מר נקודה למשחק (2020) – סיכום קצר של סדרת הגמר – משחק 3 / ינון יבור

טוב – אז יש לנו סידרה!

נתחיל בגילוי נאות, לפיו אני כותב את הטור עוד לפני שאני רואה מה אנשים אחרים כתבו, ולכן יכול להיות שאני חוזר פה על דברים שכבר נאמרו.

אם אני מסתכל על המשחק הזה בעיניים של אוהד לייקרס – אז יש כאן אכזבה מההפסד. אבל כאוהד כדורסל – שמחתי מאוד בתוצאה שהתקבלה, בעיקר בגלל איך שהמשחק התפתח. מיאמי העלו את האינטנסיביות שלהם, שיחקו לחוזקות שלהם ופשוט נלחמו חזק יותר ורצו את המשחק הזה הרבה יותר מהחבורה בסגול צהוב. היתה תחושה שנעשה כאן צדק, כי הלייקרס שיחקו ממש רע, ובאופן כללי – ביהירות מעצבנת. אם בפלייאוף הזה כתבתי שאני גאה להיות אוהד של הקבוצה הזו, במשחק הזה התביישתי.

התביישתי במיינד סט של חלוקת השלל עוד לפני וידוא ההריגה.

התביישתי בהגנה הנרפית בהתחלה (וגם בהמשך) שאיפשרה לייאפים וקליעות קלות.

התביישתי ב(חוסר) תחושת הדחיפות, שהתבטאה בכך שכל פעם שהצהובים חזרו למשחק ולהובלה, במקום להמשיך באינטנסיביות הדרושה הם שוב הורידו רגל מהגז.

התביישתי בעזרה המסוימת שקיבלה הקבוצה מהשופטים.

התביישתי בחוסר הנכונות ללמוד מטעויות העבר (הלא מאוד רחוק), בעיקר בשני נושאים:

  • הווארד התגלה כבר בגיים 1 כבעייתי בהגנת החילופים, והיו צריכים יום היסטורי של קליעות מבחוץ כדי לחזור מהבור הזה. למה לחזור על אותה טעות? ולמה להמשיך עם הטעות הזו כשרואים שזה לא עובד?
  • באטלר שפך עליכם מלוא הטנא סטטיסטיקות במשחק הקודם. העדפתם להאמין שהוא פשוט מיוזמתו לא ייתן שני משחקים חזקים ברציפות? ברצינות? שום התאמה?

ובעיקר – התביישתי שהקבוצה לא משחקת על היתרון הכי גדול שלה – אנתוני דיוויס. למרות (וגם לפני) בעיית העבירות, בלי באם אדבאיו בסביבה, לא ראיתי כמעט תרגילים עבור הנשק ההתקפי הנפלא הזה. אני לא מאמין שהכל נגרם בגלל הגנת ה-deny של מיאמי (שאכן היתה טובה יותר, כמו גם הדאבל טים שהגיע אליו יחסית מהר). היתה שם עצלנות וחוסר מעוף במשימה הפשוטה של להביא את הכדור לאיש הגדול. הרי לא קראודר, לא איגי וגם לא אוליניק יכולים למנוע ממנו לקפוץ גבוה ולקחת את הכדור. ברבע האחרון בכלל לא ראיתי אותו נוגע בכדור כמעט, ויהיה מעניין לראות את סטטיסטיקת הנגיעות בהתקפה – אחרי 53 במשחק הראשון ו-38 בשני. אני מכיר את תאוריות הקונספירציה על ה-FMVP, ולא מעניין אותי אם הן נכונות או לא – ווגל היה חייב להיערך לכך טוב יותר ולוודא שהכלי ההתקפי הכי קטלני שלו בא לידי ביטוי.

אז כמו שבהצלחות צריך לתת קרדיט – כאן עיקר האשמה היא על המאמן שלא מצא פתרונות, אבל גם על מנהיג הקבוצה והפוינט שלה, לברון ג'יימס, שגם הספיק לפתח גינונים מתנשאים כש"לא נאה לו" להוציא כדור אחרי סל והוא מחכה כמו פרימדונה שמישהו יואיל בטובו להגיע ולהוציא לו את הכדור.

בסיכומו של דבר – זה עדיין תלוי בלייקרס, בעיקר בגלל שההפסד הזה נובע בראש ובראשונה מגישה לא אחראית ולא רצינית. כדי לחזור לתלם, הלייקרס חייבים קודם כל לשחק הרבה יותר על דיוויס (בטח אם באם לא בסביבה). צריך לייצר בשבילו תרגיל שבו הוא יכול לקבל כדור בכל אחד מהצדדים, כדי להקטין את ה- obvious-יות של המהלך. צריך לוותר על הווארד כמעט לגמרי כי הוא הופך ל-liability בהגנת החילופים, ומוריס מספיק גבוה וחזק מול האוליניקים כדי להתמודד בריבאונד וגם לתת איום התקפי. וכמובן, צריך להתייחס לבאטלר יותר ברצינות ולא לאפשר לו טיילת בצבע או זריקות חצי מרחק. שיזרוק משלוש – זה עדיף בהרבה.

שיהיה לנו בהצלחה עם גיים 4 – ולא לשכוח שבעקבות התוצאה הבטחנו לעצמנו עוד 48 דקות של כדורסל לפני הפגרה הארוכה. גם זה משהו.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מסכים איתך במיוחד בקשר לדיוויס – הלייקרס צריכה לקבל ממנו יותר, לא רק בהתקפה אגב. אם במשחק הבא הוא לא נכנס לבעיית עבירות מוקדמת הוא יכול לשמור על באטלר או לפחות להרחיק אותו מהטבעת כי היום הוא עשה מה שהוא רצה בצבע. גם לברון היה קצת מביך ברבע האחרון ולדעתי לא ניסה להכנס לצבע בכיוון השני אחרי השריקות לצעדים. מרגיש שהלייקרס יכולה לתת הרבה יותר

  2. יפה כתבת,
    הלכתי לבדוק בעצמי
    .
    אנטוני בפלייאוף
    28 דקות
    40.4 נגיעות בכדור בהתקפה
    8 נגיעות בפוסט
    28.5 נק'
    .
    בסדרה מול דנבר, אנטוני:
    38 דקות,
    42.6 נגיעות בהתקפה,
    9.2 בפוסט
    31.2 נק'
    .
    בגמר, אנטוני:
    38.3 דקות
    40.3 נגיעות בהתקפה
    7.7 בפוסט
    27.7 נקודות

    בשני המשחקים האחרונים, אנטוני:
    36.3 דקות
    34 נגיעות בהתקפה
    5.5 בפוסט
    23.5 נקודות.
    .
    חשבו לזכור – היו לו 30 נקודות ו-16 זריקות באמצע הרבע השלישי של משחק 2, כך שהסטאט של שני המשחקים האחרונים טיפה מרמה. חבל שאין לי סטאט של המשחק וחצי האחרונים, אז היינו רואים ירידה דרמטית בכל הערכים.
    האם מיאמי מצאו דרך לעצור אותו?

      1. https://stats.nba.com/players/touches/?sort=TOUCHES&dir=1&Season=2019-20&SeasonType=Playoffs&TeamID=1610612747&PORound=4&LastNGames=1
        .
        נגע ממש מעט בכדור.
        מסכים חלקית עם איתי בתגובה מתחת – האשמה לא ספק גם על דיוויס. בעיקר בתחילת המשחק – קיבל כדורים והחזיר אותם בלי להסתכל על הסל. היה א אגרסיבי, מבולבל, לא החליט אם הוא כועס, שובת, נוקם, סולח, שוכח, מתעלם, נלחם, או מה שזה לא יהיה. היה בעיקר מבולבל

          1. לברון מייבש אותו אבל הוא גם אשם כי הוא לא דורש את הכדור. איך אמר המאמן שלי בנוער על תירוצים? ״היא לא מעניין״. שייקח את הכדור ויילך לסל. הוא ילד גדול

            1. הוא ילדה גדולה מפחידה

            2. מי המאמן? לפי ה"מבטא" זה נשמע כמו בוב גונן. שיחקתי אצלו בנבחרת ט'. איש מצחיק ונהדר

            3. זה אכן הוא דה שוט כבר אמר זאת
              לי היו רק מאמנים קפוצים

            4. לגמרי בוב גונן. סחטיין עליך

  3. מציע לך קצת להרגיע את ההתלהמות על לברון. בעיני האשמה של דיוויס לא פחותה. הוא לא לקח אחריות, לא היה אגרסיבי, ונתן לעבירות להשפיע עליו. הוא צריך להיות יותר חכם. מעצבנת במיוחד האמירה שלך על הוצאת החוץ, כאשר אם היית חושב יותר משנייה היית שם לב שזה נוהל מקובל בנבא לא לתפוס את הכדור ולהוציא לבד. למה? כי אם אין לך למי למסור ומתחילה ספירת 5 שניות, אתה נלחץ סתם. המקרה ההוא היה חוסר ריכוז ותאום של מי שאמור להוציא את החוץ, כלומר כולם מלבד לברון.
    לברון נמצא במצב שבו כל האחריות עליו, אם הוא מנסה ולא מצליח, הוא אשם, אם הוא לא מנסה (כמו היום דיוויס היום), הוא נחנק, אם הקבוצה מצליחה, זה בגלל דיוויס. הסיכוי היחיד שלו הוא לשחק כמו באטלר היום, אחרת הוא אשם בהכל. היום פשוט שיחק משחק בינוני ומטה במושגים שלו, עם יותר מידי איבודים. הוא כן ניסה לקחת את באטלר עליו בהגנה, וכן התאמץ בהתקפה, וכן היה הכי טוב בקבוצה שלו, ולא, לא הרס להם את המשחק.
    מסכים לגבי ווגל, צריך לשבת ולחשוב על איך לעצור את באטלר (זה קצת כמו יאניס, הקליעה החלק הפחות חזק), ואיך לגרום לדיוויס להיות אפקטיבי.
    עם כל זה, מיאמי היום נתנו ללייקרס שיעור בנחישות ובמציאת פתרונות, וכל הכבוד לספולסטרה על ההתאמות ולג'ימי על האגרסיביות.

    1. אני לא מתלהם כלפי לברון. הוא הראשון שמקבל מחמאות, ובצדק – הקבוצה סובבת סביבו. ואם זה לא עובד – זה בדרך כלל גם "בזכותו". הוא שיחק לא נכון היום. בעיקר לא עירב מספיק את דיוויס. אני לא מבוחני כליות ולב ולא יודע למה זה קרה. אבל בגדול – התאכזבתי מההופעה שלו ושל הקבוצה היום.

      1. לברון ניסה קצת הירו בול היום, נכנס קצת עם הראש בקיר, אבל זה בא ממקום טוב, להפעיל לחץ על ההגנה ולקבל זריקות עונשין.
        הוא צריך להבין, שכמו עם דנבר, לא יתנו לו קו ישיר לסל מתי שהוא רוצה, ולא תמיד יקבל שריקות.
        מנסיון עבר, הוא לומד לקחת מה שההגנה נותנת לו, ובא חד יותר למשחקים הבאים. בנוסף ללייקרס יש מאמן שיודע לבצע התאמות.
        מעבר להכל, לא מבין כמה אפשר לבוא בתלונות לשחקן שזרק 16 פעמים לסל?
        היה לכם אחד שהיה משליך גם 40 אם צריך, וגם כשלא היה יוצא מזה כלום.

  4. מסכים עם חלק מהדברים
    הם שיחקו חלש מאד, וברבע הראשון חלש מאד מאד
    ברור שלא היו אינטנסיביים ולא לקחו את המשחק כמו שצריך, אני לא חושב שזו בדיוק יהירות, זה פשוט מצב שאתה מגיע אליו לפעמים וזה יכול לקרות. משחק לא טוב ומבולבל. קצת כמו שמיאמי לא ניצחה את הבאקס בלי יאניס בפעם הראשונה.
    דייויס היה מחריד ברבע הראשון, איבודים, עבירות תוקף, מסרו לו כל הזמן והתוצאות היו אפס בריבוע, לא יודע למה, קורה.
    לברון עשה מה שיכל.
    קבוצה רצינית במקום מיאמי היתה עולה ליתרון 45-20 במהלך הרבע השני, הלייקרס היו פשוט חושך מצרים ומיאמי לא ניצלה את זה כדי לברוח

  5. אין שום תחרות על FMVP בין לברון לדייויס. הכל בסדר גמור. ומי שדואג, אז דייויס פרש מהמרוץ אחרי המחצית הנוראה שהיתה לו אתמול, מזכיר את המשחק של קרי ב 2018, פשוט אי אפשר לתת פרס עם מה שהיה שם

    1. מל – גרתי אז בקנדה והגעתי לבקר קרובי משפחה בפלורידה (בין מיאמי לפורט לודרדייל), אז כבר ניצלתי את ההזדמנות

  6. לברון חייב מבחינתו את הFMVP
    את זה של העונה הסדירה כבר איבד
    לא ייותר לדיוויס גם אם זה אומר שמאבדים אליפות?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט