעט הצלחתם אתה והצדיק להדיח אותי מהמקום הראשון…..
        אבל אל תדאג תהיה עונה חדשה ואז תקבלו בראש שניכם.
        🙂

  20. חייב להגיד שאני מופתע מהכותרת ב-yahoo sports, " AD's selfless play has Lakers on brink of a title"
    .
    לא זוכר מתי בפעם האחרונה זה לא היה לברון שהוביל את קבוצתו לניצחון על סמך הכותרת

  21. הייתה תחושה שמיאמי יכולה לפתוח יתרון משמעותי אבל זה היה (עוד) ערב קליעה מזעזע. דיוויס שיתק את באטלר וזה הכניס את מיאמי לבעיה רצינית, על אחת כמה וכמה כשדראגיץ' בחוץ.

    כל הכבוד ללייקרס שהפכה לקבוצה מצוינת, הגנתית והתקפית. ועדיין – זה לא חד צדדי כמו שהרבה אנשים מנסים לצייר. קשה לי להאמין שיהיה מהפך אבל אני לא בטוח שמשחק 5 יהיה משחק ההכתרה

    1. זה חד צדדי. זה שזה לא 4-0 עם 20 הפרש כל משחק לא אומר שזה לא חד צדדי.
      זה כמו בפוקר (נו פאני סטאף), כשאתה משחק נגד מישהו ואתה משחק GTO ומולך משחק דגנרט, you know you own him ואתה יודע שאתה צריך להיות סבלני, לא להחפז ולא לעשות שטיויות ותנצח.
      .
      ככה פה בדיוק, הלייקרס משחקים כדורסל מאוד אבל מאוד מבולגן, משהו שלא ראינו בסדרות הקודמות.
      עם זאת, לא משנה מה מיאמי עושה, תעשה או תרצה לעשות, הrange (נו פאני) של הלייקרס פשוט אוכל את של מיאמי.
      הם drawing dead (נו פאני) פשוט.
      .
      הלייקרס מגיעים להתקפות ומחטיאים בשלומיאליות או שטויות של חוסר תיאום.
      מיאמי? עד שהם מגיעים למצב זריקה, דאנקן רובינסון מרחף באויר לעוד האנד אוף לבאטלר, שממכדרר ומכדרר ומנסה למצוא משהו אבל לא מצליח. אין למיאמי שחקן "שלם" בהתקפה, הכי קרוב לשלם זה הירו. ועם כל הכבוד (ויש הרבה) לרוקי שמעמיד מספרים מצוינים, היעילות שלו, או יותר נכון החוסר יעילות שלו צועק לשמיים. הוא גם לא משחק מהלכים אלא משחק לעצמו.
      באטלר דריבליסט לא רע בכלל וחודר מצוין, אבל חסר קליעה מרחוק.
      רובינסון חסר דריבל.
      באם חסר זריקה מכל טווח.
      איגודלה פעם ב10 משחקים אולי יקלע באופן סביר.
      אוליניק שומר נוראי, גם מבחינת אינטיליגנציית משחק (הוא עומד תמיד במקומות הלא נכונים) וגם מבחינת ביצוע בפועל (נותן ללייקרס עברה בשלשה קבוע כל משחק).
      נאן? חבל להרחיב
      .
      מרקיף מוריס, רונדו ופופ פשוט נותנים נוק אאוט לשחקני מיאמי. הם כרגע בסדרה יותר טובים מכל שחקני מיאמי שאינם באטלר וקצת אוליניק.
      ואם זה המצב ועוד לא דיברנו על לברון ודייויס…..

  22. הלייקרס קבוצה יותר מנוסה שמשחקים אצלה שני מוטנטים, זה האקס פקטור של הסדרה. קח את פופ, רונדו ומוריס ושים אותם במיאמי במקום הירו, רובינסון ואוליניק ושום דבר לא ישתנה. תוציא את לברון ודיוויס וכל הצוות המסייע שם לא יהיה שווה כלום.

    ברור לי שהלייקרס טובים יותר וברור שיש הבדלי רמות, אבל הם בוודאי לא אסטרונומיים. הגמר הזה הוא שכר הלימוד של מיאמי כקבוצה צעירה שהשחקנים שלה לא משופשפים בכלל במעמדים האלה, ובכל זאת היא עומדת לא רע מול קבוצה שלבטח תעשה עוד איזה גמר או שניים בשנים הקרובות. לא הייתי סותם את הגולל על משחק 6.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט