מן הסתם מישהו העליל על מייסון פ', שכן בוקר אחד הוא נעצר על לא עוול. בכל יום בשמונה בבוקר הוא היה מתעורר בחדרו במלון "היעד הגדול" לקול מתיחה חדשה שהג'וקר – חברו לקבוצה – עמל עליה קשות בלילה. פעמים רבות תהה מתי הג'וקר מספיק לתזמן שינה עם המתיחות היומיות לקבוצה שלמה שדורשות זמן הכנה רב, וכל פעם מחדש קיבל את תשובתו במשחקים, כשהקבוצה ירדה להגנה. אך היום הג'וקר לא הגיע. דבר זה מעולם לא קרה במהלך שהייתם בבועה. מייסון חיכה קצת, חקר מהכרית את הדלי, שהביט בו משועמם בחזרה מפינת החדר, מלא נוזלים וממש לא תלוי בעזרת חוט מעל ראשו של מייסון, ולבסוף התיישב במיטתו. מיד נשמעה דפיקה בדלת וברעש של בקבוק יין נפתח נפרצה לה הדלת ובובת פרווה נכנסה. "הג'וקר, זה אתה?", שאל פ', נעמד כדי לגלות שבובת הפרווה משתווה לו בגובה. הבובה, לעומת זאת, התעלמה מהשאלה כאילו הגעתה היא רק מקרה שצריך לקבל כמובן מאליו, והחוותה ידה לכיוון הדלת. "אתה בטוח שאתה לא הג'וקר?" ניסה שוב פ'. אפשר ממש היה לשמוע את העיניים מתגלגלות מאחורי המסיכה הפרוותית. הבובה החוותה אל תג השם שלה, שרק אמר גופי, ומשם שוב אל הדלת. "אבל הג'וקר אמור להיות פה עכשיו למתיחת הבוקר ומשם נצא יחד לאימון". גופי נאנח ולקח את הדלי מלא המים שרק חיכה להזדמנות להיות חלק מהשיחה ושפך את כל תכולתו על מייסון. מייסון ציפה שזה מה שיבוא בעקבות הדרישות החוזרות שלו. החלק שהפתיע את מייסון היה שגופי שפך את תוכן הדלי במיומנות על הקיר ומשם המים ניתזו חזרה על פניו של מייסון. כל כך מופתע, שמייסון פ' לא שם לב שבינתיים הספיק גופי לכבול אותו באזיקים ולהוביל אותו אל מחוץ לחדר. מייסון היה כל כך מבולבל שהוא דמיין שראה בזווית העין צללית של דמות עם אוזניים ענקיות מחזיקה כוס יין. מכיוון שהייתה זו צללית שאולי דמיין ואולי לא, לא הייתה לו כל דרך לדעת שהצללית מרוצה, ולמרות זאת הוא היה בטוח בזה.

בלי שום אזהרה מלבד האיגיון שהקדים, מייסון פ' הוכנס לרכבת של דיסנילנד. הייתה לו פחות משנייה לחשוב על מה שהוביל למצבו הנוכחי ועד שהרכבת החלה בנסיעתה, ומהמושב שמאחוריו קפץ אליו בהפתעה הג'וקר. קריאות ההפתעה של מייסון נבלעו להן ברקע פארק השעשועים הריק תחת צרחות עובדי שכר המינימום הכלואים במעונותיהם שמתחת למתקנים. "עבדתי עליך, מיילס" "אלף פעם, זה מייסון. ידעתי שכל זה היה חלק מהמתיחה שלך. הלכת קצת רחוק הפעם" "זה רק כמה אוכמניות. אל תדאג, מרשל, זה ירד בקלות". מייסון הבין פתאום שהמכנסיים שלו קצת רטובים ונוזל כחול מתחיל להיספג בכרית שמתחתיו. "אז אין לך שום קשר למעצר שלי?" "מה? לא, לא. הם אומרים שתקפת מישהו. יש אפילו סרטון" "סרטון? יש לך אותו?" "כן, תראה -"

"עבדתי עליך", חגג הג'וקר. "זה לא מצחיק אף אחד כבר יותר מעשר שנים. ילדים שחשבו אז שזה מצחיק מסתכלים על התקופה השחורה הזו כמו שההורים שלך על תסרוקת אלי אוחנה" "להורים שלי עדיין יש תסרוקת אוחנה. ועבדתי עליך שוב, מתיאס, תראה את הפרצוף שלך" "זה עצבים, ג'וקר. יש באמת משפט וסרטון, או שהכל עדיין חלק מהמתיחה שאתה לא מוכן להודות בה?" "כן, כן. הנה -"

Danny Green with the worst flop of the playoffs? 😂 pic.twitter.com/PCr1GmJGj8

— NBA Central (@TheNBACentral) September 19, 2020

"די כבר עם המתיחות. יש סרטון אמיתי?", שאל מייסון, לא מוכן להאמין. "זה הסרטון האמיתי. הלייקרס מאשימים אותך בתקיפה בנסיבות מחמירות של דני גרין" "פאאאאאאאאאאאדג'.". מייסון כמעט קילל לראשונה בחייו. למזלו החינוך המערב תיכוני שלו הציל אותו ברגע האחרון מהצלפות קשוחות על ידי אביו ורוח הקודש. אבל מול מה שעומד בפניו, אף אחד מהם לא יציל אותו. הוא ידע שמול הלייקרס אין באמת טעם להיאבק, בטח לא בערכאות המשפטית, שם ידו הארוכה של התאגיד שולטת. כל כך חסר תכלית היה לנסות להיאבק איתם בדרך המשפטית הזו שייתכן והיה מייסון מעדיף לזרוק עצמו תחת גלגלי הרכבת ברגע זה אלא אם היה יודע שחוסר התכלית עצמו היה מונע ממנו לעשות זאת. "אל תדאג, מאדוקס. המאמן מאלון מארגן את הצוות הכי טוב שאפשר כדי להגן עליך. ברגעים אלו הוא אוסף את האס שלנו. אנחנו ננצח פה". שניהם ידעו שהג'וקר משקר. ושניהם גם ידעו בדיוק מה הדבר הבא שהג'וקר עומד להגיד. "עבדתי עליך".

"מ.פ.ג'?", נבח הקול. מ.פ.ג' הביט בו פעם אחת כדי לשמור על כללי הנימוס. כדי לשמור על כללי הדושבאגיות, מ.פ.ג' חשב לעצמו כמה המאמן מאלון נראה כמו פיטבול שלאף אחד לא היה הלב לספר לו שהוא בעצם עכבר. "זה מה שהדלת אומרת", הקניט מ.פ.ג' בעודו מנסה להרים אצבע משולשת אך מפסיק באמצע מפחד שהעצמות ישברו בדרך. "לא, זה לא. הדלת אומרת 'יציאת חירום', כי זו יציאת חירום שאתה מסרב לעזוב" "אולי שיניתי את השם שלי ליציאת חירום, חשבת על זה?" "או שלא נתתי לך לשחק משחק אחד ואתה מנסה לעשות לי דרמות". "תראה", אחרי בערך דקה של שקט המאמן מאלון החליט להמשיך לדבר, "יש לנו בעיה עם מקאולי" "מקאולי?" "אממ, מקנזי? הסנטר הלבן שאני נותן לו להחזיק בכדור בזמן שג'מאל נח על המגרש" "מונטגומרי?" "אני חושב שזה האח שלהם שעדיין בתיכונים. מיינארד? לא משנה. הלייקרס לוקחים אותו למשפט". הגיוני, חשב מ.פ.ג', עוד בחורה עם עוד בעיה להפיל לרגליו ולהכביד על הכנפיים שלו. "אצטרך חמישים ירוקים ליום, אש"ל ורכב של החברה" "אתה תקבל את המשכורת הרגילה שלך, שגבוהה יותר מזה. ואני עוזב עכשיו" "אם אתה מתכוון להמתיק את העסקה, בכיף. ואל תיתן לדלת לפגוע בך בדרך החוצה. בום!".

מייסון הוכנס לבית המשפט, אשר הסתתר בכיכר ניו אורלינס. ברגע הראשון המקום נראה לו עמוס והמוני להחריד, אך כשמצמץ שוב גילה שמרבית האנשים שראה באולם היו לא אלא ראשים ענקיים מוקרנים על הקירות. מבין האנשים שכן היו בחדר הוא זיהה את חבריו לקבוצה, ג'מאל, סניור מילסאפ ו-מ.פ.ג' עומדים לצד המאמן מאלון. בצידו השני של האולם עמדה לה בשעמום צייתני גבה. בין שני הקצוות הוקם לו שולחן מפואר, שהיה הולם קפטן ספינה מהמאה ה-18, שמאחוריו ישב השופט הנכבד, מר כסף. לצידו, ליד שולחן שהוקם במאמץ להראות מפואר-יותר-בדיוק-במידה-הנכונה מהשולחן של מר כסף, ישב לו המלך, הראשון לשמו, לברון ג'יימס. עיניו אמנם עצומות, כמו לא רואה מה מתרחש סביבו, אך ברור שהוא שומע כל רחש. מעל כולם, במבט ראשון נדמה כמו ניצב ממרפסת גבוהה מרוב שמורם מעם, נראה כמעט כאילו אף אחד לא שם לב אליו אך למעשה ניתן היה להבחין שכולם פשוט מאוד מתאמצים לא לעשות את זה, ישב מיקי מאוס, מערסל כוס יין אדומה מהרגיל. מעל כולם התנוססה כרזה ענקית "היינו מוכרים לך כל מה שאתה צריך – אם לא היינו מעדיפים שתצטרך את מה שיש לנו למכור". המשפט החל.

פסל ענק של דונלד דאק סב על צירו ומתוך דלת מסתורית יצא לו דני גרין שהלך והתיישב בדוכן העדים. הגבה התרוממה ופנתה לשמוע את לחישתו אליה. הגבה הקשיב לו דקות ארוכות בקושי בולט ואז הסתובב לקהל המוקרן ואמר, במבטא דרומי בולט שגם שנה בעיר הגדולה לא הצליחה להסיר "עכשיו, אני אולי לא שחקן מהעיר הגדולה, עד לפני שנה לפחות, וכוכבי אינו זוהר דיו כדי לקבל את מנת המנהיגות והכבוד שייתכן ושייתכן שלא נרכשת עם אותו זוהר מדובר, אבל אודה לכולכם מאוד אם תוכלו להסתובב על מנת שהעד המכובד פה יוכל להשתתף בדיון המשפטי הבא עלינו לטובה. רב תודות". אף אדם לא נע ממקומו, אלא אם כן סופרים את תנועת הגבות שלהם מעלה כאומרים 'אה?'. לפתע מפלצת צבע שטוחה העונה לשם דווייט הזדחלה לה על הרצפה והרימה את קולה "יוֹ, הוא רוצה שתסתובבו כי דני גרין לא מתפקד כשכולכם מסתכלים עליו". כולם הסתובבו במקום במרמור בולט. מייסון הציץ והבחין בדני גרין מגניב מבט לעבר המרפסת הרמה, אך החזיר מבט אחורה כדי שדני גרין יוכל להתחיל את סיפורו. דני גרין נפתח וסיפר הכל. את רגע העבירה הקשה, בו הופתע לגלות רגל מתעופפת לחזהו. את נפנוף הידיים והקריאה לעזרה, שאיש לא שמע. את איבוד השליטה על רגליו והנפילה האיומה שבאה בעקבותיו. את המפגש הכואב בינו לבין הפרקט הקר. את הזכרונות שלו, שעדיין רודפים אותו בלילה, של מייסון מקפץ לידו, כשאותה רגל פוגענית ממשיכה לאיים לפגוע בחלקים נוספים. את שברון הלב שחש כאשר מייסון הסתובב לכיוון השני ואפילו לא הציע את ידו להרים את דני גרין שבור הגוף מהפרקט. תשע שעות ו-46 דקות דיבר דני גרין ברציפות, ומיד כשסיים קם המלך למחות דמעה בודדה מעינו והחל במחיאות כפיים נרגשות, אליו הצטרפו מרבית הצופים המוקרנים באולם. בצירוף מקרים מדהים, תשע שעות ו-46 דקות זה בדיוק זמן הנסיעה מפתח בית המשפט אל העיירה ניו ברן שבצפון קרולינה, שם, ללא סיבה נראית לעין, התגנבה מחשבה אל ראשו של הסופר ניקולס ספארקס, שאולי השיא בדיוק עבר והגיע הזמן לפרוש מתחום ספרות הטרגדיה. או אז, ניקולס ספארקס גילה שבשוגג הוא החנה את מכוניתו מעל ברווז המחמד של בנו הצעיר, וחיוך של הקלה נפרש על פניו.

הפסל של דונאלד דאק סב שוב על צירו ודני גרין נעלם כלא היה. תחינתו של המאמן מאלון לחקור את דני גרין מהצד השני נתקלו, קודם כל בקול מהקהל שאומר "זה בדיוק מה שאיש אשם היה מנסה לעשות", ואז ברשרושי נייר העטיפה מהטאקו טיוזדיי™ של המלך לברון המלווים בתנודת ראשו של מר כסף לשלילה, והמשפט המשיך בשלו אל שלב עדויות המומחים. מייסון צפה בחוסר אונים וללא יכולת להגיב במומחה אחר מומחה עולים לדוכן העדים לטעון את טענותיהם. גם אם היה יכול להתגבר על הפחד המשתק, על חינוכו המערב תיכוני שהתחנן בפניו לתת למשפט להמשיך למרות התסכול ולחכות בסבלנות לתורו, ועל חוסר התועלת שהיה מגיע עם תגובה שכזו, מבט אחד מהמלך לברון הבהיר לו שזה יעלה לו בנייר עטיפה מגולגל הישר לראש, או במקרה היותר חמור – במר כסף עצמו לראש. המומחה הראשון היה מומחה אנליטיקה בחסד עליון וכותב מכתבי תלונה עקבי בחסד תחתון מיוסטון, שכל הנוכחים בדיון חשבו שהוא עוד בובת אנימטרוניקה מבית היוצר של דיסני עד שפתח את פיו, אשר טען שהלייקרס קופחו במהלך כל המפגשים עם דנבר ולראייה המלך לברון לא זכה במספיק שריקות לעונשין לטובתו למרות שהוא בטוח היה שמגיע לו. המומחה השני היה כלכלן סדרתי, שהציג גרפים שונים שבכולם ציר ה-X היה "הכנסות לאורך זמן", כשבגרפים בהם הפונקציה כללה את הלייקרס הוא כלל גם נקודה על הפונקציה שכונתה על ידו "כל הכסף". המומחה השלישי הוא האח פוסטר המהולל, מהשופטים הבכירים בליגה, שבא להסביר את סוג השריקות הרגילות שקבוצה כמו הלייקרס, שהגרפים הוכיחו שהיא גדולה כי היא "מביאה את כל הכסף", צפויה לקבל, ולכן זה מאוד משונה בעיניו שלא נשרקה עבירה על התקיפה האכזרית של מייסון על דני גרין. כראייה הוא הציג סרטון שאמור להבהיר הכל:

תוך כדי עדותו של המומחה השלישי, מייסון כבר לא הצליח לעצור את עצמו ולמרות חוסר התועלת המובנה שבמאמץ כמעט התפרץ לשאול את האח פוסטר המהולל כיצד הלייקרס יכולים להיות בו זמנית גם מקופחים וגם להנות משריקות לטובתם, אך מ.פ.ג' הקדים אותו. הבעיה היא שבזמן שלקח למ.פ.ג' להחליט אם לקרוא לאח פוסטר המהולל אחד שנראה כמו "מוכר צעצועים בפרק של איזור הדמדומים שמפתה ילדים עם צעצועים מיוחדים ואז הופך את הילדים לצעצועים" או כמו "אחד שהיה מנסה לסגור את מכסחי השדים", הקדים אותו המלך לברון אשר הקדים קנה לוושט עם הטאקו טיוזדיי™. המאמן מאלון הבין את הרמז והוריד את מ.פ.ג' לספסל לפני שהאחרון הספיק להתחמם. מ.פ.ג' בחר להתפשר על לצאת על המאמן מאלון. "מכיר את זה שבכל כיתה יש את הילד שמזכיר למורה שהיא שכחה לתת שיעורי בית?", הוא לחש לו באוזנו. "כן" "ובכן, אתה נראה כמו חתיכת חרא".

בפעם הראשונה במהלך המשפט, מייסון הבחין שג'מאל, שעד כה לא הגיב למתרחש, שינה את תנוחת העמידה שלו באופן כמעט בלתי מורגש כך שעכשיו הוא דמה לגפרור בתוך קופסאת גפרורים שעומדת על ראשה, מוכן להתלקח בכל רגע. מייסון הרגיש שהוא חייב לנסות לדבר איתו. "ג'מאל?" "לא יכול. עסוק" "עסוק — במה?" "בניתוח המבנה הבסיסי והמצב הפסיכולוגי של להיות נטוש בתוך צונמי של כאוס משפטי והשליחים העצובים שלו" "והמסקנה שלך?" "תחושת הפתעה שלא יותר מאיתנו עומדים למשפט. או לפחות שאחד מאיתנו עוד לא נכנע ומודה באשמה" "זה יעזור באיזשהי צורה?" "לא. אבל זה הרבה יותר קל לבחור בצד של הבורים, היהירים והמתנשאים, לא חושב? להתחבא תחת מעטפת פנטזיה תפלה של תחושת עליונות" "אתה מודע לזה שאתה משתין עכשיו על הרצפה?" "כשאדם קובע את דעתו וגופו למטרה מסויימת ונותן 110% ממה שיש לו לתת, לפעמים הוא הולך להשתין על עצמו. זה פשוט קורה. אין בושה בזה". מייסון עקב מספר שניות אחר הזרם שחלחל לו אל מתחת לשולחן עד שהעין קלטה משהו זז שם. "ראית את זה? יש משהו מתחת לשולחן, הוא פלט. "זה רק סניור מילסאפ, אל תדאג. הוא שם מאז תחילת המשפט" "מה הוא עושה שם?", שאל מייסון, בתחושת הקלה מסויימת כי הרעידות שהרגיש מתחילת המשפט לא היו שלו. ג'מאל סובב את ראשו אליו והביט בו במבט שהיה מספיק כדי לחדור את ההגנות הטובות בליגה, ומייסון פתאום הבין. סניור מילסאפ הוא מראה. טמפרטורה של מראה היא תמיד אפס מעלות. המצלמה שלה היא רנטגן. כמו גביע יין שמונף אל על לכבודך בחגיגה משפחתית. שם, בהשתנקות, אתה לוקח חלק בזהות משתנה, שמעולם לא הייתה אמורה להיות שלך. מייסון הבין שסניור מילסאפ היה פעם במקום שלו, לפני שנים רבות. מילסאפ הגיע עם קבוצה אחרת לאותו המצב שדנבר הגיעו אליו השנה. הרבה תקוות היו מאותה קבוצה נמרצת עד שנתקלה בחומה הבצורה של המלך לברון והתרסקה כליל. מאז, אותה קבוצה פורקה בתהליך ארוך וכואב, תהליך שמשאיר עוד את סימניו על סניור מילסאפ, תהליך שלימד שגם בענף של קפיצות, עדיין אסור לקפוץ מעל הפופיק. "הקליפרס", לחש לו ג'מאל בטון שרומז שיש פה רמז עמוק שהוא צריך להבין. מייסון לא הבין. ג'מאל בחר להבין את מבטו המופתע של מייסון כמבט של הבנה והחל לצעוד קדימה למרכז האולם. תחושה משונה אפפה את מייסון, תחושה שלא חש מזמן. ביטחון. תחושת ביטחון שהלכה וגברה עם כל צעד של ג'מאל למרכז. אולי הם באמת לא כאלה קטנים וחסרי חשיבות. אולי יש להם באמת סיכוי מול התהליך המשפטי העגמומי. אולי הם בעצם מנוע השאול, מנוע שלעולם לא עוצר, רק נהיה יותר גרוע. אולי מגיע להם בכלל התנצלות על שהטריחו אותם כל כך וגרמו להם לרגע לחשוש. אולי הם בכלל אלים. אולי בדיוק ברגע זה הם משתתפים במאורע היסטורי. כשההיסטוריה מתקשרת, חייבים לענות, אין ברירה. לאף אחד אין. אפילו פניו של המאמן מאלון קמו לתחייה מהתרגשות, מדגישים את קווי החיוך העדינים שבקצוות עיניו. ג'מאל נעצר במרכז האולם, חזהו מנופח. הוא כחכח בגרון, אבל הצליל הבא שנשמע לא היה קולו הבוטח מכה בשופטים, אלא נייר עטיפה הנזרק במיומנות גבוהה אך קצת מוערכת יתר על המידה מאחד הכסאות הגבוהים הישר לראשו. ג'מאל פגש את הרצפה הקרה. מייסון הציץ אל מתחת לשולחן אל סניור מילסאפ, מתלבט אם להצטרף אליו. מייסון ניסה לחשוב מה ג'מאל היה אומר לו עכשיו. בטח משהו כמו "כל מה שאתה מרגיש כרגע הוא מערכת עצבים לא יציבה, חדשה באופן מבשר רעות לפלנטה, היא רוצה שתרביץ לקופים המרושעים או שתפסיד", אבל לא היה לו מושג מה זה אומר, אז הוא עשה את הדבר היחיד שיכול היה לחשוב עליו וכן היה מובן לו. כמאמין גדול בסדר הטבעי של הדברים, מייסון לראשונה בחייו העלה את המחשבה ש, אולי דברים צריכים ללכת לעזאזל. "אני מודה באשמה!", צעק. מלבד לחישה בודדה מהקהל "זה בדיוק מה שאיש אשם יגיד", האולם השתתק. המאמן מאלון קיבל את הדברים בכניעה של מי שציפה לכך מתחילת המשפט. מ.פ.ג' התלבט אם עכשיו הוא הזמן הנכון להגיד למייסון שהוא צילם אותו בעבר בחדר ההלבשה בלי חולצה והליגה נגד השמצה החרימה לו את הטלפון, אבל לבסוף החליט שלא. הגבה התרוממה, מוכנה להניף ידיים בתנועת ניצחון. רק קול שכשוך נוזל אדום בכוס יין נשמע מגבוה. זמן מוגזם של זמן עבר, נטול כל שמץ של התנגדות, עד שלפתע, בקול שדמה למכונת כתיבה נטענת, נשמעה הקריאה –

"לא".

משקפיו העדינים של מר כסף איימו להישבר מחמת רעידות הכעס שלו. הגבה ניסתה לשאול לפשר הדבר אך הושתקה במקומה. "אל תתחיל, גבה. אתה חושב שהכל בשליטה? גם ג'יי.אר חשב שהכל בשליטה. אפשר היה להריח את השליטה שלו למרחקים. אתה לא רוצה לגמור כמוהו". באותו שלב מר כסף פנה לעבר מייסון. "כשאני מכה בך, מייסון פ', אני רוצה להיות בטוח שזה נעשה לפי הספר", איים מר כסף, ממשיך ברעידות העצבניות שלו שכמעט מסוות לגמרי את היד המפעילה שמאחוריו שמשתייכת למלך לברון. למרות העצבים, הקור של מר כסף חדר עמוק מתחת לעור של מייסון, כאילו מדבר אליו מישהו במרחק מאות שנים. עמוק מתחת לבניין המוחבא בכיכר ניו אורלינס, מים קרים מציפים את המרתף, מאיימים להפריע לשנתם של עובדי דיסני הזוטרים. מכונת הכתיבה המשיכה – "אני לא חושב שאתה מבין את חומרת המצב -", אבל למייסון נמאס. הוא זרק לפח את הנימוס והכבוד לשופטים וקטע אותו "כל מה שאתם אומרים שעשיתי – עשיתי. בעטתי בדני גרין. המשכתי לאיים עליו. לא שרקתי לעבירות שהלייקרס רגילה לקבל כקבוצה גדולה. גרמתי לליגה להפסיד כסף. את כל הכסף" "אבל אתה מבין איך גרמת לליגה להפסיד כסף?" "כי הלייקרס לא קיבלו מספיק שריקות?". "הלייקרס בכל מקרה קרעו אתכם". מייסון עצר לחשוב. הוא התבונן בג'מאל, עדיין מעולף על הרצפה, והרגיש את זה מגיע. פריצת דרך מתממשת לה בתוך מוחו. מייסון לחץ על כפתור ה-Eject. "הקליפרס. מנענו מהקליפרס להגיע לגמר המערב".

המלך לברון דחף את מר כסף ונעמד על השולחן המפואר-יותר-בדיוק-במידה-הנכונה מהשולחן של מר כסף. "הללויה, הוא הבין. שנה שלמה אנחנו מחכים לרגע הזה. שנה שלמה, לא נתנו אפילו לוירוס לעצור אותנו. כולם חיכו לגמר מערב ביני לבין הרובוט. האנימטרוניקה של דיסני השתכללה מאוד בשנים האחרונות וזה היה אמור להיות קרב לדורות. האליפות הזו הייתה אמורה להיות אחת לדורות. קודם ניצחון על הקבוצה החמה בבועה, משם לנצח את הניסוי הרדיקלי של יוסטון, גמר מערב מול המיטב שיש לרובוטיקה המערבית להציע ובסוף גמר מול אלופת המזרח, עם חצי אל שהוציאו הישר מהמיתולוגיה היוונית. את מילווקי אנחנו יודעים כבר איך להעניש על הכישלון הזה. עשינו אותו במשך שנים לכל קבוצה שנכשלה בתפקידה – מניו יורק של הד"ר, אורלנדו של הדיזל ועד קליבלנד שלי. אבל מאיפה אתם צצתם פתאום? אתם אמורים להיות הקבוצה המוכשרת אבל הנאיבית, זו שלא באמת תסכן את הדרך שלי לאליפות על זמנית. זו הליגה שבה הקבוצות הגדולות מקבלות יתרון ברור מהשופטים. איפה זה היה בסיבוב הקודם? איך לעזאזל עברתם את הקליפרס?"

"זה מה שקורה", הזמן כמו עצר עבור מייסון פ'. הוא סוף סוף התאפס על עצמו. מדענים נוטים לחשוב שכזו רמה של התאפסות מוחלטת בלתי אפשרית מחוץ לערפיליות מרוחקות מאוד מכדור הארץ. מייסון תהה כמה זמן יוכל להמשיך כך. "כל המשפט הזה, המיצג, הכל רק כי אתם לא מבינים איך ניצחנו את הקליפרס, למרות שכל המערכת הייתה אמורה להיות נגדנו? איך האח פוסטר המהולל לא היה שם כדי לוודא את התוצאה המבוקשת?". המלך לברון קפץ מהשולחן קדימה, אל המרכז, שובר את הרצפה בנחיתתו. הגבה נעמדה מולו, "מלכי, אתה חייב לרסן את עצמך" "אבל זה חסר טעם להמשיך" "לא, זה לא". המלך לברון הסתובב אל הפסל של דונאלד דאק, נכנס בו עם הכתף כדי לסובב אותו על צירו ויצא מהאולם. המהומה הקטנה שפרצה בעקבות נטישת המלך נפסקה במהירות, ויחד איתה גם ההתאפסות המוחלטת של מייסון, כאשר כוס יין נזרקה מהמרפסת העליונה ונשברה לרסיסים על הרצפה. כעת כולם כבר נאלצו להודות בקיום המרפסת וחיכו לראות מה יעשה מיקי מאוס. מיקי מאוס נעמד על שתי רגליו ועזב את האולם. גופי הגיע כדי לקחת את מייסון, שבדרך החוצה הצליח להריח את הנוזל האדום שנזל לו על הרצפה מהכוס השבורה. הוא הופתע לגלות שהנוזל האדום הוא אכן יין, אבל אם היה קצת יותר מומחה ליינות אולי פחות היה מופתע לגלות שמדובר ביין וינטאג' בורדו אדום בציר 1990.

למייסון לא היה מושג כמה זמן הוביל אותו גופי במורד גרמי מדרגות בלתי נגמרים, אם הוא יוכל לשחזר את צעדיו בדרך החוצה או אם בכלל תהיה לו אי פעם האפשרות. גופי המשיך בשתיקתו גם בזמן שנעל אחריו את הדלת למרתף הקר. מייסון הבחין בשלושה צללים שעומדים מאחוריו. "מי שם? מי אתם?" "אתה יודע מי אני. אני היום הרע. היום ההוא שאתה שומע את התשובה ואז יושב לך בתא, תוהה… זה היום הכי גרוע אי פעם, מייסון, וזה בא" "היי, ג'מאל. מי איתך?" "אני רוח של המרתף, בווווו" "היי, ג'וקר" "עבדתי עליך" "בטח, ג'וקר. איפה היית במשפט?" "לא נתנו לי להתקרב. כל פעם שהגעתי לדלת האולם הגיע שופט ואמר שזו עבירה". "מי השלישי שאיתכם?" "אתה יודע, ניסיתי לגגל 'מייסון פ' צעיר' וכל מה שמצאתי זה תמונה של כוורת. כי אתה נראה כמו בובת שעווה גדולה" "הבנתי, מ.פ.ג'. מה אתם עושים פה? אנחנו מתארגנים כדי לחזור לקרב?". "הקרב, מייסון?", ג'מאל הניד בראשו לשלילה, "אין שום קרב. הקרב נגמר – הפסדנו אותו מזמן. לפני מאתיים שנה. אתה יושב כאן כבר נצחים. נופל עמוק יותר" "מה, מה הוא אומר, ג'וקר?" "השופטים התכנסו ונתנו לנו בחירה – או שמעכשיו ניקח את גורלו בידינו, אבל במסגרת התאגיד. נמשיך להתקדם בסולם, נחזיק בזכות להמשיך להגיע לגמרים ואולי אפילו יום אחד לזכות באליפות. אבל במסגרת קבוצתית אחרת שאינה דנבר. או להישאר בדנבר. לראות את הקבוצה מתפוררת יום אחרי יום, להיות מוצאים להורג, באיטיות. כמו כלבים". מייסון לא היסס והכריז "כמו כלבים! עדיף שנהיה ביחד" "ידענו שזה מה שתגיד, אז כבר הודענו להם שאנחנו לוקחים את ההצעה להתקדם". מייסון חקר כמה שניות את הצללים בחושך, מחכה שיגיע ה"עבדתי עליך" הידוע של הג'וקר. אבל משזה לא הגיע, הוא המשיך בקובלר-רוס. "לא מגיע לנו לנסות שוב? להתמודד מולם שווים מול שווים?" "בדנבר בחיים לא נהיה שווים אליהם. גם חצי האל היווני של מילווקי הבין את זה והוא מחכה לנו למעלה" "אבל איך תעזבו? יש חוזים, חוקים". "חוזים לא שווים כלום", ריח של פינו נואר בצבץ באוויר בזמן שמיקי מאוס הגיח מאחוריו ונעמד לפני שלישיית הצללים. הוא הוריד את המסיכה וחשף חיוך ערמומי ומזוקן. "פופוביץ'!" "אנחנו כבר יודעים טוב מאוד איך שחקנים יכולים לעקוף חוזים כשהם ממש רוצים. מחר תצא הודעה לעיתונות שמתיחה כושלת שלך גרמה לפציעה של הג'וקר. הדלי פשוט נפל על הרגל. בהמשך יצאו עוד הודעות על סכסוך הולך וגובר בין הקבוצה לשחקנים ובסוף לא תהיה ברירה אלא להגיע לפרידה. במחיר מוזל, כמובן. יהיה לך כיף לחלוק חדר עם דרוזן שנה הבאה, הוא מאילו שמוותרים על השמיכה. חונק אותו יותר מדי בלילה". החדשות נפלו על מייסון כמו זאזא פאצ'וליה על שחקן מקבוצתו. "אבל המלך לברון, הוא לא יסלח לכם על זה" "לברון יחטוף את התקף הזעם שלו. אולי אפילו יעשה כמה פרצופים באימונים. אבל גם הוא יודע שהוא חייב להיות נאמן לכוחות גדולים יותר שמשחקים בו" "מי?" "למי יש שני אגודלים והוא שולט בכל הליגה כמו בבובות על חוט?", שאל פופוביץ' ולפני שחיכה לתשובה הרים שני אגודלים לכיוון פרצופו והמשיך "היי. גרג פופוביץ'. מה נשמע?". מ.פ.ג' וג'מאל הקיפו את מייסון ואחזו לו בידיים. הג'וקר התקרב וחשף לקרני אור הירח העדינים שהסתננו לחדר סכין קצבים מפוארת. הג'וקר דחף את הסכין עמוק אל ליבו של מייסון וסובב אותה, פעמיים. בזמן שראייתו דהתה, מייסון פ' ראה את השלישייה לחי אל לחי אל לחי, בוחנים את התוצאה. "כמו כלבים!" הוא אמר, כאילו האשמה במעשה תשרוד יותר ממנו. "עשינו את זה, מייסון פ'. הגשמנו את החלום של ה-NBA. תשמח עבורינו".