מיאמי היט (2) – בוסטון סלטיקס (0), 03:30:

המילה שאנחנו שומעים הכי הרבה הרבה בפלייאוף הזה, היא "התאמות". למאמנים טובים יש שיטת משחק, למאמנים מצוינים יש שיטות משחק, אותו כנ"ל לגבי השחקנים.

על כן, שתי הקבוצות שנפגשות כעת בגמר המזרחי, יודעות איך וכיצד לעשות את ההתאמות הללו. נתחיל מהסלטיקס:

הרכז של הסלטיקס, קמבה ווקר, נמצא כעת במקום השני בפלייאוף (מבין אלו שעדיין בחיים, מפגר רק אחרי גוראן דראגיץ') במספר הפיק אנד רולים שהוא מריץ כמוביל הכדור עם 9.3 פוזשנים כאלו למשחק, המייצרים 1.03 נקודות פר מהלך, אחוזון 70.7% חיובי. ההיט ידעו את זה, ולכן פתחו את הסדרה עם בליצים על ווקר בכל פעם שהוא מנסה לקבל חסימה על קשת השלוש. אריק ספולסטרה מנגד יודע שהשחקנים שלו רגילים לרוטציות, אז הוא לוקח את הסיכון וסומך עליהם שגם יקשו על קמבה ווקר וגם יחזרו במהירות לשומרים שלהם. הסלטיקס הממושמעים של בראד סטיבנס לא מכריחים כלום ותמיד ינסו למצוא זריקה טובה, גם אם היא תיזרק על ידי שחקן שולי יותר, כפי שנראה בסרטון הבא:

ההיט שולחים כאן שני שחקנים גבוהים וארוכים על קמבה ווקר כמה ממטרים מאחורי קשת השלוש, בראד וונאמייקר מזהה את חברו שבצרה ומגיע לעזור. במצב הזה, אנדרה איגודלה ודריק ג'ונס ג'וניור אחראיים על שלושה שחקנים: ג'ייסון טייטום שהתמקם בפינה, דניאל ת'ייס שעמוק בצבע וגראנט וויליאמס שממקבל את תפקידו של טייטום בפינה הנגדית. אוליניק הכבד והאיטי לא מספיק לחזור, ג'ונס לא יכול להשאיר את טייטום ואיגי לא יכול להשאיר את ת'ייס, שלשה פנויה לגראנט וויליאמס.

גורדון היווארד, שעל פי העדכונים האחרונים, מצבו השתפר ואולי ישחק הערב, היה אחד מהשחקנים החשובים ביותר של התלתנים בעונה הסדירה. בראד סטיבנס ושאר הסלטיקס התמודדו עם חסרונו היטב, בעיקר באספקט של לסמוך על הרול פליירס. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מרכוס סמארט, שידוע כעלוקה הגנתית, אבל בפלייאוף הזה הוא הפך לנשק התקפי לא צפוי. הוא זורק 7.3 זריקות מעבר לקשת במשחק (עלייה של 0.7 שלשות מהעונה הסדירה), הן מהוות כ-10% אחוזים יותר מכלל הזריקות שלו בהשוואה לעונה הסדירה והוא קולע אותן באחוזים טובים יותר. ההבדלים לא גרנדיוזים, אבל על בסיס פר משחק, הם קריטיים. במהלך העונה הסדירה סמארט קלע 6 שלשות או יותר רק פעמיים, הוא עשה זאת כבר 3 פעמים ב-13 המשחקים שלו בפלייאוף הנוכחי, כולל בהפסד הצמוד במשחק הראשון של הסדרה הנוכחית.

כמובן שסטיבנס, שידוע כמאמן הגנה איכותי בנוסף למכונה שהוא מעמיד בצד השני, הראה בפלייאוף הזה גם סימני של התאמה מהצד הפחות נוצץ של הפרקט.

בסדרת הסיבוב השני של הירוקים נגד האדומים מקנדה, בוסטון שיתקו את הכוכב העולה של הראפטורס, פסקל סיאקם, עד כדי כך שהוא הזיק לקבוצתו. במהלך מעלה מ-280 הדקות ששיחק במשחק, סיאקם עלה לקבוצתו במעל 15 נקודות, על פי מדד ה-TPA (ה- total points added, מחושב על פי הנוחסה הבאה: https://nbamath.com/tpa-model/). רק לאנדרי שאמט העמיד מספר גרוע מסיאקם במהלך הסיבוב השני, והוא שיחק בערך שליש מהדקות ששיחק סיאקם.

עכשיו, לאחר שביססנו את הסלטיקס כקבוצה אדפטיבית, נעבור למיאמי, הקבוצה שעשתה הכי הרבה התאמות בפלייאוף הנוכחי:

ראשית כל, קנדריק נאן. הטירון של ההיט שנבחר למקום השני בהצבעות לרוקי השנה, שיחק את כל 67 המשחקים בהם פתח בעונה הסדירה, בקושי משחק בפלייאוף הזה. החלטה שנראתה תמוהה לחלק, הייתה הגיונית לגמרי לאלו שעקבו מקרוב אחרי מיאמי העונה: קנדריק נאן הוא שחקן מוכשר, אבל עם זאת, גם מאוד לא יעיל. הוא מקבל החלטות רע בהתקפה, במיוחד בבחירות הזריקות שלו, והוא חור הגנתי משווע. המספרים שלו היו נחמדים בעונה הסדירה, אבל כשהמשחק באמת משנה, גוראן דראגיץ' מתעלה על עצמו. הסלובני הותיק מקבל קרדיט על פניו של הצעיר, וההחלטה הזו התבררה כלא פחות ממבריקה מצד אריק ספולסטרה. הדרקון נותן את הפלייאוף הטוב בקריירה שלו בגיל 34: 22.2 נקודות, 4.6 אסיסטים ו-4.5 כדורים חוזרים אלו נתונים יפים שעדיין לא קרובים להמחיש את הסיפור המלא. הוא נותן מנהיגות, משמש כמבוגר אחראי, לוקח את המשחק על עצמו ברגעים הכי חשובים. בקבוצה ללא פחד, דראגיץ' מפחד עוד פחות.

למרות הספסול של נאן, ניכר שספולסטרה לא מפחד משימוש בשחקניו הצעירים. טיילר הירו עקף את שחקן ההיט הגדול בכל הזמנים, דויין וייד, במספר המשחקים הרצופים בפלייאוף עם מספר דו ספרתי של נקודות כאשר תרם 11 בניצחון האחרון של קבוצתו לפני יומיים. הקלעי המחונן מקאנטקי נמצא על המגרש גם בדקות הסיום של המשחקים, והוא תרם כמה שלשות אדירות ברגעי הכרעה קריטיים.
מקלעי מחונן אחד לקלעי מחונן אחר, גם דאנקן רובינסון הוכיח שהוא מסוגל לתרום גם מעבר לעונה הרגילה. די-רוב התקשה יותר באופן יחסי מול ההגנות הצמודות יותר של הפלייאוף, אבל הוא עדיין מספר לפחות כמה קליעות אדירות מדאון טאון למשחק, כפי שראינו עם 6/12 מחוץ לקשת במשחק הקודם שהובילו את ההיט לניצחון.

וזאת לסיכום נושא ההתאמות: השימוש בהגנה איזורית. על פי האתר המהימן, Synergy, בתשעת המשחקים של ההיט נגד הפייסרס והבאקס, הם לא הריצו סט של הגנת זון פעם אחת. מראה נדיר לקבוצה שהשתמשה בסוג ההגנה הזה 11.6% מהזמן בעונה הסדירה (גם על פי Synergy). אמנם, ההיט לא נטשו את ההגנה האזורית, ספולסטרה פשוט החביא אותה עד שהגיע הזמן להשתמש בה. במהלך 130 הפוזשנים בהם נתקלו הסלטיקס בהגנה, הם קלעו 100 נקודות בלבד, 0.77 פר פוזשן. נתון רע לכל הדעות. קואץ' ספו כמובן ידע את זה והחליט להשתמש בהגנה הזו כנגדם. כעת, בשילוב העונה הסדירה והפלייאוף, הסלטיקס עם 56.7% אחוזי אפקטיבי נגד הגנה אישית ו-39.5% אחוז אפקטיבית נגד הגנה אזורית, הפרשים אסטרונומים.

הימור: ההיט נראים טוב, טוב מאוד אפילו, אבל הסלטיקס נלחמים כמו אריות. לאחר שני הפסדים צמודים, הגיע תורם של התלתנים לחזור לסדרה הזו. 7 הפרש לבוסטון בבאזר האחרון.