דיון הופס ל-'LABOR DAY': האם באתר ישנם יותר אוהדי לייקרס משאר הקבוצות גם יחד (עם כל הכבוד ל-LLL)?

אני חושש מאד שכן. יש משהו בלייקרס הרעה והמכוערת הזאת שגורמת לרפי הבנה ונטולי רגש כמו הזקנה שלי לאהוב אותה. יש בה איזה שהוא מגנט שאני מנסה להבין מה-הוא כבר 60 שנה, ואת התשובה לא מצאתי עדיין.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 56 תגובות

  1. ממש לא נראה לי. הם פשוט קצת יותר רועשים עכשיו. איך קראו לאוהד הזה של גולדן סטייט שהיה פעיל בפורום ונעלם אחרי שדוראנט הלך?

  2. מנחם הסיבה המרכזית היא תקופת המעבר מקובי ללברון.
    הלייקרס לא הגיעו לפלייאוף 6 שנים
    והשיא השלילי היה בעונת הפרישה של קובי עם מאזן 17–65 הכי גרוע בהיסטוריה של הפרנצ'יז.

    הגיוני בהחלט שחוץ מהאוהדים הישנים גם כל אוהדי העגלות יקפצו על ההזדמנות.
    בנוסף לאלה שיודעים להעריך גדולה של שחקן היסטורי כמו לברון או להנות מכדורסל טוב.

  3. מנחם לדעתי בזמן האחרון ליוסטון ישנם הכי ה רבה אוהדים, כל ההייטרים של הלייקרס עלו לעגלה שלנו.
    שמרתי כמה מקומות, אם מישהו מעוניין

  4. מנחם קבוצה כמו הלייקרס של מג'יק קארים ווורת'י לא היתה ולא תהיה.
    התאהבתי בלייקרס בילדותי בגלל מג'יק הגואוט מבחינתי.
    סבלתי איתם כל שנות התשעים עם כל הואן אקסלים והסבאלוסים בשביל לחוות את התריפיט המדהים עם שאקובי.
    ועכשיו אני הכי סובל כשהביאו לקבוצה את הדושבאג שמכתים את המדים. אסור היה לתת ללוזר הזה ללבוש את הגופיה של הלייקרס, זה כתם על המועדון.
    למרות הקונפילקט אני מעדיף שלא ייקח לעולם אליפות במדים הזהובים סגולים.
    מקווה שכשהוא ילך אפשר יהיה להתחבר קצת לדיוויס במידה והוא לא יעשה ויברח ללברון אם הם לא יקחו אליפות.

  5. אולי דבר אחד ויחיד יש ללייקרס, וזה המשכיות. מי שיסתכל על רצפי האליפויות יראה, שהלייקרס לוקחים אליפות כל 5 שנים, ולא בממוצע כמו הסלטיקס, אלא ממש כל חמש שנים אליפות, כל עשור לפחות אחת. יש הפסקות פה ושם, למשל כרגע, אבל אז מגיע איזה לברון ומושך את הכותרות שגם זה חשוב להמשכיות. הלך מג׳יק בא קובי, הלך קארים בא שאקיל, הלכו שניהם, בא לברון, כל הזמן המשכיות.
    מה זה אומר? זה אומר חשיפה, זה אומר כותרות, זה אומר קמפיינים, וזה אומר שכל מי שמתעניין בכדורסל ואוהב כדורסל רואה טונה של לייקרס, וכל מי שרואה רק פלייאוף רואה טונה של לייקרס, וכל מי שנחשף לראשונה לNBA מקבל את הלייקרס בכותרות וכל מי שמחפש קבוצה, מקבל את הלייקרס. ולמזלו, בניגוד לסלטיקס, לבולס ושאר ירקות, הוא לא מוצא את עצמו אחרי שמתפרקת השושלת תועה במדבר ארבעים שנה ורואה את הילדים שלו נוהים אחרי הצעצוע החדש, אלא דור אחרי דור, עוד קבוצה ללייקרס ועוד קבוצה ללייקרס. לא מזיק שלוס אנג׳לס היא השוק השני בגודלו בארה״ב, שכמובן הרבה ישראלים גרים בחוף המערבי, אבל אותו דבר אפשר להגיד על ניו יורק, אלא ששם אין לא המשכיות ולא נעליים, ובלייקרס לא רק מושכים את הכסף הגדול, אלא גם יודעים מה לעשות איתו כדי להיות בטופ, ולשים את ה-שחקנים על המגרש, ולרוץ כל הזמן גם כשלא לוקחים.
    אותו דבר היאנקיס, אגב.

  6. אני אוהד לייקרס באשמת אחי הבכור בערך משהתחלתי ממש לעקוב באמצע שנות ה-90 תקופת פוסט מג'יק וטרום שאקובי. עד היום שני השחקנים הכי אהובים עלי ששיחקו בקבוצה הם אדי ג'ונס וה-goat הבלתי מעורער ניק ואן אקסל.

  7. לא נראה לי.
    .
    שאלה נוספת – מי היא הקבוצה שיש לה הכי מעט אוהדים, באתר ובעולם? מניח שזו קבוצה שמעולם לא הגיעה להישגים ולא הייתה לה הזדמנות לרכוש אוהדים בעולם, וגם שמעולם לא היה לה שחקן מהרמה הראשונה, כלומר למיניסוטה אני מניח שיש אוהדים בגלל גארנט, אולי גם לאורלנדו בגלל שאקיל, הווארד ואחרים. מהמר על שרלוט.

      1. כשגרתי 8 שנים בגרינוויל, דרום קרולינה, עיר הלידה של ה-KKK ושעה נסיעה משרלוט, הפכתי לקצת אוהד שלה, וכשסטיב קליפורד – הסטודנט שלי לשעבר – הפך למאמנה הראשי, הפכתי לאוהד מושלם. מאז עברתי לאטלנטה, וסטיב לאורלנדו.

  8. אני בבסיס מהילדות אהדתי את פילדלפיה, אבל אהדה של קבוצות בחו"ל היא עניין נזיל, אין בעיה לעבור מאיפסוויץ' לווסטהאם, ואז לליברפול עם חיבה גם לארסנל.
    אז אם פילי יפתרו את הפלונטר ויעשו משהו נורמלי, יהיה סבבה
    עד אז וגם אחרי זה, אני מזהה קבוצות שהן סבבה ויש בהן משהו שאני אוהב ואני שמח לעקוב
    לא חושב שיש קבוצה שבאופן עקרוני אני נגדה באנביאיי
    ולגבי הלייקרס, לא אהדתי אותם במיוחד בשום שלב, אבל היום הם יופי של פרויקט, עם שחקנים מצוינים, עם מאמן טוב, עם רוח חיובית וטובה, עם סיפור הסטורי, אשמח אם יקחו. ללברון מגיע, זה ברור, שחקן הדור.
    הקליפרס למשל הם די פרווה, לא ישנה לי אם יקחו, חוץ מהעניין שזו אליפות ראשונה עבורם שזה נחמד אם יקרה

  9. דווקא בזמן האחרון נראה שהרבה קופצים על העגלה של דאלאס, כשלוקה הופך בחודשים האחרונים לקונצנזוס ואולי לשחקן הכי אהוב בליגה(נכון, אין לו הכי הרבה מעריצים, אבל כמה שונאים יש לו וכמה ללברון?)

    הלייקרס הם ICON לפני הכל, גם עם קבוצות כמו גולדן סטייט או דאלאס יזכו באליפויות, יקימו סופר טימז או ימצאו עוד סלובנים מוכשרים

  10. מנחם
    הלייקרס הקבוצה הכי אהודה והכי שנואה באמריקה
    לאורך השנים היו באתר עשרות אוהדי הלייקרס שנעלמו
    k700 ודדי המיתולגי
    בשנות ה 80 נוצרו פה אוהדי לייקרס/בוסטון/פילי/דטריוט
    שנות ה 90 בעיקר אוהדי הבולס ויש כאלו יש יוסטון ואורלנדו/שעברו ללייקרס
    שנות ה 2000 היו העדנה המחודשת של אוהדי הלייקרס וגל חדש של אוהדי הספרס. בסוף העשור אלו היו שוב בוסטון
    העגלה של הגולדן בויז ולברוניזם- קליבלנד/מיאמי בעשור השני.

    1. וואללה מידן שמדדי שכחתי לחלוטין. איך אחד כמוהו שחי את האתר והגיע לכל המפגשים בבאר בהדר יוסף יכול ככה להיעלם? לי זה לא מובן. אני מקווה רק שמאומה לא קרה לו.

  11. לרגל שמועות על סיכויי ראלי מינוס להעפלה לפלייאוף בשנה הבאה,
    ארגון אוהדי הסאנס בארץ הקודש מציע את המריצה הישנה למכירה.
    מדובר על מריצה עם יכולת נשיאה מרשים של 2.5 אוהדים, לא עברה שטח/פלייאוף מאז נרכשה לפני כעשור.
    מוכנים לטרייד אין עבור עגלה (בהתחשב בגיל הממוצע של שחקני הרוטציה, ובשכר של בוקר –
    עגלת בוגבו תתקבל בשמחה).

  12. קבוצה זה כמו אמא, לא מחליפים. מי שהתחיל את הצפייה בנבא בתור אוהד לייקרס ישאר ככה כל חייו. בנוסף הנבא עשו את הקפיצה הגדולה לפרסום עולמי בתקופת מגיק וקארים, מה שגרם לרוב אוהדי הכדורסל לבחור בהם או בסלטיקס, זו תופעה עולמית שניתן לראות באירופה ובדרום אמריקה גם כן, מחצית האוהדים הם לייקרס והחצי השני בוסטון. עד היום אני סובל בגלל מלמיליאן ואוחנה. גם במרחק של אלפי קילומטרים ודעות פוליטיות מהצד השני של הקשת, עדיין זו הקבוצה שלי בישראל. לצערי…. העולם משתנה גם כן, היום כל אוהדי בארסה ילכו עם מסי לאן שהוא יעבור, אוהדי לוקה כמוני עכשיו עם דאלאס אבל זה לא אומר שככה זה יהיה תמיד. אני מעריך שאוהדי לוקה הצעירים ביותר ימשיכו עם המאבריקס, אבל מי שכבר יש לו קילומטרז של אכזבות ואושר מספורט פשוט נהנה מהרגע ולא מתחייב לאהוב אף קבוצה חדשה.

    1. בשלב הזה חשוב לי לציין: אם הקבוצה שלכם פוגעת בכם, מתעללת בכם, מפילה עליכם מטען רגשי כבד ובלתי אפשרי מבלי לתת דבר בתמורה, הניקס, זה בסדר גמור להחליף אותה.

  13. קצת קשה לי בכלל עם כל ההגדרה של לאהוד קבוצה כי תכלס אין לי שום דבר איתם
    התחלתי לראות nba כי חבר שלי אמר שקובי הוא הgoat ולברון שחקן גרוע
    מתוך רצון להטריל אותו התחלתי לראות את הפלייאוף של השנה בה לברון ניצח את אוקלהומה מאז אני פשוט מכור לשחקן הזה אפילו שהוא לפעמים דוש
    מאז די התחברתי לשחקנים מסויימים ולחלקם לא
    אבל הרצון של הקבוצה שתנצח זה הקבוצה שלברון נמצא בה.
    כשהוא יפרוש אני בטח אמצא מישהו אחר שידליק את הניצוץ של ההטרלה ונמצא מישו אחר
    אותו סיפור קרה לי עם רונאלדו שאני מת עליו וממש לא מחבב את מסי אבל מודה שמסי טוב יותר
    ורק בשביל הדיון אני חושב שתכלס אנשים אוהדים קבוצה כי בתור ילדים זה היה הקבוצה החמה או הקבוצה של המשפחה ופשוט נתקעים ככה קשה למצוא ישראלים שיש להם הרבה במשותף עם קבוצת nba מסויימת

  14. אני מחליף קבוצות בהתאם למקום מגורי. את המשחק הראשון שלי ב-NBA ראיתי במדיסון סקוור גארדן ('הישן') והאורחת היתה הסלטיקס עם ביל ראסל, בוב קוזי, סם וקייסי ג'ונס, וכל השאר. משחק ה-NBA הראשון שראיתי בחיי. הייתי המום. כתבתי מאמר ל'חדשות הספורט' (היום כשאני קורא אותו הוא 'נקרא' לי קצת ילדותי, אבל את עורכי 'חדשות הספורט' הוא קנה בגדול, והשאר הוא היסטוריה), ומאז הסלטיקס היא תמיד אהבתי. הרבה שנים היא הייתה אהבתי הראשונה, אבל בשנות ה70 כבר גרתי בלונג איילנד, והניקס שיחקה אז את המשחק הקבוצתי הנעלה בעולם והפכתי אוהד שרוף. אז זה הפך ל
    1) ניקס
    2)סלטיקס
    ואז באו שנות ה-80 והסלטיקס שיחקה עם לארי בירד והתחלקה עם הלייקרס באליפויות אז זה הפך ל-
    1) סלטיקס
    2) ניקס
    ואז הגיעו שנות-90 סטודנטים שלי עשו את האינטרנשיפ בניקס, הניקס היתה טובה מאד, והפכה לקבוצה שלי,וזה הפך ל-
    1) ניקס
    2) סלטיקס
    . כשפרשתי מהאוניברסיטה ועברתי לדרום פלורידה, מיאמי היט הפכה לקבוצה שלי. מתתי עליה אפילו כשלברון הגיע ואז זה היה
    1) מיאמי
    2) סלטיקס וניקס
    אז עברתי לגרינוויל והניקס החלה להסריח אז זה השתנה ל
    1)מיאמי
    2) שרלוט
    3) סלטיקס
    4) ניקס
    ואז עברנו לאטלנטה. אם מביאים עוד שחקן כוכב אחד ליד טריי יאנג, אז שמעון (הקוריוז) פותחים קלאב חדש (עוד לא החלטנו על ראשי התיבות; תלוי מי יבוא ונעשה ראשי תיבות סקסי ולא משעמם כמו LLL), והאהדה שלי תהפוך להיות
    1)אטלנטה
    2)מיאמיי
    3)סלטיקס
    4) ניקס
    את שרלוט עלי לזנוח לצערי

    1. חחחחחחחחחחחחחחחח, מנחם עם הרשימות האלה אתה מזכיר לי את הדירוג שלי מהאומנים הסוריאליסטים האהובים עליי.
      בהתחלה דאלי היה מספר 1 שלי אחרי כן הכנסתי כמספר 2 את מקס ארנסט ואת מירו ב 3. אחרי כן התהפכו היוצרות מקס ארנסט עבר למספר 1 ודאלי הדרדר למקום השלישי. השלב הבא היה טיפוס של מירו לפיסגה ואז הייתי בפיגרס במוזיאון של דאלי אחרי שהייתי בברצלונה במוזיאון של מירו ושוב דאלי חזר למקום הראשון כשמירו יורד למקום שני ומקס בשלישי. אחריהם יש חבורה שלמה של סוריאליסטים.

  15. אני בסדר עם הלייקרס. אני בעדם כשהם נגד קבוצות אחרות שאין לי רגש מיוחד אליהן. התחלתי להתעניין בNBA כי היו הרבה כתבות על מג'יק שהתגלה כנשא HIV, אז את הקריירה שלו הכרתי בעיקר מהיילייטס ומהדרים טים (אבל איזה שחקן!)…
    אני אמנם אוהד הווריירס ומבחינתי לברון הוא שליח השטן עלי אדמות – אבל אני ממש לא שונא אותו או נגדו.
    *
    מה שכן – הכדורסל שלהם כרגע לא מעניין בעיני.אז אני מעדיף את רוב הקבוצות האחרות כרגע. אבל גם לא אתרגש אם הלייקרס יילכו עד הסוף העונה.

  16. בעיקרון אני אוהד הלייקרס מגיל 8 עוד כשלא הבנתי יותר מדי מסביבי. עם השנים פחות ופחות שחקנים מזוהים עם קבוצות ספציפיות והתחלופה מואצת משנה לשנה, ובכלל מאז ״ההחלטה״, כך שהיום, דווקא כשהלייקרס חזרו לגדולתם אני כבר לא מרגיש שאני משויך לקבוצה ספציפית אלא יותר אוהד כימיה.
    גולדן סטייט היו נהדרים אבל באיזשהו שלב הייתי בעד יוסטון סתם כדי לתמוך באנדרדוג. השנה נניח, מרגיש שבוסטון אולי עושים את הפריצה הגדולה, מיאמי מעוררי השתאות וגם אם הלייקרס יקחו כמובן שלא אהיה עצוב 🙂

  17. קובי אחרי עידן שאק.
    ואכלתי איתו את כל החרא מ2004 עד 2008 ואז היה קצת נחמד אליפויות וזה, אחכ היה שוב חרא עד שהתאהבתי בפרוייקט החדש והמדליק בokc עם פשיט לניק קוליסון(wtf…*)
    שם גיליתי את שחקן ההתקפה המלוטש ביותר בהיסטוריה מבחינתי, מס' 35, התאהבתי ואכלתי חרא חוץ מכמה סדרות גדולות מול הספרס והלייקרס…בקיצור לא אכלתי דבש בסיפור האהדה שלי בnba, אבל שום דבר, שום דבר לא הכין אותי לכמות החרא שאוכל בסיפור האהבה שלי בשותף המהפנט של מס' 35 הלא הוא נאמבר זירו ראסססל ווסטברוק, הייתי בטוח שהפעם הימרתי נכון, אבל אתם יודעים כבר את ההמשך, היום יש סנטימנט ללייקרס אבל נזהר לא להתאהב כבר יותר מידי…
    בסדרה מול יוסטון אני יוסטון ביג טיים.
    ככה זה עם אהבת נעורים

  18. אני בעד הלייקרס
    אף פעם לא הייתי בעדם, אבל מתאים לי שלברון יקח את התואר בגילו, אינטליגנצית משחק מדברת אלי.
    אם אפשר קצת לכלוך:
    הלייקרס תמיד היתה קבוצה דורסנית שמושכת כוכבים. המסכנות של השנים האחרונות וג"ס שלקחו את התפקיד קצת עיממו את זה.
    ארה"ב לא המדינה שלי ואין לי זיקה לשום דבר שם, אוהב שחקנים, לא קבוצות.

  19. אוהב את בוסטון, כי ככה מנחם כתב שצריך לעשות בשנות השמונים, אבל אף פעם לא הצלחתי לשנוא את הלייקרס. מג'יק, קארים וורתי, חליק, יש מישהו שיכול לשנוא כאלה שחקנים? מזל שהיה את דטריוט כדי לפתח רגשות שליליים.
    מאז התבגרתי ואני משתדל שלא לבזבז רגשות שנאה על קבוצות כדורסל, במיוחד כשיש כל כך הרבה אינדיבידואלים שראויים להם

  20. כבר ציינתי שאינני אוהד טיפוסי. אני לא שונא אף אחד, כן מחרטט אבל לא שונא. אוהד בוסטון שלא שונא לייקרס, אוהד מכבי שלא שונא הפועל, אוהד יונייטד שלא שונא את הסיטי.

  21. אוהד ספרס מאז שהתחלתי להתעניין בליגה ב2015-16 השנה שכנראה נחשפתי בה לכדורסל בגיל 12 וקצת, וכולם היו אוהדי הצלחות של גולדן סטייט, ורציתי לאהוד קבוצה מיוחדת. כמובן שכל ההיילייטס של מאנו, אפילו בגילו המתקדם שבו אותי לגמרי, ועכשיו הולכים לריבילד באש ובמים. לקחנו אליפות ב2014 עם אחת ההתקפות הכי יפות שהליגה ראתה, שקצת נשכחה אחרי האליפויות של גולדן סטייט ששכללו את השיטה שלנו כל כך מהר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט