רקע קצר
צריך להבדיל בין שני עולמות כשמדברים על היאבקות מקצוענית: הראשון הוא העולם האמיתי שבו אנחנו חיים, ומאחורי המתאבקים שמופיעים על המרקע יש אנשים אמיתיים כמונו. השני הוא העולם הבדיוני בו מתרחשים קווי העלילה השונים והמתאבקים חיים למעשה את הדמויות שלהם. ההבדל הזה חשוב מפני שלאורך ההיסטוריה הייתה חפיפה רבה ביניהם, שמטרתה להקנות אמינות למופעים וכך לערב רגשית את האוהדים במתרחש. לכן, תמיד זה מרתק כשהאדם שמאחורי דמות המתאבק מדבר בפני המעריצים ללא מסכות, בטח כשהוא חושף דברים מאחורי הקלעים.
כריס ג'ריקו, או בשמו האמיתי כריסטופר אירוויין, הוא אחד מגדולי המתאבקים שהיו מאז ומעולם. המתאבק הקנדי התחיל את הקריירה בסצנת ה"אינדי" (קיצור של Independent Wrestling, כלומר מופעי היאבקות עצמאיים), אך החל להתפרסם בעקבות הופעותיו בארגוני ה-ECW וה-WCW, כאשר האחרון היווה בתקופתו את התחרות היחידה לארגון ה-WWF (לימים ה-WWE). לאחר כשלוש שנים בארגון, עבר למתחרה השנואה, הלא היא ה-WWF רבתי. ל-WWF ג'ריקו הגיע במעמד של כוכב עולה, אבל שם הוא באמת קנה את עולמו תוך שהוא מגדיר מחדש את המושג 'קבלן תארים' וביניהם 6 זכיות באליפות העולם (כאמור, נוסף על זכיות בעוד אינספור תארים רשמיים ולא רשמיים שונים).
ג'ריקו נחשב לאחד המתאבקים הטכניים ביותר, בעל עבודת מיקרופון מופלאה וכריזמטיות נוטפת. אולם, הוא ככל הנראה מוכר בעיקר בשל העובדה שכנראה לא היה מתאבק לאורך ההיסטוריה שידע להמציא את עצמו מחדש טוב יותר ממנו; כשמאחוריו קריירה של למעלה מ-30 שנים (!), ג'ריקו מצליח להישאר רלוונטי בזכות היכולת להמציא דמויות ולבנות פרומואים חדשים שמשלהבים את קהל המעריצים. לראייה, רק השבוע הגיע למקום השלישי בדירוג המתאבקים השנתי של המגזין היוקרתי PWI (Pro Wrestling Illustrated).
רגע השיא בקריירה של כריס ג'ריקו הגיע בדצמבר 2001, עוד בשנותיו הראשונות כמתאבק צעיר ב-WWF, כאשר ניצח באותו הערב את שני המתאבקים הגדולים ביותר בארגון באותה התקופה (ויש שיגידו בכלל), "דה רוק" (דוויין ג'ונסון) ו"סטון קולד" סטיב אוסטין, והוכתר ל"אלוף הבלתי מעורער" הראשון בתולדות הארגון. בפועל, משמעות הזכייה הייתה איחוד אליפות ה-WWF עם אליפות העולם (שבגלגולה הקודם הייתה אליפות ה-WCW, הארגון שנקנה על ידי וינס מקמהון וה-WWF). כ-15 שנים לאחר מכן הוא סיפר את מה שבאמת קרה באחד הערבים הגדולים והמרגשים ביותר בחייו.
וכך הוא מספר:
זה הישג אדיר, משהו שאני עדיין מתגאה בו מדי יום. למעשה, הייתם חושבים שמשום שזה עניין כל כך גדול, בטח הייתי מודע אליו חודשים לפני שהוא התרחש. בטח, אתם חושבים, הוא לווה בקו עלילה מדוקדק והכנות כדי שאדע כיצד להיערך. ובכן לא. זה לא קרה כך. אתם יודעים מתי הבנתי בפעם הראשונה שאני הולך להיות האלוף הבלתי מעורער הראשון?
הייתי באמצע ארוחה, התעסקתי בענייני, ולא רחוק ממני עמדו וינס מקמהון והאנדרטייקר. וינס החל אז לדבר בקול רם, לא אליי, אבל כך שיהיה בטוח שאני שומע אותו, ואמר: "היי טייקר, מתי אתה יודע שהעסק יורד לטמיון? (במקור: "The business is going down the toilet?") כשאנחנו שמים את החגורה על ג'ריקו!". וכך, גיליתי מילולית שעות לפני המופע שזה מה שהולך לקרות. זו הסיבה גם, שעל אף שבחגיגות אליפות שנראו בעבר, למשל של ברט הארט שחגג יחד עם 65 בני משפחת הארט אחרים שהקפיצו את הזירה, המשפחה שלי לא נכחה בכלל באירוע. המשפחה שלי לא הייתה איתי בזמן שזכיתי באליפות הבלתי מעורערת כי לא ידעתי את זה עד 6 שעות לפני המופע!
התאבקנו וניצחתי את "דה רוק" ולאחר מכן את "סטון קולד", ומסביבי התפאורה הייתה חגיגית – קונפטי יורד ווינס מרים את ידי כאות ניצחון; והקהל בסן דייגו מת לחלוטין. אני חושב שזה כי הם חושבים לעצמם: "הם שמו את החגורה על הבחור הזה?!". אבל זה היה נהדר ועמדתי שם לחגוג למשך עוד כמה רגעים.
רודי פייפר (מגדולי המתאבקים בכל הזמנים, כנראה בעל יכולות הדיבור הטובות שהיו) אמר לי לפני כמה שנים שהעמדה הבודדת ביותר בהיאבקות היא האירוע המרכזי מפני שכשאתה חוזר לאחורי הקלעים כולם כבר עזבו. הם מנצלים את מהלך הקרב כדי להקדים את הקהל ולהימנע ממנו. ובכן, במקרה שלי, לא רק שכולם עזבו, גם וינס הספיק לעזוב עד שחזרתי. 30 שניות לפני הוא עוד עמד לידי! כולם כבר הספיקו לעזוב, ונשאר שם רק איזה שרת שעושה לי "עבודה יפה, חבר".
בהתאם לקלאסיות המאפיינת את ה-WWE, אתה לא זוכה להתענג על רגעי התהילה שלך. הייתי צריך להמשיך לעיירה הבאה, אנהיים, מרחק של כשעתיים נסיעה מן דייגו. נכנסתי למכונית ונסעתי למלון, הגעתי לשם ב-23:55. הלכתי לקבלה, ושם עומד פקיד עם תגית שם "רג'יס פי.אורורק ג'וניור". שם אמיתי. עכשיו לא רק שהבחור הזה צריך להסתובב עם השם הטיפשי הזה כל חייו, אבל מסתבר שאביו גם היה צריך…
אז הגעתי לשם ואמרתי לו: "היי גבר, אני עושה צ'ק אין. יש משהו שאני יכול לאכול?", והוא עונה לי בקול רוטן: "לא, המסעדה נסגרת בחצות". ניסיתי בכל זאת: "טוב עכשיו 23:55 הם בטח עדיין…" – "לא", הוא קטע אותי, "הם סוגרים בחצות ומפסיקים לתת שירות ב-23:30". "זה לא אומר שהם נסגרים ב-23:30?" שאלתי. "לא, תפסיק להתחכם איתי", ענה לי. "אוקיי, מר אורורק ג'וניור, יש משהו אחר בסביבה שאני יכול לאכול?" – "תקנה פיצה, דומינוס", אמר ונתן לי את התפריט שלהם.
עליתי לחדר שלי, פתחתי את התיק, הוצאתי ממנו את שתי חגורות האליפות, הנחתי אותם על המיטה. שמתי אותם, עליי, עירום, והסתכלתי על עצמי במראה… התקשרתי לפיצרייה ועשיתי הזמנה. כחצי שעה לאחר מכן קיבלתי צלצול מרג'יס שהפיצה שלי הגיעה. "תבקש מהם שיעלו אותה לחדר שלי" – "לא! הם לא יעלו לך אותה לחדר! אתה צריך לרדת ולקחת אותה". טוב, בלית ברירה ירדתי למטה לאסוף את הפיצה שלי. לאחר מכן עליתי חזרה לחדר שלי, רק כדי לגלות שנעלתי את עצמי מחוץ לחדר.
ירדתי שוב למטה, ניגשתי לרג'יס ואמרתי לו: "תקשיב גבר, נעלתי את עצמי מחוץ לחדר". הוא הגיב: "אני צריך לראות תעודת זהות כדי לפתוח לך". עניתי לו מבולבל: "מה? אבל הייתי פה לפני 30 דקות… נתת לי את התפריט של הפיצה…" – "לא אכפת לי. אני צריך לראות תעודת זהות", השיב נמרצות. "ננעלתי מחוץ לחדר, תעודת הזהות שלי שם", אמרתי, "טוב, באסה לך".
המשכתי להתעקש איתו שייתן לי להיכנס לחדר שלי. בסוף הוא ויתר ואמר: "אוקיי, אני אלווה אותך לחדר שלך, אבל כדאי שיהיה לך משהו בחדר שאני אדע בוודאות שהוא שלך". פעם נוספת, בן ****, הרגע עשית לי צ'ק אין אבל אין בעיה בוא נעלה לחדר. עלינו ובפתח החדר הוא עצר אותי: "אתה תישאר פה! אל תזוז! מה יש לך בחדר?". ואז אמרתי לו: "אהה, אוקיי, אתה רוצה לדעת מה יש לי בחדר? שתי חגורות אליפות עולם, כי אני אלוף העולם הבלתי מעורער החדש, bitch!". "אנחנו נראה לגבי זה", הוא ענה לי ונכנס לחדר. 20 שניות אחרי זה הוא יצא ואישר לי להיכנס.
נכנסתי לחדר, התיישבתי על קצה המיטה והנחתי את מגש הפיצה פתוח לידי. ובעודי מוריד את אחת הנעליים, בטעות נתתי מכה למגש שנפל על השטיח עם הצד של התוספות קודם. בתסכול הרמתי את הפיצה וניקיתי ממנה שאריות אבק. התחלתי לאכול אותה וגיליתי שהיא גם קרה. וזה, לסיכומו של עניין, מה שאתה מקבל לאכול כשאתה אלוף העולם הבלתי מעורער – פיצה קרה ומאובקת.
ניר מועלם
5 ספט 2020 09:43:37תודה רבה על הפוסט.
אני רואה כיום את ארגון AEW ולא כל כך את WWE כי ירד לי מאוד מהארגון הגדול והכל נהיה שם די שבלוני וידוע מראש, אז עברתי לארגון החדש ושם נמצא לי אחר מאשר כריס ג'ריקו, אשר היה האלוף הראשון וכיום מנהיג סטייבל של הילים(דמויות רעות ).
בפועל כריס אומנם כבר לא אותו אתלט, הוא כבר לא מהיר כמו פעם, אבל יש לו יכולות מטורפות על המיק, יש לו את ההילה הזו סביבו שאתה יודע שכאשר אתה רואה אותו, הולך לבוא משהו גדול, ולאוו דווקא קרב אלה הבעת פנים או מעשה, או סתם איזה משפט, ומה שמוסיף לו מאוד זה שיר הכניסה שלו שהוא שר עם הלהקה שלו.
שמח שהעלית פוסט על היאבקות.
ארז
5 ספט 2020 10:19:48ניסיתי את AEW, ואז ראיתי שעולה שם ליצן אחד עם הידיים בכיסים והבנתי שזה לא אלטרנטיבה, אלא פשוט קרקס מתחרה.
ג׳ריקו הוא סיפור מעניין. האיש מוכשר שאין עוררין, ויודע בהחלט שמה שמדבר בקופות זה לא מה אתה עושה אלא איך אתה מציג את הדמות. זה גם הסיבה שהוא עדיין כוכב במצבו הנוכחי, מאחר והוא מצליח לשדר אנרגיה של סופרסטאר, שזה מחבר אותו לאולד סקול, שם היו הענקים ממשיכים להתחרות עמוק לתוך העשור החמישי לחייהם בזכות הכריזמה והיכולת. הבעיה איתו תמיד היתה שיש לו נטייה לליצנות ולעשות צחוק מהעבודה, שבאה על חשבון ה״דמות״ שלו, וגם בAEW, במקום שהוא יקנה לחברה אווירה של ארגון ספורטיבי ורציני, הוא משתלב היטב באווירת הקרקס.
מה שכן, להסתובב ערום עם החגורה זה כנראה משהו שכולם עושים.
ניר מועלם
5 ספט 2020 13:49:38הליצן שדיברת עליו הוא דווקא דמות מעניינת שלא קיימת ב-WWE. הוא מתחבר לנו הקהל כמישהו אדיש, לא אכפתי, ואיפשהו גם מזלזל, אבל אם תראה את ההתחלה של הארגון עד היום, אתה תראה איך הדמות שלו התפתחה בצורה יפה, והיום הרבה יותר קל להתחבר אליו מבעבר.
זה שה-WWE היה הארגון השולט היחיד שהרגיל אותנו מה בסדר ומה לא, זה לאוו דווקא נכון.
ארז
5 ספט 2020 16:48:51ראיתי אותו מההתחלה, והאיש עושה בדיחה מהספורט. הרי הדבר הראשון שהייתי עושה, ואני לא מתאבק, הוא להפיל אותו לקרקע, שישבור את האף בגלל שהידיים שלו בכיסים. עצם זה שיריבים נותנים לו להסתובב מולם דקות ארוכות זה שווה ערך ל״אנחנו קרקס, אל תקחו אותנו ברצינות כי אנחנו לא לוקחים את עצמנו ברצינות״. זה כמו שקולומבו באמצע הפרק יפתח תסריט ויגיד לחשוד ״הינה, עמוד 7, ירית בקורבן״. זו דמות שאפילו WWE לא ישדר, והם עשו כמה וכמה וכמה דברים די גרועים בהיסטוריה שלהם. אז אם המטרה היתה להגחיך את הענף, ולהגיד לצופה ״אתה אידיוט שאתה מסתכל על זה״, הצלחה מסחררת. וכמובן שג׳ריקו נגרר לבדיחה הזו, כי ג׳ריקו.
Ljos
5 ספט 2020 10:57:21כריס ג'ריקו באמת מהגדולים ביכולת שלו לספר סיפור, וזה לא שונה כאן.
בצד השני של הסקאלה ממשפחת מקמהון שווה לציין את המוות השבוע של הבעלים של אתר חדשות וכיסוי היאבקות נשים, קייסי מייקל בן ה-26 מה-Squared Circle Sirens, וכמות ההערכה והאהבה שנשפכת אליו מכל עבר. המון מתאבקות מספרות איך הוא השפיע עליהן, לטובה, איך הוא השקיע את כל חייו הקצרים בקידום ענף שצריך כל דחיפה שהוא יכול לקבל, ועד כמה אדם נחמד הוא היה. אדם די אלמוני לציבור הרחב, תזכורת מהירה שיש כל כך הרבה אנשים שם בחוץ, בתת תרבויות פחות מוכרות, שהם מעולים בצורה הכי נחמדה שאפשר.
MBK
5 ספט 2020 13:52:10ממה הוא מת? בגיל 26 בלבד?
Ljos
5 ספט 2020 14:09:25בגיל 26, וכל מה שאומרים זה שבשנתיים האחרונות הוא נאבק ב-intestinal illness.
Tzafriros
5 ספט 2020 11:34:24מעריץ והושפע משון מייקלס. הפיוד שלהם ב 2008 אחד הגדולים בהיסטוריה
MBK
5 ספט 2020 13:55:49האבקות משעמעת בשנים האחרנות לפחות ה -WWE
אין מגה סטאר שסוחב את הענף ומתאבקים יבשים כמו גולדברג ולנסנר החזיקו בתארים
הופתעתי לשמוע שג׳ריקו עוד מתאבק אבל מצד שני לא מעט זקנים עולים לזירה
החיים בדרכים של המתאבקים מעולם לא היו קלים
הסיפור מעניין ותודה על הפוסט
ארז
5 ספט 2020 16:53:22זה מה שקורה שהחברה נהיית גדולה יותר מהספורטאים. עובדי ה״משרד״ בWWE נהנים מחוזים, תנאי עבודה, ביטוחים והפרשות, קרנות וזכויות עובד. המתאבקים חותמים על חוזים לא חוקיים (אסור לכפות על contract worker בלעדיות בארה״ב) בלי תנאים, בלי ביטוח, בלי פיצויים, בלי כלום, הם מוותרים על השם שלהם, אסור להם להתחרות בשום מקום שאינו WWE, ואפשר להעיף אותם מתי שרוצים, אבל הם לא יכולם לעזוב. הדבר האחרון שאתה רוצה בסיטואציה כזו הוא שאחד המתאבקים יהפוך להיות אוסטין, או דה רוק, או אפילו ג׳ון סינה ויוכל לבוא בדרישות. מתאים להם שכל אחד שם אפשר להחליף, והתוצאה בהתאם.
ארז
5 ספט 2020 16:56:46אגב, פעם ״זקנים״ היו יכולים להחזיק קריירה שנים, ניק בוקווינקל היה אלוף הAWA בגיל 50 ולו ת׳ז היה אלוף הNWA בגיל 54, אבל אלה היו זמנים שבהם יכולת למשוך קריירה כי לא היית גומר לעצמך את הגוף בגיל 35 כמו היום.
MBK
5 ספט 2020 19:46:46זה קצת עצוב
לראות את ריק פלייר מתאבק בגיל 60, אנדרטייקר פרש השנה אבל התאבק פה ושם, הוגאן נראה מתאבק בגיל מבוגר, טריפל H
זה ענף קשה עם המון סיפורים ולא מעט מתאבקים שגמרו צעירים מאוד בגלל כל מיני סיבות לא טבעיות
TheGreatWall
5 ספט 2020 18:54:48כיף לראות שיש לא מעט חובבי היאבקות פה באתר!
אם זה המצב אפשר להתחיל לפרסם דברים שמיועדים יותר למעריצים
מנחם לס
5 ספט 2020 18:56:32אז תעשה זאת ושלח אלי!
המשגיח
5 ספט 2020 19:13:46תודה רבה.
פוסט מצוין על ענף שאני מאוד אוהב
אור
5 ספט 2020 21:28:20תודה מתן, אני לא מחובבי הענף אבל אהבתי
Berch
5 ספט 2020 21:49:28פוסט מעולה
הייתה לי ולחברים תקופה עם WWF (לא אלה עם הדוב פנדה)
היום פחות מתחבר. אולי כשהילדים יעזבו את הבית
🙂
TheBirdMan
5 ספט 2020 22:03:02כתבה נהדרת, תודה רבה.
עוקב אחרי הספורט עד היום באדיקות עוד מגיל יסודי.
NJPW \ AEW \ ROH \ WWE \ Impact Wrestling
yoash_son_of_tulila
5 ספט 2020 22:58:03אחד הטובים אי פעם.
לקח לי זמן להבין אותו, והוא נהיה פופולרי בעיקר אחרי ההתפרקות של הnWo, משם עד 2004 הפסקתי לראות, ככה שלא עקבתי אחריו בשיא שלו.
תמיד אהבתי את הטראש טוקרים והאנדרדוגים, כמו בנבא, ולכן תמיד התחברתי למתאבקים כמוהו ולא לכל הרוקים, גולדברגים וכו׳
היה לו לפני כמה שנים פודקאסט מעניין, כשהוא עזב את הwwe. הוא אמר: ״היום כל אחד יכול לקבל חוזה בwwe, ואני לא מוכן להיות חלק מחברה שמקבלת כל אחד״.
המשפט הזה רק מבליט כמה שהוא חכם.
ארז
6 ספט 2020 11:26:48כן, רק שאז הוא הלך לAEW, חברה שאשכרה מקבלת כל אחד D:
FAN
6 ספט 2020 01:50:40תודה רבה על ההשקעה. וגם על ההקדמה המרתקת. מעניין מאוד.
בכלל כל המאחורי הקלעים זה דברים שהרוב לא יודעים ואם זה כמו הסיפור לעיל זה אמור להיות מרתק…
.
ג'ריקו וביג שואו אחת ההצגות הטובות שהיו
etayle
6 ספט 2020 19:26:28אחלה סיפור, נהדר.
ראיתי שבוע שעבר בין משחקי NBA קצת wwe היה מזעזע. זה או כי התבגרתי, או כי זוג אנשים לבושים לטקס שהולכים מכות ממש מבוימות פחות מושך.