ההיט מעניקים לבאקס את המטאטא המנומס, הלייקרס עולים ליתרון בסיקור יום שלישי / דובי עופר

Heat's first-round pick Tyler Herro draws praise from NBA stars | Miami  Herald

מילווקי באקס 94 – מיאמי היט 103

ההיט מנצחים את הסדרה 1:4 ומעפילים לגמר המזרח.

בשורה התחתונה, מיאמי היט מעניקים למילווקי באקס את המטאטא עם החליפה הג'נטלמנית, ומעפילים לגמר המזרח, מול בוסטון או טורונטו. זה לא הלך חלק, אבל יכול היה להיות הרבה יותר מחוספס אלמלא היעדרו של אחד, ארך גפיים.

מגף מיוחד, מתיחות, קפיצות, שום דבר לא עזר. הבאקס עלו לעוד משחק של להיות או לחדול בלי יאניס. הקרסול הפגוע הכריע את היווני, ובמקומו עלה בחמישייה ג'ינג'י אחד, דונטה, והראה שיש חיים גם אחרי הכוכב הגדול. הבאקס פתחו בסערה, הראו שגם ללא שחקן ההגנה של העונה הם עדיין אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, וכוח שיש להתחשב בו גם ללא הMVP פעמיים ברצף, לכאורה.

ההיט עוד לא הספיקו להגיד מי זה בכלל באקס בלי יאניס, והגונג לאמצע הרבע הראשון היכה כשהם בפיגור 16-7, והג'ינג'י עם שתי שלשות ושמונה נקודות עונה להם "זה הבאקס בלי יאניס". וכשארבע דקות לסיום הרבע מידלטון מחוץ לקשת עושה את זה 11-21 באייל זוהר, במיאמי מבינים שמישהו כאן מספר בדיחה שהם לא מבינים. הבאקס ממשיכים את האינטנסיביות בשני הצדדים, ההיט ממשיכים להתקשות עם תכנית המשחק, והרבע מסתיים כשמילווקי בפלוס 9, 19-28, עם 9 נק' של מידלטון ו-8 של דיוינצ'נזו.

בהפסקה בין הרבעים ספולסטרה מאפס תכניות ומגיש לחברים דפים מתוקנים עם הכותרת "למה אייל בלי קרניים הוא בעצם ברווז צולע ויש לבעוט בו חזק בלי לפחד", ולרבע השני מיאמי עולים רגועים ומאופסים, ותוקפים חזרה. ההתלהבות הראשונים במילווקי סייד אוף ת'ינגס שוכחת, וההיט משתלטים על העסק. הירו, אוליניק ונאן עולים מאופסים מהספסל, ויחד עם דראגיץ' צולפים מכל הכיוונים בצד הנוצץ, ולוחצים על מחליפי הבאקס בצד האפור (הגנה, חלאס עם העיני עגל האלה), ופתאום זה באקס בפלוס 2 בלבד, 30-32, ושלוש וחצי דקות בתוך הרבע הירו לוקח ריבאונד בצד אחד, אוליניק טס לצד השני, ואנחנו בשוויון 32. לופז קולע בשם מילווקי כולה, דראגיץ' עושה את השנייה שלו ויורד לספסל, ומשם עושה מה שנקרא בשפה צחה להפטיר, ובעצם מקלל את אמאמא של הזברה. השופט בתגובה מסביר שאל"ף פאק יו איי-הול באנגלית וסלובנית נכתב שונה אבל נשמע אותו דבר, ובי"ת, קלוט איך כותבים גוראן עם T.

האתנחתא הקומית לא עוצרת את הריצה של ההיט, ו-4:36 למחצית אוליניק מדייק שלוש פעמים מהקו, וה"אורחים" בפלוס 8, 37-45. הבאקס מנסים להחזיר, ההיט מתעקשים, וחצי דקה לפני ההפסקה דראגיץ' קובע משלוש את תוצאת המחצית, 46-52. מיאמי מנצחים את הרבע השני 18-33, בפלוס שש עם אופציה להרחבה, ומצד שני מילווקי עדיין בחיים. אוליניק עם 8 מוביל 22 נק' של ספסל ההיט, מול שש בלבד של זה של האיילים. יתרון של מיאמי 17-23 בריבאונד זועק לכל עבר את חסרונו של היווני ארוך הגפיים.

רבע שלישי, מילווקי עולים נחושים, ודיוינצ'נזו בדאנק מצמק למינוס אחד בלבד, 56-57 היט. ואז, איפה חוני המעגל כשצריך אחד, בצורת. במשך שש וחצי דקות הבאקס לא קולעים ולו נקודה אחת לרפואה. שום דבר משום מקום, וספרנו פעמיים. וכשקונאטון ממטיר שלשה על הטבעת המיובשת, ההיט עדיין ביתרון 9, 59-68. הבאקס רצים 0-7 משלהם, ההיט מחזירים, וחצי דקה לסיום הרבע מתפרצת של מיאמי, ופתאום הירו מחליט שדווקא יהיה רעיון טוב לעלות לשלשה. באנג לחיבורים! ולרבע האחרון עולות הקבוצות כשמיאמי בפלוס 8, 65-73. נראה כמו מומנטום….

רוצים לבחור מצטיין לרבע הרביעי? אני כן. טיילר הירו. הרוקי מוביל כדור בביטחון, פה מוסר לאיגודאלה לדאנק, שם לאדבאיו לאלי הופ, הנה הוא נכנס לסל לשתיים אנד וואן על הפרצוף של כל ויסקונסין…. ועם שש דקות לגונג האחרון ההיט ביתרון 10, 74-84. הבאקס מזמזמים משהו ביוונית עם המון געגועים, וקואץ' באד מרים טלפון לאישה עם הוראות לאריזה. את ראש השנה הוא אומר לה כנראה נעשה במילווקי.

מילווקי עושים ניסיון חזרה, הירו, מי אם לא, חוסם את ג'ורג' היל, אבל הבאקס לא מוותרים. מידלטון בשלשה מצמק ל84-89, אבל באטלר לוקח את השרביט ומוודא מהקו שמיאמי יישארו כמה ס"מ לפני האיילים הדוהרים בעקבותיהם. בואו נקצר את ייסוריו של אוהד מילווקי. מיאמי שומרים על היתרון ומנצחים 94-103. ההיט עולים לגמר המזרח לראשונה מאז ימי ווייד ולברון העליזים, הבאקס יוצאים מהבועה וחוזרים לויסקונסין, כל הדרך לאחת הפגרות החשובות בתולדותיהם, במהלכה ינסו להוכיח ליאניס שיש במילווקי קבוצה שראויה לאליפות.

באטלר ודראגיץ' עם 17 לראש הובילו רשימה מאוזנת כרגיל של קלעי ההיט. קראודר הוסיף 16, והירו עלה נהדר מהספסל עם 14, 8 ריב' ו-6 אס'. אדבאיו במשחק רגוע תרם 13, ואוליניק 12 מהספסל. 21 איבודי כדור הפכו את החיים של ההיט לקשים הרבה יותר משהיו אמורים להיות.

בצד הבאקס של הדברים קלעו לאחרונה העונה, מידלטון 23, דיוינצ'נזו סיים עם 15, ולופז סיים עם 15 ו-14 ריב'. 33-9 מחוץ לקשת היו הרבה פחות מהנדרש לניצחון בלי יאניס.

ל.א. לייקרס 112 – יוסטון רוקטס 102

ניצחון שני רצוף ללייקרס, שעולים ליתרון 1:2 בסדרה

רבע ראשון של גישושים הציג לברון ג'יימס חד ואנרגטי מצד אחד, ומהצד השני ראסל ווסטברוק במופע הוותיק והקולע, ו-12 דקות שמסתיימות ביתרון נקודה ליוסטון, 32-33. ווסטברוק עם 13 נותן רמזים למה שעשוי להתרחש בהמשך, ורג'ואן רונדו, מה אתם יודעים, ממשיך את התחייה מחדש של המשחק הקודם.

רבע שני ולברון ממשיך לדייק מכל הכיוונים עם 18 נק' ב-12 דק', אבל החברים סביבו מתקשים להשוות את הרמה, ובשלב מסוים מחטיאים שש שלשות רצופות. בצד השני מתנער משהו בתוך הזקן ומגיע לעשר נקודות, וגרין… וזה כבר 40-46 יוסטון לפני שלברון מדייק פעם שלישית מחוץ לקשת, מגיע ל-21 ומצמק לשלוש. נקודה לציון – הרוקטס ממעטים מאוד לזרוק משלוש, יחסית, ולא מגיעים לעשרה ניסיונות עד מאוחר מאוד ברבע השני. ארבע מתוכן צללו פנימה. מצד שני, הארדן והחברים לוחצים חזק פנימה, הננסים החצופים. ומה אתם יודעים, זה עובד לא רע. הרוקטס שומרים על יתרון מינימלי, הלייקרס כבר עם שמונה איבודים.

3:48 למחצית טאקר צולף את השלשה החמישית של הרוקטס ליתרון 6, 47-53, לפני שלברון עונה בחמש רצופות, מגיע ל-14 ברבע ו-26 סה"כ ומצמק ל52-53, רק כדי לראות את הארדן בשלשה חופשית לחלוטין מגדיל לחמש בשקל תשעים, 53-58. דייויס מהקו, לברון מגיע ל-17 ברבע, אבל אקורד הסיום של המחצית שייך להארדן, שנכנס לסל על שניים, מסתבך, זורק את הכדור על הקרש, לוקח אותו חזרה, וקובע מקרוב את תוצאת המחצית – 61-64 יוסטון. תקשיבו, זה היה מהלך מתוכנן וזה היה מהלך מדהים. הארדן מוליך את הרקטות עם 21 מרשימות, רובן בכניסות לסל. ווסטברוק מסייע עם 17. בצד השני הצגת יחיד של לברון ג'יימס, עם 29 נקודות מרשימות, כולל 5-4 מחוץ לקשת, והמון אנרגיה. לצידו רק דייויס עם 14. עוד נתון חשוב – הלייקרס מאבדים עשרה כדורים, מהם עושים הרוקטס 12 נק'. תשמרו על הכדור דמיט!

מחצית שנייה ממשיכה מהיכן שהסתיימה הקודמת. לייקרס בהגנה מצוינת, יוסטון למרות זאת צולפים מבחוץ ובפנים, ולברון ג'יימס מוסר, קוטף, חוסם וחוטף… ו7:10 בא על סיפוקו כשהלייקרס עולים ליתרון נקודה, 69-70. לברון אגב בלי נק' עד 4:50 לסיום הרבע, כשהוא מעלה את הלייקרס ל72-74. נדנדת סלים, רונדו עם שלשה על האפסים להתקפה, גרין עונה באותו מטבע רק של טקסס… ולברון חותם את הרבע עם חסימה רביעית במשחק, צ'ייס דאון בלוק על ריברס, ומדמיין שאיגודאלה כאן מוטל על הפרקט. לרבע האחרון הקבוצות יעלו משוויון 82. לברון הוסיף שתיים בלבד ברבע באגף הנק', הארדן 3. הגלדיאטורים שומרים כוחות ל-12 הדקות המכריעות.

רבע אחרון נפתח עם יתרון קל ללייקרס, ורונדו צולף מחוץ לקשת בפעם השנייה במשחק ליתרון שיא, 85-89. במשחק צמוד, עם קרוב לעשרים שינויי הובלה, גם יתרון ארבע הוא זמיר. היי.. רונדו שוב מחוץ לקשת… ואז שתיים במתפרצת, ופתאום ריצת 0-10 לייקרס, עם דאבל טים על הארדן בכל מהלך. . רונדו מוסיף שלשה מס' שלוש, לברון יורד לנוח, וזה לא מפריע לרונדו למצוא את קארוסו לשלשה במתפרצת, ו-6:54 לסיום זה כבר דו ספרתי, 87-99, מסל של דייויס. הזהובים סגולים בלבן רצו מתחילת הרבע 5-17.

4:37 לסיום מאבק על הריבאונד, המרפק של דייויס מפרק לקובינגטון את האף, ובאותו זמן המרפק של קובינגטון דוקר את דייויס במותן. אל תנסו לדמיין איך זה אפשרי, צפו בווידאו. קובינגטון משפריץ דם ויורד לחדר ההלבשה עם מגבת אדומה, דייויס מדדה אך מתאושש. המרפק של דייויס 1: האף של קובינגטון 0.

שום איבר אחר לא נפגע עד לסיום, וגם באגף התוצאה לא הרבה משתנה. הלייקרס מנצחים 102-112, ולברון מגיע ל-162 ניצחונות פלייאוף בקריירה, הראשון בהיסטוריה שעושה זאת.

לברון מציין את האירוע עם 36 נק', 7 ריב', 5 אס', 4 חס' ואנרגיות של בחור בשיא אונו. כשמסתכלים על מספר השנים של האיש בליגה, ומסתכלים על הביצועים, באמת קשה להאמין. אנטוני דייויס מחא כפיים 26 פעם, וקטף 15 אשכוליות מעל ראשי הרקטות, יחד עם 6 מסירות לחברים. רונדו חידש ימיו כקדם מהספסל עם 21 נק' ו-9 אסיסטים נהדרים, לצד שליטה מוחלטת בקצב ב-30 דקות על הפרקט, כאילו השנה היא 2008, בתוספת 5-3 מהשלוש. כמו יין. קוזמה כיבד את המעמד מהספסל עם 14. עם הגנה כזאת, וכושר כזה של לברון והצוות המסייע, הסדרה הזאת מתקרבת לקץ סטייל פורטלנד.

אצל הרקטות הארדן בראש עם 33 ו-9 בקטיפות ומסירות, אבל 9 נק' בלבד במחצית השנייה. ווסטברוק חזר לכושר מלא עם 30 נק', 8 קרשים ו-6 מסירות, וגרין עלה מהספסל עם 14. הרוקטס הפסידו 30-43 במאבקים מתחת לסלים, ואם לא ימצאו פתרון לעניין הם צפויים להזמין כרטיסים הביתה בקרוב מאוד.

הערה – לבקשת המגיב וולטייר הוסרו מהסיקור שני ביטויים שכללו את המילה "איילות" ובעיניו היו פוגעניים. אמנם המגיבה לילי העידה שלא נפגעה, אבל העדפתי במקרה הזה לעשות את השינויים. הסיבה היחידה שאני משקיע את הזמן הרב בכתיבה היא הנאת הקוראים, ואם יש מי שלא רק שלא נהנה אלא נפגע, נכון בעיניי להתחשב.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 95 תגובות

  1. לצוות העורכים: אפשר בבקשה לפחות בכתבות להגביל את השיט המיזוגני ("האייל הוא בעצם איילה") שהאתר מוצף בו? אחר כך מתפלאים שלא מצליחים להחזיק פה יותר ממגיבה אחת..

    1. אני לא לוקחת אישית ומי שכן לא מכיר את הכותבים –
      הכל בהומור ואווירה טובה בסוף.
      מה שכן, בהחלט יש נשים שכתיבה כזאת מרחיקה אותן מהאתר – יש עניין בביקורת עצמית בנושא!

        1. האמת היא שקראתי שוב, ואני מסכים עם מה שנכתב.
          כשאני צופה ומסקר במקביל הדברים נכתבים כפי שהם נאמרים בצפייה, ובדרך כלל הפוליטיקלי קורקט לא מתעורר בזמן לצפות איתי במשחקים.
          מצד שני, לצפות איתי במשחק זה פאן.

          1. אחת מהסיבות שאני לא לוקחת אישית – מספיק לי שאתה משחרר את הסיקור עשר דקות אחרי סיום המשחק האחרון.
            אבל אני בכללי לא לוקחת אישית (ואם הייתי, מיזוגניות הייתה האחרונה בבעיותי) ככה שאני לא דוגמא לכלום…
            וכן – זה נשמע ככה 🙂

            1. בכל מקרה ערכתי את הסיקור.
              פעמיים הוזכרה המילה איילות, ואם מישהו רגיש עד כדי להיפגע, אין לי בעיה להכניס את השינוי כדי שזה לא יקרה.

            2. 😍🥰😍

    2. גם לי זה הציק, עד שנזכרתי שזה פשוט תאור נכון מבחינה זואולוגית: מה לעשות, לאיילים יש קרניים גדולות וחזקות שיכולות לפגוע ולדקור (ועל זה דובי כתב), ולאיילות אין.
      לא מוכרחים להיעלב מכל דבר. לפעמים זה סתם תאור של המציאות כהוויתה

  2. תודה כל הסיקור המצויין והמהיר!
    .
    כיף שקבוצה כמו מיאמי מגיע לגמר מזרח – מאומנת, מגובשת ומובלת על ידי שני הכוכבים הכי לא אגואיסטים בליגה הלו הם אדבאיו את באטלר הנהדרים.
    לאוהדי מיאמי יש הרבה סיבות לתקווה, חוץ מהקליפרס (שפשוט מפוצצת כישרון) ואולי בוסטון (עם היווארד בכושר), אני לא רואה קבוצה יותר מוכנה מהם.
    לדעתי מול הלייקרס זה יגמר ב6 מקס.
    בנוסף – הבנתי שיאניס יצא בהצהרה שהוא לא יבקש טרייד מהבאקס. אותי זה ממש ממש משמח ואני מאוד מקווה שיש אמת בדיווחים האלא – הגיע הזמן לקצת נאמנות בליגה הזאת.
    .
    יוסטון – לייקרס: משחק מצויין היה הלילה, באמת שנהינתי.
    לראות את לברון, כמעט בגיל 36 משחק ברמה הזאת זה פשוט בלתי נתפס, כמה שאני לא מחבבת אותו – אי אפשר שלא להתרשם מהיכולת.
    רונדו חזר מהמתים, מי היה מאמין – כבר משחק שני שהוא האקס פאקטור של הלייקרס – ליוסטון פשוט לא הייתה תשובה אליו כבר שני משחקים ברצף (את הקודם רונדו סיים עם 'רק' 10 נקודות אבל גם 9 אס' אני זוכרת נכון, ושליטה מוחלטת בקצב המשחק, בגילו – מרשים!).
    .
    אני הייתי לילי – בוקר טוב לכולם 🙂

    1. דראגיץ' שחקן חשוב מאדביו לדעתי.

      כמו ששמעון אמר אתמול
      הרבה יותר סביר שהוא יתן להם צ'אנס עוד עונה ואז יעשה לברון 2, מאשר שיעשה דיוויס.

      1. מבחינתי העוד צ'אנס הזה לא מובן מאילו בכלל.
        הוא נותן למילוואקי את ההזדמנות לנסות לתקן ולבנות מחדש סביבו – וזה יותר ממה שלא מעט כוכבים אחרים נתנו.
        .
        לגבי דראגיץ זה עניין של טעם, אישית אני סאקרית של סנטרים כמו אדבאיו אבל כל אחד והאהבה שלו 🙂

  3. תודה דובי איזה סיקור זריז!
    אני הרווחתי מהסדרה הזו ארוחה בחינם במסעדה הכי טובה בצפון.
    אף אחד מהחברים שלי לא החזיק בתחילת הפלייאוף ממיאמי, ואני הייתי מספיק אמיץ להמר שהם מעיפים את מילווקי.
    ..
    כבר כתבו כאן, יש מצב ברצינות שלברון מפסיד את משחק 1 כדיי לכבד את חברים שלו.

  4. תודה רבה על הסיקור.
    *
    ממש קיוויתי שיוסטון יעלו ליתרון אבל זה היה צפוי.
    על יאניס ומילווקי התכתבתי יותר מידי אתמול… היה נעים, שלום ולהתראות?
    *
    סתם מחשבה: אם הלייקרס או הקליפרס לוקחות אליפות… אז לברון או קוואי הולכים להצטרף למועדון הדי אקסקלוסיבי של שחקנים שלקחו אליפות עם 3 קבוצות. מאחר והחברים היחידים בו כרגע הם רוברט הורי וג'ון סאלי, אז לברון או קוואיי יכולים להיות הראשונים שיגידו עליהם שהם הובילו 3 קבוצות שונות לאליפות.
    ואם לברון לוקח, אז הלייקרס יהיו ברשימת הקבוצות של כל אחד מהשחקנים שעשו את זה (הורי וסאלי לקחו שם אליפות ביחד, כשלסאלי זה היה המועדון השלישי ולהורי השני באותה תקופה).

    1. נקודה מעניינת הבאת.
      חשוב לציין אבל, שללברון ולקוואי הייתה לא מעט עזרה במיאמי וסן אנטוניו (בהתאמה). אבל אין ספק שבקמפיינים הנוכחיים, זה ברור בלי צל של ספק שהם האלפא של הקבוצה (בנוסף לקמפיינים בקליבלנד וטורונטו).

  5. תודה דובי.
    עם התוצאות הללו, מתחזק הסיכוי לראות גמר של שחקן מול קבוצה במדיה זכה באליפות.
    זה יכול להיות רונדו מול הסלטיקס, לברון מול מיאמי, או קוואי/דני גרין מול טורונטו

  6. כדאי גם להזכיר את הפציעה הקלה של טאקר. לדעתי השפיעה לא מעט. נדמה לי שהבריחה של הלייקרס קרתה כשהוא על הספסל

  7. אם לרגע היה ספק,
    בשעות הבוקר המוקדמות זה הוכח סופית –
    GOAT. מלך.
    .
    אני מתייחס כמובן לדובי, מלך המסקרים. איכות, זריזות, חוש הומור, והבוקר נתן בונוס של עוד אקסטרה בתגובות.
    מלך.

  8. תודה דובי, אחלה סיקור.
    ראיתי שיאניס לא משחק אז המשכתי לישון. ברכות למיאמי ולג'ימי באקט – החושים שלו הובילו אותו נכון.
    לגבי המשחק השני:
    1. הסמול בול מוגזם וגובה מחיר וקורבנות. אי אפשר להלחם כל כך חזק ברחבה לאורך זמן וסדרה שלמה, זה מזמין פציעות ופוגע בהתקפה. אני מקווה שאני לא מנחס אבל טאקר נראה הבא בתור (טפו טפו טפו חמסה חמסה נחשים עקרבים). ביום ששיחררו את קאפלה אמרתי שזאת הייתה טעות. אם אני ד'אנטוני – אני מנסה את טייסון צ'נדלר.
    2. אין מילים על לברון. החצי הראשון שלו ניצח את המשחק. הסבר: במשחק כל כך חשוב חלק גדול מהשחקנים קופאים מפחד, המנוסים והגדולים לא. לברון, כמו יאניס במשחק 4, סחב את הלייקרס בחצי הראשון, עד שהאחרים השתחררו – וכשהם הגיעו – זה נגמר. היכולת שלו לשים 29 במחצית בלי להתאמץ – זה פשוט מדהים. הוא כמעט לא החטיא. אבל אסור לשכוח שהוא גם נהנה מהקוטן של יוסטון. אין רים-פרוטקשן משום סוג. טיול.
    3. דאבל טים! כמה פעמים צריך להגיד את זה? הארדן מקבל כזה מאמצע המשחק השני – מתי יעיזו לעשות את זה ללברון? 29 במחצית לא מספיק? קטונתי.
    4. באותו תחום – מה עם לחץ על המסירה? הלייקרס עושם את זה – יוסטון פחות. רונדו עומד ומוסר פנימה קשתות מדוייקות – והמגן שלו מסתכל עליו עם הידיים למטה. כנס לו למכנסיים, תכריח אותו לחדור.
    5. יוסטון הולכים ומתקצרים. האוס לא שיחק, ריברס נפקד כבר שני משחקים (אבא שלו יצא לפני הסוף), עכשיו גם קובינגטון חטף, טאקר יצא לטיפול של כמה דקות. כולם באים בטענות ובקללות לראסל – אבל הוא לפחות יציב מבחינה פיזית ומבחינת האנרגיות (חמסה חמסה טפו טפו טפו נחשים עקרבים). גורדון היום היה אנמי, הארדן נראה מותש מנטלית. נשאר רק גרין הנהדר אבל הוא משחק מעט דקות.
    6. הארדן חייב לזרוק 25 זריקות מינימום. צריך לוותר על הכדור בתחילת ההתקפה, לברוח הצדה, לקבל שם ולירות מהר – לפני הדאבל טים. שיזרוק 15 שלשות, לפחות ככה הוא ינוח. הוא קורע את עצמו בהגנה על הגבוהים. זה הורג את הרגליים.
    7. בימים כאלה קשה לראות איך יוסטון יוצאים מזה. אבל ניצחון במשחק הבא יטלטל את המערכת. אסור להפסיק להאמין. ד'אנטוני חייב להגיב.

  9. טיילר הירו יליד מילווקי, ויסקונסין… אירוניה משהו… אחרי שיצאו עליו במדינת הולדתו שבחר בקנטקי על פני האוניברסיטה המקומית…

  10. תודה דוביהו, אחלה סיקור.
    .
    מילוואקי – צריכה לעשות חושבים. לא בוכים על חלב שנשפך (ברוגדון), אבל אני במקומם לא הייתי מתחיל שוב לעשות חישובי מס מותרות. אם לבעלים אין כסף שיביא שותף נוסף או משהו, אבל הם לא יקבלו עוד הרבה יאניסים בעשורים הקרובים. זהו הזמן זה היום זה הרגע.
    .
    מיאמי – כל הכבוד, עכשיו לנוח. אין לי העדפה בינם לבין בוסטון/טורונטו, אבל בהנחה שהמערבית בפיינלז תהיה מל.א, אשמח לנציגה המזרחית החזקה ביותר. כרגע זה נראה לי בין מיאמי לבוסטון, עם עדיפות למיאמי בגלל באטלר וספו.
    .
    הלייקרס – תצוגה אדירה של לברון, אין ספק, אבל איכשהו אני לא נהנה לצפות בהם. משחק שבו לברון מוסר יותר יפה בעיני ממשחק שבו הוא דורס לתוך הצבע. בהגנה, לעומת זאת, היה אדיר. כל הכבוד לו. רונדו מלך העולם – תמיד ידעתי, ואף פעם לא שכחתי. דני גרין עם שתי נקודות ולא במקרה – כשאין משחק מסירות מסודר הוא לא מקבל יותר מדי זריקות של קאץ' אנד שוט. מול יוסטון הזריזים זה מסוכן למסור יותר מדי. מול הקליפרס כנ"ל, אז האמת שאני לא יודע מה צפוי לו בהמשך הפלייאוף מלבד הגנה. נו טוף.
    .
    יוסטון – קצרים מהרגיל, בלי האוס, ביום חלש של טאקר, פציעה של קובינגטון, ואפילו יום טוב של ראסל לא הספיק. קשה לי לראות איזה שפן הם מוציאים מהכובע, יצטרכו לקוות שכל הכוכבים יסתדרו להם במשחקים הבאים. סיכויים נמוכים לדעתי.
    .
    יאללה דנבר!

    1. לא חשבנו לרגע שכן דובי. בטח בתור אחד ששנים הברווז שהוא אוהד צולע ברחבי הליגה.. ורגע של רצינות – תודה על סיקור מהנה לקריאה ומצוין.

  11. ההגנה של הלייקרס במחצית השנייה הייתה פשוט נהדרת. זה לשם עצמו, לא ממש מפתיע, אבל הפעם האחרונה שאני זוכר את לברון משפיע ככה על ההגנה הקבוצתית הייתה בפיינלס של 2016.

  12. חברים אשמח אם תסבירו לי מה חושבים שם ביוסטון
    איך אפשר לנצח עם כזה קוטן?
    למרות שהלייקרס שיחקו בלי הווארד,מאגי 14 דקות בלבד, עדיין הפרשי הגובה דיברו ונצחון מוחץ בריבאונד ללייקרס.
    אם היה לפחות גבוה אחד דומיננטי ביוסטון שחוסם ומוריד ריבאונד וגם בלי קליעה זה חוסך אנרגיות להארדן ולחברים במאבקים מול ענקי הלייקרס

  13. תודה דובי על סיקור יוצא מן הכלל נוסף.
    חבל לי על מילווקי, קבוצה סימפטית מעיר סימפטית, מעניין איזה חיזוק הם ימצאו בקיץ (אפרופו עוד מעט כבר חורף 🙂 )
    במשחק השני הלייקרס לקחו יותר מדי כ"ח ויותר מדי מהם בהתקפה. דה שוט צודק שהקבוצה (יוסטון) הולכת ונמחקת והרוטציה מתקצרת, ולא באשמת דאנתוני. ווסטברוק היה בסך הכל לא רע, בהתחשב בנגר שהוא. לברון היה ענק היום ושם הרבה דגש על ההגנה, ניסיון כזה להעביר מסר לחברים. קוזמה הפך לשחקן משלים, אבל שחקן משלים מצוין. וישנה הבנה מצוינת בינו לבין רונדו. חבל על הרבע האחרון שהרס משחק מצוין של יוסטון, ההרגשה שלי היא שהעייפות דיברה והלייקרס ידעו לנצל את זה יפה מאוד.

    1. הלייקרס שומרים יפה וחכם, לוקחים ליוסטון את החוזקות (הארדן עם דאבל טים מתוזמן, החדירה של גורדון), נותנים לראס להשתולל, סבלניים ולא מהמרים, ומקפידים לאסוף את ריבאונד ההגנה. בצלמו של לברון, אבל רואים גם יד מכוונת של ווגל. הם יודעים מה הם רוצים.

      1. אני מאוהדיו של לברון, וידוע כמי שלא מתבייש לתת לו קרדיט…
        אבל במקרה הזה, הקרדיט הוא לצוות האימון ולאנתוני דייויס. צוות האימון הם שאחראים לשיטה,
        דייויס לשובה של מנטליות ה-"כל פוזשין".

        1. סבבה מקבל, זה לא מוריד מלברון. הדגש על ההגנה הוצהר בפומבי – אם אני לא טועה – עוד לפני שנפתחה העונה. בכל מקרה – הגנה מרשימה מאוד. אני חושב שהקבוצות המזרחיות יתקשו מאוד לקלוע נגד הלייקרס, אם וכאשר.

        2. דיוויס זה גם החומה המאיימת שבצבע והוא גם מסוגל להחליף ולשמור טוב על גארדים בפרימטר , זה ממש לא רק המנטליות, המיקום שלו אורך הידיים הבלתי נגמר קריאת המהלכים, כל שחקן נראה אוטמטית טוב בהגנה שיש את דיוויס מאחוריו, מעטים השחקנים שמשנים כך כך הרבה זריקות דיוויס הוא אחד היחידים שבינם

  14. המינוי של ווגל מתברר כהצלחה כבירה, לא משנה איך העונה תיגמר. מאמן הגנה מהשורה הראשונה בליגה, ובהתקפה נותן ללברון יד חופשית לבידודים. בדיוק מה שהלייקרס היו צריכים אחרי לוק וולטון…

    1. ה-AST% של הלייקרס עומד על 59.9%
      זה מציב אותם במקום ה-6 מבין 16 קבוצות הפלייאוף,
      הרבה לפני קבוצות ש-"על באמת" משחקות כדורסל בידודים (הקליפרס, הת'אנדר, הבלייזרס, כולן עם פחות מ-50%)
      אותו סגנון לברון עליו אתה כותב? זה כל כך לברון 18'…
      .
      דרך אגב,
      אם אתה מחפש מי משחק השנה באותה שיטה?
      דאלאס של לוקה. קלסי לברון 18'.

      1. ההבדל הוא שלברון מוסר בסוף הבידוד, כמו לוקה הרבה פעמים. בכל מקרה, ההתקפה של הלייקרס היא לא מאוד מורכבת או מתוכחמת, ועיקר העבודה של צוות האימון ניכרת בהגנה, שזה בדיוק מה שלברון צריך בשלב הזה.

        1. ללברון השנה בפלייאוף 4.9 מהלכי ISO במשחק (הוא מספק תפוקה אדירה באותם מהלכים – 1.29 נק' למהלך).
          ללברון גרסת 18' היו 9.7 מהלכי ISO במשחק.
          .
          ללוקה, דרך אגב, יש השנה בפלייאוף 6.4 מהלכי ISO.

            1. תודה

            2. ברוגדון מפחיד עם 1.38 נקודות לפוזשן ב-8 פוזשנים למשחק

            3. הבעיה היא גודל המדגם. 4 משחקים לא מלמדים הרבה, על אחת כמה וכמה כאשר לוקחים בחשבון שהנתון שלו בעונה הרגילה הוא 2.7 מהלכי ISO במשחק.
              הנתון של לברון בעונה הרגילה הוא 4.5 מהלכי ISO במשחק (0.9 נק' לפוזשן).

            4. 44 נקודות על 32 מהלכים זה נתון מרשים יותר מ-53 נקודות על 44 מהלכים. ברור שלברון טוב יותר בתחום, אבל מהמדגם הזה אני נוטה להתרשם יותר מברוגדון.
              בצד ההגנתי – דורט מדהים כשהוא מאפשר 12 נקודות ב-21 מהלכים, לרוב מול הארדן שהיעילות שלו היא 1.09, וגם טאקר (20 נקודות ב-31 מהלכים) ואדבאיו (15 נקודות ב-24 מהלכים) מצוינים.

  15. לא על הניצחונות לבדם:
    .
    כאמור, הלילה לברון טיפס למקום הראשון בניצחונות פלייאוף בקריירה (162 כאלו).
    הוא גם טיפס למקום ה-12 בגגות בפלייאוף בקריירה (242, עקף את דוקטור ג'יי), כאשר הוא מרחק 9 גגות מלהיכנס לטופ 10 בגגות בקריירה (לפניו ביג בן וואלאס ודיקמבה "NO, NO" האגדיים).
    .
    בנקודות בנק' וחטיפות בפלייאוף הוא ראשון,
    באסיסטים שלישי (מרחק 80 כאלו מסטוקטון שבמקום השני),
    ובריבאונדים 6.
    .
    איזו קריירה בלתי נתפסת יש לו ללברון.

    1. אפרופו "לברון שיחק כל הקריירה במזרח", לברון הגיע לשיא הנצחונות בפחות משחקים מאלו ששיחקו דאנקן או פישר

  16. אני צריך לאכול כאן כובע (צ׳יזהד?) עצום. לפני כשבועיים קישקשתי כאן על היות ספולסטרה אוברייטד ולא מהטיר הראשון בליגה. הסדרה הזאת הייתה אחת מהישגי האימון הדגולים שראיתי, בודאי במילניום הנוכחי.
    מודה, עוזב ירוחם, מקווה שאגיד פחות קשקושים בלבושים… ויאללה בוסטון-מיאמי!

  17. לא מסכים כאן לגבי מה שנאמר על קאפלה ועל ביג מן ליוסטון. קקאפלה הוא חתיכת נגר שהיה נראה כמו אדמס בסידרה הזאת ונראה לכם שהוא היה מקשה על דיוויס יותר??? חחחחחחחחחחחחחחח
    נורקיץ שנחשב סנטר טופ 10 בליגה נוגב על ידו כמטלית. הסנטר היחיד שהיה עוזר ליוסטון זה אמביד ואולי אדביו. כל השאר דיוויס היה חוגג עליהם בדיוק ככה.
    יוסטון צריכה שום בגי מן.
    טוליילה צודק הבעיה של יוסטון זה בהתקפה, יוסטון צריכה לקלוע 120 נק+ לרוב בשביל לנצח תוך לקיחת המובן מאליו שדייויס ולברון קולעים יחד לפחות 60 נק כל משחק, זה בילד אין והם ידעו את זה גם שעשו את הטריידים.
    לשם כך הובא הנגר ראס שהוא פשוט לא מספק את הסחורה ורק בגללו הם לא מנצחים. הוא צריך לתת כל משחק 30 נק וגם הארדן (ולא בגארבג' כמו היום). שהוא היה טוב בחצי הראשון יוסטון הובילו למרות המופע של השיקצה. חצי שני עד הגארבג הוא נעלם ולכן הפסידו, זה פשוט מאד.
    הוא גם פח זבל בהגנה יושן על המגרש פאקן קארוסו בורח לו במהלכים, כל שחקן שטיפה מזיז רגליים בורח לו לליאפ.
    ראס הוא החוליה החלשה היחידה. כל השאר עושים את העבודה שלהם.
    עוד בעיה היא הארדן כמו שדה שוט אמר הוא חייב להשליך מה3 ומהר, הדאבל טים הורג אותו ואת יוסטון כל הסידרה, הוא מכדרר סתם 10 שניות ואז הדאבל טים בא והם נתקעים בסוף שעון ותמיד נגמר באיבוד או בניגור, זה גם מאט את המשחק לקצב של הלייקרס. יוסטון לא ינצחו עם 100 נק.

    1. למרות שאני לא בטוח למה אתה מתכוון בניגור… אני די מסכים. בטח לגבי זה שההתפקה שלהם לא נראית משהו…
      ובהגנה זה באמת לא העניין של הגודל… ואחרי שני משחקים עם קאפלה כנראה שיוסטון היו מודיעים שהם הולכים לנסות לנצח את AD בעזרת סמולבול…. אני דווקא מחבב את קאפלה והכל, אבל הוא לא באמת מאצ'-אפ לAD.

    2. הם יורקים דם בהגנה ובריבאונד ולא נשאר להם כוח להתקיף. ראס נהדר בריבאונד הגנה, קופץ בצבע ונלחם, אבל הוא קטן ומוגבל. ביג מן היה מוריד עומס וגם משנה כמה זריקות או מאיים בצבע. כל חדירה לסל של יוסטון זה טיול. לברון מכניס אותם לתוך הסל – אחד אחרי השני.
      מסיכם איתך לגבי ראס – הוא חייב לתת תפוקה. תירוצים "היא לא מעניין".
      אני מהמר על 2:2
      ראס יתעלה. הערב בחצי הראשון הוא היה מצויין.

    1. נו זו השוואה מצחיקה (לא שהטיעון לא רלבנטי). טאקר בדרך כלל לא היה שומר עליו כשהיה בסאנס וחלק מהמשחקים כאן משותפים מהתקופה של טאקר ביוסטון.

  18. שמעון אני עדיין מחכה להסבר מי זה החברים של לברון?
    מי נכלל ברשימה ומתי בדיוק משבצים אותם לעזור לו?

        1. סקוט פוסטר זה לא חבר של לברון אותו שולחים רק אם רוצים שהארדן יפסיד לא משנה נגד מי זה דוראנט לברון וכו.
          טוני לעומת זאת בסט באדי הוא האיש של ברוני זה שיביא לו את העונשין ואת כל השריקות שצריך.
          יש אחד לא יודע מה שמו גם תמיד נותן שריקות אוויר מומחה לזה

          1. תעבוד קצת ותגיד מי…אתה ודע יפה כשאתה רוצה לחפש את השיבוצים.
            אז פוסטר=אנטי הארדן
            בראת'רס = אח של לברון.
            כן?
            ממתי התחיל הסידור הזה?
            ובאיזה סיטואציות?

  19. לברון ודיוויס היו מעולים והכל, אבל פאקינג ראז'ון רונדו השחיל שם שלשות והשתלט על המשחק לגמרי.
    והעיקר (לטעמי) – הוציא להארדן את החשק לחיות בהתקפה, לחץ אותו ולא הפסיק לברבר לשופטים (בקטע חיובי, כן?).
    אפילו ראו איך הוא מדגים לשופט – על הארדן עצמו (!) – איך הוא נועל אותו עם המרפק ולמה זו לא עבירה. חיית משחק.

  20. הבדלי הרמות בין המערב למזרח הם כאלה, שצריך לעשות אליפות נפרדת לכל דיוויזיה
    לדעתי זה יצטמצם בשנים הקרובות

      1. אחד הטובים רשע, חחחחחחחחחחח
        4:1 במקרה הטוב. במזרח אין קבוצה שיכולה להוציא משחק מהלוס אנג'לסיות. רק אם הן יזלזלו (וזה בטח מה שיקרה)

          1. 4-1 נראה הגיוני לגמר הכללי, אם יהיה 4-2 זה יהיה הישג למזרחית
            מתוך 10 סדרות של קליפרס/לייקרס מול נניח מיאמי, המערבית תנצח 9 או את כל ה 10 (אם אין פציעות משמעותיות)

  21. סיקור משובח, כתמיד. ומעריך את השינוי שעשית בנושא האייל-איילה.

    אם אני זוכר נכון, מתישהו בשנה שעברה אחרי ההדחה של הבאקס בסיבוב השני, שוב, כתבתי כאן משהו על זה שהתקרה שלהם היא משחק 7 בסיבוב השני או משהו כזה. עדיין חושב ככה, אלא אם כן יקרה אחד (או יותר מהדברים הבאים):

    – יאניס יתחיל לשחק כסנטר עם שוטרים לידו, ולא כפוינט יאניס שנראה מעולה בעונה הרגילה אבל חד משמעית נהיה צפוי ושבלוני בפוסט סיזן.

    – באד יקבל אולטימטום מההנהלה לגבי שינוי גישה ביחס לדקות הכוכבים שלו, הטאנל ויז'ן מבחינת השיטה בפלייאוף, והשימוש ביאניס (ע"ע קודם). ההיט עשו את זה לבאקס כבר בפאקינג מרץ. לקחים, ריענון השורות, משהו! דמיינו את אותן קבוצות עם מאמנים הפוכים. למישהו בכלל יש ספק איך הסדרה הזו הייתה נגמרת?

    – בלדסואו הביתה, מידלטון לטרייד כדי לקבל ערך שמביא איתו גם ערך מוסף באישיות פלייאוף (מה זה אישיות פלייאוף? אנא אערף, זה לא משהו קל להגדרה. באטלר, רונדו, מיטשל, סתם מישהו שמביא איתו ביטחון כזה שהיית נותן לו את הכדור ברגע האחרון גם אם הוא לא השחקן הטוב ביותר על המגרש).

    – סשן תחנון/תשליך/הכאה על חטא של ההנהלה ובעיקר הורסט על זה שוויתרו על ברוגדון. איתו זה כנראה היה נראה קצת אחרת.

    הסדרה השנייה – הלייקרס מבלבלים. ווסטברוק, עם כל הכבוד (אין המון, אבל יש קצת), פשוט משחק כמו רוקי. מלא התלהבות והלב שלו במקום הנכון, אבל חד משמעית לא מתעל את זה לשום מקום טוב כרגע. ההבדל הוא שהוא אמור להיות מספר 1B בקבוצה הזו וכרגע הוא בעיקר 1B-… קארוסו פשוט שחקן נהדר. ממש מקווה עבורו שיתחיל לקלוע שלשות, זה יכול להקפיץ את הערך שלו משמעותית.

    1. הסכמתי עם הרבה ממה שכתבת, אבל אז נתקלתי במעלית בסוף ו… לא בטוח שהבנתי, אבל אם הבנתי אז אני ממש לא אוהב את הקונספט.

      1. מעלית? בכלל לא חשבתי בכיוון. אמנם לא פיתחתי את המטפורה הזו עד הסוף אלא יותר בשביל להבהיר נקודה. אנסה להרחיב למה התכוונתי:

        כאשר יש שני סופרסטארים בקבוצה אחת, ההיררכיה שלהם, לרוב, יכולה להיות אחת משתיים – מספר 1 ומספר 2, או מספר 1A ו-1B. במקרה הזה, בכל זאת היה הרבה הייפ ומדובר בשני MVPS לא כזה בעבר הרחוק ולכן באופן סמי-רשמי ראסל הוא ה-1B של הקבוצה הזו. הבעיה היא, שכרגע הוא משחק כמו מינוס 1B לפעמים וזה די מבטל את הערך של ה-1 היחיד האחר בקבוצה. לא שהוא מדהים בסדרה הזו, אבל אם שניהם נותנים תפוקה דומה לדעתי התוצאה אחרת היום.

        1. מעלית כי המספרים הזכירו לי, לא חשוב.
          אני מנסה ללמוד להפסיק להציק לאנשים על הפער ביחסי הכוחות הלא מוצדקים בין היררכיה ומומחיות, אז [שולח אצבע לעבר האף שלך] בופ.

  22. הירו מדהים ולא צריך להוסיף הרבה מעבר.
    אנקדוטה מעניינת, זוהי הפעם הראשונה (והאחרונה) בפלייאוף שהלייקרס והבאקס לא שותפות גורל לתוצאה שלהן כשהן משחקות באותו יום.
    4-1 בסדרות הראשונות עם הפסד ראשון וארבעה ניצחונות, ובזמן שמיאמי עלו ל3-0 גם הרוקטס, 1-1 ו3-1 בהתאם. פעם ראשונה שהרצף נשבר.

  23. בטח אף אחד כבר לא קורא כאן – אכתוב את זה שוב מחר בפריוויו:
    יוסטון לא צריכים להכנס לדיכאון.
    לברון היה במשחק שיא, רונדו כנ"ל, דייוויס גם – ויוסטון הובילו עד סוף הרבע השלישי, והיו צמודים עד הריצה שגמרה את המשחק ברביעי. עם כמה התאמות וקצת יותר שלשות – ובמקביל יום יותר רגוע של לברון – זה יכול בשקט להיות 2:2

  24. שוב רבע רביעי והפאסיביות של הארדן היא בלתי נסבלת, העובדה גם שהוא פותח על הספסל ברבע כל כך קריטי היא בעייתית כשלעצמה כשלברון על המגרש,. עושה רושם שהוא ממש "שמח" להפטר מהר מהכדור עם הרמז הראשון לדאבל אפ ואז ההתקפה של הרוקטס אובדת עצות וגם כשאין דאבל אפ הוא מוותר מהר על זריקה או חדירה ומעדיף שאחרים ייקחו את ההחלטות, וכאשר קובינגטון, גורדון ובטח ווסטברוק לוקחים אותן במאני טיים שום דבר טוב לא יצא מזה היום ברבע האחרון. כאשר הוא כבר לקח זריקות ברבע זה היה מעט מדי ומאוחר מדי כשהמשחק היה גמור. פאול מכוער של קוזמה לקראת הסיום גרם לפציעה שיכול להיות חמורה מאוד של קובינגטון כשהוא דחף אותו לעבר דיוויס שבעצמו עשה הצגה כאילו נפגע.

    מה שהכריע בסופו של דבר את המשחק אלו השלשות ברבע הרביעי של רונדו וקארוסו, והגנה טובה מאוד של הלייקרס שגרמה לאיבודים למכביר של הרוקטס ברצף של בערך שלוש דקות נגמרה ההתמודדות. באותן דקות הארדן איבד כדור ולא לקח שום אחריות בהתקפה . בערב בו האוס חסר(לא מבין יוצא מסיבות אישיות ואף אחד לא יודע מה קורה ולמה, כך כך מוזר בימנו), ואין אף שחקן רוטציה כמעט שתורם משמעותית בהתקפה פרט לגרין קשה לנצח, הספסל של הלייקרס ניצח בגדול. אי אפשר ללמוד מכך למשחק הבא, חוץ מהעובדה שבלייקרס איי.די ולברון תמיד נותנים תפוקה משמעותית ושהארדן פשוט לא מופיע להכרעה מהבחינה ההתקפית ובוחר להיות פאסיבי כמו מסירה חסרת אחריות מאחורי הגב לאיבוד כדור וסל קל של רונדו שהעלה לתשע הפרש ושיא מומנטום.
    כמו שאמרתי לפני, לא יכול להיות ששחקן כמוהו מוותר כל כך בקלות על הכדור , אבל זו כבר תופעה חוזרת וחבל.
    עוד דבר שקשה מאוד לראות זה את ריברס חסר ביטחון לחלוטין , בעייתי ששחקן פשוט משחק תפוח אדמה לוהט כמעט כל פעם שמגיע אליו הכדור, לפחות שני שחקנים נוספים ברוטציה של הרוקטס חייב יםלתרום בכדי שיהיה להם צ'אנס.

    לברון היה פשוט מדהים בחצי הראשון בלתי עציר בעליל, אבל יחד איתו למעט הגבה אף אחד בלייקרס לא הגיע . בחצי השני בלי התעלות התקפית חריגה (60% מהשלוש לשחקן של בערך 30 % )של רונדו וטיפה קוזמה הלייקרס עם כל הגדולה של לברון ודיוויס לא יכולה לנצח.
    למזלם משחק שני ברציפות שכל פעם יש את מי שתורם כשצריך בדקות קריטיות,, ולכן זו קבוצה שמאוד לא פשוט להתמודד מולה.

    משחק הבא להיות או לחדול עבור הרוקטס, מאוד מקווה שיבואו עם סגל מלא וכשיר כולל האוס וקובינגטון, כאשר גם טאקר היום גרר איזושהי פגיעה ברגל למשך דקות ארוכות אחרי איזה מפגש עם לברון שלא היה לו שידור חוזר לצערי. הפסד והסדרה גמורה לחלוטין, ניצחון ויש עדיין צ'אנס, כרגע הסיכויים הם -65-35 לטעמי ללייקרס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט