במיאמי החליטו: אדאבאיו משחק, דראגיץ' בחוץ

נפילת מתח במשחק 3 של המובילה היא לא דבר חדש (ללייקרס זה קרה כבר בגמר המערב), והמשחק האחרון של הגמר רחוק מלהיות אינדיקציה לכך שלפנינו סדרה תחרותית. זה לא אומר שמיאמי לא שיכנעו, זה פשוט אומר שהלייקרס שיחקו איום ונורא, ועוד לא יצא לשתי הקבוצות לשחק טוב באותו המשחק, נקווה שזה יקרה הלילה. נכון לכתיבת שורות אלה אדאביו ודראגיץ' עדיין בספק למשחק הלילה (מבין השניים יותר סביר שאדאביו ישחק), אעדכן את הפוסט ברגע שתהיה החלטה חד-משמעית.

ובינתיים, כמה חיכיתי לכתוב את זה: ברוך הבא ג'ימי באטלר. הכוכב של מיאמי שעד עכשיו היה בהילוך שני בצד ההתקפי, הבין שהחדירה לסל וההגעה לטבעת רק בשביל למסור לאחד מקלעי השלשות פשוט מיותרת, והתעלל פעם אחר פעם בשומרים של הלייקרס שברוב המשחק התעקשו לא לשלוח עליו שמירה כפולה. החשש המרכזי מהתלות של ההיט בכוכב שלה הוא שבאטלר לא ממש נח בשני המשחקים האחרונים והיה על המגרש כמעט כל ה 96 דקות ששוחקו, עוד נגיע לזה.

בינתיים נחגוג יום הולדת ונאחל רק בריאות למנהיג וסולן להקת רדיוהד תום יורק, שמחר חוגג את יום הולדתו ה 52. הלהקה החייזרית מבריטניה השפיעה רבות על המוזיקה בכלל ועל המוזיקה הישראלית בפרט, כאשר ההופעה הראשונה שלה מחוץ לבריטניה הייתה במועדון הרוקסן ז"ל שבתל אביב. ההשפעות של רדיוהד על המוזיקה בארץ בשלהי שנות התשעים באה לידי ביטוי בין השאר בפריצתם של זמרים גברים שקולו המרחף והמוזר של יורק נשמע גם מבעד לגרונם כמו אביתר בנאי, אביב גפן ואסף אמדורסקי.

ועכשיו, ניגש לעניינים:

04:00 לוס אנג'לס לייקרס (2) – מיאמי היט (1)

שלושה משחקים עד עכשיו, כולם חד-צדדיים. סדרת הגמר בבועה עוד לא ממש הגיעה לרמת התחרותיות שציפו ממנה וכשהכסף על השולחן במשחק הלילה נקווה להרבה מכות וריכוז של שני הצדדים, כשמיאמי חייבים לנצח בשביל להישאר בחיים והלייקרס לא רוצים להסתבך בסדרה שיוויונית. בקיצור, יהיה אש.

אם נשפוט לפי המשחק האחרון, דבר שצריך לקחת בערבון מוגבל, מיאמי למדה קצת יותר איך להאט את הלייקרס ושמה כמעט את כל הז'יטונים בצד ההגנתי על דיוויס, שבעיית העבירות שלו הוציאה אותו מהמשחק בחלקים החשובים שלו וגרמה לו לזרוק רק 9 זריקות מהשדה, והימרו על היכולת של השחקנים המשלימים של הלייקרס. האסטרטגיה הזאת די הצליחה לאור העובדה שמלבד קוזמה ומוריס (19 נק' כ"א) אף אחד מהם לא פגע מרחוק. ובכן, איך זה קרה?

הלייקרס – קווים לדמותה עד כה

הדומיננטיות של דייוויס – בשני המשחקים הראשונים הייתה חגיגה בצבע של הגבוהים של LA. ראיית המשחק המעולה של ג'יימס ורונדו שלחה אלי-הופים בזה אחר זה לדייוויס, לברון והאווארד, כאשר משחק הפוסט של דייוויס והחדירות האימתניות של לברון חייבו את מיאמי לצופף את הצבע ולספוג את השלשות של רונדו, קוזמה, קארוסו, מוריס ולעתים של KCP וגרין. בינתיים נראה שעם כל הכבוד ללברון המשחק של הלייקרס תלוי בעיקר במספר 3, שכרגע לא בטוח שיש מישהו בליגה שמסוגל לעצור את הקליעה שלו והחיתוכים לתוך הסל. זה אמנם מקום לפוסט נפרד, אבל שני הסנטרים הדומיננטיים של הפלייאוף האחרון – דייויס ויוקיץ', התחילו את הקריירה שלהם כנמוכים המשחקים בעמדות ניהול המשחק או קליעה, ורק אחר כך צמחו להם הסנטימטרים הדרושים, כך שבאמת מדובר על גארדים בגוף של סנטרים. במקרה של דייוויס האחוזים המטורפים מהשדה (64% בסדרה) ומהשלוש (57.1%, פאק) והקלות שבה הוא קולע מעל השומרים שלו אה-לה קווין דוראנט, הופכת אותו לכאב ראש שמחייב ריכוז מקסימלי בהגנה מאפשר מרחב תמרון גדול יותר לשאר השחקנים שסביבו. כרגע הבאסה הגדולה היא שעוד לא ממש יצא לנו לראות את אדאביו שומר עליו בסדרה, ואם יחזור לשחק בכושר טוב המצ'אפ שלו עם דייוויס יהיה מסקרן וייתן למיאמי אורך נשימה שהיא חייבת. בהקשר הזה לא סביר שנראה במשחק הקרוב את דייויס של המשחק הקודם והשמירה של ההיט עליו, שבתחילת משחק 3 הייתה נפלאה (עוד נרחיב) תצטרך להתמודד עם דייויס קצת יותר חד.

ניהול המשחק של לברון – יחי המלך הישן. אי שם לפני שנתיים כשהמלך עבר ללייקרס ובנה לעצמו קבוצה שרבים ירדו עליה היה נראה שהוא בעיקר עסוק בחיזוק התדמית הציבורית והעסקית שלו וויתר על הסיכוי להשיג את הטבעת הרביעית. אלא שההצטרפות של דייוויס וההחתמה של ווגל בגזרת המאמן יצרה קבוצה מלוכדת על ומחוץ למגרש (כזכור היה הרבה ספק ביכולת של חדר ההלבשה להסתדר) ובמציאות שבה על המגרש בכל רגע נתון סופרסטאר מוכח כל שאר השחקנים מוצאים את מקומם. על הכל מנצח ג'יימס באופן מרשים, כשגם בגיל 36 הוא מסוגל לחדור לסל כאילו המגן שלו עשוי ממים, לקלוע לשלוש ובעיקר לדעת איפה כל שחקן על המגרש ולייצר לחבריו לקבוצה נקודות נוחות. לברון מסתמן כנקודה היציבה ביותר בלייקרס ואם שאר השחקנים לקבוצה ישכילו לנצל את ההזדמנויות שהוא נותן להם קשה להאמין שיהיה למיאמי סיכוי להתמודד. הנוכחות של לברון על המגרש (מפלרטט עם ממוצע טריפל-דאבל) מאפשרת כל כך הרבה אפשרויות התקפיות עבור הלייקרס והכימיה שלו עם כל השחקנים מעוררת השתאות. החיסרון היחיד שלו כרגע נראה בגזרת האיבודים (8 במשחק הקודם, ושמירה טובה שלו על הכדור תשדרג את ההתקפה של הלייקרס משמעותית. המשחק שלו עם דייוויס כבר גורם לאמריקאים חסרי הסבלנות לעשות השוואות לשאקובי, ואני מוכרח להגיד שבסגנון של שיתוף הפעולה יש לא מעט דמיון.

נקודה לא פחות חשובה, בניגוד מוחלט לעונה הקודמת, היא הנוכחות שלו בהגנה. אמנם הוא לא הצליח לעצור את באטלר (מצד שני, מי כן) אבל הנוכחות שלו בצבע והחסימות המפורסמות שלו מרחיקות את שחקני מיאמי מהצבע והוא עשה עבודה טובה מאוד במשחק הקודם על טיילר הירו שמסתמן כחור הגנתי לא קטן ועצירה שלו בהתקפה עשויה לגרום כאב ראש רציני למיאמי.

עמדת הסנטר – סימן השאלה האמיתי הראשון שלנו. לאחר הפציעה של אדאביו ספולסטרה שלף מהספסל את אוליניק שבמשחק הקודם עשה עבודה מצוינת בעיקר בהתקפה. דווייט האווארד שהיה טוב בסדרה הקודמת וגם בתחילת הגמר לא ממש מצליח להסתדר איתו ושווה לחשוב על האפשרות שבמקומו ווגל יפתח עם מקגי שמסוגל לשמור יותר טוב על קלעים מרחוק. בחלקים גדולים של המשחק הקודם לא היה בקרבת הצבע אף שחקן של מיאמי והנוכחות של אוליניק על קשת השלוש הרחיקה את כל המגינים של הלייקרס מהצבע ואיפשרה לא מעט את החדירות של באטלר. יש להזכיר גם את התרומה הקטנה והחשובה של מיירס לאונרד שפתח בחמישייה אחרי ששיחק רק ב 3 משחקים לאורך הפלייאוף ונתן 12 דקות משמעותיות עבור מיאמי. לאורך סדרת הגמר, יש רק 2 שחקנים עם מדד פלוס-מינוס חיובי בהיט ומדובר בשני הסנטרים הקלעים אוליניק ולאונרד (+3.3 ו +2.5 בהתאמה). ווגל יצטרך למצוא פיתרון הגנתי כשבארסנל שלו יש בעיקר סנטרים כבדים שמעדיפים את הנוכחות בצבע מאשר על קשת השלוש. התמודדות עם הסנטרים החדשים של מיאמי (בהנחה שאדאבאיו לא חוזר) היא אולי הבעיה המרכזית שהלייקרס יצטרכו לפתור במשחק הלילה.

בצד ההתקפי, ווגל קיבל תרומה נפלאה ממרקיף מוריס שקלע כמה שלשות חשובות שהשאירו את הלייקרס בתמונה, כאשר דייוויס כאמור לא ממש הגיע למשחק והאווארד היה חושך הגנתי והתקפי. הנוכחות של לברון ודייוויס הפיזיים יכולה לאפשר לווגל לוותר בחלקים מסוימים של המשחק על עוד סנטר וללכת על הרכב נמוך יותר וורסיטילי בהגנה. דייוויס יכול להתמודד הגנתית עם האוליניק ולאונרד והעלאה של סקורר נוסף לחמישייה יכולה להספיק בשביל לספק מספיק עצירות ולייצר יותר נקודות בהתקפה שפשוט לא תפקדה בחלק הראשון של המשחק בראשון. העלאה לחמישייה יכולה גם להכניס לעניינים את אחד השחקנים המשלימים יותר מהר, כשהנקודות שלהם מהוות את האקס-פקטור של הסדרה עבור הלייקרס. אגב, אם מקגי ישחק קצת יותר נוכל לראות את ההתלבטות של מנחם בין השנאה שלו ללייקרס לבין האהבה שלו ל"איש שלו". בקיצור, כולם מרוויחים, בעיקר חברי האתר.

השלשות של השחקנים המשלימים – 4 נקודות להאווארד, 2 לדני גרין (שעוד לא הופיע לסדרה, ממשיכים החיפושים), 5 ל KCP, 4 לרונדו ו 8 לקרוסו. ככה לא בונים אלופה. הספסל, שאחרי הפציעה של שני שחקני החמישייה של מיאמי הפך להיות ייתרון של הלייקרס, לא נתן תפוקה מספיקה במשחק הקודם, בלשון המעטה וחייב להעלות הילוך ולנצל את ההזדמנויות שהוא מקבל. האחוזים לשלוש במשחק האחרון (33.3%) לא מאוד שונים מזה שלפניו (34%). מה כן השתנה? כמות הזריקות והאחוזים מהשדה. בעניין כמות הזריקות לשלוש השינוי לא מאוד דרמטי דרמטי (5 ניסיונות פחות) אבל בירידה מתונה מאז שיא הגמר של המשחק הראשון. הירידה באחוזים מהשדה שייכת בעיקר לצוות המסייע כשלברון ודייוויס קולעים ב 56.3% ו 66.7% בהתאמה, והיכולת הירודה מאוד של גרין ו KCP, שני שחקני חמישייה, מצדיקה אולי העלאה של קוזמה, רונדו או אולי אפילו קארוסו על חשבון אחד מהם. לאור העובדה שההתקפה של מיאמי לא מפחידה אפשר להתפשר על שומר אחד סביר בחמישייה הפותחת כדי לייצר נקודות בתחילת המשחק שייצרו מומנטום. עד כה כל המשחקים נגמרו בכמה דקות של בליץ הגנתי והתקפי של אחד הצדדים וסקור גבוה בדקות הראשונות, גם במחיר של נקודות למיאמי, יכול לשנות קצת את התחושה של השחקנים שניזונים בעיקר ממומנטום וביטחון.

איבודים – 19 איבודים במשחק הקודם זה לא סבבה. 8 מהם של לברון ורובם בתחילת המשחק בו מיאמי השיגו את ההובלה והשליטה במשחק. משחק מבוסס אסיסטים כמו של הלייקרס מחייב הסתכנות באיבוד הכדור אבל הכמות הגבוהה במשחק הקודם תצריך אולי ניהול משחק יותר איטי ואחראי ייטיב עם ההתקפה.

משחק הריצה – כמאמר השיר: "לרוץ מהר לרוץ מהר לרוץ לרוץ לרוץ לרוץ". משחק הריצה של הלייקרס עד עכשיו פשוט בלתי עציר, ולמרות בעיית האיבודים הוא די יעיל, כשהאיבודים מגיעים בעיקר במשחק העומד. המהירות של דייוויס, לברון ורונדו מייצרת נקודות קלות ומנצלות לא מעט את החזרה האיטית יחסית של מיאמי להגנה כדי לדהור לנקודות קלות. בדקות שבהם הלייקרס רצים אחרי ריבאונד הגנה הם פשוט תענוג צרוף של שחקנים עם יכולות מגוונות ותיאום מושלם.

מיאמי – כרוניקה של חיה פצועה

כמה שהמשחק הקודם היה מעודד, עד כה לא נראה שמיאמי יכולה להיות תלויה רק בעצמה. במידה ושני הכוכבים של הלייקרס יגיעו חדים בתוספת שחקן משלים חם מהשלוש אפשר להתחיל להיפרד מהבועה ולשמוח על עונה מדהימה שעלתה על כל הציפיות. ובכל זאת, נראה מה היה עד עכשיו ומה הוביל לשינוי במשחק הקודם:

העייפות של ג'ימי באטלר – כמעט כל הפלייאוף חיכינו לראות אותו לוקח על עצמו יותר בהתקפה אלא שאם לאורך הפלייאוף מיאמי לא הייתה תלויה בו הפיגור 2-0 בסדרה, הראשון שלה מאז תחילת הפלייאוף, חייב את JB לחדור שוב ושוב אל הסל, לקלוע זריקות קשות ולהשתמש בחכמה שלו כדי לסחוט עבירות ששלחו אותו שוב ושוב לקו. את כל זה הוא עושה בלי לוותר על שאר הדברים שהוא מספק – 13 אסיסטים ו 11 ריבאונדים ויעילות פסיכית של 70% מהשדה. הנקודה המעניינת: אף לא זריקה אחת לשלוש. באטלר קלעי שלשות מעולה בפלייאוף האחרון וכשיתחיל להתעייף מעומס הדקות שספולסטרה משאיר אותו על הפרקט סביר מאוד שנראה אותו גם זורק מרחוק והיעילות שלו משם תהיה חשובה למיאמי שלא הדהימה בתחום עד עכשיו בגמר. עד כה באטלר קיבל 7 דקות מנוחה בשני המשחקים האחרונים ביחד(!) ואם העייפות תכריע אותו מיאמי תמצא את עצמה בצרות.

בצד ההגנתי, השמירה של באטלר על דייויס, תמיד בשיתוף עם איגואדלה או קראודר, הייתה מופת של הגנה. באטלר והשומר השני הקיפו את דייוויס כאשר באטלר משתמש בפיזיות שלו כדי לעמוד מאחוריו עם הגב לסל ואיגואדלה שם עין על המסירה פנימה במידה ותקרה. כשמגיעה המסירה היה אפשר לראות את איגואדלה ובאטלר סוגרים על דייוויס ולא נותנים לו להרים את הכדור מעל הראש למסירה או זריקה מעל המגן. כמות לא מבוטלת של האיבודים של דייוויס (3 בממוצע בסדרה עד כה) הגיעו ממהלכים כאלה ופשוט הוציאו אותו מהמשחק. כשדייוויס (וגם לברון) ניסה להתרחק קצת מהסל ולנסות את מזלו בחדירות הוא מצא לא פעם את המגנים החכמים של ההיט סוחטים תוקף שהוציאו אותו מדקות משמעותיות במשחק. גם כאן, העייפות של באטלר יכולה לשחק תפקיד מכריע לאור העובדה שהוא שומר על סנטר עצום ואתלטי שלא מסוגל להחטיא. האם העבודה על דייוויס תעבוד במשחק הקרוב? שאלת השאלות.

השילוב של אדאבאיו במידה וישחק – יכולים לדלג על החלק הזה עד שיהיה ברור אם רלוונטי. אם אדאבאיו כשיר למשחק הקרוב, בהתקפה הוא יוכל לחזור די כרגיל פשוט כי מיאמי זקוקים לנקודות שלו ולניהול המשחק החכם. השאלה המרכזית ביחס לאדאבאיו קשורה ליכולת ההגנתית שלו ולהשתלבות בשמירה על דייוויס. אם יחזור בכושר טוב יוכל להוריד קצת את העומס מבאטלר בשמירה על דייוויס וימרר לו את החיים. אם יחזור ב 80% כשירות הוא יכול להפוך לנטל במשחק שבו כל רגע חשוב. נקווה לתרחיש הראשון.

טיילר הירו – הירו כרגע חידה. במשחק הקודם הוא לא ממש פגע ולקח על עצמו יותר מדי גם כשלא ממש היה הכרחי. במאני טיים אתמול הוא קבר שלשה חשובה שממנה כבר לא היה סיכוי ללייקרס לחזור, אבל השלשה הזאת הייתה אחת מתוך 2 באחוזים רעים (33.3% מהשדה, 28.6% מהשלוש). אם יהיו לבאטלר זמנים שבהם הוא מוריד את הרגל מהגז ההיט יהיו חייבים את הירו חד כמו בסדרה מול בוסטון. בצד ההגנתי הוא מקבל ציון לא מספיק בכלל, כשהוא מעופף לפעמים בחילופים ומוצא את עצמו יותר מדי שומר על לברון במצ'אפ שהוא כל כולו של ג'יימס. יש לו זריזות שיכולה להקשות קצת על ניהול המשחק של רונדו או לשים עין על קרוסו אבל מעבר לזה הוא צריך להימנע כמה שיותר משמירה על השחקנים הפיזיים של הלייקרס שעושים עליו לא מעט נקודות. ריכוז בחלק הזה של המגרש יוכל לגרום לו להישאר אפילו יותר ולא לייצר חור הגנתי שמקשה על ההגנה של ההיט שהחיים שלה קשים גם בלי קשר.

הגבוהים – תמונת המראה של מה שכתבתי על הסנטרים של הלייקרס. אוליניק ולאונרד, הראשון חשוב מאוד בהתקפה והשני טוב בהגנה, הן כרגע הצרה הגדולה של הלייקרס מלבד השמירה על באטלר. כמו הירו גם אוליניק מאותגר בשמירה שלו, בעיקר על החיתוכים של הגבוהים לתוך הסל. בצד ההתקפי הוא צריך להמשיך לעמוד יותר על קשת השלוש ולהכריח יציאה של הגבוהים הפחות זריזים של הלייקרס אל מחוץ להגנת הצבע. בצד ההתקפי, היו לאוליניק כמה זריקות מיותרות מאוד רחוק מאוד מקשת השלוש, לפעמים כששעון ה 24 היה בתחילתו. זה צריך להיפסק.

ריבאונד התקפה – 11-3 בריבאונד התקפה לטובת הלייקרס, 34-15 בסדרה כולה. לכל הקבוצות בליגה יש מיסמאצ' מול הלייקרס בגזרת הריבאונד, ובלי אדאבאיו הבעיה קשה עוד יותר. המסקנה? לדעתי, להמשיך כך. הסיכון בניסיון לקחת ריבאונד התקפה גדול מדי ומשחק לידיים של הלייקרס שרק מחכים לשחקן שיישאר מאחור בירידה להגנה ויסייע למשחק הריצה האימתני שלהם. מיאמי צריכים להתמקד בעיקר בניצול מקסימלי של הפוזשנים שהם מקבלים ולרדת להגנה כמה שיותר מהר כדי להאט את קצב המשחק. הבנה של הקבוצה שהפוזשנים שהם מקבלים הם ההזדמנות היחידה לייצר נקודות אולי תפקס את ההתקפה יותר ותאפשר משחק מסודר יותר ובשליטה. הגיע הזמן ללמוד מגרג פופוביץ'. בהגנה, חייב להיות לפחות שחקן אחד שלא מסתכל על הכדור כשהוא יוצא החוצה אלא על הגבוהים של הלייקרס שדוהרים לסל ומנסים לקלוט ריבאונד התקפה במטרה לנסות לעצור אותם.

השמירה על לברון – דיברנו על השמירה על דייוויס בהקשר של באטלר, עם לברון המצב אפילו יותר מסובך. כמות הכיוונים אליהם יכולה ללכת התקפת הלייקרס כשהכדור אצלו היא אינסופית וצריך להיות מוכנים לכל תרחיש. ננסה לפרק: כשלברון תוקף את הסל, אסור שיגיע קרוב אליו. איך עושים את זה? קודם כל, מנסים ללכת מאחוריו ולהוציא לו את הכדור מהידיים. בצעד הראשון שלו לברון לפעמים לא שומר על הכדור כל כך טוב ומאפשר לשחקן מאחוריו (בעיקר אוליניק) להוציא לו את הכדור מהידיים עוד לפני שהוא מגיע לסל. במידה וכבר התקרב לסל, השאיפה היא לעשות עליו עבירה ולשלוח אותו לקו, משם הוא לא קולע טוב בשנים האחרונות. הבעיה היא שהבנאדם פשוט כל כך חזק שלפעמים גם עבירות קשוחות עליו נגמרות בלייאפ ובסל ועבירה, כך שעבירות קטנות ומטופשות לא יועילו בכלום, והנפנוף ידיים המסורתי שלו אחרי כל כניסה לסל בטענה שעשו עליו עבירה יכולה לתת למיאמי עוד כמה שניות במעבר להתקפה. תרחיש שני הוא ניהול המשחק שלו והיכולת שלו לסדר לשחקנים האחרים נקודות נוחות. במקרה כזה שוב ההתמקדות צריכה להיות בעיקר על האלי-הופים לגבוהים והימור חלקי על הזריקה לשלוש של שחקני המשנה. במידה והאחוזים של הלייקרס לשלוש לא ייתישרו החוסר בסלים הקלים מתחת לסל יכולים לבנות מומנטום הגנתי לא רע בכלל. תנו לקרוסו וקוזמה לנצח אתכם, תעיפו את דייוויס והאווארד מהצבע. ונקודה האחרונה – לתת לו לזרוק מהשלוש. לברון אמנם השתפר מאוד בשנים האחרונות בזריקה לשלוש והוא משתמש במרווח שהשומר נותן לו כדי לעלות לזריקה, ומיאמי יהיו חייבים לחיות עם זה. בכל מקרה, עד כה איגואדלה עושה עליו עבודה לא רעה (זכר לימים עברו, רק שיגיע למשחק 7…) מתוך הבנה שבמשחקי גמר את ג'יימס אפשר רק להאט.

מילה על דאנקן רובינסון – מה אתם אומרים, הוא באמת הכרחי? בינתיים הוא לא מופיע כשצריך אותו וקשה לסמוך עליו שיקלע את השלשות הפנויות. אני לא רואה סיבה לא לנסות לתת יותר דקות לנאן שלפחות בהתקפה יכול לעזור מאוד (בגמר הוא יותר טוב מרובינסון בכל פרמטר, והוא מהבודדים עם מדד +- חיובי בקבוצה), למרות שבהגנה הוא די מזעזע. הייתי מכניס אותו יותר בדקות שבהם דייוויס או לברון על הספסל. במשחק הקודם הוא היה רע אבל אולי שווה לנסות.

הימורים רבותיי, הימורים

איך המשחק ייראה? בתקווה, צמוד יותר מאשר המשחקים עד עכשיו. מגיע לנו לפחות מותחן אחד שבו שתי הקבוצות עם ההגנות הטובות בליגה מצליחות לחבר משחק שלם של הגנה טובה. אני מאמין שכך יקרה הערב, כשאנחנו לקראת הסוף ושתי הקבוצות מתחילות להתעייף.

איך זה ייגמר? אני צופה משחק איכותי עם סקור נמוך יותר כשאף אחת מהקבוצות לא תהיה עם ייתרון גבוה מ 12 נקודות במהלך המשחק, בסופו הלייקרס תצא עם 3-1 ומרחק משחק אחד מהאליפות ה 17. LA ב 4. תחי הקארמה!

מילה לסיום

היות ויש סיכוי לא רע שזהו הפריוויו האחרון שלי לעונה, אני רוצה להודות לכל הצוות המופלא של האתר והקוראים המסורים שהמחמאות וההערות שלהם על הכתבות משמחות ומחכימות. אני חש זכות גדולה לקחת חלק באתר שהוא לא פחות מאשר אלטרנטיבה עיתונאית ברמה גבוהה לאתרים המסחריים. נתראה בעונה הבאה עם אליפות של אינדי. חלאס, זה כבר לא מצחיק.

היחס של אדם לכתיבה שלו הוא סבוך ומורכב, בטח כשמדובר בכתיבה אודות משהו שהוא כל כך אוהב כמו ספורט. החשש מטעויות או מכתיבה משעממת תמיד נמצא מעבר לפינה, ואין כמו במה שמייצרת ביטחון עצמי כדי להתמודד היטב עם התחושות הללו. אסיים בסרטון קצר על פחד הכתיבה של אחד ממקורות ההשפעה הגדולים ביותר שלי, ז'אק דרידה, שעזב את עולמנו לפני 16 וחשיבתו החריפה ממשיכה להדהד עד היום. צפייה נעימה.