בחירת סדרה מארבעת חצאי הגמר האזוריים לא הייתה משימה קלה עבורי. הכדורסל מגוון וברמה גבוהה, מה שהוביל למחשבה מעמיקה על בחירת הסדרה לניתוח. בצד המערבי, אני מאמין כי הקבוצות מל.א. יעברו את המתחרות שלהן בדרך לגמר האזורי המיוחל למרות הקשיים בתחילת הסדרות של שתיהן.

הצד המזרחי מסובך ומפתיע יותר. יאניס קיבל את החום של ההיט ונעלם ברבעים האחרונים, ספולסטרה עשה לבודנהולצר שח-מט שיזכר ויכול להשפיע על עתיד ה-NBA בשנים הקרובות, בעקבות סימן השאלה סביב הארכת החוזה של הפריק שיהיה שחקן חופשי ב-2021. למרות זאת, הסדרה המעניינת ביותר היא טורונטו-בוסטון, 3-2 לסלטיקס אחרי תצוגה מרשימה במשחק החמישי.

הקרב מפגיש בין האלופה המנוסה לכוכבים העולים של הסלטיקס. שתי קבוצות ממושמעות שעל פניו משחקות סגנון כדורסל דומה עם שלשות וכדורסל מיד ליד, הגנה חכמה בעלת רוטציות ועזרה במקומות הנכונים. שתיהן מדורגות בטופ חמש ברייטינג הגנתי ושומרות את יריבותיהן מהשלשה בצורה מצוינת (מקום 1 ו-2 בליגה באחוזים מהשלוש של יריבות בפלייאוף האחרון).

עם זאת, לכל אחת מאפיין מיוחד בארסנל. לארפטורס כמובן יש את ההילה של האלופה. הינסיון שהראו במשחק השלישי עם סל הניצחון המבריק והקאמבק מפיגור 0-2 ל-2-2. בנוסף, טורונטו היא אחת הקבוצות הטובות בליגה במשחק המעבר והריצה, ויודעת לנצל אותו לסלים מהירים.

בצד הירוק, הסלטיקס משתמשים ביכולת האישית המצוינת של כוכביה במשחק הפיק אנד רול והדרייב אנד קיק, על מנת לייצר מצבים נוחים למובילי הכדור ולקלעים מסביב. הזינוק ביכולת של טייטום ובראון בשני צידי המגרש מעניקים יתרון יחסי ו- 'Superstar quality' שמעט חסר לקנדים בהתחשב ביכולת של סיאקם בסדרה הזאת.

נתון יוצא דופן: טורונטו קולעת ב-31% לשלוש ו-40% מהשדה בסדרה.

בסדרה כזו קל להיקלע לחיפוש אחר סטטיסטיקות מתקדמות ומתוחכמות היכולות להעיד על מגמה מסוימת. לפעמים הסיטואציה פשוטה יותר: הסדרה הזו תקום ותיפול על קליעה מחוץ לקשת. במיוחד כאשר שתי הקבוצות מסוגלות לקלוע ולהגן על השלוש ברמה הגבוהה ביותר. בשני המשחקים הראשונים בוסטון שיחקו מצוין בהובלת טייטום וקמבה וטורונטו פשוט לא פגעו משלוש. במשחק הרביעי היה היום הטוב ביותר שלהם עם 38.6%, וזה היה המשחק הכי טוב של הראפטורס בסדרה.

אומנם בוסטון נמצאת במקום הראשון בפלייאוף באחוזי היריבה משלוש, אך בסיבוב הראשון פגשו את פילדלפיה, קבוצה לא טובה בקליעה מבחוץ לאורך העונה. בסיבוב השני קלעה טורונטו רק 28% לשלוש עד שבמשחק הרביעי חזרה לעצמה קצת עם 39% לשלוש, וניצלה יום קליעה רע של הסלטיקס כדי להשוות את הסדרה. במשחק החמישי טורונטו חזרו לזרוק אבנים וקלעו רק 30% לשלוש, בוסטון ניצלה את זה כבר מהפתיחה ועלתה ליתרון שהחזיק עד לסוף המשחק.

המתעלה: העדרותו של גורדון הייוורד העלתה סימני שאלה רבים על התיקרה של בוסטון בלעדיו. הרוטציה התקצרה ו'אילצה' את סטיבנס להכניס את מרקוס סמארט לחמישייה. הגארד קולע 14 נק' למשחק בסדרה, בנוסף ל-40% לשלוש והגנה נהדרת בדומה למה שראינו ממנו לאורך העונה. לסמארט השפעה על ההגנה של בוסטון באופן כללי, ובמיוחד אפשר לראות את השיפור אצל קמבה ווקר. סמארט תמיד היה "חייל ממושמע" אצל סטיבנס וסתם כל חור שנדרש. עכשיו הוא בתפקיד ראשי, ובינתיים נראה שאין לו פחד במה. הרבע האחרון שלו במשחק השני שינה את כל הסדרה הזאת.

המאכזב: המאכזב שלי הוא פסקל סיאקם ללא צל של ספק. לאחר עזיבת קוואי, בטורונטו קיוו לקפיצת מדרגה של הקמרוני אחרי שהיה רובין נפלא לבטמן של לאונרד בעונה שעברה. את החודשים הראשונים של העונה פתח מעולה, אך פציעה עצרה את התקדמותו בעוד הקנדים המשיכו לדהור לעבר המקום השני במזרח.

תרשים הזריקות של סיאקם בפלייאוף האחרון

לקראת פתיחת העונה מחדש הייתה ציפייה אצל הרפטורס שיחזור לעצמו, אך כבר מההתחלה הוא נראה חלוד ואולי לא מוכן להוביל קבוצה בתור הגו-טו-גאי שלה. עד עכשיו בפלייאוף הממוצעים מדברים בעד עצמם: 18 נק' ו-7 ריב' באחוזים מזעזעים: 41% מהשדה ו-21.3% לשלוש!

הסדרה הזו מהווה בעיה עבור סיאקם: לבוסטון יש ארסנל נשקים שלא יבייש את הצבא האמריקאי בכל הקשור לשמירה עליו, למרות יתרון הגובה. עד כה בראון קיבל לא מעט הזדמנויות לשמור על הפורוורד. ההבדל בגובה גורם לסיאקם "לנצל" את המיס מאץ', אבל בצורה גרועה מאוד. כל פוסט אפ שלו הוא תענוג לעיניו של בראד סטיבנס, וכאב לאלה של הצופה המתוסכל. גם מאצ' אפים אחרים- טייטום, סמארט ואפילו גראנט ווילאמס גורמים לקמרוני לאי נוחות. סמארט עצר את סיאקם על 2 מ-11 מהשדה כשהוא השומר המרכזי, סיאקם גבוה ממנו ב-15 סנטימטר.

בשביל לנצח את הסדרה טורונטו חייבת את סיאקם בשיאו. פחות פוסט-אפים, יותר משחק עם הפנים לסל ולנצל את המהירות שלו במתפרצות והזדמנויות שניות. בנוגע לקליעה, השלשה מהפינה היא היחידה שנכנסת לו הפלייאוף. נרס יכול לנסות יותר הרכבים שהקמרוני בסנטר או לחליפין עם איבקה וסיאקם בקו הקדמי כדי לספק יותר קליעה.

אז מה מחכה לנו בלילות הקרובים?

לאחר שניצחו במשחק החמישי, הסיכויים של הסלטיקס לפי סדרות העבר גבוהים (82% אם מנתחים את כל סדרות העבר במצב זה). על כן, הסדרה "שלה בשביל לקחת". הרפטורס יגיעו למשחק השישי עם דחיפות וריכוז יוצאים מן הכלל, ויצטרכו יום קליעה מעולה מבחוץ ואת סיאקם מעורב יותר.

מבחינה הגנתית, אני מעריך את מאמציו של נרס לגוון ולנסות דברים חדשים על מנת לשבש את הלך המשחק. אך בכל פעם שקבוצתו מגנה באזורית, התקפת בוסטון קוראת זאת מצוין ומצליחה לפרק אותה לחתיכות עם כמה מסירות פשוטות.

אני מאמין שיכולת המאמנים תתקזזנה והקבוצה עם השחקן הטוב ביותר על המגרש- ג'ייסון טייטום תנצח. יש עדיין סיכוי טוב כי הסדרה תגיע לשבעה משחקים. במקרה כזה, מבטיח לכתוב לפני משחק שבע המרתק.