הבועה ואני / יאיר זעפרני

הבועה ואני / יאיר זעפרני

1.

לא שסגר זה מצב שאני מייחל לי  ולכולנו להיות בו, אבל חייבים להודות שביחס לסגר הקודם, אי-אז במרץ-אפריל יש שיפור משמעותי בסגר הנוכחי. זה לא רק מגבלת ה-100 מטר שגדלה לקילומטר שלם (!) ולא רק העובדה שבניגוד לסגר הקודם הפעם אנחנו כבר יודעים לא להסתער על הסופרמרקטים ולרוקן את המדפים (על מי אני עובד? לכולם פשוט נשאר אוכל מהסגר הקודם…), זו גם העובדה שבניגוד לתקופת הסגר הקודמת בו העולם שבת מלכת, הפעם יש לאן לברוח – הספורט חי ובועט, או במקרה שלנו – חי ומקפיץ כדור.

נדמה לי שיותר מתמיד ה-NBA הופכת בימים אלו לבריחה המושלמת, למקום המפלט אליו אפשר להימלט ולשכוח את כל הצרות והטינופת להם אנחנו נחשפים בחיינו כאן בישראל. המילה 'בועה' היא כינוי מדויק לחודשיים האחרונים ב-NBA הרבה יותר מתמיד. לא רק השחקנים נמצאים בבועה, כשאני צופה בהם גם אני נסגר בה לכמה שעות.

ובכל זאת, אי אפשר בלי איזה טרוניה. כאילו, למען השם, עד שסוף סוף בורחים מהמציאות לעולם פנטזיה אידיאלי – למה אנחנו צריכים לראות שם אליפות של הלייקרס?!

2.

אם כבר נגענו בלייקרס ובקורונה. למרות השנאה המוטבעת בי לשניהם, קשה שלא לראות כמה קווים מקבילים בין מה שקורה בבועה באורלנדו לבין מה שקורה מחוצה לה בעולם הקורונה.

אם יש כותרת שהייתי נותן לפליאוף הזה היא 'עולם הכדורסל משתנה לנו מול הפנים'. זה לא רק השינוי בצורת המשחק, כמות השלשות ההיסטריות והתמהילים הקבוצתיים והעומק שמשחקים תפקיד יותר משמעותי מאשר הכוכבים הגדולים כפי שהתרגלנו מקדמת דנא, אלא גם התחושה שבליגה מתרחש חילוף דורות. את הקארי'ז, דוראנטים, אירווינגים, הארדנים, כריס פול ג'ורג'ים ואחרים שהתרגלנו אליהם בשנים האחרונות מחליף דור חדש, אנרגטי יותר ושונה. ניקולה יוקיץ' בן ה-25 הוא המבוגר ביניהם, ג'מאל מוריי (23), ג'יילן בראון (23), ג'ייסון טייטום (22), באם אדאביו (23), דונובן מיטשל (24) והגיבור החדש – טיילר הירו (20) הם חלק הארי של השמות המרשימים של הפליאוף הנוכחי. אז אמנם יכול להיות שזו תוצאה של העובדה שהחברה האלה מתעסקים אך ורק בכדורסל, בשונה מדברים שאנשים בגילאים הבלתי-ממוסדים האלה בדרך כלל מתעסקים בהם ויכול להיות שהזמן הרב שיש להם לאימונים גם הוא נותן את אותותיו אבל יכול להיות שיש כאן קפיצת גדילה של דור שלם שהולך לשנות את פני הליגה בקרוב.

ובכל זאת, יש עדיין מי שממשיך לשמור על הגחלת גם בתנאים של העולם החדש. לברון ג'יימס, הבלתי נגמר, אנתוני דיוויס הסייד-קיק שלו (או שזה הפוך?), דוויט הווארד, רג'ון רונדו והלייקרס כולה כמכלול – משאירים אותנו עם טעם של פעם ומזכירים לנו (ויזכירו עד הסוף – שיסתיים, כאמור, בטבעת עם כל הצער שבדבר)  שהסדר הישן עוד פה.

אבל כמו בקורונה, גם הלייקרס הנוכחיים הם סוג של הכחשה. רבים מאיתנו מדמיינים את העולם של אחרי הקורונה ומתארים לעצמנו חזרה לשגרה בה חיינו אי אז בפברואר 2020. אבל כמו שהעולם האמיתי כנראה ישתנה, ולא במעט, אחרי שהווירוס המעיק יחלוף מן העולם, גם ה-NBA תשתנה לתמיד אחרי עונת הבועה. דברים שקרו בבועה, לא יישארו בה, כי כמו שלמדנו מהקורונה (אולי?!) – דברים שנוצרים במעבדה סגורה – לא בהכרח נשארים שם…

3.

בכלל, על-אף העובדה שרעיון הבועה הוא כנראה אחד הגאוניים ביותר שהבריקו במוחו של מישהו בכדור הארץ מאז הקורונה הפציעה בחיינו, יש חשש מסוים שהניתוק שהיא מייצרת בין ה-NBA לעולם יימשך גם אחר-כך.

יש משהו בבועה שגורם להרבה פחות הזדהות בין האוהדים של המשחק לבין הקבוצות שהם אוהדים (בהנחה שהם בכלל הגיעו לבועה, לא כמו במקרה שלי…). זה מתחיל מזה שהפרקט נראה תמיד אותו דבר עם שינויים מינוריים, מה שמקשה ליצור רגשות הזדהות (מאוד מקווה שלקראת הגמר הם ישקיעו יותר בתפאורה הזו), ממשיך עם הכתובת העליונה על גב הגופיה של השחקנים שכבר לא מייצגת את שמם (בהתחלת הבועה מאוד התרשמתי מהשחקן הצעיר, גופיה מספר 1, של דנבר – סטנד-אפ אבל אחרי כמה ימים הבנתי שמדובר במייקל פורטר-ג'וניור) ונגמר בהרבה פחות אמוציות ממה שהייתי מצפה לראות בפליאוף מחלק גדול מהקבוצות (אלה שהגיעו עד הנה, הן דווקא הקבוצות שיותר השקיעו בתחום אבל בשלבים הראשונים הייתה תחושה שמכיוון שממילא אנחנו רואים מה שהמצלמה מראה לנו וזה חצי מגרש, יש שחקנים לא מעטים שפשוט לא רצים להגנה כי ממילא אף אחד לא יראה את חוסר המאמץ הזה).

עכשיו, התופעה הזו של חוסר הזדהות עם קבוצות ושחקנים שהם הרבה יותר שכירי חרב משחקני נשמה שמזוהים עם מועדון היא ממש לא חדשה אבל בעיניי הבועה מעצימה אותה פי כמה והופכת את הכל להיות ארעי ומקשה מאוד על חיבור רגשי בין האוהדים לקבוצות ולשחקנים. הבן שלי בן השש הפנה את תשומת ליבי בסיבוב השני שכל אחת מהקבוצות עלתה לשחק בשחור מתישהו בסיבוב, הוא שם לב לזה כי הוא חשב שטורונטו בלילה אחד ומיאמי בלילה אחר זו אותה קבוצה אבל לדידי זה בדיוק העניין – הכל בבועה נראה אותו דבר ויום אחד, אחרי שהיא תתנפץ, יהיה לדעתי לא פשוט להחזיר את המצב לקדמותו.

4.   

עוד דבר שמעניין אותי לגבי העונה הזו בכלל ולגבי הפליאוף האחרון בפרט, היא איך יסתכלו עליהם בעתיד מבחינת ההשתייכות שלהם לכל מיני שיאים איזוטריים כמו שב-NBA אוהבים. קחו את הסדרה בין הראפטורס לסלטיקס למשל, מבחינה טכנית היא הייתה הסדרה היחידה בהיסטוריה שהיו בה 7 ניצחונות חוץ (הפעם האחרונה שסדרה שלמה נגמרה בניצחונות חוץ הייתה ב-1984 בסיבוב הראשון כשניו ג'רזי נטס ניצחה את פילדלפיה בסיבוב הראשון, אבל אז היה מדובר בסדרה של 5 משחקים) אבל האם כך יסתכלו עליה בראי ההיסטוריה? (בהקשר הזה נדמה לי שהרצף של הסלטיקס, של 5 הפסדים ביתיים רצופים, שנקטע הלילה בניצחון על מיאמי, גם הוא שיא).

גם ה-37 נקודות של טיילר הירו הם שיא לשחקן שעולה מהספסל, ה-63.1% שהקליפרס קלעו מהשדה מול דאלאס במשחק מספר 5 הם שיא, 100 הנקודות שהראפטורס קיבלו מהספסל שלהם מול ברוקלין במשחק מספר 4 הם שיא וגם כל ההצגות של דונובון מיטשל וג'מאל מוריי אחד מול השני מעידים על נתונים שלא ראינו קודם אבל האם זה משהו שאנחנו יכולים להתייחס אליו כאילו הוא קרה בעולם האמיתי? שאלה להיסטוריונים.  יש סיכוי שכמו מה שאנחנו 'אליפויות עם כוכבית' בסוף אליפות היא אליפות היא אליפות, אבל הבועה באמת מאתגרת את החשיבה הרגילה בדבר דברים שהיו קורים או לא קורים בעולם 'נורמאלי'.

5

ותהייה אחרונה לגבי הבועה – כל-כך הרבה הקפדה עשו במי להכניס ומי לא להכניס לתוך הבועה בפלורידה – למה לעזאזל לא יכלו להשאיר בחוץ את ג'ף ואן גנדי?!

שבוע טוב לכולם

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. ואן גנדי השדן הכי מבדר ביי פר.
    אחרי במקום השני זו האישה התותחית ההיא שגם משדרת, היא מאד מבדרת אבל בצורה שונה.

  2. הרהורים מעניינים, תודה רבה יאיר.
    .
    יחסית לציפיות/חששות שהיו לי לפני הבועה, היא יחסית מוצלחת וקרובה לחווית משחק רגילה, אבל מסכים שיכול להיות שהיא משפיעה, ויותר מכך שהיא תשפיע גם אחרי (אם יהיה אחרי, ומתי, ואיך הוא יראה…)
    .
    הכל עניין של פריימינג – הדבר היחיד שיותר גרוע מג'ף ואן גנדי הוא סטן ואן גנדי… בג'ף ננוחם.

  3. הדבר היחידי שלא הייתי שם בכוכבית זו האליפות.
    אני חושב שזו אחת האליפויות הקשות.
    למעשה יתרון הביתיות נמחק לחלוטין ויש פחות לחץ מהאוהדים והתקשורת לכן אנחנו רואים תצוגות
    טובות יותר של קבוצות שהגיעו כאנדרדוג- מיאמי, דנבר, דאלאס, יוטה..
    .
    אין טיסות, אין נסיעות ומצד שני אין משפחה .. למי שיש זה יותר קשה.
    לכל הרווקים אלו חיים כרגיל פחות או יותר.
    .
    לי באופן אישי הפריע מאוד לא לראות את השמות של השחקנים על החולצה, גם ככה קשה להתחבר למשחק במגרש ריק נטול אוהדים וסינתטי לחלוטין אז למה אני צריך לראות
    50 שחקנים שקוראים להם "black lives matter"'
    40 שחקנים שקוראים להם equality
    30 שקורים להם freedom
    וכו..
    .
    היה נחמד אם היו עושים את זה 1-2 משחקים ולאחר מכן חוזרים לשמות האמיתיים.
    .
    אם כבר בועה וכולם נמצאים באותו מתחם.. זה ממש הכעיס שלא עשו פלייאוף 1-16
    איזו הזדמנות יותר טובה מזו נקבל?

  4. לי כאוהד שרוף של המשחק פשוט קשה עד בלתי אפשרי לשרוד את המשחקים….אין אוירה , הכל סינטטי , ללא השראה ….אני בטוח שהרייטינג בקרשים.
    תראו משחקים היסטוריים בNBA TV כדי להיזכר איך נראה פעם כדורסל ואיזה הבדל תהומי !

    1. תודה יאיר. מסכים אתך מאוד על התחושה jack.
      מצד אחד כיף שיש משחקים והבועה מתנהלת למופת אבל זה באמת קשה לצפות במשחקי פלייאוף באווירת ליגת קיץ …
      אני לא חושב שתהיה כוכבית על האלופה, כתבו פה מעלי כבר לטעמי מבחינת מבחן מנטאלי הבועה מזמנת אחד מאוד מאוד מורכב לקבוצות ומי שתעמוד בו ראויה לתואר בלי שום כוכבית.

  5. תודה יאיר
    עם סעיף 1 אני לגמרי מזדהה …רק חבל שעוד שבועיים וקצת כל הטוב הזה מאחורינו .

    לגבי כוכבית
    ..תלוי מי תיקח אליפות
    אם זו ל.א (כנראה ) אז כמה שאני לא אוהב אותה אין בכך שום כוכבית
    אבל אם זו מיאמי ( לא באמת ) אז זו כוכבית גדולה שכן היא הרוויחה מכך שלא היה לכל אלו מעליה יתרון ביתיות ….ולמעשה תוסיף לשאלות שלך האם זה נחשב להשוות אותה ליוסטון 95 כיחידות שלקחו אליפות עם מיקום נמוך בכל הסדרות .

  6. טיילר הירו הוא לא שיא מהספסל
    פרד בראון מסיאטל עם 45
    קארי עם 40 כמו לא אחר מאשר ניק ואן אקסל(שעשה זאת במדי דאלאס) ות׳ורל ביילי עם 39 במדי יוטה
    לו ווילאמס אגב קלע 36 העונה מול דאלאס ו 36 מול גולדן סטייט בעונה שעברה מיד אחריי ההופעה של הרו
    פילדילפיה 76 הפסידה 9 משחקי פלייאוף רצופים בבית בין 68 ל 71.
    זאת עונה עם כוכבית, כמו 99 כמו 2012
    עובדתית ואין מנוס מזה, מספר משחקים לא אחיד בעונה הרגילה ומשחקים ללא קהל. בספרי ההיסטריה תהיה כוכבית לצד 2020 שתסביר את מה שקרה השנה
    מה שעצוב שגם 2021 הולכת לקבל כוכבית
    אפרופו שיאים, הקבוצות בבועה קולעות באחוז הכי גבוה בהסיטוריה מהעונשין. כמראה שקהל שמפריע עם בלונים עושה את העבודה.

        1. את השיא בעונה הסדירה קבע ג'מאל קרופורד במשחק האחרון בקריירה שלו (בינתיים) במשחק סיום העונה שעברה של הסאנס מול המאבס(51).

          1. אהה סליחה בעצם לא המשחק האחרון בקריירה כי הנטס הצליחו לדחוף אותו העונה לאיזה 5 דקות כדי שיהיה בסגל פלייאוף.

      1. אור
        התייחסתי לפלייאוף
        ניק אנדרסון קלע 50 מהספסל עבור אורלנדו
        ג׳מאל קרופורד עם 51 כפי שציון לעיל
        בדרך כלל כשאני מציין מספרים אתה יכול להיות רגוע שאני מדייק

  7. תודה יאיר.
    מסכים מאוד עם אהרון לגבי האליפות. הרי מי שנפגע מהיעדר הביתיות אלה המדורגות גבוה. מיאמי די הרוויחה כאן (מה גם שמשחקים במדינה שלה – בפלורידה…).
    לכן אליפות של הלייקרס תעשה צדק לדעתי.
    האם מיאמי היו עוברים את אינדיאנה בלי ביתיות? כנראה שכן. את מילווקי – פחות בטוח. את בוסטון – עוד פחות

  8. ג'ף ואן גנדי בהחלט משדר בצורה קצת מציקה, לפעמים זה מצחיק ולפעמים זה מעיק. אבל בסוף הסיפור (ואני חושב את זה הרבה בזמן האחרון) יש לו ניסיון של 20 שנה של אימון בNBA ברמות הגבוהות ביותר, וזה משהו שאי אפשר לקחת לו – כדורסל הוא יודע וכנראה יותר טוב מכולנו גם. יצא לי לחשוב את זה הרבה על האנאליטים של TNT (קני שאק וצ'ארלס) שהשניים האחרונים ידועים בשטויות שיוצאות להן מהפה, אבל בסוף הסיפור – האחד אלוף ארבע פעמים והשני היה בגמר פעם אחת ולשניהם MVP אחד וזה פסיכי, ולכן אני רוכש הרבה יותר כבוד משאני סופג את ההצקות.

  9. תודה יאיר. כמו שכתבו מעליי זאת לא אליפות עם כוכבית, אלא אחת עם סימן קריאה. במיוחד אם באמת הלייקרס יקחו כקבוצה שכנראה היה לה יתרון ביתיות בכל המערב (ואולי אפילו בליגה, בהתחשב במומנטום שלהם ושל הבאקס כשהפסיקו לשחק במרץ)

  10. אחלה כתיבה. מסכים איתך
    לגביי א : עם שני ילדים קטנים ועבודה אני לא מספיק להימלט לבועה …
    כוכבים : יש רק בשמיים. אבל אלה שמשחקים כדורסל ימשיכו לשלוט, מדי פעם תהיה לסטר או דטרויט אבל לרוב הכוכבים יקחו אליפות או יפצעו בדרך (כמו דוראנט וקליי או לאב ואירווינג בעונה של בלאט)
    כוכבית – מי שרוצה לשים כוכבית שיהיה לו לבריאות, לגביי ההיסטוריה זה לא משנה, התנאים של כולם שווים,
    אני חושב שאליפות פה תהיה יותר קשה. בגלל הניתוק מהמשפחה, המחאה, והוירוס.

  11. יאיר, רק עבור המשפט האחרון הפוסט שלך זכאי להיכנס ל-'10 הטובים אי-פעם בהופס',. ובקשר לסגר, אשתי קנתה נייר טואלט (TOILET PAPER, לא בטוח את האיות העברי) לשנתיים. אז אני משתמש בו לטישו, לנפקינגס, לכל דבר.
    במשחק אמש כמעט פוצצתי את מסך הטיווי בגלל ואן גנדי. הוא לא סתם את פיו לשנייה ולא הפסיק עם השטויות שלו!

    ולי קרה עוד משהו בבועה: אני מנסה לשנוא את הלייקרס כמו תמיד אבל זה לא קורה. עדיין לא ויתרתי. יש עוד שבועיים או משהו כזה!

  12. תודה זעפרני. מילה אחת לגבי חילופי הדורות, כל הליגה צעירה יותר אבל זה עוד לא שם לגמרי. בלי ווטרנים או סופרסטאר מוכח אף קבוצה לא תיקח אליפות. אני מעדיף כרגע לסדרה את לברון דייויס סטף קליי ודוראנט לדוגמא על טייטום בראון מיצ׳ל מארי ואייטון או כל צעיר אחר לפחות כרגע

כתיבת תגובה

סגירת תפריט