ידיים קצרות, ביצים מפלדה / הגולש ינון בר שירה

ינון בר שירה הוא סופר, מחזאי ומוזיקאי. מנהל את תאטרון הפרינג' "פנימה" ואת תאטרון הילדים "מעשיותאטרון". ינון אחד הכותבים בבלוג הכדורסל ג'אמפבול.

*

נתחיל מהמובן מאליו: לבחור בדראפט זה קל. לבחור נכון לעומת זאת, זה ממש קשה. היכולת לדעת על פי רמת המשחק של שחקן בתחרות נמוכה בהרבה בגיל 18 איך הוא ישחק בעשור הקרוב בליגה הטובה בעולם, מבוססת על מדע מאוד לא מדוייק שאמנם משכלל עצמו עם השנים אך הוא הרבה יותר קרוב לתחום ראיית העתידות משנדמה לנו.

אחד הנתונים הפופולריים ביותר סביב תחזיות הדראפט הוא מוטת הידיים (Wingspan) מה האורך שלך עם ידיים פרוסות לצדדים (ידיים פלוס גוף).לרובינו מוטת הידיים היא פחות או יותר כמו הגובה שלנו, אך לעיתים יש הפרשים משמעותיים בין הגובה ומוטת הידיים. ההפרשים האלו גורמים לסקאוטרים רבים להזיל ריר על לא מעט שחקנים.

מדוע זה חשוב? שחקנים עם ידיים ארוכות יכולים לרוב להיות שומרים נהדרים ולהפריע לנתיבי מסירה בקלות רבה יותר. כשסוקרים את מרבית המגנים הנהדרים בני ימינו (במיוחד "ווינגים") מגלים שברובם המוחלט מוטת הידיים שלהם גבוהה באופן משמעותי מהגובה שלהם- לדוגמא, דריימונד גרין הוא 1.98 אך מוטת הידיים שלו היא 2.17, הפער האדיר הזה מאפשר לנו כמו "נמוך" אך בפועל להפריע לנתיבי מסירה, לחסום ולסגור זוויות כמו שחקן גבוה בהרבה.

זה אחד האספקטים הפחות מדוברים בקרב האוהד הממוצע ב"הרכב המוות" המפורסם של גולדן סטייט ההיא- מלבד סטף לכולם (איגי, דוראנט, דריימונד וקליי) יש מוטת ידיים גבוהה בהרבה מהגובה שלהם מה שאפשר להם לאמלל את היריבות הגנתית ולהחליף על כל דבר.

האהבה למוטת ידיים ארוכה הוכיחה את עצמה במקרים רבים גם בדראפטים האחרונים, כאשר גם שחקנים כמו טייטום וסימונס שנחשבו לשומרים בינוניים מינוס בקולג' הפכו לשומרי עלית ב-NBA, בין השאר בזכות מוטת הידיים הארוכה במיוחד שיש לשניהם. מוטת ידיים ארוכה עוזרת מאוד גם מבחינה התקפית. לשחקנים כמו טייטום, קלי ודוראנט גם לשחרר גבוה מאוד את הזריקה שלהם ולהפוך את החסימה של זריקות שלהם על קשת השלוש לקשת עד בלתי אפשרית.

על הרקע הזה, בלט מאוד בדראפט האחרון טיילר הירו שהתגלה במדידות לפני הדראפט (ב"קומביין") שמוטת הידיים שלו שלילית -1.91 בלבד, על גובה של 1.96. ידיים קצרות מדי, איך הוא ישחרר זריקה מול ההגנות הארוכות בNBA? איך הוא ישמור הגנת חילופים ברמות הגבוהות? היו סיבות רבות לתהות האם יצליח במקצוענים.

כשמצרפים לכך את העובדה שהסטטיסטיקה שלו מימי קנטאקי לא מרשימה במיוחד (14.0 נק' למשחק, 46% מהשדה, 35% לשלוש), והיכולת שלו לייצר לעצמו הוטלה בספק, סקאוטרים רבים דירגו אותו בעשור השלישי של הדראפט (20-30) . חלקם אפילו כינו אותו בלעג "טי -רקס" בגלל הזרועות הקצרות.

כשמיאמי בחרה בהירו בבחירה מס' 13, רבים הרימו גבה. מוקדם מדי. אך דווקא ההופעה של הירו באותו דראפט נתנה איזושהי אינדיקציה מדוע נבחר "מוקדם". להבדיל ממרבית הכוכבים המבויישים שעלו לפניו, הירו עלה לבמה "לגנוב את ההצגה" עם חליפת פרחים, שרשרת זהב ושעון זהב יוקרתי. חיבק את אדם סילבר בביטחון והתבדח בקלילות עם המראיינת. היה נראה שהוא יודע שהוא כוכב, הוא נהנה מהרגע, מהאורות ומתשומת הלב. הוא לא היה מבוייש ולא פחד מכלום.

זה לא בהכרח אומר הרבה, אך אצל הירו זה הצביע על אלמנט חמקמק בהרבה לכימות-ביטחון עצמי אדיר. היכולת של אדם להאמין במסוגלות שלו, לדעת שברגע האמת הוא יצליח, להרגיש שהוא מיוחד. יכול להיות שבמועדונים אחרים הביטחון ה"מופרז" הזה היה מתפוצץ להירו בפנים, אך במקום כמו ההיט, עם הכוונה נכונה, הירו יכל לפרוח אפילו יותר מהפרחים על חליפתו בערב הדראפט. הוא לא "מחכה לתורו", לא "מוותר לווטרנים", הוא לוקח את המשחק על עצמו. לעיתים שחקנים נמצאים ביום מדהים, לעיתים יש ימים ש"הכל נכנס" למישהו. אך אצל הירו זה מעבר לכך.

כדי לקלוע 37 נק' צריך קודם כל לזרוק המון. הירו זרק 21 פעמים במשחק, הכי הרבה פעמים בקבוצתו, הוא באחוזים מדהימים (14-21) אך חשוב מזה, הוא לא הפסיק לזרוק גם ברגעים החשובים ביותר, כשגורל הסדרה מונח בידיים שלו. בדיוק כפי שעשה גם במשחקים בהם הלך לו פחות, הוא זורק. הוא מאמין בעצמו ובדיוק כמו בערב הדראפט, גם אם יש 12 שחקנים שאמורים להיות "לפניו" הוא מגיע להיות הכוכב של הערב ולא מפחד מאף אחד.

אז נכון, יש השפעה אדירה לנתונים פיזיולוגיים על האפשרויות שיש לשחקן, אך כנראה שאצל הירו הנתון הפיזיולוגי הכי מרשים הוא "ביצים מפלדה".

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. אני חושב שמותת ידיים ארוכה היא תחת הדברים שאף פעם לא יכולים להזיק (כל עוד אתה מצליח לחבר את העצבים במוח לידיים). אם אני זוכר נכון, לג'ימי באטלר יש מותת ידיים באורך של הגובה שלו אם לא קצר יותר. זה אולי יכול להגביל את היכולת למידה מסוימת, ג'ימי באטלר לעולם לא יהיה מגן טוב כמו קוואי (לא שקיימים כאלה בפרימטר) כי לקוואי יש ידיים ארוכות ועצומות, אבל הוא משחק ברמת חמישיות ההגנה כבר מספר שנים עם הנתון שלו. לגבי לשחרר זריקה, לא חסרים גארדים "נמוכים" עם ידיים קצרות שמגיעים ל25+ נקודות, הסקילז והתרגילים שמריצים עבורם ישחררו אותם.
    הירו גדול ואני אומר את זה מאמצע העונה בערך, רק שימשיך ככה והוא יהיה גם המצטיין בגמר בס"ד.

  2. תודה, מסכים עם כל מילה.
    בעיניי מה שהכי מרשים בהירו זה שיש לו קבלת החלטות מצוינת והוא ממעט לטעות. זה אלמנט שקשור מאוד לניסיון ולכן בדרך כלל מצטיינים בו שחקנים מנוסים. הילד מקבל תפקיד מרכזי, הרבה דקות, מקבל המון החלטות וזה בגמר המזרח בעונה הראשונה שלו בליגה. זה ממש בלתי נתפס.
    כתבת על כמות הזריקות הגבוהה. אבל חשוב לא פחות לציין שבמשחקים אחרים הוא זרק פחות. מקבצ החלטות לפי מה שקורה ולא כופה את עצמו.
    מאוד מרשים

  3. תודה ינון.
    ספור שלא ידוע ברבים על טיילר: הוא היה שחקן טוב מאד בתיכון באחד מפרברי מילווקי, אבל כשאתה שחקן לבן הנראה כמו "תלמיד לתאטרון לשחקני במה גבוהים" איש לא שם לב אליך במיוחד. לכן הוא קיבל הצעות מילגה רק ממכללות שהן אמנם דיביזיה ראשונה אבל SECOND TIER, ז"א הבינוניות בדיביזיה.
    טיילר ידע כנראה כמה טוב הוא וידע גם שבכדורסל ישנה גזענות מובנת נגד לבנים, עוד מהימים של WHITE DUDED CANNOT JUMP.
    הוא לא ויתר וצלצל לקליפרי ואמר לו שהוא שולח לו תמונות וסרטון. כשקליפרי מאמן קנטקי הגדולה ראה את תמונתו הוא אמר: "TOO NERDY" (יותר מדי 'יורם'). השאר הוא הסטוריה

  4. תודה ינון, כיף שהגעת אלינו!
    לגבי הירו – לדעתי חלק ניכר מהיכולת הגבוהה שלו והביטחון שלו על המגרש נובע מכך שיש לו וטרנים שנותנים לו את הקרדיט ונותנים לו טיפים ושטיקים למהלכים. נראה לא מעט כאילו דראגיץ ובאטלר נתנו לו קורס חדירה לסל.
    גם ההתקדמות שלו הגנתית מרגישה כאילו שחקני ההיט המנוסים נתנו לו קורס מעמיק בהגנה. באופן כללי באטלר לקח אותו תחת "כנפיו" ונותן לו גם את מבט החיסול של יחידת הסיום של מיאמי.
    לדעתי הרף שלו גבוה מזה של קליי מכיוון שיש לו גם קליעה וגם ניהול משחק ברמה גבוהה, הגנתית הוא משתפר מאוד.

  5. הנקודה על מוטת הידיים חשובה במיוחד לקראת הדראפט המתקרב. אנחנו רואים שחקנים שנחשבים לאתלטים יחסית טובים ולא מצליחים להוציא את זה מעצמם בליגה (קווין נוקס למשל, גם בוגר קנטקי ואחד שנראה בדרך החוצה מהאן.בי.איי). ההתפתחות שלו, בכל תחום במשחק, מדהימה תוך פלייאוף אחד. בשנה הבאה אני מאמין שכבר יהיה בחמישייה. יכול להיות משהו שונה מקליי, יותר בכיוון של דווין בוקר אם הוא היה מגיע לארגון כדורסל בריא.

  6. הוא רוקי תחת חוזה רוקי…
    כעת, מתדפקים על הטלפון שלו עם הצעות אינסוף…
    אך הוא לא יכול לנוע. לפגוש. להתרועע.

    כמו הקריירה שלו…
    נראה להיכן רגעים בודדים משתלשלים במבחן הזמן…

    חוזה רוקי.

  7. צודק לגבי הקשר בין מוטת כנפיים להגנה אבל אם אני זוכר נכון מבחינת קליעה מוטת כנפיים קצרה זה יתרון ולא חיסרון בגלל הקשר עין-יד או משהו בסגנון.

  8. או שיש לך את זה, או שאין לך את זה. להירו יש את זה ביג טיים.
    ראיתי היילייטס שלו מהתיכון, וכבר שם רואים איזה סוג שחקן הוא. לדעתי הוא בדרך להפוך לאחד השחקנים הכי טובים בליגה

  9. תודה רבה ינון, אחלה פוסט.
    .
    בנוגע למוטת הידיים – נשמע לי שזה חשוב בעיקר בהגנה. נכון לעכשיו הירו בהחלט מפתיע לטובה בהגנה, אבל עיקר ההתרשמות ממנו נוגע כמובן לצד ההתקפי. במובן זה אין ממש סתירה בין הדברים.
    .
    בנוגע לבטחון העצמי – אין ספק שזה חשוב, אבל זה לא מסביר לדעתי את כל הסיפור, שחקן צריך גם לדעת מה לא לעשות, ולעתים ביטחון עצמי עודף מקשה על כך (מבטי מתעכב על ווסטברוק), לדעתי ההצלחה שלו קשורה גם לחכמת משחק אישית, וגם, חשוב לציין, למועדון שאליו הגיע. אם למשל מטיס תייבול היה נבחר על ידי מיאמי, והירו על ידי פילי, בהחלט יתכן שהפוסט הזה היה נכתב על טייבול, ובצדק, ואז הייתי מעיר שבמקרה ההפוך הפוסט יכל היה להיכתב על הירו, ובצדק
    😉

  10. למוטת הידיים יש יתרונות וחסרונות. הבעיה היא שמומחי דראפט בשנים האחרונות תפסו אותה כצ'יט שיט ליכולות שהרבה מהן תלויות גם בדברים אחרים. כי אי אפשר למדוד בצורה מדויקת מספיק מיקום וקריאת משחק, אז מודדים אורך ומהירות ושמים דגש על זה. שזה קצת כמו למדוד איכות פיצה לפי הקוטר שלה. ברור שאם יש יותר פיצה טובה אז יותר טוב, אבל זה רק כי מבחוץ אי אפשר לראות את התבלינים שבפנים. בסוף אתה עלול להתקע עם איזו פיצת וויגינס ארוכה שאין לך שום רצון לגמור אותה.
    ובקשר לביטחון – מה שמאנו. זה מאוד תלוי כמה חבל הסביבה נותנת (ונתנה בעבר) לו להפגין את הביטחון הזה.

  11. הילד ענק. כבר בעונה הסדירה הוא הראה ניצוצות עם מהלכי סולו ושלשות במאני טיים היכולת בפלייאוף היא נגזרת של העבודה הקשה לאורך העונה וכמובן הביטחון שהוא מקבל מהוטרנים.

    זה לא נאמר פה, אבל הירו ממש מזכיר לי את סטף. כשהכדור אצלו זו שירה בתנועה, הכל חלק ואסתטי ונראה שהוא רץ על גבי עננים. הוא בדרך להיות אחד הכוכבים של הליגה.

  12. תודה ינון. איזה שחקן, וואו. למישהו יש את הנתונים שלו בפלייאוף ברבע הרביעי או דקות אחרונות? נראה כאילו הוא לא מחטיא גם עם יד בפרצוף

  13. תודה רבה.
    האמת שלהיות סקאוט זה די קל – צריך הבנה בכדורסל, טביעת עין ורגש.
    הבעיה שעולם הnba הלך גם בזה לכיוון האנליטיקס והמספרים.
    התאהבו בנתונים פיזיים ושכחו את הבייסיקס בכדורסל – רגש למשחק, אופי, חוכמה.
    מהרגע הראשון ששיחק במיאמי, בקדם עונה, היה ברור שיש כאן שחקן-שחקן.
    קשה לי להאמין שזה קרה לו במפתיע תוך כמה חודשים ושלא היה ניתן לראות את זה במכללות (אני לא רואה מכללות).
    כל מה שצריך זה קצת דימיון והבנה על ההבדלים בסגנון המשחק המכללתי מול ה-nba, כדי לדעת לצפות את זה.
    מסתבר שלפחות במיאמי, עדיין יש סקאוטים מהסוג הישן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט