כמעט כמעט כמעט הייתי אמור לכסות משחק אחד היום, אלא שמילווקי התעשתו ברגע האחרון והצילו קצת מהכבוד האבוד שלהם. אז שתי סדרות יש לנו הלילה, אחת כנראה תיגמר, ובאף אחת מהן אין ייתרון לדירוג, והביתיות הלכה פייפן.

היום יתארח אצלנו אמן ישראלי מוכשר ששמו תומר יוסף, שחוגג היום יום הולדת. יוסף לוקח חלק בכמה הרכבים מוזיקליים אדירים ויש לו גם כמה אלבומי סולו. המוזיקה שלו מאוד מושפעת מהמוזיקה הדרום-אמריקאית והאפריקאית, מקווה שתהנו.

ובכן, אז מה יהיה לנו:

01:30  מילווקי באקס (מקום 1 במזרח) 1 – מיאמי היט (מקום 5 במזרח) 3

"אם יש קבוצה שיכולה לחזור מ 3:0 זאת הקבוצה שלנו". כך פחות או יותר התייחס יאניס לפיגור של קבוצתו מול מיאמי אחרי שלושה משחקים. הוא טועה. מלבד העובדה שאף קבוצה לא חזרה מעולם מפיגור כזה, הסדרה הזאת הייתה כמעט כולה של ההיט. מילווקי היא לא גולדן סטייט של ה 73:9 והיא גם לא קבוצת האליפות של לברון בקליבלנד. היא אמנם מחזיקה בשחקן ההגנה של העונה שאולי גם יהיה ה MVP אבל מעבר לזה לא נראה שיש יציבות לקבוצה מוינסקונסין. הניצחון על מיאמי במשחק הקודם, שלא היה מאוד משכנע, מאוד מובן לאור הנפילות שרואים לפעמים בקבוצות שמובילות 3:0 ומגיעות למשחק הרביעי קצת שאננות. לא סביר שזה יקרה הלילה. מה גם שיאניס עדיין בסימן שאלה לגבי המשחק הקרוב וגם אם ישחק פצוע לא בטוח שזה יהיה טוב למילווקי.

מהצד השני, יש לנו כבר קונטנדרית אחת רצינית לדבר עליה, והיא לא מגיעה מהמערב. הקבוצה של ספולסטרה, שהייתה ידועה בהגנה הקשוחה שלה, מציגה גם התקפה יעילה שלא מתבססת על אף שחקן באופן חריג. גם בימים שבהם באטלר לא פוגע יהיו מספיק שחקנים שיקחו על עצמם את התפקיד ההתקפי של הקבוצה. אדאבאיו, דראגיץ', קראודר, רובינסון והרוקי המפתיע טיילר הירו מחזיקים כל אחד בתורו את ההתקפה ועם תנועת כדור חכמה מייצרים מצב שבו אסור להשאיר אף אחד מהם לבד. הייתרון המשמעותי שיש למיאמי היא שכל השחקנים האמורים משחקים טוב בשני צידי המגרש ויכולים להתמודד עם הרבה חילופים שמילווקי מכריחה. יאניס לבדו הנפיק מספרים מרשימים אבל לא הצליח לנצח את מיאמי לבד, כשדווקא במשחק הקודם לאחר שנפצע השחקנים המשלימים עשו עבודה לא רעה בהנהגתו של מידלטון. הבעיה הגדולה של מילווקי היא שאת האיזון הנכון בין יאניס לשאר החברים הם היו צריכים למצוא במהלך העונה, לא כשהוא נפצע במשחק 4 עם הגב לקיר.

איך מיאמי תנצח? שמירה על הכדור. הנעת הכדור הטובה של ההיט (25.8 אסיסטים בסדרה, קצת אחרי הלייקרס במקום הראשון) הובילה לפעמים לאיבודים שטותיים שחלקם היו הסיבה להפסד בראשון. שמירה טובה על הכדור תאפשר ליאניס (במידה וישחק) פחות התקפות מעבר מהירות בהן באמת אי אפשר לעצור אותו. משחק איטי ואחראי ייתן למיאמי כמעט בוודאות את הכרטיס הראשון לגמר הקונפרנס.

איך מילווקי תנצח? השאלה הגדולה היא כמובן יאניס. אם ישחק בכושר הקודם שלו יהיה אפשר להתעודד מהמחשבה שהוא לא חייב לדרוך לשאר השחקנים על הרגליים ולתת למידלטון יותר ביטחון בתחילת המשחק. במשחק הקודם רוב הנקודות המוקדמות היו שלו ולא אפשרו לשאר הקבוצה להיכנס לקצב. עדיף כמה זריקות שלא נכנסות בתחילת המשחק מאשר שחקנים שגומרים עם מספר חד ספרתי של זריקות רק כי לא קיבלו מבטים פנויים בדקות הראשונות. מעבר לזה, הרבה תפילות שההתקפה של מיאמי לא תתחבר כי בינתיים נראה שאין כל כך יכולת לעצור אותם.

שווה צפייה? מקווה שכן. שעה מחורבנת עם משחק שבימים כתיקונם היה אמור להיות אחרי 2-2 סוער, ובפועל יהיה שירת הברבור של קבוצת העונה הרגילה מס' 1 בליגה בשנתיים האחרונות ושל המאמן שלה.

איך זה ייגמר? אני לא רואה את הבאקס עושים את הלא-יאומן. מיאמי ב 15

04:00 לוס אנג'לס לייקרס (מקום 1 במערב) 1 – יוסטון רוקטס (מקום 4 במערב) 1

הגענו למשחק המרכזי שמפגיש שתי קבוצות שהמילה "הפוך" מגמדת את היחס ביניהן. הענקים מול הננסים, הגורילות מול הסמורים, השנואים מול השנואים יותר. שתי הקבוצות יצאו כל אחת עם W משכנע בסדרה וזאת ההזדמנות של כל אחת מהן לקבוע מומנטום.

נתחיל עם יוסטון. נשים בצד את השנאה החצי-מוצדקת של רבים באתר לקבוצה הזאת אבל חייבים לומר את האמת – שאפו למייק דיאנטוני ולצוות האימון. אי שם לפני כמה שנים כל הליגה רעשה כשמורי אמר שכל הבנייה של יוסטון הייתה כדי להתמודד עם ג"ס של השנים האחרונות וכך ראינו את השחקנים מתגמדים יותר ויותר והופכים לסמול בול המפורסם בליגה שהצליח להעיף מהקבוצה אפילו את קלינט קפלה. היות ואנחנו בדיוק בעונה שבה ג"ס כבר לא נותנת את הטון לכל הליגה היה סביר לראות את המכונה שהייתה אמורה לעצור אותה מתפרקת גם היא. ובכן, לא כל כך מהר. בלי שום שחקן מעל 7 פיט (אם אני לא טועה) הטקסנים מצליחים למצוא פתרונות לקבוצות שמביאות להם גבוהים דומיננטיים. אלא שאם מול אוקלהומה הם עמדו מול אדאמס החביב בסדרה הזאת הם מתמודדים עם אתגר אחר לגמרי: בכל רגע נתון ווגל יכול להיות בחמישייה עם שני גבוהים שבלי בעיה יקטפו ריבאונדים ויחנו בצבע לנקודות קלות. וכשרובם גם שומרי אחד על אחד לא רעים עד טובים מאוד (לברון, דייויס, מקגי, מוריס) היה אפשר לחשוב שהמאצ'אפ הזה יהיה גדול על השחקנים של יוסטון. וכאן ההפתעה. בחלק ההתקפי יוסטון עושים פחות או יותר את מה שעושים תמיד רק יותר ביעילות: במקום לתת לקאפלה לתקוע את הצבע הארדן מכדרר ומחליף עד המיסמצ' או עד שהוא מקבל דאבל טים ומשחרר את הכדור מהר כאשר כל השחקנים על קשת השלוש. הדאבל טים שהלייקרס ניסו לעשות עליו במשחק הראשון פשוט לא עבד ונגמר בשלשה של אחד השחקנים המשלימים שרובם קלעים יציבים. הארדן השתפר במהירות השחרור שלו כשהוא מבין שהולכים לסגור עליו והתנועה הפשוטה של הכדור על קשת השלוש היא אולי לא אסתטית אבל יעילה מאוד. וכאן אנחנו מגיעים לחלק המעניין – הגנה. כאן הקרדיט כמעט כולו צריך ללכת לשחקן שכל יוסטון תלויה בו – פי ג'יי טאקר. השמירה שלו על דייויס במשחק הראשון הייתה תענוג כאשר הוא וחבריו לקבוצה התמקדו בשני חלקים: החלק הראשון, לשמור על המסירה לתוך הצבע אל דייויס. החלק השני – במידה והמסירה התבצעה אסור לגרום לדייויס להרים את הכדור מעל הראש. ממש אפשר לראות פוזשנים רבים בהם דייויס או גבוה אחר מקבל את הכדור על הרצפה ומייד שניים או שלושה שחקנים של יוסטון תוקפים את הכדור כשהוא עוד נמוך ואפשר לחסום אותו. הסלים הקלים של הלייקרס באים בעיקר כשהקבוצה מצליחה לשחק גבוה מההתחלה ועד הסוף ובמקרה כזה יהיה קשה מאוד לשמור עליהם. גם שאר הקבוצה מגנה היטב כאשר הארדן ממושמע יותר ומשתמש בזריזות שיש לו בידיים (היא פסיכית!) להפריע לתוקף או לחטוף. ההגנה של יוסטון עצרה את הלייקרס על פחות מ 100 נקודות במשחק הקודם, לא עניין של מה בכך.

ובכן, הלייקרס. הקונטנדרית המרכזית ומי שהתאספה כדי להוריד עוד כמה קופים מהגב של לברון גם היא עוד מנסה להתאים את עצמה לסדרה המוזרה הזאת. בצד ההתקפי עוד לא לגמרי ברור על מי אפשר לסמוך מלבד לברון ודייויס כאשר קוזמה לא מאוד מרשים, רונדו ממשיך להשליך חצץ (לבנים זה כבר כבד בגיל שלו) ודני גרין לא זורק יותר מדי. מספיק שבכל משחק נתון יהיה עוד שחקן שינפק מספרים טובים (במשחק השני זה היה מוריס) וזה כנראה יספיק ללייקרס מבחינה התקפית להגיע לסקור גבוה כשפעם בכמה דקות מישהו מפנק באיזו שלשה. ברבע הרביעי של המשחק הקודם ווגל מצא את הדרך להשתמש בדייויס, כאשר הוא מתרחק קצת מהצבע ומשתמש ביכולת הקליעה הטובה שלו ממיד-ריינג' או ברווח הקטן שלו מהשומר כדי לעבור אותו ולהיכנס לסל. עוד יהיה מעניין אם יכולות הפוסט שלו יהיו עקביות (כמו של לברון בשעתו) ואז יהיה אפשר לסגור את הבאסטה. מצד המלך, נראה שהוא צריך בעיקר לגרום לשאר השחקנים להיות חלק מהמשחק. בפלייאופים של לברון שחקנים אזוטריים קיבלו את הבמה הגדולה והצליחו לעמוד בציפיות. אין שום סיבה שהוא לא ייקח את קוזמה, קארוסו (ואולי גם קס"פ) ויאפשר להם יותר מצבים, כל עוד הוא לא מדלג על הפעם-ברבע שבה הוא דוהר לסל ודורס כל מה שזז. בהגנה, נראה שהלייקרס פשוט צריכים להמר בעיקר על הקליעה של ווסטברוק ולתת לו יד חופשית כאשר שאר השחקנים מקבלים שמירה צמודה יותר וכולם צופים בהארדן.

איך יוסטון תנצח? טוב כבר חפרתי על זה קודם אבל נראה שההגנה באמת הכי חשובה. אם טאקר יצליח לגרום לדייויס להתאמץ בהתקפה יש סיכוי ששוב נראה סקור נמוך מצד הראשונה במערב.

איך הלייקרס תנצח? כאמור, תמצא את השחקן השלישי שאפשר לסמוך עליו בהתקפה.

שווה צפייה? בהחלט. שתי הקבוצות הכי שונות שאפשר למצוא היום בליגה, אם מורידים את הקבוצות שאין להן הגנה או התקפה. לקום עם הקפה למחצית השנייה.

איך זה ייגמר? הלייקרס יקחו את הסדרה, אבל הרוקטס עוד לא אמרו את המילה האחרונה. יוסטון ב 7.