סדרת גמר המזרח המרתקת בין מיאמי לבוסטון תמשיך היום, כשאחרי הפסד ומחצית שנייה חד-צדדית במשחק החמישי בוסטון שוב עם הגב לקיר, הפעם כשהיא תנסה לכפות על ג'ימי באטלר ומיאמי ללכת למשחק שביעי.

02:30-מיאמי היט (3) – בוסטון סלטיקס (2)

המשחק לא ישודר בטלוויזיה הישראלית בשל יום הכיפורים. יהיה שידור חוזר בערוץ הספורט ב-20:00 בערב מיד עם מוצאי הצום, יום שני.

הסיפור של המשחק הקודם, ואולי של כל הסדרה, היה היכולת של בוסטון להגיע לטבעת. בשני הניצחונות שלהם הסלטיקס קלעו 58 נקודות למשחק בצבע לעומת 36.7 בהפסדים (41 כשמורידים את המשחק הראשון בו קלעו רק 26 נקודות), כשטייטום, ווקר ושות' מצליחים להגיע בקלות לטבעת או לעונשין. זה בלט במיוחד במחצית השנייה של המשחק החמישי, בה הסלטיקס קלעו 70 נקודות ב-50% מהשדה.

הם עשו את זה לא מעט בזכות שני הסנטרים שלהם, מלבד טייטום וקמבה. אנס קנטר היה משמעותי ברבע השני כשהשיג נקודות בצבע ופגע בכל הסכמה ההגנתית של מיאמי ודניאל ת'ייס היה אחד מגיבורי המחצית השנייה, כשהוא משלב בין חסימות נכונות מעל קשת השלוש שפתחו את ההתקפה למובילי הכדור של בוסטון, ריבאונד והגנה נהדרת על השחקנים של ההיט. הוא היה הסנטר הטוב על המגרש במשחק נפל של באם אדביו, שיצטרך להיות הרבה יותר טוב בשביל שמיאמי תנצח.

איך היא תעשה את זה? הסיפור עובר גם בהתקפה שלה. ההיט לא פוגעים מהשלוש, במיוחד ג'יי קראודר (6 מ-33 מאז המשחק הראשון, 1 מ-11 בשניים האחרונים) ודאנקן רובינסון (3 מ-15 בשני המשחקים האחרונים). יכול להיות שהדבר הנכון מבחינת מיאמי יהיה יותר דקות לשחקנים אחרים – לא רק טיילר הירו ואנדרה איגודלה, אלא גם קלי אוליניק שיכול להקשות על בוסטון בצבע, סולומון היל ודריק ג'ונס ההגנתיים או אפילו קנדריק נאן. ברבע השלישי של המשחק האחרון ובלא מעט רגעים אחרים לאורך הסדרה זה נראה כאילו ההתקפה של מיאמי פשוט נתקעת, כשאף אחד לא יכול לשים סל.

השחקן שאמור להיות זה שיוציא את מיאמי מהבוץ ברגעים כאלה הוא ג'ימי באטלר, בסדרת פלייאוף לא גדולה. בשני הניצחונות הראשונים הוא עשה פעולות גדולות בקלאץ' שהבטיחו ניצחונות, אבל 18.4 נקודות ו-4.4 אסיסטים למשחק זה מעט מדי בשביל הגו-טו-גאי. רק במשחק בודד, הרביעי, הוא זרק מעל 14 פעמים. מיאמי צריכה באטלר טוב יותר, אותו אחד שקלע 40 נקודות במשחק הראשון נגד מילווקי או 28 ו-27 נגד אינדיאנה.

הדבר המעודד ביותר מבחינת ההיט הוא שהם כבר היו בסיטואציה דומה בסדרה. במשחק השלישי בסדרה בוסטון קלעה 118 נקודות, הגיעה בקלות לצבע והייתה יותר אגרסיבית – סחטה עבירות מוקדמות מבאם ובאטלר והייתה ראשונה לכל כדור. במשחק הרביעי זה התהפך: מיאמי הצליחה להרחיק את בוסטון מהצבע, להגיב בזמן (לא פתחה את המשחק עם הגנה אזורית, אבל סיימה אותו עם אחת; ההפך מהמשחק האחרון) ובסופו של דבר לנצח בזכות יום מדהים של טיילר הירו. אי אפשר לצפות שיקלע שוב 37 נקודות, אבל הם הראו שהם יכולים לעשות את הסוויץ' המנטלי הזה בין משחקים. מיאמי ניצחה פעמיים אחרי שני ההפסדים שלה בפלייאוף.

דיברנו בהרחבה על מיאמי, אבל יש עוד קבוצה במשחק הזה. הלחץ עדיין על הסלטיקס כשהפסד כאן שולח אותם הביתה והם ירצו להראות שוב את האינטנסיביות של המשחקים הקודמים. הם יגיעו לשם לא רק בזכות ת'ייס או היכולת של טייטום להגיע פנימה, אלא גם בזכות קמבה ווקר וג'יילן בראון. הראשון היה מסוכן בפיק-נ'-רול וקלע כמה זריקות חשובות בבריחה של בוסטון במשחק החמישי ובשלישי. השני תקף את דאנקן רובינסון כמה פעמים ונכנס לצבע בקלות כשההיט לא מצליחים לעקוב אחריו. אם שניהם ימשיכו להיות כאלה אגרסיביים אז בוסטון עוד תעלה.

לא רק שניהם: הסלטיקס הצליחו לאבד פחות ולהשיג הרבה נקודות בהתקפת מעבר יעילה במיוחד, נוסף ליתרון בריבאונד. הריכוז של הסלטיקס הוא עוד הבדל בין המשחקים, כשהוא הושפע גם מהיכולת של מיאמי לשנות הגנה בזמן המשחק – משהו שלא קרה במחצית השנייה המדהימה שלהם. היכולת של בוסטון להתמודד עם הלחץ על מובילי הכדור, או העדרו של הלחץ הזה, קריטית.

לסיכום, בוסטון יכולה להיות מעודדת מהמשחק האחרון שלה. מיאמי תצטרך להגיב, אבל היא כבר עשתה את זה בהצלחה בעבר וגם היום אני מאמין שנראה דברים שלא ראינו בסדרה (למשל הרבה דקות של באם ואוליניק ביחד בניסיון לשמור על הצבע).קשה להמר על 7 מ-36 פעם נוספת מהשלוש למוליכה, אז הפעם אני עם מיאמי.