כמה נקודות מעניינות יותר ופחות שעלו לי בזמן שצפיתי במשחק 4 בין מיאמי לבוסטון.

1. ההגנה האזורית. ראינו ב-3 המשחקים הראשונים שמיאמי מחכים לשלב מאוחר כדי לשלוף אותה ולבלבל את בוסטון, ואילו הפעם, אחרי הניצחון של בוסטון במשחק הקודם, ספולסטרה התחיל עם האזורית בשלב מוקדם. זה סידר להיט יתרון 12 ברבע השלישי, אבל גם נתן לסטיבנס את האפשרות למצוא פתרונות, כפי שאכן קרה בהמשך הרבע השלישי.
2. השינוי המרכזי שסטיבנס עשה נגד האזורית הוא לעבוד בשביל טייטום. ההנחה שלו הייתה שטייטום יסתדר עם מה שההגנה נותנת לו, וזה התברר כטעות במחצית הראשונה, בה טייטום לא קלע בכלל. במחצית השנייה בוסטון חיפשו להוביל אותו למקומות נכונים והוא קלע בה 28 שהחזירו את בוסטון לעניינים.
3. האיבודים. בוסטון איבדו 19 כדורים ומיאמי 8 בלבד, כולל 7- 1 בתחום הזה ברבע האחרון. מצד שני, ההגנה של בוסטון התמקדה בעיקר בסגירה על זריקות, וההיט קלעו 27% בלבד מחוץ לקשת לעומת 35% של הסלטיקס, וזה איזן את המשחק.
4. המצטיין של המשחק הזה היה כמובן טיילר הירו שממשיך בסדרה הנפלאה שלו. הממוצעים שלו בסדרה עד כה הם 20.5 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים ב-50.8% מהשדה, 34.3% לשלוש ו-100% מקו העונשין, ואחרי 23 נקודות מצטברות ב-2 המשחקים הראשונים בסדרה הוא הוסיף 22 במשחק 3 ו-37 הפעם.
5. נישאר עדיין עם הירו, וננסה לקחת את התחום האפור הזה של יתרון ביתיות בבועה. במשחקי "חוץ" בפלייאוף הזה עד כה הירו עם 13.6 נקודות ב-40.5% מהשדה ו-34% לשלוש, ואילו במשחקי "בית" הוא עם 19.8 נקודות ב-48.8% מהשדה ו-41.9% לשלוש.
6. מצד שני בעניין הביתיות – בוסטון ספגו זה עתה את הפסד ה"חוץ" הראשון שלהם בפלייאוף, הלייקרס ספגו אותו יממה אחת קודם, מיאמי עדיין לא ספגו אותו וטורונטו גם לא יספגו אותו. מבין הקבוצות שהגיעו עד הלום רק דנבר מרגישים יתרון ביתיות עם מאזן 5- 3 בבית לעומת 4- 5 בחוץ, וזה עוד למרות 3 ניצחונות "חוץ" על הקליפרס.
7. גולדן סטייט נאלצו להעביר את איגודלה בטרייד בקיץ שעבר מסיבות פיננסיות. עכשיו הוא בדרך לגמר שישי ברציפות והם בדרך לבחור את דני אבדיה בדראפט (אולי). מבחינה מקצועית איגי תורם העונה הכי מעט בקריירה, אבל הנוכחות של האחד שהיה שם תמיד משמעותית בשלבים האלה של הפלייאוף, וייתכן שאנחנו בדרך לגמר חמישי ב-6 השנים האחרונות של איגי נגד לברון.
8. לפני תחילת הפלייאוף אני סברתי ההיט יגיעו רחוק כמה שבאטלר יקח אותם, כי יש להם צוות מסייע מצוין ומתאים למידותיו. אחרי 13 משחקי פלייאוף כבר אפשר לתקן ולומר שבאם אדבאיו ופלייאוף דראגיץ' צריכים להיחשב כוכבים לכל דבר. כעת השאלה היא אחרת – מי השחקן הכי חשוב של מיאמי?
9. דראגיץ' הוא הקלעי המוביל, אדבאיו מוביל בריבאונדים ובאסיסטים, ובאטלר הוא זה שמקבל את הכדורים המכריעים. אני משער שתתקבל כאן הסכמה שבאטלר הוא הכי טוב, אבל כאן השאלה היא קצת שונה. חיפשתי את המכנה המשותף ל-2 ההפסדים של מיאמי בפלייאוף עד כה, ובסעיף הבא הוא יופיע.
10. שני ההפסדים היו שני המשחקים בהם האחוזים של דראגיץ' היו רעים במיוחד – משחק אחד של 20% מהשדה ומשחק נוסף של 29.4% מהשדה, כאשר המקרה הבא הוא של 38.1% והוא היה הלילה. עוד נתון משותף לאותם שני הפסדים הוא שאלו היו ששני המשחקים בהם אדבאיו קלע הכי הרבה – 27 ו-26 בהתאמה. מסקנה – הקליעה של דראגיץ' והיכולת של אדבאיו להתמקד בכל השאר הם הדברים הכי קריטיים אצל מיאמי.