בינג' מוד: סדרה בשבוע (2) – טורונטו – בוסטון / אורי הדר

בחירת סדרה מארבעת חצאי הגמר האזוריים לא הייתה משימה קלה עבורי. הכדורסל מגוון וברמה גבוהה, מה שהוביל למחשבה מעמיקה על בחירת הסדרה לניתוח. בצד המערבי, אני מאמין כי הקבוצות מל.א. יעברו את המתחרות שלהן בדרך לגמר האזורי המיוחל למרות הקשיים בתחילת הסדרות של שתיהן.

הצד המזרחי מסובך ומפתיע יותר. יאניס קיבל את החום של ההיט ונעלם ברבעים האחרונים, ספולסטרה עשה לבודנהולצר שח-מט שיזכר ויכול להשפיע על עתיד ה-NBA בשנים הקרובות, בעקבות סימן השאלה סביב הארכת החוזה של הפריק שיהיה שחקן חופשי ב-2021. למרות זאת, הסדרה המעניינת ביותר היא טורונטו-בוסטון, 3-2 לסלטיקס אחרי תצוגה מרשימה במשחק החמישי.

הקרב מפגיש בין האלופה המנוסה לכוכבים העולים של הסלטיקס. שתי קבוצות ממושמעות שעל פניו משחקות סגנון כדורסל דומה עם שלשות וכדורסל מיד ליד, הגנה חכמה בעלת רוטציות ועזרה במקומות הנכונים. שתיהן מדורגות בטופ חמש ברייטינג הגנתי ושומרות את יריבותיהן מהשלשה בצורה מצוינת (מקום 1 ו-2 בליגה באחוזים מהשלוש של יריבות בפלייאוף האחרון).

עם זאת, לכל אחת מאפיין מיוחד בארסנל. לארפטורס כמובן יש את ההילה של האלופה. הינסיון שהראו במשחק השלישי עם סל הניצחון המבריק והקאמבק מפיגור 0-2 ל-2-2. בנוסף, טורונטו היא אחת הקבוצות הטובות בליגה במשחק המעבר והריצה, ויודעת לנצל אותו לסלים מהירים.

בצד הירוק, הסלטיקס משתמשים ביכולת האישית המצוינת של כוכביה במשחק הפיק אנד רול והדרייב אנד קיק, על מנת לייצר מצבים נוחים למובילי הכדור ולקלעים מסביב. הזינוק ביכולת של טייטום ובראון בשני צידי המגרש מעניקים יתרון יחסי ו- 'Superstar quality' שמעט חסר לקנדים בהתחשב ביכולת של סיאקם בסדרה הזאת.

נתון יוצא דופן: טורונטו קולעת ב-31% לשלוש ו-40% מהשדה בסדרה.

בסדרה כזו קל להיקלע לחיפוש אחר סטטיסטיקות מתקדמות ומתוחכמות היכולות להעיד על מגמה מסוימת. לפעמים הסיטואציה פשוטה יותר: הסדרה הזו תקום ותיפול על קליעה מחוץ לקשת. במיוחד כאשר שתי הקבוצות מסוגלות לקלוע ולהגן על השלוש ברמה הגבוהה ביותר. בשני המשחקים הראשונים בוסטון שיחקו מצוין בהובלת טייטום וקמבה וטורונטו פשוט לא פגעו משלוש. במשחק הרביעי היה היום הטוב ביותר שלהם עם 38.6%, וזה היה המשחק הכי טוב של הראפטורס בסדרה.

אומנם בוסטון נמצאת במקום הראשון בפלייאוף באחוזי היריבה משלוש, אך בסיבוב הראשון פגשו את פילדלפיה, קבוצה לא טובה בקליעה מבחוץ לאורך העונה. בסיבוב השני קלעה טורונטו רק 28% לשלוש עד שבמשחק הרביעי חזרה לעצמה קצת עם 39% לשלוש, וניצלה יום קליעה רע של הסלטיקס כדי להשוות את הסדרה. במשחק החמישי טורונטו חזרו לזרוק אבנים וקלעו רק 30% לשלוש, בוסטון ניצלה את זה כבר מהפתיחה ועלתה ליתרון שהחזיק עד לסוף המשחק.

המתעלה: העדרותו של גורדון הייוורד העלתה סימני שאלה רבים על התיקרה של בוסטון בלעדיו. הרוטציה התקצרה ו'אילצה' את סטיבנס להכניס את מרקוס סמארט לחמישייה. הגארד קולע 14 נק' למשחק בסדרה, בנוסף ל-40% לשלוש והגנה נהדרת בדומה למה שראינו ממנו לאורך העונה. לסמארט השפעה על ההגנה של בוסטון באופן כללי, ובמיוחד אפשר לראות את השיפור אצל קמבה ווקר. סמארט תמיד היה "חייל ממושמע" אצל סטיבנס וסתם כל חור שנדרש. עכשיו הוא בתפקיד ראשי, ובינתיים נראה שאין לו פחד במה. הרבע האחרון שלו במשחק השני שינה את כל הסדרה הזאת.

המאכזב: המאכזב שלי הוא פסקל סיאקם ללא צל של ספק. לאחר עזיבת קוואי, בטורונטו קיוו לקפיצת מדרגה של הקמרוני אחרי שהיה רובין נפלא לבטמן של לאונרד בעונה שעברה. את החודשים הראשונים של העונה פתח מעולה, אך פציעה עצרה את התקדמותו בעוד הקנדים המשיכו לדהור לעבר המקום השני במזרח.

תרשים הזריקות של סיאקם בפלייאוף האחרון

לקראת פתיחת העונה מחדש הייתה ציפייה אצל הרפטורס שיחזור לעצמו, אך כבר מההתחלה הוא נראה חלוד ואולי לא מוכן להוביל קבוצה בתור הגו-טו-גאי שלה. עד עכשיו בפלייאוף הממוצעים מדברים בעד עצמם: 18 נק' ו-7 ריב' באחוזים מזעזעים: 41% מהשדה ו-21.3% לשלוש!

הסדרה הזו מהווה בעיה עבור סיאקם: לבוסטון יש ארסנל נשקים שלא יבייש את הצבא האמריקאי בכל הקשור לשמירה עליו, למרות יתרון הגובה. עד כה בראון קיבל לא מעט הזדמנויות לשמור על הפורוורד. ההבדל בגובה גורם לסיאקם "לנצל" את המיס מאץ', אבל בצורה גרועה מאוד. כל פוסט אפ שלו הוא תענוג לעיניו של בראד סטיבנס, וכאב לאלה של הצופה המתוסכל. גם מאצ' אפים אחרים- טייטום, סמארט ואפילו גראנט ווילאמס גורמים לקמרוני לאי נוחות. סמארט עצר את סיאקם על 2 מ-11 מהשדה כשהוא השומר המרכזי, סיאקם גבוה ממנו ב-15 סנטימטר.

בשביל לנצח את הסדרה טורונטו חייבת את סיאקם בשיאו. פחות פוסט-אפים, יותר משחק עם הפנים לסל ולנצל את המהירות שלו במתפרצות והזדמנויות שניות. בנוגע לקליעה, השלשה מהפינה היא היחידה שנכנסת לו הפלייאוף. נרס יכול לנסות יותר הרכבים שהקמרוני בסנטר או לחליפין עם איבקה וסיאקם בקו הקדמי כדי לספק יותר קליעה.

אז מה מחכה לנו בלילות הקרובים?

לאחר שניצחו במשחק החמישי, הסיכויים של הסלטיקס לפי סדרות העבר גבוהים (82% אם מנתחים את כל סדרות העבר במצב זה). על כן, הסדרה "שלה בשביל לקחת". הרפטורס יגיעו למשחק השישי עם דחיפות וריכוז יוצאים מן הכלל, ויצטרכו יום קליעה מעולה מבחוץ ואת סיאקם מעורב יותר.

