בוקר טוב ותודה לנבו בלוך-שחם, אשר שיוכו הארגוני עדיין לא הוכרע אך אין ספק בהיותו טרוריסט, והעיר את אביו בדיוק בזמן לתחילת המשחק בין דנבר ללייקרס אמש, חזר לישון בזריזות והתעורר שנית מייד עם תום המשחק.

נתחשבן איתך כשתהיה בן עשרה ותרצה להביא חברים לראות משחק.

וכעת בואו ניגש לאקשן!

03:30-בוסטון סלטיקס (1) – מיאמי היט (3):

שלושה מאפיינים עיקריים של הסדרה הזאת – תענוג לצופה האובייקטיבי, המון התאמות ותחכום של שניים מהמאמנים הבולטים בליגה בעשור האחרון ותחושה שכל משחק יכל באותה המידה ללכת לשני הכיוונים (ולראיה התוצאה המצטברת עד כה- 441-441). המאפיינים האלה, יחד עם האופי המיוחד של העונה הזאת שנותנת את התחושה שכל קבוצה יכולה ללכת עד הסוף, גורמים לתחושה מיוחדת של אינטנסיביות לקראת המשחק היום, וכתמונת מראה, תסכול אדיר לקבוצה שתמצא את עצמה מודחת בתום הסדרה הזאת.

במשחק הראשון בסדרה דרגיץ' היה זה שזהר והבטיח את הנצחון של מיאמי במשחק צמוד מול בוסטון שנהנתה במשחק הזה כמו גם לאורך כל הפלייאוף מיכולת פשוט נהדרת של מרקוס סמארט. דרגיץ' היה הקלע הבולט גם במשחק מספר 2 שגם כן הלך ממש עד השניות האחרונות ונתן למיאמי יתרון 0-2. במשחק מספר 3 אדביו היה הבולט בשורות מיאמי אבל גם הוא לא יכל ל-4 שחקנים בבוסטון שקלעו 20 נקודות או יותר, ולחזרה של גורדון היוורד שלא בלט אבל ריווח את הרוטציה של סטיבנס באופן שהיה משמעותי. כל הצופים האובייקטיבים קיוו לנצחון של בוסטון במשחק מספר 4 כדי להבטיח את הארכת הסדרה, אבל לטיילר הירו, בתצוגה היסטורית לרוקי היו תכניות אחרות ומיאמי נאחזה ביתרון שלה ולא שחררה. 1-3.

וכך אנחנו מגיעים למשחק 5 שבו בוסטון פשוט לא מצליחה להבין איך כאשר יש לה ארבעה תורמים עקביים, היא מבצעת התאמות איכותיות בשני צידי המגרש, ובצד השני לא עומד אף סופרסטאר מוכר ומוכח היא עומדת בפני הדחה.

ואולי הבעיה של בוסטון היא שאין לה בסדרה הזאת אקס פקטור. יש לה את הרביעיה של טייטום בראון, סמארט ווקר, שבגילאי 21, 23, 25 ו-29 יכולים ללכת יחד לעוד כמה שנים טובות, אבל היא מקבלת ממש כלום מיתר השחקנים כאשר גורדון הייוורד לא מצליח להפוך לתורם משמעותי אחרי החזרה שלו מפציעה, ת'יס, שדווקא מפתיע לטובה בעיני, וקאנטר הם לא כוח משמעותי מתחת לסלים, ובראד וונמרייקר והוויליאמסים הם לא יותר מהערת שוליים.

אם אנחנו משווים את המצב הזה למצב של מיאמי, הרי שאצל ההיט דרגיץ', אדביו, הירו ובאטלר קולעים 19 נקודות או יותר כל אחד למשחק (באופן מדהים באטלר הוא הרביעי ברשימה הזאת), אבל לסירוגין ובשלבים שונים של הסדרה ההיט קיבלו סלים גדולים ודקות איכותיות גם מג'יי קראודר ודנקן רובינסון ובשלבים אחרים של פלייאוף אפילו מקלי אוליניק כאשר איגודלה תורם ניסיון משמעותי מהספסל. מי שנעלם לגמרי אחרי עונה סדירה מסקרנת הוא קנדריק נאן ויהיה מעניין לראות האם הוא עוד יצוץ בשלב כזה או אחר.

אם מסתכלים על הסטטיסטיקות הנקודה שבוסטון תרצה לשפר הוא איבודי הכדור, 16 כאלה יש לה למשחק מול ההגנה הסופר אינטנסיבית של הבאטלרים (והשימוש בכינוי הזה בהקשר הזה לא מקרי, יותר משזאת קבוצה בצלמו של ספולסטרה מדובר בקבוצה בצלמו של באטלר, כזאת שהוא מחכה מתחילת הקריירה לקבל), שמאפשרים 6 פוזשנים יותר למשחק להיט.

שתי קבוצות צעירות ונהדרות יפגשו הלילה בערב שיכול לסיים את הסדרה הנהדרת שהן מעניקות לנו, ואם כך יהיה נותר רק לקוות שכח הכסף והדינמיקה של ה-NBA לא יפרקו אותן אלא יאפשרו לנו להינות מיריבות מתפתחת וקבוצות שמתחברות יחד במשך מספר שנים קדימה והכי חשוב:

BEAT LA!