ערב קשה למיאמי שהפך לערב עצוב מאד / מנחם לס

אני רוצה לקחת רגע מזמנכם היקר ולגלות לכם שתמונה זו מסכמת בערך 75% מחיי בזמן הבידוד מהקורונה הזו:

1)הזקנה שלי גייל, אוהדת לייקרס דפוקה בראש. אתם רואים את כף הרגל שלה? זה כמה רחוק היא יושבת ממני במשחקים של הלייקרס כי אחרת – אם ישבה קרוב יותר – אני לא הייתי יודע כיצד זה היה ניגמר. בוודאי הייתי שופך עליה כוס דייט-קוק מרוב עצבנות ומרוב שהיא היתה עולה עלי.

אחרי שמיאמי הובילה 25-12 אחרי כמה דקות בודדות ונראתה כמו WORLD BEATER הרגשתי בראשו של הר גבוה מאד. כשכעבור כמה דקות אלכס קרוסו תקע שלשה מחורבנת להובלת 28-31, ההעלבות מהזקנה היקרה שלי, והריב מול גייל הגיע לרמות לא נעימות, והיא קמה ברוגז וטרקה את דלת חדר השינה לראות את כמעט כל שאר המשחק שם, אבל לא לפני שהיא מודיעה לי שמחר אשמע מעורך הדין שלה.

עניתי לה שזה יהיה הצלצול המאושר שלי בחיי.

כשהלייקרס הובילה כמעט ב-30 היא חזרה לחדר הטיווי כי היא ידעה שאני במצב נפשי גרוע, והיא אמרה לי שלא אשמע מעורך הדין ושהכל בסדר ושהיא אוהבת אותי, ושלא אכנס לדכאון כי זה רק משחק כדורסל, וזה רק עומד להיות 0-1. ככה מתגוללים חיי עם מיסיס גייל לס שלי.

2. ממול אתם רואים את ה-"70 שלי שעם הבידוד הפך למוצר חשוב ביותר בחיי, במיוחד עתה כשיש פלייאוף בבייסבול משעה 1:00 בצהריים, ואני מתחלק עם הזקנה ב-"אני בחדר הטיווי ואת בחדר השינה" ולהיפך, כל שעה- שעה וחצי. כי היא חולת טניס והיא תקועה עם הפרנץ'-אופן, ואנחנו מתחלפים בחדרים כי בחדר השינה יש רק "42. אז עד 9 בערב זה טניס ובייסבול, ומ-9 לייקרס נגד מיאמי.

3. התמונה מראה כיצד אני חי, רואה טיווי, והלאפטופ על מעל הברכיים עם מתקן כזה שמחזיק את הלפטופ כך שחס וחלילה לא ילחץ לי על השוקיים. אז יש TV, יש לפטופ, ויש זקנה, ולי זה בערך מספיק – צריך רק פריג'ידר, המחכה לי 5 מטרים ממקום מושבי.

אז כך עבר הערב:

א)מיאמי היט פתחה את המשחק בצורה שחשבתי שהיא תמשיך לשחק וככה תנצח את הלייקרס המכוערים 3-4 או אפילו 2-4.

ב) ג'ימי באטלר היה בשיאו כשהוא ניכנס וקולע, זורק ממיד-ריינג' וקולע, וזורק מרחוק וקולע (4 מ-4 כבר בדקות הראשונות), והלייקרס המסכנים לא מבינים מה נפל עליהם.

ג) מה שאהבתי ביותר הייתה ההגנה של מיאמי היט שהתחלפה מאזורית לאישית INSTANTLY (ניסיתי לגלות כיצד זה עובד אבל לא הצלחתי). הלייקרס נראתה מובסת כשמיאמי מצחקקת איתה עם 25-12.

ד) לפני שידעת מה קורה פתאום שריקה לחצי- 64-48. מה שקרה הוא שלפתע אלוהים החליט להיות טוב עם הזקנה ואוהדי הלייקרס ברחבי העולם, והוא דאג שכל שלשה שהלייקרס זורקת – ניכנסת. לא היתה כאן כל החלטה גאונית של פרנק ווגל. מה שקרה כאן היה חצי של 11 מ-17 מהטריי ל-64.7%, וזה אחוז מדהים לקבוצה מהפארקט בכלל, ולא רק מה-3. למעשה הלייקרס החמיצו ממיד ריינג' וכניסות לסל יותר מאשר מה-3.

ה) למיאמי היט התחילו לקרות דברים גרועים, ואז גרועים יותר: הם התחילו להחמיץ כל זריקה מהשלוש ומהמיד ריינג', וככל שהם פיספסו יותר הלייקרס קלעה יותר.

חצי.

ו) כל פעם שחשבתי שזהו זה, הגרוע ביותר קרה, קרה דבר גרוע יותר. אני שמתי לב ברבע השני שגורן דראג'יץ' סוחב את רגלו. כשמיאמי עלתה לרבע השלישי בלעדיו ידעתי שזה גרוע מאד-מאד. ייתכן והוא OUT לשאר הסידרה. ואז יצא ה-VERDICT: הוא סיים את העונה עם קרע ברצועת העקב.

ז) ואז ברבע השלישי באם אבאדיו – שתפס הערב משחק פוקס, ופצע את רגלו ברבע השני על בטוח, הרים ידו לאריק ספואלסטרה וביקש לצאת. ישר לחדר ההלבשה. ההפרש היה כבר 22 נק'. מה יהיה איתו? נדע מחר.

ח) ואז מיאמי היט התחילו להיות יותר גרועים משהיו, והלייקרס חוגגת עליהם עם אנטוני דייויס ודווייט האוארד, שעושים ממש צחוק ממיאמי היט המשחקת עם הנמוכים שנותרו לה כשהפרש הלייקרס גדל ומתנפח כמו לחם בתנור האפייה של אדון שאול אפשטיין בבת-גלים.

ט) כאן הגיע זמן הטמטום של אריק ספואלסטרה, שהערב ירד ממעמדו כמאמן הליגה מספר אחד למקום 8 או 9. משך חצי מהרבע השלישי עד שהוא הואיל בטובו להכניס את קייל אוליניק 4 דקות לפני סיום הרבע השלישי כשהלייקרס מכה בטוסיק של מיאמי כאילו היתה קבוצה מתימן. לכו לבלוג החי ותנו מבט אם לא התחלתי לצעוק שם כ-6-7 דקות לפני "יא ספואלסטרה. יא מטומטם. איך זה שאתה לא מכניס את אוליניק, ואולי אפילו את מאיירס ליאונרד?" בסופו של דבר הוא הואיל בטובו להכניס את אוליניק.

י) שתי דקות לפני כן הוא הכניס גם את קנדריק נאן, וכאן המשחק השתנה לחלוטין.

י"א) מהרגע שנאן, ואח"כ אוליניק ניכנסו מיאמי החלו לשחק והקטינו בהתמדה הפרש של 32, וקצצו בו עוד ועוד.

י"ב) אז אולי מעז יצא מתוק כפי שלימד אותנו המורה שלנו קווינט. מאותו רגע שנאן ניכנס הוא הפך לשחקן ולקלעי הטוב על הפארקט כשהוא קובר 8 מ-11 – כולל 2 מ-4 מהטריי – ל-18 נק', ואיתו ההפרש ירד עד ל-13!!! שני סלים בסוף של הלייקרס עשו מההפםרש הסופי 18.

י"ג) דראג'יץ' לא חוזר ואני לא יודע מה עם באם אדבאיו, אבל אם הוא חוזר לשחק במיטבו, ונאן שסוף-סוף הבריא לחלוטין מהקורונה בה חלה והראה לנו הערב מי הוא, זוהי סידרה חדשה לחלוטין, ואני מבטיח לכם זאת!!!. מיאמי גילתה ברבע הראשון שהלייקרס אינה טובה מהם, כשהם במיטבם, והכל עוד ללא אוליניק (שאני לא מפסיק לבקש מאריק להכניסו לשחק – עוד מהמשחק ה-4 וה-5 נגד בוסטון והוא לא מקשיב לי, והערב הוא הוכיח קלילות, ניתורים, ריבאונדים, ורק הכדור לא ניכנס – והווא קלעי טוב מאד! – כי הוא שכח כבר מתי שיחק לאחרונה.

י"ד) לעולם לא אשכח את ה-42 נק' שהסלטיקס האכילו את הלייקרס במשחק הגמר הראשון ביניהם בשנות ה-80 המוקדמות, וכיצד הסידרה נסתיימה כולנו יודעים.

ט"ו: ברור לי שזה היה משחק של NIGHTMARE מהרבע הראשון ועד הסוף. אבל אם באם בסדר – אני נשאר עם הנבואה שלי שמיאמי מנצחת את הסדרה, בתנאי שאריק ספואלסטרה הבין הערב שהוא שכח לחלוטין מאוליניק, סנטר אתלטי שיכול לשמור על אחד הגבוהים של הלייקרס, עדיף AD.

ט"ז) הדבר שהכי שנאתי במשחק – ואפילו איחלתי לו שינקע את רגלו – זה שלברון חזר לשחק ברבע הרביעי כשההפרש היה בסביבות ה-25-30. מה זה היה אם לא אשכרה כדי לתת לו סטטיסטיקה מיוחדת – טריפל דאבל? טוטאל נק' במשחק גמר? לך תדע. בגילו הוא צריך לשחק רבע רביעי ורק להשפיל עוד יותר את מיאמי היט שפעם שיחק בה? כמה שמחתי שדווקא איתו ועם AD נאן ושאר השחקנים קטעו וקטעו בהפרש. בסופו של דבר תגידו: "אתה רואה דוק? לכן ווגל הכניס את לברון. כדי שישמור על הנצחון!

כן??? ווגל הכניס אותו – כי לברון אמר לו שהוא ניכנס – רק כי לברון רצה טריפל דאבל. כמה אני מבסוט שהוא אכל אותה.

***********

זה אותו לברון – איזה 'פוני' הוא הבנאדם הזה שניכנס ב-25-30 הפרש רק לתקוע להיט כמה שיותר – שבבוקר המשחק אמר:

"במיאמי היט התבגרתי משחקן טוב לשחקן המשחק על אליפות, ואז לשחקן עם אליפות הנאבק על הגנת הכתר. שם התבגרתי כשחקן. שם שאבתי לתוכי את ה-' BASKETBALL CULTURE שלי. למדתי את כל מה שיכולתי מפט ריילי, שלדעתי הוא מוח הכדורסל מספר אחד, ומהמאמן אריק ספואלסטרה שהיה בראשית הקריירה שלו אבל כבר הראה ניצנים של מאמן מנצח, של מאמן היודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים. שם למדתי להתחלק עם הכדור עם עוד שני שחקנים גדולים – דוויין ווייד וכריס בוש. לשם הגעתי כדי למלא את הבטחת הכדורסל לעצמי, וכשהייתי מסופק שהשגתי את כל מה שרציתי, הרגשתי שהגיע הזמן לחזור לכור מחצבתי. גם בקליבלנד – המרגישה כמו בית עבורי, הרי נולדתי אולי 30 מייל משם – השגתי את המטרה שהצבתי לעצמי והיא להביא לעיר את אליפות הכדורסל הראשונה שלה בהיסטוריה כך שגם לעיר הזאת תהיה אליפות להתגאות בה. עתה אני בלייקרס להמשיך במסורת של אלג'יין ביילור, ג'רי ווסט, קרים עבדול ג'אבר, מג'יק, שאק, וקובי. בעיקר קובי. הלייקרס לא לקחה אליפות מאז 2010. זה עשר שנים וזה הרבה מדי לקבוצה עם מסורת כזאת. אני הגעתי הנה במטרה להחזיר את העטרה לישנה, ואני מתכונן לעשות הערב כמיטב יכולתי. אני חייב לציין שעם כל העבר המעוטר שלי שם – מיאמי לא תהיה הערב יותר מסתם עוד מכשול – משוכה – בדרך להשגת יעדי. השם 'מיאמי היט' הוא עתה עבורי לא יותר מעוד שם של קבוצה שעלי לנצח להגיע אל היעד".

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 103 תגובות

  1. מנחם
    אם לברון ישחקו ללא לברון/דיוויס הם מסוגלים לקבל 15 נקודות ב 2-3 דקות
    הגארבג׳ טיים לא אידיקציה לכלום
    מה שצריך להדאיג את מיאמי זאת הפציעה של דרגיץ׳ ושל אדביו הלייקרס סיימה את המשחק עם השלכת לבנות, היא ירדה באופן קיצוני באחוזי קליעה. ספרתי רצף של 14 זריקות רצופות מדאון טאון שהם פיספסו אחרי ה 13 מ 19
    קלי אולייניק לא פתרון מול גבוהי הלייקרס
    אם הייתי ספולסטרה הייתי משחק עם אדביו,באטלר,קרואדר,איגידאולה והירו בחמשייה
    מנסה לרוץ בכל הזדמנות ולשגע את הלייקרס

  2. מנחם, הגיע הזמן שגם אתה תהנה מהצגת הכדורסל הטובה בעולם ושחקן היסטורי כמו לברון.
    ג'קסון אמר את המושג המדוייק בשידור taking for granted.
    זה בדיוק מה שקרה לרפי הבנה שחשבו שההיט הולכת לעשות את מה שהפיסטונס עשו ב2004.

    לברון בעוד ערב היסטורי היה רחוק אסיסט אחד מטריפל כשהוא לוקח את הבלוף של ספולסטרה ושם אותו בפח.
    אין מאמן או קבוצה שיכולים לקחת מלברון את הטבעת הרביעית.
    בדיוק כפי שצפיתי הסידרה הולכת לסוויפ או אם הלייקרס יהיו נחמדים ויתנו להם משחק.

    1. הצגת הכדורסל הייתה דיוויס שפשוט חיסל את כל מה שמיאמי הציבו עליו והיה מדהים גם בהגנה, הוא גרם למשחק להיראות כמו בוגרים נגד ילדים.
      , לברון במשחק פושר של ניפוח סטטיסטיקות כמה נקודות היה לו בגארבג? (שהמשחק 20+) , הלייקרס יצאו לריצות בעיקר שירד לספסל הלילה.

      1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
        ענק פרופסור, חחחחחחחחחחחחחחחחח לא מצליח להפסיק לצחוק.
        ברוך, את הקורס תצטרך לעשות שוב כי נכשלת…. כמעט F


  3. מה שהיה חסר לסלטיקס-
    ההיט זו אותה קבוצה שחזרה לפחות פעמיים מהפרש דו ספרתי ברבע הרביעי.
    לברון כתש את ההיט בסוף לא בגלל שהוא שונא את המועדון. כי הוא השחקן הטוב מכולם ומספיק חכם כדי לגמור את המשחק.

    1. לברון לא כתש שום דבר הערב , לצערם של ההיט יש את דיוויס שאין להם תשובה עליו לברון היה פושר, בהגנה היה חור שחור ובהתקפה היה לו יום סביר +

    2. אם מישהו היה צריך דוגמא ללמה אני לא מסוגל לשמוע על לברון והנראטיב ולמה אני תמיד נגד לברון – הנה הדוגמא.

      כשהמשחק היה גמור, ואני מדבר על 25 הפרש, לברון התעקש להשאר על הפרקט, המשיך לזרוק מ3 ולדרוש את הכדורים בפוסט כדי לקלוע או לרשום אסיסט. את סוף הגארבג' הוא סיים עם לפחות 7-9 נקודות.

      אז מילא אם הוא באמת היה גומר אותם בטריפל דאבל של 30 נקודות ב3 רבעים ועוצר כל ריצה שלהם וכו' וכו'.
      אבל מה אתה מבלבל את המוח?

        1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
          גדול שבעתיים, רסמי לילגארי יצטרך לעשות את הקורס שוב.
          🙂

  4. אין שום קבוצת NBA שאני שונא. בטח לא מספיק כדי להיכנס לריב רגשי בגללה. אני שרוף גולדן סטייט וגם איתם אני שומר עך הומור.
    הקבוצה היחידה שאני ממש מתעב היא בית"ר ירושלים.

  5. לא רציני לתת חוות דעת ונבואות מפוזיציה של אהדה/שנאה.
    הלייקרס יותר טובים בכמה דרגות. אין לאף קבוצה בליגה תשובה למשחק הפנים של הלייקרס. זו טעות לחשוב שהם ניצחו את המשחק בגלל שלשות. אלו מתאפשרות *בגלל* משחק הפנים. יש להם שלושה שחקנים ששולטים בצבע באופן מוחלט: דייוויס, הווארד ולברון, וכשהם משחקים קלעי השלוש מקבלים זריקה פנויה. לכן יש להם אחוזים גבוהים.
    לא הסתכלתי על מדד פלוס-מינוס, אבל כבר ברבע השני כתבתי בפייסבוק שהלייקרס יותר טובים *בלי* לברון. ולכן, כשלברון חזר ברבע הרביעי, זה היה כי נתנו לשחקנים החלשים לגמור את הגרבאג' טיים. אם רונדו היה נשאר, זה היה נגמר ב-40 הפרש. ווגל עשה בשכל שנתן לחלשים שלו לשחק, כדי שההפרש יירד ותהיה מראית עין של הפרש הגיוני ולא תבוסה. זה טוב לפסיכולוגיה ולהכנה למשחק השני.
    שום דבר לא יציל את מיאמי בסדרה הזו. הפצועים נותנים להם תירוץ להפסד בגמר, וזה טוב לקבוצה הזו לשנה הבאה, שתרגיש שהייתה יכולה לקחת אליפות. אחרת יהיה שם חורבן.

  6. אה. וואני מבקש באופן אישי שתכתוב יותר על פוליטיקה. אף אחד בארץ לא מסביר את המצב כמוך. לפחות לא שאני נחשף לכאלה.
    לגבי אלו שכותבים לך דברי נאצה, אני מבין מאיפה זה בא.
    אני קורא אתרים כמו "מידה" ו-"קונספיל", אתרי ימין שמרעילים לילדים האלה את המוח עם תעמולה ימנית מטומטמת על טראמפ. אצלם טראמפ קדוש, ואם היה לו קבר איפשהו, היו עולים אליו כמו לאומן. הפכו אותו לנשיא הכי טוב למדינת ישראל, הכי הו והכי הא. בולשיט טהור. לכן כשאתה קודם שהאדם חלאה ומביא למוות של עשרות אלפים, הם חושבים שאתה "סמולני". לא מבינים שלא הכל נמדד בעיניים ישראליות.
    אה. עזוב. תכתוב, יש מי שנהנים ורוצים לשמוע את כל הדעות. כמו שאני קורא מה אתה כותב, אני קורא גם באתרים שאני לא מסכים עם מילה שהם כותבים. אבל קורא, כדי לדעת.

    1. הנה עוד רפה הבנה שבא להטיף.

      אתר מידה מבצע תחקירי עומק כמו למשל התחקיר על קרן וקסנר ועוד רבים וטובים. כמובן שאין לך מה לומר על התוכן אז אתה מכפיש את שמו.

      לגבי קונספיל – הוא חסר כל נטיה פוליטית, הוא מבצע תחקירים ברמה מאוד מאוד גבוהה (הם אלה שגילו שאהוד ברק היה אצל ג'פרי אפשטיין באחוזה בניו יורק).
      הם בעיקר עסוקים בלהראת כמה אומה והילארי מושחתים, שונאי ישראל ואין להם שום עניין, אפילו הכי קטן במדינה.

      דיברנו על זה כבר כמה פעמים: אובמה יכול להיות מאוד ממלכתי ונחמד וכו' ואז לתקוע לך את הסכם הגרעין בגרון, את האובמה קאר ועוד כל מיני מחטפים אנטי דמוקרטיים וכו'.

  7. קראתי את התגובות שנכתבו במהלך המשחק בלילה, ואני הרגשתי שאני פשוט לא רואה את אותו המשחק.
    קודם כל ההתמקדות הזו של כולם פה כאילו יש תחרות בין לברון לבין דיוויס על מצטיין הפיינלס לא נראתה כלל במשחק. יתרה מכך, כמעט כל התקפה לברון חיפש את דיוויס והפעיל אותו במקומות שהוא אוהב, בדיוק כמו שמצופה ממנו ובדיוק כמו שהוא עשה כל העונה.
    תסלחו לי, אבל מה שאני ראיתי זה דינמיקה מופלאה בין שני כוכבים שמפרגנים ומבינים כמה הם תלויים אחד בשני. מי שראה את דיוויס מתנפל על קראודר כשהאחרון התעמת עם לברון בהחלט יבין על מה אני מדבר.

    כנראה השנאה ללברון פה כל כך עזה שמצפים ממנו שכשהקבוצה מובילה ב20 הפרש הוא יפסיק לזרוק לסל, למסור אסיסטים או לקחת ריבאונדים. למי שלא שם לב, כל החמישיה החזקה של הלייקרס היו על הפרקט ולא רק לברון. אז למה אף אחד לא דיבר על זה שדיוויס ממשיך לזרוק?

    לגבי כמות הדקות שהמשחק יחסית מת. לאורך כל הקריירה לברון בנה את הסרגל המאמצים שלו לפי כמות דקות משחק. הוא מרגיל את הגוף לשחק כמות דקות מסויימת כדי לא להגיע למשחקים בהם הוא יצטרך לשחק 36 דקות והגוף שלו לא יהיה מוכן לזה.
    מה גם שאל תשכחו שזו סדרה, ואי אפשר לדעת איך רבע אחרון במשחק גמור עשוי להשפיע על ביטחון של השחקנים היריבים.

    1. שישאר על הפרקט כמה שבא לו, אבל אם אתה לא ראית איך הוא דורש את הכדור בפוסט או בטופ אוף דה קי כל מהלך והולך באגרסיביות יותר חדה משהיתה במשך 3 הרבעים הראשונים – כנראה שאתה צריך משקפיים.

      1. כי זו התבנית ההתקפית של הלייקרס. או שמתחילים עם מיסמאצ' וחדירה של לברון, או פוסט אפ של לברון או פוסט אפ של דיוויס. ככה מתחילה כמעט כל התקפה של הלייקרס, בטח בפליאוף.
        מה רצית שיתחילו עם פוסטאפ על גרין כדי ששונאי לברון לא יתמרמרו?

    2. יש איזה נרטיב מוזר שכמה אוהדי קובי מנסים להפיץ. הבעיה היא שהם לא ממש צופים במשחקים ובהתנהלות השחקנים (זה קשה מבעד משקפי ההייטר, או דרך תקצירים), כך שפשוט אין להם מושג.

            1. זו תכנית בינארית

    3. כל הכבוד על הדברים החכמים.
      מיותר לנסות להסביר לאשכים למיניהם, מומחי הכדורסל הגדולים פה, מאסטרים בפסיכולוגיה של ספורט ובני אדם.
      מומחים שרואים כמו לתוך מים צלולים את נבכי נשמתם ומחשבותיהם והרהורי ליבם של מושאי שנאתם.
      הם יודעים על השחקנים יוצר טוב מאשר אלו יודעים על עצמם.
      הם בעלי יכולות אינטואיטיביות מופלאות וחוש שישי מפותח ונדיר.

      כל הכבוד – כתבת הכל נכון.
      אבל יכול להיות שאולי אתה ואני הם העיוורים. לך תדע.

  8. הפערים בין המערב למזרח מאד גדולים. לא סתם 80% מהעשיריה הראשונה שנבחרה היא מהמערב.
    דנבר היו מנצחים כל מזרחית מהצמרת ב 5-6 משחקים
    בשנה הבאה יצטמצם הפער בגלל ברוקלין ואולי שיפור נוסף בבוסטון/מיאמי/פילי/באקס

  9. המעמד של הגמר זה עניין אחר לגמרי. באטלר ובאם לא היו שם, וכמעט אף אחד ממיאמי לא היה חוץ מאיגי.
    מלבד זה אין מקום להשוואה בין דייויס לבאם עם כל הכבוד.
    הלייקרס עלו בטירוף היום, בעיקר בהגנה, וזה ימשיך. בהתקפה יש להם עוד אפסייד, לברון היה יחסית מאופק וגם דווייט רונדו וקוזמה היו בהילוך 2-3 בהתקפה.

      1. הלייקרס מאד נוטים להתחיל משחקים בישנוניות מוזרה ולא מוסברת. זה קרה להם הרבה פעמים בעונה הרגילה, ולא רק.
        היתה תקופה שלא הבנתי למה הם רוצים להתחיל כל משחק במינוס 10.
        מקדישים את 5 הדקות הראשונות לאיבודים והחטאות ממצבים קורצים, וסתם זריקות לא טובות, עד שמתחילים לשחק.
        זה בטח עוד יקרה פעם או פעמיים בסדרה.
        עולים בטירוף – הכוונה לאורך רוב המשחק, אף פעם לא בדקות הראשונות, הם מתחילים בהילוך ראשון בקושי, לא יודע למה

          1. עולים זה לאורך המשחק. אף פעם לא בדקות הראשונות
            הם עלו בטירוף למשחק הראשון בגמר, אחרי ה 5 דקות הישנוניות שמשום מה הם נכנסים אליהם בהרבה משחקים

            1. 🤦

      1. כלומר הדיון עכשיו הוא אם יהיה 4-0 או 4-1
        אני מסכים, אלה יחסי הכוחות בין המערב למזרח
        ההרכב הנוכחי של מיאמי לא היה מתחרה על פלייאוף במערב

      2. תהיה בריא מנחם מאיפה הבאת את אוליניק.
        מי זה אוליניק ומה היא תרומתו ואיך בדיוק הוא יצליח לעצור את AD ולתפור שלושות ולקטוף ריבאונד התקפה?
        אם באוליניק שמת יבהך, מצב קבוצתך חמור במיוחד.
        אתה וגייל חמודים עד מאוד ואתה מקסים ומרגש שאתה משתף כך, בגילוי לב כה עמוק , בפרטים הקטנים של חייך: הן האישיים והן הזוגיים.
        האמת היא בעלת אנרגיה מרפאת – את מביאה האמת ואת אלו שנחשפים אליה.
        תודה לך על כך.

  10. גם אני מנחם הייתי בטוחצעד השלשה של קארוסו שמיאמי הגיעה מוכנה ותנצח.
    מהמחצית כבר היה אפשר לראות שהמשחק דיי גמור.
    אני מקווה שבאם יחזור וסופולסטרה לאצישחק רק סמול בול כי כשההתקפה לא עובדת לפחות חייבות להיות התאמות הגנתיות.
    לא שההגנה של מיאמי הייתה רעה, הם זזו מלא ועבדו קשה באיזורית אבל היה קשה לנצח את הלייקרס עם אחוזים כאלו

  11. הייתי מאוד מכבד אם היית אומר שהתבדת במה שאמרת שמיאמי יכולים לדגדג את הלייקרס ותאמר שזה סדרה שהיא לא כוחות.
    אז הפעם זה הלך ככה פעם הבאה יהיה משהו אחר.
    מה שכן אחת הסדרות גמר הכי לא שקולות וחסרות ספורטיביות מאז ספרס קליבלנד.
    אליפות קלה ודוחה ללברון ללא יריב ראוי מולו.

    1. כאשר לברון שיחק במזרח, הנרטיב היה "מזפח".
      עכשיו הוא במערב, ושוב יש נרטיב? אין יריבה ראויה?
      למה לא לכתוב את זה כמו שזה –
      בעונה מטורפת, עם קורונה ובועה וביטול ביתיות (ללייקרס טענה סבירה שהם המפסידים הגדולים ביותר מביטול הביתיות ממנה יכלו ליהנות בכל סיבובי הפלייאוף),
      הלייקרס העפילו לפיינלס ושם הם מובילים 1 – 0.

      1. אני סך הכל הזכרתי למנחם את השטויות שהוא מדבר באופן שיטתי אני לא מוריד מלייקרס או מלברון דבר בלי שום קשר שהייתי רוצה יריבה יותר ראויה ממול. אבל זאת הנקודת שמנחם אם מיאמי טובה או לא זה לא משנה, לייקרס גדולה עליה בכמה מידות וזה מבזה היה לשמוע שהוא אמר שמיאמי תנצח תסדרה הזאת, אם מיאמי תפסיד 4-2 זה יהיה הישג מטורף ומעבר לכל דימיון.

      2. או , למשל, שלראשונה לברון מגיע לגמר מהמערב הקשה ועל כן נשאר לו לפרק את המזרחית ה"קלה".
        או שסוף סוף, לראשונה בקריירה, לברון מגיע עם יתרון בולט בגמר והוא פייבוריט ברור, מה שמעולם לא היה למייקל שתמיד, תמיד הגיע כפייבוריט משמעותי על כל מיני נמושות ששיחקו מולו.
        למשל.

        1. כן, האמת זה תיקון שלברון עובר
          פעם אחת אחרי 17 עונות הקארמה מסדרת לו מסלול יחסית נוח, בלי שהוא צריך לשחק מול קבוצות שבדיון על הטובות בכל הזמנים כדי לקחת אליפות

    1. שלום אהרון מה שלומך?
      למה באסה?
      היו לנו בפלייאוף סדרות מצוינות, כוכבים שהתעלו, סדרות שהגיעו למשחק 7, מתח, תחרותיות, רמה טובה, קבוצות שהתגבשו והתעלו, דרמות, ואלופה ראויה מסתמן. כל זה בבועה

  12. מכל המשחקים שראיתי בפלייאוף, זה היה המאכזב ביותר. התחיל מעולה, ונגמר מהר מידי.
    באסה על מיאמי, אם הפצועים לא יבריאו זה לא יהיה יפה לעין.
    יש להם קבוצה ששווה כמה נצחונות כשהיא במיטבה, עם הירו ורובינסון קולעים היטב.

  13. מנחם היקר!
    מה שמדהים אותי כל פעם מחדש בכתיבה שלך שגם אם אני מאוד ממהר ורק נכנס לקרוא כותרות , אי אפשר להפסיק לקרוא את הפוסטים שלך מריש ועד כלה.
    אתה ממש מתיישן כמו יין.
    כבוד!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט