אחרי לילה ראשון בלי משחקים קיבלנו וואחד לילה עם פתיחת גמר המזרח בין בוסטון למיאמי ומשחק 7 מפתיע בין דנבר לבין הקליפרס. אם חיפשתם לילה להישאר בו ערים קיבלתם, לקראת סגר בארץ הקודש ושלום עולמי.

לאור הפרייויו הארוך על הסדרה נתפנק עם כמה יוצרים שנולדו השבוע וינעימו לנו את המשחקים, ואלו שמות: איימי ווינהאוס, קובי אוז ושלומי שבן. על כולם יאפיל מותו של אחד ממייסדי מועדון ה 27, שן הארי והגיטרה, ג'ימי הנדריקס.

01:30 בוסטון סלטיקס (0) – מיאמי היט (0)

הבועה באורלנדו עמדה בציפיות סך הכל, אבל במבחן התוצאה נראה שישנה אכזבה קלה. המצב המטורף גרם לאנשים רבים לקוות לכמה הפתעות, אלא שבפועל אנחנו מקבלים 3 קבוצות שהיה די ברור שיגיעו עד הלום וזהות אלופה שכנראה לא תזעזע את סוכנויות ההימורים (הערה: נכתב לפני שדנבר כפתה משחק 7). כל זה נכון, עם יוצא דופן אחד: שמיאמי יקחו אליפות.

כמו שזה נראה כרגע, זה לא נראה מופרך. מיאמי מציגה ככל הנראה את הכדורסל הכי טוב בבועה, היא ניצחה באופן משכנע קבוצה שלא הייתה אמורה לספור אותה והיא מגיעה מאוזנת מתמיד וכמעט בלי נקודות חולשה. אם תזכה, היא תהיה השנייה בהיסטוריה של ה NBA לעשות זאת בלי יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף (יחד עם הרוקטס של אולג'ואן ב 95). בשביל זה היא תצטרך לעמוד מול קבוצה לא מאוד שונה ממנה ושניסיון הפלייאוף של השנים האחרונות יכול לשחק לטובתה – בוסטון, שתשמח להיות השנייה שמנצלת את המעבר של לברון למערב כדי להתקדם לשלב הבא בתכנית הנכלולית של דני איינג'.

מיאמי ביץ'ס (בקטע הכי טוב) היט

בפרקים הקודמים:

מיאמי הגיעה לבועה באורלנדו אחרי עונה מרשימה בה הציפיות ממנה לא היו גבוהות ועם עלייה וודאית לפלייאוף, כשהמאבק היה בעיקר להישאר במקום 4 או 5 כדי לא לפגוש את בוסטון בסיבוב הראשון. לקח לקבוצה קצת זמן להתרגל עם מאזן לא מרשים במשחקים שלפני הפלייאוף אבל עם תחושה שכשהדברים מסתדרים אפשר להיות רגועים. מאז תחילת הפלייאוף, היא לא מסתכלת לאחור. עם 4-0 קל יחסית על אינדי בסיבוב הראשון וסוויפ ג'נטלמני על הקבוצה הטובה בליגה נראה שהקבוצה החמה ממיאמי תלוי אך ורק בעצמה. יש לה כלים להתמודד עם כל הקבוצות שנשארו ועל הנייר היא מגיעה לגמר האזורי אחרי ששיחקה הכי מעט משחקים ועמדה גם בכמה לחצים של משחקים צמודים. יהיה מעניין לראות האם תהיה להם עמידה בלחץ במידה ויפגרו בסדרה או ייגררו למשחק 7, תרחיש די סביר היות והיא פוגשת יריבה שדומה לה בהרבה מובנים וגם היא כמעט ללא נקודות חולשה.

מאמן: אריק  ספולסטרה – המאמן הטוב בפלייאוף בפער ניכר הוא הפנים האמיתיות של ההיט – פרוסס בריא, חכם, במובנים מסוימים המקבילה המזרחית לסן אנטוניו. המאמן, שנמצא בקבוצה כבר 12 שנים וזכה איתה ב 2 אליפויות מעמיד קבוצה מלאה באפשרויות, עם יחס נכון בין שחקנים צעירים לווטרנים ובעיקר לא מתבסס רק על היכולת של הסופרסטאר שלו. ההתאמות שעשה בסדרה מול מילווקי הגנתית והתקפית היו בית ספר לניהול, והוא מרחק של 8-14 משחקים מזכייה בטבעת שלישית ומוצדקת ביותר. עמדת המאמן, שחשובה יותר ויותר ככל שהפלייאוף מתקדמים והעבודה על המגרש ומחוצה לו הופכת ליותר טקטית היא ייתרון די גדול לאדומים שיש להם את כל הכלים לעשות התאמות במידה ויהיה צורך.

שחקנים מרכזיים:

ג'ימי באטלר – כשצופים במשחקים של מיאמי כמעט ולא מורגש שהוא הכוכב המרכזי של הקבוצה. העבודה שלו עם שאר השחקנים וההתמקדות שלו בהגנה הפכה אותו לכוכב שכל קבוצה הייתה מאחלת לעצמה – שקט, עושה את העבודה ולא מכריח את עצמו אלא אם כן מאוד צריך. הוא אמנם מוביל את הקבוצה בנקודות (21.8 למשחק בפלייאוף) אבל האחוזים המפחידים (47.7% מהשדה, 50% מהשלוש) מעלים את השאלה האם כדאי שבצד ההתקפי הוא ייקח יותר זריקות (12.3 למשחק) וייתן למיאמי כח אש שיקשה עוד יותר על ההגנה של בוסטון להתמודד איתה. היעילות הפסיכית של באטלר והעבודה השקטה שלו שכוללת 2 ריב' התקפה ו 1.6 חטיפות למשחק נותנת לשאר השחקנים הצעירים את היציבות לייצר את הנקודות. יהיה מעניין על מי ספולסטרה ייתן לו לשמור בסדרה הקרובה, כשסביר שנראה אותו על טייטום בחלקים לא מועטים של המשחק ואולי גם על ווקר. הפיזיות שלו תהיה אוצר מול הקבוצה הנמוכה של הסלטיקס שלא מצטיינת כל כך בגזרת הריבאונד ממילא ולמרות שהוא לא מכריח את עצמו על המשחק מיאמי חייבת אותו בכושר של הסדרות הקודמות.

באם אדבאיו – האולסטאר הנפלא שפורח השנה עושה פשוט הכל מהכל: נאבק על הריבאונד, שומר, מחלק סוכריות לחברים (4.8 אס', הכי הרבה בקבוצה) ולמרות שהוא מתקשה קצת לשמור על הכדור (נקודה חשובה לקבוצה באופן כללי) הוא מחזיק במדד ה +- הטוב בקבוצה (+8.3) וההימצאות של השחקן הצעיר על המגרש היא רווח נקי של כל הקבוצה. בסדרה הקרובה הוא יוכל לשמש כסנטר ולא תהיה לו בעיה לשמור בצבע על הגבוהים של בוסטון (בעיקר ת'ייס) ולעצור את המסירות של שחקני הקו האחורי פנימה, דבר שיאפשר לשאר השחקנים בקבוצה לשמור יותר צמוד ולהשאיר קצת רווח באזור הצבע.

גוראן דרגיץ' – האופציה ההתקפית השניה של מיאמי. הגארד הוותיק שביצע קפיצת מדרגה העונה מנהל מצוין את ההתקפה של מיאמי שבנויה מאוד על משחק קבוצתי עם הרבה מסירות (24.4 אס' למשחק). דראגיץ' הוא השני בקבוצה שעומד מעל 20 נקודות למשחק באחוזים טובים חשוב מאוד בצד ההתקפי של מיאמי שתצטרך אולי קצת יותר הירו-בול מול ההגנה הגמישה של בוסטון. בצד ההגנתי אני מעריך שהוא יתחיל לשמור על ווקר שלא כל כך בכושר טוב וינסה להקשות עליו להיכנס לקצב שיהיה הכרחי לבוסטון בסדרה הקרובה. חוץ מזה, הוא צריך לעבוד קצת על הקליעה שלו מהקו שלא ממש הייתה טובה עד עכשיו.

אנדרה איגואדלה/ג'יי קראודר – מיאמי היא מופת של איזון בין שחקנים צעירים לווטרנים. בעוד קראודר נדד בשנים האחרונות מקבוצה לקבוצה והביא איתו בעיקר הגנה וקליעה משלוש איגואדלה הגיע היישר ממכונת האליפויות של המפרץ עם מהלכים חשובים במהלך המשחק ובעיקר בסופו (אולי חוץ משתי העבירות שלו מ 3 באחד המשחקים בסדרה הקודמת). השחקנים הצעירים והמוכשרים צריכים את הטפיחה על השכם והביטחון של שני השחקנים המבוגרים האלה שנותנים תפוקה הגנתית והתקפית לא רעה בדקות שהם מקבלים.

טיילר הירו – ההפתעה של הבועה. הרוקי החצוף שהגיע היישר מקנטאקי הפך להיות האופציה ההתקפית השלישית בקבוצה ברוכת כשרונות. השלשות החשובות שלו במאני-טיים והעובדה שהוא אשכרה שכנע את ספולסטרה להשתמש בצ'אלנג' ברגע קריטי יכולה להיות הקדמה מצוינת לקריירה של אולסטאר. הירו הוא דוגמא מאלפת לדומיננטיות של צעירים כיום והעובדה שמרשים לו לזרוק שלשות בעלייה מכדרור היא אחלה עדות לשינוי שעוברת הליגה.

מפתחות לקראת הסדרה:

שמירה על הכדור – נקודת התורפה המרכזית של מיאמי. ההתבססות שלה על משחק דינמי וקבוצתי שבו הכדור עובר מיד ליד חשוב מאוד לשמור על הפוזשנים ולא להיכנס לסיטואציות של מסירות-יתר והסתכנות בחטיפה או בבזבוז של כל השעון. הזמנים שבהם מיאמי בפוקוס הם תענוג צרוף של כדורסל בשני צידי המגרש, כשחמישה שחקנים מסוגלים לבצע נקודות בדרכים מגוונות.

מי ישמור על הכוכבים? אם נתבסס על הסדרה הקודמת נראה שהפוקוס צריך להיות בעיקר על טייטום. למיאמי יש מספיק שומרים שיכולים להתיש אותו ולהכריח אותו להיפטר מהכדור או להשאיר אותו אצל ווקר שכרגע לא מהווה איום גדול במיוחד, אם כי אי אפשר לסמוך על זה. הבעיה האמיתית של מיאמי תהיה בגזרת גורדון הייווארד שאמור לחזור במשחק הקרוב. ספולסטרה יצטרך לנסות לנטרל אותו ולא לאפשר לו חזרה לכושר מה שיכול להוות נטל על בוסטון שינסו לשלב אותו בחזרה. אה, ומישהו צריך לייצר מכשיר שיידע קבוצות מתי מרכוס סמארט הולך לקלוע 8 שלשות ברצף, זה די לא פייר.

הרכבים – לספולסטרה יש כמה שפנים שהוא יכול לשלוף מהכובע במהלך הסדרה, ויהיה מעניין כמה הוא הולך לתת לניסויי כלים להיות על המגרש. החמישייה הכי יעילה על הנייר היא של דראגיץ', קראודר, באטלר, אדבאיו והירו ובסדרה מול מילווקי ראינו שהיא סוגרת משחקים יפה, כשההגנה טובה ואחד השחקנים החמים מתעלה. אפשר יהיה גם לתת לאוליניק יותר דקות ולנצל את הגובה שלו בעיקר בהתקפה וכקולט ריבאונדים (5.4 ריב' ב 13.1 דק' משחק, נתון מרשים), אבל השאלה הכי מעניינת בהקשר הזה קשורה לקנדריק נאן שלא ממש הופיע לפלייאוף הקרוב ויכול לעזור מאוד בחלק ההתקפי אם יהיה בכושר.

בוסטון סלטיקס

בפרקים הקודמים

בוסטון הגיעה רגועה יחסית לבועה כאשר מלבד הייווארד שחייב להיעלם לתקופות כל הסגל בריא ורעב. היא עברה את הבועה בהצלחה עם ניצחונות מרשימים ועם שמירה וודאית על המקום השלישי ששלח אותה לשחק מול פילי נטולת סימונס שלא באמת היוותה תחרות לקבוצה המאוזנת של בראד סטיבנס. חצי גמר המזרח היה כבר פחות קל עם סדרה מתישה של 7 משחקים מול האלופה טורונטו שהצליחה לחזור מפיגור 2-0 בעיקר הודות לעבודת אימון של נרס על המגרש ולב של אלופים. בסוף בוסטון הייתה גדולה על טורונטו שהייתה תלויה בואן-וליט שנעלם לפרקים ופסקל סיאקם שאם היה מציג את יכולות האולסטאר אולי היה יכול להביא להם את הכרטיס לגמר המזרח. היום, הם מתחילים סדרה מול הקבוצה הכי טובה בפלייאוף עד כה ויצטרכו למצוא פתרונות מול מיאמי שסובלת ממעט מאוד חסרונות.

מאמן: בראד סטיבנס – מאמן שהחוזקות והחולשות שלו ברורות ויצטרך להראות שגם בניהול משחק ותחת לחץ הוא יכול להיות גמיש מספיק כדי לגבור על היריבה בזמנים החשובים באמת. הסגל שלו עשיר וכולל שחקנים צעירים ומלאי ביטחון ואם יצא קצת מהשמרנות שמאפיינת אותו ויחשוב מחוץ לקופסא הייתרונות של הקבוצה שלו יבואו יותר לידי ביטוי. ההסתמכות שלו על סגל נמוך יחסית עם ג'יילן בראון כמגן בצבע שמקבל עזרה מסמארט יכול להיות מעניין בחלקים שונים של הסדרה. לסטיבנס יש גם כמה גבוהים לא רעים כשבראשם עומד דניאל ת'ייס המרשים שבדקות שהוא מקבל נותן תפוקה התקפית והגנתית יפה מאוד. השחקנים אמנם משחקים על המגרש, אבל האיש שלהם על הקווים עומד במבחן לא פחות מהם מול מאמן מנוסה ומוכח. רק נתפלל שיקבל טכנית אחרי שצעק על שופט פעם אחת בחייו, ומוטב שעה אחת קודם.

שחקנים מרכזיים:

ג'ייסון טייטום – הכוכב הצעיר שכבר בעונתו הראשונה הוטל עליו להנהיג את הקבוצה ולהסתכל ללברון בלבן של העיניים פשוט משתפר משנה לשנה ומתחיל קצת להזכיר בסגנון המשחק את המנטור שלו קובי ברייאנט המנוח. העונה האחרונה של טייטום הייתה בסימן התבגרות והבנה יותר נכונה של התפקיד שלו בקבוצה כשהוא לוקח פחות זריקות מטופשות, יודע לשתף את יתר החברים והתיאום שפיתח עם בראון ועם ת'ייס מוביל ללא מעט נקודות קלות, וכשההתקפה נתקעת ללכת לחסימות ובידודים שבסופם סטפ-בק לשלוש או חדירה לסל. כמובן עזרה לזה העובדה שהקבוצה הביאה במחיר מציאה את אחד הגארדים הטובים במזרח – קמבה ווקר – שמנהל את ההתקפה ומאפשר לטייטום להתמקד ביצירת נקודות. באופן ממש מפתיע טייטום מוביל בפלייאוף את הקבוצה בריבאונדים (10.1) והוא משתמש באתלטיות ובידיים הארוכות שלו גם בהגנה.

ג'יילן בראון – האיש שהוא כאילו מובן מאליו. אחד האנשים המרכזיים (אם לא המרכזי) בהגנה של בוסטון עושה הכל מהכל ולמרות שהקליעה שלו עדיין לא יציבה, בעיקר לשלוש (30.2%) הוא מייצר נקודות חשובות כשלא מעט מהן באות מהתיאום הנפלא עם טייטום והחיתוך לתוך הסל עם דאנקים מהדהדים. עם 1.5 חטיפות למשחק ושמירה טובה על כל המגרש הוא מהווה את העוגן ההגנתי (יחד עם סמארט) שבוסטון צריכים. אני מעריך שנראה אותו הולך לא מעט מכות עם אדבאיו וינסה להאט אותו עד כמה שניתן כדי להוציא את ההתקפה של מיאמי משיווי משקל ולהכריח אותם ללכת יותר לפוזשנים של אחד-על-אחד.

מרכוס סמארט – איזה כיף שיש שחקנים כאלה בליגה. דריימונד גרין עם קליעה, דניס רודמן עם חיוך, סמארט הוא הלב של הקבוצה בירוק. עם הרבה פעולות שלא רואים בסטטיסטיקה, רגעים שבהם הוא פשוט לא מסוגל להחטיא ובעיקר אנרגיה מטורפת השחקן ה"רע" של בוסטון ממשיך להוסיף רגעים שלא רואים בסטטיסטיקה והקבוצה ב +8 כשהוא על המגרש.

קמבה ווקר – הגארד שהגיע משארלוט אמנם נראה טוב לאורך העונה אבל בפליאוף הוא עוד לא פוגע. השלשות שלו יהיו חשובות כשמיאמי תלחץ יותר על טייטום או תשמור על נתיבי המסירה, והיכולת שלו תהיה אחת מהנקודות החשובות שיכריעו את הסדרה. בתור מנהל משחק הוא עושה עבודה טובה מאוד עם 5.3 אסיסטים על 1.6 איבודים ואם ישחק טוב יהיה קשה מאוד לעצור את בוסטון.

דניאל ת'ייס – לפני כמה ימים התפרסמה בהארץ כתבה על הסנטר הגרמני שלא מפסיק לשרוט, להתאבד על הכדור, לחסום ולהתלונן על זה שהוא לא עשה עבירה. אחרי העזיבה של הורפורד ת'ייס נכנס לחמישייה ועושה עבודה מעולה כשהוא נלחם על כדורים חוזרים ומאפשר קצת יותר אפשרויות לקבוצה בתוך הצבע. יהיה מאוד מעניין כמה סטיבנס ישתמש בו והאם הוא יוכל להתמודד עם השחקנים הפיזיים והאתלטיים יותר של מיאמי שהגישה שלהם לסל יכולה להיות דרך כמה שחקנים.

גורדון הייווארד – אם הייווארד חוזר לכושר טוב יהיה למיאמי קשה מאוד להתאים את עצמה. השחקן הפציע שבימים כתיקונם יכול להיות ההבדל בין זכייה באליפות לבין הפסד בגמר הקונפרנס צריך לקוות שימצא את הקצב ולא יפריע לשאר השחקנים בקבוצה. סימן השאלה הכי גדול של סטיבנס שיכול להשפיע על הסדרה כולה.

מפתחות לקראת הסדרה:

עומק – הספסל של בוסטון לא מדהים אבל הוא כולל כמה שמות מעניינים שאולי שווה לבדוק: הסנטרים המשלימים אנס קארטר ורוברט וויליאמס שנתנו דקות טובות סך הכל בסדרה הקודמת ויוכלו להפתיע לטובה ולתת דקות מנוחה חשובות לת'ייס שעוד לא ברור כמה הוא בנוי לדקות ארוכות של משחק. חוץ מזה היו גם גיחות חביבות של וואנאמייקר וסמי אוג'יליי, אבל חוץ מזה נראה שבוסטון תצטרך בעיקר להסתמך על החמישייה ועל הייוארד.

מי מייצר נקודות כשטייטום בחוץ? שאלה טובה. ברמת התיאוריה יש לסלטיקס כמה שחקנים שיכולים לייצר נקודות מכלום (בראון, הייוארד, ווקר) אבל הכושר שלהם ושל סמארט חייב להיות בשיא כדי להתמודד עם יכולת יצירת הנקודות של ההיט וההגנה הקשוחה שלהם. ווקר בעיקר יצטרך להיזכר בזמנים שבהם ג'ורדן שרף אותו עם המבט שלו, והייוארד יצטרך להתכחש לעובדה שיש לו גוף.

קצב – בוסטון משחקת לא רע כשהמשחק מהיר ועובר מצד לצד, והעלאה של קצב המשחק יכולה לשחק לטובתה וגם לגרום למיאמי להיות לא זהירים עם הכדור. הצפי הוא שיהיה לנו משחק קשוח והגנתי עם סקור נמוך אבל בוסטון צריכים לנצל באופן מקסימלי את הזמנים שבהם מיאמי מנסה להתארגן בירידה להגנה. בוסטון מגנה היטב בטרנזישן ומשחק ריצה יכול לעזור לה מאוד.

לקראת המשחק היום

עבור מיאמי זה כנראה המכשול הרציני הראשון בפליאוף. המנצחת בסדרה הזאת תזכה כנראה למנוחה ארוכה לפני הגמר לאור העובדה שהגמר המערבי הולך להיות ארוך (אלא אם כן הנאגטס ינצחו הלילה) והוא אפילו לא התחיל. משחקי 1 נוטים להיות מבולבלים קצת ושתי הקבוצות ינסו להבין אחת את השניה ולמצוא פתרונות להמשך. בוסטון אמנם סיימה סדרה ארוכה ומתישה אבל קיבלה כמה ימי מנוחה חשובים ולמיאמי ייקח קצת זמן לחזור לעניינים.

שווה צפייה? מעכשיו, הכל שווה. השעה אמנם דפוקה אבל לכו תדעו אם יהיה NBA בעונה הבאה אז איש בל ייעדר.

איך זה ייגמר? בוסטון יבואו יותר חדים. הסלטיקס ב 8 ומיאמי תהיה בפעם הראשונה בפיגור מאז שהתחיל הפליאוף.

04:00 לוס אנג'לס קליפרס (3) – דנבר נאגטס (3)

החטיפים מההרים הקרים לא מוותרים. אחרי שכבר היו בסרט דומה עם יוטה החניכים של מייקל מאלון נמצאים ניצחון אחד מגמר המערב חשהמומנטום לגמרי אצלם. שני הנצחונות הראשונים שלהם הושגו בקושי ועם הרבה דם יזע ודמעות אבל המשחק האחרון פשוט הראה לנו קבוצה מעולה שמנצלת בלבול של יריבה עמוסת כישרון וחוטפת לה את ההובלה בדרך לניצחון משכנע ומהדהד. בניגוד לסדרה הקודמת בה מארי לא לקח שבויים הפעם היה תורו של הענק הסרבי המגושם שעושה הכל בסדרה הזאת עם 32 נקודות מהשדה ב 52% מפחידים, 9.7 ריבאונדים כולל 2.3 בהתקפה, ו 7 אסיסטים שכוללים מסירות קווטרבק מסוף המגרש כמו שהרופא המליץ. צמד הכוכבים יצטרך להתעלות במשחק הקרוב שבו הכל פתוח ואף קבוצה לא חסינה בפני הדחה, בעיקר לא מי שעבור רבים מועמדת לאליפות.

והקליפרס, אוי הקליפרס. קשה ממש לשים את האצבע על הבעיה של הקליפרס אבל פשוט נראה שכרגע היא שלם ששווה חצי מסך חלקיו. אפילו אם שחקן אחד תופס יום גרוע יש עוד שלושה שיכולים לחפות עליו בקלות. קוואי וג'ורג' אמורים לקלוע 25-30 למשחק, לו וויליאמס והארל אמורים לדרוס את ההרכב השני של הנאגטס ובברלי, ג'ורג' וקוואי אמורים להאט את מארי. כל הדברים האלו קרו במהלך הסדרה אבל באיזשהו שלב משהו בתכנית המשחק של דוק ריברס פשוט התפרק ונתן לקבוצה שרצתה יותר לנצח. אם יפסידו במשחק הקרוב יהיו כמה אנשים שיצטרכו למצוא להם בית חדש. אבל, כאמור, שום דבר עוד לא גמור כשמדובר במשחק 7.

איך דנבר תנצח? הגנה, הגנה, הגנה. בשלושת הנצחונות שלהם דנבר התמקדו באחד הכוכבים (לרוב קוואי) וניסו לגרום לשאר הקבוצה לנצח אותם. יוקיץ' כבר לא אוויר בהגנה (עלה לדרגת נוזל) והוא מתמודד באופן סביר עם זובאץ ועם הכדורים שקוואי וג'ורג' מכניסים אליו. ביחד עם השמירה המעולה של האריס והתרומה של גרנט ומילסאפ דנבר צריכה לשמור כמה שיותר על שליטה ולשמור על פיגור קטן ויציב שיהיה אפשר לסגור לקראת סוף המשחק שבו הם מעלים הילוך. כל זה צריך לקחת בחשבון את העובדה שאם קוואי, ג'ורג' או לו וויל ייכנסו למוד של טירוף המשחק הזה יכול להיגמר מהר מאוד. בצד ההתקפי, ניהול המשחק דרך יוקיץ' נראה חכם והוא עובד נפלא כשמארי עומד על קשת השלוש לקבל את הכדור לשלשה או חדירה, ולוקח על עצמו את הניהול בעיקר כשפלאמלי מחליף את יוקיץ'. עם הספסל יהיה חד ומייקל פורטר-ג'וניור יחזור קצת לכושר מהבועה יש סיכוי שנראה סנסציה גם מהצד המערבי.

איך הקליפרס ינצחו? יקחו את עצמם בידיים, אלוהים יודע כמה הן גדולות אצל הסייבורג. לריברס יש את הכלים לעצור את דנבר ולהאט את יוקיץ', הארל צריך לקבל יותר דקות ואולי גם לעלות בחמישייה על חשבון זובאץ (בחייאת, הוא עולה עליו בכל פרמטר כמעט) ולתת לקוואי לשמור כמה שאפשר על מארי, כשבשאר הזמן בברלי לא עוזב לו את הגופיה.. בסדרה הזאת מומנטומים בהגנה ובהתקפה היו מאוד חשובים והגנה טובה תביא ביטחון להתקפה ולהיפך. קוואי צריך לקחת על עצמו יותר כשדנבר מתחילים לרוץ ולהראות קצת מנהיגות, אם לא במילים אז במעשים. הקליפרס נראים מבולבלים כשדברים מתחילים להתבלגן וצריך רק מישהו שייקח על עצמו את האחריות אם הקבוצה השנייה הכי אהודה בלוס אנג'לס רוצה לשבור את הקללה של המועדון. את יוקיץ' לא יהיה אפשר לעצור אבל שיבוץ של הארל בחמישייה יכול לגרום לו לעבוד קשה בהגנה ולעייף אותו בהתקפה.

שווה צפייה? כל משחקי 7 עד עכשיו היו מעולים, אין שום סיבה שזה יהיה אחרת במקרה הזה, כשאצל דנבר מדובר כבר בנוהל.

איך זה ייגמר? איך שאני לא מסובב את זה, אני רוצה מאוד מאוד שדנבר ינצחו, ויודע מאוד מאוד שזה של הקליפרס. הקוואיס ב 5.