מבחינה הגנתית, אני מעריך את מאמציו של נרס לגוון ולנסות דברים חדשים על מנת לשבש את הלך המשחק. אך בכל פעם שקבוצתו מגנה באזורית, התקפת בוסטון קוראת זאת מצוין ומצליחה לפרק אותה לחתיכות עם כמה מסירות פשוטות.

אני מאמין שיכולת המאמנים תתקזזנה והקבוצה עם השחקן הטוב ביותר על המגרש- ג'ייסון טייטום תנצח. יש עדיין סיכוי טוב כי הסדרה תגיע לשבעה משחקים. במקרה כזה, מבטיח לכתוב לפני משחק שבע המרתק.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. תודה אורי, פוסט מעניין. אני חושב שווקר צריך להיות יותר מעורב בהתקפה וזה קרה במשחק החמישי – בוסטון צריכה לראות ממנו יותר וכדאי שימשיך להיות אגרסיבי. היכולת שלהם להגיב לאזורית של הראפטורס ולהגיע למצבי זריקה טובים של טייטום וקמבה יכולה להיות מה שיסגור את הסדרה הזאת

    1. תודה רועי.
      אין ספק כאשר ווקר במרכז העניינים בוסטון ככלל משחקים טוב יותר. השיפור ההגנתי שלו יוצא דופן גם אם לא רואים זאת במספרים- המלחמה בחסימות בפיק אנד רול של טורונטו והעירנות בחילופים ובעזרה. שיפור אדיר שבסיבוב הבא, אם וכאשר, יעזור להם מאוד.

      1. במשחק הלילה ווקר היה טוב בחדירה ובמיד.
        מה 3 הוא הסריח את הפרקט למרות כמה מבטים פנוים שהיו לו.
        לא בכל משחק יהיה גרוע מהשלוש כמו אמש.

  2. סדרה של רכבת הרים
    טורונטו בינוניים ואפילו חלשים במונחים שלהם בסדרה, גם במשחק הטוב שלהם במשחק 4, זה היה בעיקר הפסד של בוסטון עם המון איבודים של חוסר ריכוז. המשחק השלישי היה השמטה של בוסטון לאורך 2-3 הדקות האחרונות של המשחק וכמובן גם בחצי שניה האחרונה.
    בוסטון שיחקו טוב לראשונה רק אתמול, לפני כן היו בינוניים במונחים שלהם. טייטום כבר כמה משחקים נראה לא בשיא הפוקוס ומאלץ זריקות קשות.
    מפתיע שטורונטו בכושר כזה, אבל זה מה יש. בוסטון היו אמורים כבר לגמור את הסדרה אם היו מפוקסים בסוף משחק 3, הסדרה תלויה בהם לגמרי.
    נרס עושה עבודה מצוינת, אבל השחקנים שלו מחטיאים זריקות טובות, בעיקר שלשות, וסיאקם כאמור לא הגיע עדיין לסדרה. סטיבנס אתמול הצליח ממש להקפיץ קדימה את בוסטון, נראה אם זה יספיק למחרתיים

    1. תודה שחר.
      מסכים איתך שאתמול ראינו לראשונה את הסלטיקס אפשר להגיד "בשיאים", למרות ערב בינוני של טייטום. מה שמראה על הפוטנציאל האדיר של בוסטון.
      לגבי טייטום, לראשונה העונה הוא לחלוטין הגו טו גאי של קבוצתו ורואים זאת גם בUSAGE שלו שקפץ מ21 ל28 (מספר של סופרסטאר לכל דבר). יש בדברייך דברי טעם, הוא נראה לא בעניינים. בשביל לסיים את הסדרה במשחק הבא סטיבנס יצטרך אותו חד כתער.

      1. מסכים, הייתי אומר שהם קונטנדרים ואמורים לקחת את המזרח אם היה להם קצת יותר רוטציה עם עוד 2-3 שחקנים עוד שחקן גבוה בעמדה 4 שעוזר להתמודד למשל עם הלייקרס

  3. תודה רועי.
    אין ספק כאשר ווקר במרכז העניינים בוסטון ככלל משחקים טוב יותר. השיפור ההגנתי שלו יוצא דופן גם אם לא רואים זאת במספרים- המלחמה בחסימות בפיק אנד רול של טורונטו והעירנות בחילופים ובעזרה. שיפור אדיר שבסיבוב הבא, אם וכאשר, יעזור להם מאוד.

    1. תודה מנחם, בגדול אתה צודק…
      אבל סדרות כאלה ראינו בעבר- הקבוצה הוותיקה והמנוסה מול הצעירים. לא תמיד הקבוצה הצעירה, האתלטית והמוכשרת יותר מנצחת.
      כמו למשל גמר המערב 2011- דאלאס נגד אוקלהומה. אוקלהומה המבטיחה מסתערת על הנבא עם סופרסטארים התקפיים בדמות דוראנט ווטברוק והארדן מול דאלאס הווטרנים (שון מריון, צ'אנדלר, ג'ייסון קיד). בסופו של דבר דאלאס עלו לגמר ונצחו את ההיט בשנתו הראשונה של לברון.

      השוני היחידי בין טורונטו מודל 2020 לדאלאס מודל 2011- נוביצקי. לדאלאס היה סופרסטאר פר אקסלנס שהתעלה על עצמו בפלייאוף כמו שצופה ממנו.
      וזה בדיוק למה האכזבה שלי היא סיאקם. הוא לא נוביצקי ובחיים לא יהיה, אבל התעלות שלו בסדרה זה בדיוק מה שהקנדים היו צריכים על מנת להלחם בשחקנים ההתקפיים המצוינים של בוסטון ולהפוך את קערה על פיה ולנצח את הסדרה.

  4. הבעיה של סיאקאם בסדרה רחוקה מלהיות הפוסטאפ – נכון מול סמארט הוא התקשה אבל זה יותר מעיד על השומר. מי שנמצא מולו רוב הזמן כפי שציינת זה בראון ועליו הוא הצליח לקלוע בפוסט לא רע בכלל.
    הבעיה העיקרית שלו היא 4 מ-26 מחוץ לקשת )זה בערך שליש מכל הזריקות שלו בסדרה.

    1. שזו הבעיה העיקרית של כל טורנטו בסדרה הזו. כולל לא מעט זריקות נוחות שפשוט מוחטאות. אני אישית יותר מאוכזב
      מואן ליט בסדרה הזו. חשבתי שהוא יהיה הגו טו גאי של טורנטו ובנתיים הוא די מתקשה בסדרה התקפית , בוסטון עושים עליו עבודה טובה מאוד.

  5. תודה אורי
    אני תמיד חשבתי שחסרונו של הייורד הוא בסופו של דבר יתרון לבוסטון….
    יש מספיק Superstar quality כמו שכתבת והשלישייה הזאת מייצרת מספיק התקפה טובה. סמארט (וטייס) משלימים אותם מבחינה התקפית ומתעלים עליהם בהגנה. וזה גם דרך אגב לדעתי הסיבה שיש להם סיכוי הרבה יותר טוב מלו מיאמי מאשר טורנטו
    .
    האמת שהופתעתי מאוד מסיאקם של הפלייאוף של השנה שעברה, אף פעם לא תפסתי ממנו יותר מדי והתקשיתי לראות אותו הופך לסופרסטאר.
    וגם לא חשבתי שטורנטו יצליחו השנה (גם בגללו) עם הסגל שנשאר להם.
    אבל הם הפתיעו בגדול בעונה הסדירה.
    ועדיין למרות יכולות לא משהו בכלל (ונס אחד גדול) הם חזרו ל2-2…
    המשחק החמישי היה התקף לב לנרס שלא ידע איך לאכול את זה
    אני מקווה שיתאוששו למשחק הבא עם הפתעה משלהם

  6. הסידרה הזו מריחה משחק 7. טורונטו יגיעו בשארית כוחות (ללא איבקה?), לשרוט ולבעוט. מנחש סקור נמוך, כאב עיניים עם נצחון דחוק לקנדים. אבל זו תהיה שירת הברבור ומשחק 7 ילך לבוסטו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט