במילה אחת: וואו. אחרי שהמשחק הראשון הראה את פערי הכוחות על הנייר (הלייקרס מפלצות, אם יש מישהו שיש לו עוד ספק) המשחק השני הראה לנו מה זה אומר פערי כוחות בפלייאוף השנה: כלום ושום דבר. כלומר, בערך. כדרכם של משחקי 3 כשאחת הקבוצות עוד לא ניצחה אנחנו עומדים בפני המשחק שיכריע את גורל הסדרה – האם הסדרה תיראה כמו משחק מספר 1 שבו הקבוצה הטובה יותר פשוט טובה יותר והקבוצה העייפה יותר פשוט עייפה יותר או שלפנינו עוד קסיסת ציפורניים של אוהדי הנאגטס בדרך לסדרה של שריטות, נשיכות ובאזר-ביטרים רועמים.

זכרו את השם: פי ג'יי דוזיאר. במשחק הקודם ברבע הרביעי, כשהנגיסונים סוגרים את הפער כהרגלם, מייקל מאלון מחליט לסיים את המשחק כשבעמדת הפוינטגארד נמצא שחקן בעונתו השלישית בליגה כשבכולן ביחד שיחק 37 משחקים ב 12 דקות למשחק. על הספסל ישב מייקל פורטר ג'וניור, 15 נקודות ב 66.7% מהשדה. על הספסל ישב מונטה מוריס, 9 נקודות ב 3 מ- 4 מהשדה. גאונות או טפשות? השחקן הצעיר בהחלט היה טוב בהגנה וגם עשה כמה מהלכים יפים בהתקפה ששלחו אותו להחטיא 4 זריקות מהקו ולקלוע אחת. ובאמת, 2 שניות לסיום היה נראה שההימור משתלם וכשההפרש הוא 1 לנאגטס מארי חסם את השלשה של גרין במה שהיה אמור להיות המהלך של המשחק. אלא של NBA חוקים משלו וחוסר תיאום בהגנה שלח את הכדור לשלשה של דייויס ולתחושת החמצה מרירה של שחקני דנבר שהיו מאוד-מאוד קרובים. מה היה קורה אם במקום דוזיאר היינו רואים את פורטר-ג'וניור? לעולם לא נדע, אבל החשיבה של מאלון מחוץ לקופסה במשחק הקודם היא נקודת מפתח לסדרה ההולכת ומתהווה ולקראת המשחק הקרוב יהיה מעניין לראות אם דנבר עלתה על נקודת תורפה של הראשונה במערב או שהיה מדובר במעידה חד-פעמית.

הערב נחגוג יום הולדת לנסיך האופל, השטן האוסטרי – ניק קייב. קייב היה אמור להופיע השנה בארץ אבל הופעתו נדחתה בעקבות הקורונה (היה לי כרטיס!) והמוזיקה שלו היא אחד הקולות האפלים של המאה הקודמת עם השפעות נוצריות רבות וסגנונות שונים.

04:00  לוס אנג'לס לייקרס (2) – דנבר נאגטס (0)

עם כל הכבוד למסע שדנבר עוברים בשנים האחרונות, פיגור של 3-0 לא אמור להיות משהו שהם יכולים לחזור ממנו כך שעבורם באמת מדובר בניצחון חובה. הנקודה המעניינת היא שלא לגמרי ברור איך הם אמורים לעשות את זה לאור העובדה שהמשחק הקודם היה אחד המוזרים שאני זוכר בפלייאוף הזה: לברון פתח לא-עציר ופשוט מתישהו הפסיק לזרוק (20 נקודות בתחילת המשחק, 6 במחצית השניה), דייויס היה שקט לאורך רוב המשחק והתחמם רק לקראת הסוף, יוקיץ' ומארי נתנו משחק טוב אבל לא מדהים ושתי הקבוצות איבדו ביחד 45 (!) פעמים את הכדור. קשה לצאת עם מסקנות חותכות לגבי המשחק הערב אבל די ברור שאם הלייקרס באים חדים יותר אנחנו הולכים לראות עוד 4-1 אלגנטי לראשונה במערב.

איך הלייקרס תנצח? למרות הסיום המוזר של המשחק הקודם, לא נראה שצריכה להיות דאגה בגזרה של הלברונים. החשש היחיד לקראת העונה הזאת היה התיאום בין השחקנים שמשחקים יחד רק שנה אחת או פחות, אבל התרגילים הפשוטים של ווגל עובדים מעולה וההגנה הגבוהה עושה עבודה מעולה גם על הגארדים הודות לרונדו. כל השחקנים עושים את מה שמצופה מהם, לברון ודייויס עוד לא הוכרחו לשים את הרגל על הגז למשך משחק שלם והפיק אנד רולים הגבוהים יחד עם רונדו יעילים עד כאב. ההגנה תצטרך להתאים את עצמה מחדש רק אם אחד הכוכבים של דנבר או השחקנים המשלימים (פורטר ג'וניור אופציה) יתחיל לקלוע בכמויות ואז יהיה צורך בדאבל טים ובחיפוי הגנתי על קשת השלוש. עד אז הם צריכים בעיקר להתמקד בריכוז בהתקפה והמשך ניצול הגובה כדי לקלוט עוד ריבאונדים בהתקפה בשביל עוד פוזשנים.

איך דנבר תנצח? קודם כל, מארי או יוקיץ' צריכים להתעלות. גם ההגנה של דנבר הייתה לא רעה במסגרת האפשר ומלבד עזרה בחילופים לא נשאר הרבה מה לעשות מול הטיטאנים מעיר המלאכים והפוקוס צריך להיות בעיקר ביצירת נקודות בכמה שיותר דרכים. בניגוד למשחק הראשון יוקיץ' הצליח להתמודד קצת יותר עם האווארד ומוריס על ידי הזריזות והחכמה שלו כדי לייצר נקודות בצבע ואם יצליח להיכנס לזון עם קליעה מבחוץ ההגנה של הלייקרס תצטרך להתרווח קצת יותר ולאפשר יותר חורים. ולא רק יוקיץ', הקבוצה כולה קלעה 8 שלשות ב 33% כשכמה מהן הגיעו בזמנים קריטיים. קליעה של 13 שלשות וצפונה במשחק הקרוב תעזור לה מאוד ולשם כך היא צריכה את כל הרוטציה וניהול משחק חכם של מארי את יוקיץ'.

איך זה ייגמר? התקווה שתהיה סדרה שקולה תתבדה כבר הלילה. לייקרס ב 